תא (י-ם) 24639-12-23 יובל פלד נ' האוניברסיטה העברית בירושלים

פסק דין

תביעה למתן סעד הצהרתי וצו מניעה, שעניינה הקדש.
רקע עובדתי
1. "בית אילת" בנוי ברחוב ביאליק 17 בשכונת בית הכרם בירושלים (חלקה 18 בגוש 30159, להלן: הנכס). הנכס שימש בית המגורים של ד"ר אליהו אילת, מי שהיה שגריר ישראל בארצות הברית ולאחר מכן נשיאה של הנתבעת 1, האוניברסיטה העברית בירושלים (להלן: הנתבעת או האוניברסיטה), ואשתו גב' זהבה אילת (בני הזוג אילת ייקראו להלן: המקדישים). הבעלות על הנכס רשומה על שמה של הנתבעת 2, חברת חלקה 18 בגוש 30169 בע"מ אשר המקדישים היו בעלי המניות בה (להלן: החברה).
2. ביום 27.7.1980 נערך הסכם בין המקדישים לבין הנתבעת, אשר במסגרתו נקבע כי לאחר מותם של המקדישים, יוקדש הנכס להקדש ציבורי שמטרתו טיפוח וקידום החינוך וההשכלה, ולשם כך יועברו מניות החברה לנתבעת בכפוף לתנאי ההסכם (ר' הסכם ההקדש – נספח 1 לכתב התביעה, להלן: ההסכם).
3. על פי תנאי ההסכם, הנכס ישמש משכן לנשיא או לרקטור האוניברסיטה בתקופת כהונתם, ואם לא יהיה ניתן, בזמן מן הזמנים, להשתמש בנכס למטרה זו, תוכל הנתבעת בהסכמת הנאמנים לשכן בנכס פרופ' אורח לתקופה שלא תעלה על שנה אחת. אם לא יהיה ניתן להשתמש בנכס אף לשיכון פרופ' אורח, בהסכמת הנאמנים ישוכן בנכס מכון מחקר מענפי החברה, האומנות או הרוח (סעיפים 3.3-3.2 להסכם).
4. עוד נקבע בהסכם כי חבר הנאמנים של ההקדש ימנה שלושה חברים, תוך שההסכם נוקב בשמם של שלושת הנאמנים הראשונים, וכי המקדישים יחד עם הנתבעת יהיו רשאים בכל עת למנות נאמנים אחרים. במקרה שנבצר מנאמן למלא את תפקידו והמקדישים יחד עם הנתבעת לא מינו אחר במקומו, יוכלו שאר הנאמנים באישור בית המשפט למנות נאמן ולמלא את המקום שהתפנה (סעיפים 4.3-4.1 להסכם).
5. ביום 21.6.1990 נפטר ד"ר אליהו אילת ובהתאם לצוואתו מניותיו בחברה הועברו לרעייתו זהבה (ר' שטר הצוואה – נספח 3 לכתב ההגנה), וביום 22.3.1991 כאשר גב' זהבה אילת הייתה מאושפזת במחלקה הסיעודית בבית החולים, מונה עו"ד דב פרנקל, מכרם של בני הזוג, לבקשת האוניברסיטה אשר דאגה לטיפול בגב' זהבה אילת, אפוטרופוס עבורה בנושאי גוף ורכוש (ר' אסמכתאות בדבר מינוי עו"ד פרנקל לאפוטרופוס – נספח 4 לכתב ההגנה).
6. ביום 7.1.1993, אישר בית המשפט את בקשת עו"ד פרנקל להעביר את מניות החברה לאוניברסיטה. באותה עת, לא היו שלושת הנאמנים, מנהלי החברה אשר מונו בהתאם להסכם ההקדש, בין החיים, ועל כן ביום 26.4.1994 פנתה האוניברסיטה לעו"ד פרנקל וביקשה את הסכמתו בתור האפוטרופוס של גב' זהבה אילת למנות את מר משה ויגדור (מנכ"ל האוניברסיטה דאז), מר יצחק אמיר (מנהל הרשות לקרנות ונכסים באוניברסיטה דאז) ומר אילן לבנון (סמנכ"ל הכספים באוניברסיטה דאז) כמנהלי החברה. הסכמתו של עו"ד פרנקל התקבלה (ר' נספח 6 לכתב ההגנה).
7. במהלך השנים, משחדלו לכהן במשרות הרלוונטיות באוניברסיטה, התחלפו מנהלי החברה באחרים המועסקים גם הם בתפקידים בהנהלת האוניברסיטה, וכך היה גם לאחר שנת 1999 בה נפטרה גב' אילת (ר' נספח 7 לכתב ההגנה).
8. לאחר פטירתה של גב' אילת, ביום 3.1.2001 הגישה האוניברסיטה בקשה לרישום ההקדש אצל רשם ההקדשות וביקשה להירשם כנאמן ההקדש, וביום 1.3.2001 אושרה הבקשה (ר' נספח 8 לכתב ההגנה).
9. בשנת 2008 הוקצה הנכס על ידי הנתבעת לשיכונם של עמיתי המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית במהלך תקופת מחקרם כעמיתים במכון (ר' נספח 10 לכתב ההגנה). בדו"ח שהגישה הנתבעת לרשם ההקדשות בשנת 2014 היא דיווחה כי "הנכס שמש למטרותיו", ובדו"חות שהגישה לשנים 2015 עד 2019 דיווחה כי "המכון הישראלי ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית מארח קבוצות מחקר מחו"ל, לתקופות שונות במהלך השנה, ואת העמיתים והאורחים של הקבוצות אנחנו משכנים בדירות". הנתבעת ציינה בדוחות כי הנכס משמש לאירוח בשתי דירות נפרדות, תוך שהיא מציינת את רשימת הדיירים ששהו בנכס בתקופות האמורות (ר' נספח 6 לכתב התביעה).
10. בשנת 2021 החליטה הנתבעת לשפץ את הנכס ולבנות אגף חדש בצמוד לו, שישמש בניין מגורים לחוקרים אורחים של האוניברסיטה. לצורך כך פרסמה הנתבעת מכרז "למתן שירותי תכנון בנין מגורים לחוקרים אורחי האוניברסיטה העברית בשכונת בית הכרם, ירושלים" (ר' המכרז – נספח 11 לכתב ההגנה).
11. בבקשה להקלות בהיתר הבנייה שהגישה הנתבעת לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, התבקש היתר למבנה חדש בן 2.5 קומות אשר ימוקם מאחורי המבנה הקיים בנכס, כך שהמבנה הקיים ימצא בחזית. עוד התבקש לאשר ביצוע של שינויי פנים במבנה הקיים להתאמת נגישות, ושינויי פתחים במעטפת המבנה הקיים אשר הוגדר על פי הבקשה כבניין לשימור (ר' הבקשה להקלות בהיתר הבנייה – נספח 4 לכתב התביעה).
12. על פי ההצעה המעודכנת של הזוכה במכרז, המבנה הקיים ישמש לשטחים משותפים אשר ישרתו את החוקרים האורחים כגון חלל עבודה, סלון, מטבח משותף וכו', ואילו המבנה החדש שייבנה בחצר הנכס ישמש למגורי החוקרים האורחים ויכלול 12 דירות למגורים. המבנה החדש יהיה בן 5 קומות, אשר שתיים מהן תת קרקעיות (ר' נספח 12 לכתב ההגנה).
13. הנתבעת נשאה בגין פרויקט הרחבת הנכס בהוצאות בסך העולה על 600,000 ₪, כאשר כלל התחייבויותיה הכספיות ביחס לפרויקט עומד על סך של 2.5 מיליון ₪ (ר' נספח 19 לכתב ההגנה).
14. התובעים, תושבי שכונת בית הכרם בירושלים המתגוררים בבתים שסמוכים לנכס, מתנגדים לרצונה של הנתבעת לבנות בנכס מבנה נוסף לשיכונם של חוקרים אורחים, בטענה כי הנתבעת פועלת בניגוד להוראות כתב ההקדש.
