בית המשפט המחוזי בחיפה
22 מאי 2025
חדל"ת 44613-08-23 דניאלי בסביבה בע"מ ואח' נ' מכלול צמיחה בע"מ ואח'
חקיקה שאוזכרה:
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: סע' 13, 21
חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979: סע' 1
חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018: סע' 45, 220, 220(ב), 223, 279(א)
חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969: סע' 24(א), 24(א)(1), 24(א1)
פקודת הנזיקין [נוסח חדש]
החלטה
1. לפניי בקשה למתן הוראות מטעם עו"ד חגי אולמן ועו"ד קרן רייכבך סגל (להלן: "הנאמנים") במסגרתה ביקשו לחייב את גב' מירי בירן (להלן: "המשיבה") להשיב לחברת דניאלי בסביבה בע"מ (בהליכי שיקום) (להלן: "החברה") סך של 1,042,281 ₪ שקיבלה במסווה של שכר עבודה.
התשתית העובדתית הרלבנטית:
2. החברה נוסדה לפני כ-25 שנה ופעילותה המסורתית של החברה הינה איסוף ושינוע פסולת עבור רשויות, מפעלים, מוסדות ולקוחות פרטיים שונים. מאז שנת 2014 פועלת החברה גם במיחזור וייצור פסולת מוצקה, לרבות ניילון, פלסטיק, קרטון וחומר לבעירה לשימוש תעשייתי.
3. ביום 01/05/21 נחתם הסכם שכותרתו "חוזה עבודה אישי" בין החברה למשיבה (להלן: "ההסכם").
4. המשיבה קיבלה מהחברה כספים בסך כולל של 1,042,281 ₪ מיום 01/05/21 ועד למועד פיטוריה של המשיבה מהחברה ביום 01/07/23.
5. ביום 24/08/23 ניתן צו פתיחת הליכים כנגד החברה לצורך שיקומה הכלכלי, וכן ניתן צו עיכוב הליכים כנגד הערבים לחובות החברה ומונו לחברה הנאמנים.
6. ביום 12/12/23 פנו הנאמנים למשיבה ודרשו ממנה להחזיר לקופת החברה את הכספים שקיבלה מהחברה העומדים על סך כולל של 1,042,281 ₪. לטענת הנאמנים, מבדיקות וחקירות שביצעו התברר כי המשיבה לא ביצעה עבודה כלשהי בחברה או נתנה לחברה שירותים כלשהם או שהייתה זכאית לקבל כספים מהחברה. כמו כן, לטענתם אין אינדיקציות לכך שלמשיבה הייתה כתובת דוא"ל של החברה או מחשב של החברה או טלפון נייד שלה, ואף המשיבה לא הייתה נוכחת במשרדי החברה, כאשר במסגרת ההסכם הוגדרה משרתה כמשרה בהיקף מלא.
7. ביום 05/02/24 הגישו הנאמנים את בקשתם הנוכחית לחייב את המשיבה להשיב לחברה סך כולל של 1,042,281 ₪ שקיבלה המשיבה במסווה של שכר עבודה, בתוספת הוצאות הנאמנים בגין הגשת הבקשה.
8. ביום 01/05/24 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת הנאמנים ובמסגרתה טענה כי יש לדחות את בקשתם, כיוון שהבקשה אינה עומדת בעילות הסף. נטען בין היתר, כי הסמכות העניינית מסורה לבית הדין לעבודה וכי נושא הבקשה לא מתאים להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות. עוד נטען כי יש לדחות את הבקשה לגופו של העניין הואיל והמשיבה פעלה בכפיפות ישירה למנכ"ל החברה בתפקיד גיוס אשראי, גיוס הלוואות וניכיון שקים.
9. ביום 17/12/24 הגישו הנאמנים את תגובתם לתשובת המשיבה. בתמצית, טענו הנאמנים כי ההסכם הינו דרך משפטית להלבנת כספים ששולמו למר שמואל בירן, בעלה של המשיבה (להלן: "מר בירן"). כמו כן, הנאמנים דחו את טענותיה השונות של המשיבה ואף צירפו לתגובתם את הממצאים מהבדיקות והחקירות שביצעו ביחס למשיבה.
10. ביום 04/02/25 התקיימה ישיבת הוכחות בבקשת הנאמנים במסגרתה נחקרה המשיבה. לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם.
תמצית טענות הנאמנים:
11. לטענת הנאמנים, המשיבה נדרשת להשיב לחברה כספים שקיבלה ממנה במסווה של שכר עבודה בין השנים 2021–2023 בסך כולל של 1,042,281 ₪, לאחר שנמצא כי המשיבה אינה עובדת החברה.
12. ראשית, לטענת הנאמנים, ההסכם שנחתם בין הצדדים הינו הסכם פיקטיבי שנעשה למראית עין בלבד, זאת נוכח פגמים וחוסרים בהסכם עצמו ובהתנהלות המשיבה, ובכללם: הצהרת המשיבה אודות תפקידה בחברה לא צורפה להסכם אף שההסכם קובע זאת; אין פירוט של תפקיד המשיבה בחברה; חלוקת שכר לא סבירה בין שכר הבסיס העומד על סך של 12,000 ₪ לשכר הפרמיה העומד על סך של 23,170 ₪, וכן ואין הגדרה או תיאור בעבור מה שולמה הפרמיה; אף שההסכם קובע שיש להחתים שעון נוכחות, המשיבה מעולם לא החתימה והציגה שעון נוכחות; המשיבה קבלה החזר הוצאות נסיעה למקום העבודה בסך 450 ₪ לחודש, חרף זאת היא מעולם לא הגיעה לאתר החברה; ההסכם כולל סעיפים מסוימים שלא קשורים כלל וכלל לעבודתה הנטענת של המשיבה.
13. שנית, למשיבה אין מאפיינים או סממנים של עובדת החברה: למשיבה אין כתובת דוא"ל, מחשב או טלפון נייד של החברה או מקום במשרדי החברה; היא מעולם לא ביקרה במשרדיה (ראו עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורה 6); מעולם לא החתימה שעון; פגשה את מנכ"ל החברה בין 3 ל-4 פעמים במהלך עבודתה (עמ' 10, שורות 1–13; שורות 17–18); הובטח לה שמדובר בעבודה זמנית (עמ' 4, שורה 14) ומי שהוא עובד אמיתי של החברה לא מצפה שהעבודה תהיה זמנית מלכתחילה. בנוסף, התברר כי מספר פעמים המשיבה הלוותה כספים לחברה בהיקף של מאות אלפי שקלים (עמ' 23, שורה 32 – עמ' 24, שורה 27), ואין מדובר בהתנהלות מקובלת וסבירה של עובד מול חברה.
14. שלישית, נטען כי פעילות המשיבה מול חברת עמית ליאם מסחר ואחזקות בע"מ (להלן: "עמית ליאם") אינה עבור או לטובת החברה המזכה את המשיבה בתשלום, שכן המשיבה צירפה רק מכתב אחד בכתב יד, ללא תצהיר של עורך המכתב, ואין בכך כדי להוכיח כי המשיבה עבדה עבור החברה. יתרה מכך, הנאמנים פנו לעמית ליאם והיא הציגה בפניהם שורה של פעולות ניכיון בסך של יותר מ-8,000,000 ₪, אשר נרשמו לפקודת חברת אריסד בע"מ (להלן: "אריסד") ואז נוספה חתימת היסב בגב השיקים לטובת החברה, דבר שמאפשר את סיחורם. כמו כן, המשיבה לא ידעה להשיב אודות השיקים ואופן הטיפול בהם (עמ' 14, שורה 16 – עמ' 15, שורה 36), לפיכך, ככל שהמשיבה נתנה שירותים במסירת השיקים, הרי ששירותים אלו ניתנו לאריסד ולא לחברה.
