ראו גם שוחט פינברג פלומין דיני ירושה ועיזבון (2014) עמ' 124-125).
בהקשר לסיטואציה מעין זו נקבע כי "העובדה שפלוני הוא היורש היחיד על פי הצוואה אין בה בלבד כדי ליצור הנחה עובדתית שהוא השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוח במטרה שינחיל לו את כל נכסיו. נהפוך הוא, במקרים רבים יש בחומר הראיות תימוכין לסברה שהצוואה משקפת רגשות חיבה וקרבה ששררה ביניהם, וזו הסיבה לכך שהוריש לאותו אדם, ולו בלבד, את כל רכושו עלי אדמות...קרבה או עזרה כאלה אינן פסולות, ואף שיש בהן כדי להשפיע על תוכנה של הצוואה, אין בהן משום "השפעה בלתי הוגנת" שהרי לא כל השפעה אפשרית היא פסולה, לא ראויה ובלתי הוגנת" (ערעור אזרחי 1099/90 שרוני נ' שרוני פ"ד מז(4) 785, 794).
- מבחן התלות והעצמאות - כאמור וכמפורט לעיל המנוחה היתה עצמאית כמעט לחלוטין מבחינה פיזית במועד עריכת הצוואה ונעזרה בכלל ילדיה בעיקר לצורך הסעתה ברכב לצרכי סידורים, טיפול בחשבונות ובטפסים וכיו"ב. מבחינה מחשבתית המנוחה היתה עצמאית לחלוטין במועד עריכת הצוואה.
יצויין כי חרף טענתה של המתנגדת כי המנוחה עשתה כל מה שהתובע הורה לה לעשות העידה המתנגדת שהתובע אמר למנוחה לעבור לגור עמו ולמכור את ביתה אולם המנוחה סירבה לכך וגם שיתפה בכך את המתנגדת (עמ' 66 ש' 8-15 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). עדות זו מלמדת כי המנוחה היתה עצמאית בהחלטותיה באופן מוחלט וכי במקום בו לא רצתה לעשות דבר היא לא עשתה אותו גם אם התובע או התובעת או מי אחר מילדיה אמר לה לעשות זאת. העובדה שהמנוחה בחרה לשתף דווקא את המתנגדת בעניין שומטת את הטענה לפיה המנוחה נשלטה או הושפעה על ידי התובע שכן סביר כי לו היה הדבר כך היתה המנוחה מסתירה את פעולות התובע מיתר ילדיה.
עוד ובהקשר לעמידתה של המנוחה על רצונה, המתנגד העיד על שיחה בין המנוחה לבנה המנוח שהתקיימה בנוכחותו לאחר עריכת הצוואה באופן הבא: "הייתה שיחה נעימה עד לנקודה שבה אבא שלי בעצם ביקש ממנה דבר אחד פשוט, לא כמו שהם כותבים ולא כמו שהם אומרים, אני נכחתי ואני שמעתי, משפט ממש קצר משפט ממש לגיטימי שהוא רוצה רק לדעת לא מה יש לה למי היא נותנת את מה שיש לה לאיך שהיא תמות. זה הדבר הכי, הכי בסיסי. לא כפה עליה ללכת ולא כפה עליה לעשות ירושה, לא שום דבר. לסבתא שלי צריך לבוא לאחת כזאתי של פעם ממש, אישה קצת קשה, כן? ואין לה כל כך הרבה רגשות אז היא אמרה לו ש... ש... וזה היה כבר אחרי הצוואה עכשיו מסתבר. היא אמרה לו שהיא לא, לא עושה ולא אומרת כלום, אז הוא אמר לה 'אימא אחרי שאת תלכי לעולמך יהיה קרבות סכינים' אני לא אשכח את המשפט הזה, אז היא אמרה ככה ועם היד 'שתעשו סכינים ותילחמו', זה מה שהיה בשיחה הזאתי אחד לאחד וזהו. זה היה בשיחה הזאתי מאותו רגע זה היה מאד, מאד פגע באבא שלי, מאד מאד פגע בו, והנתק התחיל בעצם, אז נוצר הנתק..." (עמ' 31 ש' 22-32 עמ' 32 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). המתנגד העיד כי לאחר מכן המנוחה לא דיברה עם אביו הבן המנוח ולא איתו עצמו (שם עמ' 34 ש' 22-23) הגם שבהמשך העיד כי הקשר בינו לבין המנוחה נותק רק עם מותה וכי הוא האחרון שראה אותה קודם פטירתה לאחר שלטענתו אף אחד מילדיה לא טרח לבקר אותה (עמ' 38 ש' 30-32 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).