הפ (ת"א) 62497-12-19 רמי רייטן נ' יהודה ימין

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ה"פ 62497-12-19 רייטן נ' ימין ואח'

לפני כבוד השופט יעקב שרביט
המבקש: רמי רייטן
ע"י ב"כ עוה"ד י' כאהן וד' כאהן

נגד

המשיבים: 1. יהודה ימין
ע"י ב"כ עוה"ד ג' טיכו וח' בקשי

2. טבת (ש.י.ר.) ייעוץ וניהול השקעות בע"מ
3. טל לונדון (נמחק)

4. סאווא ייעוץ בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ג' טיכו וח' בקשי

פסק דין חלקי

לפניי תביעה למתן סעדים להסרת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשע"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). התביעה הוגשה על ידי רו"ח רמי רייטן (להלן: "רו"ח רייטן"), שהוא דירקטור ובעל מניות במשיבה 2, טבת (ש.י.ר) ייעוץ וניהול השקעות בע"מ (להלן: "החברה" או "טבת"), נגד המשיב 1, עו"ד יהודה ימין (להלן: "עו"ד ימין"), שהוא הדירקטור ובעל המניות הנוסף בחברה, ונגד המשיבה 4, סאווא סאווא ייעוץ בע"מ, שהיא חברה בבעלותו המלאה של עו"ד ימין (להלן: "סאווא").
I. הרקע הרלוונטי להמרצת הפתיחה והשתלשלות ניהול ההליך
א. הרקע הרלוונטי להגשת המרצת הפתיחה
1. החברה הוקמה בשנת 1992 לצורך עיסוק בייעוץ וניהול השקעות, ואולם בחלוף מספר שנים עברה החברה לעסוק בתחום הנדל"ן. שאלת שיעור האחזקות במניות החברה מצויה במחלקות עזה בין הצדדים והיא תידון בהמשך פסק הדין, ואולם כבר עתה יצוין כי לפי גרסת רו"ח רייטן הצדדים מחזיקים כל אחד במחצית (50%) ממניות החברה (150 מניות כל אחד); בעוד שלפי עמדת עו"ד ימין הוא מחזיק ב-75% ממניות החברה (225 מניות) ואילו רו"ח רייטן מחזיק ב-25% בלבד (75 מניות). כן יצוין שלפי זכויות החתימה שנקבעו בחברה, יכלו רו"ח רייטן ועו"ד ימין לחייב את החברה כל אחד לבדו.
2. רו"ח רייטן, שהוא כאמור רואה חשבון בהכשרתו, משמש כמנהל החשבונות של החברה, ועד לפרוץ הסכסוך בין הצדדים הוא גם שימש כמנהל החשבונות של עו"ד ימין ושל משרד עורכי הדין שבבעלותו. עו"ד ימין, שהוא כאמור עורך דין במקצועו, היה אחראי על ההיבטים העסקיים והמשפטיים הכרוכים באיתור וביצוע עסקאות לרכישת מקרקעין ומכירתם, ובכלל זה שימש כעורך דין ונאמן לביצוע העסקאות. קיימת מחלוקת בין הצדדים מי מהם היה אחראי על ניהול מרשם בעלי המניות ומי טיפל בדיווחים לרשם החברות. אין חולק כי לאורך למעלה מ-25 שנות עבודתם המשותפת שררו בין השניים יחסי אמון עמוקים ואף נרקמו ביניהם יחסי חברות קרובים עד מאוד.
3. בשנת 2011 רכשו טבת, כוכב ברקת בע"מ, המצויה בבעלות של מר צפריר בכנר (להלן: "כוכב ברקת" ו"מר בכנר"), ושתי חברות נוספות (ארבע החברות יכונו להלן: "הבעלות המשותפות") 25% בלתי מסוימים מזכויות בקרקע בחדרה שבבעלות מר מואיז מרציאנו, אשר "שיקפו" כלכלית שטח של 43.7 דונם, במתחם שנודע כ"פרויקט C פארק" (להלן: "זכויות מרציאנו"). הבעלות המשותפות מכרו יחדיו את זכויות מרציאנו לרוכשים שונים, כאשר בכל נתח שנמכר מהזכויות הוציאה כל אחת מהבעלות המשותפות חשבונית מס נפרדת לפי חלקה היחסי בזכויות מרציאנו. מוסכם על הצדדים כי חלקה של טבת בזכויות מרציאנו היה 30%, ואולם קיימת מחלוקת האם שיעור זה הוא מתוך כל זכויות מרציאנו שנרכשו (25% "המשקפים" כאמור 43.7 דונם, קרי 7.5% מהבעלות בקרקע = 25%X30%), או שמא נתח מסוים מזכויות מרציאנו (המשקף שטח של 2 דונמים) יוחדו לטובת גורם נוסף, מר אלי אלפסי (להלן: "מר אלפסי").
4. בשנת 2013 רכשו טבת וכוכב ברקת 25% בלתי מסוימים מקרקע נוספת בחדרה (גם היא בפרויקט C פארק) שבבעלות מר חיים וקנין, אשר אף הם "שיקפו" כלכלית שטח של 43.7 דונם (להלן: "זכויות וקנין"). לפי הסכם בין טבת וכוכב ברקת מיום 11.7.2013, הבעלות בזכויות וקנין התחלקה ביניהן בחלקים שווים, כך שכל אחת מהן היתה בעלים של 12.5% (=25%X50%) בלתי מסוימים מהמקרקעין (להלן: "הסכם טבת-כוכב ברקת"). גם מרבית זכויות וקנין נמכרו לרוכשים שונים. מוסכם על הצדדים כי יתרת זכויות וקנין שטרם נמכרו, המשקפת שטח של כ-11.7 דונם (להלן: "יתרת זכויות וקנין"), רשומה כולה בבעלות טבת בהנהלת החשבונות שלה ובדוחותיה הכספיים וכי שוויה נכון ליום 6.7.2021 הוא 7.8 מיליון ש"ח (לפי חוות דעת שמאית שהגיש רו"ח רייטן ואשר עו"ד ימין אינו חולק עליה). לצד זאת, קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לאופן ביצוע המכירות של זכויות וקנין ולחלוקת התקבולים מהן.
5. עו"ד ימין שימש כנאמן עבור כל הצדדים המוכרים בעסקאות בהן נמכרו חלקים הן מזכויות מרציאנו והן מזכויות וקנין, אשר התקבולים מהן הופקדו בחשבון נאמנות בבנק מזרחי שניהל עו"ד ימין (שמספרו 498616. חשבון זה נקרא תחילה "מרציאנו" ובשנת 2013 שונה שמו ל"עו"ד ימין נאמנות טבת כוכב ברקת"; להלן: "חשבון הנאמנות"). רו"ח רייטן היה אחראי לביצוע ההתחשבנות הכספית על מכירת זכויות מרציאנו בהתאם לחלקן של כל אחת מארבע הבעלות המשותפות בזכויות. רו"ח רייטן היה אחראי גם על הנהלת החשבונות בכל הקשור לחשבון הנאמנות, הייתה לו גישה מקוונת לצפייה בחשבון (פרוטוקול הדיון, עמ' 273 ש' 17-15) והוא אשר ביצע את רישום הכספים שנכנסו ויצאו מחשבון הנאמנות (שם, בעמ' 273 ש' 14-8 ועמ' 333 ש' 20-14), בהתאם לפעולות שביצע עו"ד ימין בחשבון ולהנחיות שנתן לרו"ח רייטן (שם, בעמ' 702 ש' 11-1, עמ' 711 ש' 7-2 ועמ' 713 ש' 26-12).
6. בנוסף, בשנת 2013 רכשו טבת, כוכב ברקת ואחים פתחי חברה לבניה בע"מ (להלן: "אחים פתחי") זכויות במגרשים בישוב שריגים לאון (כחלק מפרויקט הרחבה בישוב), המשקפות שטח של כ 13.8 דונמים, וזאת באמצעות שותפות שהוקמה על ידן לצורך זה בהתאם להסכם שותפות מיום 18.9.2013 (להלן: "שותפות שריגים"). שותפות שריגים אף התקשרה בהסכמים לביצוע עבודות הפיתוח של פרויקט ההרחבה בישוב. חלקה של טבת בשותפות שריגים עומד על 24.5%. עו"ד ימין שימש כנאמן גם בקשר לפעילות שותפות שריגים, לרבות ניהול חשבון נאמנות לשותפות (להלן: "חשבון שותפות שריגים"), בעוד רו"ח רייטן שימש כמנהל החשבונות של השותפות עד לחודש אוקטובר 2019 לערך.
7. במחצית שנת 2018 לערך חתמו עו"ד ימין ורו"ח רייטן בשם החברה על הסכם, שתוארך רטרואקטיבית ליום 1.1.2016, במסגרתו הלוותה טבת 2,121,000 ש"ח לסאווא, המצויה כאמור בבעלותו המלאה של עו"ד ימין (להלן: "ההלוואה לסאווא"). רו"ח רייטן העלה טענות שונות בעניין חובתו של עו"ד ימין לפרוע את ההלוואה לסאווא, ובדבר זכאותה של טבת לחלק מהרווחים שהפיקה סאווא מהשקעת כספי ההלוואה, שנטען כי הושקעו (יחד עם סכומים נוספים שנלקחו מחשבון הנאמנות) בפרויקט נדל"ן רחב היקף בחדרה (להלן: "פרויקט השוק").
8. בהמרצת הפתיחה ובתצהירו העלה רו"ח רייטן שלל טענות קיפוח בקשר לכספים שעו"ד ימין נטל מהחברה, לרבות מחשבון הנאמנות, ולכספים שהיה עליו לשלם לחברה ולא שולמו; בנוגע לתמורה שלא הועברה לחברה ממכירת זכויות וקנין; וכן לפעולות והחלטות מקפחות שעו"ד ימין נקט נגדו. טענות הצדדים בכל אחת מהסוגיות יפורטו בהרחבה בפרקים בהם הן יידונו. בהמרצת הפתיחה עתר רו"ח רייטן לקבלת סעדים שונים להסרת הקיפוח הנטען על ידי עו"ד ימין, ובכלל זאת התבקש לחייב את עו"ד ימין למסור מסמכים בנוגע להתנהלותו בחברה; למנות רו"ח חוקר שיבחן את ניהול חשבונות הנאמנות על ידי עו"ד ימין, וכן ליתן הוראות שונות באשר לאופן ניהול החברה. בסיכומיו עתר רו"ח רייטן לחייב את עו"ד ימין לרכוש את מניותיו בחברה עבור סך של 32.9 מיליון ש"ח (לפי שיעור בעלות של 50% ועל פי שווי חברה של 65.8 מיליון ש"ח). לחלופין, התבקש כי ככל שבית המשפט יסבור שיש למנות מומחה מטעמו לצורך הערכת שווי מניותיו של רו"ח רייטן, שאז המינוי ייעשה לאחר שבית המשפט יכריע בחלק מטענות הקיפוח שהועלו וכי בית המשפט ייעתר לסעדים בסעיפים ה-יא להמרצת הפתיחה (שעניינם מינוי רו"ח חוקר כאמור וכן מתן הוראות באשר לאופן ניהול החברה).
ב. השתלשלות ניהול ההליך
9. יצוין תחילה כי במקור הוגשה המרצת הפתיחה גם נגד עו"ד טל לונדון, שהיה המשיב 3 (להלן: "עו"ד לונדון"), אך הלה נמחק בהסכמה מהמרצת הפתיחה לפי החלטות המותב הקודם שדן בתיק (כב' השופטת ר' רונן) בדיונים מיום 3.6.2020 ומיום 21.10.2020 (לאחר שהסכים למסור לרו"ח רייטן מסמכים שונים).
10. ההליך שלפני אומנם הוכתר בכותרת של "המרצת פתיחה", אך הלכה למעשה נוהל מראשיתו כתביעה אזרחית רגילה. כך, בפני המותב הקודם התנהלו הליכים מקדמיים נרחבים, במסגרתו ניתנו החלטות בבקשות הדדיות לגילוי ועיון במסמכים (ר' למשל: ההחלטה בדיון מיום 24.12.2020; ההחלטות בדיון מיום 8.4.2021; וההחלטה מיום 4.11.2021). הליכים אלה נמשכו גם לאחר העברת התיק לטיפולי ואף במהלך דיוני ההוכחות (ר' למשל: ההחלטות שנתנו תוקף להסכמות הצדדים בדיון מיום 14.4.2022, וכן ההחלטה מיום 28.6.2022 במסגרתה דחיתי בקשה למחיקת תשובת המשיבים 1 ו-4 להמרצת הפתיחה בטענה לאי-קיום החלטות אלה; הסכמות הצדדים וההחלטות בבקשותיהם לגילוי מסמכים עדכניים בנוגע לחברה ולשותפות שריגים, מהדיונים מהימים 19.9.2022, 28.11.2022 ו-13.4.2023; וכן הצהרות רו"ח רייטן ועו"ד ימין בדיון מיום 27.6.2023, שנתנו מענה לבקשות נוספות). כך גם בכל הקשור לאופן הגשת הראיות, כאשר בהחלטה מיום 8.4.2021 הורה המותב הקודם על הגשת תצהירי עדות ראשית.
11. יצוין כי בישיבת קדם המשפט מיום 8.4.2021 טען רו"ח רייטן שבגין הסעד שביקש עו"ד ימין בתשובה להמרצת הפתיחה, קרי להצהיר ששיעור הבעלות במניות הוא 75% לו ו-25% לרו"ח רייטן, יש לחייב את עו"ד ימין בתשלום אגרה לפי שווי המניות, כפי שהיה עליו לשלם אם היה מגיש תביעה בעצמו. כן ביקש רו"ח רייטן שסדר הבאת הראיות יהיה בהתאם לנטלי ההוכחה. המותב הקודם דחה את הבקשה לחייב את עו"ד ימין באגרה, בקבעו כי עו"ד ימין לא הגיש תובענה משל עצמו, ולכן טענתו לגבי שיעור האחזקה של בעלי המניות החברה היא טענת הגנה, שתתברר ככל שיהיה בכך צורך ביחס למחלוקת בין הצדדים לגבי שיעור חלקו של כל אחד מהם בחברה. עוד נדחתה הבקשה לשנות את סדר הגשת תצהירי העדות הראשית ונקבע כי רו"ח רייטן יגיש תחילה את התצהירים מטעמו.
12. בהתאם, ביום 15.7.2021 הגיש רו"ח רייטן תצהיר עדות ראשית שלו (להלן: "תצהיר רו"ח רייטן"), תצהיר של רו"ח יעקב ביטראן, שהיה רו"ח של החברה עד לשנת 2017 (להלן: "רו"ח ביטראן"), חוות דעת מומחה כלכלית של רו"ח הרצל דגן (להלן: "רו"ח דגן" ו"חוו"ד דגן") וחוות דעת שמאית של הגב' פנינה אבן-חן (להלן: "גב' אבן-חן" ו"חוו"ד אבן-חן"); וביום 16.12.2021 הגיש עו"ד ימין תצהיר עדות ראשית שלו (להלן: "תצהיר עו"ד ימין"), תצהיר של אחייניתו, עו"ד ימית מכלוף (להלן: "עו"ד מכלוף"), שהועסקה במשרדו, חוות דעת מומחה כלכלית של רו"ח יובל זילברשטיין (להלן: "רו"ח זילברשטיין" ו"חוו"ד זילברשטיין") וחוות דעת שמאית של מר תמיר כהן (להלן: "מר כהן" ו"חוו"ד כהן").
13. ביום 22.12.2021 הגיש רו"ח רייטן בקשה למחיקת סעיפים מתצהיר עו"ד ימין ומחוו"ד זילברשטיין. בהחלטת המותב הקודם מיום 26.12.2021 נקבע כי הבקשה למחיקת סעיפים תוכרע במסגרת פסק הדין בהליך, תוך הבהרה שלא תתאפשר הרחבת חזית מעבר לנטען בכתבי הטענות. בנוסף, ניתנה לרו"ח רייטן זכות להגיש תצהיר משלים וחוות דעת משלימה לגבי מסמכים שצורפו לתצהירי הנתבעים שלא גולו בהליך גילוי המסמכים. ביום 30.1.2022 הגיש רו"ח רייטן תצהיר משלים כאמור וחוות דעת משלימה של רו"ח דגן (להלן: "חוו"ד דגן המשלימה").
14. ביום 21.9.2022, לאחר שנשמעה עדותם של מרבית העדים בהליך, לרבות רו"ח רייטן ועו"ד ימין, אך בטרם הסתיימה שמיעת ההוכחות, הגיש עו"ד ימין בקשה לצרף כראיה תצהיר של עו"ד משה אזולאי (להלן: "עו"ד אזולאי"), שהוא גיסו של עו"ד ימין, מי שהיה אחד מבאי-כוחו בהליך ומי ששימש בעבר כיועץ המשפטי של טבת (עד לשנת 2001 לערך). זאת, בטענה כי עדותו של עו"ד אזולאי נחוצה לבירור המחלוקת בין הצדדים באשר לשיעור הבעלות במניות החברה, וכן בשים לב לטענת זיוף שהשמיע רו"ח רייטן לראשונה בעדותו ביחס למעשים שייחס לעו"ד אזולאי ולעו"ד ימין.
15. ביום 2.2.2023, לאחר קבלת תשובת רו"ח רייטן לבקשה לצירוף תצהיר עו"ד אזולאי כראייה ותגובת עו"ד ימין לתשובה, ולאחר שאפשרתי לצדדים לטעון בסוגיה בדיון מיום 28.11.2022, ניתנה החלטתי בה נעתרתי לבקשה (להלן: "ההחלטה על הוספת ראיה"). בהחלטה זו עמדתי תחילה על כך ששאלת שיעור הבעלות במניות החברה מהווה פלוגתא מהותית בין הצדדים מראשיתו של ההליך, וכי פלוגתא זו טעונה הכרעה בשים לב לכך שקיימת אפשרות בלתי מבוטלת לפיה בפסק הדין הסופי יינתן סעד להפרדת כוחות, וזאת גם אם יידחו טענות הקיפוח שהעלה רו"ח רייטן. משכך, ומשעה שמצאתי כי עדותו של עו"ד אזולאי עשויה לשפוך אור בכל הקשור לפלוגתא מהותית זו, הוריתי על קבלת תצהירו כראיה בהליך. עם זאת, לאור המועד בו הוגשה הבקשה ולשם הבטחת זכויותיו של רו"ח רייטן, קבעתי שקבלת התצהיר כראיה תעשה בכפוף לחיוב עו"ד ימין בתשלום הוצאות; להפסקת ייצוגו של עו"ד ימין בידי עו"ד אזולאי בהליך זה; ולמתן אפשרות לרו"ח רייטן להגיש תצהירי עדות ראשית משלימים שלו או של עדים נוספים מטעמו וכן לזמן עדים נוספים.
16. בהתאם להחלטה על הוספת ראיה, רו"ח רייטן הגיש תצהיר של רעייתו, גב' לילי רייטן (להלן: "גב' רייטן") וביקש לזמן לעדות את גב' אסתר ימין, רעייתו של עו"ד ימין (להלן: "גב' ימין"), אשר לאור זאת הגישה תצהיר קצר מטעם עו"ד ימין. ביום 27.6.2023 נחקרו עו"ד אזולאי, גב' רייטן וגב' ימין.
II. דיון והכרעה
ג. הסוגיות הטעונות הכרעה
17. הילוכו של פסק דין חלקי זה יהיה כדלקמן:
17.1. תחילה תוכרע הפלוגתא לעניין שיעור הבעלות במניות החברה (כמפורט בפרק ד' להלן);
17.2. לאחר שתוצג המסגרת הנורמטיבית בעילת הקיפוח (כמפורט בפרק ה' להלן), ידונו ויוכרעו טענות הקיפוח השונות שהעלה רו"ח רייטן:
17.2.1. טענות בקשר למכירת זכויות וקנין וחלוקת התמורה מהן (כמפורט בפרק ו' להלן);
17.2.2. טענות לעניין העברות כספים שביצע עו"ד ימין מחשבונות הקשורים לחברה (כמפורט בפרק ז' להלן);
17.2.3. טענות בנוגע לחבות עו"ד ימין בהחזר ההלוואה מבנק המזרחי (כמפורט בפרק ח' להלן);
17.2.4. טענות לגבי ההלוואה לסאווא והשקעת כספים בפרויקט השוק (כמפורט בפרק ט' להלן);
17.2.5. טענות הנוגעות לעסקת חיימוביץ' (כמפורט בפרק י' להלן);
17.2.6. וטענות בקשר לחשבון בבנק הפועלים, לקבלת החלטות נגד רו"ח רייטן ולאי-מסירת מסמכים על ידי עו"ד ימין (כמפורט בפרק יא' להלן);
17.3. בהמשך פסק הדין ידונו ויוכרעו טענות נוספות שהעלו הצדדים האחד נגד השני, במסגרת פרק העוללות (כמפורט בפרק יב' להלן).
17.4. לבסוף תוכרע שאלת הסעד בהליך (כמפורט בפרק יג' להלן).
18. אקדים אחרית לראשית ואציין כי בסופו של דבר, ולאחר קבלת חלק מטענות רו"ח רייטן, הגעתי למסקנה כי יש להורות על היפרדות הצדדים על דרך של חיוב עו"ד ימין לקנות את מניות רו"ח רייטן בחברה, וזאת בהתאם להערכת שווי שתבוצע על ידי מומחה מטעם בית המשפט.
ד. שיעור הבעלות במניות החברה
ד.1 הקדמה
19. בהמרצת הפתיחה לא התבקש סעד לעניין שיעור הבעלות במניות החברה, וכל שנטען בתמצית הוא כי למן שנת 1996 ובכל התקופה הרלוונטית להליך החזיקו רו"ח רייטן מזה ועו"ד ימין מזה במחצית מהמניות (סעיף 7 להמרצת הפתיחה), תוך שלהמרצת הפתיחה צורף כנספח ד' נסח עדכני (מיום 8.8.2019) מהמרשם המתנהל ברשם החברות. בתשובת עו"ד ימין להמרצת הפתיחה יוחד פרק ארוך לטענה כי שיעור בעלותו במניות החברה הוא 75% בעוד שרו"ח רייטן מחזיק 25% מהמניות בלבד. עו"ד ימין אף טען בתשובה להמרצת הפתיחה כי הצגת שיעור המניות באופן שגוי עולה כדי חוסר תום לב, המחייב כשלעצמו את דחיית המרצת הפתיחה, תוך שהוא מבקש (בסעיף 45 לתשובה) כי לצד זאת יורה בית המשפט לחברה לתקן את מרשם בעלי המניות ואת המרשם המתנהל ברשם החברות בהתאם לשיעור הנטען על ידו. בתגובת רו"ח רייטן לתשובת עו"ד ימין להמרצת הפתיחה (להלן: "התגובה לתשובה לה"פ"), נטען כי יש לדחות את טענותיו האמורות של עו"ד ימין, הן משבחר שלא להגיש תביעה עצמאית והן לגופן. בתצהירי העדות הראשית מטעמם חזרו הצדדים על טענותיהם לעניין שיעור הבעלות במניות החברה (ואף הגישו ראיות נוספות שלא צורפו לכתבי הטענות). גם בדיוני ההוכחות נחקרו העדים השונים על סוגיית הבעלות במניות. בשלב הסיכומים, עתר רו"ח רייטן לקבלת סעד לפיו עו"ד ימין ירכוש את חלקו הנטען בחברה בשיעור של 50%. מנגד, טען עו"ד ימין כי ככל שבית המשפט יורה לו לרכוש את מניותיו של רו"ח רייטן, יש לקבוע כי רו"ח רייטן הוא הבעלים של 25% ממניות החברה בלבד.
20. כאמור לעיל, בהחלטה להוספת ראיה קבעתי כי סוגיית שיעור הבעלות במניות החברה היא פלוגתא בהליך הטעונה הכרעה. זאת, לא בשל ה"סעד" שהתבקש בתשובת עו"ד ימין להמרצת הפתיחה, ולא רק בשל טענת ההגנה שהעלה עו"ד ימין באותה תשובה, בדבר חוסר תום ליבו של רו"ח רייטן בהצגת שיעור הבעלות במניות החברה (שיתכן שהיה די בה כדי להכריע בפלוגתא). הקביעה האמורה התחייבה בעיקר לנוכח האפשרות שבפסק הדין הסופי יינתן סעד של הפרדת כוחות, לרבות בעילה של אובדן אמון וגם אם לא יתקבלו טענות הקיפוח שהועלו.
21. כידוע, בתביעה להסרת קיפוח נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב באשר לסעד הראוי אותו יש לפסוק בנסיבות העניין (ר' למשל: ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238, 246 (1996; להלן: "עניין בכר נ' ת.מ.מ.")), ובמסגרת זו הוא אף רשאי לפסוק סעד שלא התבקש בכתב התביעה (ר' למשל: ע"א 5804/19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פס' 45-43 והאסמכתאות שם (3.10.2021; להלן: "עניין ס.ב. ניהול")). זאת ועוד, במקרה של אובדן אמון בין בעלי מניות בחברה המהווה "מעין שותפות", בית המשפט רשאי לפסוק סעד של הפרדת כוחות, וזאת גם ללא הוכחה של קיפוח (ר' למשל: ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, פס' 72 (1.9.2015; להלן: "עניין אדלר"); ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי, פס' 16 (11.12.2018; להלן: "עניין מגנזי"); עניין ס.ב. ניהול, בפס' 46; ע"א 2786/18 בכר נ' קופרלי, פס' 54 (30.12.2021; להלן: "עניין בכר נ' קופרלי"); צפורה כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות כרך ב 194-192 (מהדורה שנייה, 2008; להלן: "צ' כהן")).
22. בהתאם לכך, וכפי שיפורט בפרק יג' להלן, החלטתי להורות על סעד לרכישה של מניות רו"ח רייטן בחברה בידי עו"ד ימין, ולשם יישומו של סעד זה נדרש לקבוע מה שיעור הבעלות של רו"ח רייטן במניות החברה.
23. בטרם אדרש לטענות הצדדים, נשאלת השאלה על מי מוטל נטל השכנוע בעניין שיעור הבעלות במניות החברה. כידוע, "נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו – עליו הראיה'... על התובע מוטל הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה..." (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, 37 (2006); ר' גם: רע"א 296/11 נג'אר נ' עליאן, פסק דינו של השופט י' עמית והאסמכתאות שם (23.2.2012); יניב ואקי דיני ראיות כרך ד' 1923-1921 (2021; להלן: "ואקי")).
24. במקרה דנן רו"ח רייטן טען בהמרצת הפתיחה כי הוא הבעלים של 50% ממניות החברה והוא אף מבקש בסיכומיו רכישה כפויה של מניותיו בחברה בשיעור זה. מחד גיסא, ניתן לטעון כי משעה שרו"ח רייטן תובע רכישה כפויה של מניותיו מוטל עליו הנטל להוכיח את שיעור אחזקותיו בחברה, ואין בעובדה שעו"ד ימין חולק על טענתו של רו"ח רייטן בסוגיה כדי להעביר את נטל השכנוע אל כתפיו. מאידך גיסא, ניתן לטעון שטענת עו"ד ימין לפיה שיעור אחזקותיו של רו"ח רייטן חברה הוא 25% ולא 50% היא טענת הגנה, המקדמת את עניינו של עו"ד ימין, ולפיכך הנטל עליו להוכיח אותה. מכל מקום, במקרה דנן אין צורך להכריע בשאלה על מי מוטל נטל השכנוע, שכן גם בהנחה שנטל השכנוע בסוגיה של שיעור הבעלות בחברה מוטל על עו"ד ימין, ואני נוטה לקבוע כך, אני בדעה שעו"ד ימין עמד בנטל זה והוכיח את טענתו לפיה הוא הבעלים של 75% ממניות החברה בעוד שבבעלות רו"ח רייטן 25% מהמניות בלבד. לאור זאת, ולשם הנוחות, אפתח עם תיאור טענות עו"ד ימין ולאחר מכן אעבור לתיאור טענות רו"ח רייטן.
ד.2 טענות עו"ד ימין
25. גרסתו של עו"ד ימין באשר להשתלשלות הבעלות במניות החברה היא כדלקמן:
25.1. החברה הוקמה בחודש ספטמבר 1992 על ידי מר שמואל קולר (להלן: "מר קולר"), רו"ח רייטן ועו"ד ימין, שהיו בעליה בחלקים שווים, שליש (100 מניות) כל אחד, וזאת כאמור לעיל לצורך עיסוק בייעוץ עסקי וכלכלי ובניהול השקעות. מתזכיר ההתאגדות של החברה (נספח 2 לתצהיר עו"ד ימין) עולה כי מניותיו של מר קולר נרשמו על שמו, בעוד שמניותיהם של רו"ח רייטן ועו"ד ימין נרשמו על שם רעיותיהם, גב' רייטן וגב' ימין, בהתאמה. ביום 23.9.1992 מונו כדירקטורים בחברה מר קולר, עו"ד ימין ורו"ח רייטן (הודעה על מינוי דירקטורים צורפה כנספח 4 לתצהיר עו"ד ימין). בחודש דצמבר 1996 העביר מר קולר את מניותיו בנאמנות לעו"ד משה קורמן (להלן: "עו"ד קורמן"; הודעה על העברת המניות צורפה כנספח 5 לתצהיר עו"ד ימין).
25.2. בשנת 1996 פרש מר קולר מהחברה ומניותיו (שהוחזקו בנאמנות על ידי עו"ד קורמן) הועברו בחלקים שווים לגב' רייטן ולגב' ימין בתמורה לשחרור מר קולר מכל התחייבויותיו כלפי החברה, כך שכל אחת מהן החזיקה ב-150 מניות. בהקשר זה צירף עו"ד ימין כנספח 6 לתצהירו נוסח לא חתום של הסכם העברת המניות מיום 14.5.1996 ממר קולר לגב' ימין ולגב' רייטן, וכנספח 7 לתצהירו שטר העברת מניות חתום מיום 14.5.1996 מתיק החברה ברשם החברות, בו העביר עו"ד קורמן 50 מניות (קרי, מחצית מהמניות שהחזיק בנאמנות עבור מר קולר) לגב' רייטן. לפי הנטען עו"ד אזולאי הוא שטיפל עבור הצדדים בהעברת מניותיו של מר קולר.
25.3. ביום 6.2.1996 רכשו רו"ח רייטן ועו"ד ימין במשותף ממר אלכסנדר פלדמן נכס מקרקעין בעיר חדרה בתמורה לסך של 80,000 ש"ח (להלן: "מקרקעי פלדמן"). עו"ד ימין שילם 60,000 ש"ח מתוך התמורה ורו"ח רייטן שילם 20,000 ש"ח, כאשר בהתאם לשיעור בעלותם במקרקעין הונפקו לשני הצדדים אישורי מס רכוש ביחס זהה. כנספחים 11-8 לתצהיר עו"ד ימין צורפו הצהרה חתומה על העסקה, הודעות שומת מס שבח למוכר ושומת מס רכישה לעו"ד ימין, המפרטות את הסכומים הנ"ל, ואישורי מס רכוש של עו"ד ימין ורו"ח רייטן בגין מקרקעי פלדמן. כל הצדדים לעסקה (המוכר, עו"ד ימין ורו"ח רייטן) יוצגו מול רשות המיסים על ידי עו"ד אזולאי.
25.4. בשנת 1998 החליטו עו"ד ימין ורו"ח רייטן להסב את פעילות החברה לתחום הנדל"ן, תוך העברת הבעלות במקרקעי פלדמן מבעלותם האישית לחברה. טרם העברת הנכס לחברה וכדי להימנע מאירוע מס של העברת מניות באיגוד מקרקעין, רו"ח רייטן ועו"ד ימין העבירו על שמם את הבעלות במניות שהיו רשומות על שם גב' רייטן וגב' ימין. העברת המניות נעשתה באמצעות חתימה על שטרי מניות בפני עו"ד אזולאי. כדי לשמור על הלימה בין יחס ההשקעה ברכישת מקרקעי פלדמן (25%-75%) לבין יחס האחזקות במניות החברה, שאליה תכננו להעביר את המקרקעין, הועברו המניות כדלקמן: גב' ימין העבירה את מלוא מניותיה (150) לעו"ד ימין, ואילו גב' רייטן העבירה מחצית ממניותיה לרו"ח רייטן ומחצית לעו"ד ימין (קרי 75 לכל אחד). כתוצאה מכך, הפך עו"ד ימין לבעל 75% ממניות החברה (225 מניות) בעוד שרו"ח רייטן החזיק ב-25% הנותרים (75 מניות), וכך היה גם רישום הבעלות במניות החברה במרשם המתנהל בידי רשם החברות למשך שנים רבות. לאחר התאמת שיעור הבעלות במניות, מכרו רו"ח רייטן ועו"ד ימין את מקרקעי פלדמן לחברה בתמורה לסך של 80,000 ש"ח, כאשר בהצהרה על המכירה (נספח 12 לתצהיר עו"ד ימין) ובדו"ח השומה שהוצא בגינה (נספח 13 לתצהיר עו"ד ימין) נזקפה המכירה לעו"ד ימין ולרו"ח רייטן בהתאם לשיעור הבעלות במקרקעי פלדמן ולתמורה היחסית של כל אחד (3/4 מהמקרקעין ו-60,000 ש"ח לעו"ד ימין ו-1/4 מהמקרקעין ו-20,000 ש"ח לרו"ח רייטן).
25.5. לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים, ולאור טענות שהעלה רו"ח רייטן במכתב בא כוחו מיום 8.8.2019 (להלן: "המכתב מ-8.8.19"), התוודע עו"ד ימין לראשונה לעמדת רו"ח רייטן לפיה הוא מחזיק ב-50% ממניות החברה. מבירור ברשם החברות התגלה לראשונה לעו"ד ימין כי מניות החברה אכן רשומות ברשם החברות בחלקים שווים, וזאת בניגוד לשיעור הבעלות האמיתי בהן. מבדיקה שערך התגלה כי השינוי ברשם החברות בוצע במסגרת הדוח השנתי לרשם החברות שהגיש רו"ח רייטן עבור החברה בשנת 2010 (נספח 39 לתצהיר עו"ד ימין; להלן: "דוח 2010"). בדוח 2010 ציין רו"ח רייטן שהבעלות במניות החברה היא בחלקים שווים (150 מניות כל אחד), ובהתאם לדוח שונה הרישום ברשם החברות.
26. לטענתו של עו"ד ימין, נוסף למסמכים שצוינו לעיל נתמכת גרסתו גם בראיות הבאות: (א) בראש ובראשונה, נסחי רישום של החברה ברשם החברות מהימים 31.8.1998, 8.11.2005, 19.7.2006, 5.3.2009 ו-11.11.2009, בהם צוין כי הוא מחזיק ב-75% ממניות החברה ואילו רו"ח רייטן מחזיק ב-25% מהן בלבד, מבלי שהיה כל שינוי מאוחר בשיעור הבעלות במניות החברה שהצדיק את שינוי המרשם; (ב) העובדה שבכל הנסחים האמורים נפלה טעות בשם משפחתו של רו"ח רייטן, שנרשם כ"ריילן", בעוד שבדוח 2010 ובנסחי הרישום משנת 2010 ואילך תוקנה הטעות האמורה; (ג) בנסח הרישום משנת 2019 (שצורף כנספח ד' להמרצת הפתיחה), בו מופיע שיעור הבעלות במניות החברה בחלקים שווים, צוין כי תאריך המינוי של רו"ח רייטן כבעל מניות הוא ביום 22.11.2010, בהתאם למועד בו תוקן המרשם לפי דוח 2010; (ד) נוסחי מסמכים לא חתומים שנמצאו על גבי מדיה ממוחשבת במשרדו של עו"ד אזולאי (נספחים 22 עד 26 לתצהיר עו"ד ימין) – כתבי העברת המניות מעו"ד קורמן לגב' רייטן ולגב' ימין, כתבי העברת מניות מגב' ימין לעו"ד ימין (150 מניות); ומגב' רייטן לרו"ח רייטן ועו"ד ימין (75 מניות לכל אחד), הודעות לרשם החברות על העברות המניות ומכתב נלווה שנשלח לרשם החברות בצירוף המסמכים (להלן: "מסמכי העברת המניות"); ו-(ה) השגות למנהל מס שבח שהגיש ביום 27.4.1999 עו"ד אזולאי הן בשם החברה (נספח 34 לתצהיר עו"ד ימין) והן בשם רו"ח רייטן באופן אישי (מש/7), בהתאם לייפוי כוח שניתן לו מרו"ח רייטן, נגד השומות שהוצאו להם בגין מכירת מקרקעי פלדמן לחברה, כאשר בהשגה צוין במפורש כי שיעור הבעלות במניות החברה הוא 75% לעו"ד ימין ו-25% לרו"ח רייטן.
27. עו"ד ימין העלה שלל טענות נוספות בסוגיה: (א) בשנת 2010 היתה טבת איגוד מקרקעין, ועל כן העברת מניותיה היתה טעונה תשלום מס וכן דיווח ואישור של רשויות המס, ואולם פעולות אלה לא נעשו מעולם; (ב) משנת 2010 רו"ח רייטן שלח לרשם החברות דוחות שנתיים עם רישום הבעלות השגוי, כאשר בדוח לשנת 2010 צוין כי לא נערכה אסיפה שנתית באותה שנה, בעוד שבדוחות לשנים שלאחר מכן צוינו מועדי אסיפות שכלל לא התקיימו; (ג) רו"ח רייטן לא הציג כל אסמכתא לפיה עו"ד ימין הסכים ואישר את העברת המניות בשנת 2010, וזאת בניגוד לסעיף 299(1) לחוק החברות, המחייב מסירה של כתב העברת מניות, ולסעיף 4 לתקנון החברה, הקובע כי כל העברת מניות טעונה אישור של הדירקטורים בחברה; (ד) גרסת עו"ד ימין נתמכת בעדותו המהימנה של עו"ד אזולאי, שטיפל עבור הצדדים בהעברות המניות, ובעדותה של גב' ימין כי חתמה על העברת המניות לעו"ד ימין בפני עו"ד אזולאי במשרדו; (ה) רו"ח רייטן סירב לגלות ולמסור לעיון את מרשם בעל המניות של החברה, בו נשמרו המסמכים המקוריים המתעדים את העברות המניות שבוצעו, הגם שהוא שערך את הדוחות לרשם החברות ושמשרדי החברה רשומים בכתובתו, וכן נמנע מלגלות מסמכים שונים שקדמו לשנת 2010, שהיה בכוחם להוכיח את נכונות גרסת עו"ד ימין; (ו) לעניין טענות רו"ח רייטן בנוגע להצהרות ההון של עו"ד ימין לשנים 2010 ו-2013, טען עו"ד ימין כי הוא חתם על ההצהרות עצמן אך לא חתם ואף לא ראה מעולם את הנספחים שצורפו להם, שהוכנו על ידי רו"ח רייטן עליו סמך, ושרק בהם הופיע שיעור המניות השגוי; (ז) ע"ד ימין פנה לרשם החברות בבקשה לקבלת מלוא המסמכים שבידיו אודות החברה, אך הן בתיק הסרוק והן בתיק הפיזי של החברה התגלה חוסר במסמכים; ו-(ח) יש לדחות את טענת כפל התמורה שהעלה רו"ח רייטן, הן בהיותה טענה חדשה המהווה הרחבת חזית והן לגופה, בשים לב לכך שדווקא הרישום בספרים ביחס זהה לשיעור הבעלות מעיד על האותנטיות של הנעשה.
ד.3 טענות רו"ח רייטן
28. לטענת רו"ח רייטן, הוא ועו"ד ימין החזיקו במניות החברה בחלקים שווים למן עזיבתו של מר קולר את החברה בשנת 1996 (ר' למשל: סעיף 10 לתצהיר רו"ח רייטן), כפי שעולה מנוסח עדכני של הרישום ברשם החברות (נספח ד' להמרצת הפתיחה), אשר יש לייחס לו משקל לזכותו של רו"ח רייטן. מנגד, נטען שעו"ד ימין לא הביא כל ראיה לקיומו של הסכם להעברת 25% מהמניות לידיו. עוד נטען כי במסגרת דוח 2010 עדכן רו"ח רייטן את רישום בעלי המניות בהתאם לשיעור הבעלות שהיה ידוע לו מאז שנת 1996, כאשר הדוח נחתם במשרדו של עו"ד ימין ואושר על ידי אחייניתו, עו"ד מכלוף.
29. רו"ח רייטן מצביע על מספר ראיות אשר לשיטתו תומכות בטענותיו: (א) הקלטות משיחות שהתקיימו בין רו"ח רייטן ועו"ד ימין, אשר נטען שדברי עו"ד ימין בהן תומכים בטענות רו"ח רייטן; (ב) נספח 1 לכל אחת מהצהרות הון של עו"ד ימין עבור השנים 2010 ו-2013, שהוגשו בשנים 2012 ו-2015 (בהתאמה), בו צוין כי הצדדים מחזיקים במניות החברה בחלקים שווים; (ג) סיכום ישיבה שערכה עו"ד חנה סלומון בשנת 2018 (להלן: "סיכום הישיבה" ו"עו"ד סלומון"), אותה קיימה יחד עם הצדדים במטרה להסדיר את החוב מושא ההלוואה לסאווא (טרם חתימת הסכם ההלוואה), אשר בו צוין כי הבעלות במניות החברה היא "50/50"; (ד) עדותו של רו"ח ביטראן, שהכיר את הצדדים והעיד כי להבנתו הבעלות במניות החברה היתה בחלקים שווים; (ה) עדות גב' רייטן, שהעידה כי פגישה שהתקיימה בין הצדדים ובאי-כוחם לפני פתיחת ההליך "התפוצצה" בעקבות טענת עו"ד ימין כי הוא בעל 75% ממניות החברה, באופן שהפתיע את רו"ח רייטן ואותה וגרם להם לעזוב את הפגישה.
30. נוסף על האמור, מעלה רו"ח רייטן טענות נוספות בעטיין הוא סבור שיש לדחות את גרסת עו"ד ימין: (א) יש לזקוף לחובת עו"ד ימין את פרק הזמן הארוך שלקח לו להשיב לטענות במכתב מ-8.8.19 לפיהן הבעלות במניות החברה היא בחלקים שווים; (ב) בניגוד לכלל הראייה הטובה ביותר, עו"ד ימין לא הציג את כתבי העברת מניות המקוריים והחתומים, שהיו דרושים על פי דין לביצוע ההעברות, אלא אך טיוטות שלהן, כאשר עו"ד אזולאי לא ידע להפנות בעדותו לכל אסמכתא המעידה שטיוטות אלו אכן נחתמו ונשלחו לרשם החברות; (ג) לא הובאה ראיה לקבלת אישור הדירקטורים להעברת המניות, ואף קיימת סתירה בין עדויות עו"ד ימין ועו"ד אזולאי בשאלה האם נערך פרוטוקול ישיבת דירקטוריון בעת העברת המניות הנטענת; (ד) היה על עו"ד ימין להציג את מרשם בעלי המניות בחברה להוכחת טענותיו, ואולם הוא נמנע מלעשות כן. בהקשר זה נטען גם כי עדותו של עו"ד אזולאי מפריכה את הטענה כאילו רו"ח רייטן לקח את מרשם בעלי המניות של החברה אשר היה בידיו של עו"ד אזולאי; (ה) קיומם של נסחי רישום ישנים מרשם החברות אינם מעידים על העברת מניות כדין אלא רק כי עו"ד ימין דיווח בשלב מסוים על העברה שלא קרתה בפועל; (ו) עו"ד ימין לא טרח להגיש תביעה עצמאית לקבלת 25% מהמניות והוא העלה את טענותיו בנוגע לשיעור הבעלות במניות החברה בשיהוי של שנים; (ז) אין לקבל את גרסת עו"ד ימין שכן משמעותה היא שהוא קיבל כפל תמורה – הן רישום יתרה בספרי החברה לפי יחס ההשקעה במקרקעי פלדמן והן קבלת מניות לפי יחס זה.
31. אשר לתצהירו ועדותו של עו"ד אזולאי, טוען רו"ח רייטן כי אין ממש בטענה שנטענה לראשונה בתצהיר עו"ד אזולאי כאילו גב' רייטן וגב' ימין חתמו בפניו ובמשרדו על כתבי העברת המניות בחודש מאי 1998. עו"ד אזולאי לא ידע להשיב בעדותו מתי פגש לראשונה את גב' רייטן, ומנגד גב' רייטן העידה כי מעולם לא חתמה על מסמך כלשהו בפני עו"ד אזולאי וכי פגשה אותו לראשונה רק בשנת 2013. בהקשר זה, נטען כי בעדותו העלה עו"ד אזולאי טענה חדשה שלא מצאה ביטוי בתצהירו, לפיה עורכת דין יפעת מנצור (להלן: "עו"ד מנצור") ממשרדו נכחה בחדר בעת החתימה על כתבי העברת המניות, ואולם עו"ד מנצור לא זומנה לעדות ויש לזקוף את הדבר לחובת עו"ד ימין. בנוסף, נטען כי יש לדחות את הטענה, המהווה הרחבת חזית, לפיה ייתכן שגב' רייטן חתמה על כתבי העברת המניות בפני אדם אחר, שכן היא העידה מפורשות שלא חתמה על אף מסמך של טבת למעט מסמכי הקמתה. כן נטען כי תמיכה לטענות אלה ניתן למצוא בעדותה של גב' ימין, שעל אף התצהיר שהגישה לא זכרה כל פרט על אירוע חתימת כתבי העברת המניות, כאשר הלכה למעשה חתמה על תצהיר שהוכתב לה. לבסוף נטען אין כי לתת אמון ומשקל לעדותו של עו"ד אזולאי, שכן בעצם הייצוג של עו"ד ימין בהליך מול רו"ח רייטן ובביצוע פעולות שונות הוא הפר את כללי האתיקה לעורכי דין.
ד.4 שיעור הבעלות במניות החברה - דיון והכרעה
32. לאחר עיון בטענות וראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי עו"ד ימין להוכיח את טענתו לפיה הוא בעלים של 75% ממניות החברה, ואילו רו"ח רייטן הוא הבעלים של 25% בלבד ממניותיה.
