בית דין אזורי לעבודה בתל אביב -יפו
ד"מ 16117-11-22
לפני:
כב' השופטת הבכירה אריאלה גילצר-כץ
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורנה רזניק
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' עירית פיליפ
התובע:
– דוד לביא
ע"י ב"כ עו"ד ירון אלירם
–
הנתבעת:
– ג'י וואן טכנולוגיות מיגון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יקטרינה ברנגולץ ועו"ד שלום בר
פסק דין
על פי הסכם העבודה התחייבה מעסיקה לשלם לעובד תמריץ עמלות עד לגובה של 6,000 ₪ בחודש. בפועל שילמה המעסיקה עמלות גבוהות יותר. האם זכאי העובד ליתרת עמלות מעל התקרה שהוסכמה בגין שאר העסקאות שעליהן לא קיבל עמלות – אלו הן חלק מהסוגיות העומדות להכרעתנו.
העובדות
1. התובע הועסק אצל הנתבעת כמנהל ארצי של המחלקה הטכנית מיום 24.6.1996 ועד ליום 15.11.2021.
2. ביום 28.6.2015 חתמו הצדדים על הסכם עבודה (נספח א' לכתב התביעה).
3. התובע פוטר מעבודתו. עם סיום עבודתו חתם התובע על כתב קבלה וסילוק (נספח ב' לכתב התביעה).
טענות הצדדים (כפי שעלו מכתבי הטענות וכנכתב בהם)
טענות התובע
4. הנתבעת שילמה לתובע באיחור את כספי הפיצויים.
5. הנתבעת נותרה חייבת לתובע תמריץ בגין ניהול תיק פרויקטים עפ"י נספח א' להסכם ההעסקה (1% מגובה העסקה). נתבע סך של 15,665 ₪.
טענות הנתבעת
6. התובע קיבל את מלוא הכספים להם היה זכאי.
7. התובע הוא שחייב כספים לנתבעת. הנתבעת הגישה הודעת קיזוז ע"ס 45,725.60 ₪ בגין כספים ששולמו ביתר וכן סך של 10,000 ₪ בגין הפרת הסכם.
8. התובע אישר שקיבל את מלוא זכויותיו.
שאר טענות הצדדים תועלנה במסגרת ההכרעה.
עדויות
שמענו את עדות התובע ואת העד מטעמו מר נתן רדה, עובד לשעבר של הנתבעת.
מטעם הנתבעת העיד מר אבי לוי, מנכ"ל חטיבת המוקדים בנתבעת.
הכרעה
לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
האם שולם לתובע הלכה למעשה מעבר להסכם?
1. התובע חתם על הסכם עבודה אישי עם הנתבעת (נספח 1 לתצהיר התובע)
2. על פי ההסכם התובע היה זכאי לעמלת תמריץ ניהול בגובה 1% (נספח א' להסכם הנ"ל):
3. אם כן, על פי הכתוב נקבע יעד של תקרה לגובה עמלת תמריץ ניהול לסך של 6,000 ₪ בחודש או 72,000 ש"ח לשנה כפי שאושר על ידי הנתבעת (ולא כפי שרשום בחוזה). התובע היה מודע לתקרה זו:
עו"ד בר: הייתה לך תקרה, נכון? הייתה תקרה או לא הייתה תקרה?
העד, מר לביא: הייתה תקרה. (מדברים יחד)
עו"ד בר: אתה ב-03/08/2021 מודה שיש תקרה. אני שואל אותך אחרי 3 לאוגוסט, באיזה תאריך בוטלה התקרה, מתי?
העד, מר לביא: אני אומר עוד פעם, לא היה תקרה, מה זה בוטלה? אני אמרתי הוגבלתי לא אמרתי שעשו לי תקרה ואמרו לי ש 'לא משלמים לך' הוגבלתי, הוגבלתי בהסכם
(עמ' 7 לפ')
4. וכך גם כתב בעצמו למנכ"ל (נ/3 – דוא"ל מיום 3.8.21):
5. גם מההתכתבות הפנימית של הנתבעת עולה כי תקרת הבונוס הוגבלה אם כי התובע היה מכותב להן (נ/3 לתצהיר הנתבעת – דוא"ל מיום 30.12.20):
6. הנתבעת צירפה טבלת ריכוז מתלושי השכר של רכיב "תוספת מיוחדת" (נספח א' לסיכומים). עיון בטבלה זו מעלה כי בלמעלה מ- 20% מתלושי השכר הייתה סטייה מההגבלה.
