למומחה הוגשו שאלות הבהרה והוא אף נחקר על חוות דעתו.
ב. טענות המתנגדות
- המתנגדות טוענות כי אין תוקף לצוואה המאוחרת כצוואה בעל פה.
- המתנגדות טוענות כי המנוחה הייתה אישה חולנית, ובמיוחד בתקופה האחרונה לפני פטירתה, והיא הייתה שוכחת דברים רבים ולא הייתה עונה עניינית על מה שנשאלה.
במעמד הצוואה ובעת המפגש עם הנוטריון, המנוחה לא תפקדה ולא תקשרה, עם הסובבים אותה. לדעתן המנוחה לא הייתה בעלת מסוגלות נפשית ומנטאלית להחליט על שינוי צוואתה הקודמת. באותו יום בו נאמרו דברי המצווה, היא הובהלה במצב חמור ביותר לבית החולים בנצרת, לאחר שמזה מספר ימים סבלה מהקאות, כאבי בטן וצמרמורות, ומשם הועברה לבית חולים רמב"ם כשהיא הייתה בשוק ספטי עם אי ספיקה רב מערכתית.
- עוד טוענות לגבי מעורבות פ' בעריכת הצוואה. לטענתן פ' היא זו שזימנה את הנוטריון אל המנוחה שהיא הנהנית על פי הצוואה, והיא זו אשר אמרה לו כי המנוחה מעוניינת לשנות את צוואתה הקודמת. לטענתן אין כל תוקף לצוואה הנטענת כצוואת שכיב מרע, מאחר והיא תואמת את רצונה של הבת פ' שהייתה מעורבת בניסוחה, היא זו ששילמה לו את שכרו וגם אמרה לו מה לציין בזיכרון דברים. ועל כן, אינה יכולה להוות עדה לצוואה בעל פה, וכפועל יוצא לא התקיים התנאי של שני עדים לצוואה.
- עוד טוענות לפגמים שנפלו בפעולותיו של הנוטריון. לטענתן, הנוטריון ידע לפני הביקור כי המנוחה מרותקת למיטתה וחולה מאוד, אך נמנע מלהזמין רופא שיאשר שהיא כשירה מבחינה מנטלית לצוות. עוד טענו כי הנוטריון אינו מציין שביום הביקור המצווה הייתה בסכנת מוות ממשית או שהיא הרגישה את עצמה מול פני המוות, וכמו כן אינו מציין אם רשם את דברי המנוחה ביום הביקור ומי מסר לו את שמות הזוכות על פי הצוואה. ובנוסף קיים פער לא מוסבר של חודשיים וחצי בין אמירת דברי המצווה בעל פה לבין מועד הפקדת זיכרון הדברים.
- עוד טוענות כי המנוחה במהלך חייה העניקה את זכויותיה בחלקה במתנה לבנותיה ו- 1/4 לשתי נכדותיה (המבקשות) ואף חתמה על ייפויי כוח בלתי חוזר.
ג. כשירות המנוחה להבחין בטיבה של צוואה
- ביום 6.6.19 מיניתי את המומחה ד"ר ראסם כנעאנה פסיכיאטר למתבגר לצורך בחינת טענותיהן של המתנגדות באשר לאי כשירות המנוחה להבחין בטיבה של הצוואה במועד אמירת דבריה בעל פה ואבחון מצבה הנפשי (להלן: "המומחה").
- המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 19.6.21 שבסופה קובע כי המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה בעת אמירת דבריה:
"לאחר קבלת אנמנזה, עיון בתיעוד הרפואי אשר פורט לעיל תוך התייחסות, בדגש על מסמכים רפואיים רלוונטיים לנושא החוו"ד ובהמשך לדיון שצוין, דעתי בסבירות רבה שבמועד עריכת הצוואה 6.6.19, המנוחה הייתה כשירה מבחינה קוגניטיבית ונפשית להבין את מהות הצוואה ולערוך אותה עם שיפוט, שיקול ותפקוד קוגניטיבי שמור ובצורה אשר מאפשרת יכולת להבחין בטיבה של הצוואה".
- המומחה ערך את חוות דעתו על סמך מסמכים רפואיים ולאחר עריכת אנמנזה, קרי שמע את טענותיהן של המבקשת, המתנגדות ופ' ביחס למצבה הרפואי של המנוחה עובר לאמירת דברי המצווה (ראה הודעת המומחה שהוגשה ביום 12.8.24).
- המומחה הסתמך בחוות דעתו על המסמכים הרפואיים הבאים מהם עולות עובדות השוללות את טענות המתנגדות באשר לאי כשירות המנוחה ועיקרם:
מדו"ח המיון עולה כי בעת קבלת המנוחה למיון בביה"ח בנצרת ביום 6.6.19 בשעה 20:01 "לא עלו תכנים אשר שיקפו פגיעה במצב ההכרה או פגיעה קוגניטיבית" (עמ' 6 לחוות הדעת).