"סעיף קטן 6(ב) עוסק בקבוצת מקרים אחרת של הרמות מסך. מבחינה מהותית, אין בסעיף זה יותר מאשר חזרה על סמכות בית המשפט לתת סעד שייראה לו צודק ונכון בנסיבות העניין. לעיל עמדנו על השיקולים שעל בית המשפט לשקול לצורך קביעת היסוד הנורמטיבי של "צודק ונכון" לעניין הרמת מסך. לאמיתו של דבר, אין הבדל מהותי בין שיקולים אלה לעניין הרמת מסך במסגרת סעיף קטן (א) להרמת מסך במסגרת סעיף קטן (ב). זו כזו צריכות להיעשות במקרים חריגים וכאשר הדבר צודק ונכון" (עמיר ליכט "הרמת מסך והדחיית חוב לאחר תיקון 3 לחוק החברות: מה נשתנה?" תאגידים ב(3) 65, 86 (2005)).
ומן הכלל אל הפרט:
- לאור האמור השאלה העומדת להכרעה הינה האם נכון וצודק בנסיבות העניין להורות על הרמת מסך הפוכה בין החברה "הנתבעת 2" לבין בעל המניות היחיד בה "הנתבע 1".
- ואבהיר, התובעת אמונה על טובת הציבור וכספי הציבור.
- לטענת התובעת, שלא נסתרה, לנתבע 1 ולנתבעת 2 חובות עפ"י דין שאינם משולמים.
- טענת התובעת לכך שהנתבע 1 הינו הבעלים היחיד והדירקטור היחיד בנתבעת 2 לא נסתרה.
- טענות הנתבעים לכך שהכספים שאמורים להיות משולמים לנתבעת 2 מכוח פסק הדין בתיק אזרחי 9558-04-16 מטרתם לשמש כבטוחה עתידית להלוואות מסחריות לצורך הפעלת הנתבעת 2 או שמדובר בכספים שאמורים להיות מוחזרים ל 3 אחיותיו של הנתבע 1 בגין הלוואת מימון שנתנו במועד הקמת הנתבעת 2 נטענו בעלמא וללא כל בסיס ראיתי או תימוכין.
- בנוסף, הנטען אינו מתיישב עם טענת התובעת לכך שלא היתה כל פעילות בנתבעת 2 מאז הקמתה ומדובר בחברה שאינה פעילה, מפרת חוק ובעלת חובות. טענות אלו לא נסתרו.
- האמור מקבל משנה תוקף מהאמור בהכרעת הדין בתיק פלילי 48893-12-12 [נבו] בעניינו של הנתבע 1, בדברים הבאים:
ר' סע' ו בעמ' 33 להכרעת הדין.
- זאת ועוד, למקרא הכרעת הדין שניתנה בעניינו של הנתבע 1 בתיק פלילי 48893-12-12, [נבו] ניתן ללמוד על כך שלנתבעת 2, במבנה פעילותה הקיים ובמועדים הרלוונטיים לעבירות נשוא האישומים כנגד הנתבע 1, יחסים של יחידה כלכלית אחת עם הנתבע 1 והיא שימשה כצינור להעברת / פריטת / משיכת חלק מהשיקים המזויפים נשוא ההליך הפלילי.
- בנסיבות אלו ולאור כל האמור לעיל, סבורני כי נכון וצודק בנסיבות העניין להורות על הרמת מסך הפוכה בין הנתבעת 2 לנתבע 1, באופן שניתן להשתמש בזכויותיה של הנתבעת 2 לקבל כספים על מנת לסלק את חובו של הנתבע 1, בעל מניותיה והדירקטור היחיד בה.
- אין זה מן ההיגיון והשכל הישר שמחד גיסא התובעת תשלם לנתבעת 2 כספים במסגרת תיק 9558-04-16 ומאידך גיסא הנתבעים אינם משלמים את חובם שבדין לקופה הציבורית ולנפגעות העבירה.
- כאמור, לנתבעת 2 אין כל תוחלת כלכלית או עסקית, היא אינה מנהלת פעילות כלכלית משלה, אין לה הון או נכסים (למעט רכב היוקרה נשוא תיק אזרחי בסדר דין מהיר 9558-04-16) [נבו] וכל פעילותה הסתכמה בהיותה ידו הארכה של הנתבע 1 כחלק מהפעולות שבוצעו במסגרת תיק פלילי 48893-12-12 [נבו].
- לאור זאת, קיים חשש של ממש לפיו כספים אשר אמורים להיות משולמים לנתבעת 2 ישמשו אך כצינור לקבלת הכספים אצל הנתבע 1 שהינו כאמור הבעלים היחיד והדירקטור היחיד בנתבעת 2 ולו חובות גדולים לתובעת.
- לפיכך, קיים אינטרס ציבורי מובהק לכך שהתובעת, שאמונה על כספי ציבור, לא תשלם כספים לנתבעת 2 כצינור לקבלת כספים אצל הנתבע 1.
- בכל הנוגע לצו ההפטר הנטען שחל על החוב כלפי נפגעות העבירה, איני מקבל טענה זו. הנתבעים גילו טפח אך כיסו טפחיים בכך שלא עדכנו את בימ"ש בדבר תגובתו המעודכנת של המומנה בתיק החדל"פ לפיה אין בכוחו של צו ההפטר לחול על חוב שנוצר במרמה והחלטת בית המשפט בתיק החדל"פ מיום 19.11.24 לפיה ההפטר לא חל על שלושת נפגעות העבירה ובקשתו של הנתבע בעניין זה נמחקת.
- יש ליתן את הדעת גם להוראות סע' 175 (א) (2) לחוק חדלות פירעון לפיה ההפטר אינו חל על חוב שנוצר במרמה. בעניינו אנו הנתבע 1 הורשע בפלילים בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות.
- מכאן, ההפטר שניתן לנתבע 1 אינו חל על חובותיו כלפי נפגעות העבירה והתובעת פועלת בדין לגביית חובות אלו.
סוף דבר:
- דין התביעה להתקבל.
- הנני מורה על הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 2 לנתבע 1.
- התובעת רשאית לגבות על דרך הקיזוז ועל חשבון חובו של הנתבע 1 כלפיה, כספים שמגיעים לנתבעת 2 מכוח פס"ד בתיק אזרחי בסדר דין מהיר 9558-04-16 מ.ע.ל. בערעור מיסים נ' המשרד לביטחון פנים - משטרת ישראל [נבו].
- נוכח זאת שהצדדים הגיעו למתווה לסיום ההליך מיד לאחר קדם משפט ראשון וללא צורך בשמיעת ראיות, הנתבעים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 ימים.