| בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
|
|
| סכסוך עבודה 37898-06-22
18 יוני 2025 |
|
| לפני : כב' השופטת מרב חבקין נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב חמצני התובעת: נגד הנתבעת: – קבוצת אן. אס. או. טכנולוגיות בע"מ
|
פסק דין
- האם זכאית התובעת לתשלום בונוס לאחר סיום עבודתה בנתבעת, זו השאלה הדרושה הכרעה.
העובדות
- התובעת מדענית נתונים החלה ביום 15.12.19 לעבוד בנתבעת, חברה שעיסוקה בתחום הסייבר.
- תנאי העבודה הוסדרו בהסכם העסקה מיום 2.12.19 (להלן - ההסכם).
- סעיף 5 לנספח א' להסכם קובע כך:
בונוס - מעת לעת, תשקול החברה להעניק לעובד בונוס, הבונוס יהיה נתון לשיקול דעת בלעדי של החברה ומותנה בהמלצת הממונים על העובד. למען הסר ספק, הבונוס אינו מהווה חלק מהמשכורת לשום צורך שהוא, לרבות לצורך פיצויי פיטורים והסדרים פנסיוניים.
- ביום 16.3.22 קיבלה התובעת מכתב המודיע לה על העלאת שכרה החודשי (מסך של 34,000 ₪ לסך 40,000 ₪). עוד צוין במכתב על הענקת בונוס (המכונה PERFORMANCE BONUS) בסך 80,000 ₪ (להלן גם - הודעת הבונוס).
- בהודעת הבונוס צוין, כי תשלום הבונוס כפוף ל"השלמה" עם בעלי מניות רלבנטיים ואישורם הסופי (תרגום מילולי של הסעיף בהודעה הרשום בשפה האנגלית). מכתב זה לגבי הבונוס נשלח לעובדים נוספים.
- ביום 24.3.22 התובעת הודיעה על התפטרותה בכתב תוך מתן הודעה מוקדמת בת חודש עד ליום 24.4.22.
- בהמשך ולאחר הודעת ההתפטרות, קיבלה התובעת (כמו גם יתר העובדים הרלבנטיים) הודעה המציינת שהוחלט לשלם את הבונוס בשני תשלומים (סעיף 4 לתצהיר התובעת וסעיף 18 לתצהיר הנתבעת).
- ביום 7.4.22 שלחה התובעת הודעת דוא"ל לעובד מחלקת שכר בנתבעת, מר אור טימור, ובין היתר ביקשה לברר, האם הבונוס ישולם לה במלואו בחודש הקרוב או בשתי פעימות. אור השיב כי "בונוס שנתי ישולם כפי הנראה כמו לשאר עובדי החברה" (נספח 6 לתצהיר הנתבעת).
- ביום 14.4.22 שולם לתובעת סך 40,000 ₪ בגין הבונוס.
- לאחר סיום יחסי העבודה, מר טל פיאלקוב, מנהלה הישיר של התובעת, הודיעה לה שהוחלט שלא לשלם את הבונוס לעובדים שאינם עובדים בחברה. נוכח האמור התובעת לא קיבלה תשלום נוסף בגין הבונוס.
- ביום 19.6.22 התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת ועתרה לתשלום הבונוס.
- הנתבעת הגישה כתב הגנה וכפרה בתביעה.
- בדיון הוכחות התובעת העידה לבדה, ומטעם הנתבעת העידה גב' מיכל אלשיך, עובדת החברה (להלן - מיכל).
תמצית טענות הצדדים
- לטענת התובעת בתצהירה, הבונוס המדובר הוא בגין ביצועים בשנת 2021 והואיל ועבדה באותה שנה קמה לה זכות לקבל את הבונוס המלא, וזאת גם אם התשלום בפועל בוצע לאחר סיום יחסי עבודה. בסיכומיה טענה התובעת, כי בנספח א' להסכם מצוין גם מענק, המותנה בכך שלא ניתנה הודעה על סיום יחסי עבודה (סעיף 6) אולם לגבי הבונוס (סעיף 5) לא נזכר תנאי זה. מכך נלמד, לשיטת התובעת, שלא נדרש שיחסי עבודה יתקיימו לצורך תשלום הבונוס, וזאת משום שמדובר בבונוס בגין עבודה בעבר. לעמדת התובעת, הודעת הבונוס מתייחסת לבונוס שניתן בגין הישגי עבר, ומשכך קמה לה זכאות למלוא התשלום. התובעת ציינה עוד, כי אמנם על פי הפסיקה הבונוס הוא בשיקול דעת המעסיק, ברם במקרה זה המעסיק כבר החליט להעניק את הבונוס, וזאת שעה שהתובעת עדיין עבדה בחברה, ולכן היא זכאית לבונוס המלא.
