בדו"ח הסיעודי מיום 7.6.19 שעה 06:22 הייתה המנוחה "בהכרה מלאה" ובשעה 21:16 "הכרה מלאה...מתמצאת ומתקשרת עם הסביבה" (עמ' 5 לחוות הדעת).
בהודעת הפטירה של בית חולים רמב"ם מיום 9.6.19 צוינה סיבת הפטירה בשל שוק ספטי עם אי ספיקה רב מערכתית (עמ' 5 לחוות הדעת).
- המומחה מציין בחוות דעתו כי לא הומצא לו כל תיעוד רפואי קודם לתאריך עריכת הצוואה ה- 6.6.19 המעיד על פגיעה קוגניטיבית או תהליך דמנטי. בנוסף, מאזכר מהאנמנזה את דברי הבת פ' כי המנוחה לאורך השנים כולל עד לאחרונה, הייתה צלולה בחשיבתה (עמ' 6 לחוות הדעת) וכי ביום אמירת הצוואה בעל פה בבוקר המנוחה הייתה : "ערנית וצלולה בעת עריכת הצוואה באופן מילולי שהכתיבה לעו"ד את רצונה החופשי, תוך הערכת הבת פ' שאז ביטאה רצונה בצורה חופשית ...עקב התעקשות האם ודרישתה תוך ביטוי רצונה של האם לחלוקה יותר הוגנת עבור משפחת הבן ז"ל (עמ' 4 לחוות הדעת).
- בתשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו לו ע"י ב"כ המתנגדות, לא שינה המומחה את מסקנות חוות דעתו.
במסגרתן הבהיר המומחה כי המנוחה הייתה מסוגלת לערוך צוואה עד למועד כניסתה לשוק ספטי שאובחן רק לאחר קבלתה בבית חולים רמב"ם לשם הועברה מבי"ח נצרת בשעה 21:55. המומחה הדגיש כי לא קיים תיעוד שברגעי עריכת הצוואה הייתה בשוק ספטי.
המומחה חידד כי אין למנוחה רקע של הפרעה פסיכוטית או פגיעה בבוחן המציאות או של מצב דמנטי.
- המומחה נחקר על חוות דעתו והוא חזר על מסקנותיו.
- בחקירתו אישר המומחה כי בעת קבלת המנוחה לבית החולים בנצרת ביום 6.6.19 היא לא אובחנה במצב של שוק ספטי והחום שנמדד היה 36.6 (ע' 26 ש' 20 ועמ' 29 ש' 35) ובהמשך עלה ל- 40 (ש' 22) דבר שכנראה התפתח ועל כן העבירו אותה לבי"ח רמב"ם (עמ' 29 ש' 19-20).
- המומחה ערך אבחנה בין שני מצבים : מצבה הרפואי של המנוחה בצהריים בעת אמירת דברי הצוואה למצבה לקראת הערב אשר החמיר (עמ' 26 ש' 34-35).
"חמישה ימים לפני הגעה שלה לבית חולים התחילה לסבול מכאבי בטן והקאות. והמצב הלך והחמיר אחרי צהריים, בבוקר, היה חום 38.5 המצב התחיל, יש להבדיל בין התחלה של זיהום ודלקת לבין הרגע של קריסת המערכות ואי סיפוק צרכים של חמצן למערכות חיוניות בגוף שזה השלב שמתפתח בהמשך שוק סיפטי הכוונה הליך זיהומי בדם" (עמ' 28 ש' 32-35).
- באשר לתלונות המנוחה בשנה האחרונה על כאבי בטן, הקאות וכאבי בטן במשך 5 ימים (ש' 28-29) ופינוייה לבית חולים באמבולנס ביום 6.6.19 בשעה 21:30 עקב "כאבי בטן, הקאות, חום וצמרמורות", עדיין אין בהם לדעת המומחה כדי להצביע על היותה פסולת דין נכון לשעת אמירת דברי הצוואה (עמ' 27 ש' 19).
- המומחה הדגיש כי המנוחה לא הייתה במצב רפואי של בלבול או דמנציה בעת אמירת דברי הצוואה. בנוסף, בחמש השנים האחרונות, לא נמצא בתיק הרפואי של המנוחה כל תיעוד בעניין ביקורים אצל נוירולוג או פסיכיאטר, דבר השולל מכל ומכל היותה במצב של דמנציה או אי יכולתה לזהות את בנותיה כטענת המתנגדות (עמ' 32 ש' 26 ועמ' 33 ש' 1).
- המומחה שלל את טענת המתנגדות כי המנוחה לא תפקדה ולא תקשרה עם הסובבים אותה, על פי הדו"ח הסיעודי של ביה"ח (עמ' 30 ש' 25-26). והבהיר כי טענת המתנגדות כי המנוחה לא זיהתה אנשים בסביבתה בשנה האחרונה או כי סבלה ממצב דמנטי מתקדם, היה צריך להתחיל שלוש שנים קודם לכן, ולהחמיר, דבר שנעדר תיעוד (עמ' 30 ש' 30-34).
- ידועה ההלכה בדבר המשמעות הרבה שיש לייחס לחוו"ד מומחה מטעם בית המשפט, שיש לו הכלים המקצועיים והמיומנות הדרושה לבחון ולהעריך שאלת כשירות משפטית של המנוחה, ועל כן, בהעדר טעם מבורר ומעשי, אין מקום לסטות מהמלצותיו.
- המומחה שמונה הוא אובייקטיבי, חוות דעתו ערוכה באופן מקצועי לאחר שהביא בחשבון את כל הפרמטרים הרפואיים וערך חוות דעת שלא נסתרה.
- קביעת כשירותה של מנוחה לחתום על צוואה הוא עניין רפואי מובהק, ולפיכך העדויות ו/או טענות אחרות בנושא זה, כפי שטען ב"כ המתנגדות כי המנוחה הייתה בשוק ספטי בזמן הנטען לאמירת הצוואה, אין להם כל ערך.
- בענייננו חוות דעתו של המומחה לא נסתרה, והיא עומדת איתנה, במסקנתה החד משמעית כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה.
- אשר על כן, אני דוחה את טענות המתנגדות וקובעת כי המנוחה הייתה כשירה משפטית להבחין בטיבה של הצוואה במועד אמירת דבריה בעל פה.
ד. האם התקיימו הדרישות על פי הוראות חוק הירושה לקיום הצוואה המאוחרת כצוואת שכיב מרע