ביטול מחמת עושק:
- מחלוקת נוספת הנטושה בין הצדדים נוגעת לשאלה, שבידה ויוכח כי המנוחה חתמה על הסכם מתנה, האם המנוחה כרתה הסכם המתנה עקב ניצול מצוקה או חולשה של המנוחה, ובנסיבות המקימות עילה בידי היורשת של המנוחה, לבטל את ההסכם מחמת עושק?
סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), העוסק בביטול הסכם מחמת עושק קובע:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."
עילת העושק מושתת על שלושה אדנים:
א. מצב העשוק;
ב. התנהגות העושק;
ג. תנאי החוזה שנוצרו כתוצאה מהניצול גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.
(ראו: ערעור אזרחי 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי [פורסם בנבו, 19.11.2007] להלן: "עניין מחקשווילי").
- בעניין מחקשווילי נפסק, כי היסודות הנ"ל שלובים זה בזה, וקיימת ביניהם תלות הדדית במובן זה, שככל שמתקיים אחד היסודות באופן מובהק יותר תטה הכף למסקנה שמתקיימים היסודות האחרים (ראו גם: ערעור אזרחי 403/80 סאסי נ' קיקאון, פ"ד לו(1) 762,769 (1981)). היסוד השלישי, בנוגע לאי סבירות תנאי ההסכם, הוא יסוד אובייקטיבי ומחייב בירור מה הוא "מקובל" מהי "מידה בלתי סבירה" (ראו: עניין מחקשוויל לעיל בפסקה 13). נשאלת השאלה כיצד בוחנים יסוד בעסקת מתנה? דעתו של פרופ' פרידמן היא שבעסקאות מתנה בהיקף נכבד היסוד השלישי מתקיים מאליו (ראו: ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (כרך ב', 1992) עמ' 1003). עם זאת, מלומדים שונים היו חלוקים בשאלה האם ניתן לבחון עסקת מתנה במשקפי סעיף 18 לחוק החוזים. בעניין מחקשווילי נקבע כי ניתן להחיל על הסכמים מסוג זה את הוראות סעיף 18 לחוק החוזים, כאשר במקרה כזה עובר "נטל הראיה, אם לא נטל השכנוע...להראות כי חרף אותו נתון פתיחה, עדיין במקרה הספציפי שמדובר בו, התנאים סבירים".
- בטרם חקיקת חוק החוזים שלטה בכיפה הדוקטרינה של "השפעה בלתי הוגנת" (Undue Influence) שנקלטה בשיטת המשפט שלנו מהמשפט המקובל. עם זאת, השימוש בעילה זו הופסק בהקשר החוזי עם חקיקת חוק החוזים (עד לפסק דין מלון עדן אליו נתייחס להלן), אם כי לדוקטרינה זו יש עדיין אחיזה במשפט הישראלי כגון בהוראות סעיף 30 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הקובע כי צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת בטלה (ראו: עניין מחקשווילי פסקה 4 לחוות דעתו של כבוד המשנה לנשיאה ריבלין).
דוקטרינה זו יכולה להציע יתרונות לא מבוטלים לבעל הדין המבקש לתקוף פעולה משפטית, שביצע אדם הסובל ממגבלה רפואית או קוגנטיבית, כגון טענה לתחולת חזקת השפעה בלתי הוגנת, בהתקיים נסיבות מסוימות (לחזקת ההשפעה הבלתי הוגנת בכל הקשור לחתימה על צוואה ראו: דיון נוסף אזרחי 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998)). אמנם נקבע בפסיקה, כי אין די בנסיבות מחשידות על מנת להוכיח השפעה בלתי הוגנת, אך לצורך הוכחתן של הנסיבות המקימות את החזקה די בראיות נסיבתיות, ועל ידי כך עובר נטל השכנוע לכתפי הנהנה מהצוואה להביא ראיות שלא הייתה השפעה בלתי הוגנת (ראו: רשות ערעור אזרחי 617/08 מלון עדן נהריה נ' קסל [פורסם בנבו][21.9.2014] להלן: "עניין מלון עדן").
- כאמור לאחר חקיקת חוק החוזים פסקי הדין התמקדו בתנאים הקבועים בסעיף 18 לחוק החוזים. עם זאת, בעניין מלון עדן דן בית משפט העליון בדוקטרינה של השפעה בלתי הוגנת בהקשר חוזי, עת פסק כי "אין מניעה להחיל, במקרים המתאימים (ובכפוף להתקיימותם של התנאים הנדרשים), את החזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, על נפקויותיה במישור הראייתי, כאשר עסקינן בחוזים צרכניים המבוססים על יחסי אמון, או תלות מיוחדים (לרבות: הסכמי דיור מוגן), ובפרט כך בנסיבות שבהן "הצרכן"-"המושפע" - נפטר."
בית משפט העליון ראה בעילה של ניצול מצוקה, על רקע חוזה צרכנות, צינור יבוא מתאים לדיני ההשפעה הבלתי הוגנת, והחילם גם על יחסים חוזיים לאחר כניסת חוק החוזים לתוקף. לעניות דעתי, אותו רציונאל ניתן להחיל על הסכמי מתנה בין קרובי משפחה שהוכח, כי בעת נתינתה הייתה תלות מיוחדת, ונותן המתנה היה קשיש תשוש, ובפרט כאשר נותן המתנה הלך לעולמו. כך לפני חקיקת חוק החוזים נידון מקרה בו ערך אדם בן 80, שהיה חולה ומרותק למיטתו, ייפוי כח שבו אישר, כי מכר את קרקעותיו לבן אחיו. הוכח באותו מקרה כי שנה לפני שחתם על יפוי כח, הוצא המנוח מביתו בו התגררו אשתו ובנותיו בחשאי, והועבר לבית אחיו, שם הוחזק כשהוא מבודד מיתר בני המשפחה. באותו מקרה נקבע, כי המסמכים נחתמו תחת השפעה בלתי הוגנת (ראו:ערעור אזרחי 66/64 ע'אנם נ' ע'אנם, פ"ד יח(2) 553 (1964)).