בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ת"א 62482-12-19 פרץ ואח' נ' ליבוביץ ואח'
לפני כבוד השופט יעקב שקד
תובע
טובי פרץ
ע"י ב"כ עו"ד אברהם סרוסי
נגד
נתבעים
1.עדי ליבוביץ
2.עילאי ליבוביץ
3.אודן יזמות וביצוע בע"מ
4.א.מ. ניהול כח אדם בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ערן וינר ואח'
5.אדגר מיטב מאגרי אנוש בע"מ (בפירוק)
פסק – דין
לפניי תביעה לפירוק שותפות ומתן חשבונות, שהועמדה על סך של 5,500,000 ₪.
א. רקע עובדתי
1. התובע והנתבע 1 הכירו לפני כשלושים שנה. כמפורט בכתבי הטענות ובתצהירי הצדדים, בתחילת שנות ה – 2000 החלו לעסוק בתחום השמת עובדים זרים, בעיקר בענף הבניה. בתחילה, עשו כן באמצעות בל חברת גידול סוסים בע"מ, ולאחר מכן באמצעות חברת אודן שירותים לוגיסטיים בע"מ (להלן – אודן שירותים). מניות החברה האחרונה הוחזקו באמצעות חברה זרה הרשומה בגיברלטר, שמניותיה הוחזקו בנאמנות עבור התובע והנתבע 1.
2. עוד עולה מטענות הצדדים שאינן במחלוקת, כי בשנת 2005 חלו בישראל שינויים רגולטוריים שעיקרם הגבלת מספר העובדים הזרים לכל חברה העוסקת בהשמת כח אדם ל - 700 בלבד, איסור על בעלי עבר פלילי בעבירות מסוג קלון להפעיל תאגיד כאמור וכן איסור על החזקת מספר תאגידי כח אדם באמצעות אותו בעל מניות. התובע והנתבע 1 צפו כי הגבלות אלו יפגעו בפעילותם, שחרגה מההיקף של 700 עובדים כאמור וכן נוכח עברם הפלילי, והחליטו להקים מספר תאגידי כח אדם:
- כ.א.ז. עובדים בע"מ (להלן – כ.א.ז.), שמניותיה הוחזקו באמצעות חברת החזקות, ש-55% ממניותיה הוחזקו על ידי משפחת פיסו. יתרת המניות הוחזקה בחלקים שוים על ידי בתו של התובע (עבורו) ומר רן וינשטיין מטעם הנתבע 1;
- חסון גשר כח אדם בע"מ (להלן – חסון גשר), שבעלת מניותיה העניקה לאודן שירותים אופציה לקבל 90% ממניותיה בכל עת שתחפוץ;
- אדגר מיטב מאגרי אנוש בע"מ (נתבעת 5 שנקלעה לפירוק; להלן – אדגר), שמניותיה הוחזקו על ידי א.מ. ניהול כח אדם בע"מ (נתבעת 4; להלן – א.מ. ניהול), שבעלי מניותיה, שוה בשוה, הינם אימו של הנתבע 1 ופרדי רובינזון וחברה מטעמו, עבור ומטעם התובע;
- אודן יזמות וביצוע בע"מ (הנתבעת 3; לשעבר מ. שניידר – קבלני בנין בע"מ; להלן – אודן יזמות), שהתובע והנתבע 1 החזיקו בה בחלקים שוים, גם כן באמצעות הסכם אופציה לרכישת המניות, עד שבשלב מסוים הועברו המניות לתובע ולנתבע 1.
הנתבע 2 הינו בנו של הנתבע 1, ושימש כדירקטור באדגר ובא.מ. ניהול וכן כמנכ"ל אדגר משנת 2011.
3. התובע והנתבע 1 אינם חולקים על כך שהלכה למעשה הבעלות האמיתית בתאגידי כח האדם הנ"ל היתה שלהם והמבנה התאגידי שהוקם, לרבות הבעלות בחברות, נועד אך כדי לעקוף את מגבלות הרגולציה כאמור.
דרך פעולתם של התובע והנתבע 1 התגלתה על ידי רשויות האכיפה ונפתחה נגדם חקירה פלילית, בסופה הוגש נגדם ונגד אחרים כתב אישום בת.פ. 15640-06-15 (מחוזי ת"א) בגין פעולות במרמה והלבנת הון בקשר לפעילות תאגידי כח האדם האמורים (ואחרים), תוך הצגת מצגי שווא לרשם הקבלנים, הסתרת בעלותם והעברת הרווחים של שירותי תיווך כוח האדם בין חברות שונות שבשליטתם שלא כדין. התובע והנתבע 1 הגיעו עם המדינה להסדר טיעון בו הודו בעובדות המפורטות בכתב אישום מתוקן (נספח 1 לתצהיר הנתבע 1; להלן – הסדר הטיעון ו - כתב האישום המתוקן בהתאמה), הורשעו, ונגזרו עליהם תקופת מאסר בת 33 חודשים וקנסות גבוהים. במקביל גם שילמו לשלטונות המס מליוני ₪.
4. לאחר סיום ריצוי עונשי המאסר, פנה התובע במכתב מיום 18.6.19 לנתבעים 1-2, לרואה החשבון של החברות – רו"ח אלרון, ולעו"ד גבריאל הייק אשר ייצג את הצדדים (נספחים 8-10 לכתב התביעה, אליהם מפנה התובע בסעיף 84 לתצהירו) בעניין התחשבנות בין הצדדים, שכן לטענתו חרף קיומן של החברות כאמור, המדובר בשותפות בין התובע לנתבע 1. לאחר שפניות אלה לא נענו לשביעות רצונו, ולאור טענת הנתבעים 1-2 במכתבם מיום 28.7.19 כי ההתחשבנות המבוקשת כבר בוצעה (נספח 13 לכתב התביעה, אליו מפנה התובע בסעיף 86 לתצהירו), הוגשה תביעתו, בה נתבקשו סעד כספי וסעד של פירוק השותפות, מתן חשבונות ומינוי בעלי תפקידים שונים לחקירת עסקי השותפות ותשלום מיסים, לרבות צווים לביצוע כל אלה.
5. להשלמת התמונה יצויין כי עוד טרם ריצוי המאסר, מסיבות שונות אשר חלקן קשורות לחקירת המשטרה וחלקן שנויות במחלוקת אך אינן צריכות הכרעה לשלב דיוני זה של ההליך, בשנים 2013-2014 ניהלו התובע והנתבע 1 מו"מ לפירוד השליטה באודן יזמות והעברתה לנתבע 1. במסגרת זו הוכנה טיוטה של הסכם, אשר לא נחתמה (נספח 11 לתצהיר התובע; להלן – הסכם אודן יזמות), אשר כללה הסדר מסוים בקשר לפרויקטים של החברה.
כחלק מהליכי הפירוד, הוחלט במסגרת אסיפה כללית של אודן יזמות מיום 3.12.14, בחתימת התובע והנתבע 1, על הגדלת הון המניות של חברה זו ועל הקצאת הון המניות המוגדל לנתבע 1 (נספח 30 לתצהירו). כמו כן נחתם באותו יום על ידי התובע והנתבע 1 פרוטוקול ישיבת דירקטוריון של אודן יזמות, בה הוחלט על פתיחת חשבון בנק חדש לחברה, בו מורשה החתימה היחיד יהא הנתבע 1 (ו/או מי מטעמו) ועל העברת מניותיה המוחזקות בידי צדדים שלישיים לנתבע 1 (נספח 31 לתצהירו).
6. הנתבעים 1 ו - 3 הגישו כתב תביעה שכנגד לסעדים הצהרתיים וכספיים כנגד התובע וכנגד חברת טוב גל ייזום בע"מ (להלן – טוב גל), חברה ישראלית אשר בעל המניות הרשום בה הוא בנו של התובע, מר אורי טובי, ואשר שויכה לתובע באופן ישיר או עקיף, על פי נספח א' להסדר הטיעון. בתביעה שכנגד נטען בין היתר כי למרות שלא נחתם, הסכם אודן יזמות תקף, כי הוא הופר על ידי התובע ולכן נתבקשו מספר סעדים בהקשר לכך.
7. בדיון קדם המשפט מיום 2.3.23 נקבע כי ראיות הצדדים יוגשו, בשלב הראשון, רק בעניין תביעת התובע למתן חשבונות (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 24). בהחלטה נוספת מיום 17.9.24 הובהר כי בשלב זה הדיון ייוחד לתביעת התובע בלבד.
ב. טענות הצדדים
ב'1 טענות התובע
8. לביסוס זכותו לפירוק השותפות ומתן חשבונות, התובע טוען כי:
א. התובע והנתבע 1 קיימו יחסי שותפות לא רשומה החל משנת 2000, המבוססים על יחסי אמון אישיים, תוך הסכמה לחלוקת השקעה ורווחים שווה. בחלוקת העבודה ביניהם התובע תפקד כאיש השטח והנתבע 1 עסק בפיתוח העסקי והניהול הפיננסי והוביל את הקמת החברות השונות בשותפות, או ההשתלטות עליהן. הנתבע 2 ניהל חלק מעסקי השותפות החל משנת 2010 לאחר שמונה על ידי אביו, תוך התחייבות לפעול לטובת השותפות.
ב. אדגר, א.מ. ניהול ואודן יזמות הינן חברות המהוות חלק מעסקי השותפות. רישומי החברות, מינוי המנהלים ובחירת בעלי המניות בכל חברה נעשו על פי החלטת הנתבע 1. חברות נוספות הנכללות בעסקי השותפות, כפי שנטען בקדם המשפט מיום 1.2.23 (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 18), הן אודן נכסים ואודן הדר יוסף.
ג. הנתונים על רווחי השותפות שהוצגו בכתב האישום המתוקן היו גבוהים בהרבה מהדיווחים שקיבל התובע לאורך השנים מהנתבעים 1-2 ונמוכים מהפירות שקיבל מנכסי השותפות.
ד. העברת המניות באודן יזמות בשנת 2014 בוצעה לבקשת הנתבע 1, לצורך עסקה נפרדת שביקש לבצע באמצעותה ואשר דרשה ערבויות גבוהות להן לא הסכים התובע להיחשף. כחלק ממהלך זה נערכה טיוטה של הסכם התחשבנות והיפרדות אשר לא נחתמה, אך בוצע שינוי רישומי בעלי המניות על מנת למנוע את חשיפת התובע לסיכוני העסקה, דבר שהותיר את השליטה הפורמלית באודן יזמות בידי הנתבע 1.
ה. התובע והנתבע 1 מעולם לא ייחסו חשיבות מעשית למסמכי ההתאגדות של החברות. הקמתן והמבנה הרישומי שלהן נועדו לצורך פעולה באמצעות אחרים וצרכים תכנוניים חיצוניים, בעוד בפועל השותפות התעלתה מעל אלה, והחלוקה ביניהם היתה על בסיס התחשבנות אישית לאורך כל הדרך ואף לאחר העברת המניות באודן יזמות.
ו. התובע והנתבע 1 הודו בכתב האישום המתוקן בהתאם להסדר טיעון משותף, ונשאו באופן שווה בקנסות ובשאר העלויות הכספיות של הסדר הטיעון, וריצו עונש מאסר.
ז. במסגרת תיקון כתב האישום נמחק ממנו האישום כנגד הנתבע 2 והתובע נאלץ לשאת גם בחלק מהאחריות למעשיו ומחדליו.
ח. לאורך ההליכים הפליליים הנתבע 1 הבטיח לתובע כי יבצעו התחשבנות מלאה על כל עסקי השותפות בסיומם, אך הדבר לא נעשה והפניות לנתבע 1 נדחו כולן.
ט. התובע פנה לרואי החשבון ועורכי הדין שטיפלו בעניינים שונים של החברות לבדיקת החשבונות, אך לא קיבל נתוני אמת, עקב שליטת הנתבעים 1-2 בחברות ועקב מניעתם למסור מידע מלא ללא אישורם.
י. על פי כתב האישום המתוקן הועברו מקבוצת החברות שבשליטת התובע והנתבע 1 כ – 146 מיליוני ₪ לטובתם ולטובת בני משפחתם. הנתבעים 1-2 הוציאו כספים שלא כדין מהנתבעת 3 ו – 5 שהועברו אליהם, או לצדדים שלישיים הקשורים אליהם ומעלו בעסקי השותפות.
יא. לאור זאת יש לבצע חקירה כלכלית בכל עסקי השותפות לאיתור כספים המגיעים לתובע ולמנות בעל תפקיד לייצוג עסקי השותפות ברשויות המס וכן להשיב לתובע מחצית מהסכומים שנתקבלו בידי הנתבעים שלא כדין.
ב'2 טענות הנתבעים 1, 3-5
9. נתבעים אלה מכחישים את טענות התובע בכללותן וטוענים כי:
א. מעולם לא היתה שותפות בין התובע והנתבע 1, לא באופן אישי ולא במבנה של קבוצת החברות.
ב. התובע והנתבע 1 פעלו בתחום תיווך והעסקת עובדים זרים, והחל משנת 2005, בעקבות הסדרי חקיקה חדשים הקימו ו/או השתלטו על מספר חברות כוח אדם. חלק מהחברות באמצעותן פעלו לא צורפו לכתב התביעה, על אף שנטען שהן חלק מהשותפות.
ג. כתב האישום המתוקן לא כלל טענה של שותפות בין הצדדים. הוא התייחס לתובע ולנתבע 1 כבעלי השליטה בפועל במספר חברות בין השנים 2005-2012.
ד. מכתב האישום המתוקן נמחקו לא רק הנתבע 2, אלא גם בתו של התובע, אשר היתה בעלת מניות בטוב גל.
ה. לתובע ולנתבע 1 היו חברות נוספות בשליטה בלעדית של כל אחד מהם בנפרד, בין היתר, על פי כתב האישום המתוקן – טוב גל - באמצעותה פעל התובע וצורפה כנתבעת 2 לתביעה שכנגד. התובע מבקש להסתיר את הכספים שקיבל באמצעות חברות אלה מההתחשבנות.
ו. התובע קיבל גישה לכל מסמכי החברות על רקע החקירות במשטרה והמו"מ להיפרדות באמצעות גורמים מקצועיים והתוצאות היו מקובלות עליו באותו מועד.
ז. כעולה מכתב האישום המתוקן, התובע לא היה "איש שטח" בלבד, אלא בעל שליטה בחברות לגביהן הוא תובע חשבונות והתחשבנות, נטל חלק בניהולן, היה בעל זכויות חתימה וכלל הפעולות שבוצעו בהן, לרבות המבנה הרישומי, צירוף בעלי האחזקות הנוספים הנזכרים בכתב האישום המתוקן (אשר היו מקורביו), היו על דעתו או על פי בקשתו, בהסכמתו ובחתימתו. לכן התובע היה חשוף ובעל גישה לכל מידע פיננסי שלהן והוא אינו בעל מעמד בתביעה לקבלת חשבונות.