- עוד נטען בסיכומי התובעת, כי לא הוצגו ראיות לתמיכה בטענה, כי בעלי המניות החליטו לשלם את הבונוס בשני חלקים וכי לא ישולם בונוס לעובדים שסיימו עבודתם בנתבעת. בנוסף, טענה התובעת, כי הבונוס היה אמור להשתלם בתשלום אחד ובשל קושי כלכלי של הנתבעת נקבע, כי ישולם בשני תשלומים, כך שבשל עובדה זו בלבד נשלל ממנה התשלום המלא.
- מנגד, הנתבעת טענה, כי התביעה חסרת בסיס משפטי, שכן התובעת לא הצביעה על המקור המקים לה זכאות לתשלום הבונוס. המסמכים אליהם הפנתה התובעת בתצהיר אינם מקימים לה זכאות לתשלום הנטען והתובעת התפטרה, כאשר ידעה שלא ניתנה התחייבות לשלם את הבונוס.
- עוד נטען, כי עצם ההחלטה שהתקבלה על ידי בעלי המניות לא עמדה בחזית המחלוקת, שכן לא עלתה טענה בעניין בתביעה או בתצהיר התובעת.
- כמו כן, נטען, כי בונוס הוא הטבה הנתונה לשיקול דעת המעסיק, לרבות ביחס למועד התשלום, ובמקרים רבים המטרה היא מתן תמריץ לעתיד.
דיון והכרעה
- לאחר ששקלנו את הראיות ואת טיעוני הצדדים מצאנו, כי דין התביעה להידחות.
- בפתח הדברים יש להבהיר, כי הנטל להוכיח שהתגבשו התנאים לתשלום הבונוס מוטל על התובעת (השווה: ערעור עבודה (ארצי) 63864-06-16 קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בערעור מיסים נ' גדעון גולדפינגר (16.01.19)).
- התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה מהטעמים הבאים.
- ראשית, התובעת אינה כופרת בטענה, כי עצם ההחלטה העקרונית לתשלום בונוס היא בשיקול דעת המעסיק.
- התובעת אמנם מפנה לסעיף הרלבנטי בהסכם העבודה, ולטענתה בונוס מהסוג הנדון אמור להשתלם גם לאחר סיום יחסי עבודה. ברם, לשון ההסכם אינה מחייבת תשלום לאחר סיום יחסי העבודה, אלא רק אינה שוללת אפשרות כזאת. ההסכם קובע, כי הבונוס נתון לשיקול דעת המעסיק. ממילא שיקול דעת זה כולל גם את האפשרות, כי המעסיק יקבע שהבונוס ישולם רק לעובדים המועסקים בחברה. אין בהסכם הוראה המחייבת תשלום בונוס גם לעובדים שאינם עובדים בפועל.
- שנית, התובעת לא הפנתה למסמך בכתב המצביע על החלטה סופית וחלוטה לגבי תשלום הבונוס. הודעת הבונוס מציינת במפורש, כי התשלום כפוף לאישור גורמים רלבנטיים הרשומים במכתב.
- כאשר בעדותה התבקשה התובעת להציג התחייבות בכתב לתשלום הבונוס, היא הפנתה בין היתר להודעת דוא"ל מיום 7.4.22 (פרו' עמ' 2), אך כפי שפורט בפרק העובדות אין בתכתובת זו התחייבות לתשלום, אלא אמירה כללית בלתי מחייבת שהתשלום לתובעת יהיה בדומה לתשלום ליתר העובדים. בהקשר זה נציין, כי ממילא לא נסתרה טענת הנתבעת שגם עובדים אחרים שעזבו לא קיבלו את הבונוס (תצהיר מיכל בסעיף 21).
- התובעת אמנם העידה, כי קיבלה הודעת דוא"ל נוספת ממנה למדה על התחייבות לתשלום, אך המסמך לא נשמר אצלה (פרו' עמ' 1 ש' 37 - עמ' 2 ש' 4). משלא הוצגה הודעה זו לפנינו וגם לא זומן להעיד גורם כלשהו בנתבעת לגבי ההודעה הנטענת, ממילא אין בטענה סתמית זו להוות ראייה התומכת בתביעה. זאת ועוד, התובעת בתצהיר לא טענה, כי נשלחה לה הודעת דוא"ל עם התחייבות לתשלום, שלא נשמרה אצלה.
- בכל הנוגע להודעת הבונוס גם התובעת אישרה שמדובר בהודעה שאינה סופית ובלשונה (פרו' עמ' 4 ש' 31):
העדה, גב' מילר: יש לו כוכבית שזה תלוי החלטה של דירקטוריון.
- שלישית, לא נסתרה גרסת הנתבעת, כי הגורמים הרלבנטיים החליטו לשלם את הבונוס בשני תשלומים. וכך העידה מיכל (פרו' עמ' 11):
עו"ד רפאלי: למה כל חלק אושר בנפרד ולא אושר כל הבונוס,