המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ת"א 5845-10-24 ביירון א. נדל"ן בע"מ ואח' נ' ולור נדל"ן בע"מ ואח'
מספר בקשה: 9
לפני כבוד השופטת סיגל יעקבי
מבקשים
1.ביירון א. נדל"ן בע"מ
2. ביירון אקוויטיז בע"מ
ע"י ב"כ במשרד עבדי, וקנין ושות', עורכי דין
נגד
משיבים
1. ולור מתחם הבורסה בע"מ
2. דוד קפלן
3. יוסי שלו
4. גילא מעין
5. אינווסטיקו ד.ק. בע"מ
6. ש. פרוז נכסים(100) בע"מ
7. גיל מעיין ושות' שמאי מקרקעין בע"מ
8. עידנים ניהול ואחזקות 2000 בע"מ
9. ולור יזמות בע"מ
ע"י ב"כ במשרד גזית-בקל, עורכי דין
וע"י ב"כ במשרד רוטנשטייך-גיצלטר, עורכי דין
10. גד כהן
ע"י ב"כ עוה"ד שוקי אליוביץ ו/או זיו זייטלבך
החלטה
1. בפניי שתי בקשות לחיוב התובעות, חברת ביירון א.נדל"ן בע"מ וחברת ביירון אקוויטיז בע"מ (להלן יחד: "התובעות" או "ביירון") בהפקדת ערובה להוצאות - האחת מטעם הנתבע 10 והשניה מטעם הנתבעים 1-9, במסגרתן עתרו המבקשים לחיוב התובעות, שהינן חברות פרטיות שאחריות בעלי המניות בהן מוגבלת, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך. הנתבע 10 עותר לחיוב התובעות בהפקדת ערובה בסכום שלא יפחת מ-300,000 ₪ בעוד הנתבעים 1-9 עותרים לחיוב התובעות בהפקדת "ערובה ממשית וריאלית בשיעור של כ-4% מסכום התביעה" העומד על כ- 72 מיליון ₪, היינו ערובה בסכום של כשלושה מיליון שקלים.
2. במאמר מוסגר יצוין כי תחילה הוגשה בקשת הנתבע 10 לחיוב התובעות בהפקדת ערובה והתובעות הגישו תשובתן לבקשה. לאחר הגשת תגובת הנתבע 10 לתשובות התובעות לבקשה הגישו הנתבעים 1-9 הודעה מטעמם במסגרתה ביקשו הם להבהיר כי אף הם מתעתדים להגיש בקשה לחיוב התובעות בהפקדת ערובה ובהמשך לכך נקבע כי "משהודיעו הנתבעים 1-9 כי בכוונתם לעתור בבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה, יש מקום להמתין עם ההחלטה בבקשת הנתבע 10 על מנת ששתי הבקשות, שעניינן דומה, תידונה יחדיו.
