חדלפ (טב') 23043-03-23 מרים מרעי נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז חיפה והצפון

החלטה
1. כנגד היחיד ניתן ביום 4.4.23 צו פתיחת הליכים ללא חובת תשלום. היחיד, יליד 1951, כבן 74 נשוי ומתגורר יחד עם רעייתו בדירת 4 חדרים, בשטח של 90 מ"ר בנצרת הידועה כגוש 16561 חלקה 4. (להלן: הנכס) לפי נסח הרישום זכויותיו של היחיד הן במושע, בחלק בלתי מסוים של חצי דונם מחלקה בגודל של 15,430 מ"ר (500/15,430).
2. ביום 4.4.24 ניתן צו לשיקול כלכלי בעניינו של היחיד בהתאם לסעיף 161 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: החוק) ללא חובת תשלום. נכון לאותו שלב, ואף נכון להיום, מצבת החובות המאושרת בעניינו של היחיד לאחר בדיקה הסתכמה בסך 477,305 ₪. בצו השיקום אשר ניתן ע"י כב' השופט ע' שורק נקבע כך:
זכויות היחיד בנכס ברחוב 3010 בנצרת בדירת מגורים בגודל של 90 מ"ר בגוש 16561 חלקה 4 (להלן- הנכס) נתונות לקופת ההליך. הנאמן הודיע בדיון היום כי הוא מחזיק בידיו הצעה לרכישת דירת המגורים של היחיד והוא מבקש לקדם את הליכי מימוש הנכס. הממונה הצטרף לעמדה זו. ב"כ היחיד ביקש פרק זמן של 30 ימים מהיום אז יודיע האם הוא יפקיד את הסכום הנדרש לתשלום שכ"ט של השמאי (3000 ₪ + מע"מ), האם הוא יגיש הצעת הסדר לנושיו בהליך או יבקש לחזור בו מהבקשה למתן צו שיקום כלכלי.
אני מאפשר ליחיד פרק זמן של 45 ימים מהיום על מנת להפקיד את עלות שכר טרחת השמאי בקופת הממונה או להגיש הצעת הסדר שתעמוד במבחן התמורה יחד עם הסכמות של לפחות שני נושים מהותיים. ככל ולא יפעל כאמור, הנאמן יפעל מול הנושים לבדיקת אפשרות מימון שכ"ט השמאי או יפעל לפרסום הנכס בלא חוות דעת השמאי. זכויות היחיד בעניין דיור חלופי וטענות צדדי ג', ככל וקימות, נשמרות והם יוכלו להעלותן לאחר קבלת הצעה/ות לרכישת הנכס.
3. סמוך לאחר מכן הועבר התיק לטיפולי. משלא פעל היחיד בהתאם להוראות אלה, חתמתי ביום 25.6.24 על צו למינוי הנאמן כונס נכסים. הנאמן עדכן בהודעתו מיום 28.7.24 כי הנכס פורסם והתקבלה הצעה אחת לרכישת הזכויות כפי שהן (AS IS) בסך של 600,000 ₪ מאת המציעה - הקרן להצלת קרקעות בע"מ (להלן: המציעה). הוא עתר לאישור המכר לחברה וקציבת דיור חלוף ליחיד כפוף למסירת הנכס ומסירת החזקה למציעה.
4. אחר הדברים האלה, הגישה רעייתו של היחיד (להלן: המבקשת), אף היא ילידת 1951, את בקשתה הנוכחית. המבקשת הפנתה לעובדה כי נישאה ליחיד בשנת 1972, הם מנהלים משק בית משותף וגידלו יחד שתי בנות, לטעמיה, המשטר הרכושי הרלוונטי הוא הלכת השיתוף, כפועל יוצא ביקשה להצהיר עליה (בבית משפט של חדלות הפירעון או בפני בית המשפט לענייני משפחה), כעל בעלת מחצית מהזכויות בנכס.