בחלק מהחודשים למרות שהיה מגיע לתובע למעלה מ- 6,000 ₪ בגין עמלות, שולם לתובע סכום נמוך יותר. כך למשל, בחודש 2/21 היה "מגיע" לתובע 6,525 ₪ ושולם רק 6,000 ₪ קרי, הנתבעת שילמה עד התקרה:
עו"ד בר: בפברואר, בפברואר 2021 כמה הגשת?
העד, מר לביא: פברואר 21' ש, אבל יש לי את הדוח הזה.
עו"ד בר: ואני שואל אותך, לא מה קיבלת, מה הגשת?
העד, מר לביא: זה אותו דבר, מה שהגשתי קיבלתי.
עו"ד בר: לא, אני רוצה להפריד,
עו"ד אלירם: אבל הוא עונה לך את התשובה, מה ז"א? (מדברים יחד)
העד, מר לביא: אני אומר לך ששת אלפים שקל.
עו"ד בר: הגשת בדיוק ששת אלפים שקל?
העד, מר לביא: בוא נראה, 6525.
עו"ד בר: כן וכמה קיבלת בתלוש? למה קיבלת בתלוש רק ששת אלפים?
העד, מר לביא: יכול להיות שקיזזו עמלות או משהו,
עו"ד בר: יכול להיות שקיזזו.
העד, מר לביא: כן.
עו"ד בר: עכשיו, אני אומר לך, אני אומר לך שבחודש פברואר אתה, היו לך עמלות של יותר מששת אלפים שקל. היו לך עמלות של שבעת אלפים או 8000 שקל,
העד, מר לביא: זה בחודש אחרי הנושא, במרץ.
עו"ד בר: אני מדבר על פברואר, תסלח לי, אני מדבר על פברואר. היו לך עמלות, אבל מה
(עמ' 3 לפ')
7. יוער כי אין מדובר בעמלת מכירה שכן התובע לא שימש כאיש מכירות אלא כמנהל. טענת הנתבעת לעניין זה כי התובע היה זכאי לעמלות רק בגין עסקאות שבוצעו ע"י 2 מנהלים תחתיו מהווה הרחבת חזית (בטבלה יש רק טענה ששולם או ששולם לאחר שסיים לעבוד):
העד, מר לוי: כן, חד משמעי, ואם אתה ביקשת מהם כסף זה, לא נעים לי להגיד מה זה. בסדר? עופר שולמן הוא סוכן מכירות, הוא בכלל לא תחתיו, יאיר אשר לא תחתיו, הוא לא ניהל אותו. יאיר אשר הוא איש מכירות ואם היום הוא, הוא זה שהחליף אותו. יניב ימין הוא מנהל הטכני בסניף ירושלים, הוא בכלל לא רלוונטי לגביו, הוא לא ניהל אותו. משה גלבוע לא רלוונטי לגביך, לא ניהלת אותו.
עו"ד אלירם: איפה כל מה שאתה אומר? למה זה לא מופיע בתצהיר שלך?
העד, מר לוי: האמת שלא שמתי לב שהוא עשה את זה.
עו"ד אלירם: לא שמת לב?
העד, מר לוי: ממש לא.
עו"ד אלירם: שמת לב עכשיו? רק היום בבוקר.
העד, מר לוי: כן.
