ד. הסעדים
89. התובעת בתביעתה עותרת לביטול החוזה ופסיקת סעד של השבה ופיצויי הסתמכות (ראו: סעיף 7(ב), 9(ב) ו-10 לחוק התרופות). מטרתם של הסעדים המבוקשים הם העמדת התובעת במצב בו הייתה נתונה אילו לא הייתה מתקשרת בחוזה עם הנתבעת (ראו: ע"א 8850/10 שיר משכנות ותיקים בע"מ נ' הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב, פסקה 15 [נבו] (20.8.2013)). בהתאם לכך, עותרת התובעת להשבת כל הסכומים ששילמה לנתבעת בשל ההתקשרות בהסכמים, לרבות הסכום ששולם במסגרת הסכם הפרוטוטייפ; להשבת הסכומים שהשקיעה לשם קיום ההסכם בקניית גלילי נייר למכונה; ולתשלום הסכום שהפסידה בשל כך שנמנעה מלהמשיך בעיסוקה בשיווק הערכות לגלגול סיגריות, מאחר שהסתמכה על אספקת המכונה על ידי הנתבעת בהתאם להסכם, וזאת בהתאם להערכת הפסד זה בחוות הדעת שהוגשה על ידי רו"ח פניגשטיין.
90. טענותיה העיקריות של הנתבעת בעניין זה הן כי התובעת מעולם לא שלחה הודעת ביטול כדין. כן נטען כי התובעת אינה זכאית להשבת הסכומים ששולמו בגין המע"מ; בגין הסכם הפרוטוטייפ; בגין עלות גלילי הנייר שנרכשו על ידי התובעת לטובת ייצור המכונה ותפעולה. כן טוענת הנתבעת כי כחלק מסעד ההשבה יש להשיב גם לה את ההפסדים והנזקים שנגרמו לנתבעת עצמה עקב אי השלמת הפיתוח.
אדון בטענות אלה על פי סדרן.
סעד הביטול
91. לאורך ההליך חזרה הנתבעת על טענתה כי התובעת מעולם לא שלחה לה הודעת ביטול כדין (ראו סעיף 6 לסיכומי הנתבעת). ואמנם, התנהלות הצדדים מלמדת כי בין השנים 2016-2018 התובעת נמנעה מביטול ההסכם, וכי היא איפשרה במעשיה ובהתנהגותה לנתבעת להמשיך ולנסות לייצר את המכונה, על אף שהמועד המוסכם לאספקתה חלף זה מכבר. למעשה, הראיות מצביעות על כך שרק בחודשים נובמבר-דצמבר 2018 פנתה התובעת לקבלת ייצוג משפטי וניסיון להגיע להסכמות בדבר ביטול ההסכם והשבת הסכומים ששולמו לנתבעת (ראו תכתובות של חממי עם דפנה קיסלוביץ – נספח 9 לתצהירו המשלים של חממי; וכן הפגישות המתומללות מחודש נובמבר 2018 בגדרן דובר על ניסיון להגיע לפשרה כאמור – נספח 7 לתצהירו המשלים של חממי).
92. אני סבורה כי ניתן לראות בהודעת הדואר האלקטרוני ששלח חממי לדפנה קיסלוביץ מיום 31.12.2018 הודעת ביטול, שכן חממי ציין בה כלהלן: "הצעתי האחרונה נותרה בהינה (כך במקור, למ"ש) וללא כל שינוי. או שתגשו לרואה חשבון קומורניק ותגמרו את זה היום או בבית משפט. אני לא מעוניין יותר בדין או דברים איתכם". כך, על אף שלא נאמר בפירוש בהודעה כי ההסכם בין הצדדים מבוטל, הרי שניתן להבין ממנה באופן ברור כי היחסים בין הצדדים הגיעו לסיום, וכי דרישת השבת הכספים של חממי היא הצעת פשרה אחרונה בנדון (לעניין זה שאין הכרח להודעת ביטול פורמלית, ודי בכך שניתן להבין ממנה כי החוזה בין הצדדים מבוטל – ראו: ע"א 306/85 Datalab management pty. Ltd נ' פולק אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד מג (2) 309, 316 (1989); ע"א 277/89 צ'אם מוצרי מזון ישראל בע"מ נ' טעמיקו בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מו (3) 288, 295 (1992); ת"א (חי') 51193-10-19 א.ג.ת.ד בע"מ נ' GSH Trademarks Limited, פסקה 51 [נבו] (28.2.2024)).
