בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ת"א 54720-11-21 הלפרין ואח' נ' הלפרן ואח'
לפני כבוד השופט נפתלי שילה
התובעים 1. חיים יעקב הלפרין
2. משה הלפרין
3. יוסף לוין
4. אביגדור פולסקי
ע"י ב"כ עוה"ד רפאל שטוב ומירב כהן
נגד
הנתבעים 1. חיים יעקב הלפרן
2. צבי שמחה מושקוביץ
3. יצחק יוזביץ
4. שטרנבוך יצחק
ע"י ב"כ עו"ד דוד ביטון
5. משרד המשפטים – רשמת ההקדשות
ע"י ב"כ עו"ד רבקה רווח
פסק דין
האם יש לפטר את הנתבעים 1-4 מתפקידם כנאמני הקדש ולמנות נאמנים אחרים במקומם?
א. רקע עובדתי
1. המנוח יעקב הלפרין ז"ל (להלן: המנוח), הקדיש בשנת 1952 מקרקעין שהיו בבעלותו ברחוב דרך שלמה (סלמה) 56 בתל אביב, שעליהם קיים מבנה (להלן: הנכס). מטרות ההקדש על פי שטר ההקדש הן בין היתר, תמיכה במוסדות תורניים, תמיכה בעניים, תמיכה בהקמת מבנים למוסדות תורה וייסוד קופת גמילות חסדים (להלן: ההקדש). ההקדש נרשם בפנקס ההקדשות והנתבעים 1-4 הם נאמני ההקדש (להלן גם: הנתבעים או הנאמנים). ההקדש הוא אחד משלושה הקדשות שהוקמו ע"י המנוח לטובת קידום מטרות ציבוריות.
2. על פי פנקס ההקדשות הציבוריים, הנתבע 1 מונה לנאמן ביום 26.11.17, סמוך לאחר פטירת אביו ששימש כנאמן משנת 1987, הנתבע 2 מונה לנאמן ביום 15.1.12, הנתבע 3 מונה לנאמן ביום 25.11.19 והנתבע 4 מונה לנאמן ביום 15.1.12. הנאמן 4 הוא גיסו של הנתבע 1.
3. בנכס היו דיירים מוגנים רבים במשך שנים רבות ולטענת הנאמנים, בשנת 2016 פונה הדייר המוגן האחרון. מצבו הפיזי של הנכס היה גרוע מאוד.
4. הנאמנים העניקו לחברת דיזארט רהיטים בע"מ שבבעלות גיסתו של הנתבע 1 ובניהול אחיו של הנתבע מס' 1 (להלן: העסק או החברה), זכות להפעלת חנות לממכר רהיטים ונגרייה באולם שבקומת הקרקע של הנכס, בשטח של 480 מ"ר, וזאת ללא כל תמורה.
5. ביום 25.8.16 פנו הנאמנים לרשם ההקדשות וטענו שביום 16.3.16 ניתן פסק דין לפינוי הדייר האחרון בנכס. לטענתם, לאור מצבו החמור של הנכס הוא אינו ראוי להשכרה, ומאחר שעלות שיפוצו היא מיליוני ₪, הם ביקשו אישור למכור את הנכס. רשם ההקדשות השיב במכתב מיום 12.9.16 שהוא מבקש נתונים אודות מצב הנכס ומבקש גם לדעת האם נבחנה אפשרות ליטול הלוואה לצורך שיפוץ הנכס והאם יש חובות הרובצים על הנכס. עקב התנגדות רשם ההקדשות, הנכס לא נמכר.
6. ביום 7.3.18 חתם הנתבע 1 בשם ההקדש, על הסכם שכירות עם חברה בהקמה (להלן: השוכרת) לתקופה של 22 שנים, כשהשוכרת מתחייבת לשפץ את הנכס ונקבעו דמי שכירות מדורגים. הוסכם שבתקופת השיפוץ ישולם סך של 45,000 ₪ לחודש ולאחר תום תקופת השיפוץ, דמי השכירות יועלו לסך של 120,000 ₪ לחודש למשך חמש שנים ולאחר מכן שוב יועלו דמי השכירות כל חמש שנים, כך שבחמש השנים האחרונות יעמדו דמי השכירות על 145,000 ₪ לחודש. בהסכם נקבע גם, שהשוכרת רשאית לרשום לטובתה הערת אזהרה לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 לאחר סיום השיפוץ. בנוסף נקבע בהסכם, שלשוכרת תהיה זכות סירוב ראשונה לרכישת הנכס אם ההקדש יחליט למכור את הנכס לצד ג'. עם חתימת ההסכם, שולמה להקדש מקדמה בסך של 50,000 ₪ (להלן: הסכם השכירות).
7. ביום 16.8.18 נחתמה תוספת להסכם השכירות, שבמסגרתה הוארכה תקופת השכירות ל-24 שנים ו – 11 חודשים. ביום 29.8.19 נחתמה תוספת שנייה להסכם השכירות שבה נקבע שלשוכרת תוענק זכות סירוב ראשונה לשכור את הנכס לכל תקופה נוספת של עד 24 שנים ו-11 חודשים וכן שתקופת השכירות תחל בחלוף ארבע שנים מיום שרשם ההקדשות יאשר את ההסכם או במועד גמר השיפוץ, לפי המוקדם. כמו כן נקבע, שבתוך 7 ימים ממועד אישור רשם ההקדשות את הסכם השכירות, השוכרת תעניק להקדש הלוואה בסך של 800,000 ₪ וההלוואה תושב באמצעות קיזוז מדמי השכירות. בנוסף נקבע שהשוכרת תשלם לעסק סך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ, בתמורה לפינויו מהנכס. שני הצדדים התחייבו לפעול לקבלת אישור רשם ההקדשות להסכם השכירות.
8. לאור פניות של התובעים, שהם צאצאי המנוח ובני משפחתו, לרשם ההקדשות בטענה לאי סדרים וליקויים רבים בהתנהלות הנאמנים, הורה רשם ההקדשות על עריכת בדיקת עומק בהקדש, ובחודשים אפריל – יוני 2020 נערכה ביקורת ע"י רואה החשבון סלובודיאנסקי (להלן: החוקר) והוגש על ידו דו"ח (להלן: הדו"ח).