ח. התובע אף קיבל חלקו בפרוייקטים של אודן יזמות לאחר מכן, אך סירב לשאת בחלקו בהפסדים שנגרמו לה והוא מצוי ביתרת חובה כלפיה בסכום התביעה שכנגד.
ט. התובע פעל להתחרות באודן יזמות בעודו מכהן כנושא משרה ובעל מניות בה, באמצעות טוב גל.
י. משנסדקו יחסי האמון בין הצדדים הוסכם על כריתת הסכם היפרדות בשנת 2014 בין התובע והנתבע 1 ביחס לאודן יזמות, על פיו נהגו הצדדים במשך השנים שלאחר מכן. ההסכם כלל חלוקת אחריות לפרוייקטים השונים וזכות לרווחים מהם, לרבות העברת מניות התובע באודן יזמות לידי הנתבע 1. בנוסף – לאחר ההיפרדות, אין לתובע עוד זכות לחשבונות בעניינה של חברה זו.
יא. הפנייה לרוה"ח ולעוה"ד בשנת 2019 לא נעשתה רק בשם התובע, אלא אף בשם טוב גל, אשר לא היתה חלק ממערך החברות בשליטת הצדדים ולכן לא זכאית לכל מידע חשבונאי.
יב. הנתבעים העלו טענות נוספות: קיים השתק שיפוטי שכן טענות התביעה סותרות את הודאות התובע בכתב האישום המתוקן - הן לגבי מבנה ה"שותפות", הן לגבי חוסר ידיעה על העברות הכספים בין החברות בשליטת התובע והנתבע 1; חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט המתבטאים בהסתרת עובדות רלוונטיות רבות המאיינות את התביעה, לרבות קבלת כספים, גישה לחשבונות, הקפאת פעילות הנתבעות 3-5 החל מסוף 2014, יישום הסכם ההיפרדות הלכה למעשה והשמטת צדדים רלוונטיים לבירור מלא של המחלוקת והכללת בעלי דין בלתי רלוונטיים לצורך הפעלת לחץ; היעדר יריבות עם הנתבעות 3-5 אשר הן חברות שלא נטען שהיו שותפות באופן ישיר; הנתבעת 5 מצוייה בפירוק ולכן לא ניתן לפתוח בתביעה כנגדה; התיישנות ושיהוי של התביעה אשר גרמו לנזק ראייתי; תביעה להתחשבנות על רווחים בלתי חוקיים היא פסולה ומנוגדת להסדר הטיעון.
ב'3 טענות הנתבע 2
10. הנתבע 2 הגיש כתב הגנה נפרד מטעמו. מעבר לחזרה על טענות הנתבע 1 ביחס להיעדר מסגרת של שותפות עם התובע, טען הנתבע 2, בתמצית, גם להיעדר יריבות עם התובע, שכן לא נטען כי אף הוא שותף בשותפות (המוכחשת על ידי כל הנתבעים).
11. אף אם הנתבע 2 שימש כמנהל בחלק מהחברות, כתב האישום המתוקן מייחס את כל הניהול והשליטה בהן לתובע ולנתבע. הנתבע 2 לא נכלל בו וגם בלעדיו, התובע לא הוכיח נסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות בין החברות והנתבע 2.
ב'4 טענות התובע בכתב תשובתו לכתבי ההגנה
12. בתמצית, טען התובע בתשובתו, בנוסף לחזרה על טענותיו לגבי קיום שותפות בלתי רשומה, כי: טענות הנתבעים תומכות במבנה השותפות שהיה קיים בינו לנתבע 1; היתה הסכמה להיפרדות ולביצוע התחשבנות מלאה; בעסקת הטיעון התובע והנתבע 1 יוצגו על ידי עורך דין משותף וכרתו עסקת טיעון שיוויונית; רשויות המס התייחסו אליהם כאל שותפים במובן המשפטי; הנתבע 1 הודה בקיום שותפות עם התובע בחקירתו ברשויות המס; הדין מאפשר הכרה בשותפות גם כאשר מעורבת בעלות בחברות.
13. התובע העלה גם שורת טענות הנוגעות להתחשבנות לגופה, אך זו איננה צריכה הכרעה בשלב דיוני זה.
ב'5 ראיות הצדדים
14. מטעם התובע הוגשו תצהירו שלו, וכן תצהירים מטעם גב' שרה ביטון, מנהלת כוח אדם בחברות שונות הקשורות לצדדים (להלן – ביטון), מר אושרי זפרני, מנהל בחברת חסון גשר (להלן – זפרני), גב' איריס הרוש, מזכירה בטוב גל ובחברות נוספות הקשורות לצדדים (להלן – הרוש), מר טימור קרדנוב, אשר שימש בתפקידים שונים בחברות השונות (להלן – קרדנוב) ועו"ד ראובן פארן, שייצג את הצדדים בעניינים אישיים ועסקיים במהלך השנים (להלן – עו"ד פארן). כן זימן התובע לחקירות עדים נוספים ללא תצהיר – רו"ח יצחק אלרון (להלן – רו"ח אלרון), מר אייל מזרחי (להלן – מזרחי), גב' נורית דברת (להלן – דברת), מר מאיר פיסו (על עדותו ויתר בהודעתו מיום 12.9.24) ומר מוטי חסון (להלן – חסון).
15. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע 1 ושל עו"ד גבריאל הייק, אשר טיפל בהקמת חברות שונות בקבוצת החברות של הצדדים והעניק להן שירותים משפטיים (להלן – עו"ד הייק).
ג. האם ניתן להחיל את דיני השותפויות גם על צורת התארגנות של חברה בע"מ?
16. כדי שהתובע יהא זכאי לסעדים המבוקשים על ידו עליו להוכיח כמובן קיומה של שותפות.
כדי שמי שתובע מתן חשבונות יזכה בצו להתחשבנות, עליו להוכיח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות. כך הדבר ביחסי שותפות בין שותפים או ביחסי שליחות בין השולח לשלוח, וכך גם ביחסי נאמנות שזיקתם קניינית בין הנאמן לנהנה (רע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ, פ"ד מה(2) 130 (1991); רע"א 8266/11 יו.בי.אמ נ' מעוז נסיעות בע"מ ואח' (16.8.12)).
לאורך כתב התביעה מבסס התובע את טענתו להתחשבנות על קיום שותפות, אותה הוא מבקש לפרק. כך, בפתיח לכתב התביעה, בפסקה הראשונה. כך למשל, בסעיפים 7-9, המפרטים את נסיבות ומועד הקמת השותפות, וכך לכל אורכה. בסעיף 10 לסיכומיו התובע מציין כי הסעד המבוקש ניתן לא רק במצב של שותפות אלא בעת קיום יחסי אמון או יחסים מיוחדים, כפי שאכן צוין בפסיקה לעיל. כך למשל, יכול ויינתן סעד כזה ביחסי עו"ד – לקוח, אפוטרופוס - חסוי וכיוב'.
התובע לא טען וממילא לא ביסס קיום יחסים מיוחדים כלשהם מעין אלה שהזכרתי לעיל, ולכן ככל שקיימת לו זכאות לסעדים המבוקשים, הרי שזו יכולה לנבוע לכל היותר מקיום שותפות.
17. סעיף 1 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה - 1975 (להלן - הפקודה), מגדיר את המונח "שותפות" - "חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות".
המונח "קשרי שותפות" מוגדר בסעיף 1 לפקודה כך:
"הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר".
בהתאם, נקבע כי:
"... אין דואליות נורמאטיבית תאגידית בשיטתנו. כל מסגרת תאגידית מוציאה את רעותה. תאגיד אינו יכול להיות שותפות וחברה בעת ובעונה אחת ... מבחינה מושגית אפוא, אין שותפות וחברה יכולות לדור בכפיפה אחת. לכאורה, קיומה של חברה שומט את הקרקע תחת טיעון השותפות" (ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה בע"מ, פ"ד מח(5) 799 (1994); ההדגשה אינה במקור; להלן - עניין ורד הלבשה).
18. דהיינו, הכלל הוא כי משעה שקיימת צורת התאגדות מסוימת, נפסלות כל צורות ההתאגדות האחרות – לרבות שותפות. לו הסתפק הדין בכך, די היה בעצם קיומן של כל החברות שנוהלו על ידי הצדדים כדי לסתום את הגולל על תביעת התובע למתן חשבונות במסגרת יחסי שותפות. אלא שבמהלך השנים הוכרו לכלל זה חריגים בפסיקה ובספרות, ובתוך כך במקרים מסוימים נקבע כי יכולה להתקיים שותפות גם בעת שנבחרה צורת התאגדות אחרת. כך, בעניין ורד הלבשה שהובא לעיל, נקבע כי בנסיבות מסוימות תוכר חברה כשותפות – "לאור הנסיבות המיוחדות במקרה דנן, דומה כי עצם רישום החברה אינו שולל מניה וביה את האפשרות לקיום שותפות" (שם, עמ' 806).
עם זאת, באותו מקרה הקביעה נסמכה על נסיבות ספציפיות, בהן "מוסכם על כל הצדדים, לרבות המשיבים, כי החברה איננה אלא מסגרת ריקה מכל תוכן ממשי. רישומה נעשה מטעמי מס. בפועל לא שילמה החברה מעולם אגרות. היא מעולם לא הייתה פעילה.... היא מעולם לא הגישה דו"חות שנתיים. היא לא מסרה כל הודעה בדבר כתובת. בנסיבות אלו, מבחינה מהותית, אין משמעות לרישום הראשוני של החברה.... " (ההדגשה איננה במקור; עמ' 807).
ולא רק זו, אלא שמקרה זה עסק בסוגיה ספציפית וחריגה בדיני שטרות: בסיווג האישיות המשפטית של נפרע בשטר, האם כשותפות או כחברה בע"מ ששמה דומה לשם הנפרע, נסיבות שונות מענייננו בתכלית.
19. מקרה נוסף בו הוחלו כללים הנוגעים לשותפות (במקרקעין) למרות קיום חברה בע"מ, שהובא בסיכומי התובע, אירע בע"א 47/78 חלקה 3 בגוש 6541 בע"מ נ' בן אפרים, פ"ד לב(3) 723 (1978) (להלן – עניין בן אפרים). באותו מקרה הוקמה חברה לצורך רכישת מקרקעין והקמת מבנים. בשלב מסוים הועברו מניות החברה לשניים אחרים. לאחר פטירת אחד מהם, הגיעו בעלי המניות – המקורי ואלמנת האחר, למבוי סתום בקשר להקמת המבנים ואחד מהם ביקש את פירוק החברה, תוך שהוא מבקש לראות בה מעין שותפות ועומד על הכלל לפיו שותף במקרקעין יכול לדרוש את פירוק השיתוף בכל עת. נקבע כי החברה הוקמה בזמנו רק למטרה אחת – חסכון במס, ולכן יש להחיל את הכלל הנוגע לפירוק שיתוף במקרקעין ולאפשר פירוק החברה מטעמי צדק ויושר. בית המשפט העליון הוסיף כי "...אבל כאשר המדובר בשותפות ברכוש והפיכת השותפות לחברה לא היה אלא תכסיס, ללא כוונה לשנות את היחסים הקניינים בין השותפים – שאני".
20. גם בספרות הוזכר מצב בו ניהול העסק נעשה על דרך של שותפות בין הצדדים אף אם ההתארגנות התאגידית היא כחברה בע"מ:
"... שאם אוגד תאגיד לפי דין אחר, כמו, למשל, פקודת החברות, כי אז הקשרים שבין חברי החברה אינם מהווים קשרים שותפות. אבל לא כן הדבר כאשר מלכתחילה מתקשרים הצדדים על מנת לנהל יחד עסק כשותפים, אלא שהצורה הארגונית שבה הם בחרו הייתה צורה של חברה בע"מ" (זלמן יהודאי דיני שותפויות בישראל 34 (1988)).
21. אולם, אין מדובר בשער רחב, אלא אך בפרצה קטנה. בתי המשפט הכירו בקיומה של שותפות במקרים בהם בחרו הצדדים להתאגד כחברה בע"מ, בעיקר בעניינן של חברות פרטיות קטנות הפועלות הלכה למעשה כ"מעין שותפות" (ראו ע"א 161/76 שטיבל נ' חברת שטיבל בע"מ, פ"ד לב(1) 510, 514 (1978); להלן – עניין שטיבל).
בהתאם, נקבעו בפסיקה מבחני עזר הכרחיים לסיווג מהותי של ההתקשרות ותוצאותיה, כאשר משקל רב ניתן לעובדת היותם של בעלי המניות גם קרובי משפחה, לצורך החלת עקרונות מדיני השותפות על התקשרות במבנה תאגידי (עניין שטיבל, עמ' 515).
22. בע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת (1.9.15) (להלן – עניין אדלר) הוסבר, בהקשר של מתן סעד של הפרדת כוחות בחברה שהוברר כי היא מעין שותפות, כי סיווגה של חברה כמעין-שותפות לצורך הענקת סעד של הפרדת כוחות צריך להיעשות בזהירות. ניתן להיעזר בשורה של מבחני עזר, ובכללם: האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות, הכרוך באמון הדדי; האם יש הבנה בין בעלי המניות אודות ניהול משותף של עסקי החברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת המניות; מהו מספר בעלי המניות; ומהם יחסי אחזקותיהם; האם מדובר בחברה משפחתית; עד כמה ענֵפים ומגוונים עסקיה של החברה; מהי מדיניות חלוקת הרווחים ונטילת הערבויות בחברה; וכיצד בחרו הצדדים להציג את עצמם בינם לבין עצמם ומול צדדים שלישיים.
הודגש כי "הבחינה צריכה להיות קפדנית וכי אין לתת לאף מבחן – כשהוא עומד בפני עצמו – משקל מכריע...על אף מסקנתי הברורה כי לפנינו מעין-שותפות, לא למותר לשוב ולציין כי זהו אינו המקרה הרגיל וכי ככלל, לא בנקל ייטה בית המשפט לסווג חברה כמעין-שותפות" (פסקאות 76-77; ההדגשות אינן במקור; ראו גם ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' חביב (28.2.16), פסקה 17).
