בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
ס"ע 37898-06-22
18 יוני 2025
לפני :
כב' השופטת מרב חבקין
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב חמצני
התובעת:
– ליזה מילר
ע"י ב"כ עו"ד רות רפאלי
נגד
הנתבעת: – קבוצת אן. אס. או. טכנולוגיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד הדס ארנברג
פסק דין
1. האם זכאית התובעת לתשלום בונוס לאחר סיום עבודתה בנתבעת, זו השאלה הדרושה הכרעה.
העובדות
2. התובעת מדענית נתונים החלה ביום 15.12.19 לעבוד בנתבעת, חברה שעיסוקה בתחום הסייבר.
3. תנאי העבודה הוסדרו בהסכם העסקה מיום 2.12.19 (להלן – ההסכם).
4. סעיף 5 לנספח א' להסכם קובע כך:
בונוס – מעת לעת, תשקול החברה להעניק לעובד בונוס, הבונוס יהיה נתון לשיקול דעת בלעדי של החברה ומותנה בהמלצת הממונים על העובד. למען הסר ספק, הבונוס אינו מהווה חלק מהמשכורת לשום צורך שהוא, לרבות לצורך פיצויי פיטורים והסדרים פנסיוניים.
5. ביום 16.3.22 קיבלה התובעת מכתב המודיע לה על העלאת שכרה החודשי (מסך של 34,000 ₪ לסך 40,000 ₪). עוד צוין במכתב על הענקת בונוס (המכונה PERFORMANCE BONUS) בסך 80,000 ₪ (להלן גם – הודעת הבונוס).
6. בהודעת הבונוס צוין, כי תשלום הבונוס כפוף ל"השלמה" עם בעלי מניות רלבנטיים ואישורם הסופי (תרגום מילולי של הסעיף בהודעה הרשום בשפה האנגלית). מכתב זה לגבי הבונוס נשלח לעובדים נוספים.
7. ביום 24.3.22 התובעת הודיעה על התפטרותה בכתב תוך מתן הודעה מוקדמת בת חודש עד ליום 24.4.22.
8. בהמשך ולאחר הודעת ההתפטרות, קיבלה התובעת (כמו גם יתר העובדים הרלבנטיים) הודעה המציינת שהוחלט לשלם את הבונוס בשני תשלומים (סעיף 4 לתצהיר התובעת וסעיף 18 לתצהיר הנתבעת).
9. ביום 7.4.22 שלחה התובעת הודעת דוא"ל לעובד מחלקת שכר בנתבעת, מר אור טימור, ובין היתר ביקשה לברר, האם הבונוס ישולם לה במלואו בחודש הקרוב או בשתי פעימות. אור השיב כי "בונוס שנתי ישולם כפי הנראה כמו לשאר עובדי החברה" (נספח 6 לתצהיר הנתבעת).
10. ביום 14.4.22 שולם לתובעת סך 40,000 ₪ בגין הבונוס.
11. לאחר סיום יחסי העבודה, מר טל פיאלקוב, מנהלה הישיר של התובעת, הודיעה לה שהוחלט שלא לשלם את הבונוס לעובדים שאינם עובדים בחברה. נוכח האמור התובעת לא קיבלה תשלום נוסף בגין הבונוס.
12. ביום 19.6.22 התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת ועתרה לתשלום הבונוס.
13. הנתבעת הגישה כתב הגנה וכפרה בתביעה.
14. בדיון הוכחות התובעת העידה לבדה, ומטעם הנתבעת העידה גב' מיכל אלשיך, עובדת החברה (להלן – מיכל).
תמצית טענות הצדדים
15. לטענת התובעת בתצהירה, הבונוס המדובר הוא בגין ביצועים בשנת 2021 והואיל ועבדה באותה שנה קמה לה זכות לקבל את הבונוס המלא, וזאת גם אם התשלום בפועל בוצע לאחר סיום יחסי עבודה. בסיכומיה טענה התובעת, כי בנספח א' להסכם מצוין גם מענק, המותנה בכך שלא ניתנה הודעה על סיום יחסי עבודה (סעיף 6) אולם לגבי הבונוס (סעיף 5) לא נזכר תנאי זה. מכך נלמד, לשיטת התובעת, שלא נדרש שיחסי עבודה יתקיימו לצורך תשלום הבונוס, וזאת משום שמדובר בבונוס בגין עבודה בעבר. לעמדת התובעת, הודעת הבונוס מתייחסת לבונוס שניתן בגין הישגי עבר, ומשכך קמה לה זכאות למלוא התשלום. התובעת ציינה עוד, כי אמנם על פי הפסיקה הבונוס הוא בשיקול דעת המעסיק, ברם במקרה זה המעסיק כבר החליט להעניק את הבונוס, וזאת שעה שהתובעת עדיין עבדה בחברה, ולכן היא זכאית לבונוס המלא.
