כבר נפסק, כי פקודת הנזיקין חלה אף על עוולות שאינן קבועות בה, כל עוד "החלה של דוקטרינה פלונית מהפקודה מתיישבת עם יסודותיה, עם מהותה, עם בניינה של העוולה שבה מדובר, ועם המסגרת שבה היא נמצאת" (ע"א 804/80Sidaar Tanker Corportation נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ, פ"ד לט(1) 393, 440 (1985); מישאל חשין "מקורות דיני הנזיקין בישראלי" דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית 81 (גד טדסקי עורך, מהדורה שנייה, 1976); שרה פרזנטי דיני זכויות יוצרים כרך ג 1557 (2008) (להלן: פרזנטי)). כך נקבע עוד בטרם התקבל החוק החדש, וכך אף בוודאי נוכח הוראת סעיף 52 לחוק החדש, המורה כי "הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות חוק זה". בכך מאמצת הוראה זו את הדברים שנקבעו בפסיקה כבר קודם לכן. כך באופן דומה, הוחלה הוראת סעיף 12 אף על עוולות נוספות מחוץ לפקודת הנזיקין, כגון עוולות המצויות בחוק איסור לשון הרע (למשל, ע"א 6871/99 רינת נ' רום ([פורסם בנבו], 21.4.2002) (להלן: פרשת רינת). בקשה לדיון נוסף נדחתה: דנ"א 3793/02 רום נ' רינת ([פורסם בנבו], 11.2.2003)); ואף באשר לדיני פטנטים נקבע, כי "דין האחריות של משתף ומשדל חל על הפרת פטנט" (פרשת רב בריח, בעמ' 352).
21. סעיף 12 לפקודת הנזיקין חל, אפוא, גם על עוולות בדיני זכויות יוצרים, וזו המסגרת המתאימה לבחינת קיומה של הפרה תורמת. עמדה זו – התומכת ביישומו של בנוגע לתרומה להפרת זכות יוצרים – נשמעה גם בספרות. המלומדת פרזנטי סבורה כי "בהסתמך על החקיקה החדשה – סעיף 52 לחוק מ-2007 [החוק החדש] יש מקום להחיל את דוקטרינת האחריות העקיפה גם על הפרה תורמת של זכויות יוצרים" (פרזנטי, בעמ' 1565). כך סבור אף המלומד גרינמן, אשר ציין כי "ניתן לבסס את החבות בגין הפרה תורמת על סעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שאליו ניתן להפנות מכוח סעיף 52 לחוק זכות יוצרים" (גרינמן, בעמ' 693). עמדה דומה נשמעה גם בארצות-הברית, בנוגע להתאמתו של סעיף 876(b) ל-Restatement (Second) of Torts, שעניינו סיוע ושידול, לשמש כבסיס להבנת דוקטרינת ההפרה התורמת בזכויות יוצרים (ראו, למשל: Rydarowski, בעמ' 228).
אמנם, יישומו של סעיף 12 במשפט הישראלי הוא, ככלל, מצומצם יחסית (ראו: ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פס' 5 ([פורסם בנבו], (1.8.2010)). אך במקרים המתאימים לכך, ניתן לעשות בו שימוש זהיר, בכפוף למגבלות שיובהרו להלן. יתר על כן, המקרה שלפנינו נבדל ממרבית המקרים האחרים בהם נדרשה הפסיקה לתחולתו של סעיף 12. אין מדובר במקרה זה בניסיון להטיל אחריות על גורם באופן "העוקף" את קיומה של אחריות ישירה לפי עוולה אחרת. כפי שיובהר בהמשך, אחד התנאים להכרה באחריות מכוח הפרה תורמת היא קיומה של הפרה ישירה שהתרחשה בפועל על-ידי גורם אחר. האחריות התורמת מצטרפת, אם-כן, לאחריות הישירה, ואינה מחליפה אותה, ובנסיבות אלה אין מניעה להידרש להוראה זו לצורך הכרה באחריותו של המפר-התורם.