בקשות עירייה אחרות 423/75 בן נון נ' ריכטר, פ"ד לא(1) 372 (1976) נפסלה צוואה משתי סיבות: האחת שהמצווה חתם על צוואה בשפה שאינו שולט בה (על אותו משקל לא הוכח כי הסכם המתנה הוקרא למנוחה); השניה, שמהנסיבות האופפות את המקרה עלה קיומה של תלות של המצווה בנהנה, שהייתה כה מקיפה ויסודית שניתן להניח, כי נשלל רצונו החופשי של המצווה. באופן דומה בקשות עירייה אחרות 562/85 אירנשטיין נ' רז, פ"ד מב(2) 418 (1988) (להלן: "עניין אירנשטין") נפסלה צוואה של קשישה ערירית מהטעם שהוחתמה על צוואה בה העדים הצהירו, כי קראה את הצוואה וספק אם ידעה לקרוא. עוד נקבע באותו עניין, כי הנסיבות שאופפות את המקרה מצביעות על תלות יסודית בנהנה. בתיק אזרחי (מחוזי תל-אביב) 1781/88 רכטמן נ' חקלאי, פ"מ תשנ"א(1) 182 (1991) פסל השופט בן יאיר יפוי כח שנתן אדם מבוגר שסבל ממחלה מתקדמת והיה תלוי תלות מוחלטת במי שבביתו שהה.
הקו המחבר בין הפסיקות השונות שהובאו לעיל הוא שהמזכה, אדם קשיש ותשוש, היה תלוי תלות מוחלטת ויסודית בנהנה. סיטואציה זו יש בה פער כוחות מובנה. התנאים להחלת החזקה של השפעה בלתי הוגנת בחתימת על צוואות הם בעלי קוים משיקים לסיטואציות של כריתת הסכמים בשים לב לכך ששניהם עוסקים ברצון המזכה. בעניין מחקשווילי בית משפט העליון בחר בהקשר החוזי בטכניקה אחרת, לפיה אם הוכחה תלות מוחלטת באופן מובהק, הדבר יקל בנטל הנדרש לגבי יתר התנאים, ויוביל למסקנה כי יתר התנאים מתקיימים.
- בעניין מלון עדן מנה כבוד השופט מלצר את המבחנים לצורך הוכחת יחסי תלות, אשר בכוחם להקים את החזקה של השפעה בלתי הוגנת. מבחנים אלו יכולים לשמש את בית המשפט בדיון בעילת העושק, בנוגע לשאלה האם מתקיימת תלות יסודית ומוחלטת בין המזכה לנהנה. ואלה הם המבחנים:
- מבחן העצמאות - עניינו בשאלה האם בתקופה שבה הופעלה ההשפעה הבלתי הוגנת היה "המזכה" עצמאי מן הבחינה הפיזית ומהבחינה השכלית-הכרתית, ועד כמה?
- מבחן הסיוע - עניינו בשאלה האם הקשר שהתקיים בין הנהנה ל"מזכה" התבסס על מתן הסיוע ש"המזכה" נזקק לו? - אם היה זה "הנהנה", אשר סייע ל"מזכה" להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית המשפט לקבוע ש"המזכה" היה תלוי בנהנה. חשיבות מיוחדת נודעת, בעניין זה, לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע "למזכה" בכל צרכיו, או ש"המזכה" הסתייע גם באחרים.
- מבחן קשרי "המזכה" עם אחרים - עניינו בשאלה, אם ועד כמה היה "המזכה" קשור בקשרים עם אחרים. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית היה "המזכה" מנותק מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים (ולעניין זה אין נפקא מינה אם הדבר נבע מהתנהגותו של "הנהנה", מהתנהגותם של אחרים, או מנסיבות הקשורות במצבו האובייקטיבי של "המזכה"), תתחזק ההנחה ש"המזכה" אכן היה תלוי בנהנה.
- מבחן נסיבות עריכת המסמך המזכה: אפשר כי מעורבות "הנהנה" תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על "המזכה", או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.