(עמ' 22 לפ')
8. בפועל כעולה מהתשלומים ששילמה הנתבעת לתובע, התובע קיבל מעבר ל- 6,000 ₪ לחודש. מפירוט העמלות ששולמו לתובע בשנים 2019 – 2021 שהגיש התובע (נספח ו' לתצהיר התובע) עולה כי בשנת 2019 שולם לתובע עמלות תמריץ שנתית בסך 73,441 ₪, בשנת 2020 שולם לתובע תמריץ בסך 80,000 ₪ ובשנה האחרונה לעבודתו שולם לו תמריץ בסך 105,710 ₪ למעט אותם 15,665 ₪ שלא שולמו לתובע מושא התביעה, כולם מעבר לתקרה (סעיף 7 לתצהיר התובע):
9. הלכה למעשה, ב-3 השנים האחרונות לעבודתו שילמה הנתבעת לתובע בכ- 40% מכלל החודשים מעל 6,000 ₪ לחודש. הנתבעת לא נתנה כל הסבר:
עו"ד אלירם: בוא אני אגיד לך משהו, תסתכל, זה חוזר על עצמו גם בשנת 2019, בשנה הקודמת. שילמתם לו, בוא תסביר לי למה שילמתם לו בנובמבר ובדצמבר מעל הסכום שאתה טוען שהוא מוגבל? למה? למה שילמתם בשנת 2021 כשאתם מסיימים איתו את העבודה? תסתכל בחודש מרץ 2021, כן? אתה משלם לו יותר מהתקרה שאתה טוען לה ואתה משלם לו בסוף השנה, אמנם פחות מה שהוא חושב, אתה משלם לו 105000 שקל. תסביר לי למה, למה זה לא נעצר באופן אוטומטי, הדו"ח היה צריך להיות פה כל הזמן ששת אלפים.
העד, מר לוי: נכון.
עו"ד אלירם: בסדר? אז למה, למה פתאום יש יותר?
העד, מר לוי: אני לא יודע מה, כמה יש בחודש מרץ. צריך לבדוק את זה, לא בדקתי את זה.
עו"ד אלירם: אבל אתה מאשר לי שאתה יודע, תסתכל בתלוש.
העד, מר לוי: מה זאת אומרת, יש לו תלוש, אני לא צריך לאשר לך.
עו"ד אלירם: אז הוא קיבל יותר.
העד, מר לוי: אני אומר לך, אני לא יודע ממה מורכב השבעת אלפים שקל.
(עמ' 17 לפ')
וכן:
עו"ד אלירם: בסדר, זה שיקולים שלכם. תראה לי ב-2021 למה הוא קיבל 105? תגיד לי, 105000 שקל עד נובמבר. למה הוא קיבל 105? למה לא עצרתם את התקרה איפה שהיה צריך לעצור?
העד, מר לוי: היינו טובים מדי.
עו"ד אלירם: הייתם טובים מדי,
העד, מר לוי: יותר מדי.
עו"ד אלירם: אז אולי הייתם טובים כל השנים?
העד, מר לוי: יותר מדי.
עו"ד אלירם: אולי הייתם טובים איתו כל השנים?
העד, מר לוי: האמת שהיינו טובים איתו כל השנים והוא יודע את זה וזו תביעה קנטרנית מאוד, למרות שניסינו לסיים איתו בשיא הכבוד ובשיא הנחמדות ובשיא העדינות, וגם דיברתי איתו על זה, זה היה קנטרני לחלוטין, הוא קיבל מעל ומעבר למה שמגיע לו
(עמ' 19 לפ')
10. העמלות מעל 6,000 ₪ שולמו לאחר שאלו אושרו לו:
העד, מר לביא: זה לא מלחמה, תן לי לענות ואני אדבר ואתה תגיד גם מה שאתה רוצה. אני בהסכם שלי רשום ששת אלפים שקל, אף אחד לא אומר שזה לא כתוב וזה לא מופיע, בסדר? מופיע ששת אלפים שקל אבל רשום גם בהמשך הפרשנות, שהחברה רשאית להחליט מה שהיא רוצה, כתוב את זה באותו הסכם. אני הגשתי עמלות, החברה שילמה לי את העמלות האלו בתלושי שכר זה עבר 3, 4 מנהלים בחברה, זה לא אני מחליט על עצמי מה אני עושה. העמלות אושרו ע"י החברה ושולמו לי.
עו"ד בר: אז אני, אז מה שאנחנו,
העד, מר לביא: והגעתי אפילו לעמלות יותר גבוהות.
עו"ד בר: הכל בסדר, אז בוא נעבור רגע,
העד, מר לביא: הגעתי לעמלות יותר גבוהות. גם כתבתי את זה. הגעתי לעמלות של שלושת אלפים שקל אבל לא סיימתי לעבוד. אני עבדתי, לא הפסקתי.