רקע וטענות הצדדים
3. עניינה של התביעה, בתמצית, בסכסוך שנתגלע בין בעלי מניות במספר חברות. במסגרת כתב התביעה טענו התובעות, בתמצית, כי הולכו שולל על ידי הנתבעים אשר פעלו בניגוד להסכמות שבין הצדדים, כפי שנקבעו בהסכם המייסדים ובהסכמים נוספים השלובים בו ו/או הנובעים ממנו, בניגוד לסמכויותיהם ובניגוד להחלטות מחייבות, תוך שהם מתעלמים במפגיע מזכויות החתימה המחייבות ותוך שהם מצויים בניגוד עניינים ומאשרים התקשרויות עם צדדים שלישיים במסגרתן מוענקות זכויות עודפות משמעותיות ללא אישור. עוד נטען במסגרת כתב התביעה כי הנתבעים הודיעו, ביום 15.7.2024 על ביטול הסכם המייסדים וכל הסכם ו/או הסכמות השלובים ו/או הנובעים ממנו, הודעה אשר על פי הנטען בכתב התביעה נשלחה שלא כדין וללא עילת ביטול ומהווה, כשלעצמה, הפרה יסודית של ההסכם. על יסוד טענותיהן עתרו התובעות לחיוב הנתבעים לרכוש את מניות התובעות בחברות המשותפות כנגד תשלום סך של 72,260,204 ₪ או כל סכום אחר שייקבע על ידי בית המשפט במסגרת סעד של היפרדות ולחילופין לפסוק סכום זה כפיצויים לתובעות; לחילופין חילופין לפסוק לתובעות פיצויי הסתמכות והשבה בסך של 15,560,204 ₪ בצירוף ריבית בגין ההלוואות שהעמידו התובעות לנתבעים; ליתן צו הצהרתי לפיו הודעת הביטול ששלחו הנתבעים הינה שלא כדין ונשלחה ללא עילת ביטול ומהווה כשלעצמה הפרה יסודית של ההסכם; סעד של הרמת מסך ההתאגדות; צו הצהרתי וצו עשה בדבר ביטול העברת המניות של הנתבעת 1 לנתבעת 9; מינוי כונס נכסים למימוש השעבוד שנרשם לזכות התובעות על מניות הנתבעת 1; מתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לחתום, להתחייב או לבצע פעולה בשם החברות המשותפות או לבצע כל דיספוזיציה בנכסי החברות המשותפות; מתן סעד הצהרתי בדבר תוקפן של ישיבות דירקטוריון שהתקיימו בתאריכים מוגדים ושלילת תוקפן של ישיבות דירקטוריון שקיימו הנתבעים. בנוסף ובמצטבר עתרו התובעות לחייב את הנתבע 10 לשפות ולפוצות את התובעות ולשלם לה סך של 914,269 ₪, זאת בטענה כי ביום 8.3.2023 אישר, ללא יסוד ובניגוד למסמכי ההתאגדות וההסכם שבין הצדדים, כי חתימת הנתבע 2 לבדו בשם חברת הניהול מהווה חתימה של חברת הניהול בהתאם למסמכים ההתאגדות ומחייבת את חברת הניהול ובכך אפשר התקשרות שלא כדין בעסקה שהסבה לתובעות נזקים ועלויות עודפות ששולמו במסגרת עסקה זו.
4. הנתבעים 1-7 ו-9, הנתבעת 8, והנתבע 10 הגישו כתבי הגנה במסגרתם כפרו בטענות התובעות. הנתבעת 8 והנתבע 10 העלו בכתבי ההגנה מטעמם גם טענות סף המצדיקות לשיטתם את סילוק התביעה כנגדם על הסף או דחייתה לגופה. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעים 1-7 ו-9 הגישו הנתבעות 1 ו-9 כתב תביעה שכנגד כנגד התובעות.
5. במסגרת הבקשות שבפניי טוענים הנתבעים 1-9 והנתבע 10 כי התובעות הן חברות פרטיות שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת ומשכך, בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") ולהלכה הפסוקה, יש לחייבן כברירת מחדל בהפקדת ערובה.
6. לטענת הנתבע 10 סיכוייה של התביעה כנגדו קלושים, זאת מחמת הנימוקים אשר פורטו בהרחבה בכתב ההגנה מטעמו ובין היתר, בתמצית, טענת להיעדר נזק שעה שחברת הנכס, באמצעות מנכ"ל התובעות 2 ודירקטור בתובעות, התקשרה בעסקה חדשה חלף העסקה שעל פי הנטען הסבה לתובעות נזקים ועלויות עודפות; טענה להיעדר עילת תביעה ולהיעדר יריבות; וטענת השתק ומניעות.
7. אשר לגובה הערובה שהתבקש על ידו טוען הנתבע 10 כי זה נדרש לאור סכום התביעה כנגדו, העומד על 914,269 ₪ ומורכבותה, המחייבים אותו "להוציא תשומות גבוהות לניהול הגנתו".