93. מעבר לדרוש אציין כי אף הגשת התביעה דנא עשויה להיחשב כהודעת ביטול ההסכם, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה (ראו למשל: ע"א 7654/07 ברקוביץ נ' קורין, פסקה י"ב [נבו] (11.2.2010)).
94. בנוסף לאמור יצוין כי מתצהירו של קיסלוביץ עולה כי הנתבעת הייתה מודעת לביטול ההסכם מצדה של התובעת, שכן קיסלוביץ הצהיר כי "היה ביטול חד צדדי מצד קיוסקאי ולא בהסכמה" ולאחר מכן "קיוסקאי היא זו שהחליטה על ביטול ההסכם על דעתה ובניגוד לרצוננו" (סעיפים 33 ו-49 לתצהירו המשלים של קיסלוביץ מיום 24.7.2023).
95. מהאמור עולה כי התובעת לא הודיעה לנתבעת על ביטול החוזה מיד עם הפרת ההסכם, וכי יש לקבוע כי הודעת ביטול נשלחה מצד התובעת לכל המוקדם לקראת סוף שנת 2018. לשאלת עיתוי הביטול עשויה להיות משמעות בכל הנוגע לגובה פיצויי ההסתמכות, אך אין לה השפעה, בנסיבות המקרה דנא, על מתן סעד הביטול, וכתוצאה ממנו – סעד ההשבה.
השבה
96. לטענת התובעת, היא שילמה לנתבעת סך של 1,588,170 ש"ח כתוצאה מהתחייבויותיה במסגרת ההסכם שבין הצדדים (סכום זה כולל סך של 1,161,000 ש"ח – מחצית מעלות המכונה בכללותה לפני מע"מ; סך של 197,370 ש"ח בגין רכיב המע"מ של העסקה; סך של 100,000 ש"ח ששילמה כמקדמה עבור תשלום עתידי לבקשת קיסלוביץ; וכן סך של 129,800 ש"ח בתוספת מע"מ בגין הסכם הפרוטוטייפ). התובעת עותרת להשבת הסכום האמור.
97. לטענת הנתבעת, יש להפחית מהסכום ששולם לה את רכיב המע"מ ששולם לנתבעת בסך של 197,370 ש"ח, כיוון שהתובעת כבר התקזזה עבור סכום זה אל מול רשויות המס. כן נטען כי יש להפחית מהסכום האמור את התשלום ששולם מכוח הסכם הפרוטוטייפ בסך של 129,800 ש"ח (כולל מע"מ), שאין להשיבו – שכן הסכם זה לא הופר, והוא עומד בפני עצמו.
לאחר העיון בטענות הצדדים מצאתי להכריע כלהלן:
98. רכיב המע"מ – סעיף 9 לחוק התרופות קובע כי "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה". מכאן, כי ככל שהנתבעת קיבלה תשלום, לרבות תשלום בגין רכיב המע"מ, עליה להשיבו במלואו לתובעת (ראו והשוו: ת"א (תל אביב-יפו) 2526-00 קדמת דקל בע"מ נ' עמר, פסקה 18 [נבו] (4.10.2006)). ככל שהתובעת והנתבעת נדרשות להסדיר את ביטול העסקה אל מול רשויות המס, חזקה עליהן שיפעלו בהתאם להוראות הדין בעניין זה (ראו והשוו: ת"א (ת"א) 44135/08 פיראס נ' אלגד פיצה בע"מ, פסקה ז(4) [נבו] (27.10.2011)).