23. התובע בסיכומיו הרחיב בדבר המבחנים בפסיקה באשר לקיום שותפות. ודוק: מבחנים אלה, שאעמוד עליהם להלן, הינם מבחנים כלליים לקיום שותפות, כאשר זו אינה רשומה, אך זאת כאשר אין בנמצא התקשרות במבנה תאגידי אחר. על כן יש לבחנם בזהירות הנדרשת לאור נסיבות העניין ובשים לב לדרישת הפסיקה לקיום נסיבות יוצאות דופן לצורך התעלמות ממבנה ההתקשרות הפורמלי בו בחרו הצדדים.
מטבע הדברים, דימיון באינטרסים עסקיים המוביל לחתירה משותפת להישגים כלכליים, משותף הן לבעלי מניות בחברה והן לשותפים בשותפות. לכן, לא כל אינדיקציות לקיום שותפות אשר יימצאו בעניין שלפניי יטו את הכף לטובת התובע, אלא רק כאלה אשר מצביעות על שותפות ולא על חברה והייחודיות לשותפות בלבד.
24. בשים לב לסייגים כאמור לעיל באשר לבחינה אם מדובר בשותפות למרות קיום מבנה תאגידי אחר, אעמוד בקצרה על התנאים הכלליים לבחינת קיום שותפות.
ככלל, הגם שהמחוקק קבע כי שותפות לשם ניהול עסק חייבת ברישום ופרסום ברשומות (סעיפים 4 ו-8 לפקודה), עצם הרישום לא יהווה תנאי קונסטיטוטיבי לשם יצירת השותפות (סעיף 6 לפקודה). את קיומה של שותפות מכריע תוכנה של ההתקשרות בין הצדדים, ולא המונחים בהם השתמשו הצדדים (ע"א 581/89 אדרי נ' רוזנברג, פ"ד מו(5) 679, 684 (1992); ע"א 609/78 קן-תור נ' גלבוע, פ"ד לד(1) 239, 248 (1979); להלן – עניין גלבוע). בהתאם, נקבע כי קיום שותפות הוא שאלה מעורבת של עובדה ושל חוק (ע"א 727/88 שוורץ נ' רנן, פ"ד מו(5) 853 (1988); להלן - עניין שוורץ; ע"א 7065/15 לוי נ' נחלת א.מ בניה ויזום בע"מ (28.1.18), פסקה 8; להלן - עניין לוי).
בהתאם, נפסק כי התנאים הבסיסיים לקיומה של שותפות הם קיומו של עסק, שני אנשים שמנהלים אותו יחד, ומניע משותף להפקת רווחים. נוסף על כך, נמנו בעניין שוורץ אינדיקציות שונות שעשויות לסייע בקביעה האם קשר כזה או אחר מהווה הלכה למעשה שותפות במובנה המשפטי, ובכלל אלה למשל כוונת הצדדים להיות שותפים והצגתם של הצדדים לציבור כשותפים (עניין שוורץ, עמ' 854; ע"א 682/87 הפניקס הישראלי נ' אקרמן, פ"ד מג(2) 82 (1989)).
25. אינדיקציות אלה אינן רשימה סגורה ומשקלם של הפרמטרים השונים יקבע על ידי בית המשפט בהתאם להקשר ולנסיבות הדברים (ראו למשל ת.א.(מחוזי ת"א) 1083/06 עו"ד צדקיהו הרמולין נ' עו"ד שרגא פ. בירן (17.9.09), פסקה 21). כך נוספו בפסיקה במהלך השנים אינדיקציות נוספות, לרבות השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק; הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק; הזכות ההדדית לחייב האחד את השני בעסק; ההשקעה הראשונית המוטלת על כל אחד מהצדדים; והעובדה שהכנסת שותף או עובד לעסק דורשת את הסכמת הצדדים לשותפות (ע"א 167/89 תנעמי נ' צדוק (7.4.92), פסקה 11; להלן - עניין תנעמי) וכן השתתפות בהפסדים וברווחים של העסק (ת"א (מחוזי ת"א) 44549-11-15 שערי מידע בע"מ נ' ג'ון ברייס הדרכה בע"מ, פסקה 50 (7.8.18) והאסמכתאות שם; להלן – עניין ברייס).
הנטל להוכחת קיומם של יחסי שותפות, מוטל על הצד שטוען לקיומם (ע"א 1763/93 זילכה נ' שוחט (14.03.96); עניין לוי, פסקה 8; ה"פ (מחוזי מר') 23796-05-12 ברונר נ' ברונר (2.7.19), פסקה 66); ת"א (מחוזי ת"א) 11419-04-16 מופיד נ' צחור הנדסה ובניה בע"מ (13.11.19)). זאת, קל וחומר באותם מקרים בהם לא נאמר במפורש כי המדובר ביחסי שותפות, בין לאור אי רישום שותפות, או לאור קיום מבנה תאגידי סותר.
26. לסיכום נקודה זו, הכלל הוא שצורת התאגדות שאינה שותפות, תשלול קיומה של שותפות משפטית בין הצדדים. עם זאת, במקרים חריגים, למשל כאשר מדובר בבני משפחה וקיימת הגבלה על העברת בעלות במניות, ניתן יהיה להכיר בקיומם של יחסי שותפות בין בעלי מניות בחברה, כאשר הנטל הוא על הטוען לקיומה של שותפות.
ד. אין קשר בין טענת השותפות לפעילות הבלתי חוקית של התובע והנתבע 1
27. התובע הדגיש בתצהירו ואף חזר בעדותו מספר פעמים על הנחת היסוד עליה הוא נסמך, לפיה מבנה שרשרת החברות משנת 2005 נועד לעקוף את הרגולציה, אך היה למראית עין בלבד ולא שינה מהקשר המהותי העומד ביסוד יחסיו הכלכליים עם הנתבע, כפי שהיה קודם לכן. התובע נסמך על הקביעות בכתב האישום המתוקן, אשר, לטענתו, מציג אותו ואת הנתבע 1 כשותפים וכי בעסקת הטיעון "הודנו שנינו בהיותנו שותפים מלאים ונשאנו באחריות המלאה" (סעיף 76 לתצהירו).
28. כתב האישום המתוקן אכן קבע, כאמור, כי כל פעילות תאגידי כח האדם אחרי שנת 2005, על חלוקת העבודה והניהול ביניהן, היתה מצג שווא ונועדה לעקוף הסדרים סטאטוטוריים:
"62. חברת אודן הייתח בתקופה הרלוונטית בבעלות חברה זרה, אולם בפועל היא הייתה (ועודנה) בשליטת נאשמים 1 ו-2 ובניהולם...
63. שלושת תאגידי כוח האדם קיבלו היתר להעסקתם של עד 2,100 עובדים זרים בארץ (700 עובדים זרים לכל תאגיד כוח אדם). בניגוד להיתר שניתן לתאגידי כוח האדם, ליבת עבודת תאגידי כוח האדם נעשתה על ידי אודן, שאיתרה את העובדים הזרים, העבירה אותם לארץ וניהלה את התאגידים הלכה למעשה...
64. בכדי להעביר כספים מתאגידי כוח האדם לאודן שבשליטתם, הנאשמים 1 ו-2 יצרו סדרה של הסכמים מול תאגידי כוח האדם, לפיהם אודן סיפקה שירותי קרקע ושירותים לוגיסטיים לעובדים זרים המגיעים לישראל, הכוללים הסעות, חצבות בעבודה, מגורים ומשכורת.....
66. הנאשמים 1-7 הציגו כלפי חרשויות מצג שווא על פיו הם מקיימים לכאורה את החוקים ואת הנוהל, וזאת למרות שנאשמים 1 ו-2 שלטו וניהלו את תאגידי כוח האדם ואת בעלי התפקידים של תאגידי כוח האדם, נטלו לידיהם את הסמכויות בתאגידי כוח האדם ועשו ברכוש התאגידים כבשלהם....בכך נאשמים 1-7 ונאשמת 9 קיבלו והותירו בידם במרמה את ההיתרים במשך השנים.
שליטה זו באה לידי ביטוי בין היתר באופנים הבאים:
א. אודן שלטה וניהלה את כל מערכת הנהלת החשבונות של תאגידי כוח האדם ושל שניידר...
ג. נאשמים 1 ו-2 נהגו בתאגידי כוח האדם מנהג בעלים. הם העבירו ואישרו להעביר כספים בשווי של עשרות מיליוני שקלים מתאגידי כוח האדם ואליהם, הנחו ואישרו פעולות של מנהלי תאגידי כוח האדם, ניהלו את הקשר עם היועצים המשפטיים והחשבונאיים של התאגידים, דאגו לאיתורם והבאתם של העובדים הזרים מסין והיו מעורבים במינוי העובדים הישראלים של התאגידים לרבות מנכ"ליהם..."
29. בגין מעשים אלו הוטלה על התובע והנתבע 1 אחריות פלילית. ממצאים אלה אינם נתונים במחלוקת. לכן, מבחינה מסחרית - כלכלית יש להתעלם מהמבנה התאגידי המפוצל לכמה תאגידי כח אדם והסתרת הבעלות של התובע והנתבע 1 בהם, שכן הדבר היה למראית עין בלבד.
התובע סבור כי מדובר ב"תכסיס" כלשון בית המשפט העליון בעניין בן אפרים ולכן לשיטתו יש בכך כדי להוביל למסקנה כי המדובר בשותפות.
אין בידי לקבל טענה זו. העובדה שבשנת 2005 בחרו התובע והנתבע 1 – שפעלו עד אז בעיקר באמצעות חברה אחת – אודן שירותים - לנסות ולעקוף את מגבלות הרגולציה באופן לא חוקי, באמצעות פיצול פעילותה למספר חברות כח אדם ותוך הסתרת בעלותם בהן – אין בינה לבין טענת השותפות דבר וחצי דבר.
30. התובע מתאר כי הקשרים העסקיים בינו לנתבע 1 החלו מאז שנת 2000 לערך. באותה עת הם החלו לפעול בתחום שירותי עובדים זרים לענף הבנייה (סעיף 15 לתצהירו). בסעיף 26 לתצהיר הוא מפרט: "בשנים הראשונות פעלנו על ידי מתן "שירותי קרקע" לעובדים. הפעילות הייתה דרך חברות שנפתחו ונסגרו, בהתחלה חברה בשם "בל גידול סוסים... לאחר מכן חברה בשם "פל", לאחר מכן אודן לוגיסטיקה ובהמשך אודן שירותים לוגיסטיים... במקביל לחברות בהן היו הצדדים בעלי מניות, פתחו הצדדים חברת כ"א של עובדים זרים עם חברת צמח המרמן."
31. מוסיף התובע כי הפעילות באמצעות חברות כבר מראשית הדרך היתה לצורכי יתרונות מיסוי (סעיף 20 לתצהירו), או לצרכים אחרים – "השותפות לא היתה מאורגנת בחברה אחת זו או אחרת, אלא היתה מבוססת על הסכם ביני לבין עדי לפיו נקים גופים משפטיים בהתאם לצורך, ובכולם נהיה בעלים, לפעמים מאחורי הקלעים, שווה בשווה" (סעיף 33). להבנתו, השותפות "התבססה על הסכמה שבעל פה ועל יחסי האימון בינינו ולא ערכנו הסכמים כתובים..." (סעיף 31).
אמת נכון הדבר, בכתב האישום המתוקן בו הודו התובע והנתבע 1, נכתב כי מעשה זה אינו חוקי, כי הבעלות האמיתית בחברות אלה הינה של התובע והנתבע 1 וכי יש לראות בפעילות חברות אלה כפעילות תאגיד אחד (סעיף 66 לכתב האישום המתוקן). אך בכך לא סגי.
משמעות ההודאה בכתב האישום המתוקן הינה כי יש לבחון את פעילות התובע והנתבע 1 טרם פעולותיהם הלא חוקיות כאמור – האם היא בבחינת שותפות, חרף קיומה של חברה במסגרתה פעלו (בתחילה – בל גידול סוסים בע"מ ולאחר מכן אודן שירותים). תאגידי כח האדם אך החליפו את אלו, על מנת לאפשר לתובע ולנתבע 1 לעקוף את מגבלות הרגולציה.
אין בפניי כל ראיה כי הקמתם של תאגידי כח האדם בשנת 2005 או בסמוך, נועדה להפוך פעילות במסגרת חברה לפעילות כשותפות, או גרמה לכך, ואף התובע לא טען זאת.
מכאן, כי לצורך דיון בטענת השותפות אין חשיבות לפעילות הפיקטיבית והפלילית של התובע והנתבע 1 כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן.
ה. האם עלה בידי התובע להוכיח שותפות חרף קיומן של חברות בע"מ?
32. כאמור, לפי הפסיקה לעיל, התעלמות מפעילות במסגרת תאגידית של חברה בע"מ וקביעה כי מדובר בשותפות תיעשה בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן.
ואוסיף כי כאמור, כל המבחנים לקיום שותפות שנמנו לעיל ועליהם עומד התובע בסיכומיו בהרחבה – יש לבחנם בסייג של קיום מבנה תאגידי אחר על כל המשתמע מכך בפסיקה, כאשר התובע והנתבע 1 מתחילת הדרך פעלו באמצעות תאגידים, עוד טרם הקמת המבנה התאגידי הפיקטיבי בשנת 2005.
לכן, קו הטיעון שהעלה התובע בסיכומיו, המבוסס על סקירה דקדקנית של המבחנים לקיום שותפות ונסיון להראות כי התקיימו, אינו מקובל עליי, שכן הוא מניח שעסקינן במצב בו אין בנמצא מבנה תאגידי אחר, סותר, ולא כך הוא.
33. לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות, הגעתי לכלל מסקנה עובדתית כי אין בנמצא נסיבות יוצאות דופן המצדיקות התעלמות מקיום המבנה התאגידי הפורמלי. נמצא עובדתית כי הצדדים לא הסכימו לקיים ביניהם שותפות. כמבואר להלן, מצאתי לדחות את עדות התובע ועדיו, ולהעדיף את עדות הנתבע 1 והעד מטעמו. להלן הנמקותיי.
ה'1. כתב האישום המתוקן מציג פעילות במבנה תאגידי של חברות בע"מ
34. העובדות על פי כתב האישום המתוקן על פיו הורשעו הצדדים אינן במחלוקת. אף אחד מהצדדים לא ביקש רשות לסתרן (לפי סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971).
35. התובע טוען כי כתב האישום המתוקן מציג אותו ואת הנתבע 1 כשותפים וכי בעסקת הטיעון "הודנו שנינו בהיותנו שותפים מלאים ונשאנו באחריות המלאה" (סעיף 76 לתצהיר).
דא עקא, עיון בכתב האישום המתוקן מציג תמונה אחרת. מיוחסת בו לתובע ולנתבע 1 שליטה למעשה בניהול חברות אלה ובעלות בהן, אך הם אינם מוגדרים כשותפים.
