בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 38648-09-20 מיקי – טורס בע"מ נ' גולדנברג ואח'
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט
התובעת:
מיקי – טורס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ירון שלמי
נגד
הנתבעים:
1. יגאל גולדנברג
ע"י ב"כ עו"ד בן ציון רזניק
2. נובוגולד בע"מ – ניתן פס"ד
פסק דין
לפניי תביעה כספית על סך 100,988 ₪ בגין הזמנת כרטיסי טיסה ואי תשלום התמורה. התביעה הוגשה נגד החברה ונגד בעל המניות בחברת היחיד בטענה להרמת מסך ההתאגדות וחבות אישית בחוב החברה.
עיקר טענות התובעת בכתב התביעה
1. התובעת היא חברה פרטית שהתאגדה בישראל בשנת 1995 ואשר עוסקת במתן שירותים של הזמנת טיסות ונסיעות.
2. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוא המנכ״ל הדירקטור היחיד והבעלים היחיד בנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), חברה הרשומה בישראל אשר עיסוקה יבוא ושיווק של מוצרים רפואיים בתחום הכירורגיה הפלסטית.
3. בכתב התביעה נטען שבמהלך חודשים דצמבר 2016 עד מאי 2018 שכרו הנתבעים את שירותי התובעת לשם הזמנת כרטיסי טיסה וחדרים בבתי מלון, במסגרת של כ-30 הזמנות שונות בגינן נוצר לנתבעים חוב בסכום מצטבר של 42,555 דולר. הקבלות הוצאו על שם הנתבעת, חלק על שם עובדי הנתבעת וחלק על שם הנתבע.
4. עד כה, שולם על חשבון החוב סך של כ- 13,362 דולר באופן בו יתרת החוב עומדת על 28,893 דולר.
5. נטען כי במסגרת תובענה זהה שנמחקה בשל הגשתה בסדר דין מקוצר, הועברה לידי התובעת כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת אשר ממנה עולה כי גם לשיטת הנתבעים עצמם קיים חוב כלפי התובעת העומד על כ- 72,000 ₪.
6. נטען כי לאחר שהתובעת נתנה לנתבע הזדמנויות רבות לשלם את החוב, הבינה שהנתבע לא מתכוון לפרוע את מלוא החוב.
7. בנוסף נטען כי במסגרת תכתובות ושיחות בין הצדדים עובר להגשת התובענה, הודה הנתבע בקיומו של חוב כלפי התובעת והבטיח לפעול לפירעונו המלא.
8. נטען כי יתרת החוב של הנתבעים נחלק באופן הבא: חובה של הנתבעת כלפי התובעת עומד על סך של 25,509 דולר וחובו של הנתבע בגין שירותים שהתובעת העניקה לו באופן פרטי עומד על סך של 3,384 דולר.
9. נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעים ולחייב את נתבע בחובותיה של הנתבעת וזאת בין היתר בהיותו בעל המניות היחיד, המנהל הכללי ודירקטור של נתבעת ומדובר בחברת יחיד.
10. במסגרת התביעה נטען שהנתבע השתמש לרעה במסך ההתאגדות במטרה לחמוק מתשלום חובותיו כלפי התובעת, תוך שפעל בחוסר תום לב ופיזר הבטחות ומצגי שווא כוזבים או רשלניים שהנתבעת תפרע את חובותיה כלפי התובעת, תוך שהוא יודע או היה עליו, לדעת כי עסקינן במצגי שווא כוזבים ורשלניים והתובעת תשנה את מצבה לרעה בגינם. על בסיס הבטחות אלה הסכימה התובעת לספק את שירותיה לנתבעת.
11. נטען כי הנתבע אחראי באחריות אישית המנותקת מעקרון האחריות המשפטית הנפרדת של הנתבעת לכל החוב שהצטבר כלפי התובעת מכוח סעיף 54 לחוק החברות, התשנ״ט-1999 (להלן: "חוק החברות") וחלה החובה על הנתבע לשפות את התובעת בגין כל הנזקים שנגרמו לה בגין הפרת ההסכם ע"י הנתבעת.
12. נטען כי הימנעותם המתמשכת של הנתבעים מלמלא אחר התחייבויותיהם החוזיות במלואן חרף התראות חוזרות מצד התובעת, מהווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים וקיום החוזה בחוסר תום לב תוך הפרה של הוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל״ג-1973. בנוסף, נטען כי הדבר מהווה התעשרות שלא כדין מצד הנתבעים על חשבונה של התובעת שנאלצה בין היתר לשאת במלוא החוב כלפי הספקים.
עיקר טענות הנתבע בכתב ההגנה
13. בכתב ההגנה של הנתבע נטען כי הנתבעת עסקה ביבוא ושיווק של מוצרים רפואיים בעיקר בתחום הפלסטיקה והאסתטיקה. הנתבע היה מנהלה ובעל מניותיה.
14. נטען כי הנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים עקב העובדה שהספק המרכזי שלה של שתלי סיליקון מברזיל, חברת סילימד, שעיקר עסקי הנתבעת התבססו על שיווק מוצריה, נקלע למצב שבו נבצר ממנו לשווק שתלים לנתבעת עקב הנחית משרד הבריאות בישראל ולאחר מכן עקב שריפת מפעלו של אותו ספק בברזיל. נטען שעובדות אלה היו ידועות היטב לתובעת.
15. עוד נטען כי עקב הסתבכות כלכלית זו נקלע אף הנתבע לקשים כספיים מהותיים עקב ערבותו לחובות הנתבעת כלפי הבנקים שאיתם עבדה, עד שהנתבע נאלץ לממש את בית מגוריו ברחוב הרצוג 8 ביהוד מונוסון ובתמורה שהתקבלה לשלם את החובות.
16. נטען כי הנתבע לא ערב לחובות הנתבעת בכל צורה.
17. נטען כי החוב הנטען לתובעת נובע מהזמנת כרטיסי טיסה וחדרים בבתי מלון שנעשו עבור הנתבעת ולצרכיה המקצועיים. בנוסף, מהלך העסקים בין התובעת לנתבעת נמשכו שנים רבות שבמסגרתם שילמה הנתבעת לתובעת סכומים גבוהים עבור שירותיה והחשבונות נפרעו תמיד ע״י הנתבעת ולא ע״י הנתבע.
18. בנוסף נטען כי החשבוניות שהוצאו ע"ש הנתבע היו בגין נסיעות עסקיות של הנתבעת והתובעת פעלה על דעת עצמה כאשר הנפיקה את החשבוניות על שמו בניגוד למוסכם בין הצדדים.
19. נטען כי אין עילה שבדין להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבע לנתבעת. כן צוין שאף בהחלטת כב' הרשמת הבכירה בבקשה לביטול פסק דין מיום 31.1.22 נאמר כי כתב התביעה אינו מניח תשתית עובדתית לטענות מצגי השווא והשימוש לרעה המצדיקים הרמת מסך במסגרת העילות הקבועות בסעיף 6 לחוק החברות.
20. נטען כי הנתבעת הייתה לקוחה ותיקה של התובעת שנים רבות וכאשר עסקי הנתבעת נקלעו לקשיים הסכימה התובעת להמשיך לעבוד עימה מבלי שהנתבע הציג כל מצג כי יפרע אישית את חובותיה של הנתבעת. בנוסף, מן ההתכתבות שצורפה לכתב התביעה עולה מפורשות שהנתבע לא הסתיר את מצבה של הנתבעת ולא התחייב אישית בשמה.
21. נטען כי למרות הקשיים, הנתבעת פרעה חלק מחובותיה.
דיון והכרעה
22. עיון בכרטסת שניהלה הנתבעת (נספח 4 לתצהיר התובעת) מעלה שבשנת 2016 בוצעו הזמנות ללא תשלום מיידי אך הנתבעת הייתה מעבירה לתובעת סכומי כסף גדולים שהיה בהם לכסות את החוב שנוצר, עד כדי איפוס של החוב.
23. כך למשל ביום 2.2.16 שולם סך של 11,227 ₪, וביום 20.3.16 שולמו 10,584 ₪, וביום 15.8.16 שולמו 20,215 ₪, וביום 22.11.16 שולמו 15,000 ₪, ולקראת סוף השנה שולמו סכומים גדולים של 10,000 ₪ ועוד 15,000 ₪ ועוד 19,308 ₪.
24. במהלך שנת 2017 המצב השתנה כאשר מצד אחד הנתבעת המשיכה לבצע הזמנה של נסיעות ומן הצד השני היא שילמה באופן חלקי בלבד על הנסיעות והעבירה סכומי כסף מעטים שלא כיסו את החוב שהיא צברה. כך למשל עולה שביוני 2017 עמדה יתרת החוב על כ-90,000 ₪ ואולם רק 10,000 ₪ שולמו ביולי ועוד 10,000 ₪ באוגוסט.
25. כפי העולה מעדות מנהלת התובעת הגב' מיקי מררי (להלן: "מררי"), היא פנתה אל הנתבע פעמים רבות וביקשה ממנו לפרוע את החוב שהצטבר, והוא מצדו כל הזמן הבטיח שהוא יטפל בכך ושמדובר בעניין בירוקרטי פעוט שיסתדר תוך כמה ימים "... בלי סוף פניתי אליו בטלפון, בווטסאפים, בכל האפשרויות שאפשר, ואז הוא הופיע לי יום אחד במשרד, אמר לי תשמעי אני בבור מאוד עצום..." (עמ' 11 לפרוטוקול).
26. נקודת הזמן בה הנתבע ידע על הקשיים הכלכליים של החברה שבבעלותו היא נקודת הזמן הקריטית הרלוונטית לענייננו. ויודגש; אין מדובר בקשיים כלכליים רגילים שעימם עולם העסקים מתמודד, אלא במסה קריטית של חובות שמכניסים את החברה לסחרור כלכלי כאשר כבר ברור שהחברה אינה יכולה לעמוד בהתחייבויות הכספיות שלה כלפי הנושים.
27. בעניינו, הנתבע טען שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים בעקבות שריפת המפעל בברזיל ובעקבות הגבלות שהטיל משרד הבריאות על שתלי הסיליקון שהחברה ייבאה ושהיוו את החלק הארי של הפעילות העסקית שלה, ברם הנתבע לא סיפק נתונים או ראיות בדבר המועד שאירועים אלו קרו כטענתו, כלומר הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המשני המוטל עליו להוכחת טענות ההגנה שלו.
28. יחד עם זאת גם ללא נתונים אלה אפשר לחלץ מועד שהחל ממנו ברור שהנתבע היה במודעות לקשיים הכלכליים של החברה ולחוסר היכולת שלה להיפרע מחובותיה, והחל ממועד זה לא ניתן לראות בהזמנות שבוצעו ככאלה שחוסות תחת מסך ההתאגדות ושאותן אין לייחס באופן אישי על הנתבע כמנהל החברה וכבעל המניות בה, ובפרט שעסקינן בחברת יחיד.
29. החל מפברואר 2017 ועד סוף אוקטובר 2017 הוזמנו כרטיסי טיסה בסך של למעלה ממאה אלף ₪, כאשר בכל אותם חודשים הנתבעת העבירה לתובעת כספים בסכומים נמוכים מאוד. מדובר באינדיקציה ראשונה להתנהלות כלכלית בעייתית אל מול התובעת.
30. בנוסף, הצלבה של הכרטסות עם השיחות שקיימו הנתבע ומררי (נספח 6 לתצהיר התובעת) מעלה תמונה מטרידה של הזמנת כרטיסי טיסה רבים תוך מתן מצג שווא של פעילות עסקית בריאה. כך למשל ביום 12.7.17, כאשר הנתבעת ביתרת חוב של כ-90,000 ₪, הנתבע ביקש לדעת מחירי טיסות ומלון לו ולבני משפחתו בזנזיבר או לחלופין חופשה זוגית במלדיביים רק לו ולאשתו.
31. לאחר בירור מספר אופציות, כולן סביב מחיר של 10,000 דולר לחופשה ל-4 נפשות, הנתבע רשם למררי: "אני רוצה עם הבנות, זה יצא מלא כסף, את זה שנה הבאה, אומני המכירות חזרו בגדול אבל עדיין נאבק עם התזרים" (עמ' 85 לתיק המוצגים של התובעת). כלומר בחודש יולי הנתבע מציג מצג שווא של פעילות כלכלית טובה עם פעילות של אנשי המכירות ורק בשל "תזרים" הוא דוחה את החופשה המשפחתית היוקרתית לזנזיבר לשנה הבאה.
32. שיחה זו על חופשה יוקרתית לכל המשפחה בזנזיבר, או לחלופין חופשה יוקרתית רק להורים במלדיביים, נעשתה כאשר ברקע מררי ביקשה מהנתבע לשלם את החוב, וכך במסגרת אותה התכתבות הוא גם כותב לה "אני לא שוכח, עוד מעט אחזור אלייך עם כרטיס אשראי" (עמ' 85 לתיק המוצגים של התובעת). מדובר באינדיקציה שניה להתנהלות בעייתית אל מול התובעת.
33. וברקע לכל אלה, וכפי שמסתבר מעיון בהסכם המכר של בית המגורים שנועד לפרוע חובות לנושים (נספח ג' לתצהיר הנתבע), ביום 6.4.17 הנתבע נטל הלוואה ורשם משכנתא בסך נומינאלי של 1,650,000 ₪. מדובר באינדיקציה לקשיים כלכליים חמורים של הנתבע והעסק ועל כך העיד הנתבע בחקירתו הנגדית: "במהלך 2016 עד אוגוסט 2017 עדיין לקחת הלוואות ורשמת שיעבודים ומשכונים... אבל במקביל עדיין המשכת לעבוד, הזמנת נסיעות פחות או יותר באותה תקופה" ובמילותיו של הנתבע "ניסיתי להמשיך את החברה, כן" (עמ' 31 לפרוטוקול).
34. מכאן שלא יכולה להיות מחלוקת שהנתבע, כבעל מניותיה וכמנהלה של הנתבעת, הזמין כרטיסי טיסה, מבלי ששילם בגינם, למרות שהיה צריך לשלם, וחרף פניות רבות של התובעת אליו והבטחות שלו שאוטוטו ישלם, כשהוא נשען על יחסי האמון שנרקמו בינו לבין מררי וכשהוא נהנה מהמוניטין שיש לחברה שלו ככזו שמשלמת את חובותיה, גם אם באופן לא סדיר וכפי שקרה בשנת 2016.
35. את כרטסי הטיסה המרובים הנתבע, בשם החברה ובכובעו כמנהלה וכבעל מנותיה, הזמין כשהוא כבר מודע לכך שהנתבעת אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה ובכך הפר את הוראות סעיף 6(א) לחוק החברות "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" ואף את הוראות סעיף 6(ב) לחוק החברות ע"י כך שנטל "סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה" של החברה "לפרוע את חובותיה".
36. במסגרת התביעה נטען שהנתבע הותיר את התובעת בפני שוקת שבורה. הצטברות של כל הנתונים לעיל מובילים למסקנה שיש צדק של ממש בטענה זו, ובפרט כאשר הנתבע נטל הלוואה גדולה באפריל 2017 אך לא דאג לפרוע את החוב שלו לתובעת והמשיך להזמין כרטיסי טיסה גם בחודש מאי 2017 ובחודש יולי 2017 ורק בחודש אוקטובר 2017, כאשר מררי פנתה אליו וטענה ש-"אני ממש זקוקה לכסף החוב למעלה מ-110,000 ₪, זה המון כסף", הוא לראשונה הודה שיש לו קשיים: "אני מתנצל על אתמול, הייתי בבלגן רציני עם משרד הבריאות ועו"ד" (עמ' 95 לראיות התובעת), אם כי הפעם הראשונה שבה הציג למררי את המצב לאשורו היה רק במרץ 2018 "אני כבר חודשים נאבק עם הבנק, הם רק מקשים עליי יותר ויותר".
37. במצב רגיל, כאשר החברה לא שילמה חובותיה, אילו הייתה נכנסת להליך של חדלות פירעון, היו מרוכזים כל נכסיה וכספיה והיו מחולקים בין הנושים השונים בהתאם לסדרי הנשייה הקבועים בדין. בעניינינו, הפי שהעיד הנתבע, הוא פרע חובות שהיו לספקים שונים וכן לנושים שלהם היה ערב אישית, והתובעת נותרה בפני שוקת שבורה ועם תביעה מול חברה שרוקנה מנכסיה. במקביל, כפי שהתברר מחקירתו הנגדית של הנתבע, הנתבע פתח חברה חדשה והמשיך את פעילותו העסקית שם, כאילו אין לחברה חובות. החברה החדשה הנושאת את השם "נובוגולד מ.ד. בע"מ" יושבת ברחוב הברזל 7 ועוסקת בתחום הציוד הרפואי. נזכיר שהנתבעת, החברה הישנה, "נובוגולד בע"מ" יושבת ברחוב הברזל 9 ועוסקת גם כן בתחום הציוד הרפואי (עמ' 22 לפרוטוקול). מדובר בשמות וכתובות ופעילויות כמעט זהים במובן זה שברור שהעסקים מבחינת הנתבע ומבחינת הספקים והלקוחות שלו - ממשיכים כרגיל.
38. המשמעות היא שהנתבע עשה שימוש במוניטין שלו ושל החברה הישנה כדי להמשיך את עסקיו בחברה החדשה, דבר שהתאפשר לו בין היתר בשל כך שלא הוא ולא החברה נכנסו להליך של חדלות פירעון, וכן נוכח העבודה שהמוניטין העסקי שלו נשמר בזכות כך שהוא פרע חובות כראות עיניו תוך שהוא מותיר את התובעת בפני שוקת שבורה, כאשר נגד הנתבעת ניתן ביום 21.1.21 פס"ד בהעדר הגנה, אלא שאין לה נכסים שמהן תוכל התובעת להיפרע.
39. מדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד הנתבע אשר מהווה הפרה של חוק החברות והאיסור הקבוע בסעיף 6(א) בדבר התנהלות שיש בה לקפח או להונות נושה של החברה.
40. מארג הנסיבות בתביעה שלפניי מצביע על כך שהנתבע היה עם מודעות לכך שהוא מבצע הזמנה של טיסות כאשר החברה נמצאת בסחרור כלכלי ומבלי שיש בידה לשלם על ההזמנות. מארג הנסיבות כולל כאמור את העובדה שמעט מאוד כספים הועברו לתובעת במהלך שנת 2017, כאשר במקביל ניטלה הלוואה בסכום משמעותי תוך משכון בית המגורים באפריל 2017, כשגם בשלב זה לא נפרע החוב, וכאשר ביולי 2017 הנתבע מפזר רמזים על סוכני מכירות שעובדים "בגדול" ועל כוונה לצאת לחופשות יוקרתיות, אך רק בשנה הבאה בשל מאבק עם "התזרים".
41. על כן הוכח שלנתבע היה את היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרמת המסך, כפי שגם נקבע בפסיקה: "עפ"י הוראת סעיף זה, ניתן לבצע "הרמת מסך" לטובת נושה של החברה נגד בעל מניות בה רק כאשר מוכח כי בעל המניות היה מודע לכך שנעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" (ע"א (ת"א) 49557-12-21 איל אליהו נ' עיריית ת-אביב-יפו (מיום 11.4.22 פורסם בנבו).
42. גם העדפת הנושים מהווה הצדקה להרמת מסך, כפי שגם נקבע בפסק דינו של כב' ביהמ"ש העליון: "הרמת מסך משקפת מצב שבו פעל בעל מניות ביודעין על מנת לפגוע בנושים של החברה (בין אם באמצעות הונאה או קיפוח של נושים, בין אם על ידי נטילת סיכונים בלתי סבירים), ובו מן הצדק לאפשר לנושים להיפרע מנכסיו של בעל המניות... דרך המלך הפתוחה בפני בעלי מניות להימנע מהרמת מסך היא על ידי הימנעות מהונאת נושים, מקיפוחם או מנטילת סיכונים בלתי סבירים על ידי החברה" (ע"א 8500/10 אביעד פרל נ' פקיד שומה 1 ירושלים מיום 10.9.12 פורסם בנבו).
43. התובעת גם טענה שיש להרים את מסך ההתאגדות בשל עירוב שלא כדין בין הפעילות העסקית של הנתבעת לבין הפעילות הפרטית של הנתבע, ואולם התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בעניין זה.
44. התובעת לא הביאה ראיות לכך שבשנת 2016, אז שולמו הנסיעות, הנתבע ביצע נסיעות פרטיות על חשבון החברה, ולגבי שנת 2017, אז לא שולמו הנסיעות, התובעת לא הצליחה להוכיח שהייתה כוונה של הנתבע לחייב את החברה עבור הנסיעות הפרטיות.
45. כך למשל הנסיעה לרומא, שלא יכולה להיות מחלוקת שהייתה נסיעה פרטית בהשתתפות בני משפחתו של הנתבע, מבלי שהיה כנס מקצועי כפי שגם העידה אשתו (לשעבר) של הנתבע הגב' שרון גולדנברג (עמ' 19 לפרוטוקול), לא הוכח לגביה שהייתה כוונה לשייכה לחברה כנסיעה עסקית. הנסיעה הוזמנה תחת הזמנה מספר 13643 והיא אינה מופיעה בכרטסת של הנתבעת, מכאן שלא ניתן לומר שהייתה כוונה של הנתבע לשייכה כהוצאה של החברה.
46. לעומת זאת, הנסיעה לסטוקהולם, אליה הצטרפו גם אשתו של הנתבע וגם זוג חברים, דווקא כן נרשמה בכרטסת של הנתבעת (הזמנה 13644 ע"ס 2,875 דולר וגם הזמנה 13647 עבור נחמני ע"ס 1607 דולר). יחד עם זאת התובעת לא הוכיחה שלא היה מדובר בנסיעה לצרכי עסקים או שהיו העמסות לא סבירות של ההוצאות שהוצאו.
47. ויובהר; התובעת החזיקה במידע מפורט על נסיעותיו של הנתבע לאורך כל השנים וניתן היה בנקל להביא ראיות לכמות כרטיסי הטיסה שהוזמנו וע"ש מי הם הוזמנו וע"י הצלבת המידע לכרטסת של הנתבעת להבין האם ואיזה חלק של ההזמנה לא ניתן היה לסווג כנסיעת עבודה. התובעת אף נמנעה מלחקור את הנתבע בנוגע לנסיעות שלא ברור מה היה טיבן והאם היה מקום לסווג את ההוצאה כהוצאה לגיטימית של בית העסק. הדברים נכונים להזמנות שבוצעו החל מחודש מאי 2017, למשל נסיעה להמבורג עבור 10 רופאים, ונסיעה לאתונה עבור 12 איש, נסיעות שכולן נרשמו בכרטסת של הנתבעת.
48. לטענת התובעת, בנוסף לכך שהנתבע הזמין את חבריו ובני משפחתו, הוא גם דאג לעצמו למלונות פאר וטיסות במחלקת עסקים. כל הטענות דנן לא הוכחו, וגם טענת התובעת בדבר מלונות הפאר התבררו כטענת אווירה כאשר התברר שלכל היותר הנתבע שהה במלונות 4 כוכבים, שלא ניתן לומר שאינה שהות סבירה בנסיבות העניין (עמ' 16 לפרוטוקול).
49. בנוגע לטענה בדבר הזמנת נסיעות לגורמים שונים, כפי שהסתבר מדובר בכל המקרים בהוצאות עסקיות לגיטימיות שלא ניתן לומר שהן חורגות מגדר הסביר כהוצאות לצרכי העסק. כך למשל הנסיעה של טלי דרור במלון בראשית שהיה תגמול עבור הסדר של מכירות בביה"ח אסף הרופא (עמ' 28 לפרוטוקול), וכך גם הנסיעה של שחר קרצמן שהיא מנהלת השיווק (עמ' 28 לפרוטוקול), וכך גם הנסיעה של ליזה קוסוי שעבדה אצל הנתבעת (עמ' 28 לפרוטוקול).
50. בנוסף התובעת יכלה בנקל להוכיח שהנתבע, או הנתבעת, הזמינו נסיעות במחלקת עסקים ואולם גם טענה זו נותרה כטענה בעלמא ללא ראיות כלשהן, אותה הכחיש הנתבע מכל וכל. יוצאת דופן היא הנסיעה מפראג, אז מררי הציעה לנתבע לשלם תוספת זניחה של 100 דולר, דבר שעניין את הנתבע היות והשותף של לנסיעת העסקים נסע גם הוא במחלקת העסקים (עמ' 94 למוצגי התובעת).
51. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל הוא שלא הוכח שהנתבע ביצע עירוב של העסקי והפרטי או שהוא בכוונת מכוון העמיס הוצאות ונסיעות מיותרות על חשבון העסק.
52. ברם, לא ניתן להתעלם מכך שמרבית הנסיעות שנצבעו בצבעים חשודים הוזמנו החל מאפריל 2017, שהינה כאמור הנקודה שבה ניתן לומר באופן וודאי שהנתבע היה מודע לסחרור הכלכלי של החברה. וכך כבר ביום 18.4.17, הנתבע כותב למררי: "בוקר טוב מיקי, מה שלומך??? שלחתי לך מייל עם תאריכים של נסיעה להמבורג, גרמניה, אני צריך דיל טוב ממש, אני שולח לפחות עשרה (10) רופאים לשם פלוס לפחות שני כרטיסים לנו, עדיין אין לי שמות, אבל כדאי לבדוק כבר אופציות לטיסות זולות, אני משלם על זה" (עמ' 70 למוצגי התובעת).
53. ה-18.4.17 הוא היום שבו נרשם שיעבוד משכנתא בגין ההלוואה שנטל הנתבע אשר בחוסר תום לב החל ממועד זה הזמין כמות גדולה של טיסות מבלי שהוא פורע את החוב שנצטבר עד כה ומבלי שהוא משלם את החובות שהצטברו מאז. באותו היום ממש, במקום לכסות את החובות הנתבע הזמין טיסה ל-10 רופאים שעיון בחשבונית (13570) מעלה שעלותה 7,515 דולר שלא שולמו לתובעת.
54. לא מדובר במקרה חד פעמי אלא בתחילתה של מגמה של פזרנות כספית, כאשר גם לאתונה הוזמנו 12 איש בעלות של 2,748 דולר לטיסות (חשבונית 13575) ו-1,748 דולר למלונות (חשבונית 13850). לאחר מכן הייתה החופשה המשפחתית לרומא, וביוני הנסיעה לשוודיה.
55. כל הפעולות האלה מהוות שוב פעם פעולות כספיות לא סבירות של בעל חברה שיודע שאין ביכולת החברה לשלם או חמור מכך, שבמתכוון מבצע את ההזדמנות בכוונה שלא לשלם עבורן, פעולות שכאמור לעיל מצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות.
56. ואם בכך לא סגי, אזי שעסקינן בחברת יחיד כאשר המגמה היא להרים את מסך ההתאגדות ביתר ליברליות.
סכום החוב
57. ע"פ האמור בתביעה, החוב של הנתבעים, ביחד ולחוד, עומד על 28,893 דולר, כפי שניתן לראות בכרטסת שניהלה התובעת. ואולם, בהתאם לאמור לעיל, אני קובעת שכל ההוצאות שהיו עד ליום 18.4.17 הינן הוצאות עסקיות לגיטימיות שיש להשית על הנתבעת ועליה בלבד, ולעומת זאת, כל ההוצאות שהוצאו לאחר מועד זה הן הוצאות שניתן לייחס גם לנתבע מכוח הרמת מסך ההתאגדות.
58. יוצא אפוא שחשבוניות מיום 13.12.16 ועד 12.4.17 הרשומות בכרטסת בסך כולל של 5,116 דולר – אין להשיתן על הנתבע אלא רק על הנתבעת.
59. יתר ההוצאות הרשומות בכרטסת החל מיום 10.5.17 ועד ליום 16.5.18 בסך כולל של 23,777 דולר הן הוצאות שניתן להשיתן על הנתבע, בין אם בשל העובדה שמדובר בהזמנות פרטיות (כגון הנסיעה לרומא) ובין אם בשל העובדה שיש הצדקה להרמת מסך.
סוף דבר
60. הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א. 80,842 ₪ (שהם 23,777 דולר ארה"ב ע"פ שער 3.4 נכון ליום הגשת התביעה), בצירוף ריבית שקלית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
ב. אגרת תביעה כפי ששולמה, בצירוף ריבית שקלית מיום תשלום האגרה ועד למועד התשלום בפועל.
ג. הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ.
61. הסכומים לעיל ישולמו ע"י הנתבע תוך 30 יום שאם לא כן יתווספו להם דמי פיגורים מהיום ועד למועד התשלום בפועל.