15. עוד ובנוסף נטען על ידי הנאמנים כי הכספים שקיבלה המשיבה מהחברה נועדו לטובת מר בירן. לדעת הנאמנים, מר בירן היה קשור לבעלי המניות בחברה. מר בירן פעל עבור החברה להשגת מימון שתאפשר את מכירתה, ובגין כך הוא ציפה לקבל תמורה משמעותית. במסגרת חקירתו, מר בירן תיאר את חלקה של המשיבה רק כמי שסייעה לו בהשגת מימון לחברה (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול חקירת מר בירן, שורה 26 – עמ' 13, שורה 7; עמ' 32, שורה 23 – עמ' 33, שורה 13). עד לקבלת התמורה המשמעותית, קיבל מר בירן כתשלום ביניים את משכורת המשיבה מהחברה כפי שצוין על ידו מספר פעמים בחקירתו (ראו: עמ' 60, שורות 2–3), זאת מפני שבאותה נקודת זמן הוא היה נתון בהליכי פשיטת רגל. עוד נטען כי תמלול הודעת הוואטסאפ הקולית שהציגה המשיבה, ובה מר אבי אוזנה (להלן: "מנכ"ל החברה") פונה דווקא למר בירן ולא למשיבה, ומודה לו על כל מה שעשתה המשיבה בשביל החברה, מחזקת את טענת הנאמנים שהמשיבה לא הייתה עובדת החברה, וכי מר בירן הוא זה שנתן שירותים לטובת החברה.
כמו כן, מנכ"ל החברה הודה בחקירתו כי התשלום למשיבה נעשה בעבור שירותיו של מר בירן והתלוש היווה רק פלטפורמה להעברת הכספים למר בירן (עמ' 62 לפרוטוקול חקירת מנכ"ל החברה, שורות 2–11; עמ' 64, שורות 13–25). לבסוף נטען כי המשיבה לא הביאה ראיות נוספות התומכות בטענתה על קיומו של קשר בינה למנכ"ל החברה, ובפרט, משהמשיבה לא הגישה תצהיר מטעמו של מנכ"ל החברה ואף לא ביקשה לזמן אותו לעדות.
16. הנאמנים טענו כי נוכח כל האמור, הרי שהמשיבה צריכה להשיב לחברה סך של 1,042,281 ₪ מכוח העילות הבאות: סעיפים 13 ו-21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), בשל היותו של ההסכם למראית עין בלבד הוא בטל ויש לבצע השבה; סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית ולא במשפט"); סעיפים 220 ו-223 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון").
17. בקשר לטענות הסף שהעלתה המשיבה, טענו הנאמנים כי יש לדחותן מהטעמים הבאים: ראשית, נטען כי לבית משפט של חדלות פירעון יש סמכות עניינית לדון בעניין בהתאם לסעיף 279(א) לחוק חדלות פירעון אשר מרחיב את סמכותו של בית המשפט, כך שיהיה אפשר לנהל את הליכי חדלות פירעון באופן מהיר ויעיל. הנאמנים אף הפנו לפסיקה של בית המשפט העליון התומכת בטענה זאת. עוד נטען כי ההסכם אינו אלא דרך משפטית להלבנת הון של כספים ששולמו למר בירן, ולכן, לא עולה השאלה אם קיימים יחסי עבודה אם לאו ואין סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה במקרה דנן.
18. שנית, הנאמנים טענו כי בקשתם עומדת בהוראות סעיף 45 לחוק חדלות פירעון וכי אין הכרח להגיש תביעה נפרדת. לטענתם, הבירור העובדתי היחידי שיש לעשות הוא לבחון האם המשיבה היא עובדת החברה אם לאו, ואין מדובר בבירור עבודתי מורכב. יתרה מזו, הנאמנים מפנים לפסיקה לפיה כאשר ישנה הברחת נכסים, הרי שיש להעדיף את הבירור במסגרת הליכי חדלות הפירעון וזאת אף אם מדובר בבירור מורכב. בנוסף, אין פגיעה בזכויות מהותיות ודיוניות של המשיבה כיוון שהיא התעלמה מפניות הנאמנים בטרם הוגשה הבקשה הנוכחית, וכן היא נחקרה על תצהירה וניתנה לה אפשרות לפרוש את טענותיה במלואן.
19. בכתב התשובה של הנאמנים לסיכומי המשיבה, חידדו הנאמנים כי לא רק שהמשיבה לא ביצעה עבודה עבור החברה, אלא שאף לפי מבחני הפסיקה לקביעת יחסי עבודה, המשיבה אינה נחשבת לעובדת החברה, הואיל והפן החיובי והפן השלילי של "מבחן ההשתלבות" אינם מתקיימים בענייננו. לדעת הנאמנים, הפן החיובי לא מתקיים והמשיבה אינה מהווה חלק מהמערך הארגוני של החברה, נוכח כל הטענות האמורות לעיל. הפן השלילי, אף הוא לא מתקיים, למרות שלטענת המשיבה היא לא נשאה בסיכון כלשהו, אלא שהוכח שהדרך להוצאת כספים מהחברה למר בירן הייתה באמצעות המשכורת ששולמה למשיבה, וכי בלאו הכי אין רלוונטיות למבחן זה.
20. עוד חידדו הנאמנים בכתב התשובה כי בטרם הוגשה בקשתם לחיוב המשיבה בהשבת שכר עבודה שקיבלה כביכול בגין עבודתה, הונחו בפניהם די ראיות לתמיכה בבקשה.
תמצית טענות המשיבה:
21. לטענת המשיבה דין בקשת הנאמנים להידחות מחמת קיומן של טענות סף וכן יש לדחותה לגופו של עניין. נטען כי המשיבה עבדה בחברה כעובדת לכל דבר ועניין בתפקיד של ניכיון שיקים והפקדת מזומנים באופן יום יומי והיא זכאית לקבל שכר עבודה.
22. המשיבה טענה להתקיימותן של שלוש טענות סף: ראשית, בקשת הנאמנים הינה בקשה להשבת שכר עבודה אשר לבית הדין לעבודה יש סמכות ייחודית לדון בה. שנית, הבקשה אינה יכולה להתברר תחת בקשה למתן הוראות לפי סעיף 45 לחוק חדלות פירעון, שכן הבקשה מבוססת על טענות אשר דורשות בירור עובדתי מקיף ומורכב. שלישית, הבקשה לא מגלה עילה ברמה העובדתית וברמה המשפטית. בניגוד לאמור בבקשה, הבדיקות והחקירות שנטען כי הנאמנים ביצעו, נערכו בדיעבד בלבד לאחר הגשתה של הבקשה – מנכ"ל החברה נחקר ביום 26/02/24 ומר בירן נחקר רק ביום 15/05/24 – לפיכך, מדובר בבקשה סתמית ולאקונית שאין בה דבר, וכי בעלי תפקיד אלה המהווים כזרוע ארוכה של בית המשפט לא אמורים להתנהל באופן שחקירות ובדיקות נעשות בדיעבד.
23. לגופו של ענין, נטען כי הנאמנים לא עמדו ברף ההוכחה המוטל על כתפיהם. ראשית, יש להתייחס לכך שבקשת הנאמנים הוגשה ללא ראיות, וכי ביצוע הבדיקות והחקירות נערכו בדיעבד. שנית, הנאמנים לא יכולים לבסס את טענתם על סמך ההסכם, כיוון שההסכם הינו הסכם העסקה סטנדרטי של כל העובדים בחברה כפי שציין מנכ"ל החברה בחקירתו (עמ' 63 לחקירת מנכ"ל החברה, שורה 9). שלישית, הנאמנים לא זימנו עובדים נוספים בחברה, לא הציגו תצהירים של עובדים נוספים, לא נערך בירור למשיבה, לא זימנו את מנכ"ל החברה או את מר בירן לחקירה בדיון, והסתמכו אך ורק על פרוטוקולי החקירה שנערכו על ידי הנאמנים בדיעבד, מה גם שלא ערכו בירור לנציגי עמית ליאם.
24. בהמשך נטען כי העדויות השונות תומכות בגרסת המשיבה. מר בירן בחקירתו העיד מספר פעמים כי לצורך השגת מימון לחברה נזקקו לעזרתה של המשיבה כעובדת קבועה בחברה (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול חקירת מר בירן, שורות 9–15; עמ' 21, שורות 13–18; עמ' 33, שורות 6–13; עמ' 40, שורה 24 – עמ' 41, שורה 9).