36. לצורך המחשה ועקב חשיבות העניין אפנה לכתב האישום המתוקן:
בסעיף 1 לו, התובע והנתבע 1 מתוארים כ – "בעלי השליטה בפועל במספר חברות בין השנים 2005-2012...";
בסעיף 31ב' צוין כי התובע והנתבע 1 החזיקו ב-45% ממניות כ.א.ז. למרות שנרשמו למראית עין ע"ש חברו של הנתבע 1 רן ויינשטיין, כאשר מאיר פיסו (נאשם 3) החזיק ב-50% מהמניות, כאשר בשלב מאוחר יותר שונו האחזקות (סעיף 37);
בסעיף 47 צוין כי התובע והנתבע 1 היו למעשה בעלי השליטה (90%) בחסון גשר;
בסעיפים 54-55 צוין כי חרף הרישומים, התובע והנתבע 1 היו בעלי השליטה באתגר (הכוונה לאדגר);
בסעיף 62 צוין כי אודן יזמות היתה בשליטת התובע והנתבע 1.
(כל ההדגשות אינן במקור).
התובע והנתבע 1 אכן נשאו שווה בשווה בקנסות וביתר התוצאות הכלכליות של כתב האישום המתוקן וביניהן חילוט נכסים, (סעיף 14 להסדר הטיעון), אך הדבר נעשה עקב ייחוס ניהול ושליטה כוללים לשניהם במסגרת פעילות החברות וניתוב רווחיהם של תאגידי כח האדם לתובע ולנתבע 1 (סעיף 96), ולא עקב תפיסתם כשותפים בשותפות על פי הפקודה. אין בכתב האישום המתוקן הגדרה של התובע והנתבע 1 כ"שותפים".
37. התובע ניסה להציג את תשלום הקנסות כראייה לקיום שותפות גם באמצעות עדותו של רו"ח אלרון, אך זה סתר פרשנות זו:
עו"ד א. סרוסי :....תקן אותי אם אני טועה אבל הצדדים חויבו באופן אישי במסגרת ההליך הפלילי והמיסוי שהיה כל אחד מהם שילם מיליונים באופן אישי לא כן?
העד, מר י. אלרון : לא. בחוות הדעת של העו"ד שקיבלתי הקנסות היו על החברות על אודן שירותים יש לי את החוות דעת מעו"ד במשרד גם רשמנו את זה כהוצאות בחברה לא מוכרות כי זה היה קנס יכול להיות רק הם חויבו כאחריות אישית בפלילי אבל מבחינת הקנסות זה היה בחברות.
עו"ד א. סרוסי: הם לא שילמו 3.6 מיליון באופן אישי כל אחד אני לא מדבר על הקנסות?
כב` הש` י. שקד: המהות של התשלום המהות של התשלום הייתה מהות של מיסוי כשותפות?
העד, מר י. אלרון: לא מה פתאום.
(עמ' 197 לפרוקול, ש' 17 – עמ' 198, ש' 8).
ה'2 העדרו של הסכם בכתב – אל מול הסכם שותפות בכתב בין הצדדים במיזם מסוים
38. אין חולק כי הצדדים לא ערכו ביניהם הסכם שותפות בכתב, והתובע אף הודה בכך מפורשות, בין היתר כאשר הגדיר בסעיף 31 לתצהירו את קשרי הצדדים כשותפות ש"התבססה על הסכמה שבעל פה ועל יחסי האימון בינינו ולא ערכנו הסכמים כתובים..." (ואף הודה בכך בחקירתו: עמ' 125 לפרוטוקול, ש' 10-25). אמנם, אין בדין דרישה כי הסכם שותפות ייערך בכתב, אך עדיין העדרו מהווה הנמקה נגד טענות התובע.
39. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר הוברר שלגבי חלק מהפעילות של הצדדים דווקא כן נערך ונחתם הסכם שותפות מפורש בשנת 2012, בין חברות מטעם התובע והנתבע 1, וזאת ביחס למיזם שכונה על ידם "הגג הסולארי" (נ/17). התובע לא ידע להסביר זאת:
עו"ד וינר: אתה יודע להסביר לי למה בקשר לגג הסולרי ידעתם לערוך הסכם שותפות ממש ולהבהיר שאתם פה באמת שותפים להבדיל מהבעלות במניות בחברות השונות?
העד, מר פרץ: לא, לא.
עו"ד וינר: אתה לא יודע להסביר.
העד, מר פרץ: לא יודע להסביר.
(עמ' 125 לפרוטוקול, ש' 1-6).
40. התובע לא נתן תשובה המניחה את הדעת ביחס לחוסר עקביות זה, בהציגו שתי סיבות אפשריות – אף אחת מהן אינה משכנעת. הסיבה הראשונה היתה כי הדבר נבע מהתדרדרות ביחסי הצדדים לאחר המעצר הראשון בשנת 2011 (עמ' 125 לפרוטוקול, ש' 26). לאחר שנשאל על כך שוב, הציג הסבר אחר:
העד, מר פרץ: הסברה שלי, עכשיו שאני חושב על זה, עדי בהתחלה עשה את זה רק על עצמו, אמרתי לו 'בוא תצרף גם אותי', כי אני בעל הנכס למטה, ולכן זה נולד.
כב' הש' שקד: זאת סברה שלך עכשיו,
העד, מר פרץ: ככה אני חושב, כן.
כב' הש' שקד: אבל אתה לא באמת יודע להסביר לי מה היה אז ב-2012.
(עמ' 127 לפרוטוקול, ש' 14-18).
41. אין בידי לקבל את דברי התובע. ראשית, כאשר יחסי אמון נפגעים, קשה להלום כי התובע ימשיך ביחסים עסקיים עם הנתבע 1. שנית, על פי עדות התובע, המדובר היה במיזם בעל היקף רווחים קטן יחסית להיקף הפעילות של התובעים בתחום כח האדם (כ – 12,000 ₪ בחודש; עמ' 126 לפרוטוקול, ש' 17-22). במיזם קטן מעין זה מוצא התובע לערוך הסכם שותפות בכתב ואילו לגבי פעילות בהיקפי ענק בתאגידי כח האדם, כעולה מכתב האישום המתוקן, לא? תמהני.
ה'3 זכויות החתימה שיקפו מסגרת של ניהול חברה ולא של שותפות
42. כאמור, אחת האינדיקציות לבחינה אם מדובר בשותפות הינה האם קיימת לצדדים זכות שווה לנהל את העסק ובעיקר זכות לחייב את העסק ללא חתימת השותף (עניין תנעמי).
עקרון בסיסי זה קבוע בסעיף 14 לפקודה: "כל שותף הוא שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל עניין של עסקי השותפות; ופעולותיו של כל שותף כשהוא עושה בדרך הרגילה עסק מן הסוג שעושה השותפות שהוא חבר בה, יחייבו את השותפות ואת שותפיו, זולת אם למעשה אין לו הרשאה לפעול בשם השותפות באותו עסק והאדם שעמו נשא ונתן יודע שאין לשותף הרשאה לכך, או שאינו יודע, או אינו מאמין, שהוא שותף."
43. דא עקא, הוצג בפניי פרוטוקול זכויות חתימה של אודן שירותים משנת 2005 (נ/21) ממנו עולה כי נדרשות חתימות התובע והנתבע 1 יחדיו – בצרוף חותמת החברה – על מנת לחייבה.
כך גם לגבי אודן יזמות – מ. שניידר לשעבר – הוצג פרוטוקול זכויות חתימה (נ/2) ממנו עולה כי על מנת לחייבה יש צורך בחתימת שני הצדדים - התובע או הרוש מטעמו מצד אחד והנתבע 1 או בנו איליי מצד שני.
העיד על כך התובע:
עו"ד וינר:...האם זה נכון שברוב החברות המשותפות לא הייתה מספיקה חתימה אחת, היה צריך חתימה משותפת שלך ושל מר לייבוביץ' או של מי מטעמך ומי מטעם מר לייבוביץ'?
העד, מר פרץ: זה לא היה משהו קבוע, פעם היה ככה ופעם היה ככה, לא היה משהו קבוע.
(עמ' 135 לפרוטוקול, ש' 12-15).
דא עקא, הרוש העידה מטעם התובע ואישרה כי אכן זכויות החתימה באודן יזמות היו כמופיע ב-נ/2 – חתימת שני הצדדים ו/או מי מטעמם (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 30-34 ועמ' 25 ש' 1-9).
44. אודן שירותים ואודן יזמות הינן החברות המרכזיות, אם כי כמובן לא היחידות, שבהן ניהלו התובע והנתבע 1 את עסקיהם, ולמרות זאת מצאו לנהוג בקשר לזכויות החתימה בהן מנהג שאינו אופייני לשותפות ואינו מתיישב עם הכלל הקבוע בסעיף 14 לפקודה.
45. התובע טען בסעיף 41.ו לסיכומיו כי הנתבע 1 העיד שהתובע אישר הוצאת כל סכום מהחברות, היה שותף בחשבונותיהן וחתם על המחאות והוראות ביצוע, למרות שלא היה נושא משרה בהן. מכאן ביקש ללמוד כי מדובר ביחסי שותפות "במסגרתם כל צד צריך לאשר את הוצאות השותפות". אין בטענה זו כדי לסייע לתובע. שני הצדדים גם יחד פעלו בתאגידי כוח האדם כבשלהם, חתמו על המחאות וכיוצא באלה, למרות שלא היו רשומים כבעלי מניות או נושאי מישרה בהם, תוך הסוואת שליטתם בהם בתחבולות שונות, ולכן גם הוגש נגדם כתב האישום. כאמור, אין קשר בין פיקטיביות תאגידי כוח האדם לטענת השותפות.
46. בסעיף 55 לסיכומיו ניסה התובע להוסיף בדבר זכות הצדדים לחייב זה את זה, תוך הפנייה לסעיפים 27, 28 ו – 31 לתצהיר הנתבע 1. עיינתי בסעיפים אלה ולא מצאתי בסיס לטענת התובע:
בסעיפים אלה מציין הנתבע 1 כי התובע אישר כל הוצאה כספית בתאגידי כח האדם והיה בעל זכויות חתימה באודן שירותים ואודן יזמות ובחשבונות הבנק של התאגידים, העביר הוראות להעברות כספים, היה בקשר ישיר עם ספקי השירותים ומעורב בהליכים מול הרשויות. אין בסעיפים אלה כל אמירה שהתובע היה מוסמך לעשות כן לבדו ולחייב בכך את הנתבע 1. אין מחלוקת כי התובע היה מעורב בניהול הכלכלי של עסקי הצדדים. כפי שהוצג לעיל, נדרשו חתימות שני הצדדים על מנת לחייב את אודן שירותים ואודן יזמות, כך שאין מדובר באינדיקציה לקיום שותפות על פי סעיף 14 לפקודה.
ה'4 התובע לא הגדיר בעקביות אילו חברות כלולות בשותפות ואף לא את עיסוקה ומשכה
47. התובע לא היה עקבי בגרסותיו באשר לזהות החברות השייכות לשיטתו לשותפות.
48. בכתב התביעה לא מנה התובע באופן ברור את החברות שנכללו בשותפות: בסעיף 16 טען כי אודן יזמות נכללה בשותפות; בסעיף 18 הוסיף כי אדגר אף היא נכללה בשותפות; מסעיף 61 עולה כי השותפות כללה את החברות שנכללו בכתב האישום המתוקן – כלומר, בנוסף לאודן שירותים ואדגר, גם כ.א.ז., חסון גשר, אודן שירותים ומקור הפורמייקה בע"מ. בא כוחו אמר דברים דומים בדיון קדם המשפט מיום 1.2.23.
49. בסעיף 6 לתצהירו טען התובע כי "השותפות היא בין היתר כלל הנתבעות וכלל החברות המופיעות בכתב האישום".
50. דא עקא, בחקירתו מסר התובע גרסה שונה ביחס למקור הפורמייקה בע"מ, הנכללת בכתב האישום המתוקן, דהיינו לפי התביעה ותצהירו הינה חלק מהשותפות:
כב' הש' שקד: מקור הפורמייקה הייתה בשותפות? כן או לא?
העד, מר פרץ: לא.
(עמ' 95 לפרוטוקול, ש' 5-6).
ובהמשך, שוב שינה מטעמו וצמצם את רשימת החברות הנטענות בשותפות:
כב' הש' שקד: ....אז 4 חברות יש לנו, אתגר, שניידר, כאז וחסון.
העד, מר פרץ: כן.
כב' הש' שקד: זאת השותפות.
העד, מר פרץ: כן.
כב' הש' שקד: טוב, או-קיי. אז אודן שירותים לוגיסטיים שכתובה בכתב האישום היא לא?
......
העד, מר פרץ: (אודן) יזמות, יזמות ושירותים, כן.
כב' הש' שקד: יזמות ושירותים הם בפנים בעניין, טוב, נתמקד בבקשה.
עו"ד וינר: לא, אני לא מוכן לקבל את האמירה להתמקד, כי אתה בא ומבקש בתביעה שלך לפרק שותפות, אז אני רוצה להבין את מי אנחנו הולכים לפרק, איפה אנחנו מפרידים כוחות, ולכן חשוב להבין לא מי אנחנו רוצים להתמקד, אחר כך תתמקד אם תתקבל התביעה שלך, אבל אני רוצה להבין מה כלול בשותפות הזאת, כי אני כופר בכך שהייתה שותפות ואתה היום, אחרי 5 שנים לא יודע להגיד לי מי החברות שכלולות בשותפות שאתה תובע את פירוקה, אתה מבין את הפרובלמטיות בתשובות שלך? מר פרץ?
העד, מר פרץ: הבקשה שלנו זה לבצע התחשבנות על החברות שדיברנו כרגע, שציינתי כרגע, אני אחזור עליהן,
כב' הש' שקד: אתגר, שניידר, כאז וגשר חסון, אגב, מה זה,
עו"ד וינר: למה גשר חסון לא בתיק?
כב' הש' שקד: מה זה א.מ ניהול כוח אדם? מה איתו?
העד, מר פרץ: לא, זה החברת אם של אתגר, אז זה לא, זה סתם מסרבל אדוני, לא צריך.
(עמ' 99 לפרוטוקול, ש' 26 ועמ' 100, ש' 30).
51. לא זו אף זו, דומה שהתובע בוחר סלקטיבית חברות שברצונו "להתחשבן" לגביהן:
עו"ד וינר: או-קיי, אז יש חברות שהן רק שלך, יש חברות שהן חלק מהשותפות ויש חברות שאתם בעלי מניות בהם והן לא חלק מהשותפות, זה מה שאתה אומר לי פה?