16. עוד נטען בסיכומי התובעת, כי לא הוצגו ראיות לתמיכה בטענה, כי בעלי המניות החליטו לשלם את הבונוס בשני חלקים וכי לא ישולם בונוס לעובדים שסיימו עבודתם בנתבעת. בנוסף, טענה התובעת, כי הבונוס היה אמור להשתלם בתשלום אחד ובשל קושי כלכלי של הנתבעת נקבע, כי ישולם בשני תשלומים, כך שבשל עובדה זו בלבד נשלל ממנה התשלום המלא.
17. מנגד, הנתבעת טענה, כי התביעה חסרת בסיס משפטי, שכן התובעת לא הצביעה על המקור המקים לה זכאות לתשלום הבונוס. המסמכים אליהם הפנתה התובעת בתצהיר אינם מקימים לה זכאות לתשלום הנטען והתובעת התפטרה, כאשר ידעה שלא ניתנה התחייבות לשלם את הבונוס.
18. עוד נטען, כי עצם ההחלטה שהתקבלה על ידי בעלי המניות לא עמדה בחזית המחלוקת, שכן לא עלתה טענה בעניין בתביעה או בתצהיר התובעת.
19. כמו כן, נטען, כי בונוס הוא הטבה הנתונה לשיקול דעת המעסיק, לרבות ביחס למועד התשלום, ובמקרים רבים המטרה היא מתן תמריץ לעתיד.
דיון והכרעה
20. לאחר ששקלנו את הראיות ואת טיעוני הצדדים מצאנו, כי דין התביעה להידחות.
21. בפתח הדברים יש להבהיר, כי הנטל להוכיח שהתגבשו התנאים לתשלום הבונוס מוטל על התובעת (השווה: ע"ע (ארצי) 63864-06-16 קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ נ' גדעון גולדפינגר (16.01.19)).
22. התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה מהטעמים הבאים.
23. ראשית, התובעת אינה כופרת בטענה, כי עצם ההחלטה העקרונית לתשלום בונוס היא בשיקול דעת המעסיק.
24. התובעת אמנם מפנה לסעיף הרלבנטי בהסכם העבודה, ולטענתה בונוס מהסוג הנדון אמור להשתלם גם לאחר סיום יחסי עבודה. ברם, לשון ההסכם אינה מחייבת תשלום לאחר סיום יחסי העבודה, אלא רק אינה שוללת אפשרות כזאת. ההסכם קובע, כי הבונוס נתון לשיקול דעת המעסיק. ממילא שיקול דעת זה כולל גם את האפשרות, כי המעסיק יקבע שהבונוס ישולם רק לעובדים המועסקים בחברה. אין בהסכם הוראה המחייבת תשלום בונוס גם לעובדים שאינם עובדים בפועל.
25. שנית, התובעת לא הפנתה למסמך בכתב המצביע על החלטה סופית וחלוטה לגבי תשלום הבונוס. הודעת הבונוס מציינת במפורש, כי התשלום כפוף לאישור גורמים רלבנטיים הרשומים במכתב.
26. כאשר בעדותה התבקשה התובעת להציג התחייבות בכתב לתשלום הבונוס, היא הפנתה בין היתר להודעת דוא"ל מיום 7.4.22 (פרו' עמ' 2), אך כפי שפורט בפרק העובדות אין בתכתובת זו התחייבות לתשלום, אלא אמירה כללית בלתי מחייבת שהתשלום לתובעת יהיה בדומה לתשלום ליתר העובדים. בהקשר זה נציין, כי ממילא לא נסתרה טענת הנתבעת שגם עובדים אחרים שעזבו לא קיבלו את הבונוס (תצהיר מיכל בסעיף 21).