גם חקירתו של מנכ"ל החברה תומכת בגרסת המשיבה שהיא הייתה עובדת החברה בזמנים הרלוונטים (ראו: עמ' 61 לפרוטוקול חקירת מנכ"ל החברה, שורות 3–15; 19–27; עמ' 63, שורות 3–12; עמ' 64, שורות 13–19). כמו כן, ישנה הודעה קולית ששלח מנכ"ל החברה למר בירן לאחר שהנאמנים הגישו את בקשתם הנוכחית ובה הוא אומר כי המשיבה הייתה עובדת החברה.
גם תשובות המשיבה במסגרת חקירתה במהלך דיון הוכחות תומכות בגרסתה שהיא הייתה עובדת קבועה בחברה. במסגרת חקירתה, המשיבה השיבה לשאלות הנאמנים, ובין היתר, נתנה הסבר מדוע לא החתימה כרטיס עבודה (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 11–13); היא ענתה בנוגע לקשר של מר בירן לעבודתה בחברה (ראו: עמ' 6, שורות 34–37; עמ' 8, שורות 2–7, 23–27); היא ענתה ביחס לכמה פעמים היא נפגשה עם מנכ"ל החברה (עמ' 17, שורות 1–6); השיבה מדוע עובדים בחברה לא מכירים אותה (עמ' 10, שורות 17–26); השיבה מדוע הביאה אישור רק מעמית ליאם (עמ' 12, שורה 22) ומדוע ניכתה שיקים של אריסד בלבד (עמ' 13, שורות 13–15).
25. עוד נטען כי פעילות המשיבה מול עמית ליאם הייתה עבור החברה וכי במהלך עבודתה היא ניכתה כספים עבור החברה בסך של למעלה מ-9,500,000 ₪. להוכחת טענה זו, הציגה המשיבה אישור מעמית ליאם ובו עמית ליאם מאשרת שהמשיבה ומר בירן עבדו מולה. בנוסף לכך, המשיבה הפנתה לנספח 2 לתגובת הנאמנים לתשובת המשיבה. לטענתה, ניתן ללמוד בבירור כי המשיבה פעלה בעבור החברה. ניתן לראות בכל הקבלות בגין משיכת השיקים שאומנם הן מיועדות לאריסד, מאחר שהחברה לא יכלה לרשום את עצמה כמוטב, אך בצד האחורי של השיקים היה היסב חזרה לטובת החברה, כך שהתמורה הועברה לחברה ולא לאריסד (עמ' 38, 50 ו-72 לתגובת הנאמנים לתשובת המשיבה). וכן בדפי הבנק של עמית ליאם רשום כי הכספים הועברו לחברה (עמ' 39) למעט מספר העברות בודדות למר בירן (נספח 3).
26. לאחר מכן, נטען כי הנאמנים לא התייחסו למבחנים שנקבעו בפסיקה בנוגע לקביעת יחסי עבודה. לפי המשיבה, בהתאם למבחנים אלה ובראשם "מבחן ההשתלבות", יש לקבוע כי המשיבה הינה עובדת בחברה, מכיוון שהפן החיובי והפן השלילי של "מבחן ההשתלבות" מתקיים בענייננו. החברה העסיקה מספר עובדים, הפעולות שביצעה המשיבה היו נחוצות לפעילותה הכלכלית, המשיבה הייתה חלק מהמערך הארגוני של החברה, שימשה כזרועו הארוכה של מנכ"ל החברה, הוא נתן משימות שונות ופיקח עליה וכן היא לא הסתייעה באחרים לצורך עבודתה למעט עזרתו של מר בירן. בכך מתקיים הפן החיובי. כמו כן, למשיבה אין עסק משלה, היא לא ביצעה עבודה כנגד מתן חשבונית, העבודה בוצעה כנגד תלושי שכר, היא לא נשאה בסיכונים אישיים ולא קיבלה כל הנאה או טובה אחרת מהחברה למעט שכרה. בכך מתקיים הפן השלילי. לבסוף נטען כי אופן ניסוח ההסכם והאינדיקציות עליהם הצביעו הנאמנים אינם מיישמים את המבחנים שנקבעו בפסיקה לקביעת יחסי עבודה ואין לתת להם משקל.
דיון:
27. השאלה המרכזית הדרושה הכרעה בענייננו היא האם הכספים שקיבלה המשיבה מהחברה מקורם מיחסי עבודה או שמקורם מפעילותו של מר בירן להשגת מימון לחברה, וכי משכורת המשיבה הינה צינור להזרמת כספים למר בירן ומשכך קמה עילה להורות על השבתם לקופת החברה.
28. אקדים אחרית לראשית, לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובמסמכים שהונחו בפניי, ולאחר ששקלתי את טענותיהם, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת הנאמנים במלואה.
29. בטרם תוכרע המחלוקת שבין הצדדים לגופה, אדרש תחילה לטענות הסף שהעלתה המשיבה.
טענות סף:
30. כאמור, נטען כי לבית משפט של חדלות פירעון אין סמכות עניינית לדון בבקשה שעניינה השבת שכר עבודה. סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") קובע באילו עילות לבית הדין האזורי לעבודה יש סמכות ייחודית לדון. לא לחינם, המשיבה נמנעה מלהפנות לחקיקה או לפסיקה הרלוונטיות לענייננו, שכן אלה אינן תומכות בטענותיה לפיה בית משפט זה נעדר סמכות לדון בבקשה זו.
31. אומנם, סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה:
"בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]."
32. יחד עם זאת, נקבע כבר שבית משפט של חדלות פירעון פורש את סמכותו על סוגיות הנוגעות לעניינים המצויים אף בגדרי סמכותם הייחודית של בתי הדין לעבודה (ראו: ע"א 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד צפת (בפירוק), פס' 19 לפסק דינו של השופט מינץ (נבו 29/10/17) (להלן: "עניין משרד החינוך")). כמו כן, המחוקק בחר להחריג תחומים מסוימים מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, כך בסעיף 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה נקבע בצורה מפורשת כי:
"האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראת כל דין לענין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית."
33. משמעות הדברים הינה כי במקרה של תובענה שאחד הצדדים לה הוא חליף מהסוג של מפרק חברה או אגודה שיתופית או נאמן בפשיטת רגל, לא תקום לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בה (אלא בהיתר של בית המשפט המוסמך לדון בפירוק או בפשיטת הרגל), גם אם מתקיים מבחן העילה (ע"ע (ארצי) 12159-01-19 בלאו נ' שדה, פס' 24 (נבו 08/06/21)).
34. אף שסעיף 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה והפסיקה שנזכרה לעיל, עוסקים בדין שקדם לחוק חדלות פירעון, סבורני כי הם יפים ומתאימים אף להליכי שיקום ופירוק לפי חוק חדלות פירעון. לאור זאת, הרי שלבית הדין לעבודה אין סמכות ייחודית לדון בבקשה וממילא אין מניעה כי זו תידון בבית משפט של חדלות פירעון.
35. יתרה מזו, סעיף 279(א) לחוק חדלות פירעון מאפשר לבית משפט של חדלות פירעון לדון בכל שאלה המתעוררת אגב הליך חדלות הפירעון המתנהל בפניו, אשר המענה בה דרוש לשם ייעול ההליך או לשם עשיית צדק (ע"א 2467/22 עברי נ' עו"ד ארז חבר בתוקף תפקידו כנאמן להסדר של חברת אשפלסט מסחר ותעשיות פלסטיק 1999 בע"מ (נבו 14/11/23).
36. בחדל"ת (מחוזי תל אביב-יפו) 37131-04-23 מנלזון נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, פס' 10 (נבו 28/02/24), קבע השופט ברנר בנוגע לסעיף 279(א) לחוק חדלות פירעון כי:
"...הוראה זו נועדה אך ורק להסמיך את בית המשפט להכריע, על פי הדין, גם בשאלות המסורות לסמכות העניינית של ערכאה אחרת בעניינים אזרחיים (למשל בענייני משפחה ועבודה). היא לא נועדה ליצור דין מהותי חדש, וגם לא לפרוץ פתח ברוחבו של אולם רק על מנת שבית המשפט יעניק סעדים ככל העולה על רוחו, משיקולי צדק בלבד ושלא על פי הדין המהותי."
במילים פשוטות, גם סעיף 279(א) מאפשר לבית משפט של חדלות פירעון לדון בתביעה להשבת שכר עבודה שהינה במסכות ייחודית של בית הדין לעבודה, כל עוד בית המשפט פוסק בהתאם לדין הקיים. לאור כל האמור, טענת המשיבה לקיומה של סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה נידחת.