15. לאחר פרסום המכרז, ביום 15.8.2021 פנו התובעים במכתב לנשיא האוניברסיטה ובו טענו כי האוניברסיטה מפרה את תנאי ההקדש עקב אי הקפדתה על קיום תנאי ההקדש במשך השנים, ורצונה לערוך שיפוץ בנכס אשר ישנה את הייעוד והשימוש בו. במכתבם דרשו התובעים כי האוניברסיטה תחדל מהניסיון לבנות מבנה נוסף ותתחיל לקיים את מטרותיו של ההקדש כפי שנקבעו בהסכם. ביום 19.8.2021 השיבה האוניברסיטה לתובעים כי פעולותיה עולות בקנה אחד עם הוראות ההקדש (ר' נספח 7 לכתב התביעה). ביום 9.2.2022 נשלח מכתב נוסף לאוניברסיטה מטעם התובעים ובו העלו התובעים בפני האוניברסיטה טענות דומות לטענות מושא התביעה דנן. ביום 10.3.2022 דחתה האוניברסיטה בשנית את טענותיהם (ר' נספח 8 לכתב התביעה).
16. ביני לביני, פנו התובעים ביום 29.12.2021 לרשם ההקדשות וטענו בפניו את טענותיהם נגד פעולותיה של האוניברסיטה בהקדש, וביום 20.3.2022 השיב רשם ההקדשות לתובעים כי מהבדיקה שערך "נראה כי התנהלות האוניברסיטה העברית עולה בקנה אחד עם הוראות הסכם הנאמנות שנחתם בינה לבין יוצרי ההקדש שבנדון" (ר' נספח 9 לכתב התשובה).
17. לצד העלאת טענותיהם כלפי האופן שבו הנתבעת פועלת ביחס להקדש, פעלו התובעים באפיק התכנוני והגישו התנגדות למתן היתרי הבנייה לנתבעת (ר' נספח 18 לכתב התשובה).
18. נוכח סירובה של הנתבעת לקבל את טענות התובעים הוגשה התביעה שלפני, בה מבקשים התובעים כי בית המשפט יבטל את מינויה של האוניברסיטה כנאמן, יורה על מינויים של נאמנים חדשים, בלתי תלויים, בהתאם לכתב ההקדש; יצהיר כי על פי כתב ההקדש אין לבנות על נכס ההקדש בניין נוסף ויש להימנע מפגיעה בשטח גינת הבית; ייתן צו מניעה שימנע מן האוניברסיטה לפעול להקמת מבנה נוסף בשטח נכס ההקדש; יאכוף על הנתבעות את השימוש בנכס בהתאם לכתב ההקדש – מעון לנשיא או לרקטור, אירוח פרופסור אורח בנכס, או אירוח מכון מחקר בתחומי האמנות החברה או התרבות. הנתבעות התנגדו לסעדים המבוקשים. רשם ההקדשות שב על העמדה שמסר לפניית התובעים וביקש לפטור אותו מהתייצבות.
19. עדויות הצדדים נשמעו בימים 17.2.2025 ו-4.3.2025. סיכומי הצדדים נשמעו ביום 21.4.2025. בפתח סיכומיו מסר עו"ד בן צור, בא-כוח האוניברסיטה כי בהמשך להערות בית המשפט מונו שלושה נאמנים: עו"ד עמי פולמן, עו"ד סלי בסון – היועצת המשפטית של האוניברסיטה הפתוחה, ומר דוד זקן – כלכלן ומי שהיה המפקח על הבנקים (עמ' 175, ש' 18-15). בהמשך הדברים הבהיר עו"ד בן צור כי "מי שמינה את הנאמנים זה פרופ' אשר כהן, נשיא האונ' שפנה אליהם" (עמ' 194, ש' 27).
הראיות
הוראות ההסכם
20. בטרם נידרש לעדויות שנשמעו ולטענות נסקור את הוראות ההסכם הנדרשות להכרעה במחלוקת בין הצדדים.
21. סעיפים 3.5-3.1 קבעו את אופן השימוש בנכס, וזו לשונם:
"3.1 הנכס ישמש משכן לנשיא או לרקטור האוניברסיטה העברית שיכהן בתפקיד זה מדי פעם, והאוניברסיטה והחברה יבטיחו מדי פעם בהסכם עם הנשיא או הרקטור המכהן, כי זכותו וזכות בני משפחתו להשתמש בנכס תהיה קיימת רק כל עוד הוא מכהן כאמור.
3.2 אם לא יהיה ניתן, בזמן מן הזמנים, להשתמש בנכס גם למטרה הנזכרת בסעיף קטן 3.1 כי אז בהסכמת הנאמנים פה אחד ובהעדר הסכמה כזאת, על פי הוראות החוק, להרשות זמנית שמוש בנכס, על פי דרישת האוניברסיטה, לשכונו של פרופסור אורח, (להלן - המשתמש) לתקופה שלא תעלה מדי פעם על שנה אחת. האוניברסיטה והחברה יבטיחו מדי פעם כי זכותו וזכות בני משפחתו של המשתמש תהיה קיימת כל עוד הוא מכהן כאמור.
3.3 אם לא יהיה ניתן, בזמן מן הזמנים, להשתמש בנכס למטרה הנזכרת בסעיף 3.2 לעיל, ישוכן בו מכון מחקר מיוחד בענפי חברה, אמנות או רוח, בהסכמת כל הנאמנים, ובהעדר הסכמה כזאת, על פי הוראות החוק.[...]
3.5 סדר העדיפויות של השמוש בנכס יהיה כאמור לעיל, לאמור תחילה כאמור בסעיף 3.1 לעיל ולאחר מכן לפי האמור בסעיף 3.2 לעיל ורק לבסוף כאמור בסעיף 3.3 לעיל".
22. ההסכם קבע כי חבר הנאמנים של ההקדש יהיה בן שלושה חברים (סעיף 4.1). זהותם של הנאמנים הראשונים נקבעה בהסכם, וכן נקבע כי "המקדישים ו/או אחד מהם, ביחד עם האוניברסיטה יהיו רשאים, בכל עת, למנות נאמנים אחרים במקום ממוניהם הקודמים" (סעיף 4.2). למקרה שלא יתאפשר לעשות כן, ההסכם קבע כי "אם ייבצר מאחד הנאמנים למלא את תפקידו, והמקדישים ביחד עם האוניברסיטה לא מינו אחר במקומו, ימנו שאר הנאמנים מדי פעם, או באשור ביהמ"ש גם [הטקסט חתוך – א.ד.] [...] הנאמן היחיד שייוותר בחיים מדי פעם, נאמן או נאמנים אחרים למלא את המקום שנתפנה, או המקומות שנתפנו". (סעיף 4.3). כמו כן נקבע כי "בהעדר מינוי של נאמן כאמור יחולו הוראות החוק" (סעיף 4.4).
23. במסגרת ההסכם התחייבה הנתבעת כבעלת מניות בחברה כי היא "תעשה מצדה את כל הפעולות הדרושות [...] כדי שחבר הנאמנים של ההקדש [...] אכן ייתמנו ויכהנו כחבר המנהלים של החברה" וכי האוניברסיטה תמנע "מכל פעולה שתהיה מכוונת או עלולה לשלול מהנאמנים את כהונתם כמנהלים בחברה או להגביל את פעולתם כמנהלים" וכן תימנע מלהצביע באסיפה הכללית של החברה "בעד החלטה שיהיה בה כדי לשנות את מעמדם של הנאמנים כמנהלים בלעדיים של החברה" (סעיף 4.6 להסכם).