5. לאחר שנתקבלו עמדות בעלי התפקיד, ניתנה החלטתי המנומקת מיום 4.9.24, לפיה, ככל והמבקשת
עותרת להצהרה על זכויותיה בנכס מכוח הלכת השיתוף, יש לבחון את החזקה גם לעניין חובות היחיד. כפועל יוצא נקבע דיון במסגרתו יוצגו הטענות לרבות טענות פרטניות לפיהם חובות מסוימים הם בבחינת חובות אישיים של היחיד ואינם בכלל השיתוף.
6. עובר לדיון הגישו הצדדים הגיעו עיקרי טיעון מטעמם. הנאמן עמד על כך כי כל החובות נוצרו במהלך החיים המשותפים ולכן חלה על כולם הלכת השיתוף לרבות בעניין החובות, הנאמן פירט את מצבת החובות כפי שאושרה נכון למועד הגשת עיקרי הטיעון:
שם הנושה סכום תביעת החוב סכום שאושר כחוב רגיל
לאומי המעיין 2,932,135 341,273
מק איט פיננסים 6712 3625
חוסיין אבו עיאש 367,452 92,758
בייסיק קולורס 18999 8793
היפרשוק בעמ 44,774 15,042
מ.ג.י סחר סיטונאי 4290 2779
נאג'י זועבי 36,752 6008
ינוביץ טוביה 20,650 7063
ביטוח לאומי גמלאות 1014 0
ביטוח לאומי גמלאות 1014 0
עיריית נצרת 635,146 0
סה"כ 4,068,939 477,305 (בדין רגיל)

מהרשימה עולה כי החוב המרכזי של היחיד הוא החוב לנושה מס' 1, בנק לאומי (להלן: הבנק). חוב אשר אושר על ידי הנאמן ביום 1.1.24 בסך של 341,237 ₪. מקורו של החוב בפסק דין שניתן כנגד היחיד ונוספים בהיעדר הגנה ביום 22.6.92, במסגרתו חויב היחיד לשלם לבנק סך של 10,370 ₪ בצירוף ריבית של 36% לשנה ממועד הגשת התביעה (28.4.92) ועד התשלום המלא בפועל.
7. בדיון שהתקיים בפני ביום 22.12.24, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה, תינתן ליחיד שהות נוספת לנסות ולהעמיד הצעת הסדר ראויה בתוך 21 יום, ככל שלא יעשה כן, יוגשו סיכומים בשאלת זכויות המבקשת בנכס. היחיד לא הגיש הצעת הסדר והסיכומים הוגשו במועד.
טענות הצדדים
8. היחיד הפנה לעובדה כי אינו עובד משנת 1993, מתפרנס מקצבאות מל"ל, נקבע לו נכות רפואית בשיעור 72% ואי כושר בשיעור 75% והוא סובל ממגבלה בניידות. היחיד טוען כי אין לייחס למבקשת את חובותיו אשר נוצרו ממעשה מרמה ועוקץ מצד מי שהיו חברו בעבר - מר אסעד סבאח (להלן: סאבח). כראיה לכך מפנה היחיד לעמדת ב"כ הכנ"ר אשר הוגשה במסגרת הליך פש"ר קודם (פש"ר 22991-04-12) מיום 11.2.14 אשר תומכת לשיטתו בגרסת המרמה. היחיד הפנה גם לחקירותיו בפני הנאמן, שם שב על גרסתו לפיה נפל קורבן למעשה מרמה של אותו סאבח. היחיד מבקש להסיק מכך כי אין לייחס למבקשת את חובותיו שכן מדובר בחובות אישיים שלא חלה עליהם חזקת השיתוף. במועד יצירת החוב המבקשת לא הייתה שותפה לחשבון והם מנהלים חשבונות בנק נפרדים המצביעים על הפרדה רכושית. היחיד הפנה לעובדה שבשנת 1987 נטלו בני הזוג יחדיו הלוואה מבנק עצמאות ויצרו כלפיו חוב משותף. מכאן שככל שהיה רצון לייצר כוונת שיתוף ספציפי בחובות, ובכלל זאת לבנק, היה מצופה לראות גם את המבקשת כחייבת נוספת באופן ישיר.
