העדה, גב' אלשיך: זו שאלה מצוינת ויש לי תשובה אליה או-קיי? החברה וזה כתוב גם ביתר התצהיר שלי בשנת סוף 21' תחילת 22' החברה נכנסה למשבר עצום שוק הסייבר האקטיבי במדינת ישראל חווה טלטלה ... וזו הסיבה שבאוגוסט 22' חודשים ספורים אחרי שליזה סיימה נאלצנו להיפרד לצערי הרב מ-100 עובדים. אגב הבונוס הזה בכלל החברה לא הייתה צריכה העובדים לא היו צריכים לקבל במצב כזה עם תזרים כזה עם זה שיודעים שחתכו בגיליוטינה ואי אפשר לספק בכלל מוצרים בכלל החברה לא הייתה אמורה לשלם בונוס. המנכ"ל דאז הלך ולקח הלוואה בשביל לשלם ואפשר, אבל אני מספרת מה היה אני מספרת מה היה להבין רגע את הרקע של מה קרה באותה תקופה, מה קרה באותה תקופה מה הבונוס הזה בכלל לא היה צריך לשלם בונוס כמו שבשנת 21' לא שילמו בונוס, בשנת 22' החברה לא הייתה צריכה אם אני הייתי חברת הנהלה לא הייתי משלמת בונוס או-קיי? זו הייתה החלטה של אותו מנכ"ל ללכת ולקחת הלוואה נוספת על ההלוואה שהחברה לקחה רק כדי לתת לעובדים בונוס. לקח הלוואה של איזה 20 מיליון דולר בשביל לשלם לעובדים בונוס להגיד להם אתם יקרים לי אני צריך אתכם כי אני הולך למכור את החברה את זה אפשר לקרוא בעיתונים החברה ניסתה להימכר וזה בדיוק היה בתקופה הזאת זה בדיוק היה באפריל במאי ביוני וזו הסיבה שהוא עלה ודיבר עם העובדים ואמר להם אתם יקרים לי אני צריך אתכם אני מנסה למכור את החברה.
- רביעית, לא נסתרה גרסת הנתבעת, כי הוחלט שהבונוס ישולם רק למי שעודנו עובד החברה. מיכל העידה כך (פרו' עמ' 10 ש' 5 - 10):
החברה הייתה במשבר עצום, הרבה עובדים נתנו נוטיס וההחלטה של הנהלת החברה דאז היא כבר לא קיימת אותה ההנהלה הייתה למי שעובד בחברה ונמצא על מצבת כוח האדם מקבל, מי שלא לא מקבל. משהו שהוא נהוג לא רק ב-N S O אלא גם במקומות אחרים ללכת לקראת אתה עובד חברה אתה תקבל אתה לא עובד חברה אתה לא תקבל מאוד פשוט.
- התובעת בעדותה ניסתה לפקפק בעצם קיומה של החלטת הדירקטוריון, או גורמים אחרים וטענה כך (פרו' עמ' 7 ש' 34 - 39) :
נכון יש שם כוכבית שאומרת זה תלוי החלטת דירקטוריון כשהייתי אצל רשם אמרתי אם זאת ההחלטה של דירקטוריון זכותי לראות החלטה של דירקטוריון באיזה שלב הם החליטו שליזה איקס הבן אדם הזה ובן אדם ההוא היא תקבל רק 40 מישהו יקבל 30 כי זה מה שיפתח איפה הרשימה והחלטה של כל בעלי מניות לגבי חלוקה של בונוס זה כל מה שאני שואלת.
- לטעמנו, הצדק עם הנתבעת בסיכומיה שמדובר בהרחבת חזית (פרו' עמ' 22 ש' 5). בכתב התביעה ובתצהיר התובעת לא כפרה בעצם הטענה, כי התקבלה החלטה על ידי הגורמים הרלבנטיים בנתבעת שלא לשלם את הבונוס לעובדים שעזבו. יתירה מכך, התובעת אף טענה בתצהיר, כי ביום 30.5.22 קיבלה שיחה שמבשרת לה על החלטה כאמור. התובעת לא טענה בתצהיר, כי היא פקפקה בנכונות המידע שנמסר לה בשיחה. זאת ועוד, התבעת מתייחסת במפורש להחלטת החברה כהחלטה שהתקבלה בחוסר תום לב כלומר אינה כופרת בעצם ההחלטה, כי אם טוענת לגופה (תצהיר התובעת בסעיף 8).
- כך או אחרת, בהינתן שנטל ההוכחה על התובעת, וככל שהתובעת ביקשה לקעקע את הטענה שהתקבלה החלטה על ידי הגורמים הרלבנטיים לגבי שלילת בונוס ממי שאינם עובדים, היה עליה לבקש מסמכים מתאימים במסגרת הליכי גילוי מסמכים. התובעת לא עשתה כן, ולמעשה לא טענה במפורש בעניין עד לשלב העדות והסיכומים. מדובר אפוא בהרחבת חזית אסורה, שכן ניתן היה להניח עד לשלב דיון ההוכחות שאין מחלוקת לגבי סוגיה זו.
- חמישית, לא נסתרה הטענה, כי על רקע העובדה שמטרת הבונוס היא "לשמר את העובד בחברה ולתמרץ אותו להמשיך לפעול להצלחתה" הוחלט להעניק בונוס רק למי שעודנו עובד החברה, וכי מדובר בתנאי מקובל (סעיף 18 לתצהיר מיכל וכן ראה פרו' עמ' 10 ש' 8 - 10 ועמ' 16).
- על כן, אין בידינו לקבל את טענת התובעת, כי מדובר בהחלטה שהתקבלה בחוסר תום לב, או מתוך רצון להעניש אותה בגין התפטרותה (סעיפים 7 - 8 לתצהיר התובעת). מדובר בשיקול לגיטימי העולה בקנה אחד עם מטרת הבונוס כפי שגם נפסק במקרים דומים. כך, לדוגמה, בעניין סכסוך קיבוצי (תל אביב) 24182-04-14 הסתדרות העובדים החדשה הסתדרות המעו"ף חטיבת עובדי הבנקים וחברות הביטוח נ' הבנק הבינלאומי בערעור מיסים [פורסם בנבו](23.11.14) פסקה הש' גילצר כץ (כתוארה אז) לגבי מטרת בונוס מסוג זה, כי הגם שמדובר בהערכה לפועלם של העובדים בשנה החולפת עדיין "מהותו האמתית הוא מתן תמריץ לעובדים, צופה פני העתיד. לכן, אין כל חשיבות לשאלה אם הבונוס משולם בעבור שנה קודמת". הדברים יפים בהתאמה גם לענייננו.
- לסיכום, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להראות, כי התקיימו התנאים המזכים אותה בקבלת בונוס. גם אם מדובר בבונוס שהוא לשיטת התובעת בגין הישגי העבר, זכותו של המעסיק לקבוע, כי הבונוס ישולם בחלקים, וכן לקבוע כי מי שאינו עובד בחברה לא יקבל את הבונוס, כולו או חלקו. החלטה זו היא במסגרת הפררוגטיבה של המעסיק כחלק מניהול עסקו ואין הצדקה להתערב בה.
סוף דבר
- התביעה נדחית במלואה.
- התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ושכר טרחה בסך 7,500 ₪ לתשלום תוך 30 ימים.
זכות ערעור כחוק.