ודוק: התובע טען בסעיף 34 לסיכומיו כי "ניתן להתחיל בדרך השלילה" להגדרת היקף השותפות, תוך ציון העסקים האישיים של כל צד ככאלה שאינם נכללים בה והוסיף בסעיף 35 כי יש לבצע בדיקת עומק של התנהלות הצדדים בשילוב העסקים הפרטיים והמשותפים. כמובן כי טענה לגבי מה "לא נכלל" בשותפות, אינה יכולה לשמש לקביעה מה "כן נכלל" בה ו"בדיקת עומק" יכולה להתבצע רק אם הוכחה שותפות ומה היא כוללת. בית המשפט אינו מבצע בשלב זה של ההליך "חקירה" על מנת לבדוק אילו חברות נכללות בשותפות - על התובע לספק גירסה ברורה ומוכחת בהקשר לכך, דבר שלא נעשה.
בסעיף 47 לסיכומיו מספק התובע "דוגמאות" לחברות שכלולות בשותפות - ומכליל בהן כאלה שלא נזכרו בכתב התביעה ובקדם המשפט, דומני שאף לא בתצהיר התובע: צ'יפינג הולדינגס לימיטד, מ.ז. השקעות ופיתוח (ז.ח.) (1998) בע"מ. מופרכות הדברים עולה גם מכך.
- לא רק בזהות החברות הכלולות בשותפות כשל התובע בהצגת גרסה סדורה וקוהרנטית, אלא גם בהצגת תחום העיסוק של השותפות.
בסעיף 8 לכתב התביעה נטען כי השותפות עסקה בעסקים ונכסים "שונים ומגוונים". בתצהיר לא הוצגה גרסה בנוגע לכך. בחקירתו העיד התובע כי השותפות עסקה ב"אספקת עובדים בנושא בניה וביצוע" (עמ' 123 לפרוטוקול, ש' 28).
למרות זאת הזכיר התובע כאמור בחקירה חברות שונות כחלק מהשותפות שכלל לא עסקו בתחום כח האדם, כגון המיזם הסולארי, וכאמור, אף בכתב התשובה אף צויינו שתי חברות, ט.ל.פ. נכסים בערעור מיסים ונ.ע.י.ר.א. בע"מ, שעוסקות בנדל"ן מניב ולא בכח אדם.
- אף למשכה של השותפות הנטענת סיפק התובע מספר גרסאות שונות: בסעיף 18 לתצהירו טען כי הפעילות המשותפת החלה בשנת 2000; בסעיף 1 לכתב האישום המתוקן, בו הודה, נכתב כי הפעילות בתאגידי כח האדם אירעה בשנים 2005-2012; בסעיף 64 לסיכומיו טוען התובע כי הפעילות המשותפת נמשכה מעל 10 שנים ועד קרוב ל-20 שנה, משרע גמיש במיוחד. ברי כי לא ניתן לקבל גרסה גמישה ומשתנה מעין זו.
- ברור כי לא יעלה על הדעת לקבל קו טיעון מעין זה. התובע לא ידע להציג באופן קוהרנטי מיהן החברות הכלולות בשותפות, מה משכה ובמה עיסוקה. גרסאותיו בהקשר לרשימת החברות שבשותפות בחקירתו לא רק שסותרות את כתב התביעה והתצהיר, אלא כאמור סותרות את עצמן, עד כי התקשיתי לעקוב אחריהן. רק מטעם זה יש לדחות את גרסתו כבלתי מהימנה ולדחות את טענת השותפות בכללותה.
ה'5 התפיסה השגוייה של התובע את הקשר העסקי בין הצדדים
- התובע טען בתצהירו כי כבר בתחילת הפעילות, בשנת 2000, פעלו הוא והנתבע 1 באמצעות חברות - תחילה בל גידול סוסים בע"מ, לאחר מכן חברת "פל", אודן לוגיסטיקה ואודן שירותים (סעיף 20). התובע מספר כי חשד שהנתבע 1 מרמה אותו, בין היתר על ידי שימוש בכספי העסק לרכישות אישיות, ולכן כעס עליו ושקל "לפרק את השותפות" (סעיפים 21-23 לתצהיר). כן הוא מציין כי הוסכם בעל פה על קיום השותפות ועל חלוקת רווחים שווה וכן חלוקת תחומי עיסוק ביניהם (סעיף 31 לתצהיר). עוד הוא טוען כי על פי עצת הנתבע 1 חלק מעסקי השותפות נרשמו על שם אחרים, באמצעות מספר חברות - אותם תאגידי כח אדם (סעיפים 32-49). לדבריו, למרות זאת, ניהול השותפות המשיך להתבצע על ידו ועל ידי הנתבע 1 (סעיף 50).
התובע אינו מבין כיצד למרות כל קידומו את עסקי תאגידי כוח האדם, כניסתו לכלא ותשלום מליונים, מסוגל הנתבע 1 לטעון כי הם לא היו שותפים (סעיף 54).
- כפי שהוצג לעיל, ראיותיו של התובע אינן כוללות אינדיקציות כלשהן לקיום נסיבות חריגות המצדיקות התעלמות מקיום החברות במסגרתן פעלו התובע והנתבע 1 לאורך כל הדרך - הן בתחילתה, באמצעות בל גידול סוסים ואודן שירותים, והן לאחר מכן, משנת 2005, באמצעות מספר תאגידי כח אדם שנרשמו בבעלותם של אחרים, על מנת לעקוף את מגבלות הרגולציה.
- נראה כי ההסבר לפער הנשקף בין טענות התובע לקיום שותפות לבין הראיות שלפניי נעוץ בתפיסה שגוייה, לשון המעטה, של התובע, מהי שותפות במובנה המשפטי. זאת, בין אם הוא באמת מאמין בתפיסה זו ובין אם לאו. כך הסתבר בחקירתו הנגדית:
"כב' הש' שקד: ...מחר בבוקר אתה פותח עם אדם מסוים חברה מסוימת, חברה בע"מ, כל אחד מקבל 50% מניותיה, החברה עוסקת במכר נעליים, פתחתם חנות, האם מבחינתך אתם שותפים לכל דבר ועניין בחנות נעליים או בחברה הזאת?