24. בכל הנוגע לאפשרות שיבוצעו שינויים בנכס, נקבע בהסכם כך:
"5.5 לאחר שהנאמנים יקבלו את הנכס להחזקתם [...] הם יהיו זכאים, לפי בקשת האוניברסיטה ועל חשבונה, ולפי תכנון שהאוניברסיטה תכין, לבצע בנכס שינויי בניה, להוסיף לנכס חדרים ו/או אגפים נוספים שיהוו כלם חלק מההקדש כאילו נכללו בו מלכתחילה. הנאמנים יעשו כמיטב יכולתם שבנייה זו, [...] תהיה בראש ובראשונה על ידי תוספת קומה לבית הקיים ורק אם הדבר לא יספיק ו/או לא יתאפשר, יוסיפו חדרים ו/או אגפים לבית במפלס הקיים. כל תוספת בנייה תיעשה בדרך שתשמור ככל האפשר על אחידותו וצורתו הארכיטקטונית של הבית, וכן בדרך שתשמור על הגן ככל האפשר.
5.6 אם לצורך השגתה של מטרת ההקדש [...] יהיה הכרח להרוס חלק מהבית, או אף את כולו, יהיו הנאמנים זכאים לבצע הריסה כזאת, על פי החלטה פה אחד, לאחר שיוכח להנחת דעתם כי: א) הוכנה הקמת מבנה חדש מתאים (להלן – המבנה החדש) שיבוא תחת מה שייהרס וכי ב) למבנה החדש הושג רישיון כדין וכי ג) הובטח המימון להקמת המבנה החדש. המבנה החדש יהווה אף הוא לכל ענין הקדש ודינו לכל ענין הנזכר בחוזה זה כדין הבית הקיים בנכס"
(ההדגשות שלי – א.ד.)
העדויות
25. מטעם התובעים העידו התובעים 1 ו־2, עו"ד דורון שטרן ומר יובל פלד (להלן: שטרן ו-פלד), המתגוררים בסמיכות לנכס. מטעם הנתבעות העידו עו"ד רותם רביבי, מנכ"ל חברת נכסי האוניברסיטה העברית בע"מ, אשר שימש כאחד ממנהלי החברה, וכן עו"ד פפי יקירביץ', היועצת המשפטית של האוניברסיטה בין השנים 2023-1985 (להלן: רביבי ו-יקירביץ'). כמו כן העידו ארבעה נשיאים ורקטורים של האוניברסיטה לדורותיהם – פרופ' מנחם מגידור, פרופ' מנחם בן ששון, פרופ' ברק מדינה ופרופ' אשר כהן.
עדויות התובעים
26. בחקירתו הראשית תיאר פלד היכרות עמוקה וארוכת שנים עם המקדישים. לטענתו, הם הביעו בפניו את רצונם כי בית אילת ישמש את האוניברסיטה אך יישמר כמות שהוא:
"הכרתי את בני הזוג אליהו וזהבה, ולאורך כל השנים, אמרו שהם מתכוונים שהבית הזה יישאר כמו שהוא. היה להם מאוד חשוב. הגינה הייתה להם מאוד חשובה. [...] ידעתי לאורך כל השנים שהם מתכוונים לתת את הבית. למסור את הבית לאוניברסיטה, כדי שהבית והגינה תשמרנה". (עמ' 5-4)
27. פלד העיד כי הקשר בינו לבין בני הזוג אילת היה הבסיס להגשת התביעה, שכן הוא נחשף לרצונם של המקדישים בנוגע לשימוש בנכס:
"הוא [ד"ר אילת – א.ד.] אמר: 'אני רוצה שהבית הזה יישאר, יינתן לאוניברסיטה ושיישמר כמו שהוא'. זה הדבר המרכזי שאני זוכר מהשיחות איתם, בהקשר של הבית כמובן". (עמ' 5)
28. בחקירתו הנגדית אישר פלד כי הבנייה המתוכננת בנכס, הסמוך לביתו, הפריעה לו גם באופן אישי. לצד זאת, הוא טען כי הסיבה להגשת התביעה היא משולבת:
"אני רוצה להגיד שהקשרים שלי עם אליהו אילת, זה לא רק מיץ בתור ילד ששתיתי שם, אלא הייתי כבר בחור בין 30-40, ואני מכיר אותם ומוקיר אותם. והיה לי חשוב גם ההקדש וגם זה שלא יבנו לי מול הבית". (עמ' 17)
29. במענה לשאלת בית המשפט, השיב פלד כי היה מגיש תביעה גם אם היה מתגורר במקום אחר (עמ' 18).
30. מעדותו של שטרן עלו דברים דומים. בחקירתו הראשית העיד שטרן על יחסיו עם המקדישים וטען כי נחשף במסגרת יחסים אלו לרצונם בשימור הנכס:
"הכרתי את אליהו אילת מילדותי. אני הייתי ילד במגרש הסמוך, וכמו שיובל סיפר, הם היו חשוכי ילדים. והם לקחו ילדים ללימונדה, והכרתי אותו כשהייתי ילד. אחרי שבגרתי, חזרתי לגור בבית אחרי הצבא. אמי נפטרה ואבי עבר, וגרתי שם עם בת זוגי. ואז הייתה, נוצרה איזו ידידות אחרת של אנשים מבוגרים. הם באמת היו מבוגרים בהרבה מאיתנו, אבל היה מכנה משותף. [...] והוא סיפר מיוזמתנו. לי לא היה שום, אני מעולם לא שאלתי אותו את זה. תשמע, אני תרמתי. אני חושב שככה הוא השתמש במונח. תרמתי את הבית לאוניברסיטה העברית כדי שהוא ישמש כמשכן נשיאי ישראל [האוניברסיטה – א.ד.]. הבית הזה יישמר". (עמ' 24)
31. שטרן העיד כי אין לו אינטרס כלכלי בעצירת הבנייה ואף הפוך מכך, כי הגיש את התביעה נוכח רצונם של המקדישים:
"אני פה כי זה פשוט חורה לי. באמת. יש לי עניין בזה שזה יקוים. זה פשוט לא בסדר בעיניי, וזה הסיבה היחידה שאני מצליח לשלוף את עצמי עם העבודה ולרדוף אחרי העניין הזה, גם מול רשם ההקדשות וגם מול האוניברסיטה (...). אני חושב שמה שמתסכל אותי זה באמת שלא עושים את מה שרצו. לא עושים את מה שרצו האנשים שנתנו את הבית הזה. שמע, זה בית ששווה המון כסף". (עמ' 25)
עדויות הנשיאים והרקטורים של האוניברסיטה
32. עדויותיהם של הנשיאים והרקטורים לדורותיהם התמקדה בחוסר רצונם לעשות שימוש בבית אילת כבית מגוריהם בעת כהונתם.
33. פרופ' אשר כהן, המכהן משנת 2017 כנשיא האוניברסיטה, העיד כי עוד בתחילת כהונתו כרקטור, בשנת 2012, הועלתה בפניו האפשרות לעבור להתגורר בנכס. פרופ' כהן העיד שהבין כי הדירה אינה מתאימה עבור משפחתו, מטעמי נוחות (עמ' 51-50).
34. גם פרופ' ברק מדינה, אשר החליף את פרופ' כהן בתפקיד הרקטור בשנת 2017, העיד כי השיב בשלילה על ההצעה להתגורר בנכס (עמ' 57). בחקירתו הראשית העיד כי החלטתו נבעה הן מטעמי נוחות, הן משום שסבר כי השקעת כספים בשיפוץ עבור מגורים של הנהלת האוניברסיטה איננה ראויה מבחינה ציבורית (שם). בחקירתו הנגדית העיד פרופ' מדינה כי היה שותף לדיונים באפשרות להפוך את הנכס לבית דירות למרצים אורחים. לדבריו, בדיונים נדונה האפשרות שנשיא או רקטור עתידי ירצה לגור בנכס. ואולם, ממילא ניתן יהיה לשכן נשיא או רקטור שיחפצו בכך באחת מן הדירות שיבנו. כמו כן, הוא העריך כי התוכנית עשויה לחסוך לאוניברסיטה סכומי עתק עבור שיכון מרצים אורחים (עמ' 60-58).
