הנתבע 5 - "אמנון יצחק החתול המטפס היה פורץ לבתים";
הנתבעת 6 - שיתפה את אחד הפירסומים בדף הפייסבוק שלה, והוסיפה תגובית: "החילוני לשעבר שמתחזה לרב".
טענות הצדדים
טענות התובעים
- הפירסומים מהווים קמפיין ממומן בהשקעה כספית עצומה שכל מטרתו לפגוע ולהשחיר את דמותו של התובע באמצעות סרטונים שבהם הוא מוצג כמי שהתעלל בילדיו, הורה לחסידיו לאיים ברצח, כקשור למעשי רצח, וכחולה נפש שחובה לאשפזו. התובעת הוצגה בקמפיין, ככת אלימה ומסוכנת המעורבת במעשי פשע, אשר יש להתרחק ממנה ומפעילותה.
- עילת התביעה כנגד גוגל ומטא נוסחה, בסעיף 7 לכתב התביעה, כך:
"משהפכו הפלטפורמות המקוונות למודעות בפועל לקיומם של פירסומים פוגעניים ומעוולים ברשתות ובאתרים אשר בבעלותם ובאחריותם, ואלו נמנעו ומסרבים להסירם, התנהלותם מקימה כלפיהם אחריות והם ייחשבו למסייעים לעוולה ומתרשלים במישרין. זאת, ראשית הן בהתאם לשילוב הוראות סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 המחיל על עוולת פירסום לשון הרע הוראות מתוך פקודת הנזיקין ובהם סעיף 12 העוסק באחריות משתף ומשדל, ושנית - הן מכח עוולת הרשלנות הנזיקית".
ובהמשך, בסעיף 41 לכתב התביעה, נטען:
"בדין הישראלי אומצה דוקטרינת "ההודעה והסרה" לפיה פרט הרואה עצמו נפגע מפירסום בפלטפורמה מקוונת יכול לפנות אל בעל הפלטפורמה ולדרוש את הסרת הפגיעה. פניית הנפגע מייצרת אחריות על בעל הפלטפורמה כמונע הנזק היעיל מקום בו זה מסרב להסיר ללא צידוק סביר את הפירסום המעוול מכח עוולת הרשלנות וכן ובמקביל מקימה אחריות כלפי בעל הפלטפורמה והוא ייחשב למסייע לעוולה וזאת בהתאם לשילוב הוראות סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 המחיל על עוולת פרסום לשון הרע הוראות מתוך פקודת הנזיקין ובהם סעיף 12 העוסק באחריות משתף ומשדל" (ההדגשות שלי - ר.א.).
- נוכח האמור, עתרו התובעים לכך שבית המשפט יתן צו עשה כלפי גוגל ומטא כאמור ברישת פסק הדין, ובנוסף עתרו לחייב כל אחת מהן לשלם לתובע סך של 500,000 ₪, בגין כוונה לפגוע בו בפירסומים המעוולים, ולחילופין שלא בגין כוונה לפגוע ו/או כנזק לא ממוני ו/או בגין עגמת הנפש, הכאב והסבל שנגרמו לו.
- בנוסף, תבעו התובעים סך של 100,000 ₪ מכ"א מהנתבעים 4-6, בעילת לשון הרע.
טענות גוגל
- גוגל טוענת כדלקמן:
- גוגל היא מסדת בלבד. היא אינה המפרסמת של הפירסומים ואינה עומדת מאחוריהם. הקשר בין גוגל לבין התביעה נעוץ בכך שמפרסמי הפירסומים, עשו שימוש בשירותיה לצורך פירסומם במסדות שבבעלותה.
- המפרסמים הם בעלי דינם האמיתיים של התובעים, הם צד דרוש בתביעה, ועל התובעים למצות את התביעה כנגדם. התובעים כלל לא ביצעו פניה למפרסמים, וטענתם כי זהותם אינה ידועה להם הינה טענת סרק שכן יש בידי התובעים די ראיות המאפשרות להפנות את תביעתם כלפיהם. ככל שהם אינם יודעים את זהותם אלא רק חושדים בכך, הרי שיש בידיהם די כלים כדי לאמת את אותם חשדות.
- הפירסומים כבר אינם מופיעים במנוע החיפוש וגם אתר האינטרנט הוסר מהמרשתת במנותק מהליך זה וללא קשר אליו, וללא מעורבות גוגל. משכך, אין כל עילה שהיא של התובעים כלפי גוגל.
- בהתאם לפסיקת בתי המשפט, המבחן הקובע להסרת פירסום הוא מבחן "השקר הברור". בהתאם למבחן זה מסדת חייבת להסיר פירסום ללא צו שיפוטי, רק כאשר יש בידי מבקש ההסרה להציג בפניה ראיה חד משמעית לכך שתוכנו של פירסום מסויים שפורסם במסדת הינו שקר ברור או בלתי חוקי על פניו, אשר אין נדרש לגביו בירור עובדתי או שקלא וטריא משפטיים. הפירסומים מושא התביעה אינם עומדים במבחן זה, כפי שקבע בית משפט זה, בהחלטת הביניים שניתנה בתיק זה.