8. הנתבעים 1-9 בבקשתם טוענים כי "הסיפור האמיתי ביחס לחוסנה הכלכלי של ביירון שונה בתכלית מזה המוצג על ידה"; כי ביירון הציגה עצמה כחברת השקעות בינלאומית שבסיסה בישראל, אשר אוחזת בהון משמעותי מעסקים לגיטימיים אלא שבחלוף הזמן התברר כי ביירון אינה בעלת הון עצמי; כי מר גלר, בעל השליטה בה, הוא שממן את פעילותה "בהתאם לגחמותיו"; וכי מקור הונו בעסקים מפוקפקים ברוסיה והנכס העיקרי שבהחזקתו הוא בנק רוסי עליו מוטלות סנקציות על ידי הרשויות בארצות הברית, ואשר היה, על פי הנטען, מסובך בפרשיות מרמה והלבנת הון.
9. עוד טוענים הנתבעים 1-9 בבקשתם, בהתייחס לתשובת התובעות לבקשת הנתבע 10 אותה תמכו בתדפיס חשבון בנק, כי צירוף תדפיס דף חשבון אינו הדרך להוכיח איתנות פיננסית וכי בהתאם לפסיקה, את מצבה הכלכלי של החברה יש להוכיח באמצעות מאזנים של החברה ו/או באישורי רואה חשבון רשמיים או דוחות לרשויות או באמצעות מסמכים שמבהירים לקורא אותם מה הוא המצב הכלכלי של החברה. לטענת הנתבעים 1-9 הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שלתגובה לא צורף מסמך כלשהו ביחס לתובעת 1.
10. גם ניסיונה של ביירות להסתמך על כספים שהעבירה בעבר לחברות המשותפות, נטען, אינו יכול לסייע לה והוא אף מהווה ראיה לסתור שכן העובדות כהוויתן מלמדות כי ביירות התקשתה (ולמעצר עשתה עצמה כמי שהתקשתה) לעמוד בהתחייבותה למימון החברות, עד שלימים היא הפסיקה לממן אותן לחלוטין. בנוסף נטען כי ניסיון להשיג "מכתב יכולת" סטנדרטי לבקשת בעלי זכויות ואף לבקשת חברת הביטוח הראל עמה נוהל משא ומתן, נתקל בקשיים עד שביירון הודיעה כי ניתן יהיה להשתמש בדו"ח של חברת D&B אולם מדו"ח זה עלה כי המלצת האשראי על קבוצת גלר מוגבלת לסכום של 40,000 ש"ח
בלבד, ועל מסמך זה ביקשה ביירון לבסס את איתנותה.
11. על יסוד האמור נטען כי "בהינתן העובדה שהנטל להוכיח את איתנותה של ביירון מוטל על כתפיה שלה, ברור כי היא לא עמדה בנטל זה".
12. בכל הנוגע לסיכויי התביעה טוענים הנתבעים 1-9 כי עילת התביעה העיקרית עליה נסמכת ביירון היא עילת הקיפוח והסעד העיקרי המבוקש על ידה הוא סעד הרכישה הכפויה ואולם מאחר שהתובעות הן בעלות מניות הרוב בחברות הדבר מחייב גישה זהירה וקפדנית יותר בבחינת טענותיהן. בנוסף נטען כי יש להבחין בין טענות קיפוח אמתיות לפיהן בעל מניות עשה שימוש בכוחות על מנת לפגוע במיעוט או על מנת להסיט לעצמו נכסים עודפים או זכויות עודפות לבין טענות המבקשות לחלוק על תבונתן העסקית או הגיונן הכלכלי של החלטות שהתקבלו במהלך ניהול ענייני החברה, שהן הטענות המועלות על ידי התובעות בתביעתן.
13. בכל הנוגע לגובה הערובה נטען כי התביעה, שנכתבה באריכות רבה, מקיפה מספר פרשיות תביעה, צורפו לה אינספור נספחים והיא הוגשה כנגד עשרה נתבעים, על סכום אסטרונומי של כ-73 מיליון ₪, אשר נועד כל כולו להרתיע ונקבע ללא כל פירוט, הסבר או אסמכתא.
