"הימנעות ממושכת מהכרעה בבקשות מקלט של הטוענים כי נכנסו לישראל לשם מציאת מקלט מפני הסכנה הנשקפת להם במדינת מוצאם והותרתם ב"ערפל נורמטיבי", מנוגדת למושכלות יסוד של מינהל תקין ולעקרונות שעליהם מבוססת שיטתנו המשפטית. ....."
(הדגשה שלי - מ' א' ג').
- גם במקרה שלפניי, הרשות נמנעת (כפי שאפרט) מקביעת נוהל סדור לבחינת טובתם של ילדים בהליכים לפנייה, ובמקרה המסוים שלפניי גם נמנעה ממתן החלטה בבקשה ההומניטרית. עננת סכנת הגירוש המרחפת מעל ראשם של הילדים, משפיעה קשות על מצבם, כפי שעולה מחוות הדעת שהוגשו במהלך ההליך, כמפורט לעיל.
על תחושת השייכות וניתוק ילדים מסביבתם הטבעית -
- ההיבט השני של טובת הילדים הקשור בחלוף הזמן, נובע מהעובדה שככל שחולף הזמן, הילדים נקשרים למקום בו הם גדלים, ולדמויות משמעותיות שאליהן הם קשורים. תחושת השייכות מתגבשת אצל ילדים ומתבגרים עם השנים. שנות החיים הראשונות בהן הילדים נמצאים במסגרות חינוכיות, הן שנים משמעותיות בהקשר זה. בתחילה השייכות היא למשפחה, הגרעינית והמורחבת, ולאחר מכן, לדמויות נוספות בחינוך הפורמלי והלא פורמלי, החברים וגם המקומות והסביבה בה הם גדלים וחיים. ככל שהילדים נמצאים בישראל זמן ממושך יותר, הם מפתחים תחושת שייכות חזקה יותר למדינה ולאנשים שלצידם. בערעור מנהלי 29709-10-22, Nobonke Gloria Ndaben נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.22), נקבע לעניין זה: "בני 5 ו-7 שנים היו הילדים בעת הגשת הבקשה. עתה מלאו לאחד 12 שנים ולאחר 14 שנים. מובן כי ככל ששהייתם בארץ מתארכת, מתחזקת זיקתם לישראל עד שעשויים הם להפוך ישראליים לכל דבר. שפתם עברית, חבריהם ישראלים וזיקתם למדינת הוריהם הולכת ונחלשת. בכך נפגעים המערערים ועשוי להיפגע גם האינטרס הציבורי, שבשמו המשיב דוחה את בקשותיהם של המערערים לקבלת מעמד בישראל." (הדגשה שלי - מ' א' ג').
- במאמר של Kelly-Ann Allen ואח': "Belonging: a review of conceptual issues, an integrative framework, and directions for future research", Australian Jr. of Psychology, vol. 73, pp. 87 (1921), תוארה חשיבות של תחושת השייכות (שם בעמ' 88): "There is general agreement that belonging is a fundamental human need that almost all people seek to satisfy.".
המחברים מוסיפים כי צורך זה טבוע בנו כבני אדם (שם):
"A need to belong - to connect deeply with other people and secure places, to align with one’s cultural and subcultural identities, and to feel like one is a part of the systems around them - appears to be buried deep inside our biology, all the way down to the human genome"