99. התמורה ששולמה בגין הסכם הפרוטוטייפ – בעניין זה אני סבורה כי הדין עם הנתבעת. הסכם הפרוטוטייפ הוא הסכם העומד בפני עצמו, שנחתם ובוצע במלואו בשנת 2013, כשנתיים לפני התקשרות הצדדים במערך ההסכמים לייצור ואספקת המכונה לייצור ערכה הכוללת. הצדדים השלימו את התחייבויותיהם ההדדיות מכוח הסכם, ורק כעבור שנתיים בחרו להתקשר במערך הסכמות נוסף, שאולי התבסס על הצלחת האב טיפוס, אך עומד בפני עצמו. על כן, דין טענת הנתבעת בעניין זה להתקבל, ואני קובעת שהנתבעת אינה נדרשת להשיב את הסכום ששולם עבור הסכם הפרוטוטייפ לתובעת.
טענת הנתבעת להשבה הדדית
100. כאמור, לטענת הנתבעת יש להורות על השבה הדדית, ומאחר שלטענתה נגרמו לה נזקים משמעותיים והוצאות רבות בשל פיתוח המכונה (הנתבעת העריכה כי נגרמו לה נזקים בשווי מיליוני ש"ח), יש להורות על קיזוז הסכום האמור מסך ההשבה לתובעת.
101. דין טענה זו להידחות. אכן, עם ביטול החוזה מתקיימת השבה הדדית, וזאת בהתאם לסעיף 9 לחוק התרופות הקובע כי: "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה... והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה". ואולם, אין המשמעות היא שהנפגע חייב לפצות את המפר בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מההתקשרות בחוזה או מהפרתו. תרופת הפיצויים היא תרופה הניתנת לנפגע בלבד (מכוח סימן ג' לחוק התרופות) והיא אינה הדדית.
102. הזכות של הנתבעת להשבה כתוצאה מביטול החוזה מקנה לה את הזכות לשמור את המכונה אותה פיתחה עד כה, והיא אינה מחויבת לספקה לתובעת. זכות זו אינה כוללת בתוכה את הזכות לקבלת פיצויי הסתמכות או קיום מהתובעת (הנפגעת), ובכלל זה פיצויים הנוגעים להפסדים הנטענים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מההתקשרות בהסכם או מהפרתו על ידה.
פיצויי הסתמכות
103. כאמור, לנוכח הפרת ההסכם, התובעת זכאית גם לפיצויי הסתמכות – היינו, לפיצויים אשר יש בהם כדי להעמיד את התובעת במקום בו הייתה עומדת לו לא הייתה מתקשרת בהסכם עם הנתבעת. בהקשר זה טענה התובעת שתי טענות עיקריות – הראשונה והעיקרית, כי היא הפסידה סכומים ניכרים בשל אובדן רווחים כתוצאה מהתקשרותה בהסכם עם הנתבעת; והשנייה, כי היא רכשה גלילי נייר עבור ייצור המכונה בהתאם להסכם, ויש לפצותה עבור הסכום האמור. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי דין הטענה הראשונה בעניין זה להידחות, ואילו דין הטענה השנייה להתקבל. אבהיר.
אובדן רווחים
104. לשם הוכחת טענותיה בנדון, צירפה התובעת את חוות דעתו של רו"ח פניגשטיין (להלן: חוות הדעת). כפי שיובהר להלן, לא מצאתי כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה כדי להוכיח כי אמנם נגרמו לה נזקים נוספים בשל הפרת ההסכם המצדיקים פיצוי מעבר להשבת הסכומים ששילמה מכוח ההסכם עצמו.