37. עוד נטען כי הבקשה להשבת שכר עבודה אינה יכולה להתברר תחת בקשה למתן הוראות לפי סעיף 45 לחוק חדלות פירעון. סעיף 45 לחוק חדלות פירעון אימץ את ההלכה הפסוקה ונקבע בו כדלקמן:
"45. היה בבקשה למתן הוראות כדי להשפיע על זכויות צד שלישי שאינו התאגיד או הנאמן והיא אינה בעניין תביעת חוב המוגשת לפי פרק א': תביעות חוב, לחלק ד', תידון הבקשה בבית המשפט אם מצא בית המשפט כי התקיימו כל אלה:
(1) בירור העניין במסגרת בקשה למתן הוראות נדרש לשם ביצוע יעיל של תפקיד הנאמן;
(2) העניין אינו מחייב בירור עובדתי מורכב;
(3) אין בבירור העניין במסגרת בקשה למתן הוראות כדי לגרום לפגיעה מהותית בזכות דיונית של בעל דין."
כלומר, הנטייה היא לנהל את כל ההליכים הנוגעים לחדלות פירעון של חברה, במסגרת בקשה למתן הוראות בתיק חדלות הפירעון. וכי בבוא בית המשפט להכריע בשאלת אופן ניהול ההליך הוא נדרש לבחון את התקיימותם של שלושת תנאים הללו, בטרם יאשר ניהול בקשה למתן הוראות שיש בה כדי להשפיע על זכויות צד שלישי (ראו: רע"א 5437/23 לבנה ניהול ופיתוח נדל"ן בע"מ נ' המנהל המיוחד של החברה שבפירוק, בפס' 20 (נבו 08/10/23)). ראו גם את ההלכה המנחה ברע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385 (2001)).
38. בית משפט של חדלות פירעון רואה בדרך כלל בהליך של בקשה למתן הוראות כמסגרת יעילה ומהירה לפיקוח על פעילותם השוטפת של בעלי תפקיד שונים שמונו על ידי בית המשפט, כגון מפרקים, נאמנים בפשיטת רגל, כונסי נכסים, מנהלי עיזבון וכיו"ב. לצד זאת, בקשה למתן הוראות משמשת גם ככלי לבירור מחלוקות רבות ושונות, שעשויות להתעורר בין בעלי התפקיד לצדדים שונים במהלך ניהול ההליך, לרבות צדדים שלישיים (ראו עניין משרד החינוך). לפיכך, נקבע כי לבית המשפט של חדלות פירעון ישנו שיקול דעת רחב להחליט האם ההליך המסוים שלפניו מתאים למסגרת הדיונית המיוחדת של בקשה למתן הוראות (ראו חדל"ת (ת"א) 36313-08-23 וסטו בע"מ נ' יניב אריה ברטלה, פס' 75 (נבו 19/02/24); ע"א 3284/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ נ' בר, פס' 17 לפסק דינו של השופט עמית (נבו 31/01/21).
39. בענייננו, לא מצאתי מקום לקבל את טענת המשיבה, לפיה בקשת החברה אינה מתאימה לבירור במסגרת של בקשה למתן הוראות. ראשית, בירור המחלוקת במסגרת בקשה למתן הוראות תאפשר לנאמנים לבצע את תפקידם – גביית כספים לקופת החברה – ככל שיימצא כי המשיבה צריכה להשיב את הכספים שקיבלה מהחברה כשכר עבודה, וכך להגדיל את שיעור הדיבידנד שישולם לנושים. שנית, לא מדובר בבירור עובדתי מורכב כפי שמנסה המשיבה לצייר, בסך הכל יש לבחון האם הכספים שקיבלה המשיבה מהחברה מקורם מיחסי עבודה או שמא שמקורם בתחבולה מתוחכמת להעברת כספים למר בירן. שלישית, אין פגיעה בזכויות מהותיות ודיוניות של המשיבה מפני שהמשיבה התעלמה מפניות הנאמנים בטרם הוגשה בקשתם, וכן ניתנה לה אפשרות לפרוש את המלוא טענותיה בפניי הנאמנים באמצעות תצהירה וחקירתה הנגדית בדיון ולא הייתה גם מניעה כי הייתה תומכת את בקשתה בתצהירים נוספים או מזמנת עדים לדיון שנקבע.
40. יש לדחות גם את טענתה האחרונה של המשיבה כי אין עילה ברמה העובדתית וברמה המשפטית לבקשת הנאמנים. גם אם הנאמנים לא השלימו את חקירותיהם עובר להגשת הבקשה, עדיין הנאמנים צירפו לבקשתם "ראיות לכאורה" להוכחת טענתם כגון הסכם שנחתם בין החברה למשיבה וחלופת המכתבים בין הצדדים, שדי בהם כדי להצדיק את הגשת הבקשה מה גם שהנאמנים נמצאים בנחיתות אינפורמטיבית באשר לחברה ולהתנהלותה, זאת נוכח היותם בעלי תפקיד חיצוניים שאינם מכירים את החברה על בוריה, ונוכח כך ניתן גם להקל עמם בנטל השכנוע הראשוני שהם צריכים להביא (ראו: רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני, פס' 10 (נבו 02/09/09); חדל"ת (מחוזי תל אביב-יפו) 36313-08-23 וסטו בע"מ נ' ברטלה, פס' 96 (נבו 19/02/24)).
לגופו של עניין:
41. כאמור, הצדדים חלוקים האם התקיימו בין המשיבה לחברה יחסי עבודה אמיתיים. במרוצת השנים, פותחו על ידי הפסיקה מבחנים שונים לזיהוי יחסי עבודה. המבחן שאומץ על ידי הפסיקה הוא "המבחן המעורב", המכיל בקרבו מספר מבחני משנה ואשר המרכזי והחשוב בהם הוא "מבחן ההשתלבות" (ע"ע (ארצי) 15868-04-18 כותה - מדינת ישראל משרד המשפטים (נבו 07/04/21) (להלן: "עניין כותה")). לפי "מבחן ההשתלבות" יש לבחון האם יחסי העבודה מקיימים פן חיובי ופן שלילי, דהיינו, האם העובד משתלב באופן אינהרנטי בעסקו של המעסיק מחד גיסא, והאם העובד לא מנהל עסק עצמאי משל עצמו מאידך גיסא (בג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 61 לפסק דינה של השופטת דפנה ברק-ארז (נבו 30/08/15); ע"ע (ארצי) 28116-10-23 עטאונה - חברת דואר ישראל בע"מ, פס' 48 (נבו 25/02/25) (להלן: "עניין עטאונה"); עניין כותה, פס' 10 לפסק דינה של השופטת ורדה לירט-ליבנה).
42. הפן החיובי של יחסי העבודה נקבע לפי מספר מאפיינים, וביניהם: מידת הפיקוח של המעסיק על שעות העבודה, על מקום ביצועה, על חלוקת המשימות בין העובדים, על הרכב צוותי העבודה ועל ההיררכיה בין העובדים השונים; מרכזיותן וחיוניותן של פעולות מבצע העבודה לפעילותו הכוללת של המעסיק; הליכי ההתקשרות עם המועסק; רציפות הקשר בין הצדדים; כוחו של המעסיק להטיל על מבצע העבודה משימות משתנות; שליטת המעסיק על אופן ביצוע המלאכה; כפיפות מבצע העבודה אל המעסיק; בלעדיותו של מבצע העבודה וזיקתו למפעל; הסתייעות מבצע העבודה בעובדים אחרים לצורך ביצוע עבודתו; מקום ביצוע המלאכה; אופן התשלום; הספקת החומרים לביצוע המלאכה ועוד (שם). לעומת זאת, הפן השלילי נקבע לפי: נשיאה בסיכונים, הנאה מייעול, בעלות על ציוד או גורמי ייצור, נשיאה בהוצאות ועוד (שם).
