(ההדגשות שלי - ר.א.).
- בנסיבות העניין, איני סבור כי ניתן לראות בגוגל ומטא כמי שתמכו בתוכן הפירסומים. סבורני כי הוכח שגוגל ומטא פעלו ללא כל יחס נפשי שהוא בנוגע לתוכן הפירסומים. סירובן להסירם לא נבע מכך שלשיטתן המדובר היה בפירסומים שתכנם הוא אמת, או שהן מסכימות ומאשרות את האמור בהם, אלא נבע מתפיסת עולמן הכללית בכל הנוגע לתפקידן בעולם הוירטואלי, שלפיה אם לא הובאה בפניהן הוכחה לכך שהפירסום כולל דבר שקר ברור, הרי שלא מוטלת עליהן חובה כלשהי להסיר את הפירסומים. זאת מכח עקרונות של חופש הביטוי במרשתת, שאיפתן שלא לשמש כ"צנזור על" ולהימנע מיצירת אפקט מצנן על חופש הביטוי ברשת. אמנם נכון שהוכח שלגוגל היה אינטרס כלכלי בפירסומים, ואולם אין לראות בקיומו של אינטרס כלכלי של המסדת כתמיכה בתוכן הפירסום, הנדרשת כתנאי להחלת חלופת האישרור. עמדות אלה אינן מבטאות יחס של תמיכה בתוכן הפירסומים, יחס, אשר בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, מהווה תנאי להטלת אחריות מכח חלופת האישרור הקבועה בסעיף 12 לפקודת הנזיקין.
- הנה כי כן, התוצאה היא שיש לדחות את התביעה כנגד גוגל ומטא, בעילת לשון הרע, לרבות ייחוסה להן באמצעות הפריזמה של סעיף 12 לפקודת הנזיקין.
האם התרשלו גוגל ומטא בסירובן להסיר את הפירסומים
- עילת התביעה החילופית של התובעים כלפי מטא וגוגל עניינה בעוולת הרשלנות, בהתאם להוראות סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. כזכור, בסעיף 41 לכתב התביעה, טענו התובעים שמטא וגוגל חבות להם חובת זהירות, וכי התרשלו בכך שסירבו להסיר את הפירסומים, ללא צידוק סביר. טענה זו נבדוק כעת.
- השאלה הראשונה המחייבת מענה הינה האם מסדת הפועלת במרחב הווירטואלי חבה בחובת זהירות כלפי מי שנפגעו מאי הסרת פירסומים אשר פורסמו במסדת.
לצורך הכרעה בשאלה זו, ובהתאם לכללי האחריות ברשלנות אשר נקבעו בקשות עירייה אחרות 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז(1) 113 (1982), יש להשיב על השאלות הבאות:
- האם קיימת חובת זהירות מושגית בין מסדות הפועלות במרחב הוירטואלי לבין פרטים שהם מושא פירסומים במסדת ביחס לפירסומים פוגעניים?
- האם קיימת חובת זהירות קונקרטית בין התובעים לבין גוגל ומטא, ביחס לפירסומים הנידונים. במילים אחרות, האם גוגל ומטא יכלו לצפות, כמסדות סבירות, שכתוצאה מאי הסרת הפירסומים מהמסדות שבבעלותן, יתרחש נזק לתובעים, האם מסדת סבירה צריכה היתה, כעניין שבמדיניות לצפות את התרחשותו של הנזק, והאם קיימים שיקולי מדיניות השוללים את החובה?
- האם הפרו גוגל ומטא את חובתן כלפי התובעים- היינו, עשו כל מה שסביר היה לדרוש מהן לעשות בעת פניית התובע אליהן בבקשת ההסרה, ביחס לסיכון הצפוי לתובעים כתוצאה מהפירסומים וביחס לאמצעים שהיו בידיהן למניעת התרחשות הסיכון?
- אם הופרה החובה, האם קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם לתובע.
מסדות ופרטים: חובת זהירות מושגית בגין אי הסרת פירסומים פוגעניים
- האם קיימת חובת זהירות מושגית בין מסדות לבין פרטים שנפגעים מפירסומים פוגעניים המתפרסמים על ידי משתמשים במסדות, על אודותיהם?
לטעמי התשובה על שאלה זו הינה בחיוב. תשובה זו נגזרת מכוחן הרב של מסדות בהאי עידנא, הנגזר ממספר המשתמשים העצום שלהן, והשימוש הרב בהן. מסדות, בדגש על רשתות חברתיות כגון פייסבוק, ומנועי חיפוש כגון גוגל, הינן הבסיס להעברת ושיתוף מידע, וצריכתו, בעולם המודרני. רשתות חברתיות הינן זירה מרכזית להחלפת מידע ודעות, בתפוצה נרחבת ביותר, ללא השקעת משאבים, וללא חסמים או התערבות שלטונית בחופש הביטוי [(רשות ערעור אזרחי 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בערעור מיסים [נבו] (2020), פיסקה 36 לפסק הדין של כב' השופטת ד' ברק - ארז)].