העד, מר פרץ: אני אומר ש, עוד פעם, אני, יש חברות של עדי ושלי שהם לא כלולות ברצון שלי להתחשבן, כי זה מחוץ ל, לא צריך את זה פה.
כב' הש' שקד: איזה חברות? תן לי שמות.
העד, מר פרץ: יש אודן נכסים,
כב' הש' שקד: כן.
העד, מר פרץ: ע.ט שהיה אצל אדוני לפני יומיים,
כב' הש' שקד: כן.
העד, מר פרץ: חברת מ.ז זה חברה של נכס ברשפון שהיא לא בהתחשבנות פה, היא בהתחשבנות, יש לנו את השותפות סולארית בנבטין או טוב גל, שזה לא בהתחשבנות כאן,
עו"ד סרוסי: כן.
העד, מר פרץ: יש לנו,
כב' הש' שקד: וכל זה זה לא תאגידי כוח אדם?
העד, מר פרץ: נכון.
כב' הש' שקד: כן, טוב.
עו"ד וינר: תראה, אתה, אני מציג לך,
כב' הש' שקד: סליחה, ובחברות האלה הייתם שותפים?
העד, מר פרץ: כן.
כב' הש' שקד: הייתם שותפים כמו בתאגידי כוח אדם.
העד, מר פרץ: בחברות האלה היינו שותפים, אנחנו עדיין שותפים..."
(עמ' 95 לפרוטוקול).
52. הנה כי כן, לשיטת התובע הוא והנתבע 1 שותפים בחברות נוספות, שאינן עוסקות בכח אדם, אך מכיוון שאין הוא חפץ מטעמיו לקיים התחשבנות לגבי אלו, הרי שלשיטתו אינן כלולות בשותפות בין הצדדים. שותפות נוצרת על רקע מפגש רצונות ולא מתוך רצון סובייקטיבי וחד צדדי של אחד מהצדדים.
53. הסתירה לגבי החברות הכלולות בשותפות עולה כבר בכתב התשובה, בו צויינו שתי חברות, ט.ל.פ. נכסים בע"מ ונ.ע.י.ר.א. בע"מ, שעוסקות בנדל"ן מניב, למרות שלא הוזכרו בתביעה (סעיפים 142 ו-145).
54. אף לגבי חסון גשר גילה התובע חוסר עקביות תמוה. בעוד שכאמור, בסעיף 61 לכתב התביעה ובקדם המשפט טען כי כל החברות שהיו חלק מכתב האישום המתוקן הינן חלק מהשותפות, דהיינו גם חסון גשר, טען אחרת בחקירתו:
כב' הש' שקד: למה גשר חסון לא צד לתיק אם היא חלק מההתחשבנות?
עו"ד וינר: חלק מהשותפות.
העד, מר פרץ: כי מאחר והתחלנו את התביעה, כמו שאמרתי, ב-2015 ולא המשכנו אותה, אז לכן הורדתי את זה בכדי לצמצם, לעשות התחשבנות,
כב' הש' שקד: אבל כשאתה עושה התחשבנות צריך להיות התחשבנות כוללת, גם פלוסים, גם מינוסים, הכל ביחד צריך להיות.
העד, מר פרץ: כי,
כב' הש' שקד: התחשבנות התחשבנות.
העד, מר פרץ: זה נכון, אבל גשר חסון הייתה ב, מ-2011 האחים חסון לקחו את הכל, אחרי אותה חקירה משטרתית לקחו את הניהול לעצמם, לקחו את זה מעדי וממני,
כב' הש' שקד: כן, אבל עדיין היו כמה שנים,
העד, מר פרץ: ולא התייחסו אלינו.
כב' הש' שקד: עדיין היו כמה שנים שבהם הייתם, לפי דבריך שותפים בגשר חסון ויש שם בטח איזה מנהלת חשבונות שצריך לבדוק אותה, מספר שנים, אני לא זוכר את השנים המדויקות, 5 שנים אולי.
העד, מר פרץ: בכדי למנוע סרבול בהליך.
כב' הש' שקד: סרבול? אולי מגיע כסף לאדוני? אולי ב-4 שנים של גשר חסון שהייתה פעילה, לא זוכר כמה שנים, או להפך? התחשבנות ביניכם, הייתם שותפים שם, בחברה הזאת.
העד, מר פרץ: כפי שאמרתי, מ-2011 אחים חסון לקחו את הניהול לעצמם.
כב' הש' שקד: כן, אבל מהרגע שהתחלתם להפעיל אותה באמצע שנות ה-2000, אני לא זוכר מתי בדיוק, כמה שנים זה עבד, אז בכמה שנים שזה עבד הייתם שותפים בחברה לפי מה שאתה אומר, יש התחשבנות שם, צריך לבדוק אותה.
העד, מר פרץ: אפשר (לא ברור) ברצון רב.
כב' הש' שקד: ברצון.
העד, מר פרץ: כן.
כב' הש' שקד: רצון רצון, אבל זה לא בתביעה, לכן אני מנסה להבין למה הסלקציה.
העד, מר פרץ: אני אסביר לאדוני, הסלקציה היא בצורה, בכדי להתמקד ולא לסרבל, כי אם הייתי מכניס את גשר חסון עכשיו,
כב' הש' שקד: מר חסון היה מופיע, היה לו מה להגיד אני מניח.
העד, מר פרץ: הוא מופיע, הוא מופיע כאן.
עו"ד וינר: זאת אומרת? הוא נתבע? הוא נתבע בתיק?
העד, מר פרץ: לא, הוא מופיע בתור עד (התובע ויתר על עדותו – י.ש.).
(עמ' 101 – 102 לפרוטוקול).
55. בהמשך עדותו שב התובע וסתר את עצמו, בצורה חזיתית ותמוהה, והמשיך להעלות גרסאות שונות לגבי זהות החברות הנכללות בשותפות:
למרות שאין לכך זכר בתביעה או בפירוט הנוסף בקדם המשפט, התובע העיד כי אודן רומניה הינה חלק מהשותפות (עמ' 80 לפרוטוקול, ש' 26-29).
התובע העיד כי חברת ע.ט. הינה חלק מהשותפות (עמ' 118 לפרוטוקול, ש' 30-32), ובהמשך אמר לגבי חברה זו "אני לא זוכר, אני כבר לא זוכר מה" (עמ' 119, ש' 3).
לגבי אודן נכסים שוב שינה את גרסתו כאשר נשאל אם היא חלק מהתביעה והשיב "אודן נכסים מתנהלת בנפרד" (שם, ש' 14-15).
בהמשך עדותו אמר כי הוא רוצה להתחשבן "בנוגע למ. שניידר ולאתגר, אודן נכסים" (עמ' 120, ש' 26) וכן לגבי אודן הדר יוסף (שם, ש' 30).
ובהמשך, מעיד התובע כי אין צורך להתחשבן על כ.א.ז. וחסון גשר (עמ' 121 לפרוטוקול, ש' 9-10). כאשר נשאל על גרסה תמוהה ולא קוהרנטית זו וכיצד כ.א.ז. לפתע אינה חלק מהשותפות ענה "אם כבודו יאשר נעשה את כ.א.ז." (שם, ש' 24). ובהמשך – לגבי כ.א.ז. וחסון גשר – "אוקיי, אז נוסיף אותם, נצרף אותם" (עמ' 122 ש' 2-6).
ולאחר מכן, מעיד התובע כי גם "הגג הסולארי" הינה חלק מהשותפות (עמ' 124 לפרוטוקול, ש' 22-24), למרות שלא בה זכרה בכתב התביעה ובפירוט הנוסף של חברות שבשותפות בקדם המשפט.
56. מעבר לכך, אם התיזה שמנסה התובע להוכיח הינה שהחברות שהוא והנתבע 1 בעלי מניות בהן הן אלה ששייכות לשותפות – הרי שכלל זה אמור לחול על כל החברות מסוג זה, ולא רק על תאגידי כח אדם. לא הוצג כל יסוד, הסכמי או אחר, לנסיון אבחנה זה של התובע. גישה זו שלו מלמדת כי אותה "שותפות" הינה פרי רצונו של התובע ונעוצה באינטרס עסקי שלו ואיננה נטועה בקרקע המציאות.
57. ולא רק זו: ניתן היה לצפות כי לו היה התובע אוחז ברשימה ממצה ומעוגנת בראיות של החברות הנכללות בשותפות, היתה זו מופיעה בסיכומיו. לא כך הדבר. בסעיף 34 לסיכומים טען התובע כי סופקה רשימת חברות בפרוטוקול מיום 1.2.23, אך לא הפנה למראה מקום ולא בכדי. עיון בפרוטוקול זה מעלה כי ב"כ התובע התייחס למספר חברות באופן כללי ואף הוסיף כי "בגלל האופי של הדיסאינפורמציה שהייתה יכול להיות שיש עוד חברות שבמהלך הזמן נגלה" (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 19).
כלומר, בניגוד לטענת התובע, עד עתה, למרות שהסתיים ההליך, לא סיפק התובע את רשימת החברות שלטענתו נכללות בשותפות, אף לא בסיכומיו.
ודוק: התובע טען בסעיף 34 לסיכומיו כי "ניתן להתחיל בדרך השלילה" להגדרת היקף השותפות, תוך ציון העסקים האישיים של כל צד ככאלה שאינם נכללים בה והוסיף בסעיף 35 כי יש לבצע בדיקת עומק של התנהלות הצדדים בשילוב העסקים הפרטיים והמשותפים. כמובן כי טענה לגבי מה "לא נכלל" בשותפות, אינה יכולה לשמש לקביעה מה "כן נכלל" בה ו"בדיקת עומק" יכולה להתבצע רק אם הוכחה שותפות ומה היא כוללת. בית המשפט אינו מבצע בשלב זה של ההליך "חקירה" על מנת לבדוק אילו חברות נכללות בשותפות – על התובע לספק גירסה ברורה ומוכחת בהקשר לכך, דבר שלא נעשה.
בסעיף 47 לסיכומיו מספק התובע "דוגמאות" לחברות שכלולות בשותפות – ומכליל בהן כאלה שלא נזכרו בכתב התביעה ובקדם המשפט, דומני שאף לא בתצהיר התובע: צ'יפינג הולדינגס לימיטד, מ.ז. השקעות ופיתוח (ז.ח.) (1998) בע"מ. מופרכות הדברים עולה גם מכך.
58. לא רק בזהות החברות הכלולות בשותפות כשל התובע בהצגת גרסה סדורה וקוהרנטית, אלא גם בהצגת תחום העיסוק של השותפות.
בסעיף 8 לכתב התביעה נטען כי השותפות עסקה בעסקים ונכסים "שונים ומגוונים". בתצהיר לא הוצגה גרסה בנוגע לכך. בחקירתו העיד התובע כי השותפות עסקה ב"אספקת עובדים בנושא בניה וביצוע" (עמ' 123 לפרוטוקול, ש' 28).
למרות זאת הזכיר התובע כאמור בחקירה חברות שונות כחלק מהשותפות שכלל לא עסקו בתחום כח האדם, כגון המיזם הסולארי, וכאמור, אף בכתב התשובה אף צויינו שתי חברות, ט.ל.פ. נכסים בע"מ ונ.ע.י.ר.א. בע"מ, שעוסקות בנדל"ן מניב ולא בכח אדם.
59. אף למשכה של השותפות הנטענת סיפק התובע מספר גרסאות שונות: בסעיף 18 לתצהירו טען כי הפעילות המשותפת החלה בשנת 2000; בסעיף 1 לכתב האישום המתוקן, בו הודה, נכתב כי הפעילות בתאגידי כח האדם אירעה בשנים 2005-2012; בסעיף 64 לסיכומיו טוען התובע כי הפעילות המשותפת נמשכה מעל 10 שנים ועד קרוב ל-20 שנה, משרע גמיש במיוחד. ברי כי לא ניתן לקבל גרסה גמישה ומשתנה מעין זו.
60. ברור כי לא יעלה על הדעת לקבל קו טיעון מעין זה. התובע לא ידע להציג באופן קוהרנטי מיהן החברות הכלולות בשותפות, מה משכה ובמה עיסוקה. גרסאותיו בהקשר לרשימת החברות שבשותפות בחקירתו לא רק שסותרות את כתב התביעה והתצהיר, אלא כאמור סותרות את עצמן, עד כי התקשיתי לעקוב אחריהן. רק מטעם זה יש לדחות את גרסתו כבלתי מהימנה ולדחות את טענת השותפות בכללותה.
ה'5 התפיסה השגוייה של התובע את הקשר העסקי בין הצדדים
61. התובע טען בתצהירו כי כבר בתחילת הפעילות, בשנת 2000, פעלו הוא והנתבע 1 באמצעות חברות – תחילה בל גידול סוסים בע"מ, לאחר מכן חברת "פל", אודן לוגיסטיקה ואודן שירותים (סעיף 20). התובע מספר כי חשד שהנתבע 1 מרמה אותו, בין היתר על ידי שימוש בכספי העסק לרכישות אישיות, ולכן כעס עליו ושקל "לפרק את השותפות" (סעיפים 21-23 לתצהיר). כן הוא מציין כי הוסכם בעל פה על קיום השותפות ועל חלוקת רווחים שווה וכן חלוקת תחומי עיסוק ביניהם (סעיף 31 לתצהיר). עוד הוא טוען כי על פי עצת הנתבע 1 חלק מעסקי השותפות נרשמו על שם אחרים, באמצעות מספר חברות - אותם תאגידי כח אדם (סעיפים 32-49). לדבריו, למרות זאת, ניהול השותפות המשיך להתבצע על ידו ועל ידי הנתבע 1 (סעיף 50).
התובע אינו מבין כיצד למרות כל קידומו את עסקי תאגידי כוח האדם, כניסתו לכלא ותשלום מליונים, מסוגל הנתבע 1 לטעון כי הם לא היו שותפים (סעיף 54).
62. כפי שהוצג לעיל, ראיותיו של התובע אינן כוללות אינדיקציות כלשהן לקיום נסיבות חריגות המצדיקות התעלמות מקיום החברות במסגרתן פעלו התובע והנתבע 1 לאורך כל הדרך – הן בתחילתה, באמצעות בל גידול סוסים ואודן שירותים, והן לאחר מכן, משנת 2005, באמצעות מספר תאגידי כח אדם שנרשמו בבעלותם של אחרים, על מנת לעקוף את מגבלות הרגולציה.