ד.4(א) כללי – עו"ד ימין הציג גרסה סדורה לגבי הבעלות בחברה משנת 1996 ומנגד אין גרסה סדורה מצדו של רו"ח רייטן
33. עו"ד ימין הציג בפני בית המשפט גרסה סדורה באשר לשיעור החזקת המניות בחברה משנת 1996 ועד לשנת 2010, תוך שרו"ח רייטן אינו כופר בנכונות חלק מהאירועים שנכללים בה (העברת מניות מר קולר לבנות הזוג של הצדדים, האופן בו נרכשו מקרקעי פלדמן והתנהלות הצדדים בקשר להשגה שהוגשה לגבי המקרקעין). בהתאם לגרסה זו, הוכח בפניי כי במשך לפחות כ-12 שנים (משנת 1998 ועד שנת 2010) הופיע במרשם המתנהל ברשם החברות כי שיעור הבעלות במניות החברה הוא 75% לעו"ד ימין ו-25% לרו"ח רייטן. זאת, כעולה הן ממספר נסחים של רשם החברות שהוגשו כראייה בהליך (לשנים 1998, 2005, 2006 ו-2009); והן ומההשגות שהוכח שעו"ד אזולאי הגיש בקשר למכירת מקרקעי פלדמן לחברה, לרבות השגה אישית שהגיש עו"ד אזולאי בשמו של רו"ח רייטן, בהן צוין שיעור הבעלות האמור. גרסתו של עו"ד ימין לא רק נתמכה בראיות אלא היא גם עולה בקנה אחד עם היגיון כלכלי-מסחרי – אין חולק שהצדדים רכשו בשנת 1996 את מקרקעי פלדמן באופן פרטי, תוך שעו"ד ימין רכש 75% מהבעלות במקרקעין ורו"ח רייטן רכש 25% מהמקרקעין. כמו כן הוכח בפניי כי בשנת 1998 החליטו השניים לשנות את תחום פעילות החברה (לתחום המקרקעין בו היא עוסקת עד היום) ובחרו להעביר את מקרקעי פלדמן לבעלותה. מאחר שהשניים לא רכשו את מקרקעי פלדמן בחלקים שווים, הוחלט להתאים את שיעור הבעלות במניות החברה (שבאותו מועד לא היו לה נכסים אחרים) לשיעור הבעלות במקרקעין עוד בטרם הועברו המקרקעין לחברה. להחלטה זה היגיון כלכלי ברור – משעה שעו"ד ימין היה הבעלים של 75% ממקרקעי פלדמן, אזי העברתם לחברה שעה שהבעלות במניותיה היא בחלקים שווים (באמצעות רעיותיהן של עו"ד ימין ורו"ח רייטן) היתה משולה להעברת 25% מהבעלות במקרקעין מעו"ד ימין לרו"ח רייטן.
34. זאת ועוד, לאור חלוקת התפקידים בין הצדדים בפעילות החברה, כפי שהתבררה בהליך, מקובלת עלי טענת עו"ד ימין לפיה שיעור הבעלות הנטען הושפע לא רק מהצורך להתאים אותו לשיעור הבעלות במקרקעי פלדמן (אף שזו היתה הסיבה העיקרית), אלא גם מאחר שתחום הנדל"ן הוא תחום שעו"ד ימין מתמצה בו, מהקשרים שלו עם צדדים שלישיים ומיכולתו להביא עסקאות לחברה בתחום זה (ר' למשל: סעיף 27 לתצהיר ימין, שהאמור בו לא הוכחש ולא נסתר על ידי רו"ח רייטן; וכן עדותו של עו"ד ימין – פרוטוקול הדיון, עמ' 804 ש' 20-9). אמנם, בעדותו ציין עו"ד ימין לראשונה גם שתי עסקאות שבוצעו לאחר רכישת מקרקעי פלדמן, ואולם עסקאות אלו לא הוזכרו בתצהירו ולא הובררו דיין ועל כן אין מקום להידרש אליהן.
35. לעומת זאת, רו"ח רייטן לא הציג גרסה עובדתית סדורה המסבירה את השתלשלות הבעלות במניות החברה. ראשית, גרסתו של רו"ח רייטן היא כי למן שנת 1996 החזיקו הוא ועו"ד ימין במחצית מניות החברה כל אחד (ר' למשל: סעיף 10 לתצהיר רו"ח רייטן; פרוטוקול הדיון, עמ' 307 ש' 11-16). גרסה זו נעדרת כל הסבר מדוע במשך לפחות 12 שנים היה רישום המניות ברשם החברות בשיעור של 25%-75%. כל שנטען בנקודה זו, בשפה רפה ולראשונה בעדותו של רו"ח רייטן, הוא שעו"ד ימין ועו"ד אזולאי הגישו דיווחים "לא נכונים" על העברת המניות (שם, וכן בעמ' 307 ש' 21-7; ור' גם את האמור בסעיף 73 לסיכומיו, לפיו "ימין דיווח כנראה בשלב כלשהו לרשם החברות על העברת מניות (שלא היתה)"; ההדגשה אינה במקור), ואולם לא הובאה כל ראיה התומכת בטענה זו, ודי בכך כדי לדחותה.
36. שנית, הגם שאין חולק כי בשנת 1998, לכל המאוחר, עבר רישום המניות במרשם המתנהל בידי רשם החברות מגב' רייטן וגב' ימין אל רו"ח רייטן ועו"ד ימין עצמם, רו"ח רייטן לא סיפק כל הסבר לשאלה מתי, כיצד ומדוע הדבר אירע. קושי זה מתחדד לאור העובדה שרו"ח רייטן אינו כופר בכך שמר קולר העביר בשנת 1996 את מניותיו לגב' רייטן ולגב' ימין (שהחזיקו כל אחת במחצית מניות החברה). משכך, גם ללא קשר למחלוקת לגבי שיעור הבעלות במניות החברה, למול גרסתו של עו"ד ימין היה מצופה שרו"ח רייטן יספק גרסה כלשהי המסבירה את הנסיבות בהן עברה הבעלות במניות החברה מגב' רייטן וגב' ימין אליו ואל עו"ד ימין, שאין חולק כי הם בעלי המניות בחברה ולא רעיותיהם. דא עקא, רו"ח רייטן נמנע מלעשות כן, ויש לזקוף זאת לחובתו.
37. מכל האמור לעיל עולה כי בניגוד לגרסתו של עו"ד ימין, שהיא בעיקרה גרסה עקבית לאורך ציר הזמן ובעלת היגיון רב על רקע אירועים שחלקם אינו שנוי במחלוקת, גרסתו של רו"ח רייטן היא גרסה חלקית, שכן היא אינה מסוגלת להסביר את העברות הבעלות במניות החברה. עובדה זה מקשה לקבל כמהימנה את גרסתו של רו"ח רייטן ומצדיקה כשלעצמה להעדיף את גרסתו של עו"ד ימין.
ד.4(ב) העברת המניות מגב' רייטן וגב' ימין לרו"ח רייטן ועו"ד ימין
38. כאמור, עו"ד ימין טוען כי לפני מכירת המקרקעין לחברה דאגו הצדדים להתאים את שיעור הבעלות במניותיה לשיעור ההשקעה ברכישת מקרקעי פלדמן, על דרך של העברת מלוא מניותיה של גב' ימין לעו"ד ימין, וכן העברת מחצית ממניותיה של גב' רייטן לכל אחד מהצדדים, קרי 25% מהמניות בחברה לרו"ח רייטן ו-25% לעו"ד ימין. בתצהירו של עו"ד אזולאי הוצהר כי העברות אלה נעשו באמצעות כתבי העברת מניות שנחתמו בפניו במשרדו.
39. בנסיבות העניין איני סבור שקיימת מניעה להידרש לנוסחים של מסמכי העברת המניות (שכללו כאמור כתבי העברת מניות, הודעה לרשם החברות על העברת המניות ומכתב נלווה לרשם שאליו צורפו המסמכים) כפי שצורפו לתצהירו של עו"ד אזולאי, ועוד קודם לכן לתצהירו של עו"ד ימין, וזאת הגם שלא מדובר במסמכים חתומים אלא בנוסחים לא חתומים של המסמכים שנטען כי נמצאו על גבי מדיה ממוחשבת במשרדו של עו"ד אזולאי ושהוגשו לרשם החברות.
40. ראשית, עו"ד ימין ועו"ד אזולאי הראו כי כל אחד מהקבצים הדיגיטליים של מסמכי העברת המניות שנמצאו במדיה ממוחשבת במשרדו של עו"ד אזולאי (נספחים 27-21 לתצהיר עו"ד ימין) מתוארך דיגיטלית למועד הרלוונטי ליצירתו. כך, כתבי העברת המניות מעו"ד קורמן (בשם מר קולר) לגב' רייטן ולגב' ימין (נספח 27 לתצהיר עו"ד ימין) מתוארכים דיגיטלית כך שנוצרו ביום 13.5.1996 ונערכו לאחרונה ביום 14.5.1996, המועד בו אין חולק כי הועברו לשתיים המניות שהחזיק עו"ד קורמן. זאת, על פי כתב העברת המניות החתום מיום 14.5.1996 מעו"ד קורמן לגב' רייטן שנמצא בתיק החברה ברשם החברות (נספח 17 לתצהיר עו"ד ימין, בעמ' 504 לנומרטור), הזהה בנוסחו לכתב העברת המניות בקובץ הדיגיטלי שנמצא בידי עו"ד אזולאי. באופן דומה, גם כתבי העברת המניות מגב' רייטן וגב' ימין לרו"ח רייטן ולעו"ד ימין והמכתבים הנלווים לרשם, מתוארכים דיגיטלית כך שנוצרו ונערכו לאחרונה בשנת 1998, ואף זהים בנוסחם לכתב העברת המניות המקורי היחיד שבנמצא (מעו"ד קורמן לגב' רייטן).
41. ודוק: לא מצאתי מקום לקבל את טענת רו"ח רייטן, שנטענה בתמצית שבתמצית לראשונה בסיכומי תשובתו, לפיה היה על עו"ד ימין לתמוך בחוות דעת מומחה למחשבים את טענותיו לעניין נוסחי המסמכים שנמצאו במדיה ממוחשבת במשרדו של עו"ד אזולאי. בשום שלב קודם לסיכומי תשובתו לא הטיל רו"ח רייטן ספק במקוריות העותקים הדיגיטליים של מסמכי העברת המניות (כגון בטענה לזיוף או ביצוע מניפולציה כלשהי), אף שלא היתה לו מניעה לעשות כן, וכל שנטען היה כי מדובר בטיוטות בלתי חתומות. זאת ועוד, גם כאשר רו"ח רייטן העלה לראשונה בעדותו טענה חמורה מסוג זה, לפיה הרישום שהופיע ברשם החברות בשנים 2010-1998 זויף על ידי על ידי עו"ד ימין ועו"ד אזולאי (פרוטוקול הדיון, עמ' 317 ש' 22-14), בהמשך עדותו הוא חזר בו במפורש מהטענה (שם, בעמ' 328 ש' 12-6). כל זאת, ללמדך ששאלת האותנטיות של מסמכי העברת המניות שהוגשו (בשונה מהטענה כי מדובר בטיוטות) מעולם לא היתה במחלוקת, ומשכך לא היה כל צורך בהגשת חוות דעת מומחה למחשבים. אדרבא, אילו רו"ח רייטן היה מעלה טענה מסוג זה קודם לסיכומי תשובתו היה עו"ד ימין יכול להתמודד עימה, ומשרו"ח רייטן לא עשה כן אין מקום לקבל עתה את טענתו.
42. בנסיבות אלה, ובשים לב לכלל לפיו בעל דין אינו חייב בהבאת הראיות המקסימליות העומדות לטובתו אלא די בהבאת ראיות מספקות להוכחת טענותיו (ר' למשל: ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, פס' 25 (27.7.2008)), אני בדעה שעו"ד ימין הוכיח את מקוריות קבצי מסמכי העברת המניות, לרבות התארוך הדיגיטלי שלהם.
43. בהמשך לאמור, גם לא מצאתי ממש ב"תהייה" שהעלה רו"ח רייטן לפיה התאריך שצוין בנוסח המכתב הנלווה של עו"ד אזולאי לרשם החברות (6.5.1998) קדם לתאריך הדיגיטלי של יצירת הקובץ (10.5.1998), שכן מקובל עלי הסברו של עו"ד אזולאי בעדותו לפיו ככל הנראה מדובר בטעות בשל שימוש במכתב קודם, וכי אין ביכולתו לשנות את התאריך הדיגיטלי של יצירת המסמך (פרוטוקול הדיון, עמ' 955 ש' 32 – עמ' 956 ש' 8). בדומה, לא מצאתי ממש בטענה כי עו"ד אזולאי לא ידע לנקוב בתאריך המדויק בו נחתמו כתבי העברת המניות, באירוע שלפי הנטען התקיים כ-25 שנים לפני מתן עדותו, ודי לעניין זה בטווח הזמנים התחום בו העריך עו"ד אזולאי כי הם נחתמו (שם, בעמ' 958 ש' 30 – עמ' 959 ש' 2).
44. שנית, הוכח כי בנסיבות העניין אין בנמצא מסמכי מקור המעידים על העברת המניות שבוצעה מגב' רייטן וגב' ימין לרו"ח רייטן ועו"ד ימין:
44.1. הוכח כי עו"ד ימין פעל לאיתור המסמכים המקוריים אצל רשם החברות (ורו"ח רייטן לא העלה כל טענה בסוגיה), ואולם מבדיקה הן בתיק הסרוק והן בתיק הפיזי של החברה ברשם החברות התגלה חוסר במסמכים (ובכלל זאת פערים בין המסמכים שבתיק הפיזי לבין אלה שבתיק הסרוק), לרבות מסמכים שאין חולק שנערכו והוגשו לרשם החברות (דוגמת כתב העברת מחצית ממניות מר קולר לגב' ימין שלא נמצא, להבדיל מכתב העברת מחצית ממניות מר קולר לגב' רייטן שנמצא; ר' למשל: סעיפים 43-33 לתצהיר עו"ד ימין).
44.2. מסמכי העברת המניות היו אמורים לכאורה למצוא ביטוי במרשם בעלי המניות שעל החברה לנהל מכח סעיף 127 לחוק החברות. בהתאם לסעיף זה על חברה חלה חובה לנהל מרשם בעלי מניות, אשר בו אמורים היו להיות רשומים, בין היתר, "כמות המניות וסוג המניות בבעלותו של כל בעל מניה" (סעיף 130(א)(1)(ב) לחוק החברות) וכן "תאריך הקצאתן של המניות או מועדי העברתן לבעל המניות, לפי הענין" (סעיף 130(א)(1)(ג) לחוק החברות). בהתאם לסעיף 133(א) לחוק החברות "מרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו", אף כי אין מדובר ברישום קונקלוסיבי, ומכח סעיף 134 לחוק החברות בית המשפט מוסמך להורות על תיקון המרשם (ר' למשל: ע"א 5315/12 בדיחי נ' מיוסט, פס' 41 (17.2.2015)).
44.3. דא עקא, מרשם בעלי המניות של החברה לא הוצג בהליך, כאשר כל צד מעלה טענות באשר לאחריותו של הצד האחר למרשם ולצורך לזקוף את היעדר הצגתו לחובת אותו צד. לא מצאתי לקבל את טענות מי מהצדדים בסוגיה זו. בדומה לחברות מעטים רבות, כלל לא ברור האם החברה ניהלה מרשם בעלי מניות מסודר. עו"ד אזולאי, שאין חולק כי באותה עת סיפק לחברה שירותים משפטיים ושטיפל בהעברות המניות ממר קולר לגב' רייטן ולגב' ימין בשנת 1996, העיד כי מסמכי העברת המניות המקוריים, לרבות ההעברות מגב' רייטן וגב' ימין לעו"ד ימין ולרו"ח רייטן, נשמרו ב"תיק חברה", בדמות קלסר שהוחזק במשרדו (פרוטוקול הדיון, עמ' 948 ש' 22-10 ועמ' 960 ש' 17-11). עוד העיד עו"ד אזולאי כי במועד בו הפסיק לטפל בענייני החברה בשנת 2001, הוא נפגש במשרדו עם עו"ד ימין ורו"ח רייטן ומסר להם את תיק החברה (ר' למשל: סעיף 17 לתצהיר עו"ד אזולאי; פרוטוקול הדיון, עמ' 943 ש' 29-10 ועמ' 948 ש' 9-4). מעבר לאמור, לא הובאה כל ראיה נוספת באשר לשאלה מה עלה בגורלו של אותו תיק במשך 18 השנים שחלפו מאז ועד למועד הגשת התביעה, ולא עלה בידי מי מהצדדים להוכיח שהקלסר היה דווקא בידי הצד השני, אשר נמנע שלא כדין מלגלותו ולהביאו כראייה. בנסיבות אלה, בהן נראה כי המסמכים נמסרו לצדדים במשותף ולא הוכח מה אירע להם לאחר מכן, איני סבור שיש לזקוף את אי-הצגתם לחובת מי מהצדדים. יצוין כי לא מצאתי כי יש בטענות הצדדים בנוגע למשרדי החברה כל נפקות בסוגיה זו.
44.4. הואיל ונראה כי ספק אם החברה ניהלה מרשם של בעלי המניות; כי הקלסר עם המסמכים המקוריים שהחזיק עו"ד אזולאי הועבר לצדדים בשנת 2001 ולא נמצא; וכי המסמכים אינם נמצאים בתיק החברה ברשם החברות, מוצדק לטעמי להסתמך על מסמכי העברת המניות שהוגשו. זאת, תוך דחיית טענות רו"ח רייטן שעניינן בכלל הראיה הטובה ביותר, הן בשים לב לכך שאחד החריגים לכלל זה הוא כי הבאת המסמך המקורי אינה אפשרית, כגון במקרה בו הוא אבד, והן לנוכח הריכוך שעבר הכלל ברבות השנים (ר' למשל: ע"א 9622/07 הולין נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחוז הנגב, פס' 26-25 (30.5.2010; להלן: "עניין הולין"); ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פס' 17 (16.11.2010)). ודוק: אין כיום חולק שכלל הראיה הטובה ביותר "אין עניינו בקבילות ראיות אלא במשקלן" (שם; ר' גם: ואקי, בעמ' 352). עוד נפסק כי "בהיעדר חשש לאמינות ה'העתק', לא יהיה באי הבאת המסמך המקורי כשלעצמו כדי לכרסם בתשתית הראייתית של בעל הדין העושה בו שימוש" (עניין הולין, פס' 25; ר' גם: ואקי, עמ' 353).
44.5. מהאמור לעיל מובן מדוע המקרה דנן שונה מזה שבת"א (מחוזי י-ם) 3414/09 Gainmore Limited נ' גזונטהייט (28.2.2016), עליו הסתמך רו"ח רייטן, שם נמנע הנתבע מלהציג העתק של המסמך המקורי (הלא חתום) אף שזה לכאורה היה מצוי בידיו, ומטעמים לא מוסברים הציג רק עותק צילומי של טיוטת המסמך. לעומת זאת, כל שקיים ממסמכי העברת המניות הוא העותקים שנמצאו במדיה ממוחשבת במשרדו של עו"ד אזולאי, ודי בכך כדי לדחות את ניסיון רו"ח רייטן להסתמך על פסק דין זה.
45. לפיכך, בנסיבות בהן: (א) עו"ד ימין הציג העתקים של מסמכי העברת המניות משנת 1998, שלא הופרכה אמיתותם (ושתואמים את כתב העברת המניות החתום משנת 1996 מעו"ד קורמן לגב' רייטן); (ב) באותה שנה (1998) שונה הרישום במרשם המתנהל ברשם החברות באופן שתואם את המסמכים הנ"ל, כך שהבעלות במרשם היתה 75% על שם עו"ד ימין ו-25% על שם רו"ח רייטן; ו-(ג) רו"ח רייטן לא הציג בכתבי הטענות כל גרסה המסבירה את העברת הרישום שבוצעה, ודאי לא גרסה מבוססת הנתמכת בראיות – אני סבור שהוכחה טענתו של עו"ד ימין כי מסמכי העברת המניות אכן נחתמו והוגשו לרישום ברשם החברות.
46. יש לדחות גם את טענות רו"ח רייטן לפיה לא התקבל אישור הדירקטוריון להעברת המניות, בשים לב לכך שבנסיבות העניין ולנוכח אופי החברה די היה בחתימת עו"ד ימין ורו"ח רייטן, שהיו באותו מועד כל הדירקטורים בחברה, כנעברים על כתבי העברת המניות, כדי לעמוד מבחינה מהותית בדרישה זו. יש לזכור כי מדובר בחברת מעטים אשר לא התנהלה באופן פורמלי, וכאשר הוכח כי העברת המניות בוצעה בהסכמה של כל בעלי המניות והדירקטורים, ודי בכך כדי לדחות את הטענות (ר' למשל: ע"א 995/90 אדורם מהנדסים בע"מ נ' גת, פס' 5 (17.7.1992); ע"א 10568/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד הררי, מפרק החברה ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ (בפירוק), פ"ד נח(5) 673, 678 (2004)).
47. המסקנות לעיל נתמכות בעדותו של עו"ד אזולאי, אותה מצאתי כמהימנה, לפיה הוא טיפל עבור הצדדים בהעברת המניות אליהם בשנת 1998, לרבות בהגשת המסמכים הנדרשים לרישום ברשם החברות. בניגוד לטענות רו"ח רייטן, לא מצאתי כי אין לתת אמון בעדותו של עו"ד אזולאי בשל חוסר דיוק פריפריאלי כזה או אחר בנוגע לאירוע שהתרחש כ-24 שנים לפני מתן העדות. בפרט, לא מצאתי ממש בניסיון להיתלות באמירת עו"ד אזולאי באשר לנוכחותה של עו"ד מנצור במעמד חתימת מסמכי העברת המניות, שכן מקובל עלי הסברו כי עו"ד מנצור נכחה במשרד באותו היום הגם שהוא אינו זוכר אם נכחה בכל הפגישה או במעמד החתימה (פרוטוקול הדיון, עמ' 945 ש' 19 – עמ' 947 ש' 11).
48. רו"ח רייטן ביקש לקעקע את מהימנות עדותו של עו"ד אזולאי, בין היתר בטענות כי מדובר בגיסו של עו"ד ימין ובמי שייצג את עו"ד ימין בהליך עד לשמיעת עדותו ואף נכח וניהל את דיוני ההוכחות טרם הפיכתו לעד, וכן לאור מועד הגשת תצהירו של עו"ד אזולאי. מקובל עלי כי בהערכת משקל עדותו של עו"ד אזולאי יש לתת ביטוי הן להיותו קרוב משפחתו של עו"ד ימין ובא-כוחו בהליך, והן למועד הגשת תצהירו ולעובדה שהיה נוכח בדיוני ההוכחות בהליך. לצד זאת, לא מצאתי ממש בטענות לפיהן יש לגרוע ממשקל עדותו של עו"ד אזולאי בשל הפרות נטענות של כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986. ספק אם הייצוג של עו"ד ימין על ידי עו"ד אזולאי, 18 שנים לאחר שהפסיק להיות עורך דינה של החברה וכ-20 שנה לאחר העברת המניות בשנת 1998, עולה כדי הפרה של כלל מכללי האתיקה לעורכי דין, והראיה לכך היא שרו"ח רייטן לא פעל במישור האתי כנגד עו"ד אזולאי, בפרט לצורך הפסקת הייצוג על ידו בהליך. העיקר לענייננו הוא שגם אם אניח כי עו"ד אזולאי הפר את כללי האתיקה כנטען, אני בדעה כי בנסיבות המקרה דנן הדבר לא הצדיק הפחתה נוספת ממשקלה של עדותו מעבר להפחתה שכבר ביצעתי כאמור לעיל.
49. אשר לעדותה של גב' רייטן, בהתאם להחלטה על הוספת ראיה שהתירה את הגשת תצהירו של עו"ד אזולאי, בין היתר התרתי לרו"ח רייטן להגיש תצהיר של גב' רייטן. גב' רייטן הגישה תצהיר המתמצה בהכחשת טענת עו"ד אזולאי לפיה היא חתמה במשרדו ובפניו על כתבי העברת מניותיה. לפי גרסתה של גב' רייטן היא מעולם לא חתמה בפני עו"ד אזולאי על מסמך כלשהו, לרבות בקשר להעברת מניות החברה, ואף פגשה את עו"ד אזולאי לראשונה רק בשנת 2013 במסגרת חתונה של אחד מילדיו של עו"ד ימין.
50. לא מצאתי כי יש בתצהירה של גב' רייטן או בעדותה כדי לשנות ממסקנותיי לעיל:
50.1. ראשית, עסקינן במי שהיא אשתו של רו"ח רייטן, ושיש לה אינטרס כלכלי בתוצאות ההליך, באופן שמשפיע כאמור לעיל על מהימנות ומשקל עדותה.
50.2. שנית, כשגב' רייטן נשאלה בעדותה שאלות בקשר לתקופה הרלוונטית לסוגיית העברת המניות (שנות ה-90), ובין היתר האם פגשה או לא את עו"ד אזולאי באותה תקופה, היא הבהירה מספר פעמים ש"יש דברים שאני לא זוכרת" לאור הזמן הרב שחלף (שם, בעמ' 994 ש' 29-23, בעמ' 996 ש' 14-5 ובעמ' 1008 ש' 12-9). אמירה זו ואמירות דומות, בשאלות שהתרשמתי כי היו לה פחות נוחות, לא מנעו מגב' רייטן לחזור באופן נחרץ על האמור בתצהירה, ובפרט על כך שלא נכחה במשרדו של עו"ד אזולאי בשנת 1998 לצורך העברת מניות החברה, תוך שהיא מסתמכת על כך שיש לה זיכרון טוב (שם, בעמ' 1010 ש' 7-4), כמו גם להעיד על פרטים ממועד החתימה על מסמכי הקמת החברה בשנת 1992 (שם, בעמ' 1013 ש' 31-20). דברים אלה מקשים במידה מסוימת לקבת את עדותה בקשר לחתימת מסמכי העברת המניות.
50.3. שלישית, וזה העיקר, גם גב' רייטן לא סיפקה כל הסבר או גרסה עובדתית לשאלה כיצד ומתי עברו מניותיה בחברה, שאין חולק שהיו רשומות על שמה עד לשנת 1998 ושכיום אינן רשומות עוד על שמה (שם, בעמ' 1009 ש' 24-16). הקושי האמור מתחדד נוכח העובדה שלמרות שגם לשיטת גב' רייטן אין מחלוקת שכיום, לפי המרשם המתנהל ברשם החברות, בעלי המניות הרשומים בחברה הם רו"ח רייטן ועו"ד ימין ולא היא וגב' ימין, היא העידה בנחרצות שאין אפשרות שהיא חתמה בכל שלב שהוא על העברת המניות, גם לא בפני רו"ח רייטן או בפני אדם אחר (שם, בעמ' 1009 ש' 28 – עמ' 1010 ש' 7, בעמ' 1011 ש' 21 – עמ' 1013 ש' 1 ובעמ' 1013 ש' 20 – עמ' 1014 ש' 4). בהקשר זה, לא למותר להזכיר שגם רו"ח רייטן לא טען בתצהירו דבר בעניין העברת מניותיה של גב' רייטן על שמו, ובכלל זה לא טען כי חתם בשמה על כתב העברת מניות.
ודוק: בניגוד לטענת רו"ח רייטן, אין לראות כהרחבת חזית את טענות עו"ד ימין בעניין זה, שנטענו בהמשך לשאלות שהוצגו לגב' רייטן בחקירתה הנגדית, לפיהן ייתכן שהיא חתמה על מסמכי העברת המניות שלא בפני עו"ד אזולאי, או שאלה נחתמו בשמה על ידי רו"ח רייטן באמצעות ייפוי כוח,. זאת, שכן מדובר בטענות המבקשות לכרסם בגרסתה של גב' רייטן לפיה לא חתמה על כתב העברת המניות בפני עו"ד אזולאי, אשר כאמור אינה מתיישבת עם העובדה שעל פי הרישום ברשם החברות מניותיה הועברו ממנה אל הצדדים.
ד.4(ג) שינוי רישום המניות ברשם החברות בשנת 2010 והאירועים שקדמו להגשת התביעה
51. אין חולק כי למן שנת 1998 ועד לחודש נובמבר 2009 הופיע במרשם המתנהל ברשם החברות רישום לפיו בבעלות עו"ד ימין 225 ממניות החברה ובבעלות רו"ח רייטן 75 המניות הנוספות. השינוי ברישום כאמור נעשה במסגרת דוח 2010 (נספח 39 לתצהיר עו"ד ימין), במסגרתו דווח כי עו"ד ימין ורו"ח רייטן מחזיקים בחלקים שווים במניות החברה (150 מניות כל אחד). מסקנה זו, שלמעשה אינה שנויה עוד במחלוקת בתום ניהול ההליך, נתמכת בין היתר בעובדה שבמסגרת הדוח תוקנה גם השגיאה שנפלה ברישום שם משפחתו של רו"ח רייטן באופן עקבי בנסחי הרישום הישנים (שנרשם בטעות כ"ריילן"). המסקנה האמורה מתיישבת גם עם העובדה שבנסחי רשם החברות שלאחר שנת 2010 צוין כי "מועד המינוי" של רו"ח רייטן ושל עו"ד ימין כבעלי מניות בחברה הוא ביום 22.11.2010 (כעולה למשל מהנסח שצורף כנספח ד' להמרצת הפתיחה), קרי בסמוך לאחר המועד בו הוגש דוח 2010 לרשם החברות ביום 17.11.2010.
52. מהראיות והעדויות עולה כי השינוי האמור לא בוצע בעקבות אירוע כלשהו שהתרחש בשנת 2010, וגם רו"ח רייטן אינו מעלה כל טענה מסוג זה. רו"ח רייטן העיד כי הוא ערך את דוח 2010 וחתם עליו, וכי ציין בדוח את שיעור הבעלות במניות החברה כפי שהיה נכון לשיטתו (פרוטוקול הדיון, עמ' 310 ש' 10 – עמ' 311 ש' 2). מנגד, עו"ד ימין טען בתצהירו כי לא נתן הסכמתו לשינוי רישום שיעור הבעלות במניות החברה בשנת 2010 (ר' למשל: סעיף 93 לתצהירו), והצהרה זו לא נסתרה משעה שהוא לא נחקר אודותיה.
53. בחקירתו הנגדית בפניי העלה רו"ח רייטן לראשונה את הטענה כי הוא מילא את דוח 2010 וחתם עליו בנוכחותו של עו"ד ימין ובמשתמע בהסכמתו (פרוטוקול הדיון, עמ' 309 ש' 14-11). ואולם טענה זו, שהיא טענה מהותית ביותר בסוגיה ואשר אם היתה מוכחת היה בה כדי לשמוט את היסוד תחת טענותיו של עו"ד ימין, לא הופיעה קודם לכן בכתבי טענותיו או בתצהירו של רו"ח רייטן ולא נתמכה בכל ראיה שהיא. מעבר להיותה הרחבת חזית אסורה, יש בהעלאת טענה זו לראשונה בעדותו של רו"ח רייטן כדי להעיב על אמינותה וללמד דווקא כי עו"ד ימין לא היה מודע לשינוי בשיעור הבעלות בחברה שבוצע במרשם שברשם החברות. בנקודה זו הסתפק רו"ח רייטן בסיכומיו בטענה כי עו"ד מכלוף, שאימתה את חתימתו על דוח 2010, לא יכלה להעיד מי נכח באותו מועד יחד עימה ועם רו"ח רייטן, וכי "בכך קרסה טענת ימין כי לא נכח במועד חתימת הדוחות מהשנים 2010, 2014..." (סעיף 17 לסיכומי רו"ח רייטן). דין טענה זו להידחות, שכן ברי כי אין די בעדות זו של עו"ד מכלוף, שאף לא התייחסה ישירות לעו"ד ימין, כדי לקבוע באופן פוזיטיבי שהוא אכן נכח בחדר והיה מודע והסכים לשיעור המניות שצוין על ידי רו"ח רייטן בדוח 2010, תוך שכאמור לא הובאה כל ראיה אחרת התומכת בגרסה כבושה זו.
54. זאת ועוד, בתשובה להמרצת הפתיחה הונחה בפני רו"ח רייטן גרסתו של עו"ד ימין בנוגע לשיעור הבעלות במניות החברה שהיה רשום ברשם החברות עד לשנת 2010. חרף זאת, רו"ח רייטן נמנע מלהכחיש בכתבי טענותיו או בתצהירו כי היה מודע לרישום זה בעת שהגיש בשם החברה את דוח 2010 ושינה את הרישום הקיים, כאמור מבלי שאירע אירוע כלשהו שהצדיק זאת. אני סבור כי יש לזקוף התנהלות זו לחובתו של רו"ח רייטן. אמנם, בחקירתו הנגדית בפניי טען רו"ח רייטן, לראשונה, כי כשהגיש את דוח 2010 הוא לא היה מודע למצב הרישומי הקיים אלא רק נקב בשיעור הבעלות במניות כפי שהיה ידוע לו (פרוטוקול הדיון, עמ' 310 ש' 15 – עמ' 311 ש' 2). ואולם לא מצאתי לתת אמון בגרסה כבושה זו, שכאמור לא בא זכרה בתצהירו, ואשר אף אינה מתיישבת עם השכל הישר. מאחר שרו"ח רייטן הוא שמילא והגיש את דוח 2010, קשה לקבל את הטענה שהוא לא בדק ולא היה מודע למצב הרישומי הקיים ברשם החברות, לכל הפחות בסמוך לפני הגשת הדוח לרשם ולצורך הגשתו. בנסיבות אלה, גם אם רו"ח רייטן סבר בשנת 2010 כי נפלה טעות המחייבת תיקון ברישום ברשם החברות, הוא לא היה רשאי "לתקנה" באופן חד-צדדי ומבלי לקבל את הסכמתו של עו"ד ימין, שכאמור הוכח שלא היה מודע לתיקון וממילא לא נתן את הסכמתו לו.
55. לנוכח האמור לעיל, הוכח לטעמי כי לא היתה עילה לבצע את השינוי ברישום הבעלות במניות החברה ברשם החברות כפי שנעשה על ידי רו"ח רייטן בדוח 2010. משכך, אני דוחה גם את טענת רו"ח רייטן כאילו יש לזקוף לזכותו את הרישום הקיים ברשם החברות. אכן, לגבי הרישום ברשם החברות נקבע כי "אמנם רישום זה אינו קונסטיטוטיבי, אך הוא מהווה ראיה קבילה בעלת משקל" וזאת "בין אם הרישום אצל רשם החברות מהווה 'תעודה ציבורית' או 'רשומה מוסדית' או שילוב ביניהם" (ע"א 7443/08 רייכטר-גכט נ' בית חלקה 39 בגוש 6204 בע"מ, פס' 5 (30.8.2011); ר' גם: (ת"א) 223/08 ה"פ (מחוזי ת"א) 223-08 בדיחי נ' מיוסט, פס' 20 (21.5.2012); ה"פ (מחוזי י-ם) 55724-04-13 איפרגן נ' ברנס, פס' 12 (24.12.2014)). ואולם משעה שרו"ח רייטן שינה באופן חד-צדדי את הרישום ברשם החברות בשנת 2010, כשאין מחלוקת שבאותו מועד לא חל כל שינוי בבעלות במניות החברה, אני סבור שהמשקל שיש לייחס לרישום במרשם המתנהל ברשם החברות פועל דווקא לטובתו של עו"ד ימין, שגרסתו נתמכת כאמור ברישום שהיה קיים אצל רשם החברות במשך 12 שנה עד לשינוי החד-צדדי האמור.
56. לא מצאתי ממש בטענות שהעלה רו"ח רייטן בנוגע לאירועים שקדמו להגשת המרצת הפתיחה. ראשית, איני סבור שיש בפרק הזמן שלקח לעו"ד ימין להשיב למכתב מ-8.8.19 (ביום 29.10.2019) כדי לשנות ממסקנותיי לעיל. הצדדים אינם חלוקים כי בין משלוח המכתבים התקיימה במועד שלא צוין פגישה בין הצדדים ובאי-כוחם, אשר "התפוצצה" בסמוך לאחר שהחלה עקב טענות שהעלה עו"ד ימין בנוגע לשיעור הבעלות במניות החברה. משכך, כלל לא ברור מה פרק הזמן שחלף עד שעו"ד ימין העלה במסגרת הפגישה את טענותיו בנוגע לשיעור הבעלות במניות. מעבר לכך, גם פרק הזמן הנטען של חודשיים וחצי אינו חריג או יוצא דופן למתן מענה, בפרט לנוכח עדויותיהם של עו"ד ימין ועו"ד אזולאי כי הם ביצעו בדיקות שונות בטרם השיבו למכתב וכי חלף זמן עד שעו"ד ימין פנה לעו"ד אזולאי ועד שנערכו הבדיקות לצורך מתן המענה למכתב (פרוטוקול הדיון, עמ' 810 ש' 13 - עמ' 811 ש' 7 ועמ' 953 ש' 31-13). שנית, לא מצאתי מקום לייחס נפקות כלשהי לעדות גב' רייטן באשר לתגובתה החריפה בפגישה האמורה למשמע טענתו של עו"ד ימין לפיה הוא הבעלים של 75% ממניות החברה. באותו מועד כבר היה רו"ח רייטן מיוצג והצדדים עמדו ערב הליך משפטי, ומשכך "עוצמת" התגובה של רו"ח רייטן וגב' רייטן בפגישה אינה יכולה להעלות או להוריד, וזאת מעבר למשקל הראוי שיש לייחס לעדותה.
ד.4(ד) ראיות נוספות בסוגיית שיעור הבעלות במניות החברה
57. אפנה כעת לבחון מספר ראיות נוספות עליהן ביקש רו"ח רייטן להתבסס בסיכומיו. יצוין כבר עתה כי על אף שחלק מראיות אלה מעלות ספקות מסוימים בנוגע לגרסתו של עו"ד ימין, במכלול הדברים לא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות ממסקנותיי לעיל.
58. ראשית, רו"ח רייטן ביקש להיבנות משתי אמירות שנאמרו בשיחות שהוקלטו בינו לבין עו"ד ימין, בעוד שעו"ד ימין הכחיש את טענות רו"ח רייטן והעלה טענות נגד המשקל שיש לייחס להקלטות.
59. לאחר עיון באמירות אליהן הפנה רו"ח רייטן ובתוכן השיחות במסגרתן הן נאמרו, לא מצאתי לקבל את טענותיו של רו"ח רייטן לגופן:
59.1. רו"ח רייטן טען כי בשיחה בין השניים מיום 10.1.2019 (נספח א/3 לתגובה לתשובה לה"פ, עמ' 19 ש' 8-6), הוא ציין כי עו"ד ימין הוא נאמן גם של טבת "שזה חצי אני", ואף על פי כן עו"ד ימין לא הביע כל תרעומת ולא הכחיש את האמור. אני סבור שרו"ח רייטן קורא לשיחה את מה שאין בה. השיחה האמורה לא עסקה כלל בסוגיית שיעור הבעלות במניות החברה אלא בנושאים אחרים, וקטע השיחה הרלוונטי עסק בחלוקת הרווחים בין כוכב ברקת וטבת ממכירות זכויות וקנין ובכספי חשבון הנאמנות (סוגיות שידונו בהמשך). טרונייתו של רו"ח רייטן הועלתה ביחס לשאלה האם עו"ד ימין פועל בנאמנות גם עבור טבת ולא רק עבור כוכב ברקת. מלבד העובדה שמדובר באמירה של רו"ח רייטן ולא של עו"ד ימין, לא ברור האם רו"ח רייטן אכן התכוון שהוא "חצי" מטבת, או שלטבת מגיע חצי מתקבולי המכירות. בכל מקרה, גם אם אפרש את האמירה כטענת רו"ח רייטן, ברור שהיא לא הייתה המוקד של השיחה ואף לא של המשפט בו נכללה, כמעט כבדרך אגב, וכי מוקד השיחה היה בטענת רו"ח רייטן שטבת זכאית למחצית מתקבולי המכירות וכי על עו"ד ימין לפעול כדי שכך גם יהיה בפועל (כעולה גם ממענהו של עו"ד ימין בש' 14-11). בנסיבות אלה, אין מקום לזקוף לחובת עו"ד ימין את אי-תגובתו למספר מילים שמשמעותן אינה ברורה, נאמרו כבדרך אגב וכלל לא נגעו לנושאי השיחה.
59.2. עוד טען רו"ח רייטן כי בשיחה בין השניים מיום 14.1.2019 (נספח א/4 לתגובה לתשובה לה"פ, עמ' 10 ש' 21 – עמ' 11 ש' 10), אמר עו"ד ימין "אז חילקתי את זה חצי חצי" וכי "הכסף הזה, אתה יודע שיחזור אליך". גם אמירה זו אינה תומכת בטענות רו"ח רייטן. השיחה הנ"ל עסקה בחלוקת הרווחים בין כוכב ברקת וטבת, ובפרט בכל הקשור לאופן חלוקת התקבולים מעסקה ספציפית (שתידון בהמשך). כפי שניתן לראות בקטע השיחה המצוטט, הצדדים מדברים על הסך של 11 מיליון ש"ח מתקבולי המכירות, אליהם מתייחסת החלוקה של "חצי חצי", תוך הוספת אמירה שהכסף יחזור לרו"ח רייטן במובן זה שטבת תקבל את החצי שלה. משכך, ברור כי אין לשיחה זו או לאיזו אמירה שנאמרה בה כל נגיעה לסוגיית שיעור הבעלות במניות החברה.
60. זאת ועוד, אני סבור שיש ממש בחלק מטענות עו"ד ימין בקשר להקלטות השיחות, וכי יש בכך כדי להשפיע על המשקל שיש לייחס להן:
60.1. תמלילי ההקלטות שהוגשו נתמכו בחוות דעת מומחה מטעם המתמללת גב' ענת שגב. גב' שגב העידה שנמסרו לה 16 קבצים לתמלול (פרוטוקול הדיון, עמ' 30 ש' 16-13), הגם שלתגובה לתשובה לה"פ מיום 27.5.2020 צירף רו"ח רייטן רק 10 תמלילים. קיומן של הקלטות כאמור לא הוזכר בתצהיר גילוי המסמכים של רו"ח רייטן מיום 25.10.2020 (נספח 15 לתצהיר עו"ד ימין). מכאן שלכאורה מעבר לעשרת התמלילים שצורפו לתגובה לתשובה לה"פ, לא ניתן גילוי מצד רו"ח רייטן לגבי הקלטות נוספות שהיו בידיו והועברו לתמלול. רו"ח רייטן נשאל בעדותו באשר לששת התמלילים שלא צורפו לתגובה לתשובה לה"פ, ואולם בעדותו ובסיכומיו הוא לא טען שגילה אותן לעו"ד ימין, אלא רק העיד שלמיטב זכרונו מסר לתמלול את כל ההקלטות שהיו בידיו (פרוטוקול הדיון, עמ' 376 ש' 12-10). אמנם, בעדותו טען רו"ח רייטן שאותם 6 תמלילים לא הוגשו כראיה מאחר שהשיחות שתומללו עסקו בבנו של עו"ד ימין (שם, בעמ' 374 ש' 15-9). ואולם בנסיבות העניין, בהן מדובר בשיחות עם עו"ד ימין, ובפרט משעה שרו"ח רייטן מבקש להסתמך על התמלילים שכן צורפו, אני סבור שהיה מקום לגלות את כל השיחות לעו"ד ימין וכאמור נראה שהדבר לא נעשה (ובכל מקרה רו"ח רייטן לא טען אחרת). זאת, בפרט בשים לב לכך שגם בתמלילים שצורפו לתגובה לתשובה לה"פ היו מקטעים שעסקו בבנו של עו"ד ימין (ר' למשל: שם, נספח א/8 בעמ' 6-4 ונספח א/9 בעמ' 16-14).
60.2. בנוסף, בעדותו בפניי העיד רו"ח רייטן תחילה כי הקליט "כל שיחה שהייתה לי עם יהודה" (פרוטוקול הדיון, עמ' 374 ש' 8-7). משעומת רו"ח רייטן עם ראיות המלמדות כי קיים שיחות רבות נוספות עם עו"ד ימין, מעבר לשיחות שהוקלטו והועברו לתמלול (כעולה מפירוט השיחות שצירף עו"ד ימין כנספח 64 לתצהירו), השיב כי אין בידיו הקלטות של שיחות נוספות וציין כי "לא כל שיחה הקלטתי" (עמ' 378, ש' 9). יש לזקוף חוסר עקביות זה לחובתו של רו"ח רייטן בכל הקשור להקלטות השיחות.
61. שנית, רו"ח רייטן טען כי האמור בסיכום הישיבה (נספח 57 לתצהירו) ששלחה עו"ד סלומון, תומך בגרסתו כי הצדדים מחזיקים במניות החברה בחלקים שווים. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לקבל טענה זו:
61.1. בפתח הדברים אני סבור שאין ממש בטענת רו"ח רייטן לפיה טענות עו"ד ימין בתצהירו בקשר לסיכום הישיבה עולות כדי הרחבת חזית. סיכום הישיבה צורף להמרצת הפתיחה במסגרת טענות רו"ח רייטן בקשר להלוואה לסאווא ולצורך הצגת הרקע למתן ההלוואה בלבד. בהמרצת הפתיחה לא נטען שהסיכום מהווה ראיה לשיעור הבעלות, כאשר רו"ח רייטן אפילו לא ציין ששיעור זה מוזכר בסיכום. גם בתגובה לתשובה לה"פ, בבואו של רו"ח רייטן להתמודד עם טענות עו"ד ימין בתשובה להמרצת הפתיחה בסוגיית הבעלות במניות החברה, לא טען רו"ח רייטן שסיכום הישיבה מהווה ראיה לעמדתו בסוגיה. רק בתצהירו של רו"ח רייטן (למשל בסעיפים 152 ו-433) הועלתה טענה זו לראשונה, ועל כן אין כל קושי בכך שעו"ד ימין השיב לה בתצהירו.
