בהקשר זה, התובענה כנגד גוגל ומטא מעוררת שלוש שאלות עובדה, ושלוש שאלות נורמטיביות, הטעונות הכרעה:
ברמת שאלות העובדה:
- האם הפירסומים עולים כדי "לשון הרע" בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע")?
- האם התובעים הוכיחו שהפירסומים התפרסמו בפייסבוק, והאם פנו אל מטא בבקשה להסרתם?
- האם הוכח שהתובעים יודעים מי הם יוצרי הפירסומים ומפרסמיהם?
ברמת השאלות הנורמטיביות:
- האם סירובה של מסדת להסיר פירסום הכולל לשון הרע, מצמיח לנפגע עילה כלפי המסדת בהתאם לחוק איסור לשון הרע?
- האם חבה מסדת חובת זהירות כלפי מושא הפירסום הפוגעני, בהתאם לסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין")?
- אם כן, בהינתן עובדות מקרה זה, האם התרשלו גוגל ומטא בהסרת הפירסומים מושא תובענה זו?
דיון והכרעה - שאלות העובדה
האם הפירסומים עולים כדי לשון הרע?
- סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כי:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
בקביעת משמעותו של ביטוי לא די להביט במשמעותו המילולית. עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת ערעור אזרחי 4534/02 רשת שוקן בערעור מיסים נ' הרציקוביץ', פ"ד נ"ח (3) 558, 570 (2004), עת קבע כי יש לתת לביטוי את הפרשנות הסבירה של המילים, על פי ההקשר שבו נאמרו המילים, תוך התחשבות באופי העניין ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר. המבחן האובייקטיבי לפרשנות הביטוי אמנם מבוסס על בדיקת משמעות הביטוי בעיני הקורא הסביר, ואולם הוא נעשה תוך בחינת ההקשר הכולל במסגרתו נאמרו הדברים הנטענים להיות לשון הרע [ערעור אזרחי 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נ"ו (2) 607, 618-617 (2002)]. על כן, לא הכוונה שמאחורי הפרסום היא שתצביע על קיומה של לשון הרע, אלא המסר עמו היא מותירה את הקורא הסביר [(ערעור אזרחי 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך פ"ד סה (3) 369, פסקה 83 לפסק דינו של המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין (2012)].
- בענייננו, הפירסומים ערוכים באופן דרמטי והמכנה המשותף שלהם הינו הצגתו של התובע כמתחזה וכראש כת אלימה, אשר מעודדת את חבריה לנקוט באלימות כלפי המתנגדים לתובע. כמו כן, התובע מוצג בסירטונים אלה כמי שמנצל את חסידיו מבחינה כלכלית ומרוששם, ושולט בהם שליטה מחשבתית עד כדי הפיכתם לעדר ללא מחשבה עצמאית. סבורני כי דרך הצגה זו של התובע, בכללותה, עולה כדי "לשון הרע" בהתאם לכל אחת מבין שלוש החלופות הראשונות שבסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.
האם הוכח שהפירסומים התפרסמו בפייסבוק, והאם הוכח כי התובעים פנו למטא בבקשה הולמת להסרתם?
- לטענת מטא, התובעים כלל לא הוכיחו כי איזה מהסירטונים התפרסם בפייסבוק. לטענתה כל הסירטונים מושא התביעה הורדו מיוטיוב, והתובעים לא הציגו כל ראיה לכך שהם התפרסמו גם בפייסבוק. בין היתר, התובעים לא סיפקו למטא כתובות URL ספציפיות (להלן: "כתובות דומיין") שבהן ניתן לאתר כביכול את הסירטונים בפייסבוק, כנדרש תחת דוקטרינת "הודעה והסרה".
- דין טענת מטא להידחות.
ראשית מת/4 עולה כי אחד הסירטונים פורסם בדף הפייסבוק "יהדות נגד כתות" וזכה ל- 1,000 תגובות ו - 557 שיתופים.