9. ביום 20.5.20 הגישו השוכרת וההקדש תביעה לאישור הסכם השכירות אף ללא הסכמת רשם ההקדשות (ה"פ 44354-05-20) [נבו]. רשם ההקדשות התנגד לבקשה וטען שלמעשה הסכם השכירות קרוב להיות הסכם מכר ואסור למכור את נכס ההקדש.
10. ביום 25.11.21 הגישו התובעים את התובענה דנן, שבמסגרתה עתרו לפיטורי הנאמנים, מינוי נאמנים חדשים וחיוב הנאמנים בהשבת כספים שנגרעו מההקדש עקב התנהלותם. במסגרת החלטתי מיום 9.7.23 קבעתי כי משהתובעים לא כימתו את סכום התביעה ולא שילמו אגרה בגין רכיב התביעה הכספית, ימחקו הסעדים הכספיים מהתביעה (עמ' 8 סעיף 5 להחלטה).
11. רשם ההקדשות הגיש תביעה שכנגד שבמסגרתה עתר אף הוא למינוי נאמנים חדשים להקדש ואולם בישיבת קדם המשפט הנ"ל מיום 9.7.23, הוא הודיע שהוא מוחק את תביעתו (עמ' 4 שורה 28).
12. לאור מצב ההקדש ועל מנת לבחון את האפשרויות השונות לצורך השאת תשואה מרבית מהנכס, מונה על ידי נאמן זמני, עו"ד שלמה נס, שהגיש ביום 15.9.24 דו"ח. בין היתר ציין עו"ד נס בדו"ח כי "נכס ההקדש נמצא במצב קטסטרופלי עקב הזנחה רבת שנים מצד נאמני ההקדש...האמור לעיל נובע ככל הנראה כתוצאה של רשלנות מצד נאמני ההקדש שהיו אמונים לאורך השנים על טיפול,, התנהכו כאילו מגובר תחזוקת ותפעול הנכס, אך בפועל, כפי שנראה ונקבע בחוות הדעת המקצועית, לא נעשה על ידם מאומה בהקשרים אלו".
ב. תמצית טענות התובעים
1. הנתבעים ביצעו עוולת חמורות בהקדש והתנהלו ברשלנות פושעת, תוך שהפרו את חובותיהם על פי חוק הנאמנות תשל"ט – 1979 (להלן: חוק הנאמנות). הנתבעים השתלטו על הנכס, התנהלו כאילו מדובר "בנכס פרטי שלהם", ואחיו של הנתבע 1 פתח בו עסק לממכר רהיטים. באשמת הנתבעים, הנכס עומד שומם ונטוש שנים רבות ורק בחלק ממנו מתנהל בית עסק לממכר רהיטים השייך לבני משפחת הנתבע 1, כשהעסק לא משלם להקדש דמי שכירות ואף לא ארנונה, ועל הנכס רובץ חוב ארנונה בגובה של מעל 12 מיליון ₪ (!!). עקב הרשלנות הפושעת של הנאמנים, קיים חוב ארנונה עצום זה לעיריית תל אביב. הנתבעים לא הגישו בקשות לפטור מארנונה או להנחות עקב מצבו הפיזי של הנכס וגרמו לו נזקים עצומים. אין כל בסיס לטענת הנתבעים לפיה העסק "שמר" על הנכס מפני פולשים, שעה שהעסק הוא הפולש והמזיק היחידי.
2. עקב מעשי ומחדלי הנתבעים, נהני ההקדש לא זכו לקבל תמיכה מההקדש ואפילו הוראת ההקדש לפיה ישולם כסף לתלמידי חכמים שיילמדו תורה לעילוי נשמתם של המקדיש ורעייתו בחודש בו הם נפטרו, לא קוימה. הנתבעים "רוקנו" את הנכס משוכרים ומשנת 2013 הנכס עומד ריק ושומם ואין ממנו כל הכנסה. מאחר ששכר הדירה הראוי מהנכס הוא לפחות 100,000 ₪ לחודש, הנתבעים גרמו להקדש הפסד של לפחות 1,200,000 ₪ בכל שנה מאז.
3. בשטר ההקדש נאמר שעל הנאמנים לפעול על פי החוק והאמור בשטר ההקדש, והנאמנים לא רשאים לקבל תגמול עבור מילוי תפקידם כנאמנים. הנאמנים חתמו על הסכם שכירות לפיו הנכס הושכר לחמישים שנה, תוך שהם משלשלים לכיסם סכומי כסף השייכים להקדש.
4. מהדו"ח עולה שהנאמנים ביצעו מעשים אסורים ומעלו בתפקידם. למרות שקיימת חובה על הנאמנים לפתוח עבור ההקדש חשבון בנק, הנאמנים לא פתחו חשבון בנק וההקדש מתנהל מחשבונו הפרטי של הנאמן 1, שהוא לבדו בעל זכות החתימה בחשבון הרשום על שמו.
5. בדו"ח נאמר בין היתר שההקדש מעניק שימוש ללא תמורה לאחיו וגיסתו של הנאמן 1 בשטח של 480 מ"ר מהנכס, וזאת בניגוד לסעיף 13 לחוק הנאמנות. הנאמנים אף לא הגישו כל בקשה לאישור "שימוש אישי" בנכס. ממצאי החוקר חמורים ביותר והחוקר לא קיבל את הסברי ותירוצי הנתבעים. הנתבעים נטלו טובת הנאה מההקדש, כשהתירו לעסק השייך למשפחת הנתבע 1 לא רק שלא לשלם שכירות, אלא גם לא לשלם ארנונה. העסק אפילו לא התקין שעוני חשמל ומים נפרדים, וכתוצאה מכך העסק "לקח" מים וחשמל מההקדש.
