רוצה לומר בעניין אירנשטיין, כי המצב בו המזכה נותרה ללא בית משלה, בנוסף על המחלות מהן סבלה (כאשר מצבה הפיזי היה יותר טוב ממצבה הבריאותי של המנוחה שלפני), יוצר תלות פסיכולוגית ופיזית בנהנים. בדומה המנוחה הייתה בדירה שלא ראויה למגורים, כאשר היא מרותקת למיטתה ותלויה פיזית באופן מלא בתובע ויפה ז"ל. בסיטואציה כזו אין מנוס מהמסקנה כי המנוחה הייתה תלויה בהם באופן מוחלט הן פיזית והן נפשית.
מועד חזרתה של המנוחה לאנגליה:
- בסעיף 18 לכתב התביעה נטען, כי המנוחה חזרה לאנגליה בחודש 2/2014 כאשר הסכם המתנה נחתם על פי הנטעם ביום 21.11.2013. בניגוד לכך, התובע העיד בעמ' 26 כי המנוחה חזרה לאנגליה כשנה אחרי עריכת הסכם המתנה:
עזיבת המנוחה את הארץ, לאחר ארבעה חודשים מחתימת הסכם המתנה, בנוסף על עדות התובע לפיה חל עיכוב בעזיבת המנוחה, וזאת לאור העובדה כי יפה ז"ל הייתה בהליכי פשיטת רגל, והיה צריך לערוך בעבורה הסדרים מתאימים (עמ' 26 ש' 28-33), מחזק את המסקנה כי התובע החזיק במנוחה בדירה על מנת שיזכה בה "במתנה", ולאחר שקיבל את מבוקשו לא היה עוד צורך להחזיק בה בארץ. עדותו לפני לפיה המנוחה עזבה לאחר שנה מחתימת הסכם המתנה, נועד להרחיק את החשד, כי החזיק בה לצורכי המתנה. למען הסר ספר אני קובע עי המנוחה עזבה את הארץ בחודש 2/2014 בשים לאמור בתעודה הרפואית של פרופ' גרינולד שצורפה מחודש ינואר 2014 בה רשם כי המנוחה אמורה לעזוב בקרוב את הארץ. התרשמתי כי התנהלותו של התובע לאורך השנים, לפיה ניסה להסתיר את עריכת הסכם המתנה מהנתבעת, כאשר לא טרח להתגורר בדירה, למרות שלא היה לו בית בבעלותו, או לרשום את הדירה על שמו בלשכת רישום המקרקעין או למצער לרשום הערת אזהרה, והסתפק בדיווח לרשות המסים על העסקה, היא התנהלות במחשכים ונועדה על מנת שלא יודע ליתר בני המשפחה אודות עסקת המתנה, ועל מנת שלא ינסו לסכלה.
- לא הייתה סיבה מבוררת מדוע המנוחה הוחזקה בארץ ולא שבה ללונדון לאחר תום השבעה על בנה משה ז"ל. טענה זו מתחדדת נוכח עדות התובע שסיפק שלל סיבות מדוע המנוחה צריכה הייתה לחזור ללונדון. כך העיד פעם אחת כי המנוחה חזרה לאנגליה כי היא ביקשה זאת והיא לא אהבה להיות בארץ (עמ' 26 ש' 22-23). במקום אחר העיד התובע, כי המנוחה חזרה לארץ כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים (עמ' 26 ש' 28). במקום נוסף העיד התובע כי המונחה רצתה לחזור לאנגליה כי שם היה לה ביטוח רפואי ובארץ לא הייתה חברה בקופת חולים (עמ' 27 ש' 27-28). כך או כך, שלל סיבות אלו היו צריכים להוביל לתוצאה של חזרת המנוחה ללונדון כבר לאחר חודש מפטירת בנה משה ז"ל. לכן החזקת המנוחה בארץ על ידי הנתבע כשהיא מרותקת למיטתה, בתנאי מחיה רעועים, זאת בניגוד לרצונה, והחזרתה ללונדון זמן קצר לאחר שחתמה על הסכם המתנה מחזקות את המסקנה כי ההסכם נכרת עקב ניצול חולשתה של המנוחה.