61.2. עו"ד סלומון העידה בפניי כי היא כמעט ולא זכרה את פרטי המקרה, ובכלל זאת לא מזהה את סיכום הישיבה וכלל לא בטוחה שהוא נכתב על ידה (פרוטוקול הדיון, עמ' 83 ש' 8-4). עו"ד ימין הבהיר בתצהירו ובעדותו כי הוא לא מסר לעו"ד סלומון שהבעלות במניות החברה היא בחלקים שווים, כי נושא זה כלל לא עלה בישיבה שהתקיימה וכי ייתכן שהמידע נמסר לה מרו"ח רייטן במסגרת התקשורת שהיתה בין הצדדים לאחר הישיבה (ר' למשל: סעיף 109.2 לתצהירו של עו"ד ימין; פרוטוקול הדיון, עמ' 707 ש' 31-6). לא הובאה כל ראיה בכדי לסתור עדות זו, ובפרט לא הובאה עדות סותרת של רו"ח רייטן, בתצהירו ובעדותו, לפיה שיעור הבעלות במניות החברה אכן הוזכר במהלך הישיבה. אדרבא, בסעיף 433 לתצהירו טען רו"ח רייטן, והדבר אינו שנוי במחלוקת, כי נושא הישיבה היה אחר ועניינו בחוב שהוסדר לימים בהלוואה לסאווא.
61.3. זאת ועוד, בדומה לסוגיית הבעלות במניות החברה, שהוזכרה באופן אגבי בסיכום הישיבה, ניתן למצוא בסיכום אי-דיוקים גם לגבי סוגיות אגביות נוספות. כך למשל בכל הקשור למועד המכירות של זכויות וקנין (שנמכרו בשנת 2015 ולא בשנת 2016 כפי שנכתב – ר' למשל: נספח 37 לתצהיר רו"ח רייטן).
61.4. בנוסף, מעיון בתכתובת הדוא"ל בין הצדדים לבין עו"ד סלומון (נספח 58 לתצהיר רו"ח רייטן), עולה גם כי עו"ד סלומון היתה בקשר בעיקר עם רו"ח רייטן, שהיה היחיד שהגיב להודעותיה, וכי נערכו שינויים בסיכום הישיבה שהוגש, ככל הנראה בעקבות שיג ושיח עם מי מהצדדים לאחר הפגישה (כעולה מהאמור בהודעת הדוא"ל של עו"ד סלומון אליה צורף הסיכום, בה ציינה כי היא מצרפת "סיכום ישיבה מתקדם יותר").
61.5. בשל צירוף הנסיבות האמורות, אני סבור שאין לראות בסיכום הישיבה כתומך בגרסתו של רו"ח רייטן, וזאת על אף שגם עו"ד ימין כותב להודעת הדוא"ל במסגרתה הוא נשלח (עו"ד ימין העיד כי למיטב זיכרונו הוא לא עיין בסיכום הישיבה בזמן אמת כאמור בסעיף 109.2.2 לתצהירו ובעדותו בפניי – פרוטוקול הדיון, עמ' 706 ש' 17).
62. שלישית, בנסיבות העניין לא מצאתי לקבל את טענות רו"ח רייטן לפיהן תמיכה לגרסתו ניתן למצוא בהצהרות ההון של עו"ד ימין עבור השנים 2010 ו-2013 (שהוגשו בשנים 2012 ו-2015 בהתאמה):
62.1. אין חולק כי הצהרות ההון נערכו והוגשו על ידי רו"ח רייטן כמנהל החשבונות האישי של עו"ד ימין באותה תקופה, כאשר תוכן ההצהרות מולא בכתב ידו של רו"ח רייטן (ר' למשל: סעיף 111.2 לתצהירו של עו"ד ימין; ועדותו של רו"ח רייטן – פרוטוקול הדיון, עמ' 327 ש' 11-6). עוד אין חולק כי עו"ד ימין חתום על ההצהרות האמורות, ואולם הוא אינו חתום על הנספחים להן, ובכלל זאת על נספח 1 שכותרתו "השקעות בתאגידים" ובו צוין כי בעלותו של עו"ד ימין בחברה היא בשיעור של 50%. עו"ד ימין הצהיר והעיד כי בניגוד להצהרות ההון עצמן, בהן הוא עיין ועליהן חתם בזמן אמת, הוא לא חתם ולא עיין בנספחים להצהרות, וכל זאת במסגרת מערכת היחסים הקרובה והאישית שאין חולק כי התקיימה בין הצדדים לאורך כ-25 שנים (סעיף 111.3 לתצהיר עו"ד ימין; פרוטוקול הדיון, עמ' 814 ש' 31 – עמ' 815 ש' 23). רו"ח רייטן לא הציג כל ראיה המוכיחה שעו"ד ימין נחשף לנספחים האמורים, ובפרט נעדרת כל עדות מצדו לפיה מסר לעיונו של עו"ד ימין את הנספחים בטרם החתים אותו על הצהרות ההון (עדות שהיתה מסירה כל ספק ופועלת לטובתו).
62.2. זאת ועוד, הוכח כי רו"ח רייטן עצמו חתם בשם החברה על בקשה לרישום שעבוד בשנת 2006 (נספח 31 לתצהירו של עו"ד ימין; ר' גם עדותו של רו"ח רייטן – פרוטוקול הדיון, עמ' 303 ש' 20-8), שאליה צורף נסח מרשם החברות מיום 19.7.2006 ובו מצוין כי שיעור הבעלות במניות החברה הוא 75% לעו"ד ימין ו-25% לרו"ח רייטן. בנוסף, גם בהשגה שהוגשה עבור רו"ח רייטן, בהמשך לייפוי כוח חתום שניתן לעו"ד אזולאי, צוין שיעור בעלות זהה. דעתי היא כי כפי שחתימת רו"ח רייטן על שטר המשכנתא, שאליו צורף הנסח האמור, אינה מוכיחה כשלעצמה שרו"ח רייטן היה מודע לאמור בנסח שצורף לה; וכפי שאין לראות במתן ייפוי הכוח החתום לעו"ד אזולאי כמלמדת על ידיעתו של רו"ח רייטן את שנכתב בהשגה - כך גם אין להסיק שעו"ד ימין היה מודע והסכים לאמור בנספחים להצהרות ההון שהוגשו מטעמו, רק מאחר שחתם על ההצהרות עצמן (מה גם ששיעור הבעלות בחברה בנספח 1 להצהרות ההון לא השפיע על סכום ההון המוצהר של עו"ד ימין, שכן הוא הוצג בהתאם לערך הנקוב של המניות בסך של 150 ש"ח במקום 225 ש"ח, ומדובר בהפרש זניח).
62.3. עוד יצוין כי הצהרות ההון של עו"ד ימין התבקשו על ידו בדרישת גילוי המסמכים ששלח לרו"ח רייטן ביום 24.8.2020 (סעיף 2.23 לדרישה שצורפה כנספח 14 לתצהירו של עו"ד ימין). בתצהיר המענה לדרישה זו מיום 25.10.2020, לאחר הגשת כתב התשובה להמרצת הפתיחה אשר פרסה בפני רו"ח רייטן את גרסתו של עו"ד ימין, השיב רו"ח רייטן כי "דרישה זו אינה רלוונטית" (אף שציין בד בבד כי כל המסמכים שהתבקשו בסעיף זה נמסרו, וזאת בגדר "למעלה מן הדרוש"). חרף האמור, בתצהיר עדותו הראשית ביקש רו"ח רייטן להסתמך על אותן הצהרות הון בלתי רלוונטיות (לשיטתו שלו). אני סבור שיש לזקוף התנהלות זו לחובתו של רו"ח רייטן ובהתאם לכל היותר לייחס להצהרות משקל מוגבל בלבד.
63. לבסוף, רו"ח רייטן ביקש להסתמך גם על עדותו של רו"ח ביטראן, שכאמור היה רואה החשבון של החברה במשך שנים רבות, אשר העיד כי מתוך היכרותו וחברותו עם רו"ח רייטן ועו"ד ימין הוא קיבל את הרושם שהם שותפים שווים בחברה (ר' למשל: סעיף 4 לתצהירו; ועדותו בפניי – פרוטוקול הדיון, עמ' 128 ש' 19 – עמ' 129 ש' 8 ועמ' 130 ש' 24-18). איני סבור שבכוחה של עדות זו, הגם שתמכה חלקית בגרסתו של רו"ח רייטן, כדי להוביל לקבלת גרסתו:
63.1. רו"ח ביטראן העיד כי ברוב השנים הוא בילה הרבה יותר זמן עם רו"ח רייטן מאשר עם עו"ד ימין ובהתאם פיתח עימו חברות הדוקה יותר מאשר עם עו"ד ימין (ר' למשל: שם, בעמ' 153 ש' 20-7 ובעמ' 155 ש' 16 – עמ' 156 ש' 6), ויש לקחת עובדה זו בחשבון במשקל שייוחס לעדותו. ודוק: העובדה שעו"ד ימין הציג את רו"ח ביטראן כחברו בהליך אחר (ת"א 48663-10-15), אינה גורעת מכך שכאמור על פי עדותו של רו"ח ביטראן עצמו קרבתו לעו"ד ימין היתה פחותה במידה בלתי מבוטלת בהשוואה לחברותו עם רו"ח רייטן.
63.2. מעבר לכך, התרשמותו של רו"ח ביטראן נגעה לאופן התנהלותם של הצדדים. ואולם אופן התנהלות זה אינו מעיד בהכרח על שיעור הבעלות במניות החברה, אלא נראה כי הוא נובע מיחסי קרבה, אמון וחברות ארוכת שנים שפיתחו הצדדים עד לפרוץ הסכסוך, ואין בכך לטעמי להעיד בהכרח שהם היו בעלי מניות שווים בחברה.
63.3. מכל מקום, וזה העיקר, רו"ח ביטראן העיד במפורש כי בדיווחים שהגיש לרשויות המס (שחלקם כללו התייחסות לבעלי מניות החברה) הוא הסתמך באופן בלעדי על הרישום שהופיע במרשם שהתנהל ברשם החברות (שם, בעמ' 139 ש' 18-6). זאת, בהמשך לדברים דומים שנכתבו במכתב מענה ששלח ביום 25.12.2019 לב"כ עו"ד ימין קודם להגשת תצהירו ולמתן עדותו בפניי (נספח 47 לתצהיר עו"ד ימין, ההדגשה במקור), בו גם הובהר למעשה כי למשרדו של רו"ח ביטראן אין כל נגיעה לסוגיית הבעלות במניות החברה. ובלשון רו"ח ביטראן במכתבו: "משרדנו אינו מטפל בשום צורה בנושא המניות ובעלי התפקידים בחברה ולכן הננו מפנים אותך בנושא ליועציה המשפטיים של החברה. הבסיס לדיווחינו לרשויות המס בטופס 1214 הינו רשם החברות", כשהוא מוסיף כי "מס הכנסה מתייחס לדוח ברשם החברות ולא למה שנרשם בטופס זה". מכאן שהבסיס הבלעדי לעמדתו של רו"ח ביטראן "בזמן אמת" ובטרם הוגש תצהירו היה המרשם שהתנהל ברשם החברות, ולא כל מקור אחר. לפיכך, ממילא לא היה מקום לייחס משקל של ממש לעדותו של רו"ח ביטראן בדבר התרשמותו בנושא זה מהיכרותו את הצדדים.
ד.5 סיכום – שיעור הבעלות במניות החברה הוא 225 מניות לעו"ד ימין ו-75 מניות לרו"ח רייטן
64. מניתוח מכלול הראיות האמורות לעיל הוכח לטעמי כי בשנת 1998, בעת שמניות החברה היו רשומות בחלקים שווים על שמן של גב' רייטן וגב' ימין, החליטו הצדדים לשנות את שיעור הבעלות במניות החברה כך שיתאם ליחס השקעתם ברכישת מקרקעי פלדמן , קרי 75% לעו"ד ימין ו-25% לרו"ח רייטן, ולאחר מכן העבירו את הבעלות במקרקעין לחברה. עוד הוכח כי רישום זה עמד על מכונו במרשם המתנהל ברשם החברות במשך כ-12 שנים, עד ששונה באופן חד-צדדי על ידי רו"ח רייטן במסגרת הדוח השנתי שהוגש לרשם החברות בשנת 2010, וכך הוא נותר עד היום. עו"ד ימין הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח כי מצב זה טעון תיקון.
65. לפיכך, אני קובע כי עו"ד ימין הוא בעליהן של 225 מניות החברה ורו"ח הוא בעל 75 ממניותיה.
66. עם זאת, איני מקבל את טענת עו"ד ימין לפיה העלאת טענות רו"ח רייטן בנוגע לשיעור הבעלות במניות החברה עולה כדי חוסר תום לב המצדיק כשלעצמו את דחיית התביעה. כפי שיפורט בפרק יג.1 להלן, עו"ד ימין הסכים במפורש בדיון מיום 28.11.2022 כי יש להורות על היפרדות של הצדדים, ואף אני נוכחתי שכיום ובעקבות האירועים מושא התביעה קיים בין הצדדים חוסר אמון מוחלט, המצדיק כשלעצמו להורות על היפרדות הצדדים בכדי למנוע מצב של חוסר תפקוד ועל מנת לאפשר את המשך פעילותה של החברה. כמו כן, כפי שיפורט בהמשך פסק דין זה, לצד קבלת גרסתו של עו"ד ימין בסוגיית שיעור הבעלות במניות החברה, רו"ח רייטן עמד בנטל להוכיח את קיפוחו בקשר לסירוב עו"ד ימין למסור לו מסמכים שונים, וכן עמד בנטל לצורך מינוי מומחה מטעם בית המשפט לשם בחינת טענת קיפוח נוספת. בנסיבות אלה, מוצדק לטעמי לדחות את טענתו של עו"ד ימין ולהמשיך ולברר את תביעתו וטענותיו של רו"ח רייטן.
67. ודוק: עו"ד ימין לא ביקש להסתמך בטענותיו לפיהן יש לדחות את המרצת הפתיחה על ההלכה שנפסקה בע"א 765/18 חיון נ' חיון, פס' 35-24 (1.5.2019; להלן: "עניין חיון"), ודי בכך כדי שלא אדחה את המרצת הפתיחה על בסיס הלכה זו (ור' לאחרונה הסתייגות מסוימת מהפסיקה בעניין חיון בע"א 7862/22 דכנאס נ' דפראוי, פס' 23 (20.7.2023); ומנגד חזרה על הפסיקה בעניין חיון בע"א 3589/23 קדוש נ' גנדלר, פס' 37-34 (1.8.2023)). עוד יוער, בבחינת למעלה מן הצורך, כי במקרה דנן גם לגופם של דברים לא היה מקום לדחות את המרצת הפתיחה על בסיס ההלכה שנקבעה בעניין חיון, לפיה מקום בו נמצא כי בעל דין שיקר בעדותו ביודעין שקר בוטה בעניין מהותי אשר יורד לשורש גרסתו בהליך, יש לפסוק לחובתו מסיבה זו בלבד. זאת, בין היתר, מאחר ששיעור הבעלות במניות החברה לא היה רכיב הכרחי בהמרצת הפתיחה שהגיש רו"ח רייטן בעניין קיפוחו כבעל מניות החברה, וטענותיו, רובן ככולן, עומדות גם אם היו בבעלותו 25% ממניות החברה ולא 50% כטענתו. לפיכך, ממילא סוגיה זו לא היתה בעניין מהותי היורד לשורש גרסתו של רו"ח רייטן בהליך.
68. אפנה עתה לבחון את טענות הקיפוח הקונקרטיות שהעלה רו"ח רייטן נגד מעשיו של עו"ד ימין, ואולם ראשית אדרש בקצרה לעילת הקיפוח.
ה. עילת הקיפוח – המסגרת הנורמטיבית
69. סעיף 191 לחוק החברות קובע כי אם "התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו...". הוראה משלימה מעוגנת בסעיף 192(ב) לחוק החברות, הקובע כי "בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים" (יצוין כי הוראה דומה לזו שבסעיף 191 לחוק החברות הופיעה עוד בסעיף 235 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, ומשכך גם הפסיקה שקדמה לחוק החברות עשויה להיות רלוונטית לסוגיה).
70. המונח "קיפוח" לא זכה להגדרה בחוק החברות. בפסיקת בית המשפט העליון פורש כי קיפוח משמעו פגיעה בציפיות הלגיטימיות של בעלי המניות, וזאת בהתאם לאופי החברה ולמכלול נסיבות המקרה (ר' למשל: ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין, פ"ד מו(1) 125, 131 (1991; להלן: "עניין דוידזון"); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר, פס' 21 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (14.12.2006; להלן: "עניין נצבא"); זוהר גושן ואסף אקשטיין דיני חברות 322 (2023; להלן: "גושן ואקשטיין")).
לעניין סעיף 191 יפים הדברים שנקבעו בעניין בכר נ' ת.מ.מ., בעמ' 246-244:
"זהו סעיף של קביעת נורמה כללית וגמישה, להתערבות בית המשפט לשם קביעת נורמה של הוגנות גם בתחום המסחרי של ניהול חברה... קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במיתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה... במקרה של קיפוח, מסור לבית המשפט שיקול-דעת נרחב, לעניין קביעת העקרונות הנורמאטיביים בסוגיה זו, והסעדים ההולמים. ההכרעה נעשית בכל מקרה לגופו, וכך נוצק תוכן למסגרת הכללית שנקבעה בחוק" (ר' גם: עניין נצבא, פס' 21 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור; רע"א 7089/22 ברנד נ' נגר, פס' 12 (31.10.2022)).
71. בעניין דוידזון הובאה בהסכמה עמדתה של פרופ' צפורה כהן, לפיה "בחברה שהיא מעין שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. לכן, התנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח" (צ' כהן, בעמ' 131; ר' גם: רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3) 380, 383 (2005); ה"פ (כלכלית ת"א) 66750-06-16 בן-ארי נ' שכטר, פס' 45-36 (20.7.2017; להלן: "עניין בן-ארי"); ת"א (כלכלית ת"א) 11439-05-19 טל נ' גיא, פס' 88-79 (21.1.2024; להלן: "עניין טל")). בית המשפט העליון הכיר לאורך השנים בנסיבות שונות העולות כדי קיפוח המקנה לבעל המניות המקופח זכות לסעד לפי סעיף 191 (לסיכום הנסיבות השונות, ר' למשל: ע"א 8857/21 גינזבורג נ' מדיפאואר אוברסיז פאבליק קו. לימטד, פס' 33 (26.2.2023; להלן: "עניין גינזבורג"); ע"א 1264/23 תוליק רקיע יזמות בע"מ נ' אולריד בע"מ, פס' 29-27 (22.10.2023)).
72. לבסוף, לעניין נטל ההוכחה נפסק כי "על בעל המניות הטוען לקיפוח מתוקף סעיף 191 לחוק החברות רובץ הנטל להוכיח באופן לכאורי את קיפוחו... ככל שקיומו של קיפוח יוכח באופן לכאורי כאמור, עובר נטל ההוכחה אל כתפיהם של בעלי המניות הנתבעים להוכיח אחרת" (ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' מולר, פס' 44 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (25.9.2016); ר' גם: עניין בכר נ' ת.מ.מ., בעמ' 249; ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, פס' 40 (28.5.2012); ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' חביב, פס' 13 (28.2.2016; להלן: "עניין פרט תעשיות"); גושן ואקשטיין, בעמ' 323). עוד נקבע בפסיקה בהקשר זה כי "אם יצליח התובע להראות קיפוח ברמת הוכחה לכאורית זו, יעבור נטל ההוכחה אל הנתבע אשר יידרש להוכיח אחרת. נטל זה, משמעו נטל השכנוע: הנתבע יידרש להביא ראיות אשר תשכנענה את בית המשפט, על פי מאזן ההסתברויות, כי הדברים אינם כפי שהם נראים וכי לאמיתו של דבר החברה לא נוהלה בדרך שעולה כדי קיפוח המיעוט" (עניין גינזבורג, בפס' 35).
ו. מכירת זכויות וקנין וחלוקת התמורה מעסקת האחים פתחי
73. כאמור לעיל, בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה כיצד הוסכם שיימכרו זכויות וקנין ותחולק התמורה שתתקבל ממכירתן.
ו.1 טענות רו"ח רייטן
74. לטענת רו"ח רייטן בסיכומיו, זכויות וקנין נרכשו על ידי טבת בשותפות בחלקים שווים עם כוכב ברקת, כאשר הוסכם בין החברות שכל אחת מהן תהיה זכאית למחצית מהתמורה שתתקבל מכל מכירה של זכויות וקנין. זאת בדומה לאופן שבו התחלקו הבעלות המשותפות בתמורה ממכירות זכויות מרציאנו, וכפי שעתידים להתחלק הרווחים מהפרויקט של שותפות שריגים (קרי כל אחת מהשותפות לפי חלקה). טענה זו מבוססת, בין היתר, על מסמך שערך עו"ד ימין בכתב יד, בו חישב את חלקה של כוכב ברקת מכל המכירות של זכויות וקנין לפי שיעור של 50%. לטענת רו"ח רייטן, בניגוד להסכמות אלה העביר עו"ד ימין לכוכב ברקת את מלוא התקבולים ממכירות זכויות וקנין, וכי על כן יש להורות לו להשיב מחצית מתקבולים אלה לטבת, תוך שהוא מסכים שכוכב ברקת תהא זכאית מנגד למחצית מתקבולי המכירה העתידית של יתרת זכויות וקנין (שכזכור משקפת שטח של כ-11.7 דונם) שרשומים בספרי טבת.
75. עוד נטען כי עמדת רו"ח רייטן נתמכת באמירות ברורות של עו"ד ימין משיחות טלפון בינו לבין רו"ח רייטן, בהן נידונה עסקה למכירת חלק מזכויות וקנין המשקף שטח של 10.6 דונם. חלק זה נמכר תחילה בשנת 2015 לשני רוכשים בשם נחמקין וסיטון (להלן: "עסקת נחמקין וסיטון"), ואולם בסופו של יום העסקה בוטלה לאחר הליך משפטי. בשנת 2018 נמכר בשנית החלק מושא עסקת נחמקין וסיטון, הפעם לחברת מגדלי אירופה יזמות והשקעות בע"מ, שבעליה הם גם הבעלים של אחים פתחי (להלן: "מגדלי אירופה" ו"עסקת מגדלי אירופה"). במסגרת עסקת מגדלי אירופה נמכר החלק האמור מזכויות וקנין בכ-3.4 מיליון ש"ח יותר מהמחיר בו הוא נמכר בעסקת נחמקין וסיטון בשנת 2015 (להלן: התמורה הנוספת"), וכתוצאה מכך נטען שנוצר מהעסקה רווח חשבונאי בסך של 1,845,770 ש"ח (שהם 2,082,550 ש"ח בתוספת מע"מ ולאחר הפחתת סכום נוסף בגין ביטול עסקת נחמקין וסיטון) שכולו נרשם לזכות כוכב ברקת. לטענת רו"ח רייטן, בתחשיב בכתב ידו של עו"ד ימין (נספח 25א לתצהיר רו"ח רייטן; להלן: "תחשיב עו"ד ימין") הוא חילק את הרווח האמור לשניים, הפחית ממנו סך של 130,840 ש"ח ובגין הסכום שהתקבל בתוספת מע"מ, קרי 926,693 ש"ח, הוא הוציא חשבונית אישית בגין ייעוץ משפטי לכוכב פסגות נדל"ן בע"מ, שהיא חברה נוספת בבעלות מר בכנר (להלן: "כוכב פסגות" ו"החשבונית לכוכב פסגות"). עוד נטען כי בשיחות הטלפון האמורות הודה עו"ד ימין במפורש שטבת זכאית למחצית מהרווח שנוצר כמתואר לעיל כתוצאה מעסקת מגדלי אירופה, וכי יש בכך כדי להוכיח שטבת אכן היתה זכאית לקבלת מחצית מכל תקבול בגין מכירת זכויות וקנין. כן נטען כי במקביל לחתימת עסקת מגדלי אירופה, ולצורך הוצאתה לפועל על פי דרישת מגדלי אירופה, הציג לה עו"ד ימין הסכם במסגרתו מכר בנאמנות עבור טבת חלק מזכויות וקנין לכוכב פסגות, בשטח ובמחיר זהים לאלה שבעסקת מגדלי אירופה (להלן: "עסקת טבת-כוכב פסגות"). לטענת רו"ח רייטן, עסקת טבת-כוכב פסגות היתה פיקטיבית וההסכם שלה זויף על ידי עו"ד ימין, תוך הצגת מצג שווא למגדלי אירופה אשר נועד לגרום לה להתקשר בעסקת מגדלי אירופה. לאור כל האמור, עתר רו"ח רייטן לחייב את עו"ד ימין להשיב את חלקה של טבת מהרווח בעסקת מגדלי אירופה, שאותו נטען כי לקח לכיסו באמצעות החשבונית לכוכב פסגות.
76. כן נטען שבהסכם מיום 30.12.2015 מכרו טבת וכוכב ברקת לאחים פתחי חלק מזכויות וקנין המשקף שטח של 15 דונם בתמורה לסך של 8,850,000 ש"ח (להלן: "עסקת האחים פתחי"). לטענת רו"ח רייטן, מתוך סכום זה הייתה טבת זכאית לסך של 5,981,568 ש"ח (6,998,435 ש"ח כולל מע"מ), ואולם אף על פי כן לא הועבר לה כל תקבול ששולם כחלק מעסקת האחים פתחי.
ו.2 טענות עו"ד ימין
77. לטענת עו"ד ימין, בניגוד לאופן בו נמכרו זכויות מרציאנו, הוחלט שמכירות מתוך זכויות וקנין ייעשו בנפרד, כך שכל אחת מהחברות (טבת וכוכב ברקת) תהיה זכאית אך לתמורה שתתקבל מהמכירות שהיא תבצע, ומשכך אין לטבת זכות לקבל חלק מהתמורה שהפיקה כוכב ברקת מהמכירות שביצעה בעצמה. מסקנה זו, כך נטען, עולה בקנה אחד עם העובדה שבהסכם טבת-כוכב ברקת, המסדיר את מערכת היחסים של טבת וכוכב ברקת ביחס לזכויות וקנין, לא נקבעה כל מגבלה או תנאי המחייב למכור את הזכויות במשותף או מקנה לכל צד זכאות למחצית מהתקבולים בגין מכירה על ידי הצד השני. כך עולה גם מעדותו של מר בכנר, שהעיד כי כוכב ברקת מכרה את חלקה בזכויות וקנין בנפרד מטבת ובהתאם קיבלה את התמורה מאותן מכירות. כן נטען שגרסתו השונה של רו"ח רייטן בעדותו, בדבר מכירת זכויות וקנין וביצוע התחשבנות בסוף, מהווה הרחבת חזית, כמו גם טענה בעל פה כנגד הסכם טבת-כוכב ברקת; וכי בנסיבות העניין יש לתת משקל אפסי להקלטות השיחות בין עו"ד ימין ורו"ח רייטן.
78. עוד נטען כי עמדתו של עו"ד ימין תואמת את האופן בו בוצעה עסקת האחים פתחי. לטענת עו"ד ימין, מנייר בכתב ידו של רו"ח רייטן (נספח 55 לתצהירו של עו"ד ימין; להלן: "מסמך הנחיות רו"ח רייטן") עולה כי בעסקת האחים פתחי מכרה טבת חלק מזכויות וקנין המשקף שטח של כ-10.1 דונם, עבורם היא היתה זכאית לסך של 5,981,568 ש"ח, בעוד שכוכב ברקת מכרה זכויות המשקפות שטח של כ-4.9 דונם בלבד, עבורם שולמו לה 2,868,432 מיליון ש"ח (לא כולל מע"מ). לטענת עו"ד ימין, עסקה זו סותרת את התזה לפיה טבת וכוכב ברקת זכאיות כל אחד למחצית מכל תמורה שתתקבל ממכירות זכויות וקנין, שכן במסגרתה מכרה כל חברה זכויות בהיקף שונה ובהתאם גם קיבלה תמורה שונה, והכל בהתאם להנחיות רו"ח רייטן כיצד ובאילו סכומים על כל אחת מהחברות להוציא חשבוניות. בתוך כך, עו"ד ימין דוחה את טענת רו"ח רייטן וגורס כי שולם לטבת מלוא חלקה האמור מהתמורה בעסקת האחים פתחי.
79. כן נטען כי עמדת עו"ד ימין תואמת את הצהרות טבת שהוגשו לרשות המיסים וכן את דוחותיה הכספיים לשנים 2015-2014, שנערכו ונחתמו על ידי רו"ח רייטן, בהם צוין כי בשנת 2015 נמכרו 46.37% מחלקה של טבת בזכויות וקנין (קרי חלקה של טבת בעסקת האחים פתחי). בהתאם נטען כי לו היה ממש בגרסתו של רו"ח רייטן לפיה בכל מכירה נמכרו זכויות במשותף כאשר כל צד זכאי למחצית מהתמורה, היה מקום לציין ששיעור הזכויות שמכרה טבת היה שונה. עוד נטען כי גרסתו של עו"ד ימין נתמכת בעובדה שלדוחות הכספיים לשנת 2016 צורפה הצהרה לפיה עו"ד ימין מחזיק ביתרת זכויות וקנין בנאמנות עבור טבת בלבד. בנוסף, נטען שהדברים נתמכים גם בעדותו של רו"ח רייטן, שאישר כי יתרת זכויות וקנין שטרם נמכרו (המשקפת שטח של 11.7 דונם) רשומה בספרי טבת, שייכת לה בלבד וכי לכוכב ברקת אין כל זכות לגביה, כפי שאישר גם מר בכנר בעדותו.
80. אשר לטענות בנוגע לזכותה של טבת להשתתף ברווח מעסקת מגדלי אירופה, טוען תחילה עו"ד ימין כי מדובר בהרחבת חזית שדינה להידחות. לגוף הדברים, נטען כי עסקת נחמקין וסיטון בוצעה על ידי כוכב ברקת בלבד, מחלקה בזכויות וקנין; כי כוכב ברקת נשאה לבד בתשלום המס בגין העסקה ובעלויות המשפטיות לצורך ביטולה; וכי עסקה זו לא מצאה כל ביטוי בדוחות הכספיים של טבת והתמורה שהתקבלה ממנה לא עברה בחשבון הנאמנות אלא הועברה ישירות לכוכב ברקת. משכך, כפי שטבת לא מכרה זכויות בעסקת נחמקין וסיטון ולא היתה זכאית לחלק מהתמורה בעסקה זו, נטען כי אין לה זכות לחלק מהתמורה בעסקת מגדלי אירופה. לעניין החשבונית לכוכב פסגות, נטען כי אילו סבר רו"ח רייטן שמדובר בחשבונית פיקטיבית הוא לא היה מדווח אותה לרשויות המס כפי שעשה כמנהל החשבונות האישי של עו"ד ימין. עוד נטען כי החשבונית הוצאה לתשלום שכר טרחה בגין טיפול משפטי בענייניה של כוכב ברקת; כי אופן חישוב שכר הטרחה אינה נוגע לרו"ח רייטן; וכי מר בכנר העיד שמדובר בשכר טרחה בסכום שאינו חריג מבחינתו. לבסוף, טוען עו"ד ימין שאין ממש בטענות רו"ח רייטן לזיוף עסקת טבת-כוכב פסגות, שדווחה כדין לרשויות המס והוצאה בגינה שומת מס שבח. בתוך כך, נטען כי בסופו של יום עסקה זו בוטלה ועימה בוטלה גם השומה האמורה, ומשכך לא נגרם כל נזק לחברה ולא קופחו זכויותיו של רו"ח רייטן.
81. כן מעלה עו"ד ימין טענות כלליות כי מתוקף תפקידו רו"ח רייטן רשם בזמן אמת את ההעברות שנעשו בהנהלת החשבונות, לרבות בקשר לחשבון הנאמנות, כי היתה לו יכולת לעיין בחשבון הנאמנות וכי הוא אף ביצע פעולות בחשבון באמצעות טופס חתום מראש בידי עו"ד ימין. משכך נטען כי רו"ח רייטן היה מודע לכל הפעולות הכספיות שנעשו בחשבון הנאמנות בידי עו"ד ימין.
ו.3 אופן מכירת זכויות וקנין ושאלת זכאות טבת למחצית מכל תמורה בגין מכירתן
82. לאחר עיון בטענות ובראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את גרסתו של עו"ד ימין בכל הקשור לאופן מכירת זכויות וקנין וחלוקת התמורה ממכירתן ולדחות את גרסתו של רו"ח רייטן בנושא.
ו.3(א) הסכם טבת-כוכב ברקת, רישום זכויות וקנין ואופן מכירתן והדיווחים בגין המכירות
83. מהראיות עולה כי אופן הסדרת הבעלות המשותפת בין טבת לכוכב ברקת בקשר לזכויות וקנין, הרישום והמכירה של הזכויות והדיווח על מכירתן, תומכים כולם בגרסתו של עו"ד ימין.
84. ראשית, הסכם טבת-כוכב ברקת (נספח 4 לתצהיר רו"ח רייטן) קבע כי חלקה של כל חברה בזכויות וקנין יהיה 50% (סעיף 3 להסכם), שהיוו כאמור 12.5% מזכויות הבעלות במקרקעין (שכן זכויות וקנין היוו 25% מזכויות הבעלות). הסכם זה לא הגביל את זכותה של כל חברה למכור בנפרד את חלקה בזכויות, ולא קבע שעל כל מכירה להיעשות במשותף תוך חלוקת התמורה באופן שוויוני.
85. שנית, אין חולק על כך שמחצית מזכויות וקנין (המשקפות שטח של כ-21.85 דונם) נרשמו בספרי טבת ומחציתן בספרי כוכב ברקת. כך עולה למשל מהמאזן של טבת ומביאור 1 לדוחות הכספיים שלה לשנת 2014, עליהם היה חתום רו"ח רייטן (שנכללו בנספח 51 לתצהירו של עו"ד ימין, עמ' 3 ו-7 לדוח), כמו גם מעדותו של רו"ח רייטן (פרוטוקול הדיון, עמ' 347 ש' 14 – עמ' 348 ש' 3).
86. שלישית, הוכח שכל המכירות מתוך זכויות וקנין שקדמו לעסקת האחים פתחי בוצעו ממחצית הזכויות שנרשמה בספרי כוכב ברקת בלבד:
86.1. כך עולה ממסמך הנחיות רו"ח רייטן, שהוא מסמך בכתב ידו בו ציין רו"ח רייטן כי כוכב ברקת בלבד הוציאה חשבוניות בגין המכירה בעסקת נחמקין וסיטון והמכירות לרוכשים איליה וחנני, והנחה לגבי אופן הוצאת החשבוניות בגין עסקת האחים פתחי. עובדה זו עולה גם מעדויותיהם של מר בכנר (שם, עמ' 498 ש' 15-2) ורו"ח רייטן (שם, בעמ' 347 ש' 13-5).
86.2. זאת ועוד, לדברי עו"ד ימין בסעיפים 220ב ו-291 לתצהירו, שלא נסתרו שעה שעו"ד ימין לא נחקר עליהם, רו"ח רייטן הוא שהנחה את טבת וכוכב ברקת כיצד ועל ידי איזו חברה להוציא חשבוניות בגין המכירות שבוצעו מזכויות וקנין בשנת 2015; וכך גם העיד מר בכנר (שם, בעמ' עמ' 469 ש' 17-9). בהקשר זה יש לדחות את טענת הרחבת החזית שהעלה רו"ח רייטן לגבי טענותיו אלה של עו"ד ימין. זאת, בשים לב לכך שעו"ד ימין העלה טענות דומות עד זהות עוד בסעיף 7.1.1 לתשובה להמרצת הפתיחה, ואין בשוני הניסוחי בטענות אלה, שהתכתב עם שינויים שביצע רו"ח רייטן עצמו בין המרצת התפיחה לתצהירו, כדי להוות הרחבת חזית.
86.3. האמור נתמך גם בעדותו של רו"ח קזעורה, שהוא רואה חשבון ומנהל חשבונות של מר בכנר והחברות בבעלותו (להלן: "רו"ח קזעורה"). בעדותו בפניי העיד רו"ח קזעורה כי במסגרת שירותיו לכוכב ברקת הוא הוציא עבורה את החשבוניות בגין מכירת החלק מזכויות וקנין שהיה רשום בספריה, וזאת בהתאם להנחיות שהעביר לו רו"ח רייטן במסמך הנחיותיו (פרוטוקול הדיון, עמ' 852 ש' 19-7, עמ' 854 ש' 33-28, עמ' 859 ש' 7-4 ועמ' 903 ש' 28 – עמ' 904 ש' 9). יצוין כי לא מצאתי ממש בניסיונו של רו"ח רייטן להטיל ספק במהימנות עדותו של רו"ח קזעורה, בין בטענה כי מדובר בעד מעוניין הקשור לעו"ד ימין ולמר בכנר, ובין בטענה כי רו"ח קזעורה סירו למסור מידע ומסמכים לרו"ח רייטן תוך העלאת טענות שונות נגדו. בהקשר זה מקובלים עלי הסבריו של רו"ח קזעורה, שלא נסתרו על ידי רו"ח רייטן, באשר לטיב קשריו עם עו"ד ימין ומר בכנר ולהיעדר אינטרס אישי שלו בהליך (שם, 847 ש' 29 – עמ' 848 ש' 15 ועמ' 905 ש' 32-19), כמו גם המענה שנתן בעדותו לטענת אי-מסירת המסמכים (שם, בעמ' 849 ש' 2 – עמ' 850 ש' 25).
86.4. בהמשך לאמור, אני סבור כי גם התנהלות הצדדים בעסקת האחים פתחי תומכת בגרסתו של עו"ד ימין. בניגוד לטענותיו של רו"ח רייטן, ממסמך ההנחיות שלו נלמד כי בעסקת האחים פתחי הנחה רו"ח רייטן את כוכב ברקת להוציא חשבונית בגין כשליש מהתמורה (32.41% במדויק), בעוד שטבת הוציאה לאחים פתחי חשבונית בעבור כשני שליש מהתמורה (67.59% במדויק).
87. לפי גרסתו של רו"ח רייטן בהליך דנן, שומה היה על כל אחת משתי החברות, טבת וכוכב ברקת, להוציא חשבונית בגין מחצית התמורה מכל אחת מהמכירות שבוצעו מזכויות וקנין, לרבות בעסקת האחים פתחי. ואולם טבת וכוכב ברקת נהגו אחרת, בהתאם להנחיותיו של רו"ח רייטן, ויש לזקוף התנהלות זו לחובתו.
88. רביעית, גם האמור בדוחות הכספיים של טבת, עליהם חתום רו"ח רייטן, תומך בגרסתו של עו"ד ימין. כך, בביאור 1 לדוחות הכספיים לשנת 2014 צוינה רכישת זכויות וקנין במשותף עם כוכב ברקת, ובהתאם נרשם במאזנה של טבת גידול ב"מגרשים למכירה" (תחת רכוש שוטף) בסך של כ-3.7 מיליון ש"ח. לאחר ביצוע העסקאות משנת 2015 נכתב בביאור 1 לדוחות הכספיים לשנת 2015 כי טבת מכרה כ-46.4% מחלקה בזכויות, קרי החלק שנמכר על ידה בעסקת האחים פתחי (המשקף שטח של כ-10.138 דונמים) מתוך החלק בזכויות וקנין שנרשם בספריה (המשקף שטח של 21.85 דונם). בדוחות הכספיים לשנת 2015 אין כל ביטוי לכך שטבת מכרה מחצית מזכויות וקנין שנמכרו בעסקאות האחרות שבוצעו באותה שנה, קרי עסקת נחמקין וסיטון והמכירות לאיליה ולחנני (המשקפות שטח של 17 דונמים). בהתאם, בביאור 11 לדוחות הכספיים לשנת 2015 נרשמה לטבת הכנסה בסך של 5,981,568 ש"ח (ללא מע"מ) בגין חלקה בעסקת האחים פתחי, ולא נרשמה לה כל הכנסה בגין המכירות האחרות של זכויות וקנין שבוצעו (על ידי כוכב ברקת) בשנת 2015. רו"ח רייטן אישר בעדותו כי רק מכירת חלקה של טבת בעסקת האחים פתחי מצאה ביטוי בדוחות הכספיים של טבת (פרוטוקול הדיון, עמ' 350 ש' 7-1). דיווחים אלה עומדים בניגוד לטענותיו של רו"ח רייטן, שכן אילו הייתה טבת מוכרת מחצית מסך כל הזכויות שנמכרו בעסקאות בזכויות וקנין בשנת 2015, קרי זכויות המשקפות שטח של 16 דונם (מחצית מסך כל הזכויות שנמכרו, המשקפות שטח של 32 דונם - 17 דונמים במכירות לנחמקין וסיטון, איליה וחנני ו-15 דונמים נוספים בעסקת האחים פתחי, כעולה ממסמך הנחיות רו"ח רייטן), שאז היה אמור להיכתב בדוח שטבת מכרה זכויות בשיעור של כ-73% (16/21.85 דונמים). ואולם לא כך נכתב בדוחות הכספיים, עליהם חתם רו"ח רייטן עצמו, וזאת לפי הנחיותיו כיצד להוציא חשבוניות בגין המכירות.
89. חמישית, אין חולק על כך שיתרת זכויות וקנין (המשקפות שטח של כ-11.7 דונם) רשומה באופן בלעדי בספרי טבת, עובדה התומכת אף היא בגרסתו של עו"ד ימין. כך נלמד ממכתב נלווה שצורף לדוחותיה הכספיים לשנת 2016 (נספח 65 לתצהירו של עו"ד ימין), בו כותב עו"ד ימין למשרד רואה החשבון של טבת כי יתרת זכויות וקנין מוחזקות על ידו בנאמנות עבור טבת בלבד. גם רו"ח רייטן אישר בעדותו כי יתרת זכויות וקנין רשומה בספרי טבת בלבד, וכי בדוחותיה הכספיים לא רשומה כל הסתייגות לפיה קיימת לכוכב ברקת זכות כלשהי ביתרת זכויות וקנין (פרוטוקול הדיון, עמ' 347 ש' 14 – עמ' 348 ש' 8, עמ' 352 ש' 24-20 ועמ' 353 ש' 13-6). בהתאם לאמור, העיד מר בכנר כי אין לו כל טענה לבעלות או זכות אחרת של כוכב ברקת ביתרת זכויות וקנין הרשומות בספרי טבת (שם, בעמ' 531 ש' 12-10).
90. לסיכום חלק זה, הוכח לטעמי כי התנהלותם הרישומית והדיווחית של טבת וכוכב ברקת תומכת גרסתו של עו"ד ימין, בשים לב לכך שמחצית זכויות וקנין נרשמו בנפרד בספרי כל אחת מהחברות; המכירות של הזכויות בוצעו בנפרד על ידי כל חברה, בהתאם לחשבוניות שהוציאו על פי הנחיותיו של רו"ח רייטן; והדיווח על המכירות נעשה בנפרד על פי חלקה של כל חברה במכירות, תוך רישום יתרת זכויות וקנין בבעלות בלעדית של טבת, והכל כפי שמצא ביטוי בדוחות הכספיים שלה אותם אישר רו"ח רייטן בתפקידו כדירקטור.
ו.3(ב) השינויים המהותיים שעברה גרסתו של רו"ח רייטן בקשר למכירת זכויות וקנין
91. בטרם ידונו יתר הראיות הרלוונטיות, אדרש תחילה לסקירת טענותיו של רו"ח רייטן בהמרצת הפתיחה ובתצהירו, בעדותו בפניי ובסיכומיו, המלמדת כי גרסתו של רו"ח רייטן בסיכומיו היא גרסה שונה מהגרסה והטענות שהעלה ביתר שלבי ההליך, דבר המקשה מאוד על קבלתה.
92. בתצהיר העדות הראשית שלו טען רו"ח רייטן כי מאחר שטבת וכוכב ברקת היו בעלים משותפים של זכויות וקנין (קרי, "במושע") הרי שהן לא היו יכולות למכור בנפרד את זכויות וקנין שרכשו אלא רק בצוותא חדא. כך למשל, נטען בסעיף 294 לתצהיר רו"ח רייטן כי "כפי שטענתי כבר בה"פ (סעיפים 44-55) ובתשובתי בה"פ, הקרקע של החברה הינה בבעלות משותפת של החברה ושותפות אחרות, וביניהן 'כוכב ברקת בע"מ', באופן שלא ניתן כלל למכור קרקע ע"י שותף אחד בלבד, וככל שימין ערך עסקאות שכאלה, הכל בניגוד לדין, ממילא היה עליו לחלק את התמורה בין 2 השותפות, דבר שכמובן לא עשה" (ר' גם בסעיף 296 לתצהיר רו"ח רייטן). עוד טען רו"ח רייטן כי זכויות וקנין הן "קרקע במושע, ולפיכך לכל אחת מהשותפות יש חלק יחסי בכל גרגר מהקרקע, ולא ניתן לטעון כי חלק כלשהו מהקרקע שייך לאחד מן הבעלים בלבד והוא זה שיכול למכור אותו" (סעיף 301 לתצהיר).
93. כלומר, בהמרצת הפתיחה ובתצהיר רו"ח רייטן הוא החזיק בעמדה לפיה משעסקינן בבעלות משותפת בזכויות "במושע", לא היה ניתן למכור את זכויות וקנין כך שחלק מהמכירות יבוצעו רק על ידי כוכב ברקת והיא לבדה תשמור את התמורה מהן, וכי משכך ככל שעסקה כאמור בוצעה באופן חד-צדדי ובניגוד לדין זכאית טבת למחצית מהתמורה שהתקבלה בעסקה.
94. דא עקא, מדובר בטענה שגויה מיסודה, הנוגדת הן את הדין והן את התנהלות הצדדים כפי שתוארה לעיל.