43. קיימים עוד מבחני משנה לקביעת יחסי עבודה, שניתן להשתמש בהתאם לנסיבות המקרה, וביניהם: אופיו האישי של העיסוק; יחסי הכפיפות; הכוח של התובע לשכור עובד ולפטרו; צורתם של ניכויי מס הכנסה, תשלומי ביטוח לאומי ומס ערך מוסף (מע"מ); אספקת כלי עבודה; אופן ביצוע התשלום; האם קיימת בלעדיות למעסיק בפרק הזמן המוקדש לעבודה; אופן הצגת ההתקשרות בין הצדדים כלפי צדדים שלישיים ואופן ראייתם של הצדדים את אופי היחסים שביניהם (עניין עטאונה, פס' 49).
44. בענייננו, סבורני כי ה"מבחן המעורב" ובראשו מבחן המשנה המרכזי, "מבחן ההשתלבות", מצביעים על כך שהמשיבה אינה עובדת החברה כפי שיוסבר להלן.
45. כידוע, במסגרת בחינת הפן החיובי – האם העובד משתלב באופן אינהרנטי בעסקו של המעסיק – יש לבחון שלוש שאלות משנה: האם ישנו מפעל יצרני להספקת שירותים או לביצוע עבודה אחרת שניתן להשתלב בו; האם הפעולה המבוצעת הינה פעולה נחוצה לפעילות הרגילה של אותו מפעל, והאם העובד מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ולא גורם חיצוני לו (עניין כותה, פס' 10 לפסק דינה של השופטת ורדה לירט-ליבנה).
46. בעוד שעל שתי השאלות המשנה הראשונות ניתן לענות בחיוב, הרי שביחס לשאלת המשנה השלישית – האם המשיבה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ולא מהווה גורם חיצוני – לא ניתן לענות בחיוב בשל מספר טעמים:
47. ראשית, אף אם נקבל את טענות מנכ"ל החברה והמשיבה כי ההסכם שנחתם הינו הסכם סטנדרטי לכלל עובדי החברה (ראו: עמ' 63 לפרוטוקול חקירת מנכ"ל החברה, שורה 9; סעיף 21 לתצהיר המשיבה), עדיין נפלו בו מספר פגמים משמעותיים המעידים על היותו הסכם פיקטיבי: ההסכם לא נחתם במשרדי החברה אלא בקרית אונו אצל זוג חברים של המשיבה (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורה 24); להסכם לא צורפה הצהרת עובד כפי שנדרש לעשות; לא הוגדר תפקידה של המשיבה בהסכם; חלוקת השכר אינה סבירה. לא ברור מדוע המשיבה צריכה לקבל פרמיה של 23,170 ₪ בעוד ששכר הבסיס עומד על 12,000 ₪ בלבד. בנוסף, אין גם תיאור בגין מה התקבלה הפרמיה, ואף למשיבה הדבר אינו ברור (עמ' 23, שורות 4–12); המשיבה טענה בנוגע לצירוף הצהרת העובד ולחובה להחתים שעון נוכחות כי היא ומנכ"ל החברה הגיעו להסכמות אחרות בעל-פה ולא כתבו את הדברים בהסכם (עמ' 4, שורות 24–27; עמ' 11, שורות 14–15).
48. שנית, התנהלות המשיבה, לכשעצמה, מעלה סימני שאלה רבים בנוגע להיותה עובדת החברה שכן המשיבה מעולם לא ביקרה במשרדי החברה או דיווחה שעות בנוגע לעבודתה (עמ' 4, שורות 6–10; עמ' 10, שורות 8–13); היא נפגשה עם מנכ"ל החברה אליו היא כפופה ישירות (עמ' 1 לתצהיר המשיבה, סעיפים 5 ו-14), במשך תקופת עבודתה שארכה כשנתיים, בין 3 ל-4 פעמים בסך הכל (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 1–13). מנכ"ל החברה גם אישר זאת בחקירתו (עמ' 64 לפרוטוקול חקירת מנכ"ל החברה, שורה 14); למשיבה לא היו סממנים של עובדת החברה – למשיבה לא הייתה כתובת דוא"ל, לא היה לה גם מחשב או טלפון נייד של החברה או מקום במשרדי החברה (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 8–13); הנאמנים גילו כי אף אחד מעובדי החברה לא מכיר את המשיבה (שם, שורות 14–16); המשיבה העבירה מספר פעמים כספים במאות אלפי שקלים מחשבונה לטובת החברה כהלוואה, והחברה הייתה מחזירה לה את הכספים לאחר זמן (עמ' 23, שורה 32 – עמ' 24, שורה 27). אין זה סביר שעובד שכיר בחברה ילווה לחברה שבה הוא עובד כספים, ובפרט סכומים המסתכמים במאות אלפי שקלים; המשיבה פוטרה במועד סמוך לכניסת החברה לחדלות פירעון ומבלי שיש לה הסבר מדוע היא פוטרה (עמ' 25, שורות 9–16).
49. שלישית, התבטאויות המשיבה במהלך חקירתה אינן תומכות בגרסתה כי הייתה עובדת החברה. לטענת המשיבה הובטח לה שמדובר בעבודה זמנית (עמ' 4, שורות 13–16; עמ' 8, שורות 25–27). מי שהוא עובד קבוע בחברה, לא מצופה ממנו להגיד דבר כזה; המשיבה טענה כי הגיוני שעובדי החברה לא הכירו את המשיבה (עמ' 10, שורה 17), וזאת למרות שלכאורה היא עובדת קבועה בחברה, ועל כן, מצופה שעובדי החברה יכירו אותה.
50. רביעית, המשיבה נמנעה מלהביא עדים וראיות שיכלו לתמוך בטענתה. המשיבה לא ביקשה לזמן את מנכ"ל החברה כעד, אף שלכאורה הייתה כפופה אליו ישירות והוא יכול להעיד על עבודתה. כמו כן, אף על פי שנטען כי רוב הקשר בין המשיבה למנכ"ל החברה נעשה באמצעות פלאפון (עמ' 10, שורה 7), המשיבה לא צירפה אף לא התכתבות אחת בינה למנכ"ל החברה או הוכחה אחרת כלשהי לקיומן של שיחות ביניהם היכולות להעיד, ולו באופן מזערי, על קשר מקצועי כלשהו ביניהם, והמשיבה הסתפקה במתן עדות כבושה שהפלאפון שלה נהרס. בנוסף לכך, לא הייתה החלפת מיילים ביניהם (עמ' 9 שורות 38–39), הגם ששליחת מיילים הינה הדרך המקובלת להעברת מסרים במסגרת יחסי עבודה.
51. חמישית, המשיבה אינה יכולה לבסס את טענתה שפעלה לניכיון וגיוס אשראי בשם החברה על סמך הראיות שהביאה בנוגע לפעילותה מול עמית ליאם. האישור שצירפה המשיבה מחברת עמית ליאם הינו אישור בכתב יד, שבמסגרתו עמית ליאם אישרה כי המשיבה עבדה באופן שוטף מולה וניכתה שיקים של החברה וגם של אריסד. דהיינו, האישור עצמו לא מאשר כי המשיבה פעלה באופן בלעדי מטעם החברה. מה גם שהאישור ניתן לא רק עבור המשיבה אלא גם בעבור מר בירן אשר כנגדו אין שום טענה שהיה עובד החברה, וכן באישור נכתב שהם פעלו בין השנים 2021 ל-2024 כאשר כידוע המשיבה פוטרה במהלך שנת 2023. לפיכך, אין לתת משקל ראייתי לאישור ואין בו לשמש הוכחה כי המשיבה פעלה בשם החברה מול עמית ליאם. כמו כן, כל השיקים שנוכו מול עמית ליאם נרשמו לטובת אריסד ולא לטובת החברה, כך שאם המשיבה ביצעה ניכיון שיקים מול עמית ליאם, הרי שהמשיבה עשתה זאת כעובדת של אריסד ולא כעובדת החברה. כאמור, המשיבה טענה כי החברה לא יכולה הייתה לרשום את עצמה כמוטב, אך בצד האחורי של השיקים היה היסב חזרה לטובת החברה, כך שתמורות השיקים הועברו לחברה ולא לאריסד. אלא שטענה זו אינה נכונה עובדתית, מאחר שהועברו לחברה בסך הכל 2,600,000 ₪ מתוך למעלה מ-8,000,000 ₪ שנוכו (ראו נספח 2 לתגובת הנאמנים לתשובת המשיבה), כאשר למשיבה לא היה הסבר ואף לא ידעה, איך כ-1,575,000 ₪ מהשיקים שנוכו בעמית ליאם הועברו למר בירן (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון, שורה 23 – עמ' 19, שורה 2). לפיכך, המשיבה לא יכולה לתלות את יהבה להוכחת היותה עובדת החברה בראיות שהביאה בנוגע לעמית ליאם.