35. דברים דומים נאמרו בעדויותיהם של פרופ' מנחם בן ששון, אשר כיהן כרקטור האוניברסיטה בשנים 2001-1996 וכן כנשיאה בשנים 2017-2009, ושל פרופ' חיים רבינוביץ', שכיהן כרקטור האוניברסיטה בשנים 2008-2001. שניהם העידו כי משיקולים משפחתיים בחרו שלא להיענות להצעה לעבור להתגורר בנכס (עמ' 61 ו־69).
עדותה של יקירביץ'
36. עו"ד יקירביץ' העידה כי לאחר פטירתו של ד"ר אילת היא עמדה בקשר עם עו"ד דב פרנקל, אשר מונה לאפוטרופוס לגב' אילת (עמ' 73-72). מעדותה של יקירביץ' עלה כי סוכם עם עו"ד פרנקל להעביר את מניות החברה לאוניברסיטה, כפוף למימוש הכתוב בהסכם הנאמנות (שם). עוד היא העידה כי בהמשך לכך מונו מנהלים לחברה, וכי ההקדש נרשם לאחר פטירתה של גב' אילת (עמ' 75-74). אשר לרישום האוניברסיטה כנאמן, העידה יקירביץ' כי זהו רישום פורמלי בלבד לצורך ניהול ההקדש מול רשם ההקדשות. לדבריה, מדובר היה בפרקטיקה הנוהגת מול הרשם, אשר העדיף להתנהל מול גורם אחד (עמ' 76-75, 100-99). בנוסף, יקירביץ' העידה כי כאשר הנכס הושכר בשכירות משנה, בניגוד לתנאי ההקדש, היא הורתה לחדול מכך (עמ' 79-78).
עדותו של רביבי
37. רביבי העיד כי במהלך כהונתו עלתה לדיון האפשרות לשפץ את הנכס, ולבחון כיצד ניתן לטפל בו מבחינה תכנונית וכן מבחינת תנאי ההקדש. לפי עדותו של רביבי, הוחלט לקדם את המיזם המתוכנן תוך מחשבה שהוא הולם את מטרות ההקדש שהן טיפוח ההשכלה בישראל (עמ' 121-120). במסגרת זאת, הוא העיד כי התוכנית כללה את שימור הבית הקיים לצד בנייה של אגף נוסף לצורך שיכון אורחים (שם). מלבד זאת, רביבי העיד כי לצד תפקידו כמנהל חברת הנכסים של האוניברסיטה הוא מונה לדירקטור בחברה, וכי במסגרת זאת תפס את תפקידו כאחד משלושת הנאמנים של ההקדש (עמ' 130).
עיקרי טענות הצדדים
עיקרי טענות התובעים
38. התובעים טוענים כי אין לאפשר לאוניברסיטה להוציא לפועל את תכניתה לבנות בנין מגורים לחוקרים אורחי האוניברסיטה בשטח ההקדש, שכן בנייה כאמור איננה בסמכות האוניברסיטה ונעשית בניגוד להוראות ההקדש ולדין.
39. לטענת התובעים לאוניברסיטה כלל לא הייתה סמכות למנות נאמן או לשמש בעצמה נאמן להקדש בעת שעשתה כן בשנת 2001. מאחר שהנאמנים הראשונים שמונו בכתב ההקדש נפטרו כולם, היה על האוניברסיטה לבקש מבית המשפט למנות נאמן על פי סעיף 21(ב) לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות), אולם האוניברסיטה לא פעלה למינוי אלא נרשמה בעצמה כנאמן. רישום האוניברסיטה או מי מטעמה כנאמן מנוגד לחוק ובטל.
40. באשר לאישור האפוטרופוס של גב' אילת את מינוי מנהלי החברה לנאמנים, טוענים התובעים שהאפוטרופוס לא אישר למנותם כנאמנים אלא כמנהלי החברה בלבד, וכי ממילא אפוטרופוס אשר מונה לאחד משני מקדישים, אינו יכול לפעול בניגוד לכתב ההקדש.
41. טענה נוספת נוגעת לכך שהאוניברסיטה מינתה את מי שמועסקים אצלה בתפקידי ניהול לתפקיד מנהלי החברה, העבירה 20% ממניותיה לבעלות נשיא האוניברסיטה, ולאחרונה אף הגדילה לעשות ומינתה כמנהלי החברה את מנהלי החברה לנכסים באוניברסיטה בע"מ שהינה חברה מסחרית לכל דבר ושמנהליה אינם כפופים לכתב ההקדש.
42. כל האמור, נעשה בניגוד להוראותיו המפורשות של כתב ההקדש לפיו נדרשת "הפרדת רשויות" בין האוניברסיטה לבין הנאמנים, לאוניברסיטה לא ניתנה סמכות למנות נאמן לבדה, וכן שחבר הנאמנים ימנה שלושה חברים והם ימונו כמנהלי החברה.
43. עוד טוענים התובעים כי נכס ההקדש הוזנח ומעולם לא שימש למטרה הראשית שקבעו המקדישים בכתב ההקדש – משכן לנשיא או לרקטור האוניברסיטה, זאת למרות שבכתב ההקדש נכתב שכל אחד מהשימושים המשניים יותר באופן זמני בלבד ובהסכמת כל הנאמנים. למרות תשובת הנתבעת לפניית התובעים לפיה השימוש בהקדש למטרתו הראשית איננה ישימה עקב העדפתם של הנשיאים והרקטורים להתגורר בביתם הפרטי, ספק רב אם זכות זו בכלל הובאה לידיעת האחרונים.
44. כמו כן, אף אם הנשיאים והרקטורים לא רצו לממש את זכותם להתגורר בנכס, סביר שעמדתם נובעת מכך שהאוניברסיטה לא קיימה את חובתה לדאוג שהנכס יהיה תקין וראוי לשימוש, לא טיפלה בגן ובחצר, והזניחה את הנכס באופן מתמשך.
45. התובעים מוסיפים כי מהדיווחים שהגישה האוניברסיטה לרשם ההקדשות, עולה כי נעשה שימוש בנכס רק למטרה המשנית של שיכון פרופ' אורח, וזאת בחלק קטן מהזמן תוך פיצול הבית לשתי יחידות אירוח לשיכונם של מספר חוקרים, בניגוד להוראות כתב ההקדש המדברות בלשון יחיד.
46. לבסוף טוענים התובעים כי לאחר עשרים שנות הזנחה ואי שימוש בנכס למטרות ההקדש, תכניתה של האוניברסיטה לבנות על שטח ההקדש בניין חדש בן 12 דירות שייבנה על הגן בשטח ההקדש, בניגוד לרצונם של המקדישים לשמור ככל האפשר על הגן אשר מיועד לשמש כמעונות לחוקרים – יסכל לצמיתות את השימוש בנכס ההקדש למטרות ההקדש.
47. התובעים מדגישים כי התכנית האמורה תנציח שימוש בנכס למטרה שאינה מותרת על פי כתב ההקדש, תעשה כל זאת ללא אישור נאמנים עצמאיים, ותביא לשינוי פיזי בלתי הפיך בנכס שהוקדש לנתבעת. כל זאת בניגוד לדין, להוראות כתב ההקדש ולרצונם של המקדישים.
48. התובעים אינם מתעלמים מטענת הנתבעות באשר להיעדרה של זכות עמידה. לטענתם זכות העמידה שלהם בתביעה נובעת מחוק הנאמנות המעניק את הזכות לכל ה"מעוניין בדבר", וכן כי זכות עמידה זו רחבה ביותר והרחבת מעגל הפונים האפשרי לבית המשפט משרתת את תכלית החוק. עוד הם טוענים שלא השתהו בהגשת התביעה שכן כתב ההקדש ופרטיו לא היו ידועים להם עד שהצליחו להשיגו, וכן כי הנתבעת איננה יכולה להיתלות בעמדת רשם ההקדשות.