14. לטענת הנתבעים 1-9, תביעה בהיקף כספי שכזה "שנועדה להביא לחורבנם האישי והמקצועי של הנתבעים", מחייבת אותם להתגונן מפניה כדבעי ובנסיבות אלה יש לקבוע בעניינה ערובה ממשית וריאלית בשיעור של כ-4% מסכום התביעה.
15. בתשובתן לבקשת הנתבע 10 טוענות התובעות בתמצית כי דין הבקשה דחייה על הסף משהבקשה חסרת יסוד עובדתי ומשפטי ואינה עומדת בדרישות הדין, לא מבחינה צורנית, בהיותה חורגת מהיקף העמודים וכוללת הערות שוליים שלא כדין ואף אינה נתמכת בתצהיר. מעבר לכך, נטען, המבקש מציג מסכת מסולפת של אירועים, המאוחרים למעשיו מחדליו, תוך שהוא מתייחס כ"בדרך אגב" לעובדות הרלוונטיות המקימות את עילת התביעה נגדו. בנוסף נטען כי הבקשה אינה כוללת ולא ראשית ראיה לכך שהמשיבות, כביכול, לא תוכלנה לשלם הוצאות משפט, ככל שייפסקו וממילא המבקש אף לא טרח לבסס את ההוצאות בהן נשא עד כהן ואת ההוצאות הצפויות לו במסגרת ההליך, ולכן גם בהיבט זה הבקשה היא חסרת בסיס.
16. עוד טוענות התובעות כי יש בידיהן היכולת הכלכלית לשאת בהוצאות המבקש אם התביעה נגדו תידחה, כי סיכויי התביעה נגד המבקש להתקבל גבוהים וכי ממילא גובה הערובה שהתבקש בבקשה אינו פרופורציונלי ומוגזם, כהודאת המבקש עצמו בבקשה.
17. לטענת התובעות, החוק, בניגוד לטענת המבקש, אינו קובע חזקה גורפת כי כל חברה תובעת היא נעדרת יכולת כלכלית, אלא רק מעניק לבית המשפט סמכות לשקול הצורך בערובה. בענייננו, נטען, המבקש לא העלה כל טענה ממשית בדבר מצבן הכלכלי של התובעות ולא ניסה לטעון כי הן נעדרות יכולת לשלם הוצאות משפט. תחת זאת הסתפק בהפניה כללית לחוק, ללא כל ניתוח עובדתי או ראייתי. לפיכך, נטען, אין בטענת החזקה בלבד כדי להצדיק את חיוב התובעות בהפקדת ערובה, ומשלא הובאה כל ראיה או טענה לעניין מצבן הכלכלי, דין הבקשה להידחות. בנוסף, נטען, התובעות הן חברות פרטיות אשר אינן מחויבות לחשוף נתונים כספיים לצדדים שלישיים ומאחר והנתבע 10 אינו בעל כל עניין במשיבות, אין מקום לדרישה מצדו לקבלת מידע פיננסי אודותיהן. חרף האמור הובהר כי במסגרת הסכם המייסדים, התחייבות המשיבות למתן מימון כללה העמית מימון בסכום כולל של 9 מיליון ₪, כאשר בפועל העמידה מימון בגובה של כ-16 מיליון ₪, דבר המעיד על איתנותן הכלכלית. התובעות אף צורפו לתשובתן תדפיסי עו"ש / אישורי יתרה בנקאית המעידים על יציבות כלכלית ויכולת פירעון של המשיבות לפיהם.
18. לבסוף נטען כי גם נסיבות העניין מצדיקות את דחיית הבקשה זאת מאחר ועל מנת ששאלת סיכויי התביעה תהווה שיקול רלוונטי לטובת המבקשים היה עליהם להראות כי סיכויי התביעה קלושים מאוד אלא שהנתבע 10 התחמק מהתמודדות עם הטענות המרכזיות נגדו ובחר חלף זאת להציג מסכת מסולפת של אירועים המאוחרים למעשיו ומחדליו ומתעלם מההשלכות הישירות של מעשיו מחדליו.
