ת. כן. אני הועמדתי בפינה אני לא רוצה את הדבר הזה אבל זה מה שאימא רצתה. היא אמרה לי ואני עשיתי מה שהיא ביקשה ממני.
ש. ואת ביקשת מעו"ד דיאב?
ת. הוא הלך הביתה. הוא כתב מה שאימא ביקשה והלך הביתה.
ש. את יודעת מה אימא שלך אמרה לו לכתוב במדויק?
ת. אימא שלי ביקשה ממני בכוח שאני אביא את עו"ד דיאב שהיא רוצה להיות בשקט שהיא תמות בגלל שהבנות גדלו לבד.
ש. מה את שמעת שאימא שלך אמרה לעו"ד דיאב מה הם דיברו?
ת. השיחה ביניהם שהיא רצתה לתת לבנות של ... שהוא נפטר. זה היה היום האחרון שלה"
(עמ' 13 ש' 12-21).
- הנוטריון העיד כי הוא שוחח עם המנוחה טרם שאמרה את דברי הצוואה כדי לברר את מצבה השכלי (עמ' 5 ש' 22). המנוחה זכרה שהיא עשתה את הצוואה המקורית אצלו (עמ' 5 ש' 10-11) וישבה בניחותא על הכיסא בסלון ודיברה רגיל (ש' 20).
- הנוטריון הסביר כי לא הזמין רופא לוודא את כשרותה המשפטית של המנוחה היות ונדרש לערוך שיחה מקדימה עימה כדי לעמוד על צלילותה ורצונה החופשי (עמ' 5 ש' 26-31).והוא לא מצא את המנוחה כמי שלא מדברת לעניין או כמי שחולה (ש' 23). הנוטריון העיד כי עניין הגשת הבקשה לקיום הצוואה בעל פה הועלה על ידו כשראה שיש תנאים לקיום צוואת שכיב מרע (עמ' 8 ש' 17-19).
- גמירות הדעת של המנוחה, אף נלמדת מעדותה של המבקשת שסיפרה כי ביקרה את המנוחה כשהייתה בבית חולים רמב"ם, והיא הייתה בהכרה ודיברה עימה ואמרה לה שהיא אוהבת אותה ושינתה את צוואתה (עמ' 21 ש' 24-34 לפרוטוקול)
- המתנגדות עצמן הודו בחקירתן כי אילו אחיהן (האב של המבקשות) היה בחיים, הן לא היו מתנגדות שמהמנוחה תעניק לו מחצית מהחלקה (עמ' 16 ש' 16-18 ועמ' 20 ש' 21-24).
- בענייננו לאור המכלול שוכנעתי בדבר רצונה וגמירות-דעתה של המנוחה כי דבריה יהוו צוואה.
ז. מעורבות פ' בעריכת הצוואה
- פ' ביתה של המנוחה סיפרה בפתח עדותה כי החלה לסבול ממחלת אלצהיימר והיא נוטלת תרופה מזה שנה או שנתיים כדי להתמודד עם המחלה (עמ' 10 ש' 11-17). למרות מצבה, ב"כ המתנגדות בחר לחקרה, ועדותה התבררה כמהותית לגילוי חקר האמת. העדה לא זכרה פרטים שוליים, אך את ליבת גרסתה כפי שהובאה בתצהירה ובהודעה על צוואה בעל פה שהוגשה לרשם זכרה היטב וחזרה על כך בעדותה.
- עדותה של פ' הייתה אמינה ומהימנה. היא לא שינתה את גרסתה ואף העידה בניגוד לאינטרסים שלה מאחר ובצוואה בעל פה מופחתות זכויותיה בחלקה ממה שציוותה לה המנוחה בצוואה הקודמת.
- המתנגדות טענו כי פ' אינה יכולה להיות עדת קיום לצוואה בעל פה בהיותה נהנית בצוואה ובשל מעורבותה בעריכת הצוואה.
טענה זו נדחית על ידי בהיותה בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה.
- על פי סעיף 35 לחוק הירושה "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה". צוואה בעל פה מוחרגת מהוראת סעיף 35 לחוק, ולא בכדי הואיל וברבים מהמקרים צוואה בעל פה נאמרת ע"י המצווה בפני בני משפחה הקרובים שיכולים להיות נהנים מהצוואה.
- אשר לטענה לפסילת הצוואה בשל העובדה כי פ' זימנה את הנוטריון ואמרה לו שהמנוחה מעוניינת לשנות את הצוואה, הרי שאין לה כל בסיס, בהינתן העובדה כי פ' העידה כי נתבקשה על ידי המנוחה לעשות כן ועדותה הייתה אמינה ומהימנה. בפסיקה נקבע כי ביצוע שליחות מטעם המצווה, אשר ביקש כי עו"ד יסור אליו לשם עשיית הצוואה, אינה מהווה חלק מעריכת הצוואה (ערעור אזרחי 576/72 שפיר נ' שפיר, פ"ד כ"ז (2) 373, ערעור אזרחי 851/79 בנדל נ' בנדל פ"ד לה (3) 101).
- בנוסף, הנוטריון סתר את טענת המתנגדות, כי הצוואה משקפת את רצון פ' ולא את רצון המנוחה. הנוטריון הדגיש כי הוא שמע רק את דברי המנוחה ופ' לא התערבה בשיחה :
"פ' שמעה את הכל. פ' לא אמרה לי מה לכתוב אני שמעתי מפיה את מה שהיא רוצה" (עמ' 4 ש' 5).