עיקרי טענות הנתבעות
49. הנתבעות ביקשו לסלק את התביעה על הסף עקב היעדרה של זכות עמידה, שיהוי, וחוסר ניקיון כפיים. לטענת הנתבעות לתובעים אין זכות עמידה, ולפי סעיף 39 לחוק הנאמנות הם אינם רשאים לפנות בעניינו של הקדש, שכן הם אינם מי שהותר להם לפנות: נאמן, נהנה, יוצר הנאמנות ואדם אחר המעוניין בדבר. התובעים אינם נמנים עם שלוש החלופות הראשונות, ובאשר לחלופה הרביעית, הנתבעות טוענות שבכדי שאדם יחשב אדם "המעוניין בדבר" עליו להראות אינטרס אמיתי ביחס לנאמנות, וכי סכסוך שעניינו תכנון ובנייה בין שכנים אינו מעיד על אינטרס כזה אלא מאיין אותו.
50. לטענת הנתבעות, מי שמבקש להיחשב 'אדם המעוניין בדבר' נדרש להציג אינטרס אובייקטיבי בקשר להקדש שמשמעותו כי המבקש להיחשב כמעוניין בדבר יפיק מכך הנאה ישירה או עקיפה, וזאת בניגוד לענייננו בו התובעים לא מצביעים על יכולת להפיק הנאה מההקדש או מזכות שמימושה מותנה בהקדש. התובעים מבקשים לנקוט מסלול עקיף לטיפול בטענות שהם מבקשים לטעון על רקע בנייה בנכס שכן לנכס שבבעלותם. כל זאת ביתר שאת כאשר רשם ההקדשות קבע במפורש כי התנהלות האוניברסיטה עולה בקנה אחד עם הוראות כתב ההקדש.
51. יתר על כן, הגשת התביעה נעשתה בשיהוי העולה לכדי חוסר ניקיון כפיים. התביעה הוגשה יותר מ-20 שנה לאחר רישום ההקדש שכנגדו התובעים מלינים, ושנים לאחר שהאוניברסיטה השתמשה בנכס לשימוש החלופי של אירוח פרופסורים אורחים. במשך שנים רבות מעשיה של האוניברסיטה בנכס לא ענייננו כלל את השכנים ולא נשמעה טענה מצדם, וזאת עד שהתובעים פנו לרשם ההקדשות לראשונה ביום 26.12.2021, בסמוך לפרסום הפרויקט שהאוניברסיטה מתכננת להוציא לפועל בנכס.
52. לטענת הנתבעות השיהוי בו לוקה התובענה כמוהו כזניחת עילת התביעה בכל הנוגע למינויה של האוניברסיטה כנאמן ולשימושים שעושה האוניברסיטה בנכס. שיהוי זה גרם לנתבעות נזקים רבים שכן במשך תקופה זו האוניברסיטה השקיעה והוציאה הוצאות רבות על הנכס. באשר להליכי ההרחבה, התובעים היו מודעים במשך יותר משנתיים לפני הגשת התביעה על כוונותיה של האוניברסיטה להרחיב את הנכס ולבנות בו. למרות זאת, התביעה הוגשה רק בסוף שנת 2023, במקביל להגשת ההתנגדויות לבקשת האוניברסיטה לקבלת היתר הבנייה.
53. הנתבעות מבקשות ללמוד מעתירת התובעים לצו מניעה על כך שאין להם טרוניה אמיתית על הזנחתו, ולכן כל מטרתה של התביעה היא להוסיף "זירה" במאבק התובעים למניעת הרחבת הנכס.
54. באשר לסעדים שהתבקשו במסגרת התביעה, הנתבעות טוענות כי דינם להידחות על רקע אישורו של רשם ההקדשות את רישום האוניברסיטה כנאמן ותשובתו המפורשת לתובעים בשנת 2022 כי האוניברסיטה פועלת בהתאם לכתב ההקדש, וכן כי הסעדים שהתבקשו מהווים מעקף להליכים התכנוניים התלויים ועומדים בנוגע לנכס וממילא האוניברסיטה תכננה את פרויקט חידוש הבית בהתאם להוראות כתב ההקדש. לטענת הנתבעות מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט מצד התובעים.
55. בהתייחסותן לטענות כתב התביעה לגופן, טוענות הנתבעות כי השימוש בנכס נעשה בהתאם להוראות כתב ההקדש, לאחר שהוברר כי נשיאי האוניברסיטה והרקטורים אינם מעוניינים לגור בנכס אלא מעדיפים להמשיך ולהתגורר בביתם הפרטי, וזאת מטעמים של נראות ציבורית ונוחות. על כן, ומשהחלופה המועדפת בכתב ההקדש נמצאה כבלתי רלוונטית, פעלה האוניברסיטה למימוש חלופות השימוש המשניות ואירחה בנכס פרופסורים אורחים, תוך שהיא מקפידה על ארעיות השימוש שנקבעה בכתב ההקדש כך שהפרופסור האורח לא ישהה בנכס לתקופה העולה על שנה. עוד מציינות הנתבעות, כי העובדה שבנכס ישוכנו מספר פרופסורים ולא אחד, מצביעה ביתר שאת על קיום מטרת העל של ההקדש "טיפוח וקידום החינוך וההשכלה".
56. בנוגע לפרויקט הרחבת הנכס לצורך בניית 12 יחידות דיור לחוקרים אורחים, טוענות הנתבעות כי הוא נעשה בהתאם להוראות הסכם ההקדש המורות כי יהיה ניתן לערוך שינויים בנכס לבקשת האוניברסיטה ועל חשבונה ובתוך כך להוסיף לנכס חדרים או אגפים נוספים, וכן בהתאם להוראות המורות כי מטרתו של הנכס היא שיכון פרופסורים אורחים.
57. הנתבעות מבהירות כן הן שומרות על אחידותו וצורתו הארכיטקטונית של הבית ועל גינתו ככל האפשר, שכן בהתאם להוראות אלה נשכרו שירותיהם של אדריכל שימור המלווה את הליך התכנון, אגרונום שערך סקר עצים ואדריכל נוף שנשכר במטרה לתכנן ולפתח את הגן. ההרחבה משמרת לחלוטין את הבניין הקיים, האגף החדש מופרד לחלוטין מהבית לשימור, וכדי לשמר את המאפיינים של הבית תוכננה חנייה תת-קרקעית שהינה יקרה.
58. אמנם בכתב ההקדש נכתב כי הוספת אגפים חדשים לנכס תתבצע לא במפלס הקיים אלא על ידי תוספת של קומה למבנה "אלא אם הדבר לא יספיק ו/או לא יתאפשר", אך בענייננו, ההחלטה על הוספת אגף נפרד במפלס הקיים לא הייתה ישימה עבור מטרות ההרחבה ואף הייתה מקשה על שימור צורתו של המבנה המקורי.
59. הנתבעות מדגישות שבמסגרת ההצעה שנבחרה במכרז יוחדו אזורים בנכס לחללי עבודה משותפים לדיירים שיתגוררו בו, ושימוש זה תואם את החלופה השלישית בכתב ההקדש לשימוש בנכס, ל"מכון מחקר".
60. בנוגע לטענות התובעים כי רישום האוניברסיטה כנאמן ההקדש נעשה שלא כדין, הנתבעות טוענות כי החלפת הנאמנים הראשונה בוצעה לאחר ששלושת הנאמנים המקוריים נפטרו בתחילת שנות התשעים בתיאום עם עו"ד פרנקל האפוטרופוס של גב' אילת בהתאם לסעיף 4.2 להסכם ההקדש, וההחלפות שלאחר מכן בוצעו גם הן בהתייעצות עם עו"ד פרנקל, ובהסכמת יתר הנאמנים בהתאם לסעיף 4.3 להסכם ההקדש. ההחלפה האחרונה הייתה בבקשת רישום ההקדש מטעם הנתבעת כנאמן על הנכס, אשר גם נעשתה בתיאום עם עו"ד פרנקל ואושרה על ידי רשם ההקדשות.
