הדין לגבי צוואה בעל פה
- סעיף 23 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע תנאיה של צוואה בעל פה:
“)א) שכיב-מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים לשונו.
(ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזיכרון-דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לענייני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
(ג) צוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים."
- לצורך מתן תוקף לצוואה שבעל פה, יש אפוא לעמוד בחמש דרישות צורניות :
א. על הטוען לקיום הצוואה להוכיח כי המצווה היה במצב של "שכיב מרע" או "כמי שרואה עצמו מול פני המוות".
ב. אמירת דברי הצוואה תעשה בפני שני עדים המבינים את שפת המצווה - "השומעים לשונו". עדי צוואת שכיב מרע יכולים להיות זוכים בצוואת שכיב מרע, וזאת בניגוד לעדים בצוואה שבעדים, שם חל איסור חד משמעי וגמור על העדים להיות יורשים או בעלי טובת הנאה בעיזבון המצווה.
ג. דברי המצווה יירשמו בזיכרון דברים ע"י העדים שיחתמו עליו.
ד. זיכרון הדברים יופקד אצל הרשם לענייני ירושה.
ה. על הרישום, החתימה וההפקדה להיעשות ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
(במספר פסקי דין נקבע כי גם איחור קצר בהרבה בהעלאת הצוואה על הכתב והפקדתה בבית המשפט אינו עומד בדרישות סעיף 23 (ערעור אזרחי 580/84 היוערעור משפחה נ' פיק, פ"ד מב (2) 703 - איחור של כחודש וערעור אזרחי 631/88 קהא נ' לוי, פ"ד מד(3) 324 - איחור של כחודשיים).
ו. עוד הוסיפה הפסיקה דרישה שישית בסיסית הנדרשת גם ביחס ליתר סוגי הצוואות, והיא- הוכחת גמירות דעתו של המצווה.( ערעור אזרחי 88/88 אווה יעקובוביץ נ' היועמ"ש, פ"ד מד(2) עמ' 69 מיום 14.3.390).
- הטוען לקיומה של צוואת שכיב מרע, הנעשית בעל פה, לשכנע בראיות חזקות שיש לקיימה כאשר על בית המשפט להיזהר במשנה זהירות ולבחון היטב אם אכן ניתן לסמוך על העדים המעידים על צוואה שנעשתה בע"פ. מדובר בנטל הוכחה כבד נוכח העדרה של רמת הביטחון הנדרשת בדבר רצון המצווה ונסיבות עריכת הצוואה.
הטעם להלכה זו :
"בבקשה לקיום צוואה שנעשתה בעל פה יש צורך בראיות חזקות. טעמיה של הלכה זו מובנים באשר יש צורך להבטיח כי אכן אותם דברים המיוחסים למנוח כדברי צוואתו אמנם נאמרו על-ידו שהרי הוא הלך לעולמו ואין מי שיוכל להכחיש או להסביר את דבריו ולהכחיש את גרסת העדים ובמצב דברים זה נוצרת האפשרות לאנשים בלתי מהוגנים להביא עדויות שקר בתקווה שלא יוכחשו מסיבה זו, על בית המשפט להיזהר משנה זהירות ולבחון היטב אם אכן ניתן לסמוך על העדים המעידים על צוואה שנעשתה בעל-פה".