אימוץ עמדת התובעים, אשר מבקשים להסיר פירסום גם אם לא עמד במבחן השקר הברור, עלול לפתוח פתח להסרה רחבה של תכנים בעלי אופן שלילי, וסופו הוא בהותרת מסדת המשקפת תוכן חיובי בלבד, שלאיש אין טרוניה כלפיו. זהו מצב בלתי רצוי בין היתר בשל ההגנה המתחייבת על חופש הביטוי וזכויות המשתמשים במרשתת, ומאפיין מדינות בעלות משטר בלתי דמוקרטי, שמדינת ישראל אינה נמנית עליהן.
- התובע הינו דמות ציבורית. כאשר עסקינן בפירסומים כלפי אנשי ציבור, המקימים עניין ציבורי משמעותי, קשה אף יותר להגיע למסקנה שהפירסומים עומדים ברף המחמיר של אי חוקיות מובהקת, שכן גוברת ההיתכנות שהפירסומים יהיו מוגנים על פי הדין.
- בחינת ההסרה לא נעשתה באופן אוטומטי. התכנים נבחנו ונצפו על ידי צוותי ההסרה האנושיים של גוגל, ודרישת ההסרה נדחתה בהתאם לדין. אופן בחינת ההסרה הינו זהה ביחס לכלל התכנים שהסרתם מבוקשת, ואינו משתנה כאשר תוכן מסויים הינו תוכן ממומן אשר לגוגל אינטרס כלכלי ביחס אליו, ורף הבדיקה ביחס לתכנים מסוג זה אינו שונה או נמוך מרף הבדיקה המתבצעת ביחס לתכנים שלגביהם אין לגוגל אינטרס כלכלי.
טענות מטא
- מטא טוענת כדלקמן:
- התובעים כלל לא הוכיחו שכל הפירסומים התפרסמו בפייסבוק.
- התובעים יודעים מיהם מפרסמי הפירסומים, ואף על פי כן נמנעו מנקיטת צעדים משפטיים שכנגדם.
- התובעים לא הוכיחו כי מסרו למטא הודעה ראויה בדבר התוכן אותו הם מבקשים להסיר או כי דיווחו על הפירסומים באמצעות כלי הדיווח המקוונים.
- אין לתובעים עילה בהתאם לחוק איסור לשון הרע.
- לא ניתן להטיל אחריות בנזיקין על מטא בגין תוכן שפורסם על ידי צד שלישי במסדת שבבעלותה, במיוחד מקום שהמדובר בתובע שהוא דמות ציבורית ועל כן הפירסומים זוכים להגנה מוגברת.
טענות הנתבעים 4-6
- הנתבע 4 טוען כי תגוביתו חוזרת על הפירסום המקורי ואינה מהווה מסר חדש ועצמאי, ומשום כך אין לתובעים עילת תביעה כנגדו. עוד הוסיף הנתבע 4 כי כוונתו היתה להציג את התגובית על דרך השאלה, אך עקב טעות הקלדה סימן השאלה נשמט, ואילו היתה התגובית כוללת סימן שאלה הרי שלא היתה עולה כדי לשון הרע. עוד טוען הנתבע 4 לקיומן של הגנות תום הלב בעניינו, כי המדובר בזוטי דברים, ולחלופי חילופין כי הוא זכאי להקלה בהתאם לסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע, שכן לא התכוון לפגוע והתנצל.
- הנתבע 5 טוען כי בפנייתם אליו התובעים לא ציינו את מועד פירסום התגובית ועל כן לא איפשרו לו להתגונן כראוי מפני התביעה. יתר על כן, הנתבע 5 טוען כי לא הוא זה שכתב את התגובית מושא התביעה שכנגדו, וכי בכל המקרה המדובר בזוטי דברים.
- הנתבעת 6 טוענת כי היא חסידה של התובע וכי שיתפה רק סירטון בודד אחד, אשר היה ללא מלל. השיתוף נעשה באופן אוטומטי לאחר שחזתה בתמונת התובע, מבלי שהתעמקה או נחשפה לתוכנו של הסירטון. תוכנו של סירטון בודד זה עוסק בכך שהתובע הוא חילוני לשעבר שלא הוסמך לרבנות - עובדות שהן נכונות. ובכל מקרה, שיתוף זה לא זכה לחשיפה כלשהי.
הצגת השאלות הטעונות הכרעה (ביחס לתביעה כנגד גוגל ומטא)
- נקודת המוצא לבחינת אחריותן הנטענת של גוגל ומטא הינה כי אין לצפות מהן לבחינה מראש של כל אחד ואחד מהפירסומים המועלים למסדות שבבעלותן, על ידי המשתמשים בהן. בהינתן המספר האקספוננציאלי של הפירסומים המועלים למסדות מדי יום, ולו רק בישראל, המדובר במטלה אשר הטלתה על גוגל ומטא נחזית להיות מכבידה ביותר ובלתי סבירה, והתובעים אף לא טענו טענה זו.
עניינה של התובענה הינו בביקורת המשפטית שיש להפעיל על סירובה של מסדת להסיר פירסום פוגעני, מקום שהתבקשה על ידי מושא הפירסום לעשות כן לאחר הפירסום - Ex post - והיקפה הראוי של ביקורת זו.