61. לטענת הנתבעות, טענת התובעים לפיה יש להקפיד על הפרדה כדי למנוע ניגוד עניינים בין הנאמנים לאוניברסיטה הינה טענה מנותקת שאיננה מבינה את הדין החל, שכן מדובר בהקדש ציבורי אשר האוניברסיטה היא הנהנת לפיו, ולא מתעורר חשש לניגוד עניינים שהיה עלול להתעורר בהקדש פרטי. הדברים נכונים בענייננו, שכן לא זו בלבד שמדובר בהקדש ציבורי, אלא מדובר בנהנה יחיד ועל כן אין חשש מפני ניגוד עניינים.
62. הנתבעות מוסיפות כי הסכם ההקדש לא מגביל את מיהות הנאמנים והאפשרות להחליפם בבעלי תפקיד אחרים, וכי בני הזוג אילת גילו בכך שמינו כנאמן איש סגל באוניברסיטה את דעתם שאין מניעה שבעלי תפקיד באוניברסיטה יהיו נאמנים.
63. ביחס לדרישה לשלושה נאמנים שיכהנו כמנהלי החברה בעוד הנתבעת רשומה כנאמנה יחידה, הנתבעות משיבות כי רישום הנאמנים ברשם ההקדשות הינו דקלרטיבי בלבד ובענייננו רישום הנתבעת נעשה מטעמי נוחות, אך ברישום זה אין בכדי לשנות מהמצב בפועל לפיו שלושת מנהלי החברה הם הנאמנים של ההקדש – כך קודם לרישום ההקדש וכך לאחריו. לטענת הנתבעות לכל היותר מדובר בפגם טכני שכן הנתבעת הוגדרה בהסכם ההקדש בתור הנהנת היחידה בנכס, והמנהלים הם בעלי תפקיד מטעמה. לצד האמור, נוכח הערות בית המשפט, מינתה האוניברסיטה, כאמור, שלושה נאמנים חדשים שאינם נושאי משרה באוניברסיטה.
64. מכל מקום, אף אם נניח שנפל פגם ברישום הנתבעת כנאמן, אין זה מצדיק את מתן הסעדים שהתבקשו בעתירה – צו מניעה כנגד קידום הרחבת הנכס.
65. לבסוף הנתבעות טוענות כי המדובר בהסכם ואותו יש לפרש לפי אומד דעת הצדדים ותכלית ההסכם, המטרה של "טיפוח וקידום החינוך וההשכלה" מוגשמת הלכה למעשה על ידי השימוש שהנתבעת עושה בנכס. הנתבעות חוזרות על טענתן כי אף אם היה ממש בטענות התובעים, לא היה בכך בכדי לזכות אותם בסעדים המבוקשים על ידם, אלא לכל היותר להביא לשינוי של תנאי ההקדש, אשר בהסכמת הנתבעת שהיא הנהנת איננו נדרש לפעולה כלשהי.
דיון והכרעה
66. לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות בשל היעדרה של זכות עמידה לתובעים. עם זאת, ובהינתן המידע שעלה במהלך ניהול ההליך, מצאתי לנכון כי יש להתייחס גם באשר לאופן בו פעלה האוניברסיטה בניהול ההקדש. התייחסות זו יוצאת מנקודת הנחה שהאוניברסיטה תכבד את הערות בית המשפט, על אף דחיית התביעה, כפי שהצהיר בא כוחה (עמ' 181, ש' 9; 17-16).
67. הקדש מוגדר בחוק הנאמנות כ"הקדשת נכסים לטובת נהנה או לטובת מטרה אחרת" (סעיף 17 לחוק הנאמנות). בכך, הרחיב חוק הנאמנות את המונח "הקדש", אשר התמקד בעבר בנאמנות שנועדה למטרות צדקה (בע"מ 7033/15 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 [נבו] (1.9.2016); ירון אונגר נאמנות בנכסים 411 (חוק לישראל בעריכת נחום רקובר, 2010)). לצד זאת, חוק הנאמנות ייחד פרק לנאמנות שמטרתה או אחת ממטרותיה היא קידומו של ענין ציבורי, המכונה בחוק "הקדש ציבורי" (סעיף 26(א) לחוק הנאמנות). פרק זה כולל בין היתר הוראות שונות המסדירות את תפקידו של רשם ההקדשות, לרבות רישום וקבלת דין וחשבון מנאמנים. פיקוחו של רשם ההקדשות בכל הנוגע להקדשות ציבוריים נועד להתמודד עם הסיכון הכרוך בכך שבהקדשות אלו לרוב אין גורם המעוניין לפקח על מימוש מטרות הנאמנות (ראו שלמה כרם חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 743 (2004) (להלן: כרם)).
68. חוק הנאמנות כולל גם הוראות שונות לגבי מעורבותו של בית המשפט בניהול ההקדש, המבטאות את התפקיד המרכזי של בית המשפט בפיקוח ובהסדרה של פעולות הנאמן (רע"א 9420/04 הנאמן הציבורי נ' יעקב אגמון, פ"ד נט(5) 289, פסקאות 20-19 (2005)). סמכויות רחבות אלו נועדו לאפשר לבית המשפט לפקח על הגשמת מטרות ההקדש, רצונם של יוצרי ההקדש וכן את טובת הנהנים (שם). כך למשל, סעיף 19 מאפשר לבית המשפט לתת לנאמן הוראות בנוגע לניהול תפקידו, ואף לסטות מהכתוב בכתב ההקדש. כמו כן, סעיף 21(ב) מסמיך את בית המשפט למנות נאמן לתקופה ובתנאים שייראו לו, בהיעדר מינוי נאמן לפי תנאי ההקדש. סעיף 23 מאפשר לבית המשפט לשנות או לבטל הוראה מהוראות כתב ההקדש.
זכות העמידה
69. ביטוי נוסף למעורבותו הרחבה של בית המשפט בענייני הקדשות מצוי בהוראות סעיף 39 לחוק הנאמנות, המורה כי:
"בכל ענין לפי חוק זה רשאי לפנות לבית המשפט כל נאמן, נהנה, יוצר הנאמנות או אדם אחר שמעונין בדבר; וכן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו לפתוח בכל הליך לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בהליך כזה, בכל הנוגע לנאמנות ובכל דבר אחר שהוא סבור שיש בו ענין לציבור" (ההדגשה הוספה – א.ד.)
70. ביסוד הוראה זו האינטרס הציבורי בהרחבת מעגל הפונים לבית המשפט, כדי לאפשר את הבאת עניינה של הנאמנות לבחינה שיפוטית (ראו כרם, בעמוד 807; בש"א (מחוזי ירושלים) 2596/03 מרזל נ' ועד הישיבות בארץ ישראל, פסקה 20 [נבו] (4.1.2004) (להלן: עניין מרזל)). אינטרס ציבורי זה נובע מהחשש מפני ניצול לרעה של נכסי הנאמנות.
71. בפרט, בענייני הקדשות קיים חשש כי לא יהיה גורם בעל ענין רב מספיק כדי לפקח על מימוש מטרות ההקדש. חשש זה מתעורר בענייננו, שכן יוצרי ההקדש אינם בין החיים ואין נהנים נוספים או יורשים פוטנציאלים אשר עשויים להיכנס בגדר "מעוניינים בדבר". חסימת הדרך לבית המשפט באמצעות הגבלת זכות העמידה עלולה אפוא למנוע פיקוח על מימוש תנאי ההקדש ומטרותיו.
72. תכליתו של סעיף 39 שונה גם מתכליות של הסדרים אחרים, דוגמת סעיף 153 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. סעיף זה קובע אף הוא הסדר דומה:
"בכל ענין המסור לפי חוק זה לבית המשפט רשאי לפנות אליו כל מי שמעונין בדבר; כן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, אם הוא סבור שיש בדבר ענין לציבור, לפתוח בכל הליך משפטי לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בכל הליך כזה".
