בנסיבות אלה, לא מדובר בהחלטה שהתקבלה על ידי המנהל כגורם מקצועי, אלא בפניה של התובעת אליו כדי לשנות את החלטת הנהג, שלא צלחה. אף אם בכך אישרר המנהל את החלטת הנהג, הרי שקביעה כי אישרור החלטת הנהג על ידי המנהל היא החלטה מנהלית המוחרגת מהכיסוי הביטוחי היא מלאכותית וחוטאת למטרת רכישת פוליסת ביטוח. אין מדובר בעניין שהובא לפתחו של המנהל והלה קיבל את ההחלטה, אלא בפניה שנעשתה אליו כדי לשנות החלטה שקיבל הנהג, אשר המנהל לא מצא לנכון לשנותה והתוצאה הייתה שהוא הנחה את הנהג לנסוע עם הנתבע והנוסעת האחרת ולהותיר את התובעת לשוב לביתה.
- הגם שעדות נהג הנתבעת הייתה רווית חורים וסתירות, לא ניתן להתעלם מעדות המנהל לפיה קיבל החלטה מינהלית - רפואית שלא להשאיר חולה מאומת המתגורר באשדוד באזור אשקלון כאשר התובעת המתגוררת באשקלון יכולה לעלות לביתה, וזאת כאשר הפינוי לא היה למטרת קבלת טיפול רפואי אלא למטרת שינוע לצורך בידוד החולים מיתר האוכלוסייה.
ככלל חולה מאומת אמור היה באותם ימים להימצא בבידוד, למעט מי שהוסע לקבלת טיפול רפואי או פונה למלונית קורונה, כמו בענייננו. משכך יציאת התובעת והנתבע מביתם הייתה לשם נסיעה זו בלבד ולא לצרכים אחרים, כך שנאסר עליהם להימצא מחוץ לביתם שלא לצורך זה.
- כאמור, מצופה היה מהנהג ומנהלו למצוא פתרון אחר או להבהיר לנתבע שכל הרשומים לאותה נסיעה יוסעו למלוניות. ויחד עם זאת, בהינתן ההנחה השגויה בה פעלו הנהג ומנהלו שלא ניתן להסיע את התובעת והנתבע יחד, הרי שההחלטה שהתקבלה הייתה תוך התייחסות להנחיות הקורונה לאותה העת, כי חולה מאומת ימצא בבידוד מיתר האוכלוסייה. בנסיבות אלה, אף לשיטת נציג חב' איילון יש לראות בכך שיקול מעין רפואי החוסה תחת הפוליסה.
הנהג ומנהלו פעלו בתוך מסד עובדתי שגוי לפיו הנתבע מתנגד להצטרפות התובעת לנסיעה בשל לבושה "החשוף", כך שמדובר במחדל או ברשלנות ולא במעשה מכוון כפי שקובע סעיף 4(ב) לפוליסה בעניין ההחרגות. כלומר, הנהג ומנהלו לא ביקשו למנוע את כניסת התובעת לאמבולנס בשל תפיסות אישיות בהן החזיקו בקשר ללבושה, אלא בשל הנחה שגויה שלהם לפיה הנתבע מסרב שתצרף לנסיעה בשל לבושה והבנתם, השגויה שוב, כי בשל כך סירב הנתבע להמשיך בנסיעה ואף ביקש לצאת מהרכב, בתקופה בה על חולים מאומתים לקורונה להימצא בבידוד.
חרף מחדליהם של עובדי הנתבעת ביחס לתובעת והעדר כל הגנה להתנהלותם, הרי שלעניין פוליסת הביטוח, שוכנעתי כי ההחלטה להותיר את הנתבע בתוך רכב ההסעה ולסרב להעלות את התובעת הייתה תוך התייחסות להנחיות הקורונה, דהיינו מחמת ריחוק ממקום מגורי הנתבע ועל מנת שלא להותירו מחוץ לאמבולנס, זאת כאשר ביתה של התובעת נמצא בסמוך.
- הנתבעת טענה, כי בהגדרת מקרה ביטוח בפוליסה נקבע "למעט מעשה או מחדל של המבוטח תוך הפרה ביודעין של הדין, אי עמידה או סטיה ביודעין..." ומכאן שכוונת מנסח הפוליסה (חב' איילון) הייתה להחריג מקרים שנעשו במכוון ולא בתום לב ו/או ברשלנות ואין לקבל את עמדתה להבחנה בין רשלנות רפואית לבין רשלנות מנהלית.
יש ממש בטענה זו של הנתבעת. אחריותה של הנתבעת בתביעה זו היא מכח זה שעובדיה לא טרחו כלל לבדוק עם הנתבע ופעלו מתוך הנחה שזה יתנגד או מתנגד שהתובעת תעלה לאמבולנס בשל לבושה "החשוף", והם פעלו במצב דברים זה, בניגוד לחוק. שכן אף אם היה הנתבע מציב דרישה שכזו חל עליהם בתכלית האיסור להיענות לה. משכך, יצרו עובדי הנתבעת מצג עובדתי שגוי, אותו ייחסו לנתבע, ובמסגרתו פעלו. משכך יש לראות במעשיהם כמעשה רשלני מבחינת פוליסת הביטוח ולכן יש כיסוי ביטוחי בנסיבות האירוע.