105. בפתח הדברים אציין כי בחוות הדעת אמד רו"ח פניגשטיין, בין היתר, את הנזק שנגרם לתובעת גם בשל כך שלא יכולה הייתה להפיק רווחים מהמכונה מושא ההסכם. ואולם, פיצויים בגין אובדן רווחים בשל כך שהמכונה לא הושלמה ונמסרה לתובעת הם "פיצויי קיום", שכן הם נועדו להעמיד את התובעת במצב בו הייתה אילו החוזה היה מקוים. התובעת לא תבעה פיצויי קיום בתביעתה (ראו, בין היתר, סעיף 1 וסעיף 76 לסיכומי התובעת), ואף לא יכולה הייתה לתבוע פיצויי קיום לצד פיצויי הסתמכות, שכן מדובר בסעדים סותרים (ראו: ע"א 1094/23 קופר נ' רשות מקרקעי ישראל פסקה 33 [נבו] (9.10.2024)). על רקע האמור, טענות התובעת המבוססות על חלקה של חוות הדעת הנוגע לאובדן רווחים כתוצאה מאי-קיום ההסכם – דינן להידחות ולו מן הטעם האמור.
106. חוות הדעת מתייחסת גם לאומדן הנזקים הנטענים של התובעת בכך שבשל הסתמכותה של התובעת על ההתקשרות עם הנתבעת בהסכם – היא נמנעה מלהמשיך ולשווק את הערכות לגלגול סיגריות בתקופת ההסכם, כפי שעשתה בתקופה שקדמה להתקשרות בהסכם.
107. ואולם, התובעת לא הסבירה ולא הוכיחה בשום שלב מדוע נמנע ממנה להמשיך ולשווק את הערכות לגלגול סיגריות בתקופת ההסכם. התובעת טענה רק בשלב הסיכומים כי בשנת 2013 חממי נדרש לקבל החלטה – להמשיך לייבא את ניירות הגלגול מתוצרת OCB ולוותר על זכויות המדגם שלו, או להשאיר את זכויות המדגם בידיו ולוותר על ייבוא מוצרי OCB. בהמשך לכך נטען כי משהתברר לחממי כי קיימת היתכנות לייצור המדגם באופן תעשייתי עם השלמת הסכם הפרוטוטייפ, בחרה התובעת לשמור על זכויות המדגם שלה, ולרכוש את המכונה מהנתבעת, תוך הפסקת עיסוקה הקודם – שיווק הערכות שיוצרו באופן ידני (ראו: סעיף 67 לסיכומי התובעת).
108. ואולם, מעבר לכך שטענה זו נטענה לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית של חממי ולאחר מכן בסיכומים, מדובר בטענה שלא פורטה כנדרש ואף לא הוכחה. כך, לא הובהר מדוע חממי עמד בפני הברירה האמורה בין שמירת המדגם לבין המשך ייבוא ניירות הגלגול; לא הובהר מדוע לא המשיך בעיסוקו עם ניירות גלגול מתוצרת אחרת; לא הובהר מדוע על אף שלכאורה גמלה בלבו ההחלטה לוותר על עיסוקו הקודם על מנת להתמקד בייצור תעשייתי של הערכות – בפועל הוא התקשר עם הנתבעת רק שנתיים לאחר שהפסיק לשווק את הערכות באופן ידני (ראו עמ' 70 לפרוטוקול הדיון, שורות 24-21); ולא הובהר מדוע נמנעה התובעת מלשוב ולעסוק בשיווק הערכות שיוצרו באופן ידני גם לאחר שהתברר כי הנתבעת כשלה מלייצר את המכונה, על אף שלטענת התובעת עיסוק זה היה רווחי ביותר (ראו עמודים 74-73 לפרוטוקול הדיון). בנוסף לכל האמור, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה כדי להוכיח טענה זו (לא הובא כל מסמך המוכיח כי אכן ניתן לחממי "אולטימטום" על ידי OCB) או כל קשר סיבתי אחר בין הפסקת עיסוקה הקודם להתקשרות החוזית עם הנתבעת.