(עמ' 1 לפ')
11. עם זאת, אין חולק כי התובע ביצע תכנון על מנת להיות זכאי לתקרה והעביר מחודש לחודש עמלות. מהעדויות התברר כי התובע ארגן לעצמו בנק של עמלות שאותן שמר לחודשים חלשים:
עו"ד בר: אם אנחנו מסכמים עד חודש נובמבר 2020, מגיעים כאורח פלא בדיוק ל-72000 שקל, שזה התקרה השנתית שלך, זה נכון?
העד, מר לביא: 72000 שקל זה התקרה.
עו"ד בר: זאת הייתה התקרה השנתית שלך. עכשיו, כדי שזה יקרה, אני מבין קצת בסטטיסטיקה, הסיכוי שזה יקרה, שבחודש נובמבר 2020 בדיוק יהיה לך עמלה של 4441, שסוגרת את התקרה שואף ל-0. בוא תסכים איתי,
עו"ד אלירם: גברתי אני מתנגד לשאלה הזאת.
עו"ד בר: רגע, שנייה.
(עמ' 5 לפ')
12. לא נעלם מעינינו כי העד מטעם התובע גם הוא הגיש תביעה על סוגיה זו והתחוור כי התובע והעד יצרו מחסני עמלות על מנת להגיש דיווח לחודש "חלש":
עו"ד בר: האם זה נכון שיש לך תקרה?
העד, מר רדה: כן.
עו"ד בר: או-קיי ובחודש שהיית עובר את התקרה, האם זה נכון שאתה היית פשוט לא מדווח עמלות ודוחה אותן לחודשים אחרים?
העד, מר רדה: כן, היה מה שנקרא,
עו"ד בר: הוא אומר כן.
העד, מר רדה: מחסני עמלות,
עו"ד בר: עכשיו אני שואל אותך,
עו"ד אלירם: רגע, תן לו לענות. אי אפשר ככה.
עו"ד בר: הוא אומר כן.
עו"ד אלירם: לא, הוא לא סיים את השאלה, את התשובה.
עו"ד בר: שיחדד את התשובה.
כב' הש' גילצר-כץ: עוד פעם שאלה,
העד, מר רדה: אמרתי כן, לא היינו מגישים את הכל, מכיוון שהלקוחות היו משלמים בתנאי שוטף שונים, שוטף 60, 90, 120, שוטף 30, 15 ויכול להיות חודש אתה מקבל עבור מספר חודשים יחד את כל העמלות.
עו"ד בר: ואז מה היית עושה?
העד, מר רדה: היינו מעבירים לחודשים שאחרי.
(עמ' 12 לפ')
עו"ד בר: אז אני שואל אותך, כשאתה הכנת דו"ח שאחר כך שולם, עקב טעות הוא שולם, אני אומר לך שהוא שולם עקב טעות, לא רשמת ולא הערת תשומת לב של אף אחד שבעצם העמלות שאתה רושם או הסכומים שאתה רושם שייכים לתקופות קודמות?
העד, מר רדה: תשמע, אני הכנתי את הדו"ח כמו שביקשו ממני, ביקשו ממני להעביר את כל רצפת העמלות שיש לדודי, הכנתי קובץ ושלחתי אותו, אם שילמו אותו ואני מבין ששילמו אותו, אז מה, לא הבנתי מה אתה בא אלי בטענות. אני הכנתי את הדו"ח והעברתי אותו הלאה, זה היה התפקיד שלי, להכין את הדוחות ולהעביר.
(עמ' 14 לפ')
13. כך או כך, לא מצאנו חשיבות לכך כיוון שההגבלה הייתה גם על פני שנה (66,000 ₪) וזאת מעבר לתקרה החודשית (6,000 ₪) וכפי שראינו התשלומים היו מעבר להגבלה השנתית.
14. בסעיף 2.2 להסכם בין הצדדים נקבע כי החברה- הנתבעת "רשאית לשנות את תוכנית התגמול מעת לעת על פי שיקול דעתה הבלעדי". מהתנהגות הנתבעת משך מספר שנים עולה כי בפועל שינתה את תכנית התגמול, שילמה מעבר ל 6,000 שח בחודש ומעבר ל66,000 בשנה. בפועל, הנתבעת שינתה תכנית התגמול והסירה את מגבלת הסכום החודשי והשנתי.