73. ואולם, צו ירושה שונה מכתב ההקדש, מאחר שהוא מתייחס לחלוקת הזכויות בין היורשים בנכס (עניין מרזל, בפסקה 17). בשונה מכך, באשר לכתב הקדש עשויות להתעורר שאלות במהלך חיי הנאמנות הנוגעות לתנאי הנאמנות ולמימושם בפועל, ומכאן הסמכויות הרחבות שהוקנו לבית המשפט בחוק הנאמנות (כרם, בעמ' 635).
74. ואכן, בתי המשפט היו נכונים להרחיב את מעגל הפונים. כך, בעניין מרזל קיבל בית משפט זה (כב' השופט י' שפירא) את בקשתו של עובד של מוסד שהוקם לפי כתב הקדש להצטרף להליך. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש) אף הכיר ביחסי שכנות ככאלה שמקימים זכות עמידה בנסיבות דומות לענייננו (ת"א (מחוזי נצ') 21678-01-21 רבינוביץ נ' פקידים אן ארמכלים דר ישראליטיש כימונטין אין הט הליגן לנד [נבו] (5.4.2021)).
75. אף על־פי כן, ברי כי לא ניתן להרחיב את מעגל הפונים ללא הגבלה. הכרה בזכות העמידה ביחס לגורם שאין בינו לבין ההקדש ולא כלום, כמוה כמחיקת הדרישה המעוגנת בחוק לקיומו של "עניין" בדבר. היא אף עלולה להוביל לניצול לרעה של הליכי משפט למטרות שאין להן קשר לנאמנות.
76. הכרה בזכות העמידה של גורם שאין בינו לבין ההקדש ולא כלום איננה שונה ממתן זכות עמידה לעמותה ציבורית המבקשת להגשים את רצון המקדישים, אף שענייניה של העמותה אינם נוגעים לנאמנות. בשונה מזכות העמידה המנהלית, חוק הנאמנות כולל דרישה מפורשת ל"עניין" בדבר, ובכך נתן המחוקק את דעתו כי נדרשת זיקה בין הפונה לבין עניין הקשור בנאמנות. לפיכך, כשם שלא ניתן לראות בעמותה ציבורית שאינה קשורה לנאמנות כ"מעוניינת" בדבר, כך גם לא ניתן לראות בפונה אחר כבעל עניין אך משום שביקש להגן על רצונם של המקדישים, אלא אם הצביע על כך שקיים לו עניין בנאמנות.
77. למסקנה דומה הגיע המלומד שלמה כרם בספרו:
"אין החוק מתנה את רשות הפנייה (לביהמ"ש – א.ד.) בקיומה של עילת תביעה כלשהי לפונה. אין רשות הפנייה מותנית איפוא בכך שהופרה זכותו של הפונה: 'אדם שמעוניין בדבר' אין לו זכות כלשהי. בית המשפט אינו מוגבל לדיון בהושטת תרופה לפונה. הפונה עשוי אפוא לבקש תרופה שלא עבור עצמו, אלא עבור הנאמנות או לשם קידום מטרותיה.
[...]
מעמדו של הפונה לבית המשפט מוכתב על ידי הצורך בהנעת בית המשפט להתערב בדרכי ניהולה של נאמנות. לעומת זאת, לא ניתן לפתוח את שערי בית המשפט בפני כל מתערב לשם העלאת בעיות בנושא מימושה של נאמנות מסוימת, כדי למנוע פניות שיש בהן משום שימוש בהליכי בית-המשפט למטרות זרות. לכן, הוגדרה קבוצת פונים לגיטימיים: היא רחבה דיה מכדי לכלול רק את מבקשי הסעד לעצמם וצרה מכדי לשמש זירה לגורמים שאין להם ולא כלום עם הנאמנות"
(כרם, בעמודים 809-808).
78. בהמשך מציין כרם כי "המעוניין בדבר" הוא אדם שאיננו נהנה, ובכל זאת יש לו עניין בנאמנות. עניין בנאמנות עשוי להיות קיומה של זכות שמימושה מותנה בפעילות הנאמן (נושה של נהנה המעוניין שהנהנה יגבה את המגיע לו מהנאמן); קיומם של "סיכויים" לזְכוּת (כאשר יורשו של נפטר שיצר הקדש מבקש לבטל את ההקדש כדי לזכות בנכסיו); וכן קירבה היוצרת עניין (קרוב משפחה של יוצר ההקדש המעוניין במילוי משאלותיו של היוצר) (שם, בעמ' 818-817).
79. בהקשר זה התובעים טוענים כי יחסיהם עם המקדישים היו קרובים, וכי המקדישים שיתפו אותם במשאלותיהם ביחס לנכס. לא מצאתי בענייננו כי הקרבה המתוארת על־ידי התובעים עומדת ברף הנדרש כדי להכיר בהם כמעוניינים בדבר. המדובר ביחסי שכנות, ואף אם רחשו התובעים כבוד וההערכה למקדישים, לא מצאתי כי קרבה זו עולה כדי קרבה היוצרת עניין או שהיא הסיבה שהובילה אותם לנקוט בהליכים משפטיים.
80. לכך יש להוסיף כי התובעים מנהלים מול הנתבעות סכסוך אחר, שעניינו תכנון ובנייה. קיומו של סכסוך כזה מספק הסבר סביר יותר לעניין שמצאו התובעים בהקדש. מדובר בעניין זר למימוש תנאי ההקדש, ומשכך קיום הסכסוך מקשה אף יותר על האפשרות להציגם כמי שמעוניינים בדבר (ר' ע"א 10010/08 כהנמן נ' מרקוביץ, פסקה 8 [נבו] (2.12.2009) (להלן: עניין כהנמן).
81. בית המשפט העליון קבע בעניין כהנמן כי "דווקא בשל הסכסוך בין המערער לבין המשיב, אין לאפשר למשיב להציג עצמו כ'מעוניין בדבר'. במילים אחרות, הסכסוך שבין המשיב לבין המערער צריך להיפתר באופן ישיר".
82. לצד זאת, בשונה מהמקרה שלפנינו, בעניין כהנמן היה בעל עניין אחר שהתובע ביקש להיכנס בנעליו ולהתעבר על ריב לא לו. עובדה זו עמדה ביסוד ההכרעה, תוך שבית המשפט ציין כי "שעה שקיים אדם שהוא הנהנה (או הנאמן או יוצר הנאמנות) ולכאורה יש באפשרותו החוקית והמעשית לנקוט הליך, אין לאפשר לאחר, שמעמדו אינו ברור, להניע מהלך שיפוטי אלא בנסיבות מיוחדות" (שם).
83. בענייננו דומה כי אין בעל עניין אחר שבאפשרותו החוקית והמעשית לנקוט הליך. במקרה זה מתקיים מצב שבו לא הנהנה ולא יוצרי ההקדש עשויים להגיש תביעה נגד פגמים בפעולותיה של הנתבעת כנאמן, שכן הנהנה והנאמן חד הם, ויוצרי ההקדש אינם בין החיים. משכך, דחיית התביעה על הסף מחמת היעדר זכות עמידה תמנע כל אפשרות לפיקוח שיפוטי על מימוש תנאי ההקדש.
84. המענה לקושי ייחודי זה אינו בהרחבת זכות העמידה אלא במתן האפשרות ליועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו לפנות לבית המשפט. בהיותם ערים לכך, התובעים פנו לרשם ההקדשות, שהוא הגורם שאמור היה להניע תהליך של בדיקה ובחינה, אלא שהרשם לא מצא כי נפל פגם בהתנהלותה של האוניברסיטה. הדעת נותנת כי המסלול המתאים בנסיבות אלה אינו הכרה בתובעים כ"מעוניין בדבר" אלא תקיפה ישירה של עמדת רשם ההקדשות בהליך מנהלי.
85. לסיכום, מצאתי כי אין לתובעים זכות לתבוע וכי הם אינם בגדר "מעוניין בדבר" כאמור בסעיף 39 לחוק הנאמנות. לפיכך, דין התביעה להידחות. נוכח מסקנה זו, לא ראיתי מקום להידרש לטענות האחרות שהעלו הנתבעות לדחיית התביעה או לסילוקה על הסף.
נאמני ההקדש ודרך מינוים
86. על אף המסקנה אליה הגעתי, ובהינתן הצהרת האוניברסיטה כמפורט לעיל והיריעה שנפרשה לפני, מצאתי לנכון להתייחס לטענות לגופן.
87. על פני הדברים, יש ממש בטענת התובעים כי על פי תנאי הסכם ההקדש נדרש מינויים של שלושה נאמנים להקדש וקביעת האוניברסיטה כנאמן מעוררת קושי. הנאמנים שמונו בכתב ההקדש לא היו נציגי האוניברסיטה אלא אנשי ציבור בעלי שם ומעמד. עוד נקבע בהסכם כי הנאמנים הם שיהיו מנהליה של החברה ולא ההיפך. מינוי האוניברסיטה כנאמן יוצר זהות בין הנאמן לבין הנהנה.
88. אמנם, כפי שטוענת האוניברסיטה, בהקדש ציבורי לא חל סעיף 21(ה) לחוק הנאמנות האוסר על מינוי נהנה כנאמן כל עוד הדבר לא הותר בכתב ההקדש. כמו כן, גם ההקדש וגם האוניברסיטה הם גופים שמטרתם ציבורית. עם זאת, המטרות יכולות להיות שונות והמקדישים, בני הזוג אילת, כיוונו להפרדה בין הנאמנים לבין האוניברסיטה. ניתן ללמוד זאת גם מריבוי ההוראות בכתב ההקדש אשר נועדו להבטיח מנגנון של פיקוח על מימוש הוראות ההסכם ותנאי ההקדש בידי האוניברסיטה.
89. תחילה, ההסכם קבע את זהותם של שלושת הנאמנים הראשונים שמונו, שהם גורמים בלתי תלויים בעלי שיעור קומה (סעיף 4.2). סעיף 4.6 אף קבע כי האוניברסיטה תימנע מכל פעולה שתהיה מכוונת או עלולה לשלול מהנאמנים את כהונתם כמנהלים בחברה או להגביל את פעולתם כמנהלים.
90. בדומה, סעיף 4.8 להסכם קבע כי האוניברסיטה תפעל "בהתאם להחלטות שהנאמנים יקבלו מדי פעם לקיום ההקדש ובצועו". כמו כן, ההסכם קבע כי הנאמנים יהיו רשאים לבצע שינויי בנייה בנכס, לפי בקשת האוניברסיטה (סעיף 5.5). במסגרת זאת, הנאמנים נדרשים לדאוג לכך שכל תוספת בנייה תיעשה בדרך שתשמור ככל האפשר על "אחידותו וצורתו הארכיטקטונית של הבית" וכן על הגינה (שם).
91. מלבד זאת, סעיף 4.1 להסכם קובע כי חבר הנאמנים יכלול שלושה נאמנים שונים. כמו כן, ההסכם קובע בהוראות שונות דרישה להסכמה פה-אחד בחבר הנאמנים. בפרט, כדי להשתמש בנכס לאחת ממטרות המשנה נדרשת הסכמה של כל הנאמנים (סעיפים 3.3-3.2).
92. מסעיפים אלו ניתן ללמוד כי המקדישים כיוונו להפרדה בין הנאמנים לאוניברסיטה. המקדישים ביקשו למנות נאמנים עצמאיים ובלתי תלויים, ולפיכך נקבעו בהסכם מנגנונים הדורשים את מעורבות הנאמנים לצורך ביצוע פעולות שונות, לעיתים בהסכמה פה אחד בחבר הנאמנים. סעיפים אלו אינם עולים אפוא בקנה אחד עם מינוי האוניברסיטה כנאמן, לא כל שכן נאמן יחיד.
93. דברים אלה נאמרו גם במהלך הדיון ואכן האוניברסיטה קיבלה על עצמה למנות שלושה נאמנים נפרדים ועצמאיים, ונשיאה פנה לשלושה מועמדים שקיבלו על עצמם את התפקיד. אלא שמבלי להמעיט מכישוריהם והתאמתם של הנאמנים שמונו איני סבור כי די בכך, שכן מכך בדיוק ביקשו בני הזוג אילת להימנע בהסדר שקבעו.
94. ההסכם קובע בהקשר זה כי:
"אם ייבצר מאחד הנאמנים למלא את תפקידו, והמקדישים ביחד עם האוניברסיטה לא מינו אחר במקומו, ימנו שאר הנאמנים מדי פעם, או באשור ביהמ"ש גם [הטקסט נחתך – א.ד.] ... הנאמן היחיד שייותר בחיים מדי פעם, נאמן או נאמנים אחרים למלא את המקום שנתפנה, או המקומות שנתפנו".
95. הוראה זו אינה מלמדת על כך שאוניברסיטה רשאית למנות נאמנים בעצמה, אלא שהדרך המתאימה לעשות כן היא באישור בית המשפט. סעיף 4.2 להסכם התיר לאוניברסיטה למנות נאמנים רק ביחד עם המקדישים או אחד מהם. משעה שהמקדישים אינם בין החיים, ואף הנאמנים אינם בין החיים, תנאי ההקדש מחייבים מינוי נאמנים חדשים בדרך של פנייה לבית המשפט. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכליתו של ההקדש ואומד דעתם של יוצרי ההקדש, אשר ביקשו כאמור ליצור מנגנון של פיקוח והפרדה בין הנאמנים לאוניברסיטה. מסקנה זו אף מתיישבת עם האמור בסעיף 21(ב) לחוק הנאמנות, הקובע כי "כשנבצר מנאמן למלא תפקידיו או שלא התחיל או חדל למלאם, רשאי בית המשפט למנות נאמן לתקופה ובתנאים שייראו לו".
96. כאמור, אין בהערות אלה כדי להקנות לתובעים זכות עמידה אלא להביא לבחינה מחודשת של רשם העמותות ושל האוניברסיטה האם אין מקום לשינוי בדרך המינוי של נאמנים להקדש, כך שהמינוי ייעשה באישור בית המשפט, בהליך שנועד לכך, תוך בחינת השיקולים השונים. בין שהנאמנים שנבחרו על ידי האוניברסיטה ימונו גם באישור בית המשפט ובין שימונו נאמנים אחרים, הרי שעל הנאמנים לבחון מחדש את ההחלטה לבנות בנכס ואת היקפה על רקע הוראותיהם של המקדישים במסגרת ההסכם, לפעול בהתאם להוראות אלה, ולקבל החלטה בהתאם. איני סבור שנכון להביע עמדה בשאלה זו בטרם יבחנו הדברים על ידי הנאמנים ותתקבל החלטתם.
97. זאת ועוד, אף אם יגיעו הנאמנים למסקנה כי מימוש התכנית הקיימת אינו מקיים את הוראות ההסכם, הרי שאין משמעות הדבר בהכרח היא ביטולה של התכנית, אלא שהנאמנים רשאים לשקול את האפשרות לפנות לבית המשפט לתיקון תנאי ההקדש בהתאם לסעיף 23(א) לחוק הנאמנות, המאפשר לבית משפט לשנות את תנאי ההקדש כאשר חל שינוי של ממש בנסיבות המצדיק לעשות כן, וכאשר הדבר תואם את אומד דעתו של יוצר ההקדש. מכל מקום, אפשרות זו תיבחן על ידי הנאמנים שימונו.
סיכום
98. על יסוד האמור, התביעה נדחית. יחד עם זאת, מצופה כי האוניברסיטה ורשם ההקדשות ייתנו דעתם לאמור בפסק הדין באשר למינוי נאמנים וקבלת החלטה על ידם בכל הנוגע לבנייה בנכס.
99. על אף שהתביעה נדחתה, הרי שמאחר והתובעים העלו טענות ראויות לבירור, והאוניברסיטה הייתה קשובה להערות בית המשפט באשר למינוי נאמנים, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג סיוון תשפ"ה, 09 יוני 2025, בהעדר הצדדים.