109. מהאמור עולה כי התובעת לא הוכיחה שנזקיה הנטענים בחוות הדעת נבעו מהתקשרותה בהסכם, ודין הטענות בנדון – להידחות.
פיצוי עבור רכישת גלילי הנייר
110. התובעת טוענת עוד כי היא שילמה סך של 248,592.54 ש"ח עבור גלילי נייר במידות שונות שהיא רכשה וסיפקה לנתבעת. מאחר שמדובר בהוצאה שגם היא הוצאה כחלק מההתקשרות בהסכם עם הנתבעת, עותרת התובעת להשבת סכום זה גם כן. לטענת הנתבעת, אין לפצות את התובעת בגין הסכום שהוציאה עבור גיליונות הנייר שכן מדובר בהוצאה שהתובעת נדרשה לה לשם ביצוע ההסכם, ואין להשיתו על הנתבעת (ראו: סעיף 54 לסיכומי הנתבעת).
111. בעניין זה, אני סבורה כי הדין עם התובעת. זאת, מאחר שמדובר בסכום ששולם על ידי התובעת כחלק מההתקשרות החוזית, ואילולא הייתה מתקשרת עם הנתבעת בהסכם, לא הייתה רוכשת את גלילי הנייר. כאמור, פיצויי ההסתמכות נועדו להעמיד את התובעת במקום בו הייתה עומדת אילולא התקשרה עם הנתבעת בהסכם, והחזרת התשלום עבור גלילי הנייר עולה בקנה אחד עם תכלית הפיצויים האמורה.
סיכום
112. סיכום הדברים הוא כי מהראיות שהוצגו לפניי עולה כי בין התובעת לנתבעת נכרת הסכם בגדרו התחייבה הנתבעת לספק מכונה לתובעת בתמורה לתשלום בסך של 2,322,000 ש"ח, אך הנתבעת לא הצליחה לייצר את המכונה האמורה, ובכך הפרה את ההסכם הפרה יסודית. עוד עולה כי על אף שלאורך תקופה ארוכה התובעת לא הודיעה לנתבעת על ביטול ההסכם, ולמעשה בהתנהגותה ובמעשיה – הסכימה להארכת המועד לקיום החיובים החוזיים של הנתבעת, בסופו של דבר בחודשים נובמבר-דצמבר 2018, ולכל המאוחר עם הגשת התביעה בחודש פברואר 2019 – עמדה התובעת על ביטול ההסכם, השבה וקבלת פיצויי הסתמכות. משנקבע כי הנתבעת הפירה הפרה יסודית את ההסכם שבין הצדדים, נמצא כי התובעת זכאית לסעדים אותם תבעה והוכיחה.
113. בהתאם לכך ולקביעותיי לעיל: על הנתבעת להשיב לתובעת את הסכום שקיבלה לידה כתוצאה מן ההסכם (לא כולל התמורה ששולמה מכוח הסכם הפרוטוטייפ) – כלומר סך של 1,458,370 ש"ח. בנוסף לכך, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום ששולם על ידי התובעת לרכישת גלילי נייר לצורך יישום ההסכם (סך של 248,592.54 ש"ח).
כלומר, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,706,962.54 ש"ח.
לסכום זה יתווספו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל (זאת, בשים לב לקביעתי לעיל בעניין מועד ביטול ההסכם, ראו בפסקאות 95-92).
114. כמו כן, לאחר ששקלתי את משך ההליך; מורכבותו; את סכום התביעה אל מול הסכום הנפסק; ואת התנהלות הצדדים לאורך ההליך, בין היתר כמפורט לעיל, מצאתי לקבוע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד מטעמה בסך כולל של 45,000 ש"ח.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בהתאם לדין.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, ח' סיוון תשפ"ה, 04 יוני 2025, בהעדר הצדדים.