95. סעיף 34(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), קובע במפורש כי "כל שותף רשאי להעביר חלקו במקרקעין המשותפים, או לעשות בחלקו עסקה אחרת, בלי הסכמת יתר השותפים". אמנם, בעלים משותפים של מקרקעין רשאים לשלול או להגביל בהסכם את זכותו של שותף להעביר את חלקו במקרקעין המשותפים (הגבלה שכוחה יפה לתקופה שאינה עולה על חמש שנים, כאמור בסעיף 34(ב) לחוק המקרקעין), אך בהיעדר הסכם כאמור זכאי כל אחד מהבעלים למכור את חלקו באופן עצמאי. כך למשל, נקבע בת"א (מחוזי חי') 958/03 מותוולי על נאמי הווקף המוסלמים נ' עזבון המנוח פאוזי כנעאן ז"ל, פס' 9 (26.6.2006): "... כאמור, הבעלות בחלקה הינה "מושאע", משותפת, בלא שלשותפים חלקים מסוימים בה. כוחו של השותף, בעל חלק בלתי מסוים, להעביר חלקו במקרקעין קבועה בס' 34(א) לחוק המקרקעין... זכותו זו של השותף מאפשרת לו להעביר חלקו כולו או אף חלק מחלקו לצד שלישי – ראה י. וייסמן "דיני קניין - בעלות ושיתוף", בעמ' 263, והיא אינה צריכה הסכמת השותפים האחרים. ברור שהכוונה היא להעברת הזכויות במושאע" (ר' גם: ע"א 4843/23 אביטל נ' משאט, פס' 10 לפסק דינה של השופטת ג' כנפי שטייניץ (31.10.2024); ת"א (מחוזי נצ') 13124-02-17 לחאם נ' לחאם, פס' 13 (22.4.2018), שאושר בע"א 3890/20 לחאם נ' לחאם (19.5.2022)).
96. בדרך זו נמכרו זכויות וקנין לרוכשים השונים. ודוק: במכירות זכויות וקנין בידי כוכב ברקת וטבת לא נמכרו חלקים פיזיים מסוימים במקרקעין (ואכן בעלות משותפת חלה, באופן יחסי, על כל גרגר במקרקעין ולא על חלק מסוים בהם), אלא אך חלק בלתי מסוים "המשקף" שטח של מספר דונמים מתוך השטח הכולל (ר' למשל: ע"א 832/13 טוסי נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פס' 30 (23.9.2014)). כך למשל, במבוא להסכם המכר מושא עסקת האחים פתחי (נספח 33 לתצהירו של רו"ח רייטן), הובהר כי עו"ד ימין הוא בעלים בנאמנות של חלקים בלתי מסוימים במקרקעין הרלוונטיים, וכי במסגרת ההסכם ימכרו לאחים פתחי זכויות בלתי מסוימות במקרקעין המשקפות שטח של כ-15 דונם (כשרישום גודל השטח נעשה מטעמים פרקטיים ולמען הנוחות). בהתאם לכך וכמפורט לעיל בהרחבה, בעקבות המכירות בשנת 2015 הופחת מהרישום בספרי החברות חלק בלתי מסוים מזכויות וקנין וכל חברה דיווחה על מכירה נפרדת של החלק שמכרה, ומסיבה זו דיווחה טבת בדוחות הכספיים שלה לשנת 2015 כי בשנה זו היא מכרה כ-46.4% מחלקה בזכויות וקנין (המשקף מכירה של 10.138 דונמים בלתי מסוימים מתוך 21.85).
97. בחקירתו הנגדית עומת רו"ח רייטן עם הקשיים בגרסתו ובטענותיו, בפרט למול התנהלותם של הצדדים ברישום, מכירה ודיווח על זכויות וקנין. רו"ח רייטן ניסה להתמודד עם קשיים אלה בכך שהעלה לראשונה גרסה חדשה, שלא בה זכרה קודם לכן בהמרצת הפתיחה או בתצהירו, אליה אף התנגד ב"כ עו"ד ימין. לפי גרסה זו, הסכימו טבת וכוכב ברקת, באמצעות עו"ד ימין ומר בכנר, שהמכירות הראשונות של זכויות וקנין יירשמו על שמה של כוכב ברקת, וזאת בשל הפסד לצרכי מס שעמד לה. לפי עדות רו"ח רייטן, הוסכם שלאחר מכן ימכרו מחצית זכויות וקנין הרשומות על שמה של טבת, כאשר לאחר מכירת מלוא זכויות וקנין יבצעו הצדדים התחשבנות, כך שכל אחת מהחברות תיוותר עם מחצית מהסך הכולל של תקבולי המכירות (פרוטוקול הדיון, עמ' 339 ש' 17-9, עמ' 343 ש' 20-17, עמ' 355 ש' 22-18 ועמ' 357 ש' 21-14).
98. בצדק טען עו"ד ימין בסיכומיו כי גרסה זו עולה כדי הרחבת חזית שאין מקום לדון בה, ומכל מקום רו"ח רייטן נמנע מלחזור עליה בסיכומיו ובכך זנח אותה. ואולם מעבר להרחבת החזית שבהעלאת גרסה כבושה זו, שינוי הגרסה שניסה רו"ח רייטן לעשות לראשונה בעדותו מעיב על מהימנות עדותו בנושא ומקשה על קבלת טענותיו בכל הקשור לאופן מכירת זכויות וקנין. למעלה מן הצורך, יוער כי קבלת גרסתו האמורה של רו"ח רייטן בעדותו משמעה כי הצדדים דיווחו לרשויות המס במכוון על מכירת זכויות וקנין באופן שנוגד את חלוקת הזכויות ה"אמיתית" ביניהם, דבר שהיה בו כדי להטיל ספק לגבי חוקיות התנהלותם. ואולם מאחר שכאמור רו"ח לא חזר על גרסה זו בסיכומיו ממילא אין צורך להידרש לנושא.
99. בסיכומיו שינה רו"ח רייטן חזית פעם נוספת והציג גרסה חדשה. כך, בסעיף 47 לסיכומיו נטען כי (א) כל המכירות שבוצעו מזכויות מרציאנו דווחו על פי חלקן היחסי של הבעלות המשותפות בזכויות, ובהתאם לכך חולקה התמורה, וכי גם יתרת הכספים שיוותרו בשותפות שריגים בתום המכירות בפרויקט יחולקו באופן יחסי; ו-(ב) "לטענת עו"ד ימין, החריג הינו הקרקע שנרכשה מוקנין, שלגביה הוסכם לטענתו כי 'כל אחד מוכר את חלקו... ימין לא הצליח להציג הסכמות שכאלה...". מדובר בשינוי נוסף בגרסתו של רו"ח רייטן, שטוען עתה כי כפי שהסכימו ופעלו הבעלות המשותפות במכירת זכויות מרציאנו במשותף, לפי חלקן היחסי בכל מכירה, וכפי שעתיד להיעשות גם בשותפות שריגים, כך גם הוסכם שיפעלו טבת וכוכב ברקת לגבי מכירת זכויות וקנין, תוך שעל עו"ד ימין מוטל הנטל להוכיח קיומה של הסכמה למכירת הזכויות בנפרד. זאת, בשונה מגרסתו של רו"ח רייטן בהמרצת הפתיחה ובתצהירו, שם נטען כי כלל לא ניתן על פי דין למכור את זכויות וקנין על ידי בעלים משותף אחד בלבד, וכי אם עו"ד ימין עשה כן בניגוד לדין לגבי מכירות כוכב ברקת זכאית טבת לחלקה במכירות אלה.
100. אפנה עתה לבחון האם רו"ח רייטן הוכיח את גרסתו בסיכומיו בקשר לזכויות וקנין.
ו.3(ג) רו"ח רייטן לא עמד בנטל שהוטל עליו להוכיח כי טבת וכוכב ברקת הסכימו למכור במשותף את זכויות וקנין
101. בפתח הדברים, יובהר כי איני מקבל את טענתו של רו"ח רייטן, שנטענה בעלמא ללא כל נימוק, לפיה על עו"ד ימין היה מוטל הנטל להוכיח קיומה של הסכמה למכור את זכויות וקנין בנפרד:
101.1. כאמור, בהיעדר הסכם הקובע אחרת ועל פי הוראת סעיף 34(א) לחוק המקרקעין היו טבת וכוכב ברקת רשאיות למכור בנפרד את חלקן הבלתי מסוים בזכויות וקנין. לפיכך, ככל שלטענת רו"ח רייטן הוסכם אחרת בין טבת לבין כוכב ברקת, עליו מוטל הנטל להוכיח הסכמה נטענת זו.
101.2. העובדה שהבעלות המשותפות בזכויות מרציאנו בחרו לפעול בדרך מסוימת ולבצע את מכירות הזכויות במשותף, אינה מחייבת את המסקנה כי כך בחרו לפעול טבת וכוכב ברקת בקשר לזכויות וקנין. זאת, בפרט לנוכח השוני בהרכב הבעלים המשותפים בכל אחת מהזכויות (מרציאנו מזה ווקנין מזה), המועד בו הן נקנו על ידי הבעלים המשותפים ונמכרו לרוכשים השונים, והרכב רוכשי הזכויות וטיב הפעילות העסקית הנגזר ממנו. כך, זכויות מרציאנו שווקו ונמכרו באופן שיטתי ומסודר לעשרות של רוכשים בחלקים קטנים (ר' נספחים 36-35 לתצהירו של רו"ח רייטן ועדויות מר בכנר ועו"ד ימין – פרוטוקול הדיון, עמ' 489 ש' 23-21 ועמ' 775 ש' 12-2); ומנגד, זכויות וקנין נמכרו באופן ספורדי לרוכשים בודדים בחלקים גדולים בהרבה (ר' נספח 37 לתצהיר רו"ח רייטן וכן את מסמך הנחיותיו שצורף כנספח 55 לתצהיר עו"ד ימין).
101.3. איני מקבל גם את ניסיונו של רו"ח רייטן להסתמך על דרך הפעולה העסקית שנבחרה בשותפות שריגים, שהוכח כי היתה שונה מזו שנבחרה בקשר לזכויות מרציאנו. עו"ד ימין הבהיר בעדותו, והדברים לא נסתרו, כי בפרויקט שריגים נפתח תיק "עוסק מורשה" על שם השותפות, והחשבוניות, הרישום והדיווח בגין כל מכירה נעשו על ידי ועל שם השותפות עצמה, מבלי שיש כל פעילות נפרדת אצל כל אחת מהשותפות השונות, כשבסוף הפרויקט ייערך לשותפות דוח רווח והפסד שבהתאם לו יחולקו רווחי השותפות לשותפים (ר' למשל: פרוטוקול הדיון, עמ' 766 ש' 23 – עמ' 767 ש' 3 ועמ' 773 ש' 25-17). משכך, ברי כי מדובר בדרך פעולה שונה מזה שננקטה בקשר לזכויות מרציאנו, ואין בה כדי ללמד על "דפוס" פעולה מתמשך. אדרבא, הגמישות אותה גילו טבת וכוכב ברקת עת בחרו לפעול בשותפות שריגים בדרך שונה מזו שבה פעלו בקשר לזכויות מרציאנו, תומכת לטעמי במסקנה הפוכה מזו לה טען רו"ח רייטן.
102. לפיכך, בהתאם לכלל לפיו המוציא מחברו - עליו הראיה, אני סבור שעל רו"ח רייטן היה מוטל הנטל להוכיח את טענתו לקיומה של הסכמה לפיה טבת וכוכב ברקת ימכרו את זכויות וקנין במשותף, המצדיקה לשיטתו לקבוע שטבת זכאית למחצית מכל מכירה שבוצעה מזכויות וקנין. אני סבור שרו"ח רייטן לא עמד בנטל זה.
103. ראשית, קיים כמובן קושי לקבל את גרסתו החדשה של רו"ח רייטן בסיכומיו לאור המועד בו הועלתה ולנוכח הגרסאות השונות שהוצגו על ידו במהלך שלבי ההליך, אשר אינן מתיישבות זו עם זו. אין מקום לאפשר את הניסיון לטעון תחילה (בהמרצת הפתיחה ובתצהיר רו"ח רייטן) כי טבת זכאית למחצית מהתמורה עבור זכויות וקנין בשל כך שכלל לא היה ניתן על פי דין למכור את הזכויות בנפרד בהיותן זכויות ב"מושע" (שהיא כאמור טענה שגויה מיסודה); לטעון לאחר מכן (בחקירתו הנגדית של רו"ח רייטן) שהוסכם כי יבוצעו מכירות נפרדות משיקולי מס בכפוף להתחשבנות; ולבסוף לטעון (בסיכומים) שהיתה הסכמה שהמכירות יבוצעו במשותף עבור שתי החברות תוך חלוקת התמורה. בפרט מוקשית בעיניי הסתירה הגלומה בכך שאם לפי הגרסה הראשונה כלל לא ניתן היה למכור את הזכויות בנפרד והיתה חובה למכור אותן ביחד, ממילא לא היה כל צורך באותה הסכמה נטענת למכור אותן במשותף. הצגת גרסאות משתנות וסותרות, לרבות העלאת גרסה כבושה ומרחיבת חזית בחקירתו הנגדית, פועלת לחובתו של רו"ח רייטן.
104. שנית, גם לגופם של דברים גרסתו האחרונה של רו"ח רייטן בסיכומיו אינה משכנעת ומעוררת קושי ניכר:
104.1. לא רק שהסכם טבת-כוכב ברקת לא אסר על מכירה בנפרד של זכויות וקנין על ידי טבת וכוכב ברקת; אלא שבסעיפים 8 ו-11 להסכם נקבע במפורש כי הוא ממצה באופן שלם את כל ההסכמות בין החברות ומבטל כל הסכמה קודמת, וכי כל שינוי או תוספת להסכם לא יהיו תקפים אלא אם נעשו בכתב ובחתימת הצדדים (לעניין זה, ר' למשל: ע"א 10545/09 בטאן נ' Integra Microsystems 1988 Inc, פס' 7 (1.3.2012)). משכך, גרסתו החדשה של רו"ח רייטן עומדת בסתירה ישירה להוראות הסכם טבת-כוכב ברקת, שכן משמעה היא כי בין החברות היתה הסכמה נוספת שלא מצאה ביטוי בהסכם ושלא נערכה בכתב ובחתימת הצדדים.
104.2. קיומה של הסכמה לבצע את המכירות במשותף עומדת בסתירה לעובדה שטבת וכוכב ברקת הוציאו חשבוניות שונות ונפרדות בגין מכירת זכויות וקנין, וזאת בהתאם למסמך הנחיותיו של רו"ח רייטן, שמבקש עתה לטעון לקיומה של הסכמה אשר סותרת את אופן התנהלותו בזמן אמת. אדרבא, העובדה שרו"ח רייטן הוא שהתווה בזמן אמת את אופן הרישום והדיווח הנפרד של מכירת הזכויות, מלמדת שדרך זו היתה מוסכמת עליו ועל טבת (וזאת מבלי לגרוע מכך שכוכב ברקת היתה רשאית למכור את חלקה בזכויות אף ללא הסכמת טבת).
104.3. לבסוף, מתוך כלל המכירות של זכויות וקנין שבוצעו בשנת 2015, ובהתאם למסמך הנחיות רו"ח רייטן, בדוחות הכספיים של טבת לשנת 2015 נזקפה לה אך ורק המכירה של כשני שליש מהזכויות שנמכרו בעסקת האחים פתחי, בגינה צוין בדוחות כי טבת מכרה 46.4% מהחלק בזכויות וקנין שנרשם בספריה. העובדה שרו"ח רייטן חתם על הדוחות (ביום 19.8.2016), ואף הצהיר במסגרתם כי הנתונים המופיעים בהם מלאים ונכונים למיטב ידיעתו (פרוטוקול הדיון, עמ' 331 ש' 17-4), מלמדת כי בזמן אמת הוא לא ראה כל קושי בכך שהמכירות של זכויות וקנין דווחו בנפרד על ידי טבת וכוכב ברקת, דבר העומד בניגוד לקיומה של הסכמה כביכול לבצע את המכירות במשותף.
105. שלישית, עדותו של מר בכנר תומכת אף היא במסקנה שבין טבת וכוכב ברקת לא התקיימה הסכמה למכירת זכויות וקנין במשותף. מר בכנר העיד בפניי כי בשונה מהאופן בו נמכרו זכויות מרציאנו, במכירת זכויות וקנין הוא העדיף, בתור בעליה של כוכב ברקת, למכור בנפרד את חלקה של כוכב ברקת בזכויות וקנין וכי בהתאם לכך נמכרו הזכויות (שם, בעמ' 458 ש' 12-5, בעמ' 485 ש' 17-5, בעמ' 495 ש' 19 – עמ' 496 ש' 17, בעמ' 497 ש' 5, בעמ' 498 ש' 15-12 ובעמ' 504 ש' 6-2). מדובר בעדות ישירה לפיה בין טבת וכוכב ברקת לא היתה הסכמה למכירה משותפת של זכויות וקנין, כשכאמור בהיעדר הסכמה לא היתה מניעה שכל חברה תמכור בנפרד את הזכויות שרשומות בספריה, כפי שאכן נעשה בפועל.
106. רו"ח רייטן ניסה להציג את מר בכנר כשותפו של עו"ד ימין ולהקטין את חשיבות עדותו ואת המשקל שיש לייחס לה. אמנם, אין חולק כי בין עו"ד ימין לבין מר בכנר מתקיימים קשרים עסקיים וחבריים, כפי שהעיד מר בכנר עצמו, בין היתר בשים לב לשירותים שנתן עו"ד ימין למר בכנר ולכוכב ברקת ולפעילות הנדל"ן המשותפת לטבת ולכוכב ברקת (שם, בעמ' 454 ש' 24-10), ולכך יש לתת ביטוי מסוים בהערכת משקל עדותו. עם זאת, כוכב ברקת ומר בכנר אינם נתבעים בהליך זה ורו"ח רייטן לא הוכיח לטעמי שקיים להם אינטרס ישיר בתוצאת ההליך (תוך שאין לטעמי מקום לקבוע ממצאים כאלו ואחרים באשר להתנהלותם משעה שאינם צד להליך). בנסיבות אלה, אף שאין מדובר בעדות אובייקטיבית לחלוטין, אני סבור שיש לייחס משקל בלתי מבוטל לעדותו של מר בכנר, בפרט לנוכח העובדה שהיא עולה בקנה אחד עם הדרך שבה פעלו טבת ורו"ח רייטן עצמו וכן כוכב ברקת ברישום זכויות וקנין, במכירתן ובדיווח על כך.
107. רביעית, לגבי עסקת נחמקין וסיטון - לא רק שרו"ח רייטן ציין במסמך ההנחיות שכוכב ברקת הוציאה חשבונית עבור עסקה זו, אלא שבמסמך נוסף בכתב ידו הוא אף חישב את מס השבח ששילמה כוכב ברקת בגין העסקה (ר': נספח 72 לתצהירו של עו"ד ימין). זאת ועוד, בתצהירו טען עו"ד ימין שכוכב ברקת היא שניהלה ומימנה לבדה את ההליכים המשפטיים לביטול עסקת נחמקין וסיטון (בפס' האחרונה בסעיף 397 לתצהיר עו"ד ימין), וטענה זו לא נסתרה (ר' גם את עדותו של עו"ד ימין בנושא – פרוטוקול הדיון, עמ' 780 ש' 3-5). ניתן להניח שאילו טבת היתה המוכרת של מחצית הזכויות שנמכרו בעסקת נחמקין וסיטון, כי אז טבת היתה נושאת במחצית מעלויות העסקה וביטולה. ואולם, נראה שטבת לא נשאה בכל עלות בגין עסקת נחמקין וסיטון, וגם עובדה זו עומדת כנגד גרסתו של רו"ח רייטן. לאור העובדה שבעסקת מגדלי אירופה נמכר אותו חלק בזכויות וקנין שמכרה כוכב ברקת בעסקת נחמקין וסיטון שבינתיים בוטלה, מתחדד אף הקושי לקבוע כי טבת, שלא היתה המוכרת של מחצית הזכויות בעסקת נחמקין וסיטון, זכאית עתה לחלק כלשהו מעסקת מגדלי אירופה.
108. חמישית, אני סבור שאין ביתר הראיות שעליהן הסתמך רו"ח רייטן כדי להטות את הכף ולשנות ממסקנותיי לעיל:
108.1. ראיות אלה כוללות בעיקר דברים שאמר עו"ד ימין בשיחות שהוקלטו עם רו"ח רייטן; שני מסמכים בכתב ידו של עו"ד ימין - תחשיב עו"ד ימין ונספח 54א לתצהירו של רו"ח רייטן, שכותרתו "נייר עבודה כוכב ברקת" (להלן: "נייר כוכב ברקת"); ואת החשבונית לכוכב פסגות. אין לכחד כי ראיות אלה תומכות בגרסתו של רו"ח רייטן (וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפס' 60 לעיל לעניין משקל ההקלטות שהגיש רו"ח רייטן).
כך, בחלק מהשיחות שהוקלטו ניתן למצוא אמירות של עו"ד ימין, מהן משתמע שהוא סבור שטבת זכאית למחצית מכל תקבולי מכירות זכויות וקנין, ובפרט מעסקת מגדלי אירופה, וזאת הגם שכוכב ברקת היא שהוציאה לבדה את החשבוניות בגין רוב המכירות. רו"ח רייטן אף סבור שעצם הדיון בין השניים בעסקת מגדלי אירופה ובתמורה הנוספת מהווה ראיה לקשר של טבת לעסקה.
בדומה, בתחשיב עו"ד ימין מחשב עו"ד ימין את התמורה הנוספת, שנוצרה מביטול עסקת נחמקין וסיטון וביצוע עסקת מגדלי אירופה. לפי פרשנות אפשרית של הכתוב במסמך, ניתן להבין שעו"ד ימין מחלק את התמורה לשתיים, מה שיכול ללמד שהוא סבר שטבת וכוכב ברקת זכאיות כל אחת למחצית ממנה. בנוסף, מסיבות שלא הובררו דיין, מופיע במסמך גם סכום שלטענת רו"ח רייטן היווה את הרווח החשבונאי שנוצר, כאשר לפי הנטען עו"ד ימין הוציא את החשבונית לכוכב פסגות בסכום שקרוב למחצית מרווח זה.
לבסוף, בנייר כוכב ברקת רשם עו"ד ימין בכתב ידו את כל התקבולים השונים ממכירת זכויות וקנין, כאשר לצד כל מכירה חולק התקבול בחצי, מה שעשוי ללמד שעו"ד ימין סבר שהחצי השני מהתקבולים שייך לטבת.
108.2. על אף ראיות אלו, מצאתי להעדיף את גרסתו של עו"ד ימין על פני גרסתו של רו"ח רייטן, ולמצער לקבוע שרו"ח רייטן לא עמד בנטל להוכיח את גרסתו. זאת, לאור כל האמור לעיל, ובכלל זה: על רקע האופן בו נרשמו, נמכרו ודווחה מכירתן של זכויות וקנין בנפרד, בהתאם להנחיותיו של רו"ח רייטן מזמן אמת ולאמור בדוחות הכספיים עליהם חתם; לנוכח שינוי הגרסאות שביצע רו"ח רייטן; ולאור עדותו של מר בכנר להיעדר הסכמה למכירה במשותף.
109. לסיכום, רו"ח רייטן כשל בהוכחת גרסתו לפיה טבת וכוכב ברקת הסכימו לבצע את מכירת זכויות וקנין במשותף כך שכל חברה תהיה זכאית למחצית מהתמורה שתתקבל מכל מכירה. תחת זאת, הוכחה גרסתו של עו"ד ימין לפיה כל חברה מכרה את חלקה בזכויות בנפרד ושמרה לעצמה את התמורה בגין מכירותיה, כפי שלא היתה כל מניעה חוקית לעשות. בנסיבות אלה, טבת אינה זכאית לכל חלק בתמורה שקיבלה כוכב ברקת בעבור מכירות שביצעה מתוך חלקה בזכויות וקנין.
110. בשולי הדברים, יובהר כי לא מצאתי מקום להידרש לטענות רו"ח רייטן בקשר לעסקת טבת-כוכב פסגות, שנחתמה במקביל לעסקה עם מגדלי אירופה. גם אם רו"ח רייטן היה מוכיח את כל טענותיו העובדתיות, לפיהן עו"ד ימין זייף את עסקת טבת-כוכב פסגות כדי לגרום לבעליה של מגדלי אירופה להתקשר עם כוכב ברקת בעסקת מגדלי אירופה, על החומרה הכרוכה בכך, לא הובהר מדוע התנהלות זו עלתה כדי קיפוחו של רו"ח רייטן או הסבה נזק כלשהו לטבת. זאת, בפרט לנוכח העובדה שעסקת טבת-כוכב פסגות בוטלה בסופו של יום (כעולה מהודעת ביטול השומה בשל ביטול העסקה שצורפה כנספח 88 לתצהירו של עו"ד ימין).
ו.3(ד) למעלה מן הצורך, רו"ח רייטן לא הוכיח שלטבת נגרם נזק ממכירת זכויות וקנין בידי כוכב ברקת לאור שווי הזכויות שנותרו בבעלותה של טבת
111. למעלה מן הצורך, גם אם הייתי מקבל את גרסתו של רו"ח רייטן לפיה טבת היתה זכאית למחצית מתקבולי התמורה שקיבלה כוכב ברקת ממכירת זכויות וקנין, הוכח לטעמי מהראיות שהוצגו בהליך כי בנסיבות העניין בלאו הכי לא נגרם לטבת כל נזק מכך שכוכב ברקת מכרה תחילה את המחצית שלה בזכויות וקנין וקיבלה את התמורה בגינה, ומשכך ממילא לא קמה לרו"ח רייטן עילת תביעה נגד עו"ד ימין בעניין זה. זאת, מבלי לגרוע מהצורך לבחון את השאלה, שתידון בהמשך, האם טבת אכן קיבלה את חלקה בעסקת האחים פתחי, אשר טבת הוציאה בגינו חשבונית ודיווחה על מכירתו לרשויות המס. ואבאר.
112. בסיכומיו עתר רו"ח רייטן לכך שטבת תקבל מחצית מסך כל התמורה שהתקבלה על ידי כוכב ברקת ממכירת זכויות וקנין ולמחצית מהתמורה שתתקבל עבור יתרת הזכויות שרשומות כיום על שם טבת בלבד. ואולם, בעדותו אישר רו"ח רייטן כי בהנחה שטבת תקבל את חלקה מעסקת האחים פתחי (ולטענת עו"ד ימין טבת קיבלה את חלקה, והסוגיה תידון בהמשך), בסך של 6,998,435 ש"ח (5,981,568 ש"ח בתוספת מע"מ); וכן תשמור לעצמה את מלוא התמורה ממכירת יתרת זכויות וקנין (הרשומות כאמור על שמה בלבד והמוערכות בשווי של 7.8 מיליון ש"ח); לא ייגרם לטבת כל נזק, שכן די יהיה בכך כדי שחלקה ממלוא התמורה ממכירת זכויות וקנין לא ייפול מחלקה של כוכב ברקת בתמורה. כדברי רו"ח רייטן עצמו בחקירתו הנגדית (פרוטוקול הדיון, עמ' 360 ש' 13 – עמ' 361 ש' 2):
"ש: בהנחה שטבת תמכור באותו מחיר שבו מכרה כוכב ברקת, שהוא 7.8 ובעצם לא יהיה צורך, אז בעצם לא תהיה משמעות להתחשבנות נכון? זאת אומרת, אם המחיר שבו טבת תמכור, זהה למחיר שבו מכרה כוכב ברקת, אז אין משמעות לטענת ההתחשבנות. את זה הבנתי נכון? מבחינת השוויים.
ת: נכון. ואז כל הכסף של ה-7.8 יהיה אצל טבת... וגם צריך להגיע לה כל ה-6,000,000 שהיא לא קיבלה... בתיאוריה זה נכון, שיחזור הכסף של זה, וגם שהיא תמכור את הכל".
113. בהמשך לדברים ברורים אלה של רו"ח רייטן, מעיון בנתונים השונים שהגיש על פי מסמכים שערך בעצמו בנוגע לתקבולים ממכירות זכויות וקנין (ר' למשל: נספח 37 לתצהירו), מתברר כי אכן לטבת לא נגרם נזק מכך שכוכב ברקת מכרה תחילה את המחצית שלה מזכויות וקנין וקיבלה את התמורה בגינה:
113.1. עובר לביטול עסקת נחמקין וסיטון, מכרו טבת וכוכב ברקת כ-73% מזכויות וקנין (המשקפות שטח של כ-32 דונם) בעבור 17,944,300 ש"ח כולל רכיב המע"מ (שם, בעמ' 1).
113.2. אם מחסרים מסכום זה את התמורה ששולמה בפועל עבור הזכויות שנמכרו בעסקת נחמקין וסיטון שבוטלה (3,840,000 ש"ח כולל רכיב המע"מ – שם, בעמ' 2 שורה 6), ומוסיפים לו את התמורה שהתקבלה עבור המכירה בשנת 2018 של אותן זכויות בעסקת מגדלי אירופה, בסך 7,617,870 ש"ח כולל רכיב המע"מ (6,511,000 ש"ח בתוספת מע"מ), מגיעים התקבולים לסך של 21,722,170 ש"ח.
113.3. כאמור, החשבוניות בגין המכירות בסכום הנ"ל הוצאו כולן על ידי כוכב ברקת, למעט עבור החלק בגינו הוציאה טבת חשבונית בעסקת האחים פתחי, שנמכר בעבור 6,998,435 ש"ח כולל מע"מ. בהתאם לעדותו של מר בכנר, וגם לפי גרסתו של עו"ד ימין, טבת היתה זכאית לשמור לעצמה את הסכום האמור. מכאן שבעבור הזכויות שמכרה טבת נזקפו לה תקבולים בסך של 6,998,435 ש"ח, בעוד שלכוכב ברקת נזקפו יתרת התקבולים ממכירת זכויות וקנין, בסך של 14,723,735 ש"ח (21,722,170 פחות 6,998,435). לצד זאת, בספרי טבת רשומה יתרת זכויות וקנין, אשר אין חולק על הצדדים כי שוויה עומד על כ-7.8 מיליון ש"ח, ואשר כאמור מר בכנר העיד כי אין לכוכב ברקת כל טענה לבעלות בה. לפיכך, כאשר לוקחים בחשבון את שווי יתרת זכויות וקנין שבבעלותה הבלעדית של טבת, ובהנחה שטבת קיבלה בפועל (או תקבל בעקבות פסק דין זה) את חלקה בעסקת האחים פתחי, ברי כי נותרו בידי טבת זכויות וכספים בסך כולל של 14,798,435 ש"ח (6,998,435 + 7,800,000), קרי בסכום השקול לסכום התמורה שקיבלה כוכב ברקת ממכירת חלקה בזכויות וקנין.
ודוק: מחוות הדעת השמאית שהגיש רו"ח רייטן לא ברור האם הערכת שווי יתרת זכויות וקנין, שעליה מסתמכים שני הצדדים, כוללת מע"מ או לא. האמור לעיל יצא מנקודת הנחה, המיטיבה עם רו"ח רייטן, לפיה השווי שנקבע בהערכת השווי מטעמו בסך של 7.8 מיליון ש"ח כולל את רכיב המע"מ. ואולם ככל שהסכום האמור אינו כולל את רכיב מע"מ שתקבל טבת עבור מכירת יתרת הזכויות, ודומה כי אפשרות זו סבירה יותר, ברי כי הדבר יחזק משמעותית את מסקנתי לעיל, שכן תקבולי טבת יעלו על אלה של כוכב ברקת בכ-1.5 מיליון ש"ח.
113.4. למען שלמות התמונה, יצוין כי רו"ח רייטן טען כי יש לחייב את עו"ד ימין להשיב לטבת גם סך של 1.1 מיליון ש"ח (בטבלה שבעמ' 2 לנספח 37 לתצהירו של רו"ח רייטן), בקשר ל"תשלום מס שבח בגין מכירת מגרשי וקנין שבוצעו על ידי טבת...", קרי בגין חלקה בתמורה בעסקת האחים פתחי (ר' למשל: סעיף 282 לתצהיר רו"ח רייטן וסעיף 57 לסיכומיו). דע עקא, שרו"ח רייטן לא הבהיר מדוע עו"ד ימין חב בתשלום סכום זה, בשים לב לכך שמדובר במס בו חויבה טבת אך ורק בגין חלקה ממכירת זכויותיה בעסקת האחים פתחי (ולא בגין מכירת זכויות וקנין בידי כוכב ברקת), כפי שעולה בבירור משומת המס שהוצאה לטבת בלבד (נספח 19 לתצהירו של רו"ח רייטן). מבלי לגרוע מהאמור, בהמשך פסק הדין תידון טענת רו"ח רייטן לפיה עו"ד ימין חב בהחזר הלוואה שלקחה טבת כדי לשלם את מס השבח האמור (בשונה מחיובו בתשלום המס עצמו).
114. הנה כי כן, וכפי שעלה בבירור גם מדברי רו"ח רייטן בעדותו בפניי, לאחר שטבת תמכור את יתרת זכויות וקנין ותשמור את מלוא התמורה מהן, ובכפוף לכך שקיבלה בפועל את חלקה בעסקת האחים פתחי, ברי כי סך כל התקבולים שתפיק טבת מכל מכירות זכויות וקנין לא יפחתו מהסכומים שהפיקה כוכב ברקת מהמכירות. משכך, ברי כי לא נגרם לטבת כל נזק בגין מכירות זכויות וקנין, וממילא אין כל הצדקה לחייב את עו"ד ימין להשיב סכום כלשהו בגין אי אילו מכירות שביצעה כוכב ברקת לבדה מתוך זכויות וקנין.
ו.4 תשלום חלקה של טבת בעסקת האחים פתחי
115. עד כה עסק פרק זה בטענות רו"ח רייטן לזכאות טבת למחצית מהתמורה שקיבלה כוכב ברקת בגין מכירות מזכויות וקנין שנרשמו ודווחו על ידי כוכב ברקת. לצד טענות אלה, העלה רו"ח רייטן את הטענה כי על אף הרישום והדיווח בקשר לעסקת האחים פתחי, טבת לא קיבלה בפועל את החלק בעסקה שדווח כי נמכר על ידה מתוך הזכויות שהיו רשומות בספריה. טענה זו מוכחשת על ידי עו"ד ימין, אשר גורס כי טבת קיבלה את מלוא התמורה בגין חלקה בעסקת האחים פתחי.
116. אף לפי גרסתו של עו"ד ימין, אותה קיבלתי, במסגרת עסקת האחים פתחי, שנחתמה בשנת 2015, היתה טבת זכאית לקבלת חלקה בתמורה בסך של 6,698,435 ש"ח (5,981,568 ש"ח בתוספת מע"מ), כעולה מנספח 28 לתצהיר רו"ח רייטן; ר' גם את עדותו של עו"ד ימין, בה אישר את זכאות טבת לסכום זה – פרוטוקול הדיון, עמ' 790 ש' 30-21, בעוד שכוכב ברקת מצדה היתה זכאית לסך של כ-2.87 מיליון ש"ח בגין חלקה בעסקת האחים פתחי (כ-3.36 מיליון ש"ח כולל רכיב המע"מ).
117. טרם בחינת הסוגיה לגופה, יצוין כי איני מקבל את טענת רו"ח רייטן בסעיף 59 רישא לסיכומיו, לפיה טענת עו"ד ימין בסיכומיו שטבת קיבלה את חלקה בעסקת האחים פתחי מהווה הרחבת חזית לעומת הנטען בתצהירו של עו"ד ימין. ראשית, עוד בסעיף 425 לתצהירו של עו"ד ימין הוא דחה את טענת רו"ח רייטן לפיה טבת לא קיבלה כל תמורה ממכירת זכויות וקנין, תוך שהוא מפנה בהקשר זה לחשבונית שהוצאה בגין חלקה של טבת בעסקת האחים פתחי כראיה המוכיחה אחרת. שנית, אין ללמוד מהאמור בסעיף 395 לתצהירו של עו"ד ימין את שמייחס לו רו"ח רייטן. עו"ד ימין דווקא הדגיש בסעיף זה כי טבת קיבלה את התמורה בעסקת האחים פתחי, שכן בסעיף צוין שקבלת גרסתו של רו"ח רייטן בקשר למכירת זכויות וקנין תחייב את טבת "להשיב" חלק מתמורה זו לכוכב ברקת.
118. לגופו של עניין, מהראיות והעדויות שהוצגו בפניי עולה כי קיים חשש שטבת לא קיבלה בפועל את חלקה בעסקת האחים פתחי.
119. כאשר התבקש עו"ד ימין להצביע בדפי חשבון של חשבון הנאמנות (מב/8) על התשלומים ששולמו במסגרת העסקה, הוא הפנה לתשלומים מהימים 7.5.2015 ו-12.5.2015 בסך של 1 ו-3 מיליון ש"ח בהתאמה (פרוטוקול הדיון, עמ' 793 ש' 23-9). ואולם מאותו תדפיס עולה כי ביום 28.5.2015 הועברו 4 מיליון ש"ח לחשבונה של כוכב ברקת (ר' עדותו של מר בכנר בנוגע להעברה זו – שם, בעמ' 458 ש' 24 – עמ' 459 ש' 9 ובעמ' 463 ש' 9-6). בהמשך לאמור, כשנשאל מר בכנר מדוע קיבלה כוכב ברקת לכאורה יותר מחלקה מהתמורה בעסקת האחים פתחי, הוא השיב כי היא קיבלה בדיוק את הסכומים שהגיעו לה, ואף ציין שאם כוכב ברקת קיבלה כספים ביתר "אני אחזיר" (שם, בעמ' 502 ש' 19 – עמ' 503 ש' 10).
120. על אף הקושי האמור, עו"ד ימין לא ידע להצביע על אסמכתאות, כגון בפירוט חשבון הבנק של טבת, המוכיחות כי הסכום שטבת היתה זכאית לקבל בגין חלקה בעסקת האחים פתחי הועבר בפועל לחשבון הבנק שלה מחשבון הנאמנות, בהתאם לחלוקת התמורה בעסקה בינה לבין כוכב ברקת (ר' למשל: שם, בעמ' 791 ש' 34 – 794 ש' 21 ובעמ' 797 ש' 18-1).
121. תחת זאת, הציג עו"ד ימין בעדותו תזה לפיה העברת סכום זה (של כ-6 מיליון ש"ח לא כולל מע"מ) לטבת נלמדת מהדוחות הכספיים שלה. כך, נטען כי 2.1 מיליון ש"ח מתוך סכום זה ניתנו כהלוואה לסאווא; כי 2 מיליון ש"ח נוספים שימשו לפירעון הלוואה שנטלה טבת מבנק המזרחי לצורך רכישת זכויות וקנין; וכי טבת רכשה דירה בסכום נוסף של 360,000 ש"ח. היתרה, בסך של כ-1.4 מיליון ש"ח, נפרעה מחוב של טבת בסך של 3.8 מיליון ש"ח לחשבון הנאמנות (שם, בעמ' 791 ש' 31-6 ובעמ' 797 ש' 22-19). הסבר זה היה דומה בעיקרו להסבר שנתן רו"ח זילברשטיין בחקירתו הנגדית (שם, בעמ' 574 ש' 14 - עמ' 585 ש' 13).
122. קבלת התזה שהוצגה על ידי עו"ד ימין ורו"ח זילברשטיין בעדויותיהם מעוררת שני קשיים. ראשית, על אף טענות שהועלו בתצהיר רו"ח רייטן (בסעיף 271) ובחוו"ד דגן (ר' למשל את סעיף 6.19), ובכלל זה כי טבת לא קיבלה כל תמורה ממכירת זכויות וקנין, התזה האמורה לא הוצגה בתצהירו של עו"ד ימין או בחוו"ד זילברשטיין. שנית, נראה כי ניתן היה להוכיח שטבת קיבלה בפועל את חלקה בעסקת האחים פתחי בדרך פשוטה יותר מהתזה שהוצגה, על ידי הבאת ראיה ישירה להעברת הכספים, כגון באמצעות דפי חשבון רלוונטיים. רו"ח זילברשטיין לא חלק על כך שמדובר בדרך מהימנה להוכחת הסוגיה (אף שגרס כי הדרך המוצעת על ידו עדיפה בנסיבות העניין - פרוטוקול הדיון, עמ' 652 ש' 5-1), והעיד שלא בדק את דפי החשבון של חשבון הנאמנות (למעט אלה שצורפו לתצהירים ולחוות הדעת - שם, בעמ' 585 ש' 23-16), על אף שאישר שהם היו אמורים לשקף את העברת הכספים בפועל לטבת (שם, בעמ' 587 ש' 20 – עמ' 588 ש' 9).
123. ואולם, אין לכחד שגם לאחר שמיעת טענות הצדדים, ולצד הספקות המשמעותיים שהעלה רו"ח רייטן בטענותיו ובראיותיו, רב הנסתר על הגלוי בשאלה האם טבת קיבלה את חלקה בעסקת האחים פתחי. דברים אלה מקבלים משנה תוקף, בשים לב לכך שהשאלה האם טבת אכן קיבלה את התמורה שהגיע לה בעסקה, בדרך כזו או אחרת, היא שאלה עובדתית הכרוכה גם בעניינים של מומחיות כלכלית.
124. מאחר שהסוגיה לא התבררה בפניי עד תום, ולאור האמור לעיל, אני סבור כי בשלב זה רו"ח רייטן הרים את הנטל המוטל עליו לצורך מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר יחווה את דעתו בשאלה האם טבת קיבלה את חלקה בעסקת האחים פתחי ויסייע בידי בית המשפט להכריע בה. משכך, ומשעה שממילא מצאתי שיש להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך הערכת שווי מניותיו של רו"ח רייטן בחברה (כפי שיפורט בהמשך), אני קובע כי בטרם תתקבל הכרעה סופית בסוגיה היא תועבר לבחינתו של המומחה, שיחווה את דעתו בשאלה האמורה, הכרעה שמן הסתם תשפיע על שווי החברה ובהתאם על שווי מניותיו של רו"ח רייטן בה (השווה: ע"א 3303/13 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ, פס' 14 (29.12.2015; להלן: "עניין סימן טוב")). אני סבור שדרך זו מאזנת היטב בין טענות הצדדים ותאפשר התחקות אחר העובדות וקבלת הכרעה צודקת בסוגיה בעלת משקל כספי בלתי מבוטל.
125. ככל שיקבע, לאחר קבלת ממצאי המומחה, כי בניגוד לטענתו של עו"ד ימין, טבת לא קיבלה את חלקה בעסקת האחים פתחי, אני סבור שהאחריות לכך מוטלת על עו"ד ימין. כידוע, עו"ד ימין שימש כנאמן הן עבור טבת והן עבור שאר המוכרים של זכויות מרציאנו וזכויות וקנין וניהל את חשבון הנאמנות. לפיכך, עו"ד ימין חב כלפי טבת הן חובות נאמנות ואמונים והן חובת זהירות (ר' סעיפים 10, 12 ו-15 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות"); סעיף 8 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות"); אהרן ברק חוק השליחות 1032-1030 ו-1043-1041 (כרך א, מהדורה שנייה מורחבת, 1996)). זאת, בנוסף להיותו של עו"ד ימין דירקטור בטבת, דבר המטיל עליו חובת אמונים לחברה וחובת זהירות כלפיה כקבוע בסעיפים 252 ו-254 לחוק החברות. כך, בע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, פ"ד נט(2) 349, 375 (2004), נפסק לגבי עורך דין המנהל חשבון נאמנות עבור לקוחות, כבמקרה דנן, "כי בין עורך-הדין ובין אותם הלקוחות מתקיימים יחסי אמון, ועל עורך-הדין מוטלת החובה הכללית לפעול בחשבון בנאמנות ולשמור על האינטרסים של הלקוחות באותם פיקדונות" (ר' גם: ע"א 9225/01 זיימן נ' קומרן, פ"ד סב(1) 260, 282 (2006), שם נקבע כי בין אם מדובר בנאמן כמשמעותו בחוק הנאמנות ובין אם מדובר בשלוח "על שניהם מוטלת חובת נאמנות במילוי תפקידם"). אם וככל שיקבע כי טבת לא קיבלה את חלקה בעסקת האחים פתחי, אזי ברי כי עו"ד ימין, כמי שהיה אחראי על חשבון הנאמנות ועל העברת התקבולים לידי הנהנים, נושא באחריות לכך, ועל הדבר למצוא ביטוי בהערכת שווי החברה ובשווי חלקו של רו"ח רייטן בחברה.
126. בשולי הדברים, בסוגיה הנידונה לא מצאתי נפקות לטענות עו"ד ימין בכל הקשור להיקף ידיעתו ושליטתו של רו"ח רייטן על הנעשה בחשבון הנאמנות. זאת, שכן עו"ד ימין לא העלה טענה עובדתית לפיה התמורה בעסקת האחים פתחי לא הועברה לטבת וכי רו"ח רייטן הסכים לכך, אלא טען במישור העובדתי כי טבת קיבלה בפועל את מלוא התמורה שהגיעה לה מהעסקה. למעלה מן הצורך, יצוין כי לא הובאה כל ראיה המוכיחה שרו"ח רייטן הסכים לכך שטבת לא תקבל את חלקה מעסקת האחים פתחי, ובנסיבות העניין איני סבור שהיה בכוחה של מודעות נטענת לנעשה בחשבון הנאמנות כדי לשלול את זכותו כבעל מניות בטבת לטעון בדבר זכאותה לתמורה בגין חלקה בעסקה.
ז. טענת רו"ח רייטן בקשר לכספים שעו"ד ימין העביר מחשבונות הקשורים לטבת
ז.1 טענות הצדדים
127. לטענת רו"ח רייטן, בשנים 2017-2013 עו"ד ימין העביר שלא כדין לחשבונות של כוכב ברקת ומר בכנר כ-9 מיליון ש"ח, מרביתם מחשבון הנאמנות ו-680,000 ש"ח מהם מחשבון טבת, וכן משך כספים נוספים מחשבון שותפות שריגים. את טענתו מבסס רו"ח רייטן על אסמכתאות בדבר ביצוע העברות ומשיכות הכספים השונות (נספחים יב ו-יד להמרצת הפתיחה), וכן על מסמך בכתב ידו של עו"ד ימין המסכם את הסכומים שהועברו לכוכב ברקת ומר בכנר (נספח יג להמרצת הפתיחה). רו"ח רייטן עמד על כך שעו"ד ימין לא הכחיש בכתבי הטענות את ביצוע ההעברות, ואף הודה בהן בעדותו, ואולם הוא ומר בכנר לא ידעו להסביר בעדויותיהם עבור מה הן בוצעו, ואף לא הוצגה כל התחשבנות שבכוחה להסבירן. כן דוחה רו"ח רייטן טענות שהעלה עו"ד ימין לפיהן גם רו"ח רייטן משך כספים שונים מכספי החברה, שכן לטענת רו"ח רייטן כספים אלו שולמו לו כדין כשכר עבור עבודתו בטבת, בגין שירותים שהעניק לה וכהחזר על הוצאות ששילם בשמה.