15. אכן על פי ההסכם, כל שינוי היה אמור להיעשות בכתב:
"כל שינוי ו/או ביטול של סעיף מסעיפי ההסכם, ייעשה אך ורק במסמך בכתב אשר יהיה חתום על ידי שני הצדדים." (סעיף 19.2 להסכם)
ברם כפי שראינו הלכה למעשה שינתה הנתבעת בהתנהגותה את ההסכם בין הצדדים והסירה את מגבלת התקרה :
"בית משפט קמא זקף לחובת המערער את סעיף 2 לחוזה השכירות שלפיו כל שינוי בהסכם צריך להעשות בכתב, אלא שהלכה פסוקה היא, כי צדדים לחוזה רשאים להתנות עליו ולשנות את הוראותיו בלי להיות מוגבלים לפרוצדורה או לצורה מסויימת דווקא, וחוזה יכול להווצר או שתשונה הוראה מהוראותיו, גם בדרך של התנהגות, הגם שבמקרה כזה מן הדין שהתנהגות הצדדים תשקף את גמירת דעתם לסטות מהוראות החוזה (ע" א 956/90 פזגז חברה לשווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ). עקרון יסוד זה חל גם על תניות מסוג סעיף 2 לחוזה דנן (ראו והשוו: ע"א 346/88 אביבי נ' בן זכריה, פסקה 8, בהקשר להודעה בכתב על מימוש אופציה). בענייננו, התנהגותם העקבית של הצדדים במשך 14 שנים לפחות משקפת כדבעי גמירת דעת לסטות מהוראות החוזה"
עא (ת"א) 27025-08-11 אריה גנמור נ' שוטה אמית (אמשיקשוילי),ניתן ביום 22.4.12 [נבו] . שם סעיף 8).
16. אם כן, התנהגות הצדדים לאורך התקופה מעידה על שינוי בתנאי ההסכם ועל גמירות דעתם של הצדדים לשינוי:
כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה. עיקרון זה נובע מהוראות סעיפים 2ו- 5לחוק החוזים, לפיהם נדרשת, כתנאי לשכלולם של הצעה וקיבול, מסקנה בדבר גמירת-דעת. משמעות דרישה זו תוארה על-ידי פרופ' שלו, בספרה הנ"ל, בעמ' 91, כ"רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות".
עקביותם הפנימית של דיני החוזים מחייבת, כי המסקנה שהוראה חוזית שונתה או בוטלה תושתת על בסיס מוצק וברור, לא פחות מזה הנדרש לשם הסקת עצם קיום היחס החוזי בין הצדדים. גם הצורך במערכת יחסים יציבה וניתנת לחיזוי מראש על-ידי הצדדים מחייב, כי לא בנקל יוסק מהתנהגותם של הצדדים הרצון בשינוי של החוזה ביניהם, ודברים אלו נכונים, מקל וחומר, כשמדובר בחוזה שלא נקצב לו זמן, ואשר מעצם טיבו הוא חוזה לתקופה ארוכה, כבענייננו. תרגומה המעשי של הדרישה, כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור (לעניין דומה ראה ע"א 195/84 [3], בעמ' 279), יהיה - בחוזים מסוג זה - קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים. רק דפוס כזה, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין בינן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה, כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם, אם כי עצם קיומו של דפוס כזה איננו מעיד על התוכן הקונקרטי של הסטיה מן החוזה המקורי, אותו יש לקרוא לתוך החוזה בין הצדדים.
(עא 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ , ניתן ביום 29.7.92)
17. העולה מהאמור כי חרף הקבוע בהסכם באשר לתקרת הגבלת העמלות, הרי משהצדדים לא פעלו על פיו , השתנו תנאי ההסכם.
18. אכן בכתב התביעה לא נטען לשינוי בהתנהגות הצדדים אשר שינה את ההסכם העבודה אך בכתב התביעה התובע תבע הפרשים המגיעים לו וטענת שינוי ההסכם בהתנהגות הועלתה ע"י התובע במענה לטענת הנתבעת בכתב ההגנה כי ההסכם קבע תקרה של 6,000 ₪.