63. נראה כי ההסבר לפער הנשקף בין טענות התובע לקיום שותפות לבין הראיות שלפניי נעוץ בתפיסה שגוייה, לשון המעטה, של התובע, מהי שותפות במובנה המשפטי. זאת, בין אם הוא באמת מאמין בתפיסה זו ובין אם לאו. כך הסתבר בחקירתו הנגדית:
"כב' הש' שקד: ...מחר בבוקר אתה פותח עם אדם מסוים חברה מסוימת, חברה בע"מ, כל אחד מקבל 50% מניותיה, החברה עוסקת במכר נעליים, פתחתם חנות, האם מבחינתך אתם שותפים לכל דבר ועניין בחנות נעליים או בחברה הזאת?
העד, מר פרץ: התשובה היא כן.
כב' הש' שקד: התשובה היא כן, כלומר, בכל פעם שאתם פותחים חברה, שותפים.
העד, מר פרץ: אפשר לעשות שותפות גם,
כב' הש' שקד: אז העניין של החברה מבחינתך הוא לצורכי מיסוי,
העד, מר פרץ: כן.
כב' הש' שקד: לצרכים, לא יודע, אחרים, אני, מה?
העד, מר פרץ: אפשר גם להיות שותפות בלי אותו הסבר שאתה אמרת.
כב' הש' שקד: גם בלי החברה.
העד, מר פרץ: נכון.
כב' הש' שקד: כלומר, זה שפותחים חברה זה לא משנה את המצב.
העד, מר פרץ: לא.
(עמ' 85 – 86 לפרוטוקול)
ומוסיף העד ועומד על דבריו:
כב' הש' שקד: ...ב-4 בחברות האלה שכרגע נקבת שהם לא חלק מההתחשבנות,
העד, מר פרץ: כן.
כב' הש' שקד: הייתם שותפים בעיניך, כפי שאתה רואה, כמו שאתם שותפים בחברות כוח אדם נשוא התיק הזה.
העד, מר פרץ: נכון.
כב' הש' שקד: אני מבין. כלומר, כפי ששאלתי לפני כחצי שעה או יותר, כל חברה שאתה מקים עם שותף במרכאות בעל מניות, או תקים בהמשך עם בעל חבר באותה חברה, היא מבחינתך שותפות שלכם, ככה אתה מכנה את זה, אלה של כוח אדם שפוצלו בגלל אילוצים רגולטוריים וגם אלה שבאמת הם שותפים שלא היו בהם אילוצים כאלו או אחרים שהם לא חלק בהתחשבנות, זאת הראייה שלך. כן.
העד, מר פרץ: כן.
כב' הש' שקד: אתה לא מבדיל בין החברות, סליחה שאני מפריע, בין החברות שהם לא חלק מההתחשבנות, חברות הנדל"ן והאחרות שבהם אתם שותפים לבין החברות הללו, אתם שותפים, אתה שותף עם בן-אדם שמקים איתך חברה כשאתם מקימים את החברה הזאת.
העד, מר פרץ: כן.
(עמ' 95 – 96 לפרוטוקול)
64. התובע אף טען כי אודן שירותים היתה שותפה של בעל המניות הנוסף בחסון גשר, שלום חסון:
עו"ד וינר: האמירה שהיה הסכם שאודן תהיה שותפה עם גשר חסון היא לא שקר, עניין השותפות עם גשר חסון, נכון?
העד, מר פרץ: הייתה שותפות
(עמ' 82 לפרוטוקול, ש' 32-34).
65. דבריו אלה של התובע מצביעים יותר מכל על מופרכות טענותיו. עולה מדברי התובע כי לא רק שקיימת בינו לבין הנתבע 1 שותפות – אלא שזו אף קיימת בינם לבין מר שלום חסון – במסגרת חברת חסון גשר. זאת, למרות קיומה של חברה בע"מ שבמסגרתה פועלים הצדדים וללא שהתובע מבסס ולו לכאורה נסיבות מיוחדות המראות כי יש להתעלם ממבנה תאגידי זה.
ברי כי אין לקבל תפיסה זו של התובע, המתעלמת לחלוטין, כנקודת מוצא, ממבנה תאגידי מוכר ומכללים משפטיים בסיסיים.
ועוד אוסיף בהקשר לחסון גשר, כי התובע ויתר על העדת מר פיסו ומר חסון, למרות שבקשתו לזמנם לעדות התקבלה, ללא כל הסבר, והימנעות זו מהעדתם פועלת לחובתו.
ה'6 הצדדים התנהלו מול רשויות המס כחברות ולא כשותפות
66. כידוע, הדיווח לרשויות המס כשותפות שונה בתכלית מהדיווח כחברה בע"מ.
התובע העיד כי הדיווח למס הכנסה בוצע כחברות (עמ' 130 לפרוטוקול, ש' 16-17). התובע אישר כי לא דיווח למס הכנסה על קיום שותפות, לא בכלל ולא בטופס מתאים כנדרש (שם, ש' 14-26 ו-נ/19). כאשר נשאל אם רשויות המס ידעו על קיום שותפות ענה כי רשויות המס הוכיחו לשיטתו קיום שותפות בשנת 2015 (שם, ש' 31). או אז נשאל האם לפחות משנה זו דיווח על קיום שותפות – והשיב בשלילה, אף לגבי התקופה שאחרי שחרורו מבית הסוהר (עמ' 132 לפרוטוקול, ש' 1-12).
התנהלות זו של התובע מחזקת את מסקנתי כי לא היתה בין התובע לנתבע 1 שותפות, שכן חזקה על הצדדים שדיווחיהם לרשויות המס משקפים את המצב המשפטי (והשוו: עניין ברייס, פסקה 100); בש"א (מחוזי ת"א) 18254/07 עו"ד קובי שקד בתפקידו כנאמן לנכסי החייב נ' רוטמן, פסקה 11 (12.1.09)).
67. התובע טוען כי מחקירת הנתבע 1 אצל פקיד השומה עולה הודאה שלו בשותפות ומפנה לתמליל עדותו מיום 18.1.15 (סעיף 87 לכתב התשובה ונספח 2 לו).
ראשית, אציין כי למיטב הבדיקה מסמך זה לא הוגש כראיה, וצרופו לכתב טענות אינו הופכו לראיה. שנית ולמצער, אתייחס לקטע הרלבנטי:
"ש. האם אתה וטובי פרץ נפרדתם כשותפים עסקיים?
ת. במהלך 2013 התחלנו בתהליך של הפרדה באחזקות המשותפות שלנו. תהליך מורכב שבסופו של אחזקותיו של טובי באודן יזמות דוללה מ – 49% ל – 4%... טובי נשאר באחזקותיו בחברת אודן נכסים.....
ש. מדוע אתה וטובי פרץ נפרדתם?
ת. ...מכיוון שפעילות הלוגיסטיקה שטובי ריכז הפכה להיות חסרת משקל סגולי בעסקים. לא היה טעם בהמשך השותפות.
עיון בשאלות ובתשובות מראה כי הנתבע 1, אשר אינו עורך דין, לא התכוון ל"שותפות" כמשמעותה על פי הפקודה, אלא דיבר על העדר טעם ב"המשך שותפות" באחזקות המשותפות בחברות, כפי שאכן אמר מפורשות בעדותו לעיל.
68. בסעיף 59 לסיכומיו, טען התובע כי סוגיית המיסוי עשוייה להשפיע במישור הראייתי אך לאופן שבו דיווחו הצדדים על רווחיהם אין השפעה נגזרת", כלשונו, על הקביעה האם התקיימה שותפות. איני מקבל טענה זו. האופן שבו דיווחו הצדדים מהווה אינדיקציה ישירה לאופן שבו הם רואים את ניהול עסקיהם ולכן הוא בעל השפעה על המסקנה המשפטית.
נתתי דעתי לעניין גלבוע, אליו הפנה התובע בסיכומיו, שם נדונה משמעות הצהרה לרשויות המס על קיום שותפות שלאחר מכן אחד הצדדים התכחש לה. בית המשפט קיבל את הטענה כי ההצהרה על השותפות נועדה רק להקטנת החבות ממס ובצירוף שאר הנסיבות באותו עניין שלא הצביעו על ניהול שותפות, לא ראה בה ראייה חותכת לקיום שותפות. בענייננו, מצב הדברים שונה בתכלית: אופן הדיווח לרשויות המס שלא כלל מיסוי שותפות, מתיישב עם יתר האינדיקציות והראיות שאינן מבססות שותפות, כאמור לעיל.
ה'7 התובע לא הוכיח השתתפות של הצדדים ברווחי העסק ובהפסדיו
69. כאמור, אחת האינדיקציות לקיומה של שותפות הינה השתתפות השותפים ברווחי העסק ובהפסדיו (עניין ברייס).
70. התובע לא הוכיח בצורה כלשהי כי הצדדים נשאו יחדיו בהפסדי השותפות הנטענת. התובע אף לא הוכיח כי רווחי השותפות הנטענת חולקו לפי יחס אחזקות הצדדים, דהיינו בצורה שווה. אין בראיות התובע כל תחשיב הנוגע לכך או אסמכתאות המבססות זאת. רו"ח אלרון העיד כי לכל אחד מהצדדים היה כרטיס הנהלת חשבונות בכל חברה והן נוהלו כאישיות משפטית נפרדת, כל אחת מהן (עמ' 197 לפרוטוקול, ש' 16-27).
71. יתר על כן, כיוון שהתובע לא הוכיח מיהן החברות הכלולות באותו "עסק" שנטען כי הוא השותפות הרי שלא ניתן לבחון זאת בדרך כלשהי.
ה'8 ראיות נוספות להכרת התובע במבנה התאגידי של חברות בע"מ ועדות הנתבע 1
72. ראיה ראשונה: כאמור, בשנת 2014 ניהלו התובע והנתבע 1 מו"מ לפירוד השליטה באודן יזמות. במסגרת זו הוכנה טיוטה של הסכם, אשר לא נחתמה (נספח 11 לתצהיר התובע), אשר כללה הסדר התחשבנות. הטיוטה לא נחתמה והצדדים חלוקים על תוקפה.
מכל מקום, הצדדים חתמו על פרוטוקול אסיפה כללית של אודן יזמות, ביום 3.12.14, לפיו בין היתר הוגדל הון המניות של חברה זו והקצאת המניות לנתבע 1 (נספח 30 לתצהיר הנתבע 1).
התנהלות זו מחזקת את מסקנתי כי הצדדים פעלו במסגרת חברות ולא כשותפות וכי גם התובע ראה זאת כך, שאם לא כן לא היה חותם על מסמך מעין זה.
73. ראיה שניה: מייל ששלח התובע לעו"ד הייק ביום 18.8.16 (נספח 33 לתצהיר הנתבע 1). למייל צורפה טבלה שערכה בתו של התובע דנה, ולפיה מגיע לו סכום של 258,000 ₪. במייל מציין התובע סכומים שונים הנוגעים להתחשבנות הצדדים מול החברות, ביניהם כ - 97,000 ₪ שחייב הנתבע 1 לחסון גשר כ"חוב פרטי" של הנתבע 1 (סעיף 3 למייל), וכן סך 75,000 ₪ המופיע בטבלה כמשיכה של התובע מחסון גשר שנרשמה בטעות, שכן המדובר בסכום שהגיע לו ב"אופן פרטי" (סעיף 4).
עולה ממסמך זה כי התובע מתייחס לחברות שלכאורה כלולות בשותפות כ"אוטונומיות" מבחינה חשבונאית-כלכלית, ולא כחלק ממכלול יחסים חשבונאי בינו לבין הנתבע 1 כשותפים.
במאמר מוסגר אעיר כי הסכומים הנקובים במייל גם מעלים שאלות של ממש כיצד טוען עתה התובע כי הנתבע 1 חב לו מליוני ₪ רבים.
74. ראיה שלישית: תמיכה נוספת לכך שטענת השותפות הינה טענה אשר בדיעבד הועלתה לצורך תביעה זו, ניתן למצוא בכתב ההגנה (נ/16) שהגיש התובע בשנת 2023 בשם חברת טוב גל בתביעת חברת עדי ליבוביץ החזקות בע"מ. אודן נכסים צורפה כנתבעת נוספת. בכתב הגנה זה טוען התובע שהתביעה הוגשה ע"י "בעלת שליטה בחברה (הכוונה לחברת אודן נכסים) נגד בעלת מניות אחרת" (סעיף 4 לכתב ההגנה), תוך העלאת טענות בדבר קיפוח בעל מניות מיעוט באודן נכסים (סעיף 9). שימוש במונחים אלה, חלף העלאת טענות בדבר קיום שותפות מחזק את מסקנותיי. התובע העיד כי ראה עצמו שותף של הנתבע 1 גם באודן נכסים למרות האחזקה באמצעות חברות (עמ' 117 לפרוטוקול, ש' 14-16), על אף ניסוח כתב הגנה זה.
75. ראיה רביעית: התובע פנה באמצעות עו"ד פריד לרשם החברות בבקשה לפרק מרצון את אודן שירותים (נ/20; עמ' 133 לפרוטוקול, ש' 25-34), דבר המלמד על ראייתו אותה כחברה בע"מ ולא כחלק משותפות וללא קשר לשאלה אם הדבר היה בהסכמת הנתבע 1 כטענתו (עמ' 134 לפרוטוקול).
76. ראיה חמישית: התנהלות הצדדים במסגרת מבנה תאגידי של חברות בע"מ עולה גם משורת מסמכים שהוצגו. אמנה דוגמאות בלבד מתוך הפירוט בסעיף 45 לסיכומי הנתבעים: פרוטוקול זכויות חתימה בחברת מ. שניידר (נ/2); פרוטוקול זכויות חתימה של אודן שירותים (נ/21); כרטסת הנה"ח של אודן יזמות (נספח 32 לתצהיר נתבע 1); מסמכי חברות שונות שלפי הנטען כלולות בשותופת בתיקי רשם החברות (נספחים 7-9 לתצהיר נתבע 1); הודעה על העברת מניות ממשרד עו"ד פארן בחברת פ.ל. שירותי כח אדם (נ/9).
77. ראיה שישית: עדות הנתבע 1 הנתבע 1 היתה קוהרנטית ומשתלבת עם כלל הראיות והנסיבות התומכות בהעדרה של שותפות, והתרשמות בלתי אמצעית ממנה מובילה לקבלתה במלואה.
ה'9 עדות עו"ד הייק
78. עו"ד הייק הצהיר כי בשנת 2000 פנה אליו הנתבע 1, אותו הכיר לפני כן, וביקש לסייע לו בהקמת חברה שבה הוא והתובע יהיו בעלי מניות, שמניותיה יוחזקו על ידי חברה שתירשם בגיברלטר, וכך עשה. שמה של החברה הישראלית שונה לימים לאודן שירותים (מסמכי החברות צורפו כנספחים 1-4 לתצהירו). בשנת 2005 התבקש להקים את אדגר (לשעבר רסידו), שמניותיה הוחזקו בנאמנות על ידי משרד עוה"ד בו היה עו"ד הייק שותף (נספחים 5-6).