19. בכל הנוגע לגובה הערובה שנדרש נטען כי זה מופרך ונסתר גם נוכח טענות המבקש, ובין היתר הפנייתו להליך במסגרתו חויבה התובעת בהפקדת ערובה בשיעור 3.33% מסכום התביעה, וביישום לעניינו הרי שסכום הערובה לא צריך לעלות על סך של 30,475 ₪. בנוסף, סכום הערובה המבקש גבוה מהסכומים שנפסקים בתביעות שהיקפן הכספי דומה ואף למעלה מכך.
20. יצוין כי בפתח תשובתן לבקשת הנתבעים 1-9 הודיעו התובעות כי הן "מתכוונות לממש את זכותן החוקית מכוח סעיף 17 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971" ולחקור את המצהיר מטעם הנתבעים 1-9 בחקירה נגדית על תצהירו שצורף לבקשה, טרם מתן ההחלטה.
21. הנתבע 10 בתגובתו לתשובת התובעות לבקשתו לחיובן בהפקדת ערובה להוצאות, טען כי התובעת 1 כלל לא התייחסה בתשובתה לבקשה לכושר הפירעון שלה ודי בכך כדי לקבל את הבקשה נגדה, בעוד התובעת 2 התמקדה ביתרות בחשבון הבנק שלה אך זאת מבלי לציין כי, כעולה מתדפיס רשם החברות העדכני למועד הגשת התגובה, על הכספים חל שעבוד צף לטובת בנק לאומי לישראל. מעבר לכך, נטען, בהתאם להלכה הפסוקה, המצאות כספים בחשבון בנק של חברה ברגע נתון אינו מהווה הוכחה אודות כושר הפירעון של החברה המחזיקה בכספים. בנסיבות אלה, נטען, התובעות לא עמדו במבחן הרמת הנטל בהתייחס למצבן הכלכלי לאור הוראות סעיף 353א לחוק החברות.
22. לעניין גובה הערובה טוען הנתבע 10 כי גובה הערובה המקובל בפסיקה נע בין 3% לבין 4% מסכום התביעה.
23. ביחס לטענות התובעת בתשובתה באשר לאי עמידת הבקשה בהוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") נטען כי זו נעדרת כל בסיס משבקשת הנתבע 10 מחזיקה שבעה עמודים וחצי מתוכם עמוד וחצי שער וכותרת והשאר ציטוט של נספחים אשר הופיעו בכתב ההגנה של הנתבע 10. לעניין אי צירוף תצהיר נטען כי מדובר בטענת שווא משעיקר הבקשה מבוסס על החזקה שבסעיף 353א לחוק החברות ואין בבקשה כל עובדה חדשה שלא אוזכרה בכתב ההגנה, שאינו טעון תמיכה בתצהיר ומכל מקום בקשה מעין זו אינה טעונה תמיכה בתצהיר משהנטל להוכיח ההפך מוטל על התובעות.
24. הנתבעים 1-9 בתגובתם לתשובת התובעות לבקשה טוענים כי חרף ההזדמנות שניתנה להן לתקן את מחדליהן נוכח טענות הנתבעים בעניין זה בבקשתם, התובעות לא עשו כן וגם לתשובתן לבקשת הנתבעים לא צורפו דו"חות כספיים של החברות התובעות, אף לא אישור מטעם רואה החשבון של החברות ביחס למצבן הפיננסי אלא אך דפי חשבון של התובעת 2.
25. לטענת הנתבעים, טענת התובעות בתשובתן לפיה הבקשה אינה כוללת ולו ראשית ראיה לטענה כי למשיבות אין יכולת כלכלית לעמוד בהוצאות, עומדת בסתירה להלכה לפיה על החברה התובעת - ולא על הנתבעים - מוטל הנטל להוכיח איתנות פיננסית.