האם זכאי התובע לעסקאות שהתקבלו תשלומים בגינם לאחר שסיים התובע עבודתו?
19. לפי ההסכם אין הגבלה לפיה תישלל הזכאות לעמלה בסיום עבודת התובע לכן, אם ההזמנה נעשתה בתקופת עבודתו של התובע והתשלום שולם לאחר סיום העבודה, התובע יהיה זכאי לעמלה בגינה:
עו"ד אלירם: תגיד לי בבקשה, בהסכם העבודה שלו, כן? שדיברנו עליו מקודם. איפה כתוב בהסכם העבודה שלו שהוא לא זכאי לקבל כספים אחרי שהוא מסיים את העבודה שלו?
העד, מר לוי: כבר דיברתם על זה, אמרתם,
עו"ד אלירם: עכשיו אנחנו מדברים איתך, אתה המנכ"ל. איפה כתוב ומה אתה אומר?
העד, מר לוי: אם זה לא רשום אז לא רשום.
עו"ד אלירם: אז זה לא רשום. תיקנתם את זה? עשיתם משהו חדש בהסכמים החדשים? אתם כן כותבים את זה כבר?
העד, מר לוי: אני לא זוכר, לפי דעתי זה רשום בכל ההסכמים, משום מה, אתה יכול לשאול את הבחור ש, העד פה, אצלו זה רשום ומשום מה זה לא רשום,
עו"ד אלירם: אז זה לא רשום פה, אז זה לא מופיע פה,
העד, מר לוי: זה לא מופיע פה, זה מופיע בכל ההסכמים שלנו. משום מה, מעניין למה, זה לא רשום פה.
(עמ' 20 – 21 לפ')
20. עד הנתבעת הסכים כי יש מקום לשלם לתובע עמלות בגין עסקאות שבוצעו במהלך תקופת עבודתו ושהתשלומים בגינם התקבלו לאחר שסיים את עבודתו:
העד, מר לוי: אתה מנסה להגיד 'התקבל כסף אחרי שהוא עזב', אני אומר לך 'אני מוכן לשלם לו את הכסף שהתקבל אחרי שהוא עזב' מה אתה רוצה ממני?
עו"ד אלירם: איפה זה כתוב בתצהיר שלך?
העד, מר לוי: אני אומר לך עכשיו שאני מוכן לשלם לו את מה שהתקבל כסף (מדברים יחד)
(עמ' 23 לפ')
21. זאת ועוד, למרות שלא הייתה הסכמה כי התובע יהיה זכאי לעמלות בגין התשלומים שהתקבלו לאחר סיום יחסי העבודה או לחלופין לא נקבע כי התובע יהיה זכאי לעמלות כל עוד מתקיימים יחסי עבודה בין הצדדים, חל הכלל של הפרשנות נגד המנסח לטובת התובע, כפי שנקבע בע"א 8729/07 אירונמטל בע״מ נ' קרן קיימת לישראל (ניתן ביום [נבו] 12.11.09):
"במקרה של ספק פרשני, יבוא הכלל "נגד המנסח" ויטה את הכף לחובתו של מנסח החוזה - ראו ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, 240-241 (1993); ע"א 769/86 רובינשטיין נ' זמרן, פ"ד מב (3) 581, 586 (1988)".
(שם, סעיף 16).
22. אם כן, התובע זכאי לעמלות גם בגין עסקאות שנעשו בעת עבודתו גם אם תמורתן שולמה לאחר סיום עבודתו.
סיכום ביניים
23. אם כן, התובע זכאי לעמלה אף מעבר לתקרה ואף לסכומים שהתקבלו לאחר סיום עבודתו.
מה גובה החוב?
