בעמ 5620/24 בעמ 17735-09-24 פלונית נ' פלוני

בערעור מיסים 5620/24

 בערעור מיסים 17735-09-24

השופטת יעל וילנר:

1. לפנינו שתי בקשות רשות ערעור שהדיון בהן אוחד, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים צ' ויצמן, י' מושקוביץ ו-א' סתיו) בערעור משפחה 15734-10-23 ובערעור משפחה 45801-12-23 מיום 14.6.2024, שבגדרו נדחו בעיקרם ערעורי הצדדים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופט ב' יזרעאלי) בתביעות לאחר הסדר התדיינויות 9319-04-21 מיום 5.9.2023. בפסק דין זה התקבלה בחלקה תביעת המבקש בבערעור מיסים 17735-09-24 (להלן: האיש), למחצית מהזכויות בחמש דירות הרשומות על-שם המבקשת בבערעור מיסים 5620/24 (להלן: האישה), לפי הלכת השיתוף הספציפי.
2. אומר כבר עתה, כי הבקשות שלפנינו מעוררות סוגיות עקרוניות הנוגעות למהותה של הלכת השיתוף הספציפי. על כן, אציע לחבריי כי נעשה שימוש בסמכותנו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, ונדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגשו ערעורים בהתאם לרשות שניתנה.

רקע עובדתי

3. האיש והאישה נישאו ביום 19.8.1996 ונפרדו לאחר כ-23 שנים, בשנת 2019; במהלך חייהם המשותפים נולדו להם שלושה ילדים. מספר שבועות עובר לנישואי הצדדים, ניתנו לאישה במתנה מאביה שתי חלקות קרקע חקלאיות בעיר נס ציונה, והן נרשמו על-שמה.  כעבור כשש שנים, בשנת 2002 שונה ייעודה של אחת מהחלקות למגורים; עניינו של ההליך דנן בחלקה זו בלבד, והיא תיקרא להלן הקרקע.
4. בשלהי שנת 2002 חתמה האישה על עסקת קומבינציה עם קבלן, שבמסגרתה מכרה לו חלק מהקרקע, בתמורה לשבע דירות בבניין שייבנה עליה (הבניין או הקמתו ייקראו להלן גם: הפרויקט). לימים מכרה האישה שתיים מאותן שבע דירות (להלן: שתי הדירות שנמכרו) - ותמורתן הועברה לחשבון משותף של האיש והאישה - כך שנותרו בבעלותה חמש דירות בפרויקט (להלן: הדירות בנס ציונה או הדירות).  במהלך השנים הושכרו הדירות בנס ציונה, ובני הזוג התגוררו בדירה ברעננה שבבעלותם המשותפת.  כמו כן, לצדדים דירה נוספת ברעננה הרשומה על-שמם (להלן ביחד: הדירות ברעננה).
5. לאחר פרידתם בשנת 2019, הגישו הצדדים לבית המשפט לענייני משפחה תביעות רכוש הדדיות. במסגרת זו עתרה האישה לפירוק שיתוף בדירות ברעננה (תביעות לאחר הסדר התדיינויות 68967-11-20), כמו גם לשיפוי, בין היתר, בגין פערי השתכרות (תביעות לאחר הסדר התדיינויות 9319-04-21).  מנגד, האיש תבע מחצית מהזכויות בדירות בנס ציונה, בטענה כי התנהלות הצדדים לאורך השנים מלמדת על כוונת שיתוף מצד האישה ביחס לדירות; לחילופין, האיש תבע מחצית משווי השבחתה של הקרקע, כנכס בר איזון במסגרת חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון או החוק; תביעות לאחר הסדר התדיינויות 59414-01-20).

אקדים ואומר, כי הערעורים שלפנינו ממוקדים בקביעות הערכאות קמא בעניין תביעתו של האיש.