ראו גם ס' 83-81 לחוות הדעת, לרבות מסקנתו של רו"ח בוכניק כי: "התנועות בדפי הבנק של חשבונות הבנק של העסק בתקופה הרלוונטית, מלמדות על אופן הפעולה של פריטת השיקים והפקדת המזומן שהתקבל אגב הפריטה, בחשבונות הבנק, כאשר נמצא חוסר במזומנים, לעומת סכומי השיקים, כמובא בדוגמאות שלהלן (...)" (ההדגשה במקור).
וראו ס' 107(ו) ובו נכתב כי "ההפרש בין שיקים שנמשכו על ידי הנתבעים, לטענתם לצורך תשלום במזומן לעובדים ומימון הוצאות העסק, לבין המזומן שהופקד במקומם בחשבונות הבנקים הינו בסך 3,026,724 ש"ח" - כשבהקשר זה קיים הבדל בין רמי (1,246,392 ש"ח) ועופר (15,360 ש"ח). בהמשך, צוין גם כי 12 שיקים להוצאות פרטיות של רמי, בסך 54,100 ש"ח, נמשכו ללא חשבוניות או אסמכתאות לעסק (ס' 107(ז) לחוו"ד בוכניק).
ראו גם ס' 107(יד) וס' 107(טו), בהם נכתב כי: "בהתאם לדיווחיה לרשויות המסים, לברקת לא היו הוצאות שכר בתקופה שממרץ עד אוקטובר 2013. עם זאת, ברקת חייבה את מור שיווק באותה תקופה, בסך 271,436 ש"ח, עבור 'שכר עובדים לשטיפה', 'משכורות עובדים', 'שכר עובדים' וקיבלה תשלום בגין חיובים אלו".
- מהמקובץ לעיל עולה תמונה ולפיה שיקים פוזרו באופן רחב, בלא אסמכתאות ובסכומים שונים, לגורמים שלפחות לחלקם אין כל קשר לעסק המשותף. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים ולפיה בחלק מהפעמים, לפחות, אישר התובע לחברת ניכיון השיקים לפרוע אותם, באופן שמעיד שהוא אכן היה מודע לנעשה עמם. אולם, התובע עמד על כך שלא הבין בזמן אמת את משמעות השיחות והתייחס לכך כשאלה האם יש לכבד את השיקים או לא (עמ' 346, שו' 22-20), וכי מדובר במספר מועט של מקרים: "שאלו אותי אם אפשר לכבד את השיקים האלה, אמרתי למה שלא יכבדו את השיקים האלה? מה השאלה? למה שלא יכבדו? נראה לי הגיוני שיכבדו, זה שיקים שהעסק צריך לשלם לעובדים, זה הכל". בהמשך, ציין התובע כי אישר את השיקים בעקבות שיחות מרמי שיש לאשרם (עמ' 348, שו' 17-14). גרסה זו מקובלת עלי בעיקרה, ואף אם הייתי דוחה אותה, רחוקה מאוד הדרך מאישור בודד למספר ניכויים ועד הסקת מסקנה לאישור כולל של ההוצאות המפורטות לעיל ובחוו"ד בוכניק.
- תימוכין נוסף להתנהלות הנתבעים, העושים שימוש בכספי התובע לצרכיהם הם, נוגעת למוחמד זכארנה (להלן: "מוחמד"), אחד מקבלני המשנה לשטיפת הרכבים עמו פעל רמי במסגרת העסק המשותף. כשרמי עומת בחקירה הנגדית עם העובדה שההסכם עם מוחמד לא מותיר שורת רווח לחברה (כלומר, שהסכום ששולם למוחמד ולעובדיו הוא בדיוק הסכום שגבה העסק המשותף מלקוחותיו), הכחיש רמי את ההסכם וטען שאינו קשור אליו (עמ' 617, שו' 30; עמ' 618, שו' 15-11):
"לא יכול להיות שזה הסכם אמיתי (...) לא יכול להיות שהם קיבלו אותו מחיר. או שזו טעות סופר או שהדף הזה הודפס על-ידי מישהו שלא קשור אליי או שאין לי מושג או שזה בכלל דף, לא יודע, שיצא בכלל, לא יודע, אני לא זוכר. אבל לא יכול להיות מצב כזה".
- רמי גם עומת עם העובדה שמוחמד עבד רק חמישה חודשים עם העסק המשותף ונשאל האם רווח של מיליון ש"ח לתקופה קצרה שכזו הוא הגיוני (עמ' 621, שו' 18-13), וטען תחילה כי זה הכסף שהגיע לעובדים, בפרט שעבדו 24/7 לרבות בשבתות, הגם שהבהיר קודם לכן שהדבר ממילא לא שוקלל בתנאיהם (עמ' 623, שו' 26-14). כשב"כ התובע הטיח בפניו שאין הדבר הגיוני, שכן בתשעת חודשי הפעילות הרוויח העסק רק 1.4 מיליון ש"ח משטיפת הרכבים בהתאם לחוו"ד המומחה, התעקש שהכל "היה מתוקתק", כי התובע "העלים חשבוניות" וכי "לדעתי היה הרבה יותר מ-1.4 מיליון" (עמ' 624, שו' 28-4). טענה זו נסמכה בין השאר על התזה ולפיה ישראל והמומחים מטעמו ערכו את הנתונים, תזה שכאמור אינה מקובלת עלי ואתייחס אליה בהמשך.
- אם יש צורך בראיה נוספת המלמדת על גזילת כספיו של התובע שלא לצורכי העסק, אפנה להתנהלות באשר לכרטיסי האשראי. רו"ח בוכניק קבע כי בכרטיסי האשראי של העסק בוצעו עסקאות הנחזות כפרטיות בסכום של כ-62 אלף ש"ח בקירוב. כרטיסי אשראי אלו היו בשימוש רמי ועופר, ראו ס' 34(ב) ו-34(ג); ס' 107א(2) ו-107א(3) לחוות דעתו. אף בסעיף 35 לתצהירו של עופר נאמר כי: "הונפקו שני כרטיסי אשראי ונמסרו אלי לצורך תשלומים שונים של העסק, לרבות תשלומים אישיים של התובע כגון קנסות ודוחות חניה, חשבון מים וחשמל וכיו"ב. בנוסף, כרטיסי אשראי אלה שימשו לרכישת חומרים ומוצרים לעסק, רכישות דרך אתרי אינטרנט מחו"ל לחומרים חדשים לעסק, מזון לעובדים ועוד".
- בכרטיסים אלו נעשה שימוש לצרכים אישיים, כמפורט בנספחים 37 ו-38 לכתב התביעה ובחוו"ד בוכניק (ס' 102). כשעומת עופר בחקירה הנגדית עם הוצאות אלו, ניסה לטעון כי מדובר בהוצאות עסקיות וכי כל הוצאה אישית הייתה של ישראל (עמ' 871, שו' 34-12; עמ' 872, שו' 9-1):
ש. האם קיבלת הרשאה מישראל להשתמש בהיקפי כספים אלה? זה לא מעט.