מן הכלל אל הפרט
- עיון בפרוטוקול השימוע השני מלמד כי לתובע הוצעו חלופות אותן סירב לקבל. לא נפל כל לא בשימוע הראשון ולא בשימוע השני. בשימוע השני נעשה ניסיון למצוא חלופות ראויות להמשך העסקתו של התובע, המצביע על כנותה ורצינותה של הנתבעת ועל כי הן היו שקולות ותואמות את מגבלות התובע.
- התובע הוא זה שהוביל במעשיו ואמירותיו לכדי סיום העסקתו וגם אז נעשה הדבר כדין, ולכן בעניין זה אין מקום להשית כל פיצוי בגין פיטוריו של התובע מאחר והתרשמנו שהם בהתאם לדין. ניתוח העדויות ומסמכי התיק מעלה כי אכן לאחר השימוע הראשון בוצעו התאמות להעסקת התובע במשמרות בוקר בשל מוגבלותו. אנו מאמצים את גישת הנתבעת לפיה, הסיבה לפיטורי התובע הייתה אחת ויחידה מוגבלותו של התובע.
- בנקודה זו נבקש להבהיר, כי לא הוצגה בפנינו כל ראיה מלמדת לכאורה על רצונה של הנתבעת לכפות על התובע את סיום העסקתו. ההיפך הוא הנכון. הנתבעת הייתה מלאת הערכה על פועלו של התובע. לטענתה מדובר בעובד מסור ומוערך ובכל נקודת זמן היא הייתה מעוניינת להמשיך את העסקתו בכפוף למגבלות הרפואיות.
- לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלנו את עמדות הצדדים, אנו קובעים כי לא נפל פגם שדבק באופן סיום עבודת התובע. אנו סבורים כי גם רכיב זה דינו להידחות.
- בשאלת ההוצאות הגם שהיה מקום להשית על התובע הוצאות בגין היגררותה של הנתבעת להליך שלא לצורך, ולאור מצבו הרפואי של התובע, איננו עושים צו להוצאות.
- לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, ד' ניסן תשפ"ה, (02 אפריל 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
| נציג ציבור (עובדים)
מר יוסף כהן |
יעקב אזולאי, שופט | נציג ציבור (מעסיקים)
מר חיים גולן גוטין
|