24. במענה לנספח ג' של התובע לכתב התביעה (נספח ה' לתצהירי התובע) הגישה הנתבעת את נ/5, טבלה שצורפה לתצהיר לוי, ובה לשיטת הנתבעת פירוט של עמלות ששולמו לתובע, עמלות שנגבו לאחר סיום עבודתו של התובע ועמלות ששולמו לעובדים אחרים שלהן התובע לא יהיה זכאי (סעיף 24 לתצהיר הנתבעת):
25. אנו סבורות כי אין משמעות לטבלה זו שכן הטבלה הוגשה ללא שצורפו אסמכתאות על מנת שניתן יהיה לבדוק את אמיתות הנכתב בה, כל העסקאות המופיעות בטבלה בוצעו עד לסיום עבודתו של התובע ואין מדובר במוכרן אלא במנהל ולכן אם מאן דהוא קיבל עמלות אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מתשלום עמלה גם לתובע בגין עסקה זו :
עו"ד אלירם: הבנתי, האם זה נכון שלמעשה ההסכם עם התובע, עם דודי, ההסכם אומר שהוא מקבל אחוז 1אחד, הוא ניהל את התיקים של הפרויקטים, נכון?
העד, מר לוי: הוא ניהל את המנהלים שניהלו את הפרויקטים.
עו"ד אלירם: מנהל את המנהלים שניהלו את הזה, אז מנהל הפרויקט,
העד, מר לוי: למרות שיש פה בדוח עמלות שלו,
עו"ד אלירם: תכף נגיע,
העד, מר לוי: פרויקטים שלא הוא ניהל אותם.
עו"ד אלירם: יכול להיות, תכף נגיע לזה.
העד, מר לוי: שניהלו אותם בסניפים ולא,
עו"ד אלירם: יכול להיות.
העד, מר לוי: והוא בכל זאת רשם אותם.
עו"ד אלירם: אני מדבר עכשיו, לדעתי אתה טועה,
העד, מר לוי: אני לא טועה, אני יכול להראות לך.
עו"ד אלירם: תכף נגיע לזה. אני רק שואל אותך, זה נכון שהוא צריך לקבל אחוז אחד ממה שהמנהלים שלו מבצעים בשטח?
העד, מר לוי: כן.
עו"ד אלירם: יפה מאוד, אז עכשיו,
העד, מר לוי: על פי ההסכם כמובן, לפי ששת אלפים שקל.
(עמ' 21 לפ')
26. הנתבעת לא הוכיחה כי מקום בו נרשם "כן" בטבלה (ששולם לתובע) אכן שילמה לו. לא הוצגו אסמכתאות ע"י הנתבעת אלא הוצגה הטבלה בלבד.
27. לא זו אף זו, אף על פי טבלה זו הוכחה זכאות התובע לסך של 9,024 ₪ המהווה % 1 מסך עסקאות בסך 902,447 ₪ המפורטות בנ/5 שלגביהן הודתה הנתבעת בטבלה כי "לא" - שולמה עמלה לתובע (17,092 + 111,275 + 13,068 + 6,203 + 24,278 + 9,345 + 7,603 + 2,872 + 5,512 + 7,189 + 33,788 + 3,847 + 47,642 + 4,885 + 8,461 + 19,274 + 10,192 + 38,479 + 34,676 + 53,692 + 13,797 + 61,814 + 37,546 + 74,750 + 27,605 + 4,894 + 9,411 + 164,168 + 4,587 + 10,162 + 29,877) (ראו סעיף 13 לסיכומי התובע אם כי נעשה תיקון בתחשיב לאחר בדיקה שנעשתה על ידנו).
28. התובע מצדו הגיש רשימה של עסקאות שעליהן לא שולמה לתובע עמלת ניהול (נספח ג' לכתב התביעה ונספח ה' לתצהיר התובע)):
29. התובע הביא דוגמאות להזמנות שבגינן היה זכאי לעמלות (סעיף 10 לסיכומי התובע) המופיעות בטבלה שהגיש ולא מופיעות בטבלה שהוגשה ע"י הנתבעת:
הזמנה מס' 8 D093920 (עסקה בסך 30,300 ₪)
הזמנה מס' 8D094627-50 (עסקה בסך 100,000 ₪)
הזמנה מס' 21801680 (הזמנה בסך 78,000 ₪)
30. כמו כן, אין התאמה בין הטבלה של התובע החל משורה 24 (יוער כי עד שורה 22 אין בכלל התאמה במספרי ההזמנות אלא רק בסכומים ודווקא החל משורה 25 יש התאמה בין מספרי ההזמנות אבל פחות לגבי הסכומים. בנוסף - ברשימה של הנתבעת יש שתי הזמנות שלא רשומות ברשימה של התובע אולם הנתבעת לא טענה דבר לעניין זה) וסך כל הסכומים של 2 הטבלאות אינם תואמים (1,325,375 מול 1,566,474 ₪). הנתבעת לא התמודדה עם עסקאות אלו שצוינו ע"י התובע.