6. למראית עין, הגישו הנתבעים לאחרונה תביעה לפינוי ולתשלום לשכר דירה מהעסק ואולם אף תביעה זו נמחקה ועל פי הסכם השכירות, הם דאגו שהשוכרת תשלם למשפחת הנאמנים שמפעילה את העסק "דמי פינוי" בסך של 150,000 ₪, במקום להעביר סכום זה להקדש. בעוד שבהסכם השכירות נאמר שתשלום זה מהווה "דמי פינוי", הנתבעים טענו בהליך דנן טענה אחרת, ומדובר בתשלום עבור השקעות שגם הן לא הוכחו כלל ולא הוצגה כל אסמכתא לטענה זו כפי שנקבע בדו"ח. בנוסף, בניגוד לקבוע בשטר ההקדש, הנאמנים לא ביטחו את הנכס.
7. הנאמנים קיבלו מקדמה בסך של 50,000 ₪ בעקבות חתימת הסכם השכירות ולמרות טענתם שכספים אלו שימשו להוצאות ההקדש, הם לא המציאו אסמכתאות מהימנות לכך. בנוסף, הנאמנים לא המציאו אסמכתאות להעברת כספים בסך של 117,462 ₪ לתמיכה במוסדות שונים בין השנים 2014-2016. בדו"ח נקבע שהנאמנים לא ניהלו רישום מדויק של מקבלי התמיכות והכספים הועברו ללא קריטריונים.
8. על פי הסכם השכירות, הנתבעים העניקו לשוכרת שטח של 1,500 מ"ר בגג הבניין ללא תמורה, מבלי לקבוע בהסכם השכירות מה דין השטח שייבנה ע"י השוכרת לאחר תום תקופת השכירות. רק לאחר שהובעה התנגדות לסעיף זה, הודיעו הנתבעים שהשוכרת מוותרת על תוספת הבנייה ואולם, הנתבעים לא הציגו כל אסמכתא לוויתור זה. על פי שמאות, ה"מתנה" שהנתבעים רצו לתת לשוכרת היא בשווי של 60,000 ₪ לחודש. בנוסף, הנתבעים הסכימו במסגרת הסכם השכירות, שההקדש יישאר רשום בעירייה כמחזיק בנכס עד לקבלת אישור עירייה לפטור מארנונה, וזאת כאשר נכון להיום חוב הארנונה עומד על כ-12 מיליון ₪ והנתבעים יודעים שההקדש לא צפוי לקבל פטור מארנונה. הסכם השכירות קיפח לחלוטין את זכויות ההקדש בנכס.
9. אם הנכס "מתפורר", מדוע הנתבעים לא תחזקו אותו כל השנים? מדוע דווקא השטח שבו העניקו למשפחתם רשות לנהל עסק לממכר רהיטים ונגריה היה שמיש? מדוע הנתבעים לא הגישו לעירייה במשך שנים רבות בקשה לפטור או להנחה בארנונה עד שהחוב טפח לסכום אסטרונומי והם הזניחו נושא זה שנים רבות? העובדה שהנתבעים אפשרו להפעיל עסק בנכס, גרמה לכך שלא ניתן לקבל פטור או הנחה מארנונה להקדש ונגרם להקדש נזק אדיר.
10. הנאמנים הפקירו את הנכס והזניחו אותו במשך שנים רבות, לא פעלו להשכירו, העניקו לבני משפחתם שטח של 480 מ"ר משנת 2015 ללא כל תשלום, לא טיפלו בחיובי הארנונה עד שהצטבר חוב של מעל 12 מיליון ₪ והם חתמו על הסכם שכירות מקפח ורשלני, תוך שקיבלו ממנו טובות הנאה.
11. לסיכום - מחדלי הנתבעים הם אלו:
א. הזניחו את הבניין ועקב מעשיהם הנכס שומם מזה כעשר שנים ולא מניב שום פירות.
ב. הנתבעים חתמו על הסכם עם השוכרת לשכירות ארוכה, תוך שהם נוטלים לעצמם טובות הנאה בסכומי עתק.
ג. על פי הסכם השכירות, אחי הנתבע 1 יקבל 150,000 ₪ שיופחתו מדמי השכירות.
ד. הסכם השכירות הוא ללא הגבלת זמן.
ה. לפי הסכם השכירות, הנתבעים העניקו לשוכרת 1,500 מ"ר ללא תמורה.
ו. בהסכם השכירות לא נקבע מי הבעלים של 1,500 מ"ר שהשוכרת תבנה ותחזיק.
ז. ערכה של המתנה בדמות 1,500 מ"ר, עומד על 60,000 ₪ לחודש דמי שכירות שההקדש יכול היה לקבל.
ח. לפי הסכם השכירות, את הארנונה ישלם ההקדש ולא השוכרת.
ט. לפי הסכם השכירות, השוכרת תלווה 800,000 ₪ לנאמנים ללא כל ייעוד מסוים.
י. הנתבעים השתלטו על 500 מ"ר בקומת הקרקע של הנכס לצורך הפעלת נגרייה.
יא. הנתבעים פטרו עצמם מגביית שכר דירה, ארנונה, מים וחשמל מהעסק.
יב. הנתבעים הגישו תביעת סרק בסך של 500,000 ₪ נגד ההקדש.
יג. הנאמנים העלימו 117,462 ₪ מההקדש ולא המציאו אסמכתאות לחוקר אודות מה שנעשה בסכום זה.
יד. בגלל רשלנות הנתבעים, נוצר חוב ארנונה שעומד על כ – 12 מיליון ₪.
טו. בגין רשלנות הנתבעים, ההקדש חויב בהוצאות משפטיות בסך של 20,000 ₪.
טז. בגלל שהנתבעים אפשרו את הפעלת הנגרייה בנכס, נחסמה האפשרות לביטול חוב הארנונה או לקבלת הנחה.
יז. הנתבעים פעלו בניגוד עניינים. על פי הפסיקה, יש להעניק מעמד מיוחד לממצאי החוקר. רשם ההקדשות הפגין אדישות כלפי העבריינות של הנתבעים.