26. בכל הנוגע לגובה הערובה טוענים הנתבעים כי מעיון בפסיקה העדכנית, המשקפת את מגמת בתי המשפט לפסוק הוצאות ריאליות - עולה כי שיעור הערובה הממוצע עומד כיום על כ-4% מסכום התביעה. כן נטען כי אף בהתחשב ברף הנמוך שביירון עצמה הציעה - 1% מסכום התביעה – מדובר בעניינו על הפקדת ערובה בסכום של 730,000 ₪ לפחות.
27. אשר לבקשת התובעות לחקור את המצהיר מטעם הנתבעים על תצהירו שניתן לתמיכה בבקשה נטען כי 'בור אינו מתמלא מחוליתו" והתובעות אינן יכולות לעשות שימוש בחקירה על מנת למלא את החלל העובדתי הניצב בפני בית המשפט בכל הנוגע להוכחת איתנותה הפיננסית, חובה המוטלת על התובעות ולא על הנתבעים.
דיון והכרעה
28. כאמור, הן הנתבע 10 והן הנתבעים 1-9 סומכים בקשתם על הוראות סעיף 353א לחוק החברות, הקובע בזו הלשון:
"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
29. תכליתו המרכזית של ההסדר הקבוע בסעיף זה היא הפגת החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נעדרת נכסים (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר (נבו, 13.7.2008) (להלן: "עניין נאות אואזיס").
30. סעיף 353א לחוק החברות מגדיר את התנאים בהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה התובעת תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע במידה ויזכה בדין והם כי מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת וכי הדבר ייעשה לבקשת הנתבע. בצד זאת קובע הסעיף שתי חלופות בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה והן: אם סבר בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם יזכה הנתבע בדין (עניין נאות אואזיס, לעיל).
31. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי לאור תכלית זו, על בית המשפט לבחון בקשה לחיוב תובעת בהפקדת ערובה להוצאות על פי סעיף זה, בשלושה רבדים (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (נבו, 11.2.2009) (להלן: "עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת"); עניין נאות אואזיס, לעיל): ראשית, על בית המשפט הבוחן בקשה לחיוב תובע שהוא תאגיד בהפקדת ערובה, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה. ככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, נבחנת, בשלב השני, השאלה האם נסיבות העניין מצדיקות פטור מחיוב בערובה, וההנחה היא כי במקרה של חברה, להבדיל מתובע יחיד, בשר ודם, החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. במסגרת זו יכולים להישקל על ידי בית המשפט גם סיכויי ההליך אך הכלל הוא כי אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים ביותר. ככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות פטור מחיוב בהפקדת ערובה נדרש הוא, בשלב השלישי, לקבוע את גובה הערובה.
32. הנטל להוכיח כי יש ביכולת החברה לשלם את ההוצאות אם יזכה הנתבע בדין והנטל להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את החברה בהפקדת ערובה, מוטל על כתפי החברה התובעת (רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (נבו, 5.2.1990)).
מן הכלל אל הפרט
33. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בבקשות, בתשובות להן ובתגובות להן באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל אך לא בכל הנוגע סכום הערובה שהתבקש.
34. אקדים ואציין כי לא ראיתי לקבל את טענות התובעות בעניין סילוק בקשת הנתבע 10 על הסף. אכן, היקף הבקשה חורג מההיקף המותר בהתאם לקנות סדר הדין האזרחי. מגבלת העמודים החלה אינה מבחינה בין סעיפי הבקשה לבין ציטוטים מכתבי הטענות וציטוט מכתבי הטענות או אף הפניה לאסמכתאות אינה משנה ממגבלת העמודים. יחד עם זאת, החריגה בעניינו אינה משמעותית כנטען, זאת משהתובעות התייחסו בטענתן אף לכותרת הבקשה שאין להביאה בחשבון במניין העמודים, ואין בה להצדיק סילוק הבקשה על הסף. אף העובדה שהנתבע 10 לא תמך בקשתו בתצהיר אינה מצדיקה, בנסיבות המקרה דנן, סילוק הבקשה על הסף זאת משחיוב בהפקדת ערובה במקרה של תובעת שהיא חברה בע"מ, הוא הכלל והפטור הוא החריג ומשהנטל להוכיח כי יש ביכולת החברה לשלם את ההוצאות אם יזכו הנתבעים בדין והנטל להראות קיומן של נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התובעים בהפקדת ערובה, מוטל על כתפי התובעות. גם אם הבקשות כללו טענות כאלה ואחרות, הנימוקים לקבלת הבקשה נסמכים בעיקרם על טענותיהם המשפטיות של המבקשים ואין ההחלטה נסמכת על עובדות שנכללו בבקשת הנתבע 1 אשר דורשות תמיכה בתצהיר.
35. מטעמים דומים אף לא ראיתי להיעתר לבקשת התובעות לחקור את המצהיר מטעם הנתבעים 1-9 על תצהירו. כידוע, בהתאם להוראת תקנה 50 לתקנות סדר הדין האזרחי, במסגרת הדיון בבקשה בכתב רשאי בית המשפט להחליט על יסוד הבקשה והתשובות בלבד, או אם הדבר נדרש, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם. בעניינו, על יסוד האמור לעיל בעניין נטלי ההוכחה, איני סבורה כי הכרעה בבקשה טעונה חקירת המצהיר מטעם הנתבעים 1-9 על תצהירו.
36. לגופה של הבקשה אני סבורה כי התובעות לא עמדתה בנטל להוכיח כי יש ביכולתן לשלם את ההוצאות אם יזכו הנתבעים בדין, או בנטל להוכיח כי מתקיימות בענייננו נסיבות בעטין אין הצדקה לחייבן בהפקדת ערובה.
37. כאמור, התובעות ביקשו לתמוך טענתן בנוגע ליציבותן הפיננסית על תדפיסי יתרות בנק תוך שטענו כי גם זאת עושות הן מעבר לנדרש ולמתחייב, שעה שהמבקשים לא העלו טענות ממשיות בדבר מצבן הכלכלי של התובעות ותוך שטענו הן כי מאחר והן חברות פרטיות הן אינן מחוייבות לחשוף נתונים כספיים לצדדים שלישיים.
38. בכך, אני סבורה, נפלו התובעות לכלל טעות. כאמור, הנטל להוכיח כי יש ביכולת החברה לשלם את ההוצאות אם יזכה הנתבע בדין והנטל להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את החברה בהפקדת ערובה, מוטל על כתפי החברה התובעת (רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (נבו, 5.2.1990)).
39. בכדי לעמוד בנטל ההוכחה לעניין מצבן הכלכלי היה על התובעות להמציא מסמכים המספקים תמונה עובדתית מלאה אודות יכולתן לעמוד בהתחייבויותיהן, בין היתר על ידי צירוף אסמכתאות אודות נכסים, זכויות, חובות והתחייבויות.
40. התובעות לא הציגו כל אסמכתא זולת דפי יתרות בנק אשר לא די בהם, לטעמי, כדי להרים את הנטל להראות כי יש ביכולתן לשלם את ההוצאות שייפסקו לחובתן אם יזכו הנתבעים בדין. בדפי החשבון האמורים אין די. מעבר לכך שיתרות בחשבון עו"ש ופקדונות בנקאיים הם נכסים נזילים, אין בהן די להעיד דבר על חוסנה הכלכלי של התובעות כל עוד לא נפרשה בפני בית המשפט מצבת החובות וההתחייבויות של התובעות, אף לא נתונים אודות הפעילות השוטפת או ההון החוזר בחברות אלה. על האמור אוסיף כי הנתונים שהוצגו מתייחסים לתובעת 2 בלבד. לא למותר לציין כי גם מימון שהועמד בעבר אינו יכול להוות, כשלעצמו, אינדיקציה לחוסן כלכלי בהווה, משלא נפרסה בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות מצבן הכלכלי של התובעות ואיתנותן הפיננסית.
41. על חברה הטוענת לאיתנות פיננסית לפרוש בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות ההליך ככל שתפסקנה לחובתה, זאת באמצעות ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה והתחייבויותיה. נתונים אלו עליה לבסס לא רק באמצעות דפי חשבון אלא גם באמצעות דו"חות כספיים מבוקרים, מסגרות אשראי, זכויות רשומות בנכסים, זכויות מכוח הסכמים וכיו"ב. בנטל זה לא עמדו התובעות.
42. אשר לקיומן של נסיבות המצדיקות לפטור את התובעת מהפקדת ערובה להוצאות הרי שטענתן המרכזית של התובעות בעניין זה היא כי סיכויי התביעה נוטים באופן מובהק לטובתן.
43. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, עליה עמדתי לעיל, סיכויי הליך אכן מובאים בחשבון במסגרת בחינת קיומן של נסיבות המצדיקות שלא לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה ואולם נקבע כי יש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, לעיל).
44. בשלב זה, בטרם הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם התובעות או הנתבעים וממילא בטרם התקיימו חקירות נגדיות, איני סבורה כי ניתן להעריך את סיכויי התביעה כגבוהים במיוחד או כקלושים במיוחד, וודאי לא ביחס למלוא סכום התביעה. הנתבעים העלו בכתבי ההגנה מטעמם טענות הגנה הראויות להתברר ומשכך, איני רואה מקום לייחס משקל מכריע לשאלת סיכויי התביעה במסגרת החלטה זו.
45. נותר, אם כן, לדון בשאלת גובה הערובה. בשלב זה נדרש בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובעות לבין זכות הקניין של הנתבעים, באופן סביר ומידתי ובהתחשב, בין היתר, בהיקף הסוגיות העומדות לדיון (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (נבו, 23.5.2021); עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, לעיל).
46. על יסוד שיקולים אלה אני סבורה כי סכום הערבות בו נקבו הנתבעים הוא על הרף הגבוה ואינו מאזן כיאות את השיקולים עליהם עמדתי לעיל, זאת גם בהתחשב בהיקף התביעה והיקף הסוגיות שצפויות לעמוד לדיון ולבירור.
47. אמנם בקביעת גובה הערובה יש להביא בחשבון את היקפה של התביעה, אך הגם שכלל ניתן לאמץ כלל אצבע לפיו קיים יחס ישר בין סכום התביעה לבין ההוצאות הכרוכות בניהולה, אין מקום להחיל כלל זה בכל סכום תביעה באשר בסכומים נמוכים מאוד או גבוהים מאוד (כבענייננו) יביא אימוץ הכלל לעיוות התוצאה וסכום הערובה שייפסק לא יישקף את שאמור הוא לשקף, היינו את סכום ההוצאות אשר ניתן להעריך, בנקודת הזמן המוקדמת הזו של ההליך, כי ניתן יהיה להטיל על הצד שיפסיד בתביעה, בתום ההליך (רע"א 1153/23 פדיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מ.ד.ר.א. בנין והשקעות בע"מ (נבו, 27.7.2023).
48. בנסיבות העניין, בשים לב למהות התביעה ולסכומה כמו גם להיקף הסוגיות שצפויות לעמוד לבירור, אני מחייבת את התובעות, יחדיו, להפקד סך של 350,000 ₪ לטובת הבטחת הוצאות המבקשים (הנתבע 10 והנתעים 1-9, יחדיו) ולחילופין ערבות בנקאית בסכום זה, וזאת עד ליום 30.6.2025 שאם לא כן תימחק תביעתן.
49. התובעות תישאנה בהוצאות הנתבע 10 ובהוצאות הנתבעים 1-9 בגין הבקשות דנן, בנפרד, בסכום של 3,000 ₪ כ"א.
50. התיק ייקבע לתזכורת פנימית ליום 1.7.2025. עד מועד זה תגשנה התובעות לתיק הודעה על הפקדת הערובה כאמור.