128. לטענת עו"ד ימין, הכספים האמורים הועברו לכוכב ברקת ומר בכנר מתוך חלקם במכירת זכויות מרציאנו ווקנין. עוד נטען כי מתוקף תפקידו רו"ח רייטן רשם בזמן אמת את ההעברות שנעשו בהנהלת החשבונות, היתה לו יכולת לעיין בחשבון הנאמנות והוא אף שלח לבנק הוראות לבצע חלק מההעברות בהתאם להוראות של מר בכנר. כן נטען שרו"ח רייטן עצמו משך סך של 635,000 ש"ח מכספי החברה בשנים 2019-2018.
ז.2 דיון והכרעה
129. אין חולק כי כ-9 מיליון ש"ח אכן הועברו במספר העברות לחשבונות של כוכב ברקת ומר בכנר, בהתאם להוראות שהעביר מר בכנר לעו"ד ימין, כפי שעו"ד ימין אישר בעדותו בפניי (פרוטוקול הדיון, עמ' 722 ש' 28 – עמ' 723 ש' 1 ועמ' 725 ש' 19-16) וכפי שהעיד גם מר בכנר (שם, בעמ' 458 ש' 24 – עמ' 460 ש' 13). עו"ד ימין ומר בכנר טענו בעדותם כי אותן העברות היו כספים שונים להם היתה זכאית כוכב ברקת בגין חלקה בתמורה ממכירת המגרשים (שם, בעמ' 459 ש' 20-11, עמ' 463 ש' 19-17, עמ' 504 ש' 6-1 ועמ' 723 ש' 2 - עמ' 724 ש' 18). בהקשר זה, יצוין כי בהתאם להסכמתו של מר בכנר בעדותו בפניי, שקיבלה תוקף של החלטה, הוריתי לו למסור בתוך 7 ימים את הדוחות הכספיים והדיווחים על של כוכב ברקת על מכירת הזכויות שביצעה (שם, בעמ' 505 ש' 8 – עמ' 509 ש' 1). רו"ח רייטן טען אמנם בסעיף 21 לסיכומיו כי בסופו של יום לא הוצגו המסמכים הנ"ל, ואולם הוא לא סיפק כל הסבר מדוע לא פנה למר בכנר בעניין זה או הגיש בקשה לבית המשפט (כפי שידע לעשות במקרים רבים אחרים בהליך).
130. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובהמשך לקביעותיי לעיל באשר לתקבולים ממכירות זכויות וקנין, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את טענות רו"ח רייטן בקשר לסך של כ-9 מיליון ש"ח שהעביר עו"ד ימין למר בכנר ולכוכב ברקת (העברות אלו פורטו במסמך בכתב ידו של עו"ד ימין שצורף כנספח יג להמרצת הפתיחה). זאת, מאחר שמהנסיבות עולה כי סכומים אלה הועברו לכוכב ברקת עבור חלקה ממכירות זכויות מרציאנו ווקנין, כמפורט להלן:
130.1. בניגוד לזכויות וקנין, לגבי זכויות מרציאנו טען רו"ח רייטן שטבת קיבלה את מלוא חלקה מהמכירות שביצעו הבעלות המשותפות מזכויות מרציאנו (למעט טענותיו בקשר לעסקת חיימוביץ', שתידון בהמשך והיקפה הכספי מסך כל מכירות מרציאנו הוא שולי). כך עולה למשל מסעיפים 254, 267-266 ו-269 לתצהירו, בהם נטען כי זכויות מרציאנו נמכרו והתמורה מהן חולקה לבעלות המשותפות לפי חלקן בזכויות, וכן מעדותו בפניי כי הוא עצמו ערך התחשבנות בין הבעלות המשותפות בקשר לזכויות מרציאנו (פרוטוקול הדיון, עמ' 272 ש' 16-12). טענת רו"ח רייטן עולה גם מהטבלה שערך בנספח 37 לתצהירו, שם ציין כי הסכום שהגיע לטבת על חשבון חלקה מזכויות מרציאנו (כ-3.1 מיליון ש"ח), בניכוי כספים שהשקיעה בשותפת שריגים (כ-717,000 ש"ח), שווה בקירוב לכספים שצוין כי הועברו לטבת מחשבון הנאמנות (כ-2.38 מיליון ש"ח). מכל מקום, בתצהיר רו"ח רייטן לא הועלתה טענה לפיה במסגרת חלוקת התקבולים ממכירות זכויות מרציאנו לבעלות המשותפות , חולקו לכוכב ברקת סכומים העולים על חלקה כביכול על חשבון טבת.
130.2. אשר לזכויות וקנין, בהתאם לקביעותיי לעיל היתה טבת זכאית לסך של 6,998,435 ש"ח בגין מכירת חלקה בעסקת האחים פתחי; כאשר שאר המכירות מזכויות וקנין, עבור סך של 14,796,735 ש"ח, בוצעו על ידי כוכב ברקת בלבד, אשר היא לבדה היתה זכאית לקבל את התמורה מהן ולטבת אין כל זכות בקשר למכירות אלה.
130.3. בנסיבות אלה, בהן אין חולק שטבת קיבלה את מלוא חלקה בקשר לזכויות מרציאנו; וכאשר חלקה ממכירות זכויות וקנין מתמצה במלואו בקבלת הסך של 6,998,435 ש"ח (בין אם סכום זה הועבר בפועל או "יועבר" בפסק הדין הסופי לאחר בדיקת המומחה, כחלק משווי החברה לצורך רכישת מניות רו"ח רייטן); מתחייבת המסקנה לפיה אין לטבת זכויות בכל סכום נוסף שהופקד בחשבון הנאמנות וכי כספים נוספים שנותרו בחשבון היו שייכים לכוכב ברקת, שהיתה זכאית למשוך אותם מהחשבון. לפיכך, איני סבור שנפל פגם בהעברות הכספים שעליהם הלין רו"ח רייטן, ודין טענותיו כלפי עו"ד ימין להידחות.
130.4. למען שלמות התמונה, יצוין כי בניגוד לנטען על ידי רו"ח רייטן בסעיף 21 לסיכומיו, הסך של 680,000 ש"ח שהועבר למר בכנר ביום 5.5.2015 לא הועברה מחשבונה של טבת אלא מחשבון הנאמנות, כעולה בבירור מכרטסת הנהלת חשבונות של כוכב ברקת בחשבון הנאמנות, בה מופיעה העברה בסכום זה בתאריך האמור (הכרטסת צורפה כנספח 33א לחוו"ד דגן). לא למותר לציין כי הטענה האמורה של רו"ח רייטן בדבר מקור ההעברה בסך 680,000 ש"ח אף עומדת בסתירה לאמור בסעיף 65א לתצהירו, שם טען במפורש כי הסך של כ-9 מיליון שהועבר למר בכנר והחברות שבבעלותו הועבר מחשבון הנאמנות בלבד.
131. בשולי הדברים, יצוין כי לאור מסקנתי לעיל מתחייבת גם דחיית טענת רו"ח רייטן בסעיף 65ב לתצהירו ובסעיף 24 לסיכומיו. גם אם הסך של 22,000 ש"ח שצוין בתצהיר הועבר לחשבון בבעלות משותפת של עו"ד ימין ומר בכנר, כאמור סכום זה הועבר על חשבון חלקה של כוכב ברקת במכירת הזכויות. לצורך הבהרה כי מדובר בסכום על חשבון חלקה של כוכב ברקת, ציין עו"ד ימין בסעיף 150 לתצהירו שמר בכנר הוא אחד מבעלי החשבון אליו הסכום הועבר, ולא התרשמתי מעדותו של עו"ד ימין כי ניסה להסתיר את העובדה שגם הוא נמנה על בעליו של אותו חשבון (פרוטוקול הדיון, עמ' 744 ש' 18 – עמ' 745 ש' 15). מה גם שבלאו הכי ברור מהאסמכתא שצירף רו"ח רייטן לביצוע אותה העברה (נספח יד2 להמרצת הפתיחה) שעו"ד ימין הוא אחד מבעלי החשבון, ומשכך איני סבור שהוא ניסה להסתיר עובדה גלויה זו.
132. עוד יש לדחות את טענותיו של רו"ח רייטן בקשר למשיכות שנטען שביצע עו"ד ימין מחשבון שותפות שריגים (כאשר חלקה של טבת בשותפות שריגים הוא 25% בלבד), בסך נטען של 488,532 ש"ח (על בסיס האמור בכרטסת הנהלת חשבונות של עו"ד ימין אצל שותפות שריגים עד לתאריך 25.7.2019 (נספח יד3 להמרצת הפתיחה) ובנייר עבודה שהכין רו"ח רייטן המתאר לטענתו את המשיכות וההפקדות של עו"ד ימין הרשומות בכרטסת (נספח 13 לתצהירו)):
132.1. ראשית, בסעיף 94ג לתצהירו טען רו"ח רייטן כי עבור 231,735 ש"ח מהסך של 488,532 ש"ח הוצאו חשבוניות על ידי עו"ד ימין, ולא נטענה כל טענה לפגם שנפל בחשבוניות אלה, שנרשמו על ידי רו"ח רייטן בהנהלת החשבונות של שותפות שריגים בתקופתו כמנהל החשבונות של השותפות. די בכך כדי לדחות את הטענות לגבי חלק זה במשיכות.
132.2. שנית ולגבי יתרת הסכום בסך של 256,797 ש"ח (ש-25% ממנו עומד על כ-64,000 ש"ח בלבד), עמדתו של עו"ד ימין היא שבגין כל המשיכות, ולא רק חלקן, הוצאו על ידו חשבוניות כדין (פרוטוקול הדיון, עמ' 747 ש' 27-26). רו"ח רייטן, שהיה כאמור מנהל החשבונות של שותפות שריגים, לא פירט עבור אילו סכומים הוצאו חשבוניות ועבור אילו לא, ולא צירף חשבוניות לתמיכה בטענתו כי רק בגין חלק מהמשיכות הוצאו חשבוניות. עוד לגבי יתרת הסכום, מלבד עצם ביצוע המשיכות לא הובאה כל ראיה כי הסכום נמשך שלא כדין או שלא לצורך מילוי תפקידו של עו"ד ימין במסגרת מעורבותו העסקית והמשפטית בשותפות שריגים. מעיון בכרטסת עדכנית יותר של עו"ד ימין אצל שותפות שריגים (עד לתאריך 6.10.2022 - צורפה כחלק מ-מב/16), עולה כי גם בתקופה זו בוצעו משיכות והפקדות שונות על ידי עו"ד ימין, ואולם לא הוצגה כל ראיה לכך שמי מהשותפים בשותפות שריגים יצא נגד התנהלותו זו של עו"ד ימין, תוך שנראה שהאמור אכן נעשה לצורך ביצוע תפקידיו עבור הפרויקט של שותפות שריגים. אדרבא, בעדותו בפניי בחודש ספטמבר 2022 העיד עו"ד ימין כי הכרטסת שלו אצל שותפות שריגים מצויה ביתרת זכות (פרוטוקול הדיון, עמ' 747 ש' 8-7 ו-27-26), וטענה זו תואמת את מצב הכרטסת נכון ליום 31.8.2022.
3ח. ההלוואה מבנק המזרחי בסך 1.4 מיליון ש"ח
ח.1 טענות הצדדים
133. לטענת רו"ח רייטן בסיכומיו, ביום 8.9.2016 נטלה החברה הלוואה מבנק המזרחי בסך של 1.4 מיליון ש"ח (שמסמכיה צורפו כנספח 18ד לתצהיר רו"ח רייטן; להלן: "ההלוואה מבנק המזרחי"), וזאת לצורך מימון תשלום מס השבח בגין החלק שמכרה טבת בעסקת האחים פתחי. עוד טען רו"ח רייטן כי לדרישתו חתם עו"ד ימין על מסמך בו התחייב באופן אישי לפרוע לבדו את ההלוואה מבנק המזרחי (נספח טז/1 להמרצת הפתיחה; להלן: "מסמך ההתחייבות"), כעולה גם מהאמור בשיחות הטלפון שהוקלטו בינו לבין רו"ח רייטן. בגין הלוואה מבנק המזרחי עותר רו"ח רייטן לחייב את עו"ד ימין לשלם לחברה הן את יתרת ההלוואה בסך של 963,450 ש"ח והן הוצאות המימון עבורה בסך של 702,531 ש"ח. כן נטען כי גובה ההלוואה עלה הן על שומת המס הצפויה והן על שומת המס הסופית (בסך 1,130,000 ש"ח ו-1,077,000 ש"ח, בהתאמה), כאשר 250,000 ש"ח מכספי ההלוואה הועברו שלא כדין לחשבון הנאמנות ומשם למר בכנר. בהקשר זה נטען כי הן עו"ד ימין והן מר בכנר לא ידעו להצביע על כל אסמכתא להתחשבנות אשר לטענתם הסכום האמור הועבר במסגרתה.
134. למען שלמת התמונה יצוין כי בתצהירו העלה רו"ח רייטן טענות נוספות בסוגיית ההלוואה מבנק המזרחי, ואולם בסיכומיו מיקד את טענותיו כאמור לעיל ובכך זנח את יתר הטענות.
135. לטענת עו"ד ימין בסיכומיו, מסמך ההתחייבות ניתן לרו"ח רייטן על רקע חששו מבנק המזרחי ועל מנת להפיס את דעתו. במסמך התחייב עו"ד ימין כי ככל שבנק המזרחי ידרוש את פירעון ההלוואה באופן מיידי, יהיה ימין חייב לפרוע את ההלוואה באופן אישי. עוד צוין במסמך כי במקרה כזה כל סכום שיפקיד עו"ד ימין לטובת פירעון ההלוואה יתווסף ליתרת הזכות שלו בחברה. עוד טען עו"ד ימין כי בניגוד לדברי רו"ח רייטן בעדותו, רו"ח רייטן פנה לבנק המזרחי בסוף שנת 2019 בכדי שלא יחדש את ההלוואה, על מנת להביא לכך שההלוואה תועמד לפירעון מידי. כן טען עו"ד ימין כי העברת הסך האמור של 250,000 ש"ח בוצעה על ידי רו"ח רייטן וכי עדות עו"ד ימין שכך היה לא נסתרה.
ח.2 דיון והכרעה
136. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את מרבית טענות רו"ח רייטן בקשר להלוואה מבנק המזרחי.
137. טענותיו של רו"ח רייטן מבוססות בעיקרן על מסמך ההתחייבות. עו"ד ימין טען בתצהירו ובעדותו כי רו"ח רייטן פנה אליו בשל כך שהיה מוטרד מההלוואה מבנק המזרחי, ולבקשתו מסר לו עו"ד ימין את מסמך ההתחייבות (ר' למשל: סעיף 262 לתצהיר עו"ד ימין; פרוטוקול הדיון, עמ' 816 ש' 16-11). במסמך התחייב עו"ד ימין ביחס להלוואה כי "ככל שהבנק ירצה לפרוע באופן מיידי אחוב על פירעון ההלוואה באופן אישי". דהיינו, עו"ד ימין לא התחייב לפרוע את ההלוואה בכל מצב אלא רק אם הבנק יבקש להעמידה לפירעון מיידי. מעיון בראיות הרבות שהוגשו עולה כי אין בנמצא דרישה עכשווית של בנק המזרחי לפירעון מלוא ההלוואה באופן מיידי, ואף רו"ח רייטן לא טען בסיכומיו כי קיימת דרישה כאמור שבעטיה נדרש עו"ד ימין למלא אחר האמור במסמך ההתחייבות (אלא טען רק שעו"ד ימין התחייב בפירעון ההלוואה באופן בלתי מותנה). די בכך כדי לדחות את טענת רו"ח רייטן לפיה יש לחייב את עו"ד ימין לפרוע את ההלוואה מכח מסמך ההתחייבות.
138. אדרבא, להמרצת הפתיחה צורף כנספח יא' מכתב ששלח רו"ח רייטן לבנק המזרחי ביום 24.12.2019, במסגרתו העלה טענות שונות בקשר למעשיו של עו"ד ימין, בגינן דרש מהבנק "שלא לכבד כל הוראה חד צדדית מצידו של עו"ד ימין". במענה למכתב זה, ביום 25.12.2019 נשלחה לרו"ח רייטן הודעת דוא"ל מהבנק, בה צוין כי אין באפשרות הבנק להיעתר לדרישתו וכי בימים הקרובים יפעל הבנק לחידוש ההלוואה (נספח 73 לתצהיר עו"ד ימין, עמ' 1072 לנומרטור). במענה לכך שלח רו"ח רייטן שני מכתבים לבנק בימים 26.12.2019 ו-29.12.2019, בהם הביע את התנגדותו לחידוש ההלוואה (שם, בעמ' 1071 ו-1073 לנומרטור), וביום 1.1.2020 שלח לבנק מכתב שלישי ומכתב נוסף שנשלח על ידי בא-כוחו (שם, בעמ' 1069-1067), החוזרים על דרישותיו. בהמשך לסירובו של רו"ח רייטן לחידוש ההלוואה, שלח הבנק לצדדים מכתב התראה ביום 3.3.2020 (נספח יז/1 לתגובה לתשובה לה"פ), בו התריע כי על החברה לסלק את יתרת החוב בתוך 10 ימים. לנוכח מכתב זה, פנה ב"כ עו"ד ימין לב"כ רו"ח רייטן במטרה לנסות ולהגיע לפתרון מוסכם מול הבנק שיקטין את נזקי החברה, ואולם במענה למכתב זה השיב ב"כ רו"ח רייטן כי הוא מסרב לכל פתרון מלבד פירעון של מלוא ההלוואה על ידי עו"ד ימין, כפי שנטען כי הלה התחייב לעשות (שם, נספחים יז/3-2).
מהאמור לעיל עולה כי רו"ח רייטן דרש מעו"ד ימין לפרוע את מלוא ההלוואה בניגוד למסמך ההתחייבות, בו הוסכם שעו"ד ימין יעשה כן רק במקרה של העמדת ההלוואה לפירעון מיידי, וכי כתוצאה מסירובו הוחרפה עמדתו של הבנק מול החברה. דברים אלה תואמים את עדותו של רו"ח רייטן בפניי, שהעיד ביחס לעו"ד ימין כי "אם הוא מפר את ההבטחה אז לא צריך לחדש" את ההלוואה (פרוטוקול הדיון, עמ' 407 ש' 19). זאת ועוד, נראה כי הסיבה שעל אף האמור לעיל בנק המזרחי לא העמיד את מלוא ההלוואה לפירעון מיידי, היא שעו"ד ימין שילם בעצמו סכומים שונים על חשבון ההלוואה, אשר נרשמו לזכות עו"ד ימין בכרטסת שלו אצל החברה (כפי שהעיד רו"ח רייטן עצמו – שם, בעמ' 406 ש' 13-4; ר' גם: סעיפים 179-178 לתצהירו של רו"ח רייטן; וכן סעיף 259 לתצהירו של עו"ד ימין). משכך, מעבר לכך שכיום אין עוד דרישה של הבנק לפירעון מיידי של מלוא ההלוואה, ברי כי כל דרישה קודמת שכזו יש לזקוף להתנהלותו של רו"ח רייטן, ואין בה כדי להצדיק את חיובו של עו"ד ימין בפירעון ההלוואה.
139. בסיכומיו טען רו"ח רייטן כי הציטוטים שהובאו בסעיף 185 לתצהירו מתוך השיחות שהוקלטו בין הצדדים מבססות את טענותיו בקשר להלוואה מבנק המזרחי, ואולם איני סבור שבחינת האמור בשיחות תומכת בטענה זו, וזאת גם בהתעלם מהאמור בפס' 60 לעיל לעניין משקל ההקלטות שהגיש רו"ח רייטן:
139.1. ראשית, מרבית הציטוטים שהובאו לקוחים מדבריו של רו"ח רייטן עצמו (ולא של עו"ד ימין). למעשה, טענתו של רו"ח רייטן היא כי מאמירותיו השונות עולה כי הוא רואה בעו"ד ימין אחראי לפרוע את ההלוואה, בעוד שעו"ד ימין אינו כופר בכך בשיחה. בחינת האמירות על רקע תוכן השיחה מלמד אחרת. כך למשל, דברי עו"ד ימין בשיחה מיום 3.2.2019 (נספח א/6 לתגובה לתשובה לה"פ) נאמרו על רקע שיח בין הצדדים בקשר לטענות רו"ח רייטן לעניין ההתחשבנות עם כוכב ברקת וזכאות טבת לחלקה מהתמורה הנוספת בעסקת מגדלי אירופה. מחילופי הדברים ניכר שהם לא כוונו לעו"ד ימין באופן אישי, שכן הזכאות הנטענת לתמורה הנוספת שייכת לטבת (ולא לעו"ד ימין), ומכאן שהיא זו שהיתה יכולה לעשות בהם שימוש לפירעון ההלוואה מבנק המזרחי. גם לעניין האמור בציטוט מהשיחה מיום 7.5.2019 (שם, נספח א/7), נראה כי בשיחה מדברים הצדדים על עניינים כלליים וכלל לא ברור לאילו הלוואות (ברבים) מתייחס רו"ח רייטן באותה שיחה.
139.2. שנית, גם בשיחה מיום 10.1.2019, שהיא היחידה בה רו"ח רייטן מצטט בתצהירו מדברי עו"ד ימין, אין לראות כהוכחה לטענותיו. מהאמור בתמליל לפני ואחרי הציטוטים שהובאו עולה שגם בשיחה זו דובר על טענות רו"ח רייטן לפירעון ההלוואה מהתמורה הנוספת מעסקת מגדלי אירופה (כעולה למשל מהאמור בעמ' 10 ש' 14-1 ובעמ' 11 ש' 21 – עמ' 12 ש' 24), ומכאן שלא ניתן ללמוד מהם על התחייבות של עו"ד ימין לפירעון ההלוואה (כמוסבר לעיל). אמירת עו"ד ימין בנוגע ל-700,000 ש"ח, שרו"ח רייטן מנסה להיתלות בה, נאמרה אף היא על רקע שיחה זו, מה גם שהיא אינה ברורה ולא ניתן לטעמי ללמוד ממנה כאילו עו"ד ימין התחייב לשלם 700,000 ש"ח מכיסו על חשבון ההלוואה, אף מבלי שהבנק יעמיד אותה לפירעון מיידי.
140. איני מקבל גם את טענות רו"ח רייטן באשר לסך האמור של 250,000 ש"ח. למעשה, טענותיו בהקשר זה נשענות על הנחה, שלא נתמכה בראיות, כי ההלוואה מבנק המזרחי נלקחה אך ורק לשם תשלום מס השבח, ומשכך נפל פגם בהעברת חלק מכספיה למר בכנר. מנגד, עמדת עו"ד ימין (בסעיף 257 לתצהירו) היא כי ההלוואה מבנק המזרחי "עברה מספר גלגולים" ורק בסופה שימשה לתשלום מס השבח; כאשר בנוסף נטען בחוו"ד זילברשטיין ובעדותו של עו"ד ימין כי הסך של 250,000 ש"ח הועבר למר בכנר על חשבון חלקה של כוכב ברקת במכירת הזכויות (ר' למשל: סעיף 60.7 לחוות הדעת; פרוטוקול הדיון, עמ' 742 ש' 23-22). בנסיבות אלה ולנוכח עמדות הצדדים המנוגדות, רו"ח רייטן לא עמד בנטל להוכיח כי לא היה ניתן להשתמש בחלק מכספי ההלוואה לצרכים נוספים, בפרט משעה שכיום גם רו"ח רייטן אינו חולק על כך שחלקה הארי של ההלוואה שימש בפועל לתשלום מס השבח (שם, בעמ' 404 ש' 21-17; וזאת בניגוד לנטען בסעיף 200 לתצהירו כאילו עו"ד ימין נטל את ההלוואה לכיסו). זאת ועוד, מעבר לעצם ביצוע ההעברה (שאינו במחלוקת), רו"ח רייטן לא הציג כל ראיה המעידה שהסך של 250,000 ש"ח, שנכלל כחלק מאותם 9 מיליון ש"ח לגביהם דחיתי את טענות רו"ח רייטן (כמפורט בפרק ז' לעיל), לא הועבר מחשבון הנאמנות כחלק מהסכומים להם היתה זכאית כוכב ברקת בגין חלקה במכירת הזכויות (כמפורט בהרחבה לעיל). לפיכך, במכלול הנסיבות אני סבור שרו"ח רייטן לא עמד בנטל המוטל עליו לצורך חיוב עו"ד ימין בהשבת הסכום האמור לחברה.
141. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את טענותיו של רו"ח רייטן בקשר להלוואה מבנק המזרחי, משלא הוכח כי עו"ד ימין חב באופן אישי בפירעון ההלוואה או בהשבה לחברה של כל סכום נטען הנוגע אליה.
ט. ההלוואה לסאווא והטענות בנוגע להשקעה בפרויקט השוק
ט.1 טענות רו"ח רייטן
142. לטענת רו"ח רייטן, בשנת 2015 נטל עו"ד ימין כספים מחשבון הנאמנות ובכך יצר חוב לזכות טבת. בשנת 2016, בהמשך להתייעצות שקיימו הצדדים עם עו"ד סלומון, וכדי לספק מענה לחוב שנוצר, הקים עו"ד ימין את סאווא אשר חתמה על הסכם הלוואה עם טבת, במסגרתו התחייבה סאווא להשיב לטבת סך של 2,121,000 ש"ח, בריבית שנתית בשיעור של 2.56%, וזאת עד ליום 31.12.2022. בסיכומיו עתר רו"ח רייטן לחיוב עו"ד ימין לפרוע את ההלוואה לסאווא בסך של 2,418,080 ש"ח נכון ליום 30.6.2021.
143. כן מלין רו"ח רייטן על הודעת קיזוז ששלח עו"ד ימין ביום 15.1.2023, העולה כדי הרחבת חזית אסורה, במסגרתה ניסה עו"ד ימין לקזז סכומים שונים מההלוואה לסאווא (להלן: "הודעת הקיזוז"). ראשית, נטען כי בניגוד לאמור בהודעת הקיזוז יתרת ההלוואה אינה עומדת על סך של 2,216,113 ש"ח, שכן סכום זה מתעלם מהריבית על ההלוואה מיום 31.12.2017 ועד ליום 31.12.2022. שנית, נטען כי אין להתיר לעו"ד ימין לזקוף לזכותו סך מופרז של 828,000 ש"ח כגמול בגין שירותים משפטיים שהעניק לחברה, בין היתר מאחר שמדובר בעסקה עם בעל עניין שלא אושרה כדין בהתאם להוראות חוק החברות, והיות שהקיזוז אינו עומד בתנאי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). שלישית, נטען אף שאין לאפשר לעו"ד ימין לקזז מההלוואה של סאווא את יתרת הזכות האישית שלו בספרי טבת, שבניגוד לנטען אינה עומדת על סך של 1,489,379 ש"ח. לבסוף, נטען שעו"ד ימין קיזז מסכום ההלוואה לסאווא סך של 300,000 ש"ח שהפקיד על חשבון ההלוואה של טבת לבנק המזרחי, וזאת הגם שעל סכום זה כבר נרשמה לו יתרת זכות.
144. רו"ח רייטן מוסיף וטוען בסיכומיו כי את סכום ההלוואה, בתוספת של 3 מיליון ש"ח שנלקחו מחשבון הנאמנות, השקיע עו"ד ימין בפרויקט השוק באמצעות סאווא, אשר במאזנה רשומה "השקעה בנדל"ן" בסך של 5,077,000 ש"ח. זאת בניגוד לגרסתו החדשה של עו"ד ימין בעדותו כאילו העביר סכומים אלה כהלוואה למר בכנר, שכן עו"ד ימין העיד שמר בכנר כלל לא היה זקוק להלוואה מסוג זה ושממילא היה ביכולתו לפרוע אותה זה מכבר. על אף תשובותיו המתחמקות בעדותו, עו"ד ימין לא הכחיש כי הכספים הושקעו לבסוף בפרויקט השוק. כן נטען כי הפרויקט מנוהל על ידי שותפות ב.ב פסגות נדל"ן קיסריה מכרזים מסחריים (להלן: "רויאל"), אשר כוכב פסגות היא בעלת 69% מאחזקותיה, וכי בסיכום ישיבה בהשתתפות מר בכנר, עו"ד ימין ורו"ח קזעורה כתב האחרון כי "יהודה (ימין) יכין מסמך לגבי חלקו בב.ב. פסגות (מתוך 69%)".
145. רו"ח רייטן מפנה לעדויות וראיות שונות אשר תומכות לטענתו במסקנה שהכספים שנטל עו"ד ימין מחשבון הנאמנות, לרבות כספי ההלוואה לסאווא, הושקעו בפרויקט השוק: (א) אמירות שונות של עו"ד ימין בעדותו שנטען כי מבססות מסקנה זו; (ב) בסיכום הישיבה עם עו"ד סלומון צוין שעו"ד ימין לווה מטבת כספים מחשבון הנאמנות, אותם הלווה לכוכב ברקת בהלוואה משתתפת ברווחים, וכי כוכב ברקת השקיעה את הכספים בפרויקט השוק; (ג) עדויות רו"ח קזעורה ורו"ח זילברשטיין לפיהן הכספים שכוכב ברקת השקיעה בפרויקט השוק הגיעו מחשבון הנאמנות; (ד) קיומה של השקעת סאווא בסך 5,077,000 ש"ח, וכן היותה בדיוק מחצית מהשקעת כוכב ברקת ברויאל בסך של 10,154,000 ש"ח; (ה) במספר מועדים נרשמו בכרטסת הנהלת חשבון הנאמנות העברות בסך כולל של 4,518,000 ש"ח לכוכב ברקת, ולאחר מכן נרשמו בכרטסת רויאל אותם סכומים בחלקים שווים על שם עו"ד ימין וכוכב ברקת; (ו) במאזן הבוחן של חשבון הנאמנות נרשמו סכומים בסך של כ-5 מיליון ש"ח תחת פרויקט השוק (חלק מהסכום נרשם גם בכרטסת רויאל תחת "נאמנות יהודה ימין"), מבלי שהוכח שמדובר בכספים השייכים לכוכב ברקת ושלבקשתה שימשו לביצוע תשלומים לפרויקט; (ז) עו"ד ימין ציין בכתב ידו בנייר כוכב ברקת שזו ביצעה "השקעה בשוק" בסך של 4,832,397 ש"ח מכספים שהתקבלו עבור מכירת זכויות מרציאנו ווקנין; ו-(ח) בחשבון הבנק של טבת הונפקה ערבות בנקאית להלוואה בסך של 1.8 מיליון ש"ח בקשר לרכישת מבנה השוק הישן בחדרה.
146. על בסיס האמור לעיל, ובהסתמך על החלטת המותב הקודם בדיון מיום 8.4.2021 (להלן: "ההחלטה מ-8.4.21"), סבור רו"ח רייטן כי טבת זכאית למחצית מרווחי כוכב ברקת בפרויקט השוק, שהוערכו בחוו"ד דגן בכ-42 מיליון ש"ח.
ט.2 טענות עו"ד ימין
147. לטענת עו"ד ימין, כל הטענות בקשר להשקעה בפרויקט השוק לא נזכרו בהמרצת הפתיחה וכי על כן הן מהוות הרחבת חזית, תוך שהודגש כי טענות אלה אינן מבוססות על מידע חדש או מסמכים שהתגלו לרו"ח רייטן לאחר הגשת התביעה. כך גם לגבי הטענה לפיה עו"ד ימין נטל 3 מיליון ש"ח נוספים מכספי חשבון הנאמנות, שלא הוכחה אף לגופה. לו היה ממש בטענה זו, ברי כי ההלוואה לסאווא היתה מועמדת בהסכם ההלוואה עמה על סך של 5 מיליון ש"ח ולא רק על כ-2.1 מיליון ש"ח. האמור מקבל משנה תוקף לאור העובדה שהדוחות הכספיים של טבת לשנים 2016 ו-2017, בהן מוצגת ההלוואה לסאווא, נחתמו לאחר המועד בו רו"ח רייטן גילה (על פי עדותו) על נטילת הכספים הנטענת.
148. עמדתו של עו"ד ימין היא כי טבת אינה זכאית לכל רווח שצמח מהשקעת כספי ההלוואה לסאווא. כך עולה מהעובדה שבגין ההלוואה הוסכם בין הצדדים על תשלום ריבית בלבד, תוך שההסכם לא הגביל את השימוש שניתן לעשות בכספים. בהקשר זה נטען שכלל לא הובהר כיצד יכולה החברה להיות זכאית במקביל הן לפירעון ההלוואה והן לרווחים שצמחו מהשקעת כספי ההלוואה. העמדה האמורה נתמכת גם מסיכום הישיבה, בו לא צוין שטבת השקיעה בפרויקט השוק או כי היא זכאית לרווח ממנה, אלא דווקא כי עו"ד ימין העמיד הלוואה לכוכב ברקת באמצעות כספים מחשבון הנאמנות אשר לווה מטבת. עוד הודגש כי באותה ישיבה הוצעו לצדדים שלוש אפשריות פעולה, אשר באף אחד מהן טבת אינה זכאית לחלק מרווחי פרויקט השוק. בסופו של דבר, לאור חששו של רו"ח רייטן מהסיכון שהיה כרוך בפרויקט השוק הוא בחר באפשרות של המחאת החוב לחברה בבעלות עו"ד ימין, ומשכך הוא אינו זכאי לכל רווח שהופק מהפרויקט.
149. עו"ד ימין מוסיף וטוען כי לכוכב ברקת הועברו כספים כדין בגין חלקה בזכויות שמכרה, וכי היא היתה זכאית להעבירם או להשקיעם כראות עיניה, מבלי לתת דין וחשבון לטבת או לרו"ח רייטן. הוא הדין גם בכל הקשור לכספים שהלווה עו"ד ימין לכוכב ברקת, שלא הוכח כי הושקעו בפרויקט השוק, תוך שנטען כי בכל מקרה משנחתם הסכם ההלוואה לסאווא, וזאת על פי בחירתו של רו"ח רייטן, אין הוא יכול להלין לאחר מעשה על השימוש שנעשה בכספי ההלוואה. גם בנייר כוכב ברקת אין כל אזכור לטבת, ומכותרתו ("נייר עבודה כוכב ברקת") ותוכנו ברור שמדובר בפירוט השימושים שעשתה כוכב ברקת בחלקה ממכירות הזכויות.
150. אשר לטענת רו"ח רייטן בקשר להעמדת הערבות הבנקאית, נטען כי טענה זו הועלתה לראשונה בתצהיר עדותו הראשית והיא מהווה הרחבת חזית. לגוף העניין, נטען כי מסמכי הערבות נערכו בשנת 2012 לצורך מכרז שבוטל ולא עבור פרויקט השוק הנוכחי; כי הערבות בוטלה והוחזרה לטבת; וכי כל ההוצאות בקשר לערבות הוחזרו לטבת. על כן, נטען שטבת לא נשאה בכל עלות בקשר לאותו מכרז, תוך שהובהר שרו"ח רייטן אישר את כל האמור בעדותו.
151. בכל הקשור לטענות רו"ח רייטן נגד הודעת הקיזוז, נטען כי לעו"ד ימין עומדת יתרת זכות בספרי טבת בסך של כ-1.9 מיליון ש"ח וכי הוא זכאי להשתמש בה לפירעון ההלוואה לסאווא. זאת ועוד, רו"ח רייטן אישר בעדותו כי כפי שהוא עצמו גבה שכר עבור שירותיו לטבת, כך גם עו"ד ימין זכאי לשכר בגין השירותים המשפטיים שנתן, בפרט לנוכח היקף השווי הכלכלי והיקף העסקאות שליווה עו"ד ימין. כן נטען כי עו"ד ימין ביקש לקזז רק מחצית משכר הטרחה לו הוא זכאי כדין, וכי רו"ח רייטן אינו רשאי להתנגד לשכר אלא רק לבצע התחשבנות בגינו.
ט.3 דיון והכרעה
152. לאחר עיון בטענות וראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בכל הקשור לפירעון ההלוואה לסאווא ולהידחות בכל הנוגע לרווחי פרויקט השוק.
ט.3(א) החבות בפירעון ההלוואה לסאווא
153. אין חולק בין הצדדים כי סאווא חבה בפירעון ההלוואה שקיבלה מטבת על פי ההסכם שנחתם עמה, וכי המועד שנקבע לכך היה ביום 31.12.2022. בהתאם לאמור בחוו"ד דגן, עתר רו"ח רייטן בתצהירו ובסיכומיו לחייב את עו"ד ימין לשאת בסכום ההלוואה בתוספת ריבית הסכמית בסך של 2,418,080 ש"ח. בתצהירו ובסיכומיו לא כפר עו"ד ימין בנכונותו של סכום זה ולא העלה כל טענה בקשר ליתרת ההלוואה לסאווא, ומכאן שהסכום האמור אינו שנוי במחלוקת. למען שלמות התמונה, יצוין כי אמנם בהודעת הקיזוז מיום 15.1.2023 צוין כי יתרת ההלוואה היא בסך של 2,216,113 ש"ח. ואולם בסיכומיו המאוחרים להודעה לא חזר עו"ד ימין על הסכום האמור, שנראה כי אף אינו תואם את הריבית שנקבעה בהסכם ההלוואה ואף לא את יתרת ההלוואה שצוינה בנספח 81 לתצהירו של עו"ד ימין.
154. איני מקבל את טענות עו"ד ימין בקשר להודעת הקיזוז:
154.1. ראשית, מקובלת עלי הטענה שמדובר בהרחבת חזית. הגם שבתשובתו להמרצת הפתיחה טען עו"ד ימין כי עומדת לו יתרת זכות בספרי טבת, ואף זכות כלפיה לתשלום שכר טרחה (שטרם מצאה ביטוי בספרים), בתשובתו נמנע עו"ד ימין מלעתור לקיזוז הסכומים האמורים מיתרת ההלוואה, ולא הוצג כל טעם מבורר מדוע טענת הקיזוז לא הועלתה אלא בחלוף שנים במסגרת הודעת הקיזוז. לא זו אף זו, טענות עו"ד ימין אינן תואמות את ההלכה הפסוקה, הקובעת כי "טענת קיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב־תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה גם כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז" (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ(2) 765, 768 (1986); ר' גם: רע"א 1793/07 יופה נ' מדינת ישראל - מינהלת נמל יפו, פס' ז)9 (20.11.2007)).
154.2. שנית, ניסיונו של עו"ד ימין לקזז את שכר הטרחה הנטען נוגד את הוראות סעיף 53 לחוק החוזים. ברישא לסעיף זה נקבע כי חיובים הנובעים מעסקה אחת הם ברי קיזוז האחד מהשני, בעוד שבסיפא לו נקבע שניתן לקזז אף חיובים כספיים שאינם נובעים מאותה עסקה ככל שמדובר בחיובים קצובים. פשיטא כי החיוב הנטען בתשלום שכר הטרחה אינו נובע מאותה עסקה מושא ההלוואה לסאווא. זאת ועוד, לא די בחישוב אריתמטי פשוט לצורך קביעת שכר הטרחה הנטען, המצוי אף במחלוקת בין הצדדים. חלף זאת, נדרשת פעולת הערכה של היקף וטיב השירות שניתן על ידי עו"ד ימין, ובשל כך אין לומר שמדובר בחיוב קצוב הניתן לקיזוז (ר' למשל: רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג(2) 274, 287 (1999); ע"א 6412/16 עיריית באקה אל-גרביה נ' קל בנין בע"מ (בהסדר נושים), פס' 21 (12.5.2019); רע"א 6149/20 גרינברג נ' ויקטור, פס' 7 (18.10.2020)).
154.3. שלישית, איני סבור שעו"ד ימין הוכיח לגוף העניין את זכאותו לשכר הטרחה הנטען. מקובלת עלי טענת רו"ח רייטן כי תשלום שכר הטרחה על ידי טבת עולה כדי עסקה עם נושא משרה בחברה (בהיותו של עו"ד ימין דירקטור), וכי על כן לפי סעיפים 270(1) ו-271 לחוק החברות טעונה עסקה זו אישור הדירקטוריון, בו אין רוב למי מהצדדים (ועו"ד ימין לא טען כי בתקנון החברה נקבעה דרך אחרת לאישור עסקה על פי סעיף 271 סיפא). למעשה, עו"ד ימין לא השיב לטענות רו"ח רייטן אלא טען באופן סתום בסעיף 64 לסיכומיו כי שכר הטרחה "מגיע לו כדין" וכי רו"ח רייטן אינו רשאי להתנגד לו. זאת ועוד, גם אם תאמר שחלף שכר הטרחה לו נטען בהודעת הקיזוז יש לפסוק לעו"ד ימין שכר ראוי בגין עבודתו, ברי כי לא הוכח מהו אותו שכר ראוי בנסיבות העניין. ודוק: כבר נפסק כי "שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על־פי שיקול־דעתו בלבד, בלי שקביעותיו ת תבססנה על ראיות שהובאו ל פניו" וכי "יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוואנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מיגזר מקצועי" (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 126-125 (1993)). דא עקא, עו"ד ימין לא הביא כל ראייה, ובפרט לא חוות דעת מומחה מטעמו, אשר ממנה היה ניתן ללמוד על שכר הטרחה הראוי לו הוא זכאי בנסיבות העניין, ודי בכך כדי לדחות את טענותיו.
154.4. לבסוף, יצוין כי לאור התוצאה הסופית אליה הגעתי בפסק הדין, לפיה על עו"ד ימין לרכוש את מניותיו של רו"ח רייטן בחברה (כמפורט בהמשך פסק הדין), ברי כי בקביעת שווי החברה תילקח בחשבון גם יתרת הזכות שרשומה לזכותו של עו"ד ימין בספרי החברה נכון למועד הערכת השווי (להבדיל מטענתו לזכות לשכר ראוי), ומשכך ממילא אין מקום להתחשב ביתרה זו פעם נוספת בדמות קיזוזה מההלוואה לסאווא (שכן היא תביא להפחתה בשווי החברה).
155. משעה שנדחו טענות הקיזוז שהעלה עו"ד ימין, אני קובע כי במסגרת הערכת שווי מניותיו של רו"ח רייטן יחשב המומחה שימונה את גובה ההלוואה נכון ליום 31.12.2019 (המועד שמצאתי כי יש להעריך בו את שווי המניות) כחלק ממצבת נכסי החברה.
ט.3(ב) הטענה לזכאות טבת ברווחי פרויקט השוק
156. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי אין לקבל את טענות רו"ח רייטן לפיהן עומדת לטבת זכות ביחס לרווחי פרויקט השוק, הן בשל היותן הרחבת חזית אסורה והן משלא הוכחו לגופן.
157. כל שנטען בהמרצת הפתיחה, ואף זאת באופן תמציתי, הוא כי טבת זכאית לפירעון ההלוואה לסאווא, תוך שצוין כבדרך אגב כי "זאת מבלי לגרוע מזכותה של החברה לקבלת חלקה בכל רווח שהופק במישרין ו/או בעקיפים מהשקעת הכספים הנ"ל", וכי עו"ד ימין סירב למסור דין וחשבון בקשר לשימוש שנעשה בכספי ההלוואה (סעיפים 30-27 להמרצת הפתיחה). זאת ועוד, הגם שבסעיף 32 להמרצת הפתיחה צוין כי בדוח הכספי של סאווא נרשמה השקעה בנדל"ן בסך של כ-5 מיליון ש"ח, לא נטען (אפילו כהשערה) כי כספים אלה הושקעו בפרויקט השוק וכי טבת זכאית לחלק מפירות ההשקעה. למעשה, האזכור היחיד של פרויקט השוק בכל המרצת הפתיחה (בסעיף 34 הימנה) מופיע בכלל בפרק הטענות הנוגע להלוואה מבנק המזרחי, ואין בצידו כל זכר לטענה מהטענות שמעלה עתה רו"ח רייטן ביחס לפרויקט השוק.
158. רק בתצהירו העלה רו"ח רייטן, לראשונה, את הטענות לזכאות טבת ברווחי פרויקט השוק, ובכלל זאת כי נכס הנדל"ן של סאווא הוא למעשה השקעה בפרויקט השוק וכי כספים מחשבון הנאמנות הועברו להשקעה בפרויקט השוק, שנרשמה על שם כוכב ברקת ו/או עו"ד ימין. מנגד, בתצהירו טען עו"ד ימין מפורשות כי דין טענות אלה להידחות גם בהיותן הרחבת חזית (ר' למשל: בסעיפים 360, 370 ו-457 לתצהירו), והוא אף חזר ועמד על טענה זו בסעיף 63 לסיכומיו.
159. רו"ח רייטן לא ביקש לתקן את המרצת הפתיחה כך שתכלול את הטענות האמורות. אף לא הוכח כי טענות אלה מצד רו"ח רייטן הועלו על סמך מסמכים שגולו במסגרת הליך גילוי המסמכים. בהקשר זה נטען אמנם בסעיף 164 לתצהיר כי "הוכח בהליך גילוי המסמכים שהתנהל בין הצדדים" שהשקעת סאווא נעשתה בפרויקט השוק. ואולם מקובלת עלי טענת עו"ד ימין (ר' למשל בסעיפים 360, 370 ו-457 לתצהירו) כי אין קשר בין המסמכים עליהם ביסס רו"ח רייטן את טענתו לבין הליך גילוי המסמכים שהתקיים עד להגשת תצהירו. כך, המסמכים השונים שצורפו לתצהיר רו"ח רייטן בסוגיה זו (בעיקר נספחים 18א-18ב ו-54-49) לא הופיעו בתצהיר גילוי המסמכים מיום 8.11.2020 שמסר עו"ד ימין (נספח 15 לתצהיר רו"ח רייטן), כאשר מסמכי הנהלת החשבונות בקשר לחשבון הנאמנות, ובפרט מאזן הבוחן שלו (נספחים 49, 51 ו-52) אף גולו על ידי רו"ח רייטן עצמו (ר' למשל: סעיף 9.4 לבקשת עו"ד ימין מיום 19.11.2020, סעיף 2.12 לנספח 2 לבקשה זו ונספח 5 לה).
160. בנסיבות אלה, ובהיעדר כל מענה לטענת הרחבת החזית שהעלה עו"ד ימין בתצהירו ובסיכומיו, דין טענות רו"ח רייטן להידחות בהיותן הרחבת חזית (ר' למשל: ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003); ע"א 8570/09 חגולי נ' עיריית ראשון לציון, פס' 21 (15.3.2011)).
161. למעלה מן הצורך, יצוין כי דין הטענות להידחות אף לגופן. כאמור רו"ח רייטן טען שבמאזנה של סאווא מופיעה "השקעה בנדל"ן" בסך של כ-5 מיליון ש"ח וכי מדובר בהשקעה בפרויקט השוק. לשיטתו, ההשקעה האמורה מורכבת מכספי ההלוואה לסאווא (בסך של כ-2.1 מיליון ש"ח) ומסכום נוסף של כ-3 מיליון ש"ח שנטל עו"ד ימין שלא כדין מחשבון הנאמנות. רו"ח רייטן מיקד את טענותיו בראיות המוכיחות לשיטתו על העברת כספים מחשבון הנאמנות להשקעה בפרויקט השוק. ברם, לא די בעצם העברת כספים כאמור, אלא שהיה עליו להוכיח גם שאותם כספים שהועברו היו שייכים לטבת ולא לעו"ד ימין, לסאווא או לכוכב ברקת, וגם במצב זה היה עליו להראות שהדבר מצדיק לפסוק לטבת חלק מרווחי פרויקט השוק. לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות הרבות שהוגשו בסוגיה זו, אני סבור שלא הוכח כי סאווא, עו"ד ימין או כוכב ברקת השקיעו בפרויקט השוק כספים מחשבון הנאמנות שהיו שייכים לטבת.
162. ראשית, איני סבור שטבת זכאית לכל רווח שהוא מהשקעת כספי ההלוואה לסאווא. טענת רו"ח רייטן היא כי הסכם ההלוואה לסאווא נחתם כדי להסדיר את העובדה שעו"ד ימין נטל כספים מחשבון הנאמנות. הסכם זה, שנערך לדרישתו של רו"ח רייטן (כאמור בסעיף 151 לתצהירו) ושנחתם גם על ידו בשם טבת (כפי שהעיד רו"ח רייטן - פרוטוקול הדיון, עמ' 391 ש' 23-21), קבע כי עבור ההלוואה זכאית טבת לריבית שנתית בסך של 2.56%. בהסכם לא נקבעה כל זכות של טבת לתשואה נוספת על ההלוואה, לרבות מתוך רווחים שיופקו מהשקעת הכספים, ורו"ח רייטן הודה בכך בעדותו (שם, בעמ' 392 ש' 2 - עמ' 393 ש' 17). די באמור בהסכם כדי לדחות את טענות רו"ח רייטן בנוגע להשקעת כספי ההלוואה. משכך, מתייתר אף הצורך להכריע בשאלה האם כספי ההלוואה אכן הושקעו בפרויקט השוק, שכן גם אם טענה זו היתה מוכחת לא היה בה כדי להקנות לטבת כל זכות ברווחי הפרויקט.
163. אדרבא, מהראיות עולה כי יש ממש בטענת עו"ד ימין לפיה רו"ח רייטן כלל לא רצה להיות מעורב (במישרין או באמצעות טבת) בפרויקט השוק, בשל הסיכון שהוא סבר כי כרוך בפרויקט זה. בישיבה שקיימו הצדדים עם עו"ד סלומון הוצעו מספר אפשרויות להסדרה חשבונאית של הכספים שצוין בסיכום הישיבה שעו"ד ימין לווה מחשבון הנאמנות. לצד האפשרות של המחאת ההלוואה לסאווא, הוצע בין היתר כי טבת תלווה בעצמה את הכספים לכוכב פסגות. לא למותר לציין כי אם רו"ח רייטן היה מעוניין שטבת תקבל נתח מרווחי פרויקט השוק, הוא היה יכול לבחור כי טבת תלווה בעצמה את הכספים ולהציע לכוכב פסגות שכחלק מהתמורה בגין ההלוואה תקבל טבת נתח מרווחי הפרויקט. ואולם נראה כי לא בכדי נבחרה האפשרות שנבחרה. כשנשאל בעדותו מדוע לא השקיע בפרויקט השוק, השוב רו"ח רייטן ש"אני אישית לא אוהב סיכונים, לא רציתי" (שם, בעמ' 366 ש' 21 – עמ' 367 ש' 2) וכי "אני אישית, אני לא רציתי להיות מעורב" (שם, בעמ' 367 ש' 14). זאת ועוד, בשיחה מיום 27.12.2018 (נספח א/1 לתגובה לתשובה לה"פ) אמר רו"ח רייטן לעו"ד ימין:
"בן אדם רגיל לא היה עושה מה שעשית ופודה את הפנסיה... אתה נכנסת להרפתקאות שאתה... לא שהתייעצת איתי. אבל אמרתי לך, אני... מרבה נכסים מרבה דאגה. לא רוצה, אמרת עם המגרשים זה מצוין וזה, אמרתי יהודה, לבריאות. אבל אתה, אתה מינפת את עצמך לדעת מה שנקרא" (שם, בעמ' 22 ש' 5-1).
בשיחה נוספת מיום 14.1.2019, בעת שטען בפני עו"ד ימין שכספים שהתקבלו בחשבון הנאמנות ממכירת זכויות וקנין הושקעו בפרויקט השוק, הוסיף רו"ח רייטן את הדברים הבאים:
"אני מיוזמתי אמרתי לך יהודה, אתה נלחמת על זה כל החיים שלך... בקלות אני אומר, תגיד לי יהודה 5%, 10, לא, אמרתי לך, אתה... אני ראיתי כמה, כמה עשן יצא לך מהאוזניים בשביל העסקה הזאתי. אמרתי לך יהודה, באהבה ובכיף, זה שלך. אני לא רוצה שום דבר..." (נספח א/4 לתגובה, עמ' 11 ש' 18-11).
רו"ח רייטן נחקר בעדותו אודות אמירות אלה. הוא השיב תחילה ביחס לאמירה הראשונה לעיל כי אותם "מגרשים" אליהם התייחס נוגעים לעסקאות נדל"ן אחרות שאינן בפרויקט השוק, אשר עו"ד ימין הציע לרו"ח רייטן להשקיע בהן והוא לא רצה בכך. ואולם לאחר שעומת עם האמירה השנייה, המתייחסת ל"עסקה", ובמענה לשאלתי, השיב רו"ח רייטן כי אמירותיו התייחסו הן לפרויקט השוק והן להשקעות נוספות בנדל"ן (פרוטוקול הדיון, עמ' 372 ש' 24-8). בכל מקרה, לא רק שתוכן האמירות תואם לטעמי את המסקנה שרו"ח רייטן אכן התייחס בהן לפרויקט השוק (ולמצער גם לפרויקט), אלא שהוא תומך במסקנה שרו"ח רייטן העדיף שלא להיכנס להשקעה בפרויקטים נוספים הנושאים סיכון, דוגמת פרויקט השוק. מסקנה זו נתמכת גם בדבריו של עו"ד ימין בתצהירו ובעדותו בפניי, לפיהם הוא הציע לרו"ח רייטן לקחת חלק בפרויקט אך הלה לא היה מעוניין בכך (ר' למשל: סעיף 360 לתצהיר עו"ד ימין; פרוטוקול הדיון, עמ' 737 ש' 34-13).
164. משעה שהוכח כי רו"ח רייטן לא רצה כל חלק בפרויקט השוק, בין במישרין ובין באמצעות טבת, ועל כן בחר באפשרות של הלוואת הכספים מטבת לסאווא, ומשאין חולק כי לפי הסכם ההלוואה טבת אינה זכאית לכל תמורה מעבר לריבית ההסכמית, ברי כי יש לדחות את טענות רו"ח רייטן בכל הקשור לפירות שצמחו מהשקעת כספי ההלוואה.
165. שנית, טבת אף אינה זכאית לכל רווח שהופק מהסכום הנוסף של כ-3 מיליון ש"ח שהשקיעה סאווא. רו"ח רייטן טען בעלמא כי השקעת סאווא בסך של כ-5 מיליון ש"ח "בוצעה כולה מכספים שימין גזל מחשבון הנאמנות של החברה" (בסעיף 162 לתצהירו). דא עקא, לא הובאה כל ראיה המלמדת כי הסכום הנוסף של כ-3 מיליון הגיע מחשבון הנאמנות, ושבכוחה לסתור הן את העובדה שבביאור 4 לדוח הכספי של סאווא לשנת 2017 (נספח טו להמרצת הפתיחה) צוין שמקור הסכום הוא בהלוואה מעו"ד ימין, והן את עדותו של עו"ד ימין לפיה הסכום הושקע מכספו שלו (פרוטוקול הדיון, עמ' 824 ש' 18-14). זאת בפרט לנוכח העובדה שהוכחת טענות רו"ח רייטן בדבר מרמה וגזל מחייבות עמידה בנטל הוכחה מוגבר (ר' למשל: ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר, פס' 8 (23.3.2008); ע"א 7237/13 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח יאסין ז"ל, פסק דינה של השופטת ע' ברון (3.12.2015); ע"א 7300/21 אסרף נ' בובליל, פס' 39 (12.3.2024).
166. אדרבא, רו"ח רייטן העיד כי גילה על הנטילה הנטענת של כ-3 מיליון ש"ח נוספים בחודש מאי 2018 (פרוטוקול הדיון, עמ' 396 ש' 12 – עמ' 397 ש' 22). מההתכתבות עם עו"ד סלומון (נספח 58 לתצהיר רו"ח רייטן) עולה כי טיוטת הסכם ההלוואה הועברה להערותיו של רו"ח רייטן רק ביום 31.5.2018 (שם, בעמ' 630-629 לנומרטור), וניתן להניח כי חתימת ההסכם נעשתה רק בחלוף פרק זמן נוסף. דהיינו, על פי גרסתו שלו רו"ח רייטן לא הלין על התנהלותו של עו"ד ימין לאחר שגילה את מלוא נטילת הכספים הנטענת, אלא דווקא המשיך וחתם בשם טבת על ההסכם ההלוואה לסאווא בגין הלוואה בסך של 2.1 מיליון ש"ח בלבד. לו היה ממש בטענתו של רו"ח רייטן לפיה עו"ד ימין נטל 3 מיליון ש"ח נוספים מחשבון הנאמנות, ניתן להניח שרו"ח רייטן היה דורש שהסכם ההלוואה יועמד על סך של 5 מיליון, והעובדה שלא עשה כן תומכת במסקנה כי יש לדחות את טענותיו ביחס לאותם 3 מיליון ש"ח שלא נסתר כי סאווא קיבלה בהלוואה מעו"ד ימין. זאת ועוד, בימים 11.6.2018 ו- 18.12.2018 חתם רו"ח רייטן, בהתאמה, על הדוחות הכספיים של החברה לשנים 2016 ו-2017 (שצורפו כנספחים כב לתגובה לתשובה לה"פ), לאחר שאף היה מעורב בהכנתם (כעולה מהערותיו לדוח 2017, ר': סעיף 354 לתצהיר עו"ד ימין ובנספח 82 לו), מבלי שהעלה טענות בקשר לנטילת כספים מחשבון הנאמנות שלא הוסדרה בהסכם ההלוואה. רו"ח רייטן גם אישר בעדותו כי לאחר חתימת הסכם ההלוואה לסאווא לא נחתם הסכם הלוואה נוסף בין טבת לבין עו"ד ימין או סאווא (פרוטוקול הדיון, עמ' 397 ש' 23 – עמ' 398 ש' 2).
167. נוכח האמור לעיל, אני קובע כי טבת אינה זכאית לכל רווח שהופק מאותם 3 מיליון ש"ח שהתקבלו בידי סאווא כהלוואה מעו"ד ימין, משעה שכאמור לא הוכחה טענת רו"ח רייטן שמדובר בכספים של טבת שנלקחו על ידי עו"ד ימין מחשבון הנאמנות.
168. שלישית, אני סבור שיש לדחות את טענות רו"ח רייטן לזכאות לרווחי פרויקט השוק בכל הקשור לכספים שהועברו מחשבון הנאמנות לכוכב ברקת, עו"ד ימין או ישירות לפרויקט השוק (המנוהל על ידי רויאל).
169. עו"ד ימין העיד כי העברת הכספים השונים מחשבון הנאמנות לכוכב ברקת או לפרויקט השוק, לרבות לצורך ביצוע תשלומים שונים, נעשו לבקשת מר בכנר וכוכב ברקת (ר' למשל: שם, בעמ' 733 ש' 24 – עמ' 734 ש' 23). גם מר בכנר העיד דברים דומים (ר' למשל: שם, בעמ' 458 ש' 24 – עמ' 459 ש' 20). גרסה זו נתמכת בטענת עו"ד ימין בתצהירו, שלא נחקר אודותיה ועל כן היא לא נסתרה, לפיה בהתאם להוראותיו של מר בכנר היה רו"ח רייטן עצמו מורה לבנק להעביר מחשבון הנאמנות כספים לטובת פרויקט השוק. נכונות טענה זו נלמדת מנספח 91 לתצהירו של עו"ד ימין, הכולל חשבונית בגין מתן שירותים בקשר לפרויקט השוק וכן הוראה לבנק המזרחי להעביר את הסכום הנקוב בחשבונית מחשבון הנאמנות לנותן השירותים (על הודעה זו אף נכתב כי יש להתקשר לרו"ח רייטן לאחר קבלתה). הטענה האמורה מתיישבת עם עדותו של רו"ח רייטן, שכאמור עסק בהנהלת החשבונות של החברה, לפיה הוא היה מקבל הוראות העברה מסוג זה מעו"ד ימין, ממלא אותן על נייר עליו חתם מראש עו"ד ימין ושולח אותן לבנק לביצוע (פרוטוקול הדיון, עמ' 379 ש' 22 – 383 ש' 1; ור' גם את הוראות ההעברה שבוצעו באופן דומה וצורפו כנספחים 99-98 לתצהירו של עו"ד ימין). אמנם, נספח 91 מתוארך לשנת 2012 ולכן הוא נוגע לתקופה שקדמה לרכישת זכויות וקנין, ועדיין יש בו כדי ללמד על אופן התנהלותם של הצדדים ועל כך שאיש מהם, לרבות רו"ח רייטן, לא ראה כל קושי בהעברת כספים מחשבון הנאמנות, לרבות לטובת פרויקט השוק (וודאי שלא בהעברתם לכוכב ברקת עצמה), ובלבד שמדובר בכספים השייכים לכוכב ברקת.
170. לנוכח האמור לעיל, כדי שתתקבלנה טענותיו האמורות של רו"ח רייטן, עליו להראות כי הכספים שהועברו לכוכב ברקת, עו"ד ימין או פרויקט השוק היו על חשבון חלקה של טבת ממכירות זכויות וקנין, בניגוד לסכומים להם היתה זכאית כוכב ברקת על חשבון חלקה ואשר בהם היא היתה רשאית לעשות כרצונה. ודוק: הנטל להוכחת האמור מוטל על כתפיו של רו"ח רייטן, ואולם איני סבור שהוא עמד בנטל זה.
171. טענות רו"ח רייטן מבוססות על מסמכי הנהלת חשבונות של חשבון הנאמנות, כוכב ברקת ורויאל, וכן על דפי חשבון של חשבון הנאמנות ותיעוד בכתב יד של עו"ד ימין בדבר כספים שהועברו לכוכב ברקת והושקעו על ידה בפרויקט. ברם, אין במסמכים אלה כדי להקים לרו"ח רייטן עילת תביעה ביחס לרווחי פרויקט השוק. כאמור לעיל, חלקה של כוכב ברקת עמד על סך של 14,723,735 ש"ח. על בסיס מאזן הבוחן של חשבון הנאמנות (נספח 49 לתצהיר רו"ח רייטן), נטען בסעיף 343 לתצהירו של רו"ח רייטן כי מחשבון הנאמנות הועברו כ-5 מיליון ש"ח לפרויקט השוק, וכי למעלה מ-8 מיליון ש"ח נוספים (8,915,904 ש"ח ליתר דיוק) הועברו ישירות למר בכנר ולחברות שבבעלותו ולפי הטענה הושקעו גם הם בפרויקט השוק. דהיינו, לשיטת רו"ח רייטן הועבר סך של כ-13,915,903 ש"ח לכוכב ברקת ולהשקעה בפרויקט השוק. דא עקא, סכום זה נופל מחלקה של כוכב ברקת בתקבולי מכירות זכויות וקנין. זאת ועוד, מטענתו של רו"ח רייטן עצמו בסעיף 355 לתצהירו ובסעיף 33י לסיכומיו בנוגע לנייר כוכב ברקת, עולה כי הסכום האמור (13,915,903 ש"ח) שנטען כי הושקע בפרויקט השוק כולל גם כספים מתוך חלקה של כוכב ברקת ממכירת זכויות מרציאנו (לגביהן לא העלה רו"ח רייטן טענה נגד כוכב ברקת), אף שאין מקום לכלול כספים אלה כנגד הסך של 14,723,735 ש"ח, שהוא כאמור חלקה של כוכב ברקת בזכויות וקנין בלבד. ודוק: רו"ח רייטן לא טען כי כוכב ברקת קיבלה סכומים נוספים מעבר לאמור מחשבון הנאמנות או מתקבולי מכירות זכויות וקנין.
172. לפיכך, מנתונים אלה מוכח כי גם אם הועברו לכוכב ברקת מלוא הסכומים הנטענים על ידי רו"ח רייטן, וגם אם אלה הושקעו בפרויקט השוק, הדבר נעשה על חשבון חלקה של כוכב ברקת בתקבולי מכירות זכויות וקנין. משלא הוכח שהכספים שהועברו לפרויקט השוק היו על חשבון חלקה של טבת, ברי כי אין לרו"ח רייטן כל עילה בנושא כנגד עו"ד ימין.
173. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, והרבה למעלה מן הצורך, יצוין כי גם אם הייתי מגיע למסקנה כי מגיעים לטבת כספים ששולמו לכוכב ברקת מעבר לחלקה היחסי, לא היה בכך כדי להצמיח לטבת זכות לרווחי פרויקט השוק (להבדיל מקבלת כספים ששולמו לכוכב ברקת ביתר). זאת, שכן ההעברות לכוכב ברקת נעשו לכאורה בידיעתו של רו"ח רייטן (בהתאם לאמור בפס' 5 לעיל; ר' גם את עדותו של עו"ד ימין – פרוטוקול הדיון, עמ' 713 ש' 19 – עמ' 714 ש' 1 ועמ' 724 ש' 19 – עמ' 725 ש'' 15).
174. לא מצאתי כי יש בטענות ובראיות נוספות מצד רו"ח רייטן כדי לשנות ממסקנה זו, שכן בכוחן להוכיח לכל היותר כי הועברו כספים מחשבון הנאמנות לפרויקט השוק (ישירות או באמצעות כוכב ברקת), ואולם אין בהם כדי להוכיח שאותם כספים שהועברו באו על חשבון חלקה של טבת ממכירות זכויות וקנין:
174.1. כך למשל לעניין הטענות כי השקעת הנדל"ן של סאווא היא בדיוק מחצית מההשקעה של כוכב ברקת הרשומה בכרטסת רויאל (שסומנה מב/15), והטענות כי עו"ד ימין ציין בנייר כוכב ברקת שכוכב ברקת השקיעה כספים בפרויקט השוק. גם אם אניח, כטענת רו"ח רייטן, שסאווא וכוכב ברקת השקיעו בפרויקט השוק בחלקים שווים (תוך שמסיבה כלשהי נרשמה ההשקעה בכרטסת רויאל על שם כוכב ברקת בלבד), אין לכך כל נפקות שכן כאמור לעיל לא הוכח שלטבת יש זכות בכספי סאווא או כוכב ברקת.
174.2. הוא הדין לעניין טענות רו"ח רייטן בקשר לרישומי הנהלת החשבונות שבוצעו בסך 4,518,000 ש"ח. סכומים אלה נכללו בסך האמור לעיל של 8,915,904 ש"ח, שהגיע על חשבון חלקה של כוכב ברקת, ולא מדובר בכספים נוספים שהועברו אליה. בהקשר זה יצוין כי אין נפקות לעובדה שהסכום האמור נרשם בהנהלת החשבונות של רויאל על שם עו"ד ימין וכוכב ברקת בחלקים שווים (ולא על שם כוכב ברקת בלבד), שכן כאמור מדובר בכסף של כוכב ברקת אשר יכולה לנהוג בו כרצונה.
174.3. גם העדויות אליהם הפנה רו"ח רייטן אינן מעלות ואינן מורידות, שכן הן לכל היותר מתייחסות לעצם העברת הכספים מחשבון הנאמנות ואין בהן תמיכה לטענה כי מדובר היה בכספים של טבת (ר' למשל: פרוטוקול הדיון, עמ' 618 ש' 14 – עמ' 619 ש' 7 (עדות רו"ח זילברשטיין), עמ' 731 ש' 31 – עמ' 732 ש' 28 (עדות עו"ד ימין) ועמ' 889 ש' 9-7 (עדות רו"ח קזעורה). אדרבא, רו"ח קזעורה העיד כי להערכתו מדובר בכספים של כוכב ברקת שהועברו אליה מחשבון הנאמנות. כך גם הניסיון להסתמך על סיכום הישיבה אינו מסייע לרו"ח רייטן, שכן גם אם אניח שהאמור בו מדויק (וכאמור לעיל יש בכך קושי) אין בכך כדי להוכיח דבר מעבר לעצם השקעת הכספים בפרויקט השוק.
174.4. אף המסמך בכתב ידו של רו"ח קזעורה (נספח ד/2 לתגובה לתשובה לה"פ), בו צוין ש"יהודה יכין מסמך לגבי חלקו בב.ב. פסגות (מתוך 69%)", עשוי לכל היותר להוכיח שחלק מהכספים שהשקיעה כוכב ברקת בפרויקט השוק הגיעו מעו"ד ימין או מסאווא, אך לא כי היה מדובר בכספים של טבת שנגזלו ממנה.
174.5. לא מצאתי ממש גם בטענות רו"ח רייטן בקשר לערבות הבנקאית שהונפקה בחשבון הבנק של טבת לצורך קבלת הלוואה לרכישת מבנה השוק. מעבר לעובדה שטענה זו הועלתה לראשונה בתצהירו של רו"ח רייטן ואין לה כל זכר בהמרצת הפתיחה, היא אף הוכחה כבלתי מדויקת לגופה. כך, הן בתצהירו (בסעיף 463) והן בעדותו בפניי (ר' למשל: פרוטוקול הדיון, עמ' 738 ש' 21 – עמ' 739 ש' 30) הבהיר עו"ד ימין כי ערבות זו הועמדה בשנת 2012 למכרז לרכישת מבנה השוק. מכרז זה בוטל בסופו של יום, הערבות בוטלה והוחזרה לטבת בתוספת כל ההוצאות בקשר להפקתה, ורק ב-2015 נרכש לבסוף מבנה השוק. בעדותו אישר רו"ח רייטן כי הערבות בוטלה והוחזרה לטבת וכי היא שופתה עבור כל הוצאותיה (שם, בעמ' 391 ש' 18-8). בנסיבות אלה, בהן הוכח שלטבת לא היה כל קשר לרכישת מבנה השוק, ועל רקע חוסר רצונו של רו"ח רייטן לקחת כל חלק בפרויקט, מוצדק לטעמי לדחות את טענותיו בקשר לערבות האמורה.
174.6. לבסוף, יצוין כי בניגוד למשתמע מטענות רו"ח רייטן, כל שנקבע בהחלטה מ-8.4.21 הוא שבין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית האם הועברו כספים של טבת לפרויקט השוק, וכי ככל שיסתבר שכך היה "יהיה מקום לדון בשאלת הרווחים שנצברו כתוצאה מכך" (שם, בעמ' 13 ש' 13-10). משלא הוכח כי כספים השייכים לטבת הושקעו בפרויקט השוק, ממילא אין מקום לדון בשאלה האם היא זכאית לנתח מרווחי הפרויקט.
175. לסיכום, לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את ראש התביעה הנידון וקובע כי טבת אינה זכאית לחלק מרווחי פרויקט השוק, משעה שלא הוכח שכסף מכספה הושקע בפרויקט.
י. עסקת חיימוביץ'
י.1 טענות הצדדים
176. לטענת רו"ח רייטן, ביום 29.5.2017 חתם עו"ד ימין על חוזה למכירת חלק מזכויות מרציאנו למר גיל חיימוביץ' בתמורה לסך של 520,000 ש"ח (להלן: "מר חיימוביץ'" ו-"עסקת חיימוביץ'", בהתאמה), ואולם ביום 27.2.2018 נרשם מר חיימוביץ' כבעל הזכויות על אף ששילם רק 200,000 ש"ח מהתמורה. עוד נטען כי בתשובה להמרצת הפתיחה טען עו"ד ימין שהזכויות שנמכרו בעסקה אינן של טבת, ובתצהירו הרחיב עו"ד ימין חזית וטען כי הן שייכות למר אלפסי, שלא זומן לעדות על ידי עו"ד ימין. כן נטען כי בנספח 3 לתצהירו של רו"ח רייטן, בו מתאר עו"ד ימין בכתב ידו את החלוקה בין הבעלות המשותפות בזכויות מרציאנו, צוין כי יוקצו למר אלפסי 4.7% מהזכויות מתוך חלקן של כוכב ברקת ובעלת זכויות נוספת (גולד פארק ייזום והשקעות בע"מ; להלן: "גולד פארק"), תוך שבהתאם החלק של שתיהן הופחת במסמך מ-25% כל אחת ל-22.65%. עוד הפנה רו"ח רייטן למסמכי הנהלת חשבונות שצורפו כנספח 14 לתצהירו המשלים, מהם עולה לטענתו כי כוכב ברקת וגולד פארק ביצעו גמר חשבון עם מר אלפסי בגין זכויותיו, ומכאן שהוא לא היה יכול למכור את הזכויות למר חיימוביץ'. בהקשר זה, הוסף שמר בכנר לא זכר בעדותו עבור מה בוצע התשלום למר אלפסי. כן נטען שאין להסתמך על נספח 67 לתצהירו של עו"ד ימין, שכן מדובר בטיוטת חישוב שערך רו"ח רייטן ואשר קדמה לנספח 3 האמור. לבסוף, צוין כי בעדותו העיד עו"ד ימין שהתמורה מעסקת חיימוביץ' הופקדה בחשבון הנאמנות מאחר שהוא השתמש בחשבון גם עבור מר אלפסי, ובשיחה עם רו"ח רייטן הוא הודה שעסקת חיימוביץ' נעשתה מזכויות מרציאנו.
177. לטענת עו"ד ימין, עסקת חיימוביץ' נעשתה מזכויות השייכות למר אלפסי בלבד אשר לטבת אין כל חלק בהן, כעולה מנספח 67 לתצהיר עו"ד ימין שהוכן לאחר יום 31.12.2012. בהקשר זה צוין כי עסקת חיימוביץ' בוטלה זה מכבר תוך שהזכויות הושבו למר אלפסי. עוד נטען כי אין ממש בטענת הרחבת החזית שהעלה רו"ח רייטן, כשדווקא טענתו המבוססת על נספח 14 לתצהירו המשלים עולה כדי הרחבת חזית, מה גם שהאמור במסמך זה דווקא סותר את גרסתו של רו"ח רייטן כאילו לטבת יש חלק בזכויות שנמכרו בעסקת חיימוביץ'. זאת ועוד, נטען שהדוח הכספי של טבת לשנת 2017 מוכיח את גרסת עו"ד ימין, הואיל ובמסגרתו לא נגרעה כל זכות מהמלאי העסקי של טבת בגין עסקת חיימוביץ'.
י.2 דיון והכרעה
178. לאחר עיון אני סבור שיש לדחות את טענות רו"ח רייטן בכל הקשר לעסקת חיימוביץ', שכן בנסיבות העניין הוכח די הצורך כי אין ולא היה לטבת חלק בזכויות מושא העסקה.
179. בפתח הדברים יש לדחות את טענת רו"ח רייטן בדבר הרחבת חזית:
179.1. כידוע, אין דרישה לחפיפה מלאה בין הנטען בכתבי הטענות לבין האמור בתצהירי העדות הראשית. כך, כבר נפסק ש"כל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה", אזי לא כל פרט המתווסף בתצהירים, שניתנה לבעל הדין שכנגד הזדמנות להתמודד עמו, יהווה הרחבת חזית אסורה (רע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק בע"מ, פס' ה(5) (15.5.2008)).
179.2. עוד בתשובתו להמרצת הפתיחה (בסעיף 16.8 הימנה) טען עו"ד ימין במפורש כי לטבת אין חלק בזכויות מושא עסקת חיימוביץ, ובתצהירו הוסיף וטען כי זכויות אלה שייכות למר אלפסי. בנוסף, רו"ח רייטן ניצל את ההזדמנות וחקר את עו"ד ימין אודות בעלותו הנטענת של מר אלפסי. בנסיבות אלה, איני סבור שטענות עו"ד ימין לגבי מר אלפסי מהוות הרחבת חזית.
180. על פי הסכם הנאמנות לרכישת זכויות מרציאנו וההודעות שהוגשו לרישום הנאמנות ביום 6.11.2011 (נספח 2 לתצהיר רו"ח רייטן), מר אלפסי היה אחד מהנהנים בהסכם ואף נרשם ככזה.
181. מצאתי להעדיף את גרסתו של עו"ד ימין לפיה מתוך זכויות מרציאנו, ששיקפו שטח של 43.7 דונמים, הופרשו תחילה למר אלפסי זכויות המשקפות שטח של 2 דונמים, כשיתרת הזכויות נמכרה על ידי הבעלות המשותפות, שהתחלקו בתמורה שהתקבלה ממנה:
181.1. עו"ד ימין העלה גרסה זו בתצהירו (ר' למשל: סעיף 218 לתצהיר) וחזר עליה גם בעדותו בפניי (פרוטוקול הדיון, עמ' 821 ש' 31-12). גרסתו של עו"ד ימין נתמכת בנספח 67 לתצהירו, שהוא מסמך בכתב ידו של רו"ח רייטן מזמן אמת, במסגרתו חושבה יתרת המלאי של זכויות מרציאנו נכון ליום 31.12.2012. במסגרת חישוביו, הפחית רו"ח רייטן ממלאי הזכויות שנותר זכויות המשקפות שטח של 2 דונמים בגין חלקו של מר אלפסי (כמצוין במפורש במסמך).
181.2. גרסתו של עו"ד ימין תואמת גם את העובדה שהזכויות מושא עסקת חיימוביץ' מעולם לא היו רשומות כחלק מהמלאי העסקי של טבת, וממילא הן לא נגרעו ממנו לאחר המכירה לחיימוביץ', כשטבת אף לא דיווחה לרשויות המס על ביצוע עסקת חיימוביץ' (כעולה מדוחותיה הכספיים לשנת 2017, שצורפו כנספח כב/2 לתגובה לתשובה לה"פ).
181.3. לא זו אף זו, ביום 2.9.2018 שלח רו"ח רייטן הודעת דוא"ל למתמחה במשרדו של עו"ד ימין (נספח 89 לתצהיר עו"ד ימין), ככל הנראה לצורך ניהול החשבונות שביצע רו"ח רייטן עבור עו"ד ימין. להודעה זו צירף רו"ח רייטן שומת מס שבח בגין עסקת חיימוביץ', תוך שהוא שואל בדבר טיב העסקה ומציין כי "אני מבין שזו עסקה בנאמנות". במענה להודעה זו הושב לרו"ח רייטן שאכן נראה כי מדובר בעסקה בנאמנות, שנפתחה בטעות על שמו של עו"ד ימין באופן אישי ולא בנאמנות. אני סבור שהאמור בתכתובת זו על ידי רו"ח רייטן, ודאי כשהוא מצטרף לחישוב שביצע בנספח 67 לתצהיר עו"ד ימין, מלמד כי בזמן אמת רו"ח רייטן לא סבר שיש לטבת זכות בתמורה או בזכויות שנמכרו בעסקת חיימוביץ', שאחרת אך הגיוני כי היה מציין זאת באותה תכתובת או בהודעות המשך.
181.4. איני סבור שהעובדה שהתמורה בעסקת חיימוביץ הופקדה בחשבון הנאמנות מכרסמת בגרסת עו"ד ימין. אדרבא, מר אלפסי היה כאמור אחד הנהנים בנאמנות שנרשמה בקשר לזכויות מרציאנו. משכך, הגיוני שחשבון הנאמנות, שבתחילת דרכו שימש את הבעלות המשותפות בקשר לזכויות מרציאנו (ר' עדות עו"ד ימין בנושא – פרוטוקול הדיון, עמ' 726 ש' 18-12), שימש גם להפקדת הכספים ששילם מר חיימוביץ' למר אלפסי.
182. לא מצאתי ממש בטענת רו"ח רייטן כאילו נספח 67 האמור הוא טיוטה מוקדמת של חלוקת זכויות מרציאנו בין הבעלות השותפות, וכי המסמך המחייב והחתום אשר תומך בגרסתו הוא נספח 3 לתצהירו. זאת, שכן מהראיות עולה כי אכן, כטענת עו"ד ימין, נספח 67 האמור הוא מאוחר וגובר על נספח 3 הנ"ל:
182.1. לשיטת רו"ח רייטן, נספח 3 לתצהירו, שהוא מסמך קצר שאין עליו תאריך, נועד להסדיר בין הבעלות המשותפות את החלוקה בזכויות מרציאנו. ככל שהדבר נכון, סביר עד מאוד שמסמך זה נערך בסמוך לאחר רכישת זכויות מרציאנו והדיווח על הנאמנות בגינה בחודש נובמבר 2011 ולפני שנמכרו זכויות מרציאנו. לעומת זאת, מפירוט עסקאות המכירה בזכויות מרציאנו ומהעתקי החשבוניות שהוצאו בגינן (נספחים 31 ו-35 לתצהירו של רו"ח רייטן), עולה כי הרוב המוחלט של העסקאות בזכויות בוצע בין חודש נובמבר 2011 לבין ה-31.12.2012, שהוא היום בו חושבה יתרת מלאי זכויות מרציאנו בנספח 67 לתצהירו של עו"ד ימין, ממנה כאמור הופחת חלקו של מר אלפסי בזכויות. לפיכך, נראה כי בסוף שנת 2012 ולאחר שכבר בוצעו מרביתן המוחלט של המכירות מזכויות מרציאנו, סברו הבעלות המשותפות כי אין להן חלק בזכויותיו של אלפסי (ששיקפו שטח של שני דונמים), ועל כן זכויות אלה לא נכללו במלאי הזכויות שטרם נמכר.
182.2. מסקנה זו מתיישבת עם העובדה שהתמורה ממכירות זכויות מרציאנו חולקה בין ארבע הבעלות המשותפות בלבד, בעוד שמר אלפסי לא זכה לחלק כלשהו ממנה (כעולה מהעתקי החשבוניות בגין המכירות שבנספח 31 לתצהיר רו"ח רייטן).
182.3. זאת ועוד, מחישוביו של רו"ח רייטן בנספח 67 האמור עולה כי בגין החלק שהופרש למר אלפסי מזכויות מרציאנו, הוא שילם סך של 347,886 ש"ח. העובדה שסכום זה מהווה כ-4.7% מעלות רכישת זכויות מרציאנו (אשר לשיטת רו"ח רייטן, לפי האמור בעמ' 2 לנספח 36 לתצהירו, עמדה על סך של 7,305,813 ש"ח), כאשר שיעור זה זהה לשיעור הבעלות שלטענת רו"ח רייטן היתה לאלפסי בזכויות מרציאנו, תומכת לדעתי במסקנה כי יש להעדיף את האמור בנספח 67 לתצהירו של עו"ד ימין. מסקנה זו מתיישבת גם עם עדותו של עו"ד ימין, שהעיד בפניי כי מר אלפסי הפקיד בחשבון הנאמנות סכום דומה לזה שצוין בנספח 67 בעבור חלקו (פרוטוקול הדיון, עמ' 757 ש' 5-3 ועמ' 822 ש' 28-27), ולא הובאה כל ראיה הסותרת את האמור.
183. רו"ח רייטן הצביע על כך שבכרטסות חשבון הנאמנות של כוכב ברקת וגולד פארק (נספח 14 לתצהירו המשלים), נרשמו בשנת 2012 העברות למר אלפסי בסך של 100,000 ש"ח מכל אחת מהן, וכן שתי העברות נוספות מיום 20.1.2016 בסך כולל של 50,000 ש"ח אשר לצידן נרשם "גמ"ח". אף שיש במסמכים אלה כדי להעלות תהיות מסוימות באשר לתכלית של אותן העברות, מלבד העלאת השערות רו"ח רייטן לא הביא ראיות שבכוחן להסביר את טיב ההעברות וכיצד הן תומכות בגרסתו. בנסיבות אלה, איני סבור שיש בנספח 14 האמור הצדקה לשנות ממסקנותיי לעיל.
184. הנה כי כן, הוכח בפניי כי הזכויות שנמכרו בעסקת חיימוביץ' נמכרו מהחלק שנגרע לטובתו של מר אלפסי והיה בבעלותו, ולא מזכויות בהן היה לטבת חלק, ומשכך נובע גם כי אין לטבת כל זכות לקבלת חלק מהתמורה ששולמה בעסקה.
185. אף שדי באמור כדי לדחות את טענותיו של רו"ח רייטן, יצוין כי מהראיות שהוגשו עולה גם כי ביום 13.11.2020 נחתם בין עו"ד ימין בתפקידו כנאמן לבין מר חיימוביץ' הסכם לביטול עסקת חיימוביץ, ובהתאם לכך דווח ביטול העסקה לרשויות המס (הסכם הביטול ודיווחו צורפו כנספח ה' להודעת רו"ח רייטן מיום 29.9.2022). משעה שהוכחה טענת עו"ד ימין לפיה עסקת חיימוביץ' בוטלה בסופו של יום, ברי כי גם מטעם זה טבת אינה זכאית לכל תמורה שהתקבלה מהעסקה. בהקשר זה, איני מקבל את טענת הרחבת החזית שהעלה רו"ח רייטן ביחס לטענה בדבר ביטול עסקת חיימוביץ'. בניגוד לנטען, עו"ד ימין לא היה יכול להעלות טענה זו בתשובתו להמרצת הפתיחה, שהוגשה ביום 1.3.2020, בשים לב למועד המאוחר יותר בו בוטלה עסקת חיימוביץ', ועל כן איני רואה קושי בכך שהעלה טענה זו במסגרת תצהירו.
186. לנוכח כל האמור, אני דוחה את טענותיו של רו"ח רייטן בקשר לעסקת חיימוביץ', וקובע כי טבת אינה זכאית לחלק מהתמורה שהתקבלה בעסקה או לרישום על שמה של חלק מהזכויות שנמכרו בעסקה והושבו לבעלותו של מר אלפסי עם ביטולה.
יא. הטענות בקשר לחשבון בבנק הפועלים, לקבלת החלטות נגד רו"ח רייטן ולאי-מסירת מסמכים על ידי עו"ד ימין
יא.1 פתיחת החשבון בבנק הפועלים
יא.1(א) טענות הצדדים
187. לטענת רו"ח רייטן, ביום 30.6.2019 לערך פנה אליו עו"ד ימין והודיע על רצונו לפתוח חשבון חדש בבנק הפועלים מאחר שהחברה אינה יכולה לקבל אשראי מהבנקים עימם עבדה. רו"ח רייטן התנגד לפתיחת חשבון הבנק, ואולם אף על פי כן פנה עו"ד ימין לעו"ד לונדון שעבד במשרדו, וביום 1.7.2019 חתמו שניהם על פרוטוקול כוזב מישיבת דירקטוריון שלא התקיימה, בו הוסכם לכאורה על פתיחה חשבון בנק חדש לחברה בסניף בנק הפועלים בקיסריה (נספח ו' להמרצת הפתיחה; להלן: "הפרוטוקול" ו"החשבון בבנק הפועלים"). עוד חתם עו"ד לונדון על אישור שהוא משמש כעו"ד של החברה וכי החלטת הדירקטוריון התקבלה כדין. כל זאת, כך נטען, כדי לאפשר לעו"ד ימין להמשיך ולמשוך מכספי החברה לצרכיו האישיים, על חשבון רו"ח רייטן והחברה. מספר ימים לאחר מכן גילה רו"ח רייטן על פתיחת החשבון ממכתב שקיבל מבנק הפועלים, שאז פנה לעו"ד ימין בדרישה כי יסגור את החשבון, ומשעו"ד ימין סירב לבקשה פנה רו"ח רייטן לבנק והצליח להביא לסגירת החשבון. לטענת רו"ח רייטן, זיוף וחתימת פרוטוקול ישיבת דירקטוריון שלא התקיימה מהווים קיפוח שלו והפרה של סעיפים 100-99 ו-104 לחוק החברות. עוד נטען כי פרוטוקול זכויות החתימה בחברה משנת 2004, המאפשר לחייב את החברה בחתימת אחד הצדדים בלבד, אינו מסמיך את עו"ד ימין לזייף פרוטוקול ישיבת דירקטוריון שלא התקיימה, וכי לא הוצג כל מקור אחר המאפשר זאת. כן נטען שאין בטענת עו"ד ימין כאילו פעל לטובת החברה, המוכחשת לגופה על ידי רו"ח רייטן, שהתנגד לפתיחת החשבון, כדי להכשיר את פתיחת החשבון שלא כדין.
188. לטענת עו"ד ימין, לא היה כל קשר בין פתיחת החשבון בבנק בפועלים לבין משיכת כספים נטענת על ידו. חשבון זה נפתח בהתאם לרצונו של רו"ח רייטן להעביר את ההלוואה מבנק המזרחי לבנק אחר, לאור שיעור הריבית הגבוה בגין ההלוואה, ולאחר שכשל ניסיון להעביר את ההלוואה לבנק הבינלאומי בתנאים מיטיבים שרו"ח רייטן טען שסיכם עליהם עם הבנק. בהקשר זה נטען שבניגוד לטענות רו"ח רייטן, הוא לא התנגד לפתיחת החשבון עובר לפתיחתו, אלא רק בדיעבד לאחר שהחשבון כבר נפתח. עוד נטען כי פתיחת החשבון בבנק הפועלים לא גרמה לרו"ח רייטן או לחברה כל נזק, שכן כל הזכויות בחשבון נשמרו גם לרו"ח רייטן, לרבות זכותו לחייב את החברה כחותם יחיד ורישום כתובת החברה במשרדו. זאת ועוד, נטען שפתיחת החשבון נועדה להטיב עם החברה בכל הקשור לשיפור תנאי ההלוואה מבנק המזרחי, ואולם הדבר סוכל על ידי רו"ח רייטן שהביא לסגירת החשבון. לעניין עריכת הפרוטוקול, נטען שלאור האמון הרב ששרר בין הצדדים לאורך השנים לא היתה הקפדה יתרה על פרוצדורות, והדבר התבטא בין היתר בכך שבמשך השנים הם נהוג לערוך פרוטוקולים מסוג זה ללא קיום ישיבה בפועל. כך למשל, נטען כי רו"ח רייטן עצמו חתם לבדו על הדוחות הכספיים של החברה מבלי שאלה אושרו בישיבת דירקטוריון כמתחייב בדין. כן נטען שרו"ח רייטן אף ערך בעצמו פרוטוקולים זהים ללא נוכחותו של עו"ד ימין.
יא.1(ב) דיון והכרעה
189. לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור שלא עלה בידי רו"ח רייטן להוכיח קיפוח בפתיחת החשבון בבנק הפועלים ובעריכת הפרוטוקול על ידי עו"ד ימין.
190. נראה כי הצדדים אכן נהגו להתנהל בענייני החברה תוך העדר הקפדה פרוצדורלית, כפי שהעיד עו"ד ימין (ר' למשל: סעיף 240 לתצהירו; פרוטוקול הדיון, עמ' 689 ש' 22-8 ועמ' 690 ש' 33-21):
190.1. כך למשל, כנספח 71 לתצהירו של עו"ד ימין צורף פרוטוקול ישיבת דירקטוריון מיום 18.2.2017, עליו חתום רו"ח רייטן בלבד (שנבחר ליו"ר הישיבה), במסגרתו הוחלט על ביטול עסקה של החברה. גרסתו של עו"ד ימין היא כי הוא לא נכח בישיבה האמורה (ר' למשל: סעיף 244 לתצהירו; וכן את עדותו – פרוטוקול הדיון, עמ' 691 ש' 22-19). גרסה זו לא נסתרה על ידי רו"ח רייטן, שהעיד כי "סביר להניח" שעו"ד ימין נכח בישיבה זו אך לא זכר כמעט כל פרט אחר ביחס לאותה ישיבה, מה גם שהתאריך הנקוב על פרוטוקול הישיבה נופל ביום שבת (שם, בעמ' 420 ש' 22 – עמ' 422 ש' 2). ספק רב אם אותה ישיבה אכן התקיימה בפועל, ואולם בכל מקרה יש בכך ללמד על אופן הפעולה של הצדדים.
190.2. בניגוד לטענות רו"ח רייטן, עדות עו"ד מכלוף שאישרה את חתימתו על הפרוטוקול מיום 18.2.2017 דווקא מחזקות מסקנה זו. עו"ד מכלוף העידה כי בניגוד לאמור באישור היא לא בדקה שהחלטת החברה תואמת את התקנון ואת הדין (שם, בעמ' 548 ש' 24-16); וכי אישרה את חתימתו של רו"ח רייטן, כמו בעוד מקרים רבים בהם התבקשה על ידו, על סמך האמון הרב שנתן בו עו"ד ימין (שם, בעמ' 536 ש' 12 – עמ' 538 ש' 8), וזאת גם ללא נוכחותו של עו"ד ימין (שם, בעמ' 544 ש' 18-14) ועל אף שעו"ד מכלוף מעולם לא הוסמכה באופן פורמלי להיות עורכת הדין של החברה (שם, בעמ' 541 ש' 19-6).
190.3. זאת ועוד, רו"ח רייטן העיד כי על הדוחות הכספיים של החברה מיום הקמתה ועד לדוח לשנת 2015 (כולל) הוא חתם לבדו (שם, בעמ' 330 ש' 8-1). בהקשר זה נטען בסעיף 241 לתצהירו של עו"ד ימין, והטענה לא הוכחשה על ידי רו"ח רייטן, כי הדוחות האמורים מעולם לא אושרו באופן פורמלי בישיבת דירקטוריון.
190.4. משכך, אני סבור שעצם הפגם הפרוצדורלי בכינוס ישיבת הדירקטוריון וקבלת ההחלטה מבלי שרו"ח רייטן נכח בישיבה אינו מהווה קיפוח כשלעצמו (בשונה משאלת הסכמתו לפתיחת החשבון), שכן הדבר נעשה בהתאם לדרכי הפעולה הרגילות של הצדדים.
190.5. בשולי הדברים, יש לדחות את טענת הרחבת החזית שהעלה רו"ח רייטן, לראשונה בסיכומי תשובתו, נגד טענת עו"ד ימין בדבר אי-הקפדה על פרוצדורה, וזאת בשים לב לכך שטענת עו"ד ימין הועלתה כאמור עוד בתצהירו. עוד יש לדחות את הטענה שעו"ד ימין התייחס רק ל"פרוטוקול לבנק הפועלים", בעוד שנספחים ו' ו-ז' להמרצת הפתיחה כוללים את הפרוטוקול, את אישורו של עו"ד לונדון ואת מסמכי פתיחת החשבון בבנק הפועלים. זאת, שכן ניכר שהתייחסות עו"ד ימין לסוגיה בתצהירו, בעדותו ובסיכומיו נעשתה במאוחד ביחס לכל המסמכים הנוגעים לפתיחת החשבון, ואין לומר שהוא לא הכחיש את טענות רו"ח רייטן ביחס לחלק מהמסמכים (זאת, בשונה מפרוטוקולים נוספים שהוזכרו בתצהירו של רו"ח רייטן וצורפו לו כנספח 9, שאינם קשורים לפתיחת החשבון ושרו"ח רייטן לא חזר והתייחס אליהם בסיכומיו, ומשכך הטענות לגביהם נזנחו).
191. שאלה אחרת היא האם נפל פגם מהותי בפתיחת החשבון בבנק בפועלים, במובן זה שההחלטה על פתיחתו התקבלה בניגוד לדעתו של רו"ח רייטן. כאמור, רו"ח רייטן טען שהוא התנגד מבעוד מועד לאפשרות של פתיחת החשבון בבנק הפועלים (בסעיף 23 לתצהירו); בעוד שעו"ד ימין הכחיש טענה זו והעיד שטרם פתיחת החשבון רו"ח רייטן לא הביע דעתו לכאן או לכאן, אלא שרק לאחר הפתיחה הוא דרש לפתע את סגירתו (סעיף 237 לתצהירו; פרוטוקול הדיון, עמ' 683 ש' 26-24). איני סבור שניתן לקבוע ממצא בנושא, שכן למעשה מדובר במצב של "מילה כנגד מילה", מבלי שהובאה כל ראיה המאפשרת את העדפת הגרסה של אחד הצדדים. בנסיבות אלה, ומשעה שנטל ההוכחה מוטל לפתחו של רו"ח רייטן, אין מנוס מלקבוע שלא הוכח שהחשבון בבנק הפועלים נפתח על אף שהוא הביע את התנגדותו מבעוד מועד.
192. מעבר לאמור, בנסיבות העניין אני סבור שבכל מקרה פתיחת החשבון לא גרמה נזק לחברה או לרו"ח רייטן. ראשית, בניגוד לטענתו של רו"ח רייטן, שלא נסמכה על דבר, לפיה פתיחת החשבון נועדה לאפשר לעו"ד ימין למשוך כספים של החברה לצרכיו האישיים, עו"ד ימין העיד כי החשבון נפתח לצורך קבלת הלוואה בתנאים עדיפים על תנאי ההלוואה מבנק המזרחי (ר' למשל: סעיף 236-234 לתצהירו; פרוטוקול הדיון, עמ' 682 ש' 12 – עמ' 683 ש' 19). שנית, מהפרוטוקול עולה כי זכויותיו של רו"ח רייטן בקשר לחשבון לא קופחו וכי לא נגרם לו כל נזק מפתיחתו, שכן הוענקו לרו"ח רייטן בדיוק אותן זכויות כמו לעו"ד ימין ונשמרה זכותו לחייב את החברה בחתימה נפרדת, מה גם שכתובת החברה שנרשמה בקשר עם החשבון היתה כתובת משרדו של רו"ח רייטן (ואכן, גם לטענתו הוא גילה על פתיחת החשבון ממכתב שנשלח למשרדו). שלישית, גם אם תאמר שפתיחת החשבון בבנק הפועלים עלתה כדי קיפוחו של רו"ח רייטן, משעה שנסגר החשבון ברי שקיפוח זה הוסר ואינו רלוונטי עוד, וגם בכך יש כדי לתמוך בדחיית טענות רו"ח רייטן.
193. עם זאת, לא למותר לציין שהתנהלות הצדדים בקשר לפתיחתו וסגירתו של החשבון בבנק הפועלים, אף במנותק מהשאלה אם מדובר בקיפוח אם לאו, מדגישה את אובדן האמון המוחלט בין הצדדים ואת הצורך בהיפרדותם (וזאת בסתירה חזיתית לאמון הרב שרכשו זה לזה במשך שנים רבות ולאופן בו ניהלו את החברה על רקע אותו אמון).
יא.2 קבלת החלטות נגד רו"ח רייטן
יא.2(א) טענות הצדדים
194. לטענת רו"ח רייטן, עו"ד ימין ניסה לקבל החלטות נגדו הן במסגרת דירקטוריון החברה והן באסיפה הכללית שלה, תוך קיפוח זכויותיו. כך, עו"ד ימין זימן ישיבת דירקטוריון ביום 28.11.2019, שעל סדר יומה העברת רו"ח רייטן מתפקידו כמנהל חשבונות ואישור הדוחות הכספיים של החברה לשנת 2018. ישיבה זו התקיימה בהיעדר מניין חוקי לכינוסה בשל כך שרו"ח רייטן לא נכח בה, ומשכך נטען כי היא נעדרת תוקף. עוד נטען שעו"ד ימין פעל לכנס גם אסיפה של בעלי המניות לצורך קבלת החלטות בנושאים הנ"ל ובנושאים נוספים, כאשר גם כל החלטה שהתקבלה במסגרת זו נעדרת כל תוקף, הן בשל כך שאינה תואמת את סעיף 1.2 לתקנון החברה, הן לאור דחיית האמור בפרוטוקול במכתב רו"ח רייטן מיום 12.2.2020 והן לאור הסתמכותו של עו"ד ימין על שיעור אחזקות שגוי בסך של 75% ממניות החברה.
195. לטענת עו"ד ימין, הפעולות שנקט בכל הקשור לדוחות הכספיים של החברה לשנת 2018 נועדו לקדם את החתימה עליהם, שרו"ח רייטן ניסה לסכל במכוון בדרכים שונות, וזאת במטרה להביא את ההלוואה לבנק המזרחי לפירעון מיידי. עוד נטען שישיבת הדירקטוריון הנטענת כלל לא התקיימה בשל היעדרו של רו"ח רייטן, הדבר צוין בפרוטוקול שנערך ולא התקבלה כל החלטה במסגרת זו. כן נטען שהחלטות האסיפה הכללית מיום 26.12.2019, בה נכחו גם רו"ח רייטן ובא-כוחו, התקבלו כדין, בהתאם לתקנון החברה ולנוכח היות עו"ד ימין בעל 75% ממניותיה, ואין בהן כל קיפוח של זכויות רו"ח רייטן.
יא.2(ב) דיון והכרעה
196. לא מצאתי ממש בטענות לעיל של רו"ח רייטן בקשר לאירועים ולהחלטות מושא ישיבת הדירקטוריון ואסיפת בעלי המניות שהוזכרו לעיל.
197. בניגוד לטענת רו"ח רייטן, ישיבת הדירקטוריון שזומנה ליום 28.11.2019 לא התקיימה בשל אי-התייצבותו אליה ולא התקבלה בה כל החלטה, כפי שעולה ברורות מהפרוטוקול שנערך (נספח ח'13 להמרצת הפתיחה, עמ' 4 סעיף 6), ומשכך אין בניסיון כינוסה כל קיפוח של רו"ח רייטן. למותר לציין כי לא נטען לקיום ישיבת דירקטוריון נוספת ומאוחרת שבה התקבלו אי אילו החלטות.
198. אשר לטענות כנגד ההחלטות שהתקבלו על ידי אסיפת בעלי המניות, יצוין תחילה כי נראה שטענות אלה מופנות כלפי האסיפה מיום 26.12.2019, הגם שפרוטוקול האסיפה לא צורף לתצהירו של רו"ח רייטן ושהתצהיר כלל אינו מזכיר את קיום האסיפה. אני דוחה את טענות רו"ח רייטן ביחס לאסיפה האמורה. ראשית, לאור קביעתי לפיה עו"ד ימין הוא בעל 75% ממניות החברה, ובשים לב להוראות סעיף 24 לחוק החברות, ברי כי ביכולתו של עו"ד ימין לקבל החלטות באסיפה הכללית גם ללא הסכמתו של רו"ח רייטן, ובלבד שאין בתקנון החברה או בכל דין אחר מניעה מקבלתן. שנית, איני סבור שקבלת ההחלטות באסיפה הכללית מיום 26.12.2019 נעשתה בניגוד לסעיף 1.2 לתקנון החברה. סעיף זה קובע הוראות לעניין קבלת "החלטה בכתב" של בעלי המניות, וזאת בשונה מהחלטות המתקבלות במסלול הרגיל הקבוע בחוק החברות של קיום אסיפת בעלי מניות. סעיף 1.2 קובע שכל החלטה בכתב תהיה חתומה על ידי כל בעלי המניות ותחשב בעלת תוקף בין אם חתמו בעלי המניות על עותק אחד ובין אם חתמו על עותקים נפרדים שנוסחם זהה. לפיכך, משעה שעסקינן בהחלטות שהתקבלו באסיפת בעלי המניות ולא בהחלטות בכתב, אין בסעיף 1.2 כדי לסייע לרו"ח רייטן, שלא הפנה לכל סעיף נוסף בתקנון או למקור חוקי אחר האוסר את קבלת ההחלטות. שלישית, מעבר להעלאת הטענה הכללית בדבר קיפוח, רו"ח רייטן כלל לא התייחס להחלטות השונות שהתקבלו באסיפה הכללית, ולא פירט מדוע תוכן כל אחת מההחלטות כרוכה בקיפוחו. בהיעדר טיעון נדרש כאמור, ומשעה שהנטל הראשוני לביסוס טענות הקיפוח רובץ לפתחו, ברי כי ממילא לא הוכח שהחלטה מאותן החלטות עולה כדי קיפוח זכויותיו של רו"ח רייטן.
199. עם זאת, על אף שאין בהחלטות שהתקבלו באסיפה הכללית משום קיפוח של רו"ח רייטן, ברי כי הן מהוות עדות נוספת למשבר האמון העמוק בו מצויים עו"ד ימין ורו"ח רייטן ולצורך בהיפרדותם.
200. נוכח האמור לעיל, אני דוחה את תביעתו של רו"ח רייטן לקבלת הסעדים בגין ראש תביעה זה (סעדים ז'-ח' ברישא להמרצת הפתיחה). לא למותר לציין שלאור מסקנתי לפיה יש להורות על היפרדות בין הצדדים, ספק בעיניי אם נודעת משמעות רבה במישור המעשי לאותן החלטות שהתקבלו באסיפת בעלי המניות מיום 26.12.2019.
יא.3 טענות הצדדים בקשר להסתרת מידע ומסמכים
יא.3(א) טענות הצדדים
201. לטענת רו"ח רייטן בסיכומיו, לאור תפקידו כנאמן היה על עו"ד ימין למסור מלכתחילה לרו"ח רייטן ולחברה, בהיותה אחת מהנהנים, דוח מפורט באשר לגורל כספי החברה ונכסיה. עוד נטען שגם לאחר שרו"ח רייטן התוודע למעשיו הנטענים של עו"ד ימין, הלה סירב למסור לו מסמכים שונים של החברה ושל חשבון הנאמנות וכן מסמכים בקשר לעסקאות של שותפות שריגים. בתוך כך, נטען שעו"ד ימין סירב להמציא את מסמכי פתיחת חשבון הנאמנות, בהמשך טען שגילה אותם ובעדותו טען לראשונה שהמסמך שהמציא אינו מסמך פתיחת החשבון אלא מסמך החלפת שם. רו"ח רייטן סבור שהסתרת המידע על ידי עו"ד ימין מהווה הן קיפוח; הן הפרה של זכויות רו"ח רייטן לקבלת מידע מתוקף מעמדו כבעל מניות ודירקטור בחברה, הקבועות בסעיפים 187-184 ו-265 לחוק החברות; והן הפרה של הוראות חוק הנאמנות וחוק השליחות. בניגוד להתנהלותו של עו"ד ימין, רו"ח רייטן טוען כי הוכח שהוא גילה לעו"ד ימין את כל מסמכי הנהלת החשבונות והאסמכתאות שהתבקשו על ידו.
202. כן הלין רו"ח רייטן על התנהלותו של עו"ד ימין בכל הקשור לגילוי שני הסכמים שחתם בנאמנות עבור שותפות שריגים עם אותה רוכשת (מוטי וינריך שיווק יזמות ואחזקות נדל"ן בע"מ; להלן: "וינריך"), במסגרתם נמכר לה לכאורה אותו מגרש פעמיים, מבלי שהיה לעו"ד ימין הסבר מספק לכך; כמו גם על דיווחיו בקשר לשותפות שריגים, שהיו דיווחים כוזבים שהביאו לכך שטבת חויבה במס שבח ביתר. בנוסף הפנה רו"ח רייטן לעדויות רו"ח קזעורה ועו"ד אזולאי, אשר העידו לשיטתו כי הם אינם צריכים לתת לו דין וחשבון.
203. עו"ד ימין דוחה את טענות רו"ח רייטן, וטוען שלא רק שכל המסמכים שהתבקשו הומצאו לרו"ח רייטן, אלא שהוא אף הסתיר מסמכים רלוונטיים להעברת מניות החברה, דוחות כספיים, מסמכי הנהלת חשבונות ודואר שקיבל בעניין קנסות. כן נטען שבעוד שבקשות עו"ד ימין לגילוי מסמכים התקבלו בחלקן, כגון בהחלטת המותב הקודם בדיון מיום 24.12.2020, בקשות רו"ח רייטן נדחו. מעבר לאמור, העלה עו"ד ימין טענות לעניין הגישה הנרחבת למידע שהיה לרו"ח רייטן בקשר לחברה, אשר כשלעצמן מצדיקות לשיטתו לדחות את טענות ההסתרה שהעלה רו"ח רייטן. כך, נטען שמתוקף תפקידו של רו"ח רייטן כמנהל חשבונות הוא רשם בזמן אמת את ההעברות שנעשו בהנהלת החשבונות של החברה, חשבון הנאמנות ושותפות שריגים; כי כתובת החברה היתה במשרדו; כי היתה לו האפשרות לעיין באופן מקוון במצב החשבון ולהפיק ממנו מידע; וכי הוא החזיק בסיסמה לתיבת הדוא"ל המשרדית של עו"ד ימין, תוך שהוא נוהג להיכנס אליה ולהפיק ממנה מידע ומסמכים.
יא.3(ב) דיון והכרעה
204. בפתח הדברים, יצוין כי הגם שבהמרצת הפתיחה התבקשו מספר סעדים שתכליתם לחייב את עו"ד ימין למסור לרו"ח רייטן דיווח על הנעשה בחשבונות ובכספי החברה, כמו גם על החלטות ועסקאות שנעשו "מאחורי גבו" של רו"ח רייטן (ר' סעדים ב'-ד' לרישא של המרצת התפיחה), סעדים אלה נזנחו על ידי רו"ח רייטן בסיכומיו (כאמור בסעיפים 108-107 להם).
205. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבור שהוכח כי סירובו של עו"ד ימין למסור לרו"ח רייטן חלק מהמסמכים שהתבקשו עולה כדי קיפוח זכויותיו.
206. כאמור, עו"ד ימין שימש הן כדירקטור בחברה והן כנאמן בעסקאות השונות שביצעה. בכל הקשור לכובעו של עו"ד ימין כנושא משרה בחברה, רו"ח רייטן היה רשאי, מכח סעיף 265(א) לחוק החברות, לדרוש את בדיקת מסמכי החברה ונכסיה אם הדבר דרוש לצורך מילוי חובותיו כדירקטור. בפסיקה נקבע כי זכות זו מהווה מרכיב חיוני ובסיסי ביכולתו של דירקטור לבצע את תפקידו ולפקח באופן אפקטיבי על ענייני החברה. משכך, נקבע כי "הכלל הוא כי יש לאפשר לדירקטור לעיין במסמכי החברה, שהרי ברגיל מהווה הדבר תנאי-בלעדיו-אין למילוי תפקידו" (רע"א 58/04 מגן נ' תפארת עמוס חברה להשקעות בע"מ, פ"ד נח(4) 377, 379 (2004)), וכי לאור האמור יש לפרש בצמצום את הסייג הקבוע בסעיף 265(ב) לחוק החברות, המאפשר לחברה למנוע את מסירת המידע לדירקטור ככל שהוא פועל בחוסר תום לב או שהדבר עלול לפגוע בטובת החברה (ר' למשל: ע"א 5340/10 הדירקטור מרק אבו נ' עו"ד נוף, פס' 8 והאסמכתאות שם (26.1.2012)). בכובעו של עו"ד ימין כנאמן, היה רשאי רו"ח רייטן לפנות אליו בשם החברה ולדרוש ממנו מידע שונה בקשר לנאמנות, לרבות מכח סעיף 7 לחוק הנאמנות או מכח סעיף 8 לחוק השליחות.
207. במכתב מ-8.8.2019, שנשלח לפני הגשת התביעה, דרש רו"ח רייטן, בין היתר, שעו"ד ימין ימסור לידיו מסמכים שנחתמו על ידו בלבד בשם החברה, את מסמכי פתיחת חשבון הנאמנות וכן את הסכמי המכר השונים והדיווחים לרשויות המס בקשר לעסקאות שביצעה החברה. אני סבור שדרישה זו עלתה בקנה אחד הן עם המידע שזכאי רו"ח רייטן לקבל כדירקטור לצורך ביצוע תפקידו, וכן היתה דרישה סבירה לקבלת מידע בשם נהנה (טבת) מנאמן. זאת בפרט שכן הוכח שהתנהלותו של עו"ד ימין בקשר לעסקאות למכירת זכויות וקנין וניהול חשבון הנאמנות לא היתה נקייה בפגמים:
207.1. כך עולה מהעובדה, שאינה שנויה במחלוקת, לפיה עו"ד ימין משך על דעת עצמו כספים מחשבון הנאמנות, שרק מספר שנים לאחר מכן הוסדרו באופן פורמלי בהלוואה לסאווא (ר' למשל: עדות עו"ד ימין – פרוטוקול הדיון, עמ' 704 ש' 18-14, עמ' 705 ש' 13-11 ועמ' 707 ש' 5-1; סעיף 7 לתצהירו של רו"ח רייטן ועדותו בפניי – פרוטוקול הדיון, עמ' 400 ש' 13-11).
207.2. מסקנה זו נלמדת גם מעדותו של עו"ד ימין בנוגע לאופן בו ניהל את חשבון הנאמנות. כך למשל, עו"ד ימין העיד כי החשבון "אומנם נקרא נאמנות אבל הוא שירת את השותפים" (שם, בעמ' 700 ש' 28-27) וכי האופן בו נעשה בו שימוש לא נפל ל"הגדרה הסטנדרטית" של חשבון נאמנות, תוך שציין כי ייתכן שיש קושי בכך שמלכתחילה נלקחה הלוואה מחשבון הנאמנות (שם, בעמ' 705 ש' 30 – עמ' 706 ש' 7 ובעמ' 708 ש' 16-13). עוד עולה מעדותו של עו"ד ימין שכלל לא ברור האם נמסרו דיווחים לטבת ולכוכב ברקת כנהנות, בניגוד לדרישת סעיף 7 לחוק הנאמנות (שם, בעמ' 710 ש' 18 – עמ' 711 ש' 1).
207.3. כך גם עולה מהעובדה שקיים חשש, שהצדיק בחינה של מומחה מטעם בית המשפט, כי תחת ניהולו של עו"ד ימין לא קיבלה החברה את התמורה בסך של 6,998,435 ש"ח מחלקה בעסקת האחים פתחי.
208. בנסיבות אלה, רו"ח רייטן היה רשאי לדרוש מעו"ד ימין את המידע שהתבקש, ואף היה חייב לעשות כן מתוקף תפקידו כדירקטור בחברה. במענה לדרישת רו"ח רייטן, שניתן במכתבי ב"כ עו"ד ימין שנשלחו בימים 29.10.2019 ו-21.11.2019 (נספחים ח'5 ו-ח'7א להמרצת הפתיחה), לא העלה עו"ד ימין כל טענה כי הוא רשאי לסרב ולהימנע ממסירת המידע לרו"ח רייטן, ובכלל זאת לא העלה טענה כי דרישת המידע נגועה בחוסר תום לב או עלולה לפגוע בטובת החברה. אף על פי כן, סירב עו"ד ימין למסור את המידע ודרש תחילה שרו"ח רייטן יאפשר לו לעיין בתיק החברה ובמרשם בעלי המניות והדירקטורים שבו (אשר נטען כי מצויים בשליטת רו"ח רייטן). כאמור לעיל לא הוכח שמסמכים אלה היו בשליטתו של רו"ח רייטן (או של עו"ד ימין, שעה שלא הוברר מה עלה בגורלם), כך שעל פניו לא היתה הצדקה לסירובו של עו"ד ימין. מכל מקום, איני סבור שטענות עו"ד ימין באשר לשיעור הבעלות במניות החברה הקנו לו את הסמכות לפגוע בזכויותיו של רו"ח רייטן ולהימנע ממילוי חובותיו כנושא משרה בחברה וכנאמן. שומה היה על עו"ד ימין למסור את המידע שהתבקש ובמקביל לפעול למיצוי זכויות בקשר לסוגיית הבעלות במניות החברה. בנסיבות אלה, סירובו של עו"ד ימין למסור לרו"ח רייטן את המידע שדרש עולה גם כדי קיפוחו של רו"ח רייטן.
209. לא מצאתי ממש ביתר הטענות שהעלה עו"ד ימין לגבי הימנעותו ממסירת המסמכים האמורים בזמן אמת טרם פתיחת ההליך:
209.1. ראשית, אין בעובדה שאי אילו מהמסמכים נמסרו בסופו של יום לרו"ח רייטן כחלק מגילוי המסמכים בהליך זה כדי לשנות ממסקנתי לעיל, שכן מלכתחילה החובה למסרם לא נבעה מקיומו של ההליך, אלא מהזכויות שעמדו לרו"ח רייטן ומהחובות בהן חב עו"ד ימין. גם העובדה שרו"ח רייטן ויתר על חלק מהסעדים לגילוי מסמכים שהתבקשו בהמרצת הפתיחה, לאחר שכבר התקיימו הליכי גילוי מסמכים רחבי היקף, אינה משנה מהמסקנה כי סירוב עו"ד ימין למסור את המסמכים טרם פתיחת ההליך עולה כדי קיפוחו של רו"ח רייטן.
209.2. שנית, בניגוד לנטען, לא הוכח שרו"ח רייטן הסתיר את המסמכים נושא סעד א' לבקשת עו"ד ימין מיום 30.4.2023. בקשה זו התייתרה לאור הצהרת רו"ח רייטן בדיון מיום 27.6.2023, לפיה הוא מעולם לא קיבל את המסמכים האמורים באותה בקשה (שם, בעמ' 1026 ש' 15 – עמ' 1027 ש' 2). עו"ד ימין לא הביא כל ראיה לאי-נכונות הצהרתו של רו"ח רייטן, ומשכך ממילא הוא לא הוכיח את טענתו להסתרת המסמכים נושא הבקשה. מעבר לכך, לא הובאה כל ראיה שרו"ח רייטן הסתיר כל מסמך אחר מעו"ד ימין. ודוק: העובדה שרו"ח רייטן טען שאין מקום לגלות מסמכי הנהלת חשבונות שהתבקשו על ידי עו"ד ימין במסגרת ההליכים המקדמיים, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן לא נטען וממילא לא הוכח שעו"ד ימין דרש מרו"ח רייטן לקבל מסמכים אלה טרם פתיחת ההליך וכי רו"ח רייטן סירב למסור לו אותם.
209.3. שלישית, אמנם חלק מבקשות הגילוי שהגיש רו"ח רייטן נדחו בהחלטות המותב הקודם, ואולם לא כך היה לגבי סוגי המסמכים שהתבקשו במכתב מ-8.8.2019, לגביהם הצהיר עו"ד ימין כי גילה את כל המסמכים שהיו ברשותו, ובשל כך נדחו בקשות רו"ח רייטן לגביהם (ר' למשל: החלטות המותב הקודם מהדיון מיום 24.12.2020, עמ' 9 ש' 33-29, והדיון מיום 8.4.2021, עמ' 11 ש' 9 – עמ' 12 ש' 11).
210. מנגד, איני מקבל את טענות רו"ח רייטן להסתרת מסמכים אחרים על ידי עו"ד ימין:
210.1. לא מצאתי ממש בטענות להסתרת מסמכים בקשר למספר עסקאות מכר שביצע עו"ד ימין בנאמנות עבור שותפות שריגים, שנחתמו לאחר הגשת המרצת הפתיחה בחודשים אפריל ויוני 2021. מעיון בדרישת גילוי המסמכים הספציפיים שנשלחה לעו"ד ימין (נספח א' לבקשה מס' 17 מיום 8.11.2020), עולה כי רו"ח רייטן לא דרש גילוי של מסמכים אלה, שממילא לא באו עדיין לעולם באותו שלב. ביום 6.2.2022, בעקבות דרישות לתשלום מס וקנסות שהגיעו למשרדו, הגיש רו"ח רייטן בקשה לגילוי המסמכים האמורים. בדיון מיום 14.4.2022 הסכים ב"כ עו"ד ימין, בהמלצת בית המשפט, לגלות את המסמכים; ובהחלטתי מיום 28.6.2022, דחיתי בקשה נוספת שהגיש רו"ח רייטן בנושא (בקשה מס' 70) לאור הצהרתו של עו"ד ימין כי מסר את כל המסמכים שהיו בידיו. ודוק: בסיכומיו לא טען רו"ח רייטן, וממילא לא הוכיח, כי נפל פגם בהתנהלותו של עו"ד ימין בשל כך שהיה עליו לגלות את המסמכים ביוזמתו לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים. בנסיבות אלה, משעה שמלוא המסמכים שהתבקשו ושהיו מצויים בידי עו"ד ימין גולו לרו"ח רייטן, מבלי שהוכח כי נפל פגם בהצהרת עו"ד ימין לפיה גילה את כל המסמכים שבידיו, די בכך כדי לדחות את טענות רו"ח רייטן להסתרת המסמכים האמורים.
210.2. אשר לטענות רו"ח רייטן בקשר לשני ההסכמים שנחתמו עם וינריך, בסופו של יום ולאחר שתי בקשות שהגיש רו"ח רייטן בנושא ונידונו בפניי (בקשות מס' 90 ו-123), הצהיר עו"ד ימין כי מדובר בשני נוסחים של אותו הסכם, למכירת אותה קרקע, לאותה קונה באותו מחיר, כאשר בנוסח הראשון נמצאה טעות שהובילה לחתימה על הנוסח המאוחר להסכם, אשר מועד חתימתו הוא שדווח לרשויות המס (פרוטוקול הדיון, עמ' 1030 ש' 12-2). לא הובאה כל ראיה לסתור את האמור בהצהרה זו, ואף איני סבור שיש לייחס נפקות כלשהי להתנהלות עו"ד ימין בנושא.
210.3. לעניין הטענות בקשר לדיווחים שהוגשו בשם שותפות שריגים, ייתכן בהחלט שהתנהלותו של עו"ד ימין לא היתה מיטבית וכי היה מקום לדווח באופן שונה ומדויק יותר על העסקאות שבוצעו בשם השותפות. עם זאת, ובמישור היחסים עם טבת ורו"ח רייטן, העיד עו"ד ימין ששותפות שריגים היא עוסק מורשה ומוציאה בעצמה את החשבוניות לרוכשים. הרווח וההפסד לכל אחד מהשותפים נקבעים בהתאם להשקעה הרשומה על שם כל אחד מהשותפים בספרי השותפות, ולדוחות הכספיים המבטאים השקעה זו, ובמישור זה נרשמו לזכות טבת הכנסות בהתאם לחלקה בשותפות (24.5%), כך שלא נגרם לטבת כל נזק (שם, בעמ' 766 ש' 5 – עמ' 767 ש' 3). עדות זו לא נסתרה על ידי רו"ח רייטן, שלא הביא כל ראיה לטענה בסעיף 70 לסיכומיו לפיה טבת חויבה במס שבח גבוה מחלקה בשותפות שריגים בעקבות הדיווחים. משכך, לא מצאתי כי נפל פגם במישור היחסים בין הצדדים בכל הקשור לדיווחי השותפות האמורים, ואין בעובדה כי עו"ד ימין הגיש השגה בקשר לאותם דיווחים כדי לשנות ממסקנתי זו.
211. לסיכום, אני מקבל את טענות רו"ח רייטן בכל הקשור לאי-גילוי המסמכים שהתבקשו טרם הגשת המרצת הפתיחה, ודוחה את טענותיו בנוגע לשאר המסמכים שגילויים נדרש במהלך ניהולו של ההליך.
יב. עוללות
יב.1 שעבוד דירה של החברה לטובת חברת טופ 10
יב.1(א) טענות הצדדים
212. לטענת רו"ח רייטן, ביום 23.5.2016 עו"ד ימין שעבד דירה של החברה בחדרה לטובת אחת מלקוחותיו, טופ 10 ייזום ובניה בע"מ (להלן: "טופ 10"), וזאת בשעבוד ללא הגבלת סכום. רו"ח רייטן, שהדבר נודע לו כחודש לאחר מכן, דרש מעו"ד ימין את הסרת השעבוד. הסרת השעבוד בוצעה רק בחלוף שנתיים, לאחר הפצרות חוזרות ונשנות, ולאחר תשלום סך של 100,000 ש"ח על ידי מי שבהמשך קנה מהחברה את הדירה. רו"ח רייטן מציין שטרם רכישת הדירה ניסה עו"ד ימין להעביר 150,000 ש"ח מחשבון הנאמנות לטובת טופ 10 בכדי לממן את פירעון חובותיה לבנק המזרחי, כשרק בשל ערנותו ודרישתו של רו"ח רייטן נרכשה לבסוף הדירה מטופ 10 על ידי החברה. לטענת רו"ח רייטן, בהתנהלות זו קיפח עו"ד ימין את זכויותיו.
213. עו"ד ימין יוצא נגד אופן הצגת הדברים על ידי רו"ח רייטן. לפי גרסתו בתצהירו ובעדותו, עו"ד ימין גיבש עסקה לפיה החברה רכשה את הדירה מטופ 10 תמורת סך של 360,000 ש"ח, כשבמסגרת הרכישה הסכימה החברה להותיר שעבוד לטובת חובותיה של טופ 10 לבנק (כל עוד הדבר אפשרי מבחינת החברה). בתוך כך, נטען שעו"ד ימין העיד שרו"ח רייטן היה מודע לשעבוד בזמן אמת, ושבניגוד לטענת רו"ח רייטן גובה השעבוד הוגבל עד לשווי הדירה. עוד נטען כי שנתיים לאחר מכן נמכרה הדירה בתמורה לסך של 480,000 ש"ח, לקונה אשר העמיד בשנת 2001 הלוואה לחברה, באופן שהוביל הן לעשיית רווח של 25% מהמכירה והן לפירעון ההלוואה האמורה. זאת ועוד, נטען כי רו"ח רייטן לא טען ולא הוכיח כי נגרם לחברה נזק כלשהו מהחלטת עו"ד ימין להקנות שעבוד לטופ 10 לצרוך ביצוע העסקה ומימוש הרווח ממנה.
יב.1(ב) דיון והכרעה
214. לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור שדין טענות רו"ח רייטן להידחות. רו"ח רייטן לא הביא כל ראיה התומכת בטענה שעו"ד ימין משך או ניסה למשוך 150,000 ש"ח לטובת טופ 10 עובר לרכישת הדירה על ידי החברה. למעשה, מעבר לטענה זו (המוכחשת על ידי עו"ד ימין) ולשאלת ידיעת רו"ח רייטן (המוכחשת על ידו), טענותיו העובדתיות של רו"ח רייטן מתיישבות עם גרסתו של עו"ד ימין, וזאת הן לעניין רכישת הדירה ורישום השעבוד והן לעניין מכירתה לאחר מכן ופירעון ההלוואה של החברה. עו"ד ימין אף נחקר על טענות רו"ח רייטן וחזר בעדותו על הגרסה שפורטה בתצהירו (פרוטוקול הדיון, עמ' 825 ש' 33 – עמ' 826 ש' 21). בנסיבות אלה, מצאתי להעדיף את הגרסה המפורטת יותר שהציג עו"ד ימין על פני גרסת רו"ח רייטן. זאת ועוד, מקובלת עלי טענתו של עו"ד ימין כי בלאו הכי לא הוכח שהפעולות בהן נקט, כחלק מביצוע תפקידו בחברה, גרמו לה לנזק כלשהו. אדרבא, הוכח שהחברה מכרה את הדירה ברווח ואף ניצלה את ההזדמנות כדי לפרוע הלוואה שלקחה. משכך יש לדחות את טענת הקיפוח שהעלה רו"ח רייטן בכל הקשור לדירה שנרכשה מטופ 10.
יב.2 טענות עו"ד ימין בקשר לכספים שמשך רו"ח רייטן מהחברה
יב.2(א) טענות הצדדים
215. לטענת עו"ד ימין, בשנת 2018 משך רו"ח רייטן מהחברה סך של 176,000 ש"ח ועוד 34,000 ש"ח עבור פוליסות ביטוח, ובשנת 2019 משך 425,891 ש"ח נוספים, לחשבונו הפרטי או לחשבון חברת י.ר.ח ניהול והשקעות בע"מ (להלן: "ירח"), שמניותיה מוחזקות למן יום 5.7.2017 בבעלותו המלאה של רו"ח רייטן (עד לתאריך זה החזיקו הצדדים במניות ירח בחלקים שווים). עו"ד ימין יוצא נגד טענותיו של רו"ח רייטן לפיהן היה מדובר בתשלומים לגיטימיים עבור שירותים שנתן לחברה או תשלומים ששילם בשמה, תוך שנטען כי עו"ד ימין לא ידע ולא הסכים לתשלום סכומים אלה.
216. רו"ח רייטן דוחה את טענות עו"ד ימין וגורס כי היה זכאי לקבל כדין את כל הכספים שמשך מהחברה. כך, נטען כי חלק מהכספים שולמו לו בגין החזר הוצאות ששילם מכספו עבור החברה; כי חלק אחר שולם לו כמשכורת סבירה עבור עבודתו בחברה, בשכר שהיה נמוך בהרבה מהמשכורת ששולמה לעו"ד ימין עצמו עד למחצית שנת 2018 (אז התפטר עו"ד ימין מהחברה ומשך את הכספים שצבר); וכי יתרת הכספים שולמו בגין שירותים שקיבלה החברה מירח, ובכלל זאת עבור תשלום שכר דירה, שירותי הנהלת חשבונות, שירותי ייעוץ ועוד, ששולמו לאורך שנים בהתאם לחשבוניות שהוצאו כדין מבלי שעו"ד ימין העלה כל טענה בעניינם. כן נטען שפוליסות הביטוח אליהן התייחס עו"ד ימין כללו גם סכום עבור ביטוח מנהלים לעו"ד ימין עצמו. לטענת רו"ח רייטן, עו"ד ימין העיד כי הוא אינו דורש שרו"ח רייטן ישיב את הכספים האמורים לחברה, כי מעולם לא פנה לרו"ח רייטן בדרישה להשבת כספים שנטל מהחברה וכי לא הגיש נגדו כל תביעה.
יב.2(ב) דיון והכרעה
217. אני מקבל את טענות רו"ח רייטן לפיהן לא נפל פגם בהתנהלותו בקשר לכספים האמורים:
217.1. ראשית, עיון בכרטסת הנהלת החשבונות של רו"ח רייטן אצל החברה (נספח ו' לתגובה לתשובה לה"פ), מלמדת כי לזכותו נרשמו סכומים בסך מצטבר של עשרות אלפי שקלים בגין תשלומים שונים ששילם עבור החברה, בעוד שעו"ד ימין לא הביא כל ראיה לסתור את האמור בכרטסת זו. די בכך כדי לקבל את טענת רו"ח רייטן בקשר לסכומים שונים ששילם מכספו בשם החברה.
217.2. שנית, לא מצאתי פגם בכך ששולם לרו"ח רייטן שכר עבור עבודתו בחברה. מהראיות שהוגשו (טפסי 106 של שני הצדדים שצורפו כנספחים ז', ח' ו-י' לתגובה לתשובה לה"פ) עולה כי אף לעו"ד ימין שולם שכר, עד שהחליט להתפטר במהלך שנת 2018 כדי למשוך כספים שונים שנצברו לזכותו, שכר שהיה גבוה במידה משמעותית משכרו של רו"ח רייטן (בשנים 2018-2010 שולם לרו"ח רייטן שכר בסך 698,769 ש"ח לעומת סך של 1,111,819 ש"ח ששולם לעו"ד ימין). עו"ד ימין אינו יכול להיבנות מטענה לאי-אישור פורמלי של תשלום המשכורת לרו"ח רייטן, וזאת לאור עדותו בפניי לפיה גם שכרו שלו לא אושר פורמלית בהחלטה של החברה שהתקבלה גם על ידי רו"ח רייטן (פרוטוקול הדיון, עמ' 692 ש' 5 – עמ' 693 ש' 6).
217.3. שלישית, הוא הדין לעניין התשלומים ששולמו לירח. בתצהירו ובעדותו בפניי גרס רו"ח רייטן כי ירח נתנה שירותים שונים לחברה, לעו"ד ימין ולשותפות שריגים, לרבות שירותי ייעוץ והנהלת חשבונות שנתנה ירח באמצעות רו"ח רייטן (סעיף 85 לתצהירו; פרוטוקול הדיון, עמ' 274 ש' 19 – עמ' 277 ש' 15). עדות זו לא נסתרה, והיא אף נתמכה בחשבוניות שהוציאה ירח בגין מתן שירותים כאמור, בגינם הועברו לה כספים מחשבון החברה. ודוק: עו"ד ימין אף אינו חולק על כך שרו"ח רייטן נתן לחברה שירותי הנהלת חשבונות (ר' למשל: סעיף 122 לתצהירו). מנגד, עו"ד ימין לא הציג כל ראיה המלמדת כי התנגד לתשלום ששולם לירח בגין השירותים שניתנו על ידה. אדרבא, לנוכח הפער האמור לעיל בין המשכורות ששולמו לצדדים עצמם, ובשים לב למשכורת הנמוכה באופן יחסי ששילמה החברה לרו"ח רייטן, נראה כי התשלומים הנוספים ששולמו לירח לא חרגו מהאיזון בין הצדדים.
217.4. לבסוף, אני דוחה את טענת עו"ד ימין, שלא נתמכה בכל אסמכתא, לפיה רו"ח רייטן שילם מכספי החברה עבור פוליסות ביטוח אישי.
218. זאת ועוד, אני סבור שמוצדק לדחות את טענות עו"ד ימין גם בשל כך שהוא למעשה הסכים בהתנהגותו לתשלום הכספים השונים לרו"ח רייטן ולירח. אף שלא יכול להיות חולק שעו"ד ימין ידע שרו"ח רייטן לא עובד ונותן שירותים לחברה בחינם, הוא העיד בפניי שמעולם לא התעניין ובדק אחר הסכומים שהועברו לרו"ח רייטן (פרוטוקול הדיון, עמ' 692 ש' 13-11 ועמ' 753 ש' 25-8), כי עדיין לא הגיש תביעה נגד רו"ח רייטן בגין משיכות הכספים מהחברה (שם, בעמ' 693 ש' 12-10), כי טרם פתיחת ההליך הוא מעולם לא בא בטענות לרו"ח רייטן בקשר לתשלומים אלה ואף כי הוא אינו דורש גם עתה את הכספים האמורים בחזרה (שם, בעמ' 752 ש' 8-3 ו-34-29). בנסיבות אלה, עו"ד ימין אינו יכול להלין עתה על הכספים ששולמו לרו"ח רייטן, ובפרט מבלי שהציג ראשית ראיה המלמדת כי היה מדובר בסכומים לא סבירים.
219. למען שלמות התמונה, יצוין כי בתשובה להמרצת הפתיחה ובתצהירו העלה עו"ד ימין טענות נוספות בנוגע לכספים שהתקבלו אצל רו"ח רייטן, ובכלל זה טענה כי רו"ח רייטן נטל לכיסו כספים שהיו אמורים לשמש לתשלום מע"מ על ידי החברה. משעה שטענות אלה לא נשנו בסיכומיו של עו"ד ימין, יש לראותן כטענות שנזנחו ומשכך אין צורך להידרש אליהן.
יב.3 הטענות לאי-תשלום שכר דירה על ידי עו"ד ימין
220. מעיון בטענות הצדדים עולה שאין חולק כי עו"ד ימין שכר מהחברה משרד בחדרה על פי חוזה שחתם עמה, שתוקפו הוארך מספר פעמים (נספח ב' לתגובה לתשובה לה"פ), וכי למן חודש פברואר 2020 הפסיק עו"ד ימין לשלם לחברה את דמי השכירות (ר' למשל: סעיפים 53-49 לתצהיר רו"ח רייטן). כך עולה מתצהירו של עו"ד ימין (בסעיף 281) ומעדותו בפניי (פרוטוקול הדיון, עמ' 752 ש' 18-13).
221. טענתו היחידה של עו"ד ימין היתה כי הפסיק לשלם את שכר הדירה מאחר שבלאו הכי עומדת לו יתרת זכות של כ-1.5 מיליון ש"ח בהנהלת החשבונות של החברה.
222. לא מצאתי ממש בטענת עו"ד ימין, שעה שהתנהלותו עומדת בניגוד להתחייבותו לשלם דמי שכירות חודשיים עבור המשרד. משכך, אני מקבל את טענת רו"ח רייטן וקובע כי במסגרת הערכת שווי החברה יוסיף המומחה למצבת נכסיה גם את חובו של עו"ד ימין כלפיה בגין אי-תשלום שכר דירה עד ליום 31.12.2019.
יב.4 טענות עו"ד ימין בקשר למניות ירח ונובולוס
יב.4(א) טענות הצדדים
223. לטענת עו"ד ימין, מתן ההלוואה לסאווא לא עמדה לבדה אלא היתה חלק ממכלול של הסכמות, אשר חלק אחד בהן נגע לאחזקות הצדדים בירח. כך, נטען כי במסגרת אותן הסכמות העביר עו"ד ימין את מניותיו בירח לרו"ח רייטן. ואולם, על אף שירח היא הבעלים של נכס מקרקעין בשווי של 3 מיליון ש"ח לכל הפחות, נטען שהתמורה בגין העברת המניות שולמה בדרך של זיכוי הכרטיס של עו"ד ימין בטבת בסך של 160,000 ש"ח בלבד בהתאם לשווי המאזני ולא לשווי הריאלי, כאשר לשני הצדדים היה ברור שבעתיד תערך ביניהם התחשבנות שתכלול גם את התמורה לעו"ד ימין עבור מניותיו בירח.
224. רו"ח רייטן הכחיש את טענותיו של עו"ד ימין, טען להיעדר יריבות והפנה להחלטת המותב הקודם מיום 24.12.2020, במסגרתה נדחתה בקשת עו"ד ימין לגילוי מסמכים בקשר לירח.
יב.4(ב) דיון והכרעה
225. איני סבור שיש מקום לדון בטענותיו של עו"ד ימין בקשר לירח במסגרת הליך זה, שעניינו בהתנהלות הצדדים בקשר לטבת בלבד; לא התבקש בו כל סעד לעניין ירח; ולמעשה סוגיית הבעלות במניותיה והתחשבנות לגביהן לא התבררה כלל, באופן שאינו מאפשר להכריע בטענות עו"ד ימין. לא זו אף זו, עו"ד ימין עצמו ציין בסעיף 326 לתצהירו כי בהחלטה מיום 24.12.2020 "נקבע שעניין מניות ירח ונובולוס לא קשורים לתיק זה".
226. מסקנה זו יפה גם בכל הקשור לטענת עו"ד ימין כי יש מקום לערוך התחשבנות עם רו"ח רייטן גם בקשר לחברת נובולוס די אקס בע"מ (ששמה מופיע בציטוט לעיל), טענה שעו"ד ימין לא חזר עליה בסיכומיו.
יב.5 טענות רו"ח רייטן בקשר לאחריות עו"ד ימין להתנהלותו של עו"ד אזולאי בייצוג החברה
227. רו"ח רייטן העלה מספר טענות נגד התנהלותו של עו"ד אזולאי בייצוג החברה, ונגד עו"ד ימין כמי שאחראי לייצוג זה, ובכלל זאת: (א) כי עו"ד אזולאי מידר אותו במכוון מהליכים בהם ייצג את טבת, תוך שהוא מקבל הנחיות מעו"ד ימין בלבד ופועל בניגוד עניינים; (ב) כי הוא הפר חיסיון עו"ד-לקוח בהגשת תצהירו מבלי שפנה לרו"ח רייטן בבקשה להסרת החיסיון; ו-(ג) כי עו"ד אזולאי לא פנה לקבלת אישור המבקש לתשלום שכר טרחה עבור ייצוג השותפים בשותפות שריגים.
228. דין הטענות להידחות. עו"ד אזולאי ייצג במשותף את עו"ד ימין ורו"ח רייטן בכל העניינים השונים הקשורים לחברה, והלכה היא כי "כאשר שני לקוחות פונים במשותף לעורך דין אחד, הרי דברים ומסמכים, שהוחלפו בין לקוח אחד לבין עורך הדין לגבי העניין המשותף, אינם חסויים בפני הלקוח האחר" (ע"א 442/81 גרומט נ' סרוסי, פ"ד לו(4) 214, 221 (1982); ר' גם: רע"א 5042/10 בבין נ' חמלניצקי, פס' 3 (11.10.2010)). בנוסף, עו"ד אזולאי ייצג את החברה אך ורק בתביעה שהוגשה נגד השותפים בשותפות שריגים על ידי זוג שרכש זכויות מהשותפות, לרבות בבקשה לרשות ערעור על החלטת בית משפט השלום להעביר את התביעה לבוררות בהתאם להסכם בוררות בין הצדדים (כתב התביעה צורף כנספח ב' לבקשת רו"ח רייטן מיום 8.11.2020; להלן: "תביעת רובינשטיין"). בשים לב לכך שעו"ד ימין הוא בעל 75% ממניות טבת, ואף לפי פרוטוקול מורשי החתימה היה מוסמך לחייב את החברה בחתימתו בלבד, אין לטעמי פגם בכך שמינה את עו"ד אזולאי לייצג את החברה בתביעת רובינשטיין, הנחה אותו לגבי אופן הייצוג ואישר את תשלום שכרו (כפי שעשו שאר השותפים בשותפות שריגים). זאת ועוד, רו"ח רייטן לא טען וממילא לא הוכיח כי תביעת רובינשטיין נוהלה באופן שהטיב עם עו"ד ימין על חשבון קיפוח זכויותיו שלו, מה גם שהתביעה לא עסקה בעניין מענייני ההליך דנן ומשכך ספק אם הייצוג בה היה נגוע בניגוד עניינים. לבסוף יצוין כי תביעת רובינשטיין הומצאה לידי רו"ח רייטן (כאמור בסעיף 7 לתצהירו בתמיכה לבקשה מיום 8.11.2020), כך שהוא היה מודע לקיומה עוד מיום הגשתה, ובהחלטת המותב הקודם בדיון מיום 8.4.2021 אף חויב עו"ד ימין לגלות לרו"ח רייטן מסמכים בקשר לתביעה (פרוטוקול הדיון, עמ' 13 ש' 22-21).
יג. הסעד בהליך
יג.1 הסעד הראוי בנסיבות העניין – היפרדות בדרך של רכישה כפויה
229. בסיכומיו עתר רו"ח רייטן לחייב את עו"ד ימין לרכוש את מניותיו בחברה. מנגד, עו"ד ימין טען כי בתצהיר עדותו הראשית של רו"ח רייטן ובסיכומיו הוא הרחיב חזית שלא כדין עת דרש מפורשות שעו"ד ימין ירכוש את מניותיו בעשרות מיליוני ש"ח, מבלי שסעד זה התבקש בהמרצת הפתיחה.
230. לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין צודק ונכון להורות על היפרדות הצדדים כך שעו"ד ימין ירכוש את מניותיו של רו"ח רייטן.
231. כאמור לעיל, במסגרת תביעה להסרת קיפוח נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב באשר לסעד הראוי אותו יש לפסוק בנסיבות העניין. במסגרת זו רשאי בית המשפט אף לפסוק סעד שלא התבקש בכתב התביעה, ובכלל זה להורות על היפרדות הצדדים, לרבות בדרך של רכישה כפויה (ר' למשל: עניין בכר נ' ת.מ.מ., בעמ' 246; עניין ס.ב. ניהול, בפס' 45-43).
232. אני בדעה כי בנסיבות העניין ולאור העמדה שהביע עו"ד ימין במהלך ההליך, אין לקבל את טענתו לפיה הסעד של רכישה כפויה של מניות רו"ח רייטן מהווה הרחבת חזית, ובכל מקרה גם אם היה מדובר בהרחבת חזית הייתי מורה על סעד זה בהתאם לשיקול הדעת הרחב הנתון לי בתביעה להסרת קיפוח.
233. ראשית, נראה כי הצדדים עצמם סבורים שאין עוד היתכנות להימשך פעילותם המשותפת כבעלי מניות בחברה ומסכימים כי עליהם להיפרד. אשר לרו"ח רייטן, מסקנה זו נלמדת מעצם כך שהלה עתר בסיכומיו לקבלת סעד של רכישה כפויה. למעשה, עוד בהמרצת הפתיחה ציין רו"ח רייטן את שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט בפסיקת סעד להסרת קיפוח, ובפרט את האפשרות שבית המשפט יורה על סעד של היפרדות גם אם סעד זה לא התבקש ואף אם לא יוכחו טענות הקיפוח שנטענו (ר' למשל: סעיפים 83-82 ו-93-92 להמרצת הפתיחה).
234. אשר לעו"ד ימין, במסגרת טענותיו בהליך הוא נתן במפורש את הסכמתו להיפרדות של הצדדים ואף טען בפניי כי מתחייבת היפרדות שכזו. הסכמת עו"ד ימין להיפרדות הצדדים, ולמעשה דרישתו לעשות כן, ניתנה במפורש על ידי בא-כוחו בדיון מיום 28.11.2022 (לאחר שמיעת העדים), עת נידונה בקשת עו"ד ימין לצרף כראיה את תצהירו של עו"ד אזולאי. באותו דיון טען ב"כ עו"ד ימין שיש צורך להורות על היפרדות בין רו"ח רייטן לעו"ד ימין, תוך שצורך זה היווה את אחד הנימוקים שהעלה בתמיכה לטענתו לפיה נדרש להכריע בסוגיית שיעור הבעלות במניות החברה. כך למשל טען ב"כ עו"ד ימין כי "בסופו של דבר אנחנו רוצים שלבית המשפט, מכל ההליך הארוך, הקשה והמייגע הזה תהיה תוצאה פרקטית. תוצאה פרקטית בסוף תהיה שכנראה הם לא ימשיכו להיות ביחד... בתור שותפים וחברים נאמנים שזה כשלעצמה סיבה טובה להורות על הפרדת כוחות", וכי תוצאה זו אפשרית שכן בהמרצת הפתיחה הועלו טענות לקיפח ואובדן אמון, אשר קבלתן עשויה לחייב את היפרדות הצדדים. בתוך כך, הבהיר ב"כ עו"ד ימין כי "טענת קיפוח המיעוט היא טענה שהיא רוצה לקדם את הנושא של ההיפרדות למרות שאני כבר אומר שאנחנו לא צריכים את כל זה, אנחנו מוכנים להיפרדות, אנחנו לא מחפשים להישאר שותפים" (פרוטוקול הדיון, עמ' 915 ש' 28 – עמ' 916 ש' 14). עוד הבהיר ב"כ עו"ד ימין כי "ברור לגמרי שכשאתה מגיש תביעת קיפוח התוצאה שלה היא בסופו של דבר היפרדות בדרך זאת או אחרת" וכי "אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו יודעים בדיוק כל אחד מה שיעור האחזקות ואז נגיע למנגנון היפרדות שהוא הסעד שהם מבקשים" (שם, בעמ' 924 ש' 23-17).
למעשה, עוד בסעיף 34 לתשובה להמרצת הפתיחה טען עו"ד ימין כי "בנסיבות שנוצרו, גם אני סבור כי נוכח אובדן האמון, אין תוחלת להמשך שותפות עם המבקש...", ואף ציין כי בכפוף למספר תנאים הוא יהיה מוכן לרכוש את מניותיו של רו"ח רייטן בחברה.
235. לנוכח הסכמתו כאמור של עו"ד ימין להיפרדות הצדדים, אני סבור כי הוא אינו יכול עתה לשנות את עמדתו ולטעון בסיכומיו (בסעיף 86) כי יש מקום לדחות את התביעה, מבלי להורות על היפרדות ותוך הותרת שני הצדדים בעלי מניות בחברה; כמו גם לטעון כי אין מקום להעניק סעד זה בשל הרחבת החזית. אדרבא, משעה שהתקבלה בקשת עו"ד ימין להגיש כראייה את תצהירו של עו"ד אזולאי, אשר אחד הטעמים לה היה האינטרס להכריע בשאלת שיעור הבעלות לצורך היפרדות הצדדים, אני סבור שעו"ד ימין מושתק ומנוע מלטעון כיום שאין עוד צורך בסעד של היפרדות.
236. שנית, ובבחינת למעלה מן הצורך, אני סבור כי במקרה דנן היה מקום להורות על היפרדות גם אלמלא היה עו"ד ימין מסכים לכך. כאמור, הוכח שעו"ד ימין קיפח את זכויותיו של רו"ח רייטן בזאת שמנע ממנו לקבל מסמכים ומידע שהיה זכאי להם מתוקף תפקידו ומעמדו בחברה; ואף ייתכן, בכפוף לבדיקת המומחה שימונה, שטבת לא קיבלה את התמורה שהגיעה לה מעסקת האחים פתחי. לכך מתווספת העובדה, שהיא העיקר, כי עסקינן במקרה מובהק וקיצוני של אובדן אמון בחברה המהווה מעין-שותפות. כאמור, רו"ח רייטן ועו"ד ימין הם בעלי המניות, העובדים והדירקטורים היחידים בחברה. השניים מנהלים את החברה כבר למעלה מ-30 שנים, וזאת בהתבסס על יחסי חברות עמוקה ואמון רב ששררו ביניהם אך אינם עוד. כך למשל, רו"ח רייטן העיד בפניי כי "היינו משפחה... 25 שנה, שעשינו את הכל ביחד. ובסוף, ראיתי כבר את, שנת 2018 או לקראת זה, כבר נוצר חוסר אמון" (פרוטוקול הדיון, עמ' 375 ש' 22-18). גם עו"ד ימין העיד דברים דומים באשר לאופי הקשר החברי הקרוב שניהל עם רו"ח רייטן (ר' למשל: שם, בעמ' 679 ש' 22 – עמ' 680 ש' 1 ועמ' 702 ש' 8-5) וכי "סמכתי עליו בעיניים סגורות" (שם, בעמ' 718 ש' 34, עמ' 815 ש' 15 ועמ' 816 ש' 18-16; ר' גם: האמור במכתבו של עו"ד ימין מיום 21.7.2019, שצורף כנספח ח'2 להמרצת הפתיחה). עו"ד מכלוף, אחייניתו של עו"ד ימין ומי שעבדה במשרדו ועמדה בקשר צמוד גם עם רו"ח רייטן, העידה כי רו"ח רייטן היה כמו בן משפחה עבור עו"ד ימין וכי בין השניים שרר אמון מלא (שם, בעמ' 536 ש' 24 – עמ' 537 ש' 6).
237. לאור טענותיהם והאשמותיהם של הצדדים האחד כלפי משנהו, כמו גם הבקשות הרבות שהוגשו לבית המשפט בשל חוסר יכולתם להמשיך ולפעול במשותף על רקע המחלוקות הרבות שהתגלעו ביניהם, כיום ברור כי האמון שהיה ביניהם למן תחילת פעילות החברה אינו קיים יותר. מצב דברים זה של חוסר תפקוד בשל היעדר כל אמון אינו יכול להימשך עוד, כפי שכאמור טען עו"ד ימין עצמו בסעיף 34 לתשובה להמרצת הפתיחה. אכן, עסקינן בחברת מעטים שבה מחד גיסא בעלי המניות הם ורק הם אשר מניעים את פעילות החברה, ומאידך גיסא הם מצויים במשבר אמון כה עמוק עד שהדבר מוביל לשיתוק פעילותה התקינה. דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא בעובדה שבמהלך כל שנות ניהול ההליך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות ולשתף פעולה על מנת לאשר את דוחותיה הכספיים של החברה לשנת 2018(!).
238. איני מקבל את טענות עו"ד ימין לפיהן רו"ח רייטן הוא שגרם לאובדן האמון בין הצדדים וכי עסקינן בסכסוך מדומה, וזאת משקבעתי כי חלק ממעשי הקיפוח שיוחסו לעו"ד ימין הוכחו על ידי רו"ח רייטן. ודוק: גם אם הייתי דוחה את כל טענות הקיפוח שהעלה רו"ח רייטן, בנסיבות העניין וכפי שהודה עו"ד ימין עצמו, משבר האמון בין הצדדים הוא כה חריף, עמוק ויורד לשורש הפעילות המשותפת שלהם, ומשכך אני נוטה לסבור כי בכל מקרה היה מקום למתן סעד של היפרדות.
239. בנסיבות אלה, בהן קיימת הסכמה בין הצדדים על הצורך בהפרדת כוחות, כמו גם הוכח הן קיפוח של רו"ח רייטן והן אובדן אמון ברור בין הצדדים על רקע היות החברה מעין שותפות, אני סבור שיש ללכת בדרך המלך ולהורות על הפרדת כוחות בין הצדדים בדרך של חיוב עו"ד ימין לרכוש את מניותיו של רו"ח רייטן בחברה (ר' למשל: עניין אדלר, בפס' 84; עניין מגנזי, בפס' 16; עניין ס.ב. ניהול, בפס' 46; עניין פרט תעשיות, בפס' 18-17; ועניין בכר נ' קופרלי, 55-54). ודוק: בעוד שבסיכומי רו"ח רייטן הוא עתר במפורש לסעד של רכישה כפויה, עו"ד ימין מצדו לא טען בסיכומיו שיש להורות על היפרדות בין הצדדים בדרך אחרת, כגון באמצעות התמחרות בין בעלי המניות או מכירה לצד שלישי. לגופם של דברים, מאחר שרו"ח רייטן הוא בעל מניות המיעוט בחברה (25%); ומנגד עו"ד ימין מחזיק בטענה כי הוא עצמו הרוח החיה בחברה והגורם המעורה בעסקיה בתחום הנדל"ן; אזי אני בדעה שהדרך הראויה להיפרדות אינה התמחרות בין הצדדים, אלא רכישה של מניותיו של רו"ח רייטן בידי עו"ד ימין.
240. למען שלמות התמונה, יצוין כי בסיכומיו טען עו"ד ימין כי רו"ח רייטן ביצע שלל מעשים שנועדו לפגוע בו, בחברה ובשותפיה העסקיים, לרבות בקשר לאישור הדוחות הכספיים לשנת 2018 ולניהול תביעת רובינשטיין, תוך שנטען כי מעשים אלה מצדיקים שלא להושיט סעד בתביעה לרו"ח רייטן. לא מצאתי מקום לדון בטענות אלה, לרבות בכל הקשור לסירובו של רו"ח רייטן לחתום על הדוחות הכספיים לשנת 2018, שכן הן לא התבררו דיין, ובפרט לא הוברר מהו הנזק שנגרם בגין כל אחד מהמעשים המיוחסים לרו"ח רייטן. מכל מקום, גם אם עו"ד ימין היה מוכיח את טענותיו האמורות, לא היה בכך במקרה דנן כדי למנוע סעד לצורך היפרדות, אשר כאמור עו"ד ימין הסכים לו במפורש בדיון מיום 28.11.2022 וטען כי הוא נחוץ בנסיבות העניין.
יג.2 יש מקום להורות על מינוי מומחה לצורך הערכת שוויין של מניות רו"ח רייטן בחברה
241. בנסיבות העניין אני סבור כי יש מקום להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך הערכת שוויין של מניות רו"ח רייטן, תוך שאין מקום לבסס הערכה זו על חוות הדעת שהגישו הצדדים. בהחלטה להוספת ראיה (בסעיף 34 הימנה) ביקשתי מהצדדים להתייחס לאפשרות שאמנה מומחה מטעם בית המשפט, והצדדים הגישו ביום 23.2.2023 עמדות בכתב בנושא ואף התייחסו אליו בסיכומיהם.
242. כידוע, תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (החלות בהליך דנן), מסמיכה את בית המשפט למנות בכל עת מומחה מטעמו, אשר בהיותו גורם אובייקטיבי הנעדר זיקה למי מהצדדים ישמש כזרועו הארוכה של בית המשפט ויסייע בידו להכריע בעניינים שונים הטעונים מומחיות. מינוי מומחה מטעם בית המשפט נדרש במיוחד מקום בו מגישים הצדדים לבית המשפט חוות דעת מומחה העומדות בסתירה זו לזו (ר' מיני רבים: רע"א 9229/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ח. מקור הזכוכית והאלומיניום בע"מ (3.3.2003); רע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' ממן, פס' 95 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (28.8.2012); ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל, פס' טז ו-נד (5.3.2009); ע"א 10508/08 דור זהב חברה לקבלנות בנין והשקעות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה, פס' ג-ד לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (4.2.2013); ורע"א 6158/22 גינדי אחזקות דירות יוקרה בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברחוב חיים זכאי 10 פתח תקווה, פס' 7 (18.10.2022)).
243. זאת ועוד, בפסיקה נקבע כי הכלל הוא שיש מקום להורות על מינוי מעריך שווי אובייקטיבי מטעם בית המשפט לצורך הערכת שווי המניות במסגרת סעד של רכישה כפויה (ר' למשל: עניין אדלר, בפס' 84; עניין מגנזי, בפס' 20; עניין סימן טוב, בפס' 13), והאמור נכון ביתר שאת על רקע קיומן של חוות דעת מטעם הצדדים ובהן פערים ניכרים ביחס לשווי המניות (ר' למשל: עניין בכר נ' קופרלי, בפס' 57). לצד האמור, לא למותר לציין כי גם לאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הסמכות והאחריות הסופית להכריע בעניינים המקצועיים בהם מחווה המומחה דעתו נותרת בידי בית המשפט (ר' למשל: רע"א 632/23 מדינת ישראל נ' ישיבה וכולל אבן חיים, פס' 7 והאסמכתאות שם (17.4.2023)).
244. כאמור, כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת כלכלית לעניין שווי מניות רו"ח רייטן בחברה (חוו"ד דגן מזה וחוו"ד זילברשטיין מזה), כשבהתאם להחלטת המותב הקודם מיום 1.1.2022 הגיש רו"ח רייטן את חוו"ד דגן המשלימה. כאמור, בנוסף הגישו הצדדים חוות דעת שמאיות בנוגע לשלושה נכסי מקרקעין שבבעלות החברה – רו"ח רייטן הגיש את חוו"ד אבן-חן, בעוד שעו"ד ימין הגיש את חוו"ד כהן.
245. עיון בחוות הדעת השונות של הצדדים מלמד כי קיימים פערים גדולים בין עמדותיהם בכל אחת מהסוגיות השונות מושא הערכת השווי, המצדיקים מינוי מומחה מטעם בית המשפט כדי שיסייע בידי בית המשפט לנווט בין חוות הדעת הסותרות שהגישו הצדדים:
245.1. בחוות הדעת השמאיות נתגלעו פערים מהותיים בהערכות השווי של הצדדים ביחס לשלושה נכסי מקרקעין בחדרה שבבעלות החברה. כך, בעוד שבחוו"ד אבן-חן הוערכו הנכסים בשווי של 3,000,000 ש"ח (קרקע בגוש 10005 חלקה 143), 1,710,000 ש"ח (קרקע בגוש 10004 חלקה 27) ו-3,500,000 ש"ח (משרדים בגוש 10036, חלקה 407 תת חלקה 46); בחוו"ד כהן הוערכו הנכסים בסך של 1,900,000 ש"ח, 1,100,000 ש"ח ו-2,950,000 ש"ח (בהתאמה). סך כל שווי הנכסים לפי חוות הדעת הוא 8,210,000 ש"ח לעומת 5,950,000 ש"ח, קרי קיים פער ניכר של 2,260,000 ש"ח.
245.2. מצב דומה קיים ביחס לשווי בו העריכו הצדדים את חלקה של החברה בשותפות שריגים. בחוו"ד דגן המשלימה הוערך חלקה של טבת בשותפות, בהתאם לשווי הפרויקט, בסך של 5,000,000 ש"ח (בסעיף 29 לחוות הדעת); ומנגד שווי זה הוערך בחוו"ד זילברשטיין בסך של 1,685,000 ש"ח בלבד (סעיפים 36-34 לחוות הדעת), קרי פער עצום של 3,315,000 ש"ח ו-66%(!).
245.3. האמור לעיל ומחלוקות נוספות הובילו לפערים עצומים גם בהערכות שווי החברה עצמה. בסעיף 38 לחוו"ד דגן המשלימה הוערך שווי החברה בסך של 65,800,000 ש"ח, ואילו בסעיף 42 לחוו"ד זילברשטיין הוערך שוויה בסך של 10,984,000 ש"ח בלבד. גם אם אתעלם מהסכומים שהוספו לשווי החברה על ידי רו"ח דגן על בסיס טענות שונות של רו"ח רייטן שנדחו בפסק דין זה (דוגמת השבה רעיונית לחברה של כספים על ידי עו"ד ימין או שיוך של חלק מרווחי פרויקט השוק לחברה), עדיין שווי החברה לפי חוו"ד דגן המשלימה נאמד בסך של 20,930,000 ש"ח, כמעט כפול (!) משוויה בחוו"ד זילברשטיין.
246. הצורך האמור לעיל מקבל משנה תוקף, בשים לב לכך שעיון בחוות הדעת עצמן ובעדויות המומחים בפניי מלמדים כי הן אינן נקיות מקשיים, וכי על כן יש צורך בהערכת שווי אובייקטיבית שתערך על ידי מומחה מטעם בית המשפט:
246.1. כך למשל, גב' אבן-חן העידה כי נתנה את חוות דעתה השמאית מבלי שהיא עצמה ביקרה בנכסים, בהם ביקרה רק הבת שלה (ר' למשל: פרוטוקול הדיון, עמ' 34 ש' 15-13, עמ' 59 ש' 4-1 ועמ' 72 ש' 4-3).
246.2. מנגד, מר כהן הודה בחקירתו הנגדית כי נפלו טעויות אריתמטיות באופן בו חישב את השווי למ"ר לפי גישת החילוץ ביחס לאחד הנכסים (שם, בעמ' 666 ש' 10 – עמ' 667 ש' 3), והעיד כי במסגרת עסקאות ההשוואה שהובאו לגבי שווי נכס אחר נלקחו בחשבון שתי עסקאות שטרם הושלמו (שם, בעמ' 670 ש' 23-11).
246.3. עיון בחוו"ד דגן המשלימה מלמד כי היא דומה עד כדי זהה בחלקים רבים שבה לתצהיר עדות ראשית המשלים שהגיש רו"ח רייטן (כעולה למשל מהשוואת סעיפים 14-13, 17, 18, 29, 37-33 לחוות הדעת בהשוואה לסעיפים 6, 8, 9, 17, 25-22 לתצהיר המשלים). בהקשר זה העיד רו"ח דגן כי "זה די מסתמך אחד על השני" (פרוטוקול הדיון, עמ' 168 ש' 14-9) וכי ערך את חוות הדעת יחד עם ב"כ רו"ח רייטן (שם, בעמ' 169 ש' 15-12). בהמשך לכך, נראה כי בעניינים רבים בחר רו"ח דגן להסתמך על ניירות עבודה של רו"ח רייטן (הגם שטען כי בדק אותם בעצמו), אף שאלה אינם תואמים בהכרח את הדוחות הכספיים של החברה, וזאת בשונה מהמסמכים החשבונאיים שעל פי הם העיד רו"ח דגן כי נהוג להעריך את שוויין של חברות (שם, בעמ' 174 ש' 15 – עמ' 176 ש' 2). לבסוף, וכפי שהובהר לעיל, לצורך קביעת שווי החברה הסתמך רו"ח דגן בחוות דעתו על טענות שהעלה רו"ח רייטן ואשר נדחו בפסק דין זה, ומשכך יש קושי להסתמך על חוות דעתו לצורך הערכת השווי.
246.4. הוא הדין לעניין חוות דעתו של רו"ח זילברשטיין. כך למשל, רו"ח זילברשטיין אישר בחקירתו כי ביצע מספר טעויות אריתמטיות בקשר לחישוב שווי נכסי החברה, שמשמעותן היא הפחתת שגויה של שווי החברה בכ-1,500,000 ש"ח (שם, בעמ' 563 ש' 22 – עמ' 565 ש' 21). עוד אישר רו"ח זילברשטיין קיומה של טעות נוספת בהערכת חלקה של החברה בשותפות שריגים, בשל חישוב מכירה של 15 במקום 22 מגרשים, אשר לה משמעות כלכלית של הפחתה נוספת בסך של 1,500,000-1,000,000 ש"ח (שם, בעמ' 439 ש' 20 – עמ' 441 ש' 11). בנוסף, רו"ח זילברשטיין העיד כי מאחר שהסתמך על המאזן האחרון שקיים משנת 2017 הוא לא כלל בחישוב ההלוואה לסאווא את החוב לחברה בגין הריבית על ההלוואה, דבר שהיה מגדיל את השווי בכ-150,000 ש"ח נוספים (שם, בעמ' 623 ש' 11 – עמ' 625 ש' 7).
246.5. בהמשך לאמור לעיל, איני יכול לקבל את טענת רו"ח רייטן לפיה בשל "קריסת" חוו"ד זילברשטיין יש להכריע במחלוקת על סמך חוו"ד דגן בלבד. כאמור, גם בחוות דעתו של רו"ח דגן ניכרו קשיים בלתי מבוטלים אשר לטעמי אינם מאפשרים להסתמך עליהן, למצער באופן בלעדי, לצורך הערכת שווי החברה, ובפרט משעה שהכלל הוא שהערכת השווי ברכישה כפויה תעשה על ידי מעריך שווי אובייקטיבי שימונה על ידי בית המשפט. אין חולק כי מינוי מומחה כאמור ישית על הצדדים עלויות נוספות, ואולם לאור היקף המחלוקות בין הצדדים בסוגיות מקצועיות בקשר לשווי החברה, ובשל חוסר היכולת להכריע על סמך חוות דעת הצדדים בלבד, באיזון השיקולים אין מנוס ממינוי מומחה שיסיע בידי בית המשפט ויאפשר לו להגיע להכרעה צודקת וראויה.
247. לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט שיעריך את שווי 25% ממניות החברה אשר בבעלות רו"ח רייטן.
יג.3 יש להעריך את שווי החברה נכון למועד הגשת המרצת הפתיחה
248. בחוו"ד דגן הוערך שווי טבת נכון למועד חתימת חוות הדעת ביום 13.7.2021, יומיים לפני הגשתה יחד עם תצהירי רו"ח רייטן ביום 15.7.2021. כאמור, בסיכומיו עתר רו"ח רייטן לחייב את עו"ד ימין לרכוש את מניותיו בחברה בהתאם לחוו"ד דגן, מבלי שהתייחס לשאלה לאיזה מועד נכון להעריך את שווי החברה. בדומה, בחוו"ד זילברשטיין הוערך שווי החברה נכון ליום 23.6.2021 בהתאם למאזן הבוחן האחרון שהיה בידיו של רו"ח זילברשטיין מהמועד האמור. בסיכומיו אמנם טען עו"ד ימין כי דין התביעה להידחות, ואולם לחלופין נטען כי ככל שבית המשפט יורה על מינוי מומחה מטעמו, אזי יש מקום להעריך את שווי החברה נכון למועד הגשת התביעה (ולחלופין למועד הגשת הראיות), למעט בנוגע לשווי שותפות שריגים שייקבע לפי דו"ח סופי של הפרויקט אשר נטען כי צפוי להסתיים בקרוב.
249. בעניין טל נדרשתי בהרחבה לשאלת המועד על פיו יש להעריך את שווי החברה לצורך מתן סעד של רכישה כפויה. ניתוח פסיקת בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים מעלה כי אין כלל מוחלט לגבי המועד בו יש להעריך את השווי של חברה כאמור, וכי לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב בבואו להכריע בסוגיה, וזאת בעיקר משיקולי צדק בהתאם לנסיבות המקרה הפרטני הבא בפניו. במרבית המקרים יוערך השווי למועד הקיפוח, למועד הגשת התביעה או למועד כלשהו ביניהם (ר' למשל: צ' כהן, בעמ' 196-195; ת"א (מחוזי ת"א) 1520/08 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ (20.3.2013); ת"א (כלכלית ת"א) 46449-03-13 רגב נ' אליקים, פס' 130 (10.12.2015); עניין בן-ארי, בפס' 78; עניין בכר נ' קופרלי, בפס' 61; ת"א (כלכלית ת"א) 7774-10-16 מרגלית נ' מור, פס' 72 (22.2.2022; להלן: "עניין מרגלית")). לטעמי, בכפוף לשמירת שיקול הדעת הרחב של בית המשפט בקביעת מועד מתאים בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, ברירת המחדל הראויה היא להעריך את שווי החברה נכון למועד הגשת התביעה להסרת הקיפוח, שכן במועד זה מביע התובע את רצונו בהיפרדות (ולמצער לוקח בחשבון את האפשרות שבית המשפט יעשה שימוש בשיקול דעתו הרחב ויורה על היפרדות).
250. על אף שהצדדים העריכו את שווי החברה למועדים האמורים לעיל, וכן סיפקו התייחסות מסוימת אך מוגבלת לשאלה זו בסיכומיהם, אף אחד מהם לא הצביע על כל נימוק מהותי מדוע מוצדק וראוי בנסיבות העניין להעריך את שווי החברה למועד כזה או אחר. למעשה, בהיעדר טענה אחרת יש להכריע בין שני מועדים רלוונטיים בלבד להערכת שווי החברה – מועד הגשת התביעה בסוף שנת 2019, כעמדתו של עו"ד ימין בסיכומיו, או מועד במחצית שנת 2021, כעמדת רו"ח רייטן בסיכומיו.
251. אני סבור כי בנסיבות המקרה מוצדק לדבוק בברירת המחדל האמורה ולהעריך את שווי החברה למועד הגשת התביעה, וכי אין מקום להעריכו למחצית שנת 2021, עת הוגשו ראיותיו של רו"ח רייטן, שכן מדובר במועד שרירותי בלבד. כך, לא הוכח כי בין הגשת התביעה לבין המועד האמור התרחש כל אירוע רלוונטי המצדיק להעריך אליו את שווי החברה, ואף לא כי שווי החברה היה נמוך במועד הגשת התביעה בשל מעשים מקפחים, באופן שהיה עשוי להצדיק הערכת שווי למועד מאוחר יותר כדי לאיין את נפקות מעשי הקיפוח. בנסיבות מקרה דנן מעשי הקיפוח שהוכחו, כמו גם הקרע בין הצדדים, אירעו לפני הגשת התביעה וזמן רב לפני מחצית שנת 2021. זאת ועוד, כאמור לעיל עוד בהמרצת הפתיחה הכיר רו"ח רייטן בשיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט בפסיקת סעד להסרת קיפוח, ובפרט באפשרות שבית המשפט יורה על סעד של היפרדות גם אם סעד זה לא התבקש ואף אם לא יוכחו טענות הקיפוח שנטענו. בנסיבות אלה, ובהיעדר מועד עדיף אחר, נכון וצודק להעריך את שווי החברה למועד הגשת המרצת הפתיחה.
252. איני סבור כי יש להעריך את שווי שותפות שריגים על בסיס הדוח סופי של הפרויקט לאחר סיומו, כפי שעו"ד ימין עתר כי ייעשה:
252.1. דרישה זו מבוססת על הטענה לפיה לאחר הגשת חוות הדעת מטעם הצדדים, גדלו הוצאות הפרויקט של השותפות ואף נוצרה חשיפה כספית נוספת בשל תביעה שהוגשה נגד עו"ד ימין והשותפות השונות. דא עקא, הטענה כי נוספו הוצאות לפרויקט נטענה בעלמא בסיכומיו של עו"ד ימין, מבלי שהוא מפנה לאסמכתא כלשהי המבססת אותה (ר' גם את עדות רו"ח זילברשטיין כי נמסר לו מעו"ד ימין על גידול בהוצאות הפרויקט - פרוטוקול הדיון, עמ' 443 ש' 23-19). האמור לעיל מקבל משנה תוקף, שכן עוד בדיון מיום 12.4.2022 טען ב"כ עו"ד ימין כי שותפות שריגים צפויה לסיים את מכירותיה עד סוף שנת 2022, שאז יהיה בידי עו"ד ימין נתונים מלאים בנוגע להוצאות הפרויקט, וכי הוא שומר על זכותו עו"ד הזכות להגיש כראיה הוצאות אלה (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 3-1).
252.2. ודוק: עו"ד ימין טען כי יש להעריך את שווי החברה נכון למועד הגשת המרצת הפתיחה. כפי שייתכנו שינויים במצבה הכלכלי של החברה לאחר מועד זה (שלא בקשר לשותפות שריגים), אשר לא יילקחו בחשבון בהערכת שוויה, כך ייתכנו שינויים גם בקשר לשווי חלקה של טבת בשותפות, ואולם לא הובהר מדוע דווקא בעניין זה יש הצדקה להתחשב באירועים מאוחרים להגשת המרצת הפתיחה (כשכאמור כלל לא הוכח קיומן של הוצאות נוספות לשותפות). לכל האמור יש להוסיף את העובדה כי כיום אין לרו"ח רייטן קשר לנעשה בשותפות שריגים (מעבר להיותו בעל מניות בטבת), בשים לב לכך שהפסיק להיות מנהל החשבונות של השותפות למן חודש אוקטובר 2019 (שם, בעמ' 271 ש' 18 – עמ' 272 ש' 2).
252.3. זאת ועוד, בנסיבות העניין אין כל ודאות שהפרויקט בשריגים יסתיים בקרוב וכי יוכן דוח סופי בו יוכל המומחה להיעזר. כאמור, בדיון מיום 14.4.2022 טען ב"כ עו"ד ימין כי הפרויקט צפוי להסתיים עד תום השנה וכי יתקבלו הנתונים הכספיים הסופיים בעניינו. בדומה, בעדותו בפניי ביום 19.9.2022 העיד עו"ד ימין כי הדוח הסופי לפרויקט יוגש בסוף שנת 2022 (פרוטוקול הדיון, עמ' 748 ש' 4), ואף רו"ח זילברשטיין העיד כי "נמסר לי שכעוד חודש וחצי יוגשו דו"חות סופיים של שריגים" (שם, בעמ' 440 ש' 4-3). ברם, בניגוד לדברים אלה גם במועד הגשת סיכומיו של עו"ד ימין, ביום 21.4.2024, טרם הושלם הפרויקט והוגש הדוח הסופי בענייננו (כאמור בסעיף 77 לסיכומים), ולאור השתלשלות זו גם אין כל ודאות באשר למועד בו יוגש דוח זה. משכך, ועל רקע הסכסוך העז שקיים בין הצדדים והצורך בהיפרדותם, איני סבור שיש הצדקה לעכב את הערכת שווי החברה רק בשל האפשרות שאולי במועד לא ברור כלשהו יהיה לפרויקט דוח סופי.
252.4. טעם נוסף המצדיק את דחיית עמדת עו"ד ימין, הוא שבהחלטתי בדיון מיום 14.4.2022, לאור טענת ב"כ עו"ד ימין בדבר הצפי לקבלת נתונים סופיים בנוגע לפרויקט, התרתי לצדדים להגיש חוות דעת מומחה משלימות בעניין שווי שותפות שריגים (שם, בעמ' 24 ש' 23 – עמ' 25 ש' 9), ואולם אף על פי כן בחרו שני הצדדים שלא להגיש חוות דעת כאמור. משעה שעו"ד ימין עצמו לא סבר שיש צורך בהגשת חוות דעת מומחה משלימה שתשקף את ההוצאות הנוספות שנטען כי התווספו לפרויקט, ספק אם יש הצדקה להיעתר לבקשתו בהקשר זה.
253. לסיכום, אני קבוע כי על המומחה מטעם בית המשפט שימונה להעריך את שווי מניות רו"ח רייטן בחברה נכון למועד הגשת המרצת הפתיחה. בשים לב לכך שהמרצת הפתיחה הוגשה ביום 25.12.2019, ומטעמי נוחות, אני מורה כי המועד הקובע לצורך הערכת השווי יהיה בתום השנה הקלנדרית, קרי ביום 31.12.2019.
254. לאור העובדה שההיפרדות ושווי מניות התובע ייקבעו ליום 31.12.2019, מתחייב לטעמי שיש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על פי דין בגין סכום הרכישה שייקבע, וזאת החל מהמועד האמור ועד למועד התשלום בפועל (ר' למשל: עניין ס.ב. ניהול, בפס' 61; עניין מרגלית, בפס' 75; עניין טל, בפס' 233). הוראות קונקרטיות בעניין זה יינתנו במסגרת פסק הדין הסופי בהליך.
יג.4 אין מניעה לפסוק לרו"ח רייטן סעד כספי של רכישה כפויה של מניותיו אך זאת בכפוף לתשלום אגרה
255. בסיכומיו העלה עו"ד ימין טענה לפיה אין מקום לחייבו לרכוש את מניות רו"ח רייטן בחברה שכן רו"ח רייטן לא שילם אגרה עבור הסעדים הכספיים שהתבקשו בתצהירו ובסיכומיו.
256. אמנם, כאמור לעיל, במסגרת ההליך דנן הייתי יכול להורות על היפרדות הצדדים, ובכלל זאת בדרך של רכישה כפויה, גם אם סעד זה לא היה מתבקש על ידי מי מהצדדים. עם זאת, בנסיבות העניין אני סבור כי קיים טעם לפגם באי-תשלום אגרה על ידי רו"ח רייטן, וזאת לנוכח התנהלותו המתפתחת בשלבים השונים של ההליך בכל הקשור לסעדים שהתבקשו על ידו, כמפורט להלן:
256.1. עיון בנוסח הסעדים שהתבקשו בפתח המרצת הפתיחה מלמד כי רו"ח רייטן עתר לקבלת סעדים שונים להסרת קיפוח, כגון גילוי מסמכים ומידע ומינוי רואה חשבון חוקר, ואולם הוא לא ביקש כל סעד כספי במהותו ומשכך לא שילם אגרה בגין סעד שכזה, הגם שכאמור ציין במפורש את האפשרות שבית המשפט יורה על היפרדות. אדרבא, בסעיף 109 להמרצת הפתיחה הבהיר רו"ח רייטן כי תביעתו אינה כספית, שכן הוא ביקש היתר לפיצול סעדים כדי שיוכל בעתיד לתבוע סעד כספי בהתאם לנזקים שיתגלו כתוצאה מקבלת הסעדים בהמרצת הפתיחה.
256.2. בתצהיר העדות הראשית מטעמו עתר רו"ח רייטן לראשונה לקבלת סעדים כספיים בדמות השבת כספים לחברה בגין עילות התביעה השונות, ובכלל זאת בקשר להלוואה לסאווא (סעיף 157 לתצהיר); להלוואה מבנק המזרחי (סעיפים 175-174 לתצהיר); לחלקה הנטען של החברה מעסקת מגדלי אירופה ועסקת חיימוביץ' (סעיפים 232 ו- 257 לתצהיר); ולחלקה של החברה מסך כל התקבולים בגין מכירות זכויות מרציאנו ווקנין (סעיף 282 לתצהיר). זאת ועוד, עם הגשת התצהיר הוגשה גם חוו"ד דגן, שבה כאמור הוערך שווי החברה בהתאם לאותן טענות לפיהן החברה זכאית לכספים שונים מעו"ד ימין.
256.3. לבסוף, בסיכומיו כבר עתר רו"ח רייטן לחייב את עו"ד ימין לרכוש את מניותיו בסכום בלתי מבוטל של 32.9 מיליון ש"ח.
256.4. ודוק: לא היתה כל מניעה שרו"ח רייטן יעתור מלכתחילה לקבלת סעד כספי בדמות רכישת מניותיו, יעריך סעד זה בהתאם לשוויו וישלם בגינו אגרה כדין, כאשר ככל שבמהלך ההליך היו מתגלות לו עובדות חדשות הוא היה רשאי לבקש את תיקון תביעתו בהתאם.
256.5. לא רק שבמענה לטענה בדבר אי-תשלום אגרה לא טען רו"ח רייטן, וממילא לא הוכיח, שלא היה ניתן לתבוע מלכתחילה סעד כספי כאמור בהמרצת הפתיחה, אלא שבסיכומי תשובתו הוא לא סיפק כל התייחסות שהיא לטענות עו"ד ימין בסוגיית האגרה.
257. מבלי לגרוע מהאמור, איני מקבל את עמדת עו"ד ימין לפיה דין התביעה להידחות בשל אי תשלום האגרה. חלף זאת, מצאתי להורות לרו"ח רייטן להשלים את תשלום האגרה לפי תקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, כתנאי לקבלת הסעד הכספי שייפסק לזכותו. בהקשר זה יש לזכור כי תקנה 2(ו) לתקנות האמורות קובעת כי במקרה בו נוכח בית המשפט כי לא שולמה אגרה כדין בגין ההליך, שומה עליו לאפשר תחילה לתובע לשלם את האגרה חלף מחיקת ההליך בשל אי-התשלום. לא בכדי כבר נפסק כי במסגרת פסק הדין וככל שבית המשפט נוכח כי התובע שילם אגרה בחסר "רשאי בית המשפט, שגילה את החסר, לחייב את התובעת להשלים את האגרה ולהעמידה על מכונה" (ע"א 9/86 ויין נ' מדינת ישראל, פ''ד מב(4) 713, 723-722 (1989); ר' גם: ע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל, פס' 20 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות (11.10.2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1653 (מהדורה 13, 2020)). מסקנה זו מקבלת משנה תוקף, בשים לב לכך שמדובר בהליך המתנהל כבר מעל לחמש שנים תמימות, במהלכו הוגשו על ידי הצדדים עשרות בקשות, התקיימו 13 דיונים והושקעו משאבים רבים בניסיון לסיים את הסכסוך בין הצדדים. לפיכך, אין מקום לסיים את ההליך ללא הכרעה בשל אי-תשלום אגרה בלבד, תוך חיוב הצדדים בניהול הליך נוסף, על העלות שהדבר יטיל עליהם ועל מערכת בתי המשפט.
258. משעה שמצאתי להורות מינוי על מומחה מטעם בית המשפט, לצורך הערכת שווי מניותיו של רו"ח רייטן ולשם בדיקת השאלה האם חלקה של טבת בעסקת האחים פתחי שולם לה בפועל (כאמור לעיל), אני סבור שיהיה זה נכון לקבוע את סכום האגרה שעל רו"ח רייטן לשלם בגין הסעד הכספי שייפסק לו רק לאחר קבלת חוות דעת המומחה. דרך זו הולמת לטעמי את האיזון הראוי בין הגשמת התכליות השונות העומדות ביסוד חובת תשלום אגרה, ובהן הצורך להשית על התובע חלק מעלויות ניהול ההליך (ר' למשל: רע"א 551/21 סרטא פיננסים בע"מ נ' שרת, פס' 4 והאסמכתאות שם (21.2.2021)), כמו גם חלקו של רו"ח רייטן באחריות לאי-תשלום אגרה; לבין זכות הגישה לערכאות והמועד המאוחר בו עלתה לדיון לראשונה סוגיית האגרה.
יד. סוף דבר
259. לנוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט להלן:
259.1. אני מורה על מינוי רו"ח מיקי בלומנטל כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") כדי שיחווה את דעתו בסוגיות הבאות: (א) הערכת שווי חלקו של רו"ח רייטן במניות החברה (25% כאמור לעיל) נכון ליום 31.12.2019; (ב) בחינת השאלה האם שולם בפועל לטבת חלקה בעסקת האחים פתחי בסך של 6,998,435 ש"ח (כולל מע"מ) וכיצד הדבר משפיע על שווי מניותיו של רו"ח רייטן בחברה.
259.2. המומחה יהיה רשאי לבקש מבית המשפט למנות שמאי, שזהותו תאושר על ידי בית המשפט, וזאת לצורך הערכת שווי נכסי המקרקעין שבבעלות החברה נכון למועד הערכת השווי.
259.3. עד ליום 10.3.2025 יפנו הצדדים במשותף למומחה, ויבקשו כי לצורך מניעת ניגוד עניינים הוא ימציא לבית המשפט ולצדדים הצהרה לפי טופס 1 לתוספת השנייה לתקנות בתי המשפט (רשימת מומחים מטעם בית המשפט), התשפ"ג-2022. הטופס יומצא כאמור עד ליום 17.3.2025.
259.4. הצדדים ישתפו פעולה עם המומחה בכל אופן או דרך שיידרשו לו לצורך הכנת חוות דעתו, ובכלל זאת ימציאו לו ללא דיחוי כל מסמך שיידרש לו לפי שיקול דעתו להכנת חוות הדעת.
259.5. פניות של המומחה לצדדים ושל מי מהצדדים למומחה בנושא חוות הדעת ייעשו אך ורק תוך כיתוב של שני הצדדים. ככל שהמומחה ימצא לנכון להיפגש עם אחד הצדדים או עם מי מטעמו, תנאי לקיום הפגישה יהיה כי יתאפשר גם לצד השני, לבא-כוחו או לנציג מטעמו לנכוח בפגישה.
259.6. בשלב זה הצדדים יישאו בשכר טרחתו של המומחה בחלקים שווים.
259.7. המומחה יגיש את חוות דעתו לבית המשפט עד ליום 15.6.2025. ככל שיידרש למומחה פרק זמן נוסף הוא יהיה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן ארכה.
259.8. כל צד יהיה רשאי לשלוח למומחה שאלות הבהרה בתוך 14 ימים ממועד קבלת חוות דעתו, והמומחה ישיב לשאלות ההבהרה בתוך 14 ימים לאחר מכן. בתוך 7 ימים ממועד קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה יהיה כל צד רשאי לבקש לחקור את המומחה בחקירה נגדית על חוות דעתו. לעניין סעיף קטן זה ימי הפגרות יבואו במניין.
259.9. כל שאר רכיבי התביעה נדחים בזאת.
260. מעבר למפורט בהרחבה לעיל, לא ראיתי צורך להתייחס במפורש לשאר טענות הצדדים בסיכומיהם, אף שאלו לא נעלמו מעיניי, שכן אין בהכרעה בהן כדי להשפיע על תוצאת פסק דין חלקי זה. עוד יצוין כי בתצהיריהם העלו הצדדים טענות רבות נוספות, עליהן לא חזרו בסיכומיהם, ומשכך יש לראותן כטענות שנזנחו.
261. הוצאות ההליך ייקבעו בפסק הדין הסופי.
ניתן היום, ג' אדר תשפ"ה, 03 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.