12. לאור כל האמור, יש לפטר את הנאמנים, למנות נאמנים חדשים להקדש, להורות לרשם ההקדשות לפקח כראוי על הנעשה בהקדש ולהורות לנתבעים לשלם עבור כל הנזקים שגרמו להקדש וכן לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. התובעים מסכימים לשמש כנאמני ההקדש ולהשקיע מזמנם ומכספם על מנת לשקם את ההקדש.
ג. תמצית טענות הנתבעים 1-4 - הנאמנים
1. הנתבעים הם צאצאיו של בני משפחתו של המנוח (הנתבע 1 הוא נין של המנוח והנתבע 4 הוא גיס של הנתבע 1), ואף התובעים הם צאצאי המנוח. אולם, המנוח בחר מסיבותיו שלו, שלא למנות נציגים "מענף התובעים" לטפל בהקדשות ועמותות שהקים בחייו. עתה, קמו יורשיהם של אלו שהמנוח בחר לא למנותם לנאמנים בהקדש, והם מנסים להביא לסילוק הנאמנים שהם קרובי וצאצאי הנאמנים שהמנוח מינה בשטר ההקדש, וזאת מתוך רגשות נקם. גם ב"כ התובעים, עו"ד רפאל שטוב, נמנה על צאצאי המנוח שלא מונו לתפקידים בהקדשות שהקים, ועל פי קביעות משפטיות שניתנו בהליכים שונים, עו"ד שטוב פועל שלא כדין והוא בלתי אמין.
2. מדובר בתביעה מופרכת הנשענת על תחושות והשערות בלתי מבוססות ולא על תשתית ראייתית כלשהי. הנתבעים פעלו לטובת ההקדש בכל עת ונקטו צעדים לשיקומו. שני הנאמנים 1 ו- 4 מונו לתפקידם רק בתחילת שנת 2018 ולא ניתן להעלות כנגדם טענות בגין תקופה שקדמה למינויים. הנאמנים קיבלו את ההקדש במצב קשה ופעלו ככל יכולתם להסדרתו. התביעה גורמת ותגרום להפסד של מיליוני שקלים להקדש.
3. הנאמנים פעלו למציאת שוכר ואולם לא ניתן היה להשכיר את הנכס לאור מצבו הקשה. להקדש לא היו הכנסות ולכן לא ניתן היה גם לשפץ את הנכס. הסכם השכירות, לו התובעים לא היו מעכבים את יישומו ומתנגדים לו, היה מביא להכנסות רבות להקדש ולהשבתו של הנכס בתום תקופת השכירות, כשהוא משופץ ומושבח.
4. הנכס הושכר עוד בחיי המנוח לדיירים מוגנים בדמי שכירות זעומים. לפיכך, הנאמנים פעלו לפינוי הדיירים המוגנים על מנת שההקדש יקבל את מלוא דמי השכירות שניתן להפיק מהנכס. ביום 1.7.14, החליטו הנאמנים שיש צורך שמישהו ישמור על הנכס מפני פולשים וחסרי בית ו"יפקח על פלישות חדשות", ולכן הם חתמו על הסכם להשכרת מרתף הנכס לחברה בבעלות גיסתו של הנתבע 1 שמונה לנאמן רק בדצמבר 2017 והיא מפעילה חנות רהיטים. מדובר במרתף שלאור מצבו, לא ניתן היה להשכירו בשכירות חודשית. בהתאם לדרישת רשם ההקדשות, הוגשה תביעת פינוי ותשלום שכר דירה נגד חברה זו ואולם תביעה זו נמחקה בהסכמת הצדדים ביום 30.5.22.
5. להקדש אין הכנסות כבר כמה שנים ולכן אין להקדש חשבון בנק. הנכס לא הופקר והנאמנים דאז החליטו שעל מנת שהדיירים המוגנים יתפנו, עדיף לא לתחזק את הנכס. כל הכנסות ההקדש הופנו תמיד למוסדות תורה וגמילות חסדים בהתאם לשטר ההקדש ומידי שנה נשלחו כ – 120 המחאות ללומדי תורה ולמוסדות תורה וחסד, בסכומים שבין 18 ₪ ל – 180 ₪ בכל שנה.
6. מיד לאחר פינוי הדיירים המוגנים, כשפסק הדין לפינוי הדייר האחרון ניתן ביום 16.3.16, פנה הנתבע 1 לרשם ההקדשות וביקש את אישרו למכירת הבניין ולרכישת בניין אחר במקומו, ואולם רשם ההקדשות דחה את הבקשה. לכן, הנאמנים ניסו להשכיר את הנכס וחתמו על הסכם שכירות עם השוכרת. במסגרת הסכם השכירות, הנאמנים לא נטלו לכיסם דבר וכל שנקבע הוא שהשוכרת תפצה את החברה שמפעילה את העסק לממכר רהיטים בנכס ותפנה אותו, עבור השקעות שהשקיעה בו. בנוסף, הנאמנים אף נקטו בהליכים כנגד עיריית תל אביב לאור חוב הארנונה הגדול שמוטל על הנכס ולצורך כך הם שכרו את שירותיו של עו"ד דיין. חוב הארנונה הצטבר במשך עשרות שנים לפני כהונת הנתבעים כנאמנים והם לא אחראים להיווצרותו. בהקדש לא היו כספים כלל ולכן הנאמנים לא יכלו לפרוע את חוב הארנונה. אין יסוד לטענה שהנתבעים נהגו ברשלנות.
7. עו"ד דיין ניהל מו"מ עם העיריה ואף הגיש השגות וערעורים והוא הצליח להפחית את החוב לעירייה לכ-1.5 מיליון ₪. ואולם, ההסדר לא יצא לפועל מאחר שהסכם השכירות לא אושר ולא ניתן היה לספק את המימון לפירעון החוב. הנתבעים פעלו באופן מקצועי ובהתאם לרצון המנוח, וזאת תחת אילוצים כבדים בגין חוב העבר ומצבו הפיזי הירוד של הנכס.