27. התובעת אמנם העידה, כי קיבלה הודעת דוא"ל נוספת ממנה למדה על התחייבות לתשלום, אך המסמך לא נשמר אצלה (פרו' עמ' 1 ש' 37 – עמ' 2 ש' 4). משלא הוצגה הודעה זו לפנינו וגם לא זומן להעיד גורם כלשהו בנתבעת לגבי ההודעה הנטענת, ממילא אין בטענה סתמית זו להוות ראייה התומכת בתביעה. זאת ועוד, התובעת בתצהיר לא טענה, כי נשלחה לה הודעת דוא"ל עם התחייבות לתשלום, שלא נשמרה אצלה.
28. בכל הנוגע להודעת הבונוס גם התובעת אישרה שמדובר בהודעה שאינה סופית ובלשונה (פרו' עמ' 4 ש' 31):
העדה, גב' מילר: יש לו כוכבית שזה תלוי החלטה של דירקטוריון.
29. שלישית, לא נסתרה גרסת הנתבעת, כי הגורמים הרלבנטיים החליטו לשלם את הבונוס בשני תשלומים. וכך העידה מיכל (פרו' עמ' 11):
עו"ד רפאלי: למה כל חלק אושר בנפרד ולא אושר כל הבונוס,
העדה, גב' אלשיך: זו שאלה מצוינת ויש לי תשובה אליה או-קיי? החברה וזה כתוב גם ביתר התצהיר שלי בשנת סוף 21' תחילת 22' החברה נכנסה למשבר עצום שוק הסייבר האקטיבי במדינת ישראל חווה טלטלה ... וזו הסיבה שבאוגוסט 22' חודשים ספורים אחרי שליזה סיימה נאלצנו להיפרד לצערי הרב מ-100 עובדים. אגב הבונוס הזה בכלל החברה לא הייתה צריכה העובדים לא היו צריכים לקבל במצב כזה עם תזרים כזה עם זה שיודעים שחתכו בגיליוטינה ואי אפשר לספק בכלל מוצרים בכלל החברה לא הייתה אמורה לשלם בונוס. המנכ"ל דאז הלך ולקח הלוואה בשביל לשלם ואפשר, אבל אני מספרת מה היה אני מספרת מה היה להבין רגע את הרקע של מה קרה באותה תקופה, מה קרה באותה תקופה מה הבונוס הזה בכלל לא היה צריך לשלם בונוס כמו שבשנת 21' לא שילמו בונוס, בשנת 22' החברה לא הייתה צריכה אם אני הייתי חברת הנהלה לא הייתי משלמת בונוס או-קיי? זו הייתה החלטה של אותו מנכ"ל ללכת ולקחת הלוואה נוספת על ההלוואה שהחברה לקחה רק כדי לתת לעובדים בונוס. לקח הלוואה של איזה 20 מיליון דולר בשביל לשלם לעובדים בונוס להגיד להם אתם יקרים לי אני צריך אתכם כי אני הולך למכור את החברה את זה אפשר לקרוא בעיתונים החברה ניסתה להימכר וזה בדיוק היה בתקופה הזאת זה בדיוק היה באפריל במאי ביוני וזו הסיבה שהוא עלה ודיבר עם העובדים ואמר להם אתם יקרים לי אני צריך אתכם אני מנסה למכור את החברה.
30. רביעית, לא נסתרה גרסת הנתבעת, כי הוחלט שהבונוס ישולם רק למי שעודנו עובד החברה. מיכל העידה כך (פרו' עמ' 10 ש' 5 – 10):
החברה הייתה במשבר עצום, הרבה עובדים נתנו נוטיס וההחלטה של הנהלת החברה דאז היא כבר לא קיימת אותה ההנהלה הייתה למי שעובד בחברה ונמצא על מצבת כוח האדם מקבל, מי שלא לא מקבל. משהו שהוא נהוג לא רק ב-N S O אלא גם במקומות אחרים ללכת לקראת אתה עובד חברה אתה תקבל אתה לא עובד חברה אתה לא תקבל מאוד פשוט.
