מכאן עולה, כי המנוחה לא הייתה עצמאית, מצבה הפיזי של המנוחה, שהייתה בת 79 בעת החתימה הנטענת על הסכם המתנה, חייב הישענות בצורה מלאה על עזרת הזולת, בביצוע כל הפעולות היומיומיות לרבות בכל הקשור לניידותה. צורפה למוצגי התובע תעודה שערך פרופ' אילן גרינולד ביום 20.1.2014 מומחה לאורולוגיה שדן במצבה הפיזי של המנוחה וקבע כי ניתן להטיסה בעזרת מלווה. באותו מסמך אין התייחסות בכלל למצבה הקוגניטיבי. לכן אני קובע כי המנוחה הייתה תלויה בתובע ויפה ז"ל תלות מוחלטת ויסודית.
קשרי המנוחה עם אחרים:
- מהראיות עלה כי המנוחה יצאה מביתה של הנתבעת לבקשתה עקב מחלוקת שהתגלעה עמה. באותה תקופה, בה הייתה המנוחה בדירה, לא עלה מעדות התובע כי מי מקרובי המשפחה האחרים ביקר אותה או היה בקשר אתה, למעט יפה ז"ל ואחותו אלינור שהייתה באה בסופי שבוע. התנהלות זו הגיעה לשיא, כאשר לאחר חזרת המנוחה ללונדון, הנתבעת דרשה בשנת 2018 לדעת היכן נמצאת המנוחה. בהודעת "ואטסאפ" ששלחה הנתבעת לאחות של התובע אלינור וצורפה לתצהיר של אלינור כתבה:
לכן בראיות שהוצג יש בסיס לקביעה, לפיה התובע ויפה ז"ל בודדו את המנוחה מיתר בני המשפחה.
מבחן הייעוץ:
- גם נסיבות עריכת המתנה הנטענת מבססות את טענת התלות. המסמך נערך על ידי עורכי דין שהתובע הזמין (ראה עדות עו"ד שי כהן עמ' 3). עורכי הדין שטיפלו בעסקת המתנה הנטענת ייצגו את יפה ז"ל עת טיפלו בכל הנושא של יציאתה עם המנוחה ללונדון, מאחר ובאותה עת הייתה בהליך של חדלות פירעון (עמ' 26 ש' 28-34). מאידך הובאה עדות של עו"ד עופר רון, שהעיד כי המנוחה הייתה מוכרת לו מאז לימודיו בלונדון, בשנים 1987-1989, בתור לקוחה של משרד אביו. עוד העיד כי הוא חושב שפגש אותה במשרד אביו עוד כשהיה ילד (ראו עמ' 44). בנוסף העיד, כי הצטרף כעו"ד למשרד אביו בשנת 1993, והמנוחה הייתה מגיעה (פעמים ספורדיות) למשרד ויושבת עם אביו, אך הוא לא התעניין באיזה עניין, מאחר ולא הייתה לקוחה מרכזית במשרד. אביו של העד נפטר בשנת 2017, ועו"ד עופר רון מסר שלא ידוע לו על כל סכסוך בין המנוחה לבין אביו בשנת 2013. אולם עו"ד רון לא ידע אם המנוחה עבדה עם עורכי דין אחרים או רק עם אביו אם כי להערכתו לא היה למנוחה עסקים שיצדיקו עבודה עם עו"ד אחר. למרות שעו"ד עופר רון לא יכול להעיד בוודאות אם המנוחה טופלה על ידי עורכי דין אחרים, אני מקבל את עדותו לפיה היא הייתה לאורך שנים לקוחה של המשרד. בנוסף הנתבעת העידה כי הצוואה נערכה על ידי עו"ד רענן רון ז"ל. אולם העיקר הוא שהייעוץ המשפטי לו זכתה המנוחה היה של עורכי דין של התובע. מאידך גיסא התובע לא הביא כל ראיה שתזים את הטענה לפיה המנוחה הייתה מטופלת על ידי עורכי דין אחרים.
עצמאות בקבלת החלטות?
- מהראיות עלו אינדיקציות לכך שבתקופה בה המנוחה הייתה בדירה תחת השגחת התובע ויפה ז"ל, היא לא קיבלה את ההחלטות בעצמה אלא התובע הוא שהחליט עבורה. כך לדוגמא מעדות התובע עלה שהמנוחה רצתה לאחר חודש שהייה בארץ לחזור לאנגליה. לטענתו המנוחה רצתה לחזור לאנגליה אחרי "החודש כבר" (עמ' 26 ש' 29), וכוונתו אחרי החודש שבו שהתה אצל הנתבעת והגרוש שלה (עמ' 26 ש' 4-6). וכלשונו: "ובאותה תקופה היא רצתה לחזור לאנגליה, כי היא לא אהבה להיות פה. היא אף פעם לא אהבה להיות פה." (עמ' 26 ש' 22-23). לכן החזקת המנוחה בדירה במשך מספר חודשים הוא בניגוד לרצון המנוחה והייתה החלטה של התובע.
התנאים הפיזיים של הדירה:
- עוד עלה מהראיות כי התנאים הפיזיים בדירה בה שוכנה המנוחה לא היו ראויים, והדירה לא הייתה ראויה למגורים. אותם תנאים לא נאותים יש בהם ליצור תלות מוחשית יותר של המנוחה בתובע ויפה ז"ל. לגבי מצב הדירה העיד התובע כך (עמ' 24 ש' 20-22):
בעמ' 24 ש' 33:
- בנסיבות שונות במקצת, בהן ראה בית משפט העליון כהשפעה בלתי הוגנות, נידונו בעניין אירנשטיין. כאמור שם המזכה לא שלטה בשפה העברית אלא בידיש. היא הייתה קשישה עם מחלות, ובעת החתמתה הייתה אמורה להיות משוכנת על ידי הנהנים מהצוואה בבית אבות ציבורי, למרות שמצבה הכלכלי איפשר לשכנה בבית אבות שרמת הרווחה בו מתאים ליכולתה הכלכלית. בית משפט העליון קבע:
"על מצבה של המנוחה ביום 1.5.81, עוד טרם שנלקחה לבית המשיבים, כותבת העובדת הסוציאלית, גב' אספרנס כהן, כי המנוחה "תלויה במכרה זו גב' רז", ובסיכום נאמר, כי "לאור הנ"ל ובהיות גב' סינגל אלמנה ערירית בודדה, קשת שמיעה ואינה יכולה לטפל בצרכיה היום-יומיים למרות שמסוגלת עדיין להתהלך חופשית, יש לסדר אותה במוסד בהקדם האפשרי". אם נוסיף על כך את האימרה, כי לאחר שהובאה לביתם של המשיבים נותרה המנוחה ללא בית משלה לחזור אליו, ואת מצב בריאותה של המנוחה בעת שעשתה את הצואה - כי אז אין מקום להתעלם מן החשש המבוסס, כי המנוחה פיתחה כלפי המשיבים תלות נפשית ופיסית עד שנשלל רצונה החופשי, והמסקנה בנסיבות אלה, כי הצוואה נעשתה רק כהכרת תודה, אינה המסקנה היחידה." (ההדגשה שלי-א.כ.)