היחסים העכרוים בין המנוחה לבין התובע ואימו:
- חיזוק נוסף לקביעה לפיה עסקת המתנה היא תולדה של יחסי תלות ושליטה, היא העובדה שהיחסים בין המנוחה לבין התובע ויפה ז"ל לא היו תקינים לאורך השנים בה המנוחה הייתה באנגליה. בטרם פטירת בנה של המנוחה משה ז"ל, המנוחה הייתה מסוכסכת עם יפה ז"ל. הסכסוך היה על הרקע העובדה כי הורי התובע היו בעלי חובות, מה שאילץ אותם למכור את ביתם למנוחה. לאחר מכן ביקשו הורי התובע כי המנוחה תשיב להם את הדירה שמכרו לה אך הלה סירבה. התובע בעדותו בעמ' 14 אשר כי אמו כמו הנתבעת היו מסוכסכות עם המנוחה:
ובהמשך בעמ' 16 מאשר התובע שהסכסוך בין אימו ז"ל למנוחה היה סביב הדירה של הוריו:
מעדות זו של התובע עולה כי הוא כעס על המנוחה מאחר ונזרקו לרחוב כטענתו.
- לאחר שחזרה המנוחה לאנגליה היחסים בין התובע לבין המנוחה היו לא טובים בלשון המעטה. יעידו על כך התכתבויות "וטסאפ" בין התובע לבין הנתבעת, לאחר שאמו של התובע נפטרה, בה הוא בא בטענות אל הנתבעת שלא הייתה באזכרה הראשונה לאמו ז"ל, ובמקום זאת העדיפה לנסוע אל המנוחה. באותה התכתבות מכנה התובע את המנוחה "זבל" ובמקום אחר "זבל בת זבל" (עמ' 13 למוצגי הנתבעת). בהודעה כועסת אחרת מאת התובע רשם (עמ' 18 למוצגי הנתבעת):
"ביום שאמא נפטרה הייתי בטוח שכל הרעל הזה שהבת זונה הזו מלונדון הכניסה לנו לחיים יעל כי אמא לא הקשיבה לנו. אני לא יבלבל את השכל לאף אחד אבל אני יהיה ברור לגבי דבר אחד..לפה לארץ הזבל הזו לא מגיעה ואם היא תגיע באיזה שהיא דרך כזו או אחרת שיה ברור אני לא עוצר בכלום!! אשה שבמקום להתאבל על הבת שלה ביום שהודיעו לה שאמא נפטרה. היא אמרה לאותו אדם שאמא חייבת לה כסף (מיץ של זבל)..."
בשים לב ליחסים העכורים מאוד בין התובע, יפה ז"ל והמנוחה אני מתקשה מאוד לתת אמון בעדות התובע לפיה בעת שהמנוחה הייתה בדירה תחת השגחתו שררה אידיליה ביחסים וכי המנוחה נתנה את הדירה במתנה כהוקרת תודה לתובע.
- משאלו אופי היחסים שהיו במשך לא מעט שנים בין המנוחה לבין יתר בני המשפחה, התובע לא עמד אף בנטל להוכיח כי מתן דירה במתנה מהמנוחה אליו, הייתה סבירה בנסיבות העניין, אלא המסקנה היותר מסתברת שאם הייתה מתנה היא הייתה נגועה בהשפעה פסולה מצד התובע.
סיכום ומסקנה:
- לאור האמור לעיל הוכח לפני כי נסיבות כריתת הסכם המתנה הנטען היו נסיבות של עושק. המנוחה הייתה אישה סיעודית המרותקת למיטתה ונזקקה לעזרה מלאה של הזולת. המנוחה הייתה תלויה באופן מלא ומוחלט בתובע ויפה ז"ל. הנסיבות בהן הוחזקה המנוחה בדירה, שהייתה דירה לא ראויה מגורים, כשרצונה האמיתי היה לשוב ללונדון, וכנראה תוך בידודה מיתר מבני המשפחה, יצרה תלות פסיכולוגית ופיזית בתובע ויפה ז"ל. יתרה מכך, המנוחה שלא ידעה לקרוא ולכתוב הוחתמה על פי הנטען על יד עו"ד שהתובע הביא, ולא ברור אם הסביר למנוחה את תוכן המסמך לפני שחתמה. המנוחה לא זכתה לייעוץ עצמאי מטעמה וערכי הדין שנטען כי החתימו את המנוחה היו מטעם התובע. החזרת המנוחה זמן קצר לאחר שחתמה על המתנה ללונדון, מקום שהיה צריך להחזירה חודשים קודם לכן, אף מחזק את המסקנה כי כל מטרת התובע היה לחלץ מהמנוחה את הדירה במתנה. לבסוף הגעתי למסקנה, כי בנסיבות ועל רקע מערכת היחסים העכורה בין המנוחה לתובע ויפה ז"ל אין זה סביר שהמנוחה הייתה נותנת מתנה לתובע מרצונה החופשי. היחסים בין המנוחה ליתר בני המשפחה היו עכורים מאוד. התובע בהתכתבויות לא חסך במילים בגנות המנוחה. אין מחלוקת גם כי המנוחה הייתה מסוכסכת עם אמו של התובע עוד בטרם חתימה על הסכם המתנה, כאשר התובע היה עם מטען שלילי מאוד כלפי המנוחה שראה בה כמי שהשליכה אותו ואת משפחתו לרחוב.
- בשים לב לאמור לעיל אני סבור כי הוכחה באופן מובהק תלות מלאה ויסודית של המנוחה בתובע בתקופה הרלוונטית. יתר הנסיבות שפורטו לעיל מבססות את הקביעה, לפיה עסקת המתנה, ככל שניתנה על ידי המנוחה, הייתה בתנאי עושק, ולכן בדין טענה הנתבעת לביטולה. התובע מצדו לא הביא ראיות רפואיות כלשהן, שיראו מה היה מצבה של המנוחה בזמן אמת.
התוצאה:
- בשים לב, לאמור לעיל התובע לא הוכיח כי המנוחה חתמה על הסכם מתנה. לחילופין גם אם חתמה אין תוקף לעסקת המתנה, מאחר ונעשתה בתנאי עושק. לכן אני מורה על דחיית תביעת התובע לאכיפת הסכם המתנה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 25,000 ₪.