31. בסיום עבודתו נערך עם התובע גמר חשבון שכלל גם את התמריץ והנתבעת שילמה לתובע 45,725 ₪ בגין הפרשי תמריץ שהצטברו לזכותו עבור השנים האחרונות אך הפחיתה סך של 15,665 ₪ (סעיף 8 לתצהיר התובע).
32. נוכח כל האמור, אנו מקבלים את תחשיבי התובע במלואם ועל הנתבעת לשלם לתובע 15,665 ₪.
33. אין מקום לפסיקת הלנה שכר כיוון שמדובר במחלוקת בין הצדדים.
מה נפקותו של כתב הוויתור?
34. התובע חתם על כתב ויתור וסילוק אך הוסיף כוכבית (*)בכתב ידו וציין כי "בכפוף לדו"ח אקסל שטרם שולם עבור פרויקטים שביצעתי וטרם קיבלתי תשלום":
(נספח ד' לתצהיר התובע - נ/1 )
35. שוכנענו כי הוספת הכוכבית נעשתה בעת קבלת ההמחאה והטפסים שאם לא כן, הנתבעת לא הייתה משלמת לתובע. בין הצדדים נוהל מו"מ בטרם החתימה על כתב הוויתור.
36. על פי ההלכה הפסוקה יש ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות מסוימות:
"מגמת הפסיקה היתה להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מגמה זו מעוגנת באי-שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד. כך, אין נפקות לכתב ויתור שנחתם תחת אילוץ. בדב"ע מח/9- 3 האופרה הישראלית - לבנון (לא פורסם), לא ניתן תוקף לכתב ויתור שנחתם בנסיבות של אילוץ. שם הודיעה המעבידה לעובד כי אם לא ייקח את סכום הפיצויים שהיה פחות מהסכום המגיע לו, הוא עלול שלא לקבל כלום... כך אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות (דב"ע לא/22- 3[25] הנ"ל). גם ויתור שלא מדעת על קיומה של זכות אינו יכול לעמוד. ממושכלות היסוד הוא, כי אין ויתור על זכות באין ידיעה על קיום הזכות, ועל כן ויתור שלא מדעת כמוהו כאין. לכן, אין נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים שחתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים להם לסילוק תביעותיהם, ולא ידעו אילו רכיבי שכר נכללו בחישוב הפיצויים."
(דבע (ארצי) נב-217-3 הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פד"ע כז עמ' 3, 34).
37. הנתבעת לא הציגה בפנינו חישוב אודות הסכום ששולם לתובע במסגרת גמר חשבון.
38. מסקנתנו היא שאין ליתן תוקף לכתב הוויתור משלא ניתן פירוט ולא ברור האם הסכום ששולם מכסה את מלוא זכויותיו של התובע אותן החריג בהערה שהוסיף לכתב הוויתור.
39. לכאורה התובע הפר לכאורה את המוסכם בכתב הוויתור אך נוכח מסקנתנו לעניין נפקות כתב הוויתור, לא מצאנו מקום לפסיקת פיצוי בגין הפרת כתב הוויתור ע"י התובע.
האם היה איחור בתשלום פיצויי הפיטורים?
40. לטענת הנתבעת התובע ביקש שלא ישולמו לו פיצויי הפיטורים על מנת להימנע מתשלומי מס ומאשים את הנתבעת בעיכובים (סעיף 15 לתצהיר לוי). טענה זו מתיישבת עם סיום עבודת התובע בסוף שנה, והעובדה כי שכרו הוא מעל תקרת הפטור.
41. גם אם היה איחור, לא נתבע כל סעד בגינו.
סוף דבר
44. התביעה מתקבלת.
45. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,665 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.12.21 ועד התשלום בפועל.
46. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.
על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 ימים ממועד קבלתו בידי הצד המבקש לעשות כן.
ניתן היום, כ"ב ניסן תשפ"ה, (20 אפריל 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.