9. הנאמן הפנה בסיכומיו לכך שהיחיד הגיש עוד ועוד בקשות שכל מטרתן עיכוב הליכי המימוש ללא הצדקה. היחיד והמבקשת לא הציעו כל הצעה לפדיון זכויות, ומכל מקום, גם אם היו מתקבלות טענות המבקשת במלואן, עדיין יש לפנות להליכי מימוש ביחס למחצית זכויות היחיד בדירה (זכויות שאינן שנויות במחלוקת ובסך של 300,000 ₪). מבחינה משפטית, לא הוכח שמדובר בחוב אישי שיש להחריגו, המבקשת עותרת ליהנות מהזכויות, תוך התעלמות מחובות היחיד. המבקשת לא הפנתה להסכם ממון או אסמכתה המצביעה על הפרדה רכושית, היא אף לא פנתה לבית משפט לענייני משפחה או בית דין דתי להצהרה על זכויותיה אלא רק לאחר שחרב מכירת הנכס הונחה על צווארה.
ב"כ הממונה הצטרף לסיכומי היחיד והפנה אף הוא לעובדה, כי היחיד עושה כל שלאל ידו על מנת לסרבל את ההליך ולעכבו שלא לצורך, היא מבקשת להטיל עליו הוצאות בשל כך.
דיון והכרעה
10. תחילה אפנה לטענת היחיד לפיה, יש לדחות את עמדת בעלי התפקיד המבקשים לייחס לרעייתו חובותיו מחמת התיישנות, זאת כאשר חובותיו נוצרו לפני כשלושה עשורים. העילה הנוגעת לייחוס החובות למבקשת מקורה בבקשתה שלה להצהיר עליה כבעלים של מחצית מהזכויות בנכס, בקשה שהוגשה לאחרונה, כפועל יוצא עתרו בעלי התפקיד להורות על חלקה בחובות, מובן אפוא כי לא ניתן להיאחז בטענת התיישנות.
שיתוף בזכויות ובחובות
11. היחיד והמבקשת נישאו בשנת 1972, אין חולק אפוא, כי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 אינו חל עליהם אלא הלכת השיתוף. הנחת היסוד לעניין זה, היא כי בני הזוג שותפים הן בזכויות והן בחובות, וזאת כחלק מהתפיסה לפיה שיתוף בין בני זוג מתקיים לא רק בשעת רווחה אלא גם בעת מחסור כלכלי ולעניין זה נאמר:
"חזקת השיתוף בחובות משלימה את חזקת השיתוף בנכסים. בן הזוג הנהנה מפירות השותפות עם בן זוגו, חייב לשאת בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים. שתי החזקות הללו משקפות את תמציתו של משק הבית המשותף- ההנאה מרווחי השותפות בצד הנשיאה המשותפת בהוצאות ובהפסדים" [ע"א 3002/93 בן-צבי נ' סיטין, פ"ד מט(3) 5, 16 (1995)].
עוד נקבע כי החזקה לפיה החובות הינם חובות משותפים, הינה חזקה הניתנת לסתירה אשר נטל הוכחתה מוטל על הטוען כי חוב מסוים אינו חלק מתחולת השיתוף (רע" א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ סב(1) 165 (2006)).
12. אשר לשיתוף בזכויות, מקובלת עלי טענת המבקשת כי מחצית מהזכויות בנכס נותונות לה (ודומה כי גם בעלי התפקיד לא חולקים על הנחה זו). הנכס הוא דירת מגורים משותפת, נכס גרעיני המהווה את "גולת הכותרת" של השיתוף בהיותו נכנס משפחתי מובהק. היחיד והמבקשת מתגוררים בדירה מזה כארבעים שנה ויחד גידלו בה את בנותהם, מהמסמכים שצורפו עולה כי השניים אף נטלו הלוואות משותפות מבנק עצמאות ולטובת השבתן נרשמה בעבר משכנתה על הנכס (נספחים 6-5 לבקשה).
אשר לשיתוף בחובות, כאמור, החזקה בדבר שיתוף בחובות ניתנת לסתירה אולם יש להתייחס לאפשרות כזו כחריגה. לעניין זה אפנה לע"א 677/71 אדוארד שלמה דוד נ' לואיז דוד, כו(2) 457 (1972)שם נאמר:
"מעשה של חלוקת נכס אחד מתוך מכלול השותפות לא זו בלבד שמביך וגורם לריבוי הליכים משפטיים בין השותפים, אלא דרך כזו גם אינה צודקת; אם נרשה זאת, עלול להיווצר מצב ששותף אחד יטול רק את האקטיב והשני יישאר עם הפסיב, ויתר-על-כן, הנושים יכולים להישאר ללא כיסוי."
בפסיקה גובשו חריגים מעטים המדגימים את מושג "חוב בעל אופי אישי מובהק", כך למשל נקבע כי חובות שנוצרו מהוצאות על רכוש נפרד ייחשבו כאישיים (ע"א 3002/93 יעקב בן-צבי נ' מיכל סיטין, מט(3) 00 (1995); הוצאות אשר נעשו תוך כדי הפרת חוזה הנישואין כדוגמת הוצאות החזקת מאהבת או פילגש (ע"א 446/69 יובל לוי, הנאמן על נכסי בצלאל גולדנברג נ' שושנה גולדנברג, כד 813 (1970; חוב שהוא תוצר של פעולה מפוקפקת של בן הזוג מעין "מניפולציה כלכלית" (עא 1967/90 ישראל גיברשטיין נ' הלן גיברשטיין, פ''ד מו(5) 661 (1992); חוב אשר נוצר בעבירה פלילית או עבריינית; ראה עוד בהרחבה דוד מינץ "השותפות הנישואית והערבות ההדדית בין בני זוג בפשיטת רגל – עיון מחודש, דין ודברים ט 105, 129-116 (2006), בעמ' 117).
בעניננו, טוען היחיד כי החוב המרכזי מקורו ב"עוקץ" מצד אותו סאבח (טענה אשר בהיבטה העובדתי עוד ארחיב להלן). היחיד הפנה לעניין לת"א (מחוזי חי') 53292-03-21 שמעון שינה נ' רבקה שינה [נבו] (9.6.2022) וביקש לגזור ממנו גזירה שווה. באותו עניין דחה בית המשפט את תביעת הנאמן על נכסי פושט הרגל במסגרתה התבקש להורות שאשת החייב, חבה גם בחובותיו. נפסק, כי החוב לא נוצר במהלך ניהול תקין ורגיל של הכנסות משק הבית אלא מקורו בעבירה פלילית של גניבה וקבלת דבר במרמה (בהיקף קיצוני של עשרות מליוני שקלים) מצד אותו חייב- בן זוגה, גניבה שהרעייה לא היתה שותפה לה.
עניין שמעון שינה הנ"ל מחזק אפוא את המסקנה ההפוכה: החוב הוגדר כאישי והמוחרג מתחולת השיתוף שעה שנגרם ע"י בן הזוג כמעשה החותר תחת משטר הזוגיות התקין תוך חבלה במערכת היחסים ההדדית עת פעל במרמה קיצונית שבת הזוג לא שותפה לה. בענייננו, היחיד לא ביצע את מעשה המרמה הנטען. אין לומר כי במצב בו בן הזוג נקלע לעסקה כלכלית כושלת, או נפל קורבן למעשה מרמה שכוונה כלפיו, יש להגדיר את החוב כאישי. בפסיקה הוכרה חבותו של בן הזוג כלפי חובות עסקיים אפילו כשבן הזוג לא ידע עליהם (ראה: עודד מאור ואסף דגני הפטר - חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים כרך ב בעמ' 724 (2019) (להלן: דגני ומאור).
סיכומו של דבר, המבקשת אינה יכולה ואינה צריך להיות ניהנת מהשותפות עם היחיד בנכסים, בלי לשאת גם בעול החובות שנעשו בניהול ענייני של חיי משפחה, לרבות בנסיבות של נטילת הלוואה שהסתבכה. אף שהדבר נעשה בשמו של היחיד, המבקשת, שהיא שותפה בנכסי המשפחה, בעסקיה ובעניניה לטוב ולרע, אינו יכולה לפטור עצמה מעולו של חוב כזה. כשם שההלוואה שניטלה עבור סבאח יכלה היתה להועיל לתא המשפחתי ולהיטיב עימו, כך יכלה להזיק לו, וכאמור, אין לאפשר מצב בו שותף אחד "יטול את האקטיב, השני יישאר עם הפסיב והנושים יישארו חסרים".
13. יכולתי לסיים דרך הילוכי כאן, אולם למעלה מן הדרוש, אוסיף דברים אחדים על אותו חוב שמקורו במרמה שביצע לכאורה סבאח: אזכיר כי נטל ההוכחה להוצאת חוב מתחולת השיתוף מוטל על הטוען זאת. המבקשת כלל לא התייחסה בתצהירה לגרסת בן זוגה הנוגעת למעשה המרמה ולחוב בעטיו של אותו סבאח לפיכך לא ברורה דרישת המבקשת בסיכומיה כי הורם נטל ההוכחה נוכח המוסכם דיונית שלא לחקור את המצהירים על תצהירם. הדעת נותנת כי מי שחיה לצד היחיד למעלה מיובל שנים תדע למסור תיאור כלשהו הנוגע למעשה מרמה אשר הוביל כביכול את התא המשפחתי לעברי פי פחת.
גם גרסתו של היחיד לעניין זה מוקשית. היחיד טען בתצהירו מיום 07.10.24 כי נטל הלוואה בשנת 1991 מבנק ערבי ישראלי עבור חבר ילדותו סבח. סבאח ורעייתו חתמו כערבים על אותה הלוואה עם שני ערבים נוספים. מלוא סכום ההלוואה הועבר לסבאח והם הפרו התחייבותם להשבת תשלומי ההלוואה. ואולם, בסעיפים 9-8 לדו"ח הכנ"ר (נספח 20 לתצהיר מיום 07.10.24) תוארה גרסת היחיד ולפיה, מקור הסתבכותו בחתימה על ערבות שנעשה לבנק ערבי ישראלי עבור סבאח. בסעיף 10 לדו"ח הכנ"ר מתואר כי היחיד הודה בחקירתו כי סבאח חתם כערב להלוואה שהיחיד עצמו נטל בסך 10,000 ₪. בסעיף 11 לדו"ח הכנ"ר צוין כי עיון בפסקי הדין ותביעות החוב מצד הבנק ומצב בנק נוסף- מזרחי טפחות, מעלה כי התביעות העיקריות הוגשו נגד אותו סאבח ואילו היחיד הוא חייב "משני". עיון בפסק הדין מושא החוב בהליך זה מעלה כי היחיד איננו חייב משני כי אם חייב מרכזי (היחיד הוגדר בפסק הדין כנתבע מס' 1 ואילו אותו סבאח הוגדר כנתבע מס' 2). לא נמצא כל נימוק מדוע, אם נכונה גרסת היחיד, לא היה זה סאבח עצמו שנטל הלוואה, ואילו היחיד ישמש כערב בלבד לאותו סאבח. עוד בנוסף, מדו"ח הכנ"ר שצירף היחיד עולה כי מערכת היחסים בין היחיד לסבאח היא מערכת יחסים הדדית עסקית ויחסי "תן וקח" שאינם מתיישבים עם תיאור "עוקץ" תמים, כאשר לגבי החוב העיקרי שבמוקד היה זה סבאח שערב להלוואה שנטל היחיד. אם לא די בכך, מעיון בדין וחשבון שהגיש היחיד, בבואו לפתוח בהליך חדלות הפירעון, בהתייחסותו לחוב לבנק לא העלה כלל את גרסת המרמה אלא כפר בחוב מהטעם שמעולם לא פתח חשבון עובר ושב בבנק לאומי.
כאמור, תהיות אלו עולות בשולי הדברים כאשר מכל מקום, כאשר מדובר בהלוואה שניטלה ממוסד בנקאי, ברירת המחדל היא שנותבה לטובת התא המשפחתי. באשר ליתר החובות שאישר הנאמן, המבקשת לא התייחסה בסיכומיה אליהם כאשר ההלכה הפסוקה קובעת כי צד שזנח טענה בסיכומים בית המשפט לא ישעה לה. עם זאת למען שלמות התמונה אעיר בקצרה את הדברים הבאים: ביחס לחוב לנושה מס' 2 היחיד כלל לא ידע מהי עסקת היסוד (סע' 88 לתצהירו) ממילא לא ניתן לומר כי עמד בנטל להחרגתו; לגבי נושה מס' 3, חוסיין אבו עיאש, היחיד טען שאינו מכיר את הנושה, וכי השיק נמשך לפקודת אותו סאבח (סעיפים 93-90 לתצהיר). משלא הוכחה גרסת היחיד ביחס למעשה המרמה, לא הוכח כי יש להחריגו; הוא הדין ביחס ליתר הנושים, כאשר בחלקם היחיד עצמו טען כי מדובר ב"חוב אישי של משק הבית המשותף" (סע' 101 לתצהיר), לא הובהר כיצד חוב לסופר או לחברת נעליים יכול להיחשב כחוב אישי החותר תחת משטר השיתוף.
14. סיכומו של דבר, במקביל לזכאותה של המבקשת להירשם כבעלת מחצית הזכויות בנכס, היא חבה ביחד ולחוד בחובות היחיד כפי שאושרו. חוב נוסף שטרם אושר הוא חוב ארנונה לעיריית נצרת, מובן כי על פי טיבו מדובר בחוב משותף.
מימוש הנכס
15. משאלה הם פני הדברים, יש לקדם את ההליך באמצעות מכר הנכס. סעיף 229 (ג) (3) לחוק קובע כי לא תאושר מכירת זכות במקרקעין, בטרם ווידא בית המשפט שליחיד ולבני משפחתו הגרים עמו יהיה מקום מגורים סביר באזור מגוריהם התואם את צורכיהם, או שהועמד לרשותם סידור חלופי. היחיד ציין בסעיף 54 לתצהירו כי מטעמי זהירות, יבקש לקבוע כי תקופת הדיור החלוף תהיה לכל ימי חייו. במהלך הדיון ביקש הנאמן להורות כי הנכס לא יפונה, לפיכך לא ייקצבו דמי שימוש ואולם "הרוכשת ככל שתאושר הצעתה, תפעל למיצוי זכויותיה ככל שתסבור שצריכה לעשות כן בבית המשפט לשכירות ולא בהליך הנוכחי". כעולה מהצעת הזוכה, מדובר במכר לרכישת הזכויות כפי שהן (AS IS) בסך של 600,000 ₪.
16. כפי שהתרשמתי, היחיד עושה ככל שלאל ידו על מנת לסרבל את ההליך ולעכבו: ניתנה לו שהות ממושכת להגשת הצעת הסדר (כאמור בפסק דינו של כב' השופט שורק מיום 4.4.24, כן ראה החלטתי מיום 14.12.14 ולאחר מכן במועד מהדיון); עוד ראה החלטתי מיום 8.10.24 ביחס לאפשרות פידיון מחצית הזכויות ניתנה ליחיד ההזדמנות להפקיד שכר טרחת שמאי על מנת לפעול למכר כמקובל; ניתנה לו האפשרות לגלם את חלקו בדירה, ואפילו באופן חלקי, בכדי למנוע את הליכי המימוש; הוא פעל וסיכל כל אפשרות לקידום התיק והעברת תשלום כלשהו לנושיו אשר ממתינים לחובם מזה עשורים רבים. בהינתן כל האמור, אני סבורה שהתועלת שתצמח לנושים ממכירת הנכס גוברת על הנזק שייגרם ליחיד כתוצאה מכך ותנאי סעיף 229(ג) ו- (ד) לחוק מתקיימים היטב. עוד אין חולק כי היחיד והמבקשת נעדרים נכסים נוספים ולכן מתקיים אלמנט בחינת אמצעי אחר שפגיעתו פחותה.
יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את המכלול, נראה כי זה המקום להעמדת סידור חלופי באמצעות מכר הדירה כתפוסה עם זכויות ליחיד לתקופה ראויה לנסיבותיו, לטעמי תקופה זו היא לכל חיים (השווה: דגני ומאור בעמ' 779). בקשת הנאמן אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 229 לחוק והיא עלולה להעמיד את בני הזוג בפני שוקת שבורה בסיום ההליך הנוכחי. כאמור לעיל, היחיד סרב לשתף פעולה ולממן עלות שכ"ט שמאי. מכל מקום, נוכח גילם המבוגר של היחיד והמבקשת (בני 74), מצבם הרפואי המורכב כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים ומהדיון שהתקיים בפני; תיאור הנכס אשר אינו גדול, בנוי על הקרקע והמתאים לצרכיהם ולגילם; התרשמותי כי אין ביכולם לממן לעצמם מקום מגורים לאחר תום ההליך; ונתון תוצאת פינוי אנשים בגילם מביתם, על הטרחה וההשלכות הנובעת מכך; מכל אלה מסקנתי כי ראוי להגשים את אותה מטרה באמצעות מדור בדירה הנמכרת לכל ימי חייהם, תוצאה שעולה בקנה אחד עם הצעת המציעה שלוקחת בחשבון כי הלך מכר שכזה מביא באופן טבעי לירידה בערך הממכר.
17. בהקשר זה נכון להפנות גם לסעיפי טיוטת ההסכם עצמו מהם עולה כי המציעה רוכשת את הזכויות בנכס במצבו כפי שהוא, ובכלל זאת המציעה מוותרת על כל טענה שנוגעת למועד הפינוי ומסירת החזקה (סע' 2 ג'). בסעיף 7 ב' הובהר כי מועד הפינוי ייקבע על ידי בית המשפט ואף הודגש, בסעיף 7 ג' שלא תעמוד לרוכש כל טענה שנוגעת למועד הפינוי שייקבע וכי הלה יפעל בעצמו ועל חשבונו לאכיפת מועד הפינוי.
התוצאה
18. סיכומו של עניין, אני מאשרת לנאמן להתקשר בחוזה עם המשיבה שצורף להודעתו מיום 11.8.24. הנכס יימכר AS IS, ליחיד ורעייתו זכות דיור בו עד תום חייהם כאשר המציעה אינה רשאית לגבות מהם דמי שימוש. כנספח להסכם המכר יצורף העתק החלטה זו.
לאחר פירעון כל החובות וככל שתישאר יתרה מהמכר לאחר קבלת מצבת נשיה, הרי שהיא תועבר לידי היחיד ולמבקשת בחלקים שווים.
הנאמן יפעל לקידום המכר והגשת הודעה עד ליום 1.3.25.
ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"ה, 23 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.