עו"ד הייק הצהיר כי בכל המפגשים עם התובע והנתבע 1 מעולם לא הוזכרה על ידם שותפות או כוונה לכך, והם לא התנהלו כשותפות. לשניהם היה חלק מוגדר במניות, מונו נושאי מישרה ומורשי חתימה, נערכו ישיבות דירקטוריון, אסיפות בעלי מניות והוגשו דוחות, נערכו הסכמים להעברת מניות וכיוב'. להבנתו גם הצדדים לא סברו כי הם פועלים כשותפים במובן המשפטי של מונח זה.
79. כאשר נשאל על גרסתו זו השיב כי "התשובה היא מאד קלה כי חברה ושותפות כמו שאתה יודע כעו"ד זה שני תאגידים שונים בתכלית, מי שבא מבקש שותפות אתה לא מקים לו חברה כי הכללים לגבי חברה הם שונים לחלוטין" (עמ' 266 לפרוטוקול, ש' 2-4).
ובהמשך: "...לכן זה קל מאד כשבא מישהו ואומר אני מבקש חברה זו חברה אתה לא יכול לבלבל בין שותפות לבין חברה" (שם, ש' 13-14).
כן הוסיף: "דבר שני אני הכרתי את עדי אני מכיר הרבה הרבה מאוד שנים, אני גם מכיר את טובי הרבה מאוד שנים דרך עדי וידעתי מה הגישה שלהם בייחוד של עדי לגבי יש הבדל מאוד מאוד מהותי בין כמו שאתה יודע בין שותפות לחברה, שבשותפות האחריות היא ביחד ולחוד על הכל טובי הוא איש עסקים ממולח הוא מאד קפצוני וטמפרמנטי והוא בקלות מאוד יכול להיפגש עם מישהו להגיד יאללה בוא נעשה עסקה נלחץ ידיים ויעשה קשרים כאלה ומתוך כוונות טובות לא מתוך חס וחלילה לרמות מישהו ובשותפות האחריות הייתה נופלת גם על עדי ועדי לא היה מוכן לעשות הסדרים מהסוג הזה ולכן תמיד זה היה במסגרת של חברה" (עמ' 266 לפרוטוקול, ש' 30-34 ועמ' 267 ש' 1-5).
ועוד העיד כי מעולם לא שמע מהצדדים כי הם מקיימים או רוצים לקיים ביניהם שותפות במובנה המשפטי, אחרת כמובן היה מטפל בכך אחרת (עמ' 268 לפרוטוקול, ש' 11-14; כן ראו עמ' 269 ש' 26-28).
80. עדותו של עו"ד הייק לא נסתרה ועליי לציין כי נוכח התרשמותי הבלתי אמצעית ממנה היא מקובלת עליי במלואה, ואף משתלבת עם יתר הנסיבות והראיות. לעדותו משקל רב, כמי שהקים את החברות הרלבנטיות עבור התובע והנתבע 1 והיא מחזקת את מסקנתי כי לא הובעה כוונה להקים ו/או לנהל שותפות על ידי מי מהצדדים, וכי התנהלותם היתה במסגרת תאגידית של חברות.
ה'10 התייחסות לעדויות וראיות נוספות
81. עדות עו"ד פארן: בסעיף 5 לתצהירו אומר עד זה כי התובע והנתבע 1 היו שותפים בחברות רבות ושונות, לעתים רק שניהם ולעתים עם אחרים. טענה זו הינה כללית וסתמית. עו"ד אמור לדעת מבנה תאגידי מהו וכי ככלל אין שותפות כאשר קיימת חברה, אלא בנסיבות מיוחדות. בהיעדר הקשר או הסבר עובדתי נוסף לדברים אלו, או פירוט מדוע על אף קיום חברה עומד הקשר בין הצדדים בתנאי ההגדרה המשפטית של "שותפות", הטענה הכללית אינה תומכת בטענות התובע אלא דווקא חותרת תחתן ומובילה לכך כי אין ליתן משקל ממשי לעדות זו.
82. בהמשך, נשאל העד בדבר ההבחנה בין אינטרסים משותפים של שותפים ושל בעלי מניות:
כב' הש' שקד: יש לי שני שותפים במרכאות, מקרה אחד, הם שותפים לפי פקודת שותפויות, רשמו, לא רשמו שותפות, זה מקרה א', מעוניינים בטובת השותפות וקידומה. מקרה ב', שני שותפים במרכאות, כלומר, בעלי מניות בחברה שגם רוצים לקדם החברה ומציגים את עצמם אפילו כהדיוטות כשותפים בחברה ופה אדוני צריך להגיד לי איך אדוני קובע שאלה, במצב האחרון, מצב ב', הם בעצם מצב א', יש לראות בהם כשותפות כהגדרתה בפקודת שותפות? אני רוצה להבין איך אדוני בראייה שלו בכלל ובמקרה הספציפי הזה, כי זה מה שחשוב לנו, בפרט, חשב כך ולא אחרת.
העד, עו"ד פארן: לא נדרשתי בשום שלב במהלך אותם 10 שנים של טיפול שלי בחברות האלה לרדת לעומק השאלה האם הם שותפים כי הם רשומים, או האם הם שותפים כי הם עובדים יחד, האם יש שותפים שלישיים, זה בכלל לא עניין, היו עניינים,
כב' הש' שקד: יפה, אז אם זה כך וזה נראה, התשובה נראית לי מאוד הגיונית, מאוד הגיונית ואותנטית, אז איך דווקא עכשיו בסעיף 4 אתה כותב לנו ...... בלי הנמקות רבות, רבות לפחות, שאתה דווקא הולך למצב א' ולא למצב ב', כאשר אתה אומר בעצמך שלא נדרשת בזה כל השנים?
העד, עו"ד פארן: כי ההתרשמות שלי במהלך כל אותם שנים, גם מהפגישות שנעשו אצלי במשרד, גם מהפגישות שנעשו אצלהם, גם מהבקשות, הודעות, מכתבים, מיילים שהתקבלו ברמה יומית, גם מהם, גם מהעובדים שלהם,
כב' הש' שקד: שהם?
העד, עו"ד פארן: וגם מה-so called שותפים, שמדובר כאן במערכת כוללת של פעילות כלכלית שמנוהלת ע"י עדי וטובי וכל פעם יש לה שם אחר של עסק ספציפי, חברת נכסים, חברה שקונה נכס נדל"ן וחברה או חברות שמנהלות עסקים בתחום העובדים הזרים, כך ראיתי את זה ולא ראיתי צורך להיכנס למשהו אחר.
(עמ' 53 לפרוטוקול).
83. אין למעשה כל ראייה ואף לא טענה של עו"ד פארן לאינדיקציה של ממש לקיום שותפות. עו"ד פארן הסביר כי ראה שיתוף אינטרסים במהלך השנים, התואם למבנה התאגידי הקיים ולהיות הצדדים בעלי מניות בחברות. אין כל תמיכה בעדותו למצב החריג בו מורם מסך ההתאגדות לצורך קביעה כי מדובר למעשה בשותפות. למותר לציין כי עו"ד פארן לא ראה מסמך המהווה הסכם שותפות בין הצדדים (עמ' 48 לפרוטוקול, ש' 13).
84. עדות הרוש: עדה זו אמרה בסעיף 6 לתצהירה כי "ידוע לי כי טובי ועדי שותפים שווים בכל החברות אותם הפעילו וניהלו יחד", על סמך היכרותה רבת השנים עם התובע ועבודתה אצלו (סעיפים 2-3, 5 לתצהירה). בחקירתה, פירטה הרוש את הסיבות שהביאו אותה להתרשמות שמדובר בשותפים:
עו"ד וינר: איך את ידעת אגב, מה שלו, מה שמשותף? זה לפי החברות?
....
העדה, גב' הרוש: אז ידעתי שאם זה משהו שקשור לטוב גל אז זה רק טובי ואם זה משהו קשור לאודן ואו לשניידר זה של שניהם.
עו"ד וינר: את אומרת לפי החתך בחברות.
העדה, גב' הרוש: נכון.
(עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 4-13).
85. הרוש גם תיארה את הקשר כ"יושבים ביחד ומנהלים ביניהם דיונים על כל מיני דברים" (עמ' 27 לפרוטוקול). כלומר "שותפות" בעיני הרוש היא פעילות עסקית משותפת, ללא קשר למבנה התאגידי. מאחר וגם בעלי מניות בחברה פועלים באופן דומה, אין בכך כדי לתמוך בקשר של שותפות.
86. עדות ביטון: בתצהירה, עדה זו אפילו לא טענה שהתובע והנתבע 1 היו שותפים אלא כי היו "מנהלים מלאים" כל דבר ועניין וכי היו בעלי זכות חתימה שווה מבחינתה. אין בתצהיר כדי לחזק את גרסת השותפות. ביטון לא שינתה את התמונה בחקירתה:
העדה, גב' ביטון: קיבלתי הוראות משניהם, אישורים משניהם, מי שהיה בשטח והייתי צריכה לאשר העברת תשלומים, אותו דבר.
עו"ד גלזנר: כן, אבל מה זה אומר בעלי זכויות חתימה באופן שווה? כל אחד מהם היה יכול לחתום וזה מחייב את החברה?
העדה, גב' ביטון: עד כמה שאני ידעתי, כן.
עו"ד גלזנר: אבל עד כמה שידוע לנו בזכויות, היו זכויות חתימה גם בשניידר וגם באודן שירותים לוגיסטיים שלפיהם היו קבוצות חתימה בחברות.
העדה, גב' ביטון: אני לא הייתי מעורבת בזה...
(עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 31 – עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 4).
צא ולמד, העדה לא ידעה בדיוק מהן זכויות החתימה בחברות ומה משמעותן, כך שאין בעדותה לתמוך בטענת התובע.
87. עדות זפרני: עד זה טען בעלמא בתצהירו כי התובע והנתבע 1 היו שותפים שפעלו באמצעות חברות. אין בתצהירו אינדיקציות ממשיות התומכות בכך.
זפרני הודה במפורש בחקירתו כי אין משמעות למונח "שותפים" בו השתמש בתצהירו: "כל ההסכמות שהיו בין השותפים או לא שותפים או לא יודע איך לקרוא לזה.... לא בקיא בהם" (עמ' 65 לפרוטוקול, ש' 13-16).
ובהמשך:
העד, מר זעפרני: לא נחשפתי לשום מסמך שותפות או איזשהם הסכם כזה או אחר שמעיד על זה שהם שותפים, אני יודע ש,
כב' הש' שקד: ואתה הבנת שהם לא שותפים או כן שותפים? מה הייתה ההבנה שלך?
העד, מר זעפרני: אני לא התעסקתי עם זה.
כב' הש' שקד: אז כלומר, מה שכתוב בסעיף 3 לא נכון וגם מה שכתוב סעיף 5 לגבי השותפות בתאגיד חסון גשר.
העד, מר זעפרני: לא, אז מה שכתוב בסעיף 5 מתכוון לזה שמבחינתי עדי וטובי היו שותפים..."
(עמ' 66 לפרוטוקול, ש' 3-9).
88. עדות טימור: גם עד זה טען בעלמא בתצהירו כי התובע והנתבע 1 היו שותפים שפעלו באמצעות חברות. גם בתצהירו אינדיקציות ממשיות התומכות בכך.
89. עדות דברת: גם עדה זו תיארה התנהלות קבועה של משיכות כספים הדדיות והסבירה כי הדבר נבע מכך ש״הם שותפים״ (עמ׳ 207 לפרוטוקול, ש׳ 23-26).
משיכות כספים שוות אינן מהוות בהכרח אינדיקציה לקיום שותפות. יתר על כן, גם משיכות כספים שאינן שוות לא שוללות קיום שותפות, שכן ייתכן כי האחזקה בשותפות איננה שווה, מקרה שכיח בהחלט, כגון בשותפויות עורכי דין. ועוד, גם בחברה המוחזקת בחלקים שווים, שלא נטען לגביה כי מדובר בשותפות, מושכים בעלי המניות לעתים מזומנות משיכות שוות המשקפות את חלוקת המניות בחברה.
90. התובע ביקש להסתמך על עדויות עו"ד פארן, טימור, הרוש ודברת לצורך הוכחת הצגת הצדדים לציבור כשותפים (סעיף 45 לסיכומיו). אין בידי לקבל טענה זו שהינה בגדר הנחת המבוקש.
עדים אלו, כאמור, העידו על התרשמותם הסובייקטיבית. איש מהם לא הציג בעדותו ראייה לאמירה מפורשת, או למצער, מסרים כלשהם בזמן אמת, מטעם מי מהצדדים (אף לא מטעם התובע באופן חד צדדי), כי הם רואים עצמם כשותפים.
91. לסיום אתייחס למספר טענות נוספות אשר הועלו על ידי התובע:
א. התובע טען כי ב"כ הנתבע 1 בעצמם הודו בקיום שותפות בין הצדדים בסעיף 3 למכתבם מיום 28.7.19 (נספח 13 לכתב התביעה אליו הפנה התובע בסעיף 86 לתצהירו), במענה למכתב הדרישה להתחשבנות מטעם התובע, בו תוארו הצדדים כ"שותפים עסקיים". מכתב זה מעלה התייחסות למבנה תאגידי של חברות: כך, בסעיף 3 לו המציין כי הצדדים שולטים "במספר תאגידים", וכך סעיף 10 לו המציין כי התובע וטוב גל רשאים לפנות לחברות בהן הם מחזיקים מניות. ולא רק זו, מכתב זה נשלח בתשובה למכתב התובע וטוב גל (נספח 11 לתצהיר הנתבע 1) במסגרתו נטען שטוב גל היא חלק מהשותפות, בעוד שהתובע כאמור טוען ההיפך לגביה.
נוכח האמור לעיל, ברור כי אין לשוות למילים "שותפים עסקיים" יותר מאשר דרך ביטוי של האינטרסים הכלכליים המשותפים של הצדדים. התובע עצמו טען בסיכומיו (סעיף 43), כי "ביסוסם המשפטי של יחסי שותפות נעשה במנותק מהצהרות הצדדים בעניין זה", תוך הסתמכות על עניין גלבוע, לפיו להצהרות אלה לא יכולה להיות משמעות קונסטיטוטיבית אלא ראייתית לכל היותר.
אם כך הדבר לגבי הצהרות לרשויות המס לצורך הקטנת החבות כפי שארע באותו עניין, בוודאי שכך הדבר לגבי אופן הניסוח של ב"כ הנתבע 1 במכתב האמור. בכך נדחית גם טענתו בסעיף 45 לסיכומיו, כי על פי מכתב זה, הצדדים הציגו עצמם לציבור כשותפים. מדובר בתכתובת בין הצדדים ולא מצג כלפי צדדים שלישיים.
ב. התובע מפנה לנספח 12 לתצהיר התובע, דוא"ל מיום 9.11.20 שבו עו"ד מורן סילס מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) משיבה לתובע ומתייחסת לנתבע 1 כ"שותפך דאז", ובהמשך כותבת כי "בהיותכם שותפים", הושתו קנסות שווים. ראשית, תהא אשר תהא דעתה המשפטית של הכותבת על היחסים בין התובע לנתבע 1, הרי שבכל הכבוד, בית המשפט אמון על קביעת יחסים אלה ולא הפרקליטות. שנית, התובע לא צירף את פנייתו, אשר במענה אליה נשלח מייל זה, כך שאין לדעת מדוע נבחרה דרך ביטוי זו. שלישית, גם כאן, נוכח כלל הנסיבות, ברי כי מדובר באחריות המשותפת והשווה למעשים הפליליים ולא לשותפות במובנה המשפטי. כבר הוכח כי הצדדים לא דיווחו לשלטונות המס כשותפים, כך שבוודאי שאין לסמוך על דבר נציגת הפרקליטות (שלא שהוכח כי היא מכירה את כלל השתלשלות העניינים) כקובעת הגדרה של שותפות, על משמעויותיה המשפטיות.
ג. טוען התובע בסיכומיו כי הנתבע 1 מושתק מלטעון להעדר חובת התחשבנות נוכח דרישתו לביצוע התחשבנות בתביעה שכנגד. אין בידי לקבל טענה זו.
עיון בתביעה שכנגד, שהוגשה על ידי אודן יזמות והנתבע 1, מלמד כי היא נסמכת בעיקרה על הסכם שלא נחתם, שהתובע מכחיש את תוקפו (נספח 11 לתצהיר התובע). הסכם זה הנושא תאריך 1.12.14 מתייחס לאודן יזמות והוא קובע בין היתר כי חלקו של התובע במניות חברה זו ידולל ל – 4% באמצעות הקצאת מניות לנתבע 1; כי התובע והנתבע 1 יהיו זכאים וחייבים במשותף בזכויות וחובות חברה זו ב"פרויקט אמות" עד 1.12.14; כי התובע באמצעות חברה מטעמו יהא זכאי לכל התקבולים בקשר לפרויקטים "אשטרום בגוש הגדול" ו-"איצטדיון הכדורגל בפתח תקוה", בניכוי תשלומים לתאגידי כח האדם ותוך שיפוי אודן שירותים בגין חובות או תביעות הנוגעים לפרויקטים אלה.
בתביעה שכנגד נטען, בין היתר, כי התובע התנער מחובתו לפי הסכם זה לשאת בחלקו בחובות שנוצרו בתקופת היותו בעל מניות באודן יזמות שחלקו בהם הינו כ – 1.6 מליון ש"ח ומחזיק אצלו את הכספים והזכויות שקיבל לאורך השנים בקשר לאודן יזמות. כן נטען שהתובע הפר את חובותיו כלפי אודן יזמות כנושא מישרה ובעל שליטה וחובות נוספות שבדין, כאשר חברה מטעמו, טוב גל, גזלה מאודן יזמות הזדמנויות עסקיות ופרויקטים, תוך עשיית רווחים. בהקשר לעניין זה – של הפרת חובת האמונים וגזל פרויקטים – מבוקש הסעד של מתן חשבונות (ראו למשל סעיף 7 ו-21 לתביעה שכנגד).
הנה כי כן, הסעד של מתן חשבונות בתביעה שכנגד כלל איננו מבוסס על טענת שותפות בקשר לפעילות אודן יזמות. סעד זה מבוסס על הפרה נטענת של חובות אמונים וחובות נוספות שבדין של התובע כלפי אודן יזמות – שהינה אחת התובעים לצד הנתבע 1 – ובשל כך מבוקש כי התובע וטוב גל יעבירו את "כלל המידע, המסמכים והנתונים בקשר לרווחיהם בגין הפרוייקטים של אודן יזמות" (סעיף 21 לתביעה שכנגד).
ממילא, הנתבע 1 אינו מושתק מלטעון כנגד זכאות התובע למתן חשבונות, שכן התביעה שכנגד מבוססת על טענה שונה לחלוטין מטענות התובע.
ד. בסעיפים 38-40, 41.א, ג, ד, ז, 70 ו – 66-71 לסיכומיו, קיבץ התובע ראיות, לטענתו, לעניין כוונת הצדדים להתנהל כשותפות ולהיות השימוש במבנה התאגידי כ"קליפה ריקה" בלבד. בין אלה, מוזכרים הנהלת חשבונות משותפת, היעדר רישום הצדדים כבעלי מניות, היעדר מסמכי ניהול תאגידי מקובלים, העברות כספים בין החברות, לרבות רכישת אודן יזמות באמצעות אודן שירותים ללא החלטה בתוך פעילות האחרונה, היעדר מנכ"ל לאודן יזמות ואודן שירותים (או מינוי מנכ"ל "קש"), נאמנויות לכאורה, עובדים שעבדו למעשה עבור יותר מחברה אחת, תשלום מרוכז לנותני שירותים ופיזור העובדים הזרים עצמם בין התאגידים. התובע אף הסתמך על ציטוטים מכתב האישום המתוקן הכוללים את המילה "כדין", המלמדים, לטענתו, כי הצדדים פעלו "כשני אינדיבידואלים", במטרה להוציא לפועל תוכנית להפקת רווחים אישיים, המעידה על כוונה לקיים יחסי שותפות ונסיון לעקוף את מגבלות הרגולציה.
אין צורך לדון באמיתותן של ראיות אלה. גם אם כולן מבוססות, הן מתייחסות לתקופה שלאחר השינוי הרגולטורי, שהצריך, מבחינת הצדדים, להקים את תאגידי כח האדם. אין בכך כדי להעיד על כוונת שותפות מלכתחילה שהיתה קיימת טרם השינוי הרגולטורי או כוונה ליצור שותפות לאחר מכן. ראיות אלה אך מתיישבות עם האופי הפיקטיבי של המבנה התאגידי של הקמת כמה חברות כח אדם שאינן בשליטה פורמלית של הצדדים – זה אכן היה "קליפה ריקה", עובדה שאינה שנוייה במחלוקת ונקבעה בכתב האישום המתוקן.
ה. כך הדבר אף ביחס לטענות בדבר התנהלות עסקית ש"אינה מתיישבת עם מבנה תאגידי אותנטי" (סעיף 70.ד לסיכומי התובע) ביחס לאירועים המתוארים בסעיפים 70.ג ו – 70.ז.
בסעיף 70.ג לסיכומי התובע נטען כי אודן שירותים שילמה מכספה על רכישת אודן יזמות, אך מי שקיבל את מניות אודן יזמות היו הצדדים באופן אישי. התובע טען כי הנתבע 1 לא ידע לספק מענה כיצד הדבר ייתכן והפנה לעמ' 231 לפרוטוקול. עיון בפרוטוקול מעלה כי הנתבע 1 אכן הסביר כי הדבר נרשם כנראה כדיבידנד (שם, ש' 11-15). מדובר בעניין חשבונאי שיכול היה להירשם כהלוואת בעלים למשל ואין מדובר בראייה לשותפות דווקא.
בסעיף 70.ז לסיכומי התובע נטען כי החוב של אודן יזמות לחסון גשר קוזז מתוך זכות שעמדה לאודן שירותים כלפי חסון גשר, דבר שאינו אפשרי, אם מדובר ב – 3 ישויות משפטיות נפרדות. גם טענה זו אינה תומכת בטענות התובע. קיזוזי החובות אף הם יכולים להיות עניין חשבונאי שלא נתברר באופן התומך בטענות התובע והנתבע 1 דווקא סיפק לו הסבר (עמ' 249 לפרוטוקול, ש' 1-13), ומכל מקום הם מתיישבים עם המסגרת הכללית של המבנה התאגידי הפיקטיבי של עסקי הצדדים, אך לאו דווקא עם שותפות.
ו. בסעיף 48 לסיכומיו התייחס התובע לרשימה שערך רו"ח אלרון (ת/15) שכותרתה "קבוצת אודן" וטען כי רו"ח אלרון לא נתן הסבר מהימן לכותרת זו וכי הפרשנות הסבירה היחידה היא כי החברות מצויות כולן תחת שליטה אחת. כאמור לעיל, מסמך זה אך מתיישב עם האופי הפיקטיבי של המבנה התאגידי והבעלות בו – זה אכן היה "קליפה ריקה", עובדה שאינה שנוייה במחלוקת ונקבעה בכתב האישום המתוקן. ועוד, הסבריו של רו"ח אלרון בחקירתו כי ערך את הרשימה באופן שקישר בין מי שניהל עימו מו"מ לעניין שכר טרחה, או שהפנה אליו תיקים (עמ' 187 לפרוטוקול, ש' 18-23) לא נסתרו ומהימנים בעיני. הגיוני כי בעל מקצוע יערוך רשימות לקוחות באופן המקל עליו את חישובי שכר טרחתו והפרקטיקה שאותה הציג - קישור בין לקוחות שהגיעו ממקור משותף - סבירה בהחלט.
ז. מקבץ טענות נוסף בסיכומי התובע נוגע ל"יסוד הקנייני" של השותפות הנטענת והחלוקה השוויונית בין התובע לנתבע 1. בסעיף 47 לסיכומיו טען התובע כי בכל גוף שהוקם וכל נכס שנרכש על ידי הצדדים, התקיימה חלוקה ברורה של "50-50", דבר המעיד על שותפות למעשה. אין בידי לקבל טענה זו שכן כאמור לעיל חלוקת רווחים שוויונית אינה מעידה על שותפות דווקא, בניגוד למסגרת תאגידית. הן שותפות והן חברה יכולים להתקיים באופן שבעלי השליטה בהם חולקים בכל יחס שהוא, לרבות מחצית לכל צד, והעובדה כי הצדדים בחרו לחלוק באופן שיוויוני אינה מעידה על כוונת שותפות. יתירה מזו, תמוהה ההפנייה בסעיף זה (ה"ש 17) לאמירת הנתבע 1 בחקירתו כי "באופן כללי ראינו עצמנו כבעלי מניות" (עמ' 239 לפרוטוקול, ש' 11), שהרי הדבר מנוגד לטענת התובע.
כך הדבר גם ביחס לנטען בסעיפים 50-51 לסיכומי התובע באשר לאופן ההתקשרות עם בעלי זכויות נוספים. ראשית, כאמור, אופן התקשרות זה אינו מוגבל לשותפות דווקא. שנית, ממילא, אין חולק כי המבנה התאגידי של מספר חברות כח אדם היה פיקטיבי, כך שלא ניתן ללמוד ממנו דבר בנוגע לכוונות המקוריות של הצדדים לגבי אופן ההתקשרות ביניהם וכוונותיהם לאחר מכן. באופן דומה, הטענה בדבר חלוקה שווה של הכספים שנגבו מהעובדים הזרים המוכיחה זכאות שווה גם למטלטלין (הכספים), אינה מוכיחה שותפות בהם במובנה המשפטי.
ח. הוא הדין גם ביחס לטענות בדבר ה"יסוד הניהולי", בסעיפים 53-54 לסיכומי התובע. חלוקת התפקידים המתוארת בין הצדדים אינה תומכת בקיום שותפות דווקא ויכולה להתקיים גם במבנה תאגידי. באשר לשליטה המוחלטת בניהול החברות למרות כל בעלי התפקידים הרשומים בהן, הרי שהדבר נובע מהמבנה הפיקטיבי ולא מהתקשרות במסגרת שותפות.
ט. התובע התייחס לחלוקה השווה ברווחים גם בקשר ל"יסוד השיורי", בסעיף 60.ב לסיכומיו, בו הוא מפנה לעדות דברת לפיה הנתבע 1 שילם על לימודי בנו מתוך החברה. דברת הסבירה כי "זו הוצאה פרטית של עדי אז גם טובי היה מקבל צ'ק" (עמ' 208 לפרוטוקול, ש' 5). גם במבנה תאגידי של חברה נמשכים על ידי בעלי המניות כספים לצרכים פרטיים. המדובר בעניין חשבונאי, וברגיל משיכה מעין זו נרשמת כמשיכת בעלים על כל המשתמע מכך. אם נהגו כך התובע הנתבע 1 מעת לעת, תוך "איזון" ביניהם, אין פירושו כי המדובר בשותפות.
ו. התביעה נגד הנתבע 2
92. לא ברור מדוע הוגשה התביעה נגד הנתבע 2. לא נטען כי הנתבע 2 היה שותפו של התובע. למעשה, העובדה היחידה הקושרת אותו לסכסוך היא כי שימש כדירקטור באדגר ובא.מ. ניהול וכן כמנכ"ל אדגר משנת 2011.
93. הנתבע 2 גם לא החזיק במניות אלו מהחברות. בכתב התביעה לא מופנה אליו סעד קונקרטי, זולת ניסוח כוללני כי על ה"נתבעים" לבצע התחשבונות בקשר לשותפות הנטענת. גם בתצהיר התובע חזר על הטענה כי השותפות היתה בינו לבין הנתבע 1 (סעיף 6). בסעיף 8 כותב התובע כי ההתחשבנות הינה מול הנתבע 1.
94. סיכומו של דבר, אין יסוד לתביעה נגד הנתבע 2 ומוטב לה שלא היתה מוגשת נגדו מלכתחילה.
95. עוד לעניין הנתבע 2, ראיתי לנכון לציין כי נדחית גם טענת התובע בסעיף 74 לסיכומיו כי אי מתן עדות מטעמו תורמת להוכחה כי תאגידי כוח האדם נשלטו על ידי הצדדים. העובדה כי תאגידי כוח האדם נשלטו על ידי הצדדים ממילא אינה שנויה במחלוקת.
ז. סוף דבר
96. נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
אשר להוצאות המשפט: נוכח כלל הנסיבות, סכום התביעה ומורכבותה, הדיונים הרבים, לרבות 4 דיוני הוכחות, ישלם התובע לנתבעים 1-4 הוצאות משפט בסך 230,000 ₪.
97. עתה נותר לברר את התביעה שכנגד. טרם מתן צו לראיות, ראיתי לקבוע דיון במעמד התובע והנתבע 1 ליום 6.4.25 שעה 8:30 (שעה).
ניתן היום, י"ח אדר תשפ"ה, 18 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.