31. התובעת בעדותה ניסתה לפקפק בעצם קיומה של החלטת הדירקטוריון, או גורמים אחרים וטענה כך (פרו' עמ' 7 ש' 34 – 39) :
נכון יש שם כוכבית שאומרת זה תלוי החלטת דירקטוריון כשהייתי אצל רשם אמרתי אם זאת ההחלטה של דירקטוריון זכותי לראות החלטה של דירקטוריון באיזה שלב הם החליטו שליזה איקס הבן אדם הזה ובן אדם ההוא היא תקבל רק 40 מישהו יקבל 30 כי זה מה שיפתח איפה הרשימה והחלטה של כל בעלי מניות לגבי חלוקה של בונוס זה כל מה שאני שואלת.
32. לטעמנו, הצדק עם הנתבעת בסיכומיה שמדובר בהרחבת חזית (פרו' עמ' 22 ש' 5). בכתב התביעה ובתצהיר התובעת לא כפרה בעצם הטענה, כי התקבלה החלטה על ידי הגורמים הרלבנטיים בנתבעת שלא לשלם את הבונוס לעובדים שעזבו. יתירה מכך, התובעת אף טענה בתצהיר, כי ביום 30.5.22 קיבלה שיחה שמבשרת לה על החלטה כאמור. התובעת לא טענה בתצהיר, כי היא פקפקה בנכונות המידע שנמסר לה בשיחה. זאת ועוד, התבעת מתייחסת במפורש להחלטת החברה כהחלטה שהתקבלה בחוסר תום לב כלומר אינה כופרת בעצם ההחלטה, כי אם טוענת לגופה (תצהיר התובעת בסעיף 8).
33. כך או אחרת, בהינתן שנטל ההוכחה על התובעת, וככל שהתובעת ביקשה לקעקע את הטענה שהתקבלה החלטה על ידי הגורמים הרלבנטיים לגבי שלילת בונוס ממי שאינם עובדים, היה עליה לבקש מסמכים מתאימים במסגרת הליכי גילוי מסמכים. התובעת לא עשתה כן, ולמעשה לא טענה במפורש בעניין עד לשלב העדות והסיכומים. מדובר אפוא בהרחבת חזית אסורה, שכן ניתן היה להניח עד לשלב דיון ההוכחות שאין מחלוקת לגבי סוגיה זו.
34. חמישית, לא נסתרה הטענה, כי על רקע העובדה שמטרת הבונוס היא "לשמר את העובד בחברה ולתמרץ אותו להמשיך לפעול להצלחתה" הוחלט להעניק בונוס רק למי שעודנו עובד החברה, וכי מדובר בתנאי מקובל (סעיף 18 לתצהיר מיכל וכן ראה פרו' עמ' 10 ש' 8 – 10 ועמ' 16).
35. על כן, אין בידינו לקבל את טענת התובעת, כי מדובר בהחלטה שהתקבלה בחוסר תום לב, או מתוך רצון להעניש אותה בגין התפטרותה (סעיפים 7 – 8 לתצהיר התובעת). מדובר בשיקול לגיטימי העולה בקנה אחד עם מטרת הבונוס כפי שגם נפסק במקרים דומים. כך, לדוגמה, בעניין ס"ק (ת"א) 24182-04-14 הסתדרות העובדים החדשה הסתדרות המעו"ף חטיבת עובדי הבנקים וחברות הביטוח נ' הבנק הבינלאומי בע"מ [פורסם בנבו](23.11.14) פסקה הש' גילצר כץ (כתוארה אז) לגבי מטרת בונוס מסוג זה, כי הגם שמדובר בהערכה לפועלם של העובדים בשנה החולפת עדיין "מהותו האמתית הוא מתן תמריץ לעובדים, צופה פני העתיד. לכן, אין כל חשיבות לשאלה אם הבונוס משולם בעבור שנה קודמת". הדברים יפים בהתאמה גם לענייננו.
36. לסיכום, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להראות, כי התקיימו התנאים המזכים אותה בקבלת בונוס. גם אם מדובר בבונוס שהוא לשיטת התובעת בגין הישגי העבר, זכותו של המעסיק לקבוע, כי הבונוס ישולם בחלקים, וכן לקבוע כי מי שאינו עובד בחברה לא יקבל את הבונוס, כולו או חלקו. החלטה זו היא במסגרת הפררוגטיבה של המעסיק כחלק מניהול עסקו ואין הצדקה להתערב בה.
סוף דבר
37. התביעה נדחית במלואה.
38. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ושכר טרחה בסך 7,500 ₪ לתשלום תוך 30 ימים.