8. הנאמנים עושים את מלאכתם נאמנה וכבר משנת 2016 הם מנסים להשמיש את הנכס. לא קיים כל פסול בהסכם השכירות ותנאיו תואמים את טובת ההקדש. הסך של 50,000 ₪ שהתקבל כמקדמה מהשוכרת, הועבר לצורך הוצאות ההקדש כמפורט בתצהירו של הנתבע 1 מיום 20.7.20 וכעולה מהחשבוניות שצורפו לתצהירו (נספח 8 לתצהיר העדות הראשית מטעמו). התובעים מנסים להשתלט על הנכס והצעתם לשפץ את הנכס בחמישה מיליון ₪ היא מגוחכת. עקב הליכי הסרק שבהם נקטו התובעים, ההקדש הפסיד ומפסיד מיליוני ₪, מאחר שלא אושר הסכם השכירות ולהקדש אין כל הכנסות.
9. השמאי מטעם רשם ההקדשות מר שמואל שרון שבחן את הסכם השכירות, קבע בחוות דעתו מיום 30.4.21 שההסכם הוא סביר ואולם מאחר שנקבע שדמי השכירות ישולמו רק ארבע שנים לאחר חתימת ההסכם או בגמר השיפוצים, דמי השכירות בתחשיב רב שנתי נמוכים מידי לטענתו. ברם, השמאי התעלם מכך שכיום לא ניתן להשכיר כלל את הנכס לאור מצבו ולא ניתן לגבות ממנו דבר לפני שמבוצע בו שיפוץ. מאידך, השמאי אלי סידאוי שבדק את העסקה עם השוכרת, מצא בחוות דעתו מחודש אוקטובר 2020 ששכר הדירה שנקבע ראוי ותואם את שוויו.
10. פינוי הדיירים המוגנים מהנכס היה צעד הכרחי ונכון מבחינה כלכלית. הדיירים שילמו סכומים זעומים והותרתם מנעה את היכולת לשפץ את הנכס או להשביחו. בנוסף, לא היה פסול בתשלום של 150,000 ₪ על פי הסכם השכירות לאחיו של הנאמן, מאחר שסכום זה לא אמור היה להיות משולם מכספי ההקדש אלא ע"י השוכרת, והתשלום היה מאפשר פינוי מהיר של הנכס ללא הליכים משפטיים. מדובר בהסדר כלכלי סביר שאמור היה לחסוך זמן והוצאות משפטיות להקדש.
11. אין יסוד לטענה שבהסכם השכירות הוענקו לשוכרת זכויות בנייה של 1,500 מ"ר ללא תמורה. שהרי, את כל ההשקעה בגין תוספת הקומות הייתה צריכה לממן השוכרת, ובתום תקופת השכירות ההקדש היה מקבל נכס עם שטח נוסף של שתי קומות, וכך הוא היה מושבח בעשרות מיליוני ₪. גם מתן ההלוואה להקדש בסך של 800,000 ₪ שנקבעה בהסכם השכירות היא לטובת ההקדש, על מנת שיוכל לקיים את פעילותיו בתקופת הביניים עד שדמי השכירות יתקבלו.
12. התשלום ללומדי המשניות בסך של 117,462 ₪ בוצע טרם שנכנס הנתבע 1 לתפקידו ולכן הדבר אינו באחריותו ואין לזקוף לחובתו את העובדה שלא הומצאו לכך די אסמכתאות. בכל מקרה, התשלומים הועברו ללומדי משניות בהתאם להוראות שטר ההקדש.
13. טענות התובעים לא התבססו על ראיות אלא על תחושות והשערות. גם בדו"ח החוקר לא הייתה המלצה לפיטורי הנאמנים. בנוסף, החוקר חרג ממומחיותו ונתן חוות דעת משפטית על אופי הסכם השכירות, למרות שלא הוסמך לעשות כן. התברר שדו"ח החוקר מוטה ואינו אובייקטיבי. גם דו"ח הנאמן הזמני עו"ד נס הוא מוטה ורווי בסתירות ובממצאים בלתי מבוססים. נראה שהוא מונע מאינטרסים זרים ומטרתו לשלשל לכיסו מיליוני ₪ ממכירת הנכס.
14. לסיכום: הנאמנים קיבלו נכס במצב פיזי ירוד ביותר ללא הכנסות, ללא דיירים ועם חוב ארנונה עצום שתופח. הנתבעים פעלו באופן מיטבי בנסיבות מורכבות אלו כשנכנסו לתפקידם. חוב הארנונה נוצר עשרות שנים לפני שהנתבעים נכנסו לתפקידם והם שכרו מיד עו"ד מקצועי לטיפול בחוב. הנתבעים פעלו לשקם את הנכס ולכן חתמו על הסכם שכירות טוב שהיה משיא להקדש מיליוני ₪ ומשביח את הנכס. התובעים לא הוכיחו דבר ועשו שימוש לרעה בהליכי משפט, תוך גרימת נזק כבד להקדש. לפיכך, יש לדחות את התביעה, לקבוע שהנתבעים פעלו כדין ולטובת ההקדש ולחייב את התובעים בהוצאות.
ד. תמצית טענות הנתבעת 5 – רשמת ההקדשות
1. מסקנות דו"ח החוקר היו שהנאמנים ניהלו את ההקדש באופן לא תקין, לא מימשו את מטרות ההקדש והסבו להקדש נזק כבד בשל התנהלותם זו. הנאמנים אף נתנו זכות שימוש בקומת המרתף של הנכס ללא תמורה לעסק המוחזק ע"י אשת אחיו של הנתבע 1, ובקומה זו הופעלה נגרייה על ידי אח הנאמן, מר שלמה הלפרן, בניגוד להוראות סעיף 13 לחוק הנאמנות ובניגוד לשטר ההקדש.
