ונסיבות אמירת דברי הציווי
- בעת אמירת הצוואה המאוחרת ביום 6.6.19 הייתה המנוחה חולה ולהצהרת המתנגדות אף סבלה מהקאות, כאבי בטן וצמרמורות מזה מספר ימים קודם לכן, ושהתה בבית המתנגדת 2.
- המתנגדות הצהירו כי המנוחה לא תפקדה מספר חודשים לפני פטירתה (סעיף 6 לתצהירן) והייתה חולה מאוד (סעיף 14 ) אבל מתנגדת 2 העידה כי היא לא לקחה אותה לטיפול כי המנוחה "לא האמינה בטיפול רפואי ולא רצתה ללכת לאף רופא בחיים שלה" (עמ' 19 ש' 28).
- עוד העידה כי המנוחה ביום אמירת הצוואה לא הייתה במצב טוב בכלל, היא רעדה, והיא התקשרה לפ' שתהיה איתה ותכין לה אוכל כי לא יכלה לקחת חופש מעבודתה (עמ' 19 ש' 33-35).
- פ' העידה כי בבוקר המנוחה הייתה בסדר, ולאחר מכן לא הרגישה טוב והיה לה חום (עמ' 11 ש' 28).
- מתנגדת 1 העידה כי הגיעה לבית בשעה 12:30 ומצאה את המנוחה לבדה, ללא הכרה וכולה צהובה (עמ' 14 ש' 6-7). והיא מדדה לה חום ונצפה 38 מעלות (סעיף 17 לתצהירה).
אך לא ידעה להסביר כיצד הוזמן אמבולנס לאסוף את המנוחה לבית החולים רק בשעה 20:01 כשבע וחצי שעות לאחר מכן (עמ' 14-15 לפרוטוקול).
- המומחה העיד כי במועד אמירת דברי המצווה לא נשקפה לה בהכרח סכנת חיים שכן זה "יכול היה גם להיות נגיף דלקת בדרכי המעי" (עמ' 30 ש' 10-11) אך בהמשך העיד כי המנוחה לא הייתה אישה בריאה וסבלה גם מאי ספיקת לב (עמ' 31 ש' 22-23). גם הנוטריון ופ' העידו כי הם לא שמעו את המנוחה אומרת שהיא הולכת למות (עמ' 8 ש' 19-20 ועמ' 13 ש' 5).
- עם זאת אין "שכיב מרע" חייב לומר, במילים מפורשות, כי הוא מצווה מחמת דאגת המיתה, וכוונתו לצוות מה ייעשה בנכסיו לאחר מותו. די בכך, שכוונה כאמור משתמעת מדבריו או מהנסיבות הסובבות את אמירתו.
- בענייננו נלמד כי בפן הסובייקטיבי למנוחה הייתה תחושה כי היא נמצאת מול פני המוות בשל הרעה פתאומית במצבה כפי שעולה מעדויות המתנגדות וכי שעולה מצורת התבטאותה בפני הנוטריון וביתה פ'.
- במזכר שערך הנוטריון בכתב ידו כמה ימים לאחר פטירת המנוחה (מצ/1) ציין כי שאל את המנוחה מדוע ביקשה שיגיע אליה, והיא השיבה לו כי היא רוצה לשנות את הצוואה הקודמת שערכה אצלו כדי שמצפונה יהיה נקי כלפי אלמנת בנה שגידלה את נכדותיה בגפה, ועל כן רצתה לצוות להן ולאלמנה מחצית מהחלקה.
- בהודעה על צוואה בעל פה שנערכה ע"י הנוטריון ביום 14.9.19 ואושרה בחתימת פ' והוגשה לרשם הירושות כזיכרון דברים, הוסף כי המנוחה אמרה : "אדם הולך לפגוש את אדוניו" והיא רוצה שמצפונה יהיה בנחת מצד אלמנת בנה .... מאחר והיא שעמלה רבות לגידול וחינוך בנותיה ועל כן היא מצווה ...שחלקת האדמה...שהיא ציוותה בצוואתה הקודמת ...מחצית ...לאשתו של בנה ושתי בנותיה בחלקים שווים בין השלוש...".
- הנוטריון נשאל האם הוא ער לכך שזמן קצר לאחר שנפרד מהמנוחה, ביתה מצאה אותה ללא הכרה והשיב על כך :
"ידעתי אחרי שהיא נפטרה ולכן כשעשינו את זה הבנתי למה בתוך השיחה הזו היא אמרה את המילים "אדם עומד למול אלוהיו בעת המוות" לא כתבתי את זה כי לא ידעתי את חשיבות המילים האלה אלא מאוחר יותר כשהגשתי את זיכרון הדברים לרשם... נזכרתי אחר כך. העניין היה עוד טרי נזכרתי במילים "אדם עומד למול אלוהיו בעת המוות" אולי זה סימן משהו בתוכה" (עמ' 6 ש' 1-6).