- לצד מבחני-העזר הנ"ל נקבע בפסיקה מבחן-עזר נוסף, שניתן לכנותו: "מבחן הייעוץ" ונוגע לשאלה האם "המזכה" נהנה מייעוץ משפטי עצמאי ובלתי תלוי בעת עריכת המסמך המזכה?
מן הכלל אל הפרט:
- לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהובאו בעניין זה הגעתי למסקנה כי מתגבשים התנאים לקיומה של עילת העושק, ועל כן קמה זכות לנתבעת-היורשת של המנוחה לבטל את ההסכם בהתאם לעילה זו. הראיות מובילות לעבר המסקנה כי התקיים בין המנוחה לבין התובע ויפה ז"ל תלות מקיפה ויסודית שניתן להניח כי רצונה החופשי של המנוחה נשלל.
מצבה הבריאותי של המנוחה-התלות בתובע:
- מסיבות השמורות עם הצדדים אף אחד מהם לא צירף לראיותיו מסמכים רפואיים של המנוחה, למעט תעודה רפואית אחת שצירף התובע עליה נעמוד בהמשך. למרות שהנתבעת צירפה תיעוד רפואי לכתב התביעה, מסיבות השמורות עמה לא מצאה לנכון לצרפם למוצגים מטעמה. גם כן אני מניח כי הדבר נעשה בתום לב עקב טעות פרוצדוראלית של הנתבעת או בא כוחה.
עם זאת, אין חולק בין הצדדים כי בעת החתימה הנטענת על הסכם המתנה מצבה הפיזי של המנוחה היה גרוע, מרותקת למיטתה, והיא לא הייתה אישה עצמאית. המחלוקת בין הצדדים על פי כתבי הטענות והתצהירים היא האם המנוחה הייתה צלולה מבחינת נפשית קוגנטיבית, כאשר בכתב ההגנה נטען כי המנוחה הייתה דמינטית. התובע טען כי המנוחה הייתה צלולה. על פי עדות התובע המנוחה לא יכלה להתנייד בכוחות עצמה והיא נזקקה לעזרה מלאה בכל הפעולות. כך העיד התובע כי יפה ז"ל הייתה מקלחת את המנוחה על המיטה (עמ' 33 ש' 16). מכאן המנוחה הייתה מרותקת למיטתה. בנוסף, אם היה צורך לנייד את המנוחה מחוץ לבית, הדבר היה כרוך בהזמנת אמבולנס. התובע העיד כי היה לוקח את המנוחה לטיול בשכונת הדר (המקום שהייתה אוהבת ללכת אליו) ולצורך כך היה לוקח אותה באמבולנס (עמ' 34 ש' 28-32). התובע טען עוד, כי היה לוקח אותה פעמיים בשבוע לרחוב הרצל (שכונת הדר) באמבולנס (עמ' 34 ש' 37). אחותו של התובע גב' אלינור עטר העידה כי יפה ז"ל הייתה לוקחת את המנוחה לטיפול בבית חולים רמב"ם בעזרת אמבולנס אך אינה זוכרת כמה פעמים היא נזקקה לטיפול שם (עמ' 75 ש' 11-19). כך גם הנתבעת העידה, כי בעת שעברה המנוחה מביתה היא הזמינה לה אמבולנס והרופא החליט לפנותה לבית חולים רמב"ם (עמ' 59). לצורך הטסתה ארצה הנתבעת העידה כי התובע שלח לה רופא ללונדון שילווה אותה בטיסה לארץ בגלל מצבה המורכב (עמ' 58 ש' 1-9). לגבי מצבה של המנוחה בעת שהגיעה לארץ העידה הנתבעת (בעמ' 54 ש' 33 - עמ' 55 ש' 4), כי אמה הייתה חולה סוכרתית, היא לא יכלה ללכת על הרגליים וכתוצאה מכך התפתחו פצעי לחץ כפועל יוצא מהשכיבה הממושכת, מצב הריאות לא היה תקין ולאחר בדיקות שהיא עברה אובחנה אצלה דמנציה.