2. סעיף 13(א) לחוק הנאמנות אוסר על נאמן להפיק לקרובו טובת הנאה מנכסי ההקדש. הנתבע 1 הפר הוראות סעיף זה. בנוסף, היה על יתר הנאמנים לפנות לבית המשפט לאישור הפעולה, שכן הם אחראים כנאמנים יחד ולחוד בהתאם לסעיף 9(א)(3) לחוק הנאמנות. ניתן היה להשכיר שטח זה ומהתמורה לעשות שימוש למטרות ההקדש. הנתבעים כלל לא ניסו למצוא שוכר לנכס ואפילו לא לקומת הקרקע שבה פעל העסק.
3. יש לדחות את טענת הנתבעים לפיה העסק פעל כשומר של הנכס. לא בוצעה כל שמירה ולא הוצבו שומרים כלל. היה זה אינטרס של החברה עצמה שלא יפלשו לנכס, על מנת שתוכל להפעיל שם את עסקה. בנוסף, הנתבע 1 העיד שהוא בעצמו פינה מהנכס פולשים ומכאן שלא בוצעה כל שמירה ע"י מי מטעם העסק. כמו כן, הנתבעים לא המציאו כל אסמכתא שהחברה שילמה עבור השימוש השוטף בנכס ואף עו"ד דיין שטיפל במגעים לצורך הסדרת חוב הארנונה, לא ידע האם החברה שילמה ארנונה (עמ' 42 שורה 13). גם הנתבע 1 לא ידע מי שילם את ההוצאות כגון בגין מים וחשמל כשהעסק פעל בנכס (עמ' 67 שורות 1-6) ולא ידע להשיב האם אחיו שילם את חלקו בארנונה בגין העסק (עמ' 69 שורה 15).
4. נאמן סביר המשכיר נכס של הקדש, היה מוודא שהשוכרים עומדים בתשלום החשבונות החלים עליהם. יש לדאוג שאחי הנתבע 1, שלמה הלפרן ישלם את מלוא החובות בתוספת ריבית והצמדה כחוק.
5. למרות שקיימים חיובי ארנונה בגין הנכס עוד משנת 1991, רק בסוף שנת 2019 הנאמנים שכרו את שירותיו של עו"ד דיין לטיפול בנושא, כשלדבריו, ההקדש כלל לא שילם ארנונה. מכאן, שרשלנות נאמני ההקדש הובילה ליצירת חוב ענק לעיריית תל אביב, בגובה של מעל 10 מיליון ₪.
6. מהדו"ח עולה שלהקדש אין הכנסות משנת 2015 ובשנים 2017-2018 לא הייתה להקדש כל פעילות. בנוסף התברר מהדו"ח, שבשנים 2014-2016 ההקדש העביר סך של 117,462 ₪ למוסדות שונים ללא רישום מדויק של מקבלי התמיכות ולא הוצגו אסמכתאות כי הלומדים המצוינים ברשימה, אכן קיבלו את הכספים. כמו כן, לא ידוע כיצד נבחרו לומדים אלו ובאילו מוסדות הם לומדים.
7. מצבו הפיזי הירוד של הנכס הנובע מהזנחה מתמשכת רבת שנים, צבירת חובות עקב התנהלות הנאמנים ומתן זכות שימוש בקומת המרתף ללא תמורה חלף השכרתו, הביאו לאי מימוש מטרות ההקדש.
8. נאמני ההקדש לא ניהלו חשבון בנק במשך שנים רבות וחשבון בנק נפתח רק סמוך לאחר מינויו של הנתבע 1 לנאמן. אין גם פרוטוקול המאשר שהנתבע 1 הוא מורשה החתימה היחיד בחשבון ההקדש. בנוסף, הנאמנים לא ניהלו רישומי הנהלת חשבונות בניגוד להוראות סעיף 7(א) לחוק הנאמנות. כמו כן, לא נרשמה ההכנסה שהועברה לנתבע 1 בסך של 50,000 ₪ בעקבות הסכם השכירות. זאת ועוד: הדו"ח השנתי האחרון שהוגש לרשם ההקדשות הוא לשנת 2020 וזאת בניגוד לסעיף 29(א) לחוק הנאמנות.
9. הנאמנים לא ביטחו את הנכס בניגוד לחובתם על פי שטר ההקדש. הנאמנים אף לא דאגו שהעסק יבטח את קומת המרתף שהוא עשה בה שימוש ללא תמורה (עמ' 69 שורה 17).
10. הסכם השכירות מצביע על התנהלות בלתי תקינה של הנתבעים. הסכם זה מהווה על פניו מכירה של נכס ההקדש והדבר אסור על פי שטר ההקדש. רק בחלוף שנתיים לאחר החתימה על הסכם השכירות, נעשתה פנייה לבית המשפט לאישור ההסכם. לא נמצא גם פרוטוקול המסמיך את הנתבע 1 לחתום לבדו על שתי התוספות להסכם השכירות והדבר מנוגד לסעיף 11 לכתב ההקדש.
11. התנהלותם החמורה של נאמני ההקדש מחייבת את פיטוריהם לאלתר. חלק מהנאמנים לא פעלו למילוי חובתם כנאמנים, רובם כלל לא הופיעו לדיונים, רק הנתבע 1 הגיש תצהיר ועל פי סעיף 9(א)(3) לחוק הנאמנות הנאמנים אחראים לפעולותיהם יחד ולחוד. יש למנות נאמן זמני חיצוני שאינו בן משפחה לתקופה של שנתיים, טרם שימונה נאמן קבוע. מוצע שעו"ד טפר שמונה כנאמן זמני של שני ההקדשים הנוספים שיצר המנוח, ימונה כנאמן זמני גם בהקדש דנן.
ה. דיון והכרעה
1. סעיף 22 (ג) לחוק הנאמנות קובע כי: "בית המשפט רשאי לפטר נאמן אם לא מילא תפקידיו כראוי או שראה בית המשפט סיבה אחרת לפיטוריו". האם קיימת הצדקה לפטר את הנתבעים לאור התנהלותם כנאמני ההקדש?