52. מכל האמור עד הנה, משתמע באופן חד וברור כי המשיבה לא הייתה חלק מהמערך הארגוני של החברה, כך שהפן החיובי של "מבחן ההשתלבות" לא מתקיים כלל ועיקר בענייננו. אף הפן השלילי של מבחן ההשתלבות אינו מתקיים בענייננו, כפי שיוסבר בהמשך בצורה מפורטת. משעה שלא מתקיים הפן החיובי של "מבחן ההשתלבות" באופן ברור וחד משמעי, לא מצאתי לבחון אם המקרה דנן עומד במבחני המשנה האחרים של ה"מבחן המעורב".
53. מסקנת הדברים אפוא היא כי בענייננו לא התקיימו יחסי עבודה בין המשיבה לחברה.
54. אך בזאת לא תם ענייננו. עתה נשאלות שתי שאלות – ראשית, אם פעולותיה של המשיבה, לא היו בעבור החברה, אז לטובת מי היא פעלה? שנית, בגין מה קיבלה המשיבה כספים במסווה של שכר עבודה בסך של 1,042,281 ₪?
55. מעיון בטיעוני הצדדים ובמסמכים שהונחו בפניי, סבורני כי פעולותיה של המשיבה היו בגדר סיוע ובלדרות לפעילותו של מר בירן להשגת מימון לחברה (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול חקירת מר בירן, שורה – עמ' 10, שורה 1; עמ' 61 לפרוטוקול חקירת מנכ"ל החברה, שורות 13–15).
56. הוכחות לכך שפעולותיה של המשיבה היו בגדר סיוע ובלדרות למר בירן, ניתן למצוא בראש ובראשונה בכל האמור לעיל בקשר לפעולותיה של המשיבה מול עמית ליאם. בנוסף, ניתן למצוא תימוכין לכך גם בחקירתו של מר בירן. מר בירן בחקירתו ציין מספר פעמים כי אשתו סייעה לו במסגרת פעילותו למען השגת מימון לחברה. כך למשל בנוגע לשאלה במה הוא סייע לחברה, הוא ציין, בין היתר, כי אשתו עזרה לו בניכיון השיקים:
"ת. סתם היה פתאום אבי אומר לי – שמע, אני צריך לתזרים מוזמנים 2 מיליון שקל. אז אני מכיר איזה גוף אשראי, יש פה שתיים בחוץ, הייתי לוקח צ'קים של דניאלי, הוא מנכה את זה בגוף, בשלב מאוחר יותר גם אשתי עזרה לי, למה זה כבר היה על בסיס יומי, כל יום רצה 700 ו-900 ו-800 אלף והיה ריצות וטלפון בלילה – נופל לי הבנק ולא נופל הבנק. הייתי מסייע להם.." (עמ' 9 לפרוטוקול חקירת מר בירן, שורות 8–15) [הדגשה שלי – ב' ט'].
כאשר מר בירן נשאל בחקירתו מי נתן הרשאה לחתום על השיקים של אריסד, ציין מר בירן כי היה שולח את המשיבה לטפל בשיקים:
"ת. מרוב הסחרור והכמויות אפילו גם הוא איבד את זה. אף אחד לא ידע מה הולך שם. זה היה, עד 12 נסגר הבנקים, אם לא חוזרים צ'קים אכ"מ זה לא היה משנה למה וכמה. באותו רגע רושמים את הצ'קים, הייתי שולח את אשתי – טוסי רגע, תיפגשי, איזה נהג מדניאלי היה פוגש אותה באמצע הדרך, נותן לה את הצ'קים, היא היתה רצה, לפעמים היו מביאים לה שקים של מזומן, היא הייתה נוסעת לדתיים בבני ברק.." (עמ' 13, שורות 2–8) [הדגשה שלי – ב' ט'].
כשנשאל מר בירן אם הוא היה מגיע פיזית לאתר החברה הוא ציין כך:
"ת. הרבה פעמים הייתי מגיע למפעל.
ש. לדשנים?
ת. לדשנים. הרבה פעמים.. אז אבי היה משאיר שם מעטפה עם צ'קים והחבר הזה היה מוציא כי הוא גר בתל אביב.. הייתי פוגש אותו באמצע הדרך ומתחיל לרוץ עם זה. לפעמים הייתי נותן לאשתי שתרוץ עם זה. כל פעם משהו אחר. זה היה תמיד על דקה 99." (עמ' 32, שורה 23 – עמ' 33, שורה 5) [הדגשה שלי – ב' ט'].
בהמשך הוא נשאל אם גם המשיבה הייתה הולכת לאתר החברה לקחת שיקים. בנוגע לשאלה זו הוא ציין, בין היתר, כי היה מנהל את אשתו דרך הפלאפון:
"ת. אשתי היתה רצה בצ'יינג'ים, אשתי הייתה הרבה פעמים הולכת לבני ברק לעשות פעולות של העברה, היא לפעמים הייתה נוסעת, מחתימה את דודו על צ'קים, בהתחלה כשדודו עוד היה חותם על כל צ'ק. אני, הייתה תקופה שקצת הייתי עסוק בדברים אחרים.. כל שעה תביא 200, תביא 300, תביא 500. אז הייתי מנהל את אשתי דרך הטלפון." (עמ' 33, שורות 6–13) [הדגשה שלי – ב' ט'].
עוד ציין מר בירן בחקירתו כי כאשר הוא היה מטפל בעיסוקים אחרים, המשיבה הייתה הולכת לצ'יינג'ים:
"ת. ..כשאתה שולח מכתב לאשתי – תחזירי כסף של משכורות כשהיא כמעט שלוש שנים, סליחה על הביטוי, קרע את התחת וכל היום רצה בלילות ובימים ומעבירה לו כסף מהחשבון שלה ורצה לכל הצ'יינג'ים וחותמת ונוסעת ויום ליום ולילה והיה מתקשר אליה אבי ב-23:00 בלילה, היה מתקשר אליי דחוף שצריך בבוקר מיליון. הייתי אומר לו – אבי, אני לא פה, אני בכלל בסידור אחר, אני בחו"ל, מסכנה היתה הולכת לצ'יינג'ים, מתחננת תנו לי כסף. לפעמים אבי היה אומר לה -אני לא יכול, הבטחתי למנהל הבנק תוך שעתיים להזרים לו 300, היא מהחשבון שלה מזרימה לו 300,000 ש"ח שהיה לה בתוכנית חיסכון, אחרי זה שולח לה מכתב -תחזירי את המשכורת. זה עולה על הדעת?" (עמ' 40, שורה 24 – עמ' 41 שורה 9) [הדגשה שלי – ב' ט'].
57. אף חקירתו של מנכ"ל החברה, מחזקת את הטענה כי פעולות המשיבה היו עבור מר בירן ולא עבור החברה, שכן כשנשאל מנכ"ל החברה מי זה מר בירן, ענה מנכ"ל החברה כך:
"ת. שמואל בירן, ואז במצג הזה שהוא אמר, אמר תקשיבו, אישתי תלך לבנקים תעשה ככה, תעשה ככה." (עמ' 61 לפרוטוקול חקירת מנכ"ל החברה, שורות 3–4).
גם כשמנכ"ל החברה נשאל אם המשיבה לא עבדה, ענה המנכ"ל כי המשיבה עבדה עבור החברה ובעבור מר בירן:
"ת. עבדה כשמואל ומירי, הם עבדו. הרי אי אפשר להגיד שהוא לא עבד. הבן אדם העביר כספים, גם חתם על ערבות אישית, הבן אדם היה מעורב בהרבה דברים." (שם, שורות 13–15) [הדגשה שלי – ב' ט'].
בהמשך, כשנשאל שוב אם המשיבה עבדה בחברה וכן נשאל שאלות בקשר לכך, ענה מנכ"ל החברה כדלקמן:
"ת. אז אני אומר עוד פעם, אם היא לקחה צ'ק וניכתה אותו או הלכה וגבתה צ'ק מהלקוח, אז היא כן עבדה בחברה, והיו פעולות כאלה..
ש. זה נכון לומר שהיה עסקים בין החברה לבין שמואל בירן ובצד השני תלושי משכורת למירי בירן?
ת. כן, אני אומר הסיכום היה שיצא תלוש למירי בירן ושהיא מסייעת לחברה בזעיר אנפין, זה לא מעניין כאילו...
ש. היא לא הייתה, היא לא הופיעה, היא ישבה בחברה פעם?
ת. לא היא הייתה בתל אביב רוב הזמן. אבל אצלי היא לא ישבה. והפעולות שבוצעו בוצעו ע"י שמואל בירן." (עמ' 61, שורה 24 – עמ' 62, שורה 11) [הדגשה שלי – ב' ט'].
עוד ציין מנכ"ל החברה בחקירתו ביחס לשאלה האם נכון הדבר כי המשיבה לא עבדה בחברה, כי אכן היו פעולות שעשתה המשיבה, אך את מרבית הפעולות עשה מר בירן:
"ת. טועה. אני הסברתי לך שהיו פעולות שהיא כן עשתה, אם זה בזעיר אנפין או לא, אני לא נכנס לזה. אבל כן היו פעולות שהיא עשתה.
ש. אוקי. מרבית הפעולות בוצעו ע"י בירן?
ת. לצורך העניין כן. אני אומר עוד פעם, אני לא יודע להגיד לך מי זה.. בסיכומם של דברים, בניתוח התכונית של החוזה העבודה, שמואל ישב מולי ואמר שנעשה את זה ככה ואישתו וזה. כל העבודה הזאת, אני מסביר עוד פעם, אתה יכול לקחת את זה לשמואל." (עמ' 63, שורה 27 – עמ' 64, שורה 12) [הדגשה שלי – ב' ט'].
לבסוף, ציין מנכ"ל החברה כי הוא התנהל מול מר בירן, וכי המשיבה ומר בירן עובדים כקבוצה:
"ת. לא, אבל אני מסביר עוד פעם, שאני התנהלתי מול שמואל ואמרתי – אוקי, אתם עובדים כקבוצה, אני מוציא לה את התלוש, זה השכר זהו. מסביר את זה." (שם, שורות 23–25).
58. יתר על כן, המשיבה בחקירתה לא הכחישה כי נעזרה במר בירן לצורך ביצוע עבודתה, בחברה. כך למשל ציינה המשיבה כי:
".. אם הייתי נעזרת בבעלי ובעלי לצורך העניין לקח את זה בסלנג שלו שהוא הפעיל אותי או-קיי, אבל בסופו של דבר זה בעלי, זה לא בן-אדם חיצוני, זה לא איזה אדם מבחוץ שבא ואומר לך או-קיי אני לא בובה על חוטים. אם נעזרתי בבעלי והוא לצורך העניין השתמש במילים כאלו או-קיי? זה בעלי בסופו של דבר וכן נעזרתי בו מדי פעם הייתי צריכה להיעזר בו." (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 2–9).
ועוד ציינה המשיבה בהמשך חקירתה כדלקמן:
".. בעלי הוא בעלי ואם אני התייעצתי ונעזרתי בו זה דבר שהוא לגיטימי, לא נראה לי שזה עבירה על החוק.. בסופו של דבר הוא בעלי, אנחנו חיים ביחד, אני יכולה להיעזר בו להתייעץ איתו." (עמ' 20, שורות 20–24).
59. אם לא די באמור, תצהיר המשיבה אף הוא מחזק את הטענה שהמשיבה עזרה וסייעה למר בירן, משום שבסעיף 20 לתצהיר צוין כדלקמן:
"תחילה התאגיד נעזר בשירותיו של מר שמואל בירן – בעלי. אך בשלב מסוים מר בירן לא יכול היה לגייס אשראי רק בעבור התאגיד, שכן למר בירן יש עיסוקים נוספים. על כן התחלתי לעבוד בתאגיד כעובדת שכירה במשרה מלאה."
דהיינו, מר בירן הוא זה שהתחיל בעבודה לגייס מימון לחברה ומאחר ויש לו עיסוקים אחרים, המשיבה נכנסה תחתיו והיא בעצם משלימה את עבודתו. סעיף זה אף מלמד כי שכר העבודה שקיבלה המשיבה, לכאורה, בגין עבודתה מהווה למעשה תשלום בגין פעילותו של מר בירן.
60. לא זו אף זו, ההודעה הקולית שאת תמלולה צירפה המשיבה כראיה, גם היא מחזקת את טענת הנאמנים שפעולותיה של המשיבה היו בגדר סיוע ובלדרות לפעילותו של מר בירן. מההודעה הקולית עולה כי מנכ"ל החברה פנה למר בירן ולא למשיבה עצמה, ואם הייתה היא עובדת מן המניין מצופה היה שמנכ"ל החברה יפנה אליה.
61. מכל האמור לעיל, יוצא אפוא באופן ברור כי פעולות המשיבה לא רק שלא היו לטובת החברה ובגין עבודתה בחברה, אלא שהן היו לטובת בעלה וכי היא סייעה לו והייתה בלדרית במסגרת פעולותיו למציאת מימון לחברה. בכך גם הוכח כי גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות לא מתקיים בענייננו, וכי פעולות המשיבה היו במסגרת עסק עצמאי של מר בירן ולא פעולות מטעם החברה.
62. בכל הנוגעל לשאלה השנייה, קרי, בגין מה קיבלה המשיבה כספים במסווה של שכר עבודה בסך של 1,042,281 ₪, מעיון בטיעוני הצדדים ובמסמכים שהונחו בפניי, עולה כי כספים אלו התקבלו כתשלום ביניים למר בירן בגין פעולותיו למען השגת מימון לחברה ואשר המשיבה עזרה לו בכך, בזמן היותה עובדת החברה לכאורה, כאמור לעיל.
63. הוכחות לקביעה זו, ניתן למצוא ראשית בחקירתו של מר בירן. מר בירן ציין בחקירתו כי הובטח לו שבעקבות פעילותו הרבה למען החברה ולמציאת מימון לכשתבוא עסקת מכירה, הוא יבוא על שכרו ויקבל תמורה כספית משמעותית (עמ' 4 לפרוטוקול חקירת מר בירן, שורות 9–16, עמ' 6, שורה 24 – עמ' 7, שורה 5). כאמור, החברה לא נמכרה לבסוף, אך מר בירן עצמו הודה שאף על פי כן הוא קיבל כספים המגיעים לו בגין פעולותיו באמצעות המשכורת ששולמה למשיבה מהחברה:
"בוא אני אגיד לך משהו, אתה תצחק, האמנתי לדודו... שאני הולך לקבל מיליונים וזה יהיה סיפור מהאגדה, הדבר היחידי שהיה יוצא, היה יוצא לאשתי זה משכורת סתם שאפילו זה לא היה מכסה את הדלק.." (עמ' 20, שורות 11 -14) [הדגשה שלי – ב' ט'].
מר בירן חזר על תשובה זו, גם כנשאל בסוף חקירתו מה יצא לו כל השנים מפעילותו להשגת מימון לחברה:
"ש. וכל השנים האלה, כל מה שקיבלת.
ת. את המשכורת המסריחה של אשתי וזהו.
ש. ואת ה-750 אלך ₪ שקיבלת.
ת. זה לא קיבלתי, זה נתתי לו כסף ממני, והא החזיר לי אותו." (עמ' 60, שורות 2 – 3– עמ' 60, שורה 4).
64. אף חקירתו של מנכ"ל החברה, מחזקת את הקביעה כי הכספים התקבלו כתשלום ביניים למר בירן. מנכ"ל החברה ציין בחקירתו מספר פעמים שהוסכם בינו למר בירן כי תלוש השכר של המשיבה יהווה פלטפורמה לפעולותיו של מר בירן. כך למשל בנוגע לשאלת הנאמנים מי הוא מר בירן, ענה מנכ"ל החברה כי:
"ת. שמואל בירן, ואז במצג הזה שהוא אמר, אמר תקשיבו, אישתי תלך לבנקים תעשה ככה, תעשה ככה. תוציא עליה תלוש, וסיכמנו את הסכומים והוא התחיל להביא עבודות. עכשיו, הוא הביא עבודות כאלה ואחרות, הוא עשה דברים כאלה ואחרים, לכל מיני פעולות קטנות, הלך, ניקה והכל. הוא לצורך העניין קיבל את המשכורת הזאת כמשפחה, מבחינתי מירי בירן קיבלה אותה.." (עמ' 61 לפרוטוקול חקירת מנכ"ל החברה, שורות 3–9) [הדגשה שלי – ב' ט'].
גם כשנשאל האם מר בירן קיבל את כספיו באמצעות תלוש השכר של המשיבה, השיב מנכ"ל החברה בחיוב:
"ש. זה נכון לומר שהיה עסקים בין החברה לבין שמואל בירן ובצד השני תלושי משכורת למירי בירן?
ת. כן, אני אומר הסיכום היה שיצא תלוש למירי בירן ושהיא מסייעת לחברה בזעיר אנפין, זה לא מעניין כאילו..." (עמ' 62, שורות 2–5).
מנכ"ל החברה חזר על אמירה זו, כשנשאל אם הוא יודע מה ההשכלה של המשיבה:
"ת. לא, אבל אני מסביר עוד פעם, שאני התנהלתי מול שמואל ואמרתי – אוקי, אתם עובדים כקבוצה, אני מוציא לה את התלוש, זה השכר זהו. מסביר את זה." (עמ' 64, שורות 23–25).
65. נוכח כל האמור, סבורני שהוכח דיו כי הכספים שקיבלה המשיבה בסך של 1,042,281 ₪ כשכר עבודה היו למעשה כספים שהועברו למר בירן כתשלום ביניים בגין פעולות שביצע למען מציאת מימון לחברה, שלא הועברו אליו באופן ישיר בשל היותו חדל פירעון בזמנים הרלוונטים.
עילות הבקשה:
66. אף שהוכח כי המשיבה לא הייתה עובדת החברה, ושהכספים שקיבלה כ"שכר עבודה" היו למעשה כספים לטובת מר בירן בגין פעולותיו למען החברה, עדיין, השבת הכספים לקופת החבר צריכה לעשות מכוח העילות הקבועות בדין.
67. סעיף 13 לחוק החוזים קובע כי:
"חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה."
כידוע, חוזה שנכרת למראית עין לא משקף, בכוונת מכוון, את הרצונות והכוונות האמיתיות של הצדדים באופן מלא או חלקי, ובפועל, הצדדים הגיעו להסכמה סמויה אחרת שאינה באה לידי ביטוי בהסכם ואשר היא משקפת הרצונות והכוונות האמיתיות של הצדדים (ע"א 3805/23 גולדנברג נ' בר-זן נדל"ן ותיירות בע"מ, פס' 17 (נבו 20/08/24) (להלן: "עניין גולדברג"); ע"א 4305/10 אילן נ' לוי, פס' 20 לפסק דינו של השופט פוגלמן (נבו 09/05/12) (להלן: "עניין אילן")).
68. בנוסף, חובת הבאת הראיות מוטלת על הטוען לקיומו של חוזה למראית עין, וכן נדרשת רמת ההוכחה מוגברת להוכחת קיומו של חוזה למראית עין (עניין גולדברג, פס' 18). ככל שהוכח כי עסקינן בחוזה למראית עין, התוצאה היא בטלות מעיקרא של החוזה, שהרי מיסודו לא היה לו תוקף ולא יכול שיהיה לו תוקף ביחסים שבין הצדדים לו (עניין אילן, בפס' 21 לפסק דינו של השופט פוגלמן).
69. בענייננו, הוכח לעיל באופן מפורט, כי עסיקנן בהסכם פיקטיבי שמטרתו להכשיר את הכספים שמקבלת המשיבה בעבור מר בירן, ועל כן, מדובר בחוזה למראית עין שדינו בטלות.
70. כלל ידוע בהוא דיני חוזים כי משעה שהחוזה בוטל כל צד צריך להשיב לצד השני את מה שקיבל. חוזה שבוטל לפי סעיף 13 לחוק החוזים, חובת ההשבה קמה מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, ולא מכוח חוק החוזים, שכן סעיף 21 לחוק החוזים הקובע חובת השבה, חל על פי לשונו רק על חוזה שניתן לביטול ולא על חוזה שבוטל מעיקרו (שם). לפיכך, בהתאם לסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, על המשיבה להשיב את הכספים האמורים שקיבלה במסווה של שכר עבודה.
71. יתר על כן, קמה לחברה זכות להשבה גם מכוח הוראות חוק חדלות פירעון. סעיף 220 לחוק חדלות פירעון עוסק בביטול פעולה הגורעת נכסים מקופת הנשייה, וזה לשונו:
“)א) בית המשפט רשאי להורות על ביטול פעולה שנעשתה לפני מתן צו לפתיחת הליכים, שבשלה נגרע נכס מנכסי קופת הנשייה, בהתקיים כל אלה (בסימן זה – פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה):
(1) הפעולה נעשתה בלא תמורה או בתמורה שאינה הולמת בנסיבות העניין;
(2) מועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שנתיים לפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי פעולה לטובת קרוב – ארבע שנים לפני המועד האמור;
(3) במועד ביצוע הפעולה היה החייב בחדלות פירעון או שביצוע הפעולה הביא אותו לחדלות פירעון.
(ב) לעניין סעיף זה, חזקה על חייב שהיה בחדלות פירעון בתקופה האמורה בסעיף קטן (א)(2), אלא אם כן הוכח אחרת."
72. ממקרא הסעיף 220 עולה כי על מנת שבית משפט של חדלות פירעון יורה על ביטול פעולות הגורעות נכס מנכסי החברה יש להוכיח קיומם של שלושה תנאים: (א) שהפעולה נעשתה בלא תמורה או בתמורה שאינה הולמת בנסיבות העניין; (ב) מועד ביצוע הפעולות חל בתקופה שתחילתה שנתיים לפני הגשת הבקשה לצו פתיחת הליכים; (ג) במועד ביצוע הפעולות הייתה החברה חדלת פירעון או שביצוע הפעולה הביא אותה לחדלות פירעון.
73. התכלית הטמונה ביסוד סעיף זה היא להגן על נושי תאגיד מפני מצבים בהם התאגיד מעניק לגורם אחר נכסים מנכסיו, ללא תמורה או בתמורה מופחתת, בתקופה שלפני כניסתו להליכי חדלות פירעון, ובכך הביא לצמצום מסת הנכסים שלו ולפגיעה בכושר הפירעון שלו כלפי נושיו (ע"א 577/20 עו"ד חניתה מיטלס, הנאמנת נ' אליהו ביטון, פס' 22 (נבו 20/06/22).
74. בענייננו, הוכח לעיל כי הכספים שקיבלה המשיבה כשכר עבודה בסך כולל של 1,042,281 ₪ היו למעשה בעבור מר בירן, וכי המשיבה לא נתנה תמורה הולמת בעבור קבלתם הכספים האמורים. בנוסף, המשיבה קיבלה כספים מהחברה מיום 01/05/21 ליום 01/07/23, כך שכל העברת הכספים למשיבה נעשתה בהתאם לזמנים הרלוונטים בסעיף. יתר על כן, לא עלה בידי המשיבה לסתור את החזקה המופיעה בסעיף 220(ב) לחוק חדלות פירעון, לפיה במועד ביצוע הפעולות הייתה החברה בחדלות פירעון. בפועל המשיבה עצמה העידה כי החברה הייתה במצב כלכלי קשה ולא עמדה בהתחייבותיה, לרבות תשלום שכר עובדים (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 17–26). לאור האמור, סבורני כי כל תנאי סעיף 220 לחוק חדלות פירעון מתקיימים.
75. בהתאם לסעיף 223 לחוק חדלות פירעון, לאחר שבוטלה פעולה הגורעת נכס מקופת החברה, הרי שאותו נכס, ובענייננו, הכספים בסך של 1,042,281 ₪ צריכים להיות מושבים לקופת החברה.
סוף דבר:
76. סיכומו של דבר – בקשת הנאמנים מתקבלת. המשיבה תשלם לקופת החברה סכום של 1,042,281 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת הבקשה.
77. בנסיבות העניין, המשיבה תישא בהוצאות הנאמנים בסך של 20,000 ₪. הסכום יועבר לקופת החברה תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
78. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.