מנגד, לא מדובר בעובדי הנתבעת אשר פעלו ממקום של ניצול מיני ו/או התייחסות לתובעת כאובייקט מיני שנועד לסיפוק יצרו של מי מהם, אלא הטרדה מינית המבוססת על יחס מבזה, מביש ומשפיל של התובעת עקב לבושה- מכנסיים קצרים וגופיה.
כאמור, התנהלות עובדי הנתבעת לא מבטאת את עמדתם האישית ביחס לנשים בכלל ולתובעת בפרט, אלא פרשנות שגויה שלהם והיענות לא מתקבלת על הדעת לדרישה שייחסו לנתבע.
- הנתבעת טענה, כי הסעדים הנתבעים, הן מכח חוק איסור הפליה והן החוק למניעת הטרדה מינית הם בגין אותה מסכת עובדתית ולכן מדובר בכפל פיצוי בגין אותה עוולה ובתמיכה לכך הפנתה לתיק אזרחי 5901-09 יעקובוביץ ואח' נ' יד השמונה ואח' [נבו] (3.9.12) לערעור בקשות עירייה אחרות 5116-11-22 יד השמונה נ' יעקובוביץ ואח' [נבו] (17.6.14) ולתיק אזרחי בסדר דין מהיר 35061-07-16 זילברג נ' טריפל סי [נבו] (4.8.17).
מקובלת עלי עמדת הנתבעת, כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין אחד החוקים. גם בהינתן שאירוע מצמיח פיצוי מכח מספר דברי חקיקה, אין משמעות הדבר, כי הנפגע זכאי לפיצוי בגין כל אחד מהם.
בנסיבותיו של תיק זה אני סבורה שיש לפסוק לתובעת פיצוי בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית, שכן במהותו האירוע היה פגיעה בזכות התובעת לכבוד ולפרטיות, בשל ההתייחסות ללבושה "החשוף" ולא בהתאם לחוק איסור הפליה.
- הנתבעת טענה, כי גם אם יש מקום לחייבה בפיצוי כלשהו, הרי שזה יהיה בהתאם לתרומה המזערית והשולית לעוגמת הנפש שנגרמה לתובעת, ואשר ממילא נעשתה בתום לב. אין בידי לקבל טענה זו. הפיצוי בחוק הוא ללא הוכחת נזק, מתוך הנחה שנגרמה עוגמת נפש במעשה של הטרדה מינית, אך ישנו קושי בהוכחתו של שיעור הנזק. התובעת, אף שהותירה עלי רושם של בחורה חזקה, דעתנית, העומדת על זכויותיה, הקושי לספר על חלקים מהאירוע ניכר בה במהלך עדותה, גם בחלוף כמעט ארבע שנים.
כאמור, בפסיקת הפיצויים יש גם אלמנט חינוכי לציבור הרחב במיגור התופעה של הטרדה מינית.
- משהוכח, כי עובדי הנתבעת התייחסו באופן מבזה ומשפיל לתובעת על רקע לבושה "החשוף" ואף מנעו ממנה קבלת שירות- פינוי למלונית קורונה באמבולנס של הנתבעת- אני מקבלת את התביעה ומעמידה את הפיצוי לתובעת על הסכום המקסימלי הקבוע בחוק בסך של 120,582 ₪.
הבקשה לצו עשה כנגד הנתבעת
- התובעות עתרו ליתן צו עשה המורה לנתבעת לפרסם הבהרה כתובה ולהעביר הדרכות לעובדיה, כי חל איסור על מניעת שירות מחמת מין ו/או לבוש, וכי התנהגות כמו זו בה כשלו עובדיה מהווה הפליה והטרדה מינית האסורות על פי דין.
- הנתבעת טענה, כי ככל שתתקבל התביעה די בפסק הדין על מנת שיופקו הלקחים אצל הנתבעת ואין צורך במתן צו זה.
- לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי בנסיבותיו של תיק זה אין מקום למתן הצו. אכן קבעתי, כי התובעת הופלתה בקבלת שירות על רקע מיניותה ולבושה וקמה לה הזכות לפיצוי. יחד עם זאת, אין מדובר בעובדי נתבעת שבחרו שלא לתת שירות לנתבעת, כי החזיקו בעמדות להפלית אישה או הטרדתה המינית. עובדי הנתבעת כשלו בכך משום שטעו לחשוב שהנתבע מסרב שהתובעת תיכנס לרכב ההסעה בשל לבוש לא צנוע מצידה. משכך, ייתכן שלו חידדה הנתבעת בקרב עובדיה את הנהלים, היה עולה בידם לתת מענה הולם לתובעת, או ליתר דיוק לברר את הדברים לאשורם, שאז היו מגלים ששגו בהנחות על פיהן פעלו.
מעדויות עובדי הנתבעת לא התרשמתי שהתנהלותם מבטאת את תפיסת עולמם, כך שלא ביקשו לכפות את אמונתם ואורחות חייהם על התובעת. אין כל אינדיקציה כי זו תפיסת הארגון אצל הנתבעת.