2. ברע"א 9420/04 הנאמן הציבורי נ' יעקב אגמון, נט(5) 289 (2005), בפסקה 20 לפסק דינו של הנשיא ברק נקבע כי: "נמצא כי לבית-המשפט תפקיד מרכזי בפיקוח ובהסדרה של פעולות הנאמן בהקדש. בהפעלת שיקול-דעתו על בית-המשפט לשוות לנגד עיניו את מטרות ההקדש ואת טובתם של הנהנים. במסגרת זו יובאו בחשבון שיקולים שונים, ובמרכזם הגשמת מטרות ההקדש באופן המועיל ביותר. כאשר מדובר בהקדש ציבורי, הקו המנחה בהפעלת הסמכות של בית-המשפט הוא טובתו של ציבור הנהנים מההקדש".
3. סעיף 10(ב) לחוק הנאמנות קובע כי: "במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות".
4. סעיף 13(א) לחוק הנאמנות קובע כי: "נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בו, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו". בהגדרת "קרוב" בסעיף זה כלול גם אח או אחות של הנאמן או בן זוגו וכן תאגיד שבשליטתו או ברווחיו יש לקרובים הנ"ל חלק העולה על 5%.
בע"א 1631/02 לאה ומיכאל גורבן נ' עמותת תשובה יצחק לפתרון מצוקת הדיור [נבו] (31.7.03) נקבע כי:
"החשש כי נאמן יעשה את הנאמנות קרדום לחפור בו כדי לקדם את ענייניו-שלו ולזכות בטובות הנאה, הניע את המחוקק לקבוע בסעיף 13(א) לחוק הנאמנות כי "נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בו, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה, ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו". את ההוראה הזו משלים סעיף 10(ב) לחוק הנאמנות, אשר קובע כי "במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות". תכליתם של הסעיפים 10(ב) ו-13(א) עומדת ביסודה של תורת הנאמנות. חובת האמון המוטלת על הנאמן כלפי הנהנה, הנה חובה מוגברת ומובנת מאליה. ללא אמון לא תיכון נאמנות, שכן בהענקת שליטה בנכסים לאדם שאינו בעליהם קיים סיכון רב. לידי הנאמן נמסר הכוח לנהל את הנכס נשוא הנאמנות, ובמצב זה הוא עלול להיקלע לניגוד עניינים, ואף להתפתות לפעול בניגוד לאינטרסים של הנהנה, ועל כן סבר המחוקק כי יש צורך לקבוע סייג לפעולות הנאמן, על ידי הטלת איסור להפיק רווח או טובת הנאה מנכסי הנאמנות".
5. לצורך הכרעה בשאלה האם קיימת עילה לפיטורי הנאמנים, יש לבחון ראשית את ממצאי דו"ח החוקר שמונה ע"י רשם ההקדשות לבחינת מצב ההקדש והתנהלות הנתבעים. מדובר בדו"ח שנערך ע"י גורם חיצוני נטול פניות שביקש את תגובת הנתבעים ביחס לכל אחד מהממצאים שהעלה ובדו"ח הוא הביא את תגובת הנתבעים והתייחס לכל אחת ואחת מהן.
כפי שנקבע בפש"ר (י-ם) 3087/06 עמותת נועם החסד בית שמש נ' וייס יעקב יצחק [נבו] (9.8.09):
"מעמדו של דו"ח חוקר, כאמור, הינו בגדר "תעודת ציבורית" כמשמעותה בסעיף 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), הקובע:
"תעודה ציבורית – תעודה של אחד הגופים המנויים להלן שהיא מעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע, או רשומה של מעשה כאמור, או שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות של אחד הגופים המנויים להלן, ובכלל זה תעודה המוחזקת כרשומה, בין שנעשתה בדרך רשמית ובין בדרך אחרת; ואלה הגופים:
....(2) משרדי הממשלה, רשות מקומית, בית משפט, בית דין, גוף אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית...
....
כך, בהסתמכה על קביעת כב' השופטת (כתוארה אז) ו' אלשיך בתיק פש"ר (ת"א יפו) 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי (אתר נבו) (15.7.01), בציינה:
'המסקנה המתחייבת מכך, כבר בנקודה זו, כי טענות העמותה כאילו דו"ח החוקר חסר כל ערך ראייתי, בהיותו מבוסס על עדויות שמיעה, דינה להידחות. דו"ח החוקר נמדד על-ידי בית המשפט במכלול, מתוך נטייה התחלתית לייחס לו ערך ראייתי עצמאי חשוב, גם אם לא מכריע בפני עצמו. אין בכך כדי לקבוע, שבית המשפט לא ייתן את דעתו למשמעות היות חלק מהדו"ח מבוסס על עדויות שמיעה, אולם זאת ייעשה בבחינת המשקל, ולא בבדיקת הקבילות. בכך, עולה פסיקה זו גם בקנה אחד עם הגישה המודרנית בדיני הראיות המעירה את הדגש ממבחני קבילות למבחני משקל – וזאת גם ובעיקר בכל שעסקינן בדוחות של גופים חוקרים, שנעשו לאחר בדיקות שטח, שמיעת הצדדים ואיסוף ראיות' (שם, פסקה 73)".
להלן יפורטו עיקר ממצאי דו"ח החוקר:
6. להקדש אין פרוטוקול מורשי חתימה המאשר שהנתבע 1 יהיה מורשה חתימה בחשבון ההקדש. כמו כן, מהדוחות הכספיים של ההקדש עולה שמשנת 2015 אין להקדש הכנסות כלשהן.
7. בנוסף, נאמני ההקדש כלל לא ניסו למצוא שוכר למרתף הבניין והם העניקו אותו לעסק ששייך לגיסתו של הנתבע 1 ללא כל תמורה. מדובר בשטח של 480 מ"ר וניתן היה להשכירו לצד ג' ולקבל תמורה עבורו. ככל שהנתבעים רצו להעניק אותו או להשכירו לצד קשור, היה עליהם לפנות מראש בבקשה מתאימה לבית המשפט בהתאם לסעיף 13 לחוק הנאמנות. בנוסף, הנאמנים לא ערכו הסכם שכירות עם העסק שהשתמש בנכס ואין לקבל את עמדת הנאמנים שהעסק הנמצא בנכס לא שילם דמי שכירות מאחר שהוא העניק שירותי שמירה מפני פולשים. העסק לא העמיד שומרים ולטענת הנתבע 1, העסק מדווח לנאמנים אם בוצעה פלישה לנכס.
8. לא צורפו אסמכתאות ביחס למוסדות שלטענת נאמני ההקדש הועברו אליהם כספים בשנים 2014-2016. אין גם אסמכתאות המעידות שהאנשים ברשימה שהוצגה ע"י הנאמנים אכן קיבלו את הכספים. היה על הנאמנים לוודא שהכספים מועברים בהתאם למטרות ההקדש ו"העובדה שלא קיימת רשימה של כל המוסדות אליהם הועברו הכספים, הינה ליקוי מהותי". הנאמנים גם לא הכינו קריטריונים לגבי זהות מקבלי התמיכה מההקדש ולא ברור מדוע נבחרו אותם לומדים ואותם מוסדות. בנוסף, ההקדש אינו מנהל רישומים במערכת הנהלת חשבונות.
9. הסכם השכירות שעליו חתם הנתבע 1 והאופציה הבלעדית שניתנה לשוכרת, מלמדים שמדובר למעשה במעין מכירה של נכס ההקדש. על פי הסכם השכירות ושתי התוספות, תקופת השכירות תעמוד על 24 שנים ו – 11 חודשים שתחל בתום ארבע שנים או בתום השיפוץ בנכס לפי המוקדם, כך שבפועל תקופת השכירות ארוכה יותר מ – 25 שנים והנאמנים אף התחייבו לרשום הערת אזהרה לטובת השוכרת. לשוכרת גם ניתנה זכות סירוב ראשונה הן לרכישה והן להשכרה למשך אותה תקופה לאחר תום התקופה הראשונה, כך שאם היא תמושש, השוכרת תשכור את הנכס ליותר מחמישים שנה. בנוסף, ההסכם נחתם לפני קבלת אישור רשם ההקדשות למרות שמדובר בעסקה מהותית בנכסי ההקדש ובהסכם השכירות לא נמצא סעיף המתנה את ההסכם באישור רשם ההקדשות. הצורך באישור רשם ההקדשות הוזכר רק בסעיף 5 לתוספת השנייה. השוכרת אף שילמה מקדמה בסך של 50,000 ₪ טרם שההסכם אושר.
10. בנוסף, בהסכם השכירות התחייבה השוכרת לשלם לעסק הנמצא בנכס – חנות הרהיטים - דמי פינוי בסך של 150,000 ₪. הטענה שתשלום זה הוא עבור השקעותיה בנכס לא גובתה בשום אסמכתא. כמו כן, בניגוד לקבוע בשטר ההקדש ולהנחיות רשם ההקדשות, הנאמנים לא ביטחו את ההקדש ומצבו של הנכס גרוע ביותר והדבר מעיד על הזנחה רבת שנים.
11. החוקר, רו"ח יצחק סלובודיאנסקי נחקר ע"י ב"כ הנתבעים על ממצאי בדיקתו שעיקרם פורט לעיל, ועדותו וממצאיו לא נסתרו כלל. מדובר ברו"ח בעל ניסיון בתחום החקירות והביקורת (עמ' 73 שורות 29-30) שהסביר היטב בחקירתו את ממצאיו ולא שינה דבר מהאמור בדו"ח הביקורת המקיף שערך. יש לדחות את טענות הנתבעים ביחס למומחיותו. אכן, קיימים גם היבטים משפטיים בדו"ח שהגיש ואולם, עיקר חשיבותו הוא בממצאים העובדתיים שעלו ממנו וכן בבחינה הכלכלית שערך ביחס להסכם השכירות ולהתנהלות הנאמנים. בנוגע לשטח שהוענק לעסק השייך לגיסתו של הנתבע 1 והמנוהל ע"י אחיו העיד החוקר כי: "ההקדש/נאמני ההקדש לא עשו שום מאמץ לחפש שוכר...למטה הייתה נגרייה שפועלת. מי שהפעיל אותה, ההסכם היה מול גיסתו של הנאמן (אשת אחיו) ולמטה בסיור שערכנו היה ציוד של נגרייה פועלת ועובדת והמקום היה מסודר לעבודה. לכן אני מניח שכמו שהנגרייה פעלה שם, הייתה יכולה לפעול שם נגרייה אחרת או אולי בית מלאכה אחר...לא נעשה אפילו ניסיון למצוא שוכר אחר" (עמ' 79 שורה 28 עד עמ' 80 שורה 2). החוקר ציין שאף אם אין פעולות כספיות בהקדש, יש חובה לקיים הנהלת חשבונות ובמקרה דנן היה תקבול מהשוכרת בסך של 50,000 ₪ (עמ' 82 שורות 29-34) והכנסה זו לא נרשמה כנדרש.
12. לאחר בחינת הראיות שהוצגו, אני סבור שהוכח שהנתבעים מעלו בתפקידם והתובעים הרימו את הנטל להוכיח שקיימת עילה להחלפתם לאלתר. יצוין שעל פי סעיף 39 לחוק הנאמנות, רשאי לפנות בהליך לפי חוק הנאמנות גם "אדם אחר שמעוניין בדבר" ומאחר שהתובעים הם קרובי משפחתו של המנוח, יש להם זכות להגיש את התביעה, על מנת שרצונו של סבם או הסבא רבא שלהם, שהקים את ההקדש, יבוצע ויקוים. כפי שציין המלומד שלמה כרם בספרו חוק הנאמנות תשל"ט-1979 (מהדורה רביעית, 2004) 807: "קיים עניין ציבורי להרחיב את חוג הפונים האפשרי לבית המשפט במגמה להניעו להתערב בפעולות הנאמן ובמחדליו".
13. יש לתמוה תמיהה רבתי, מדוע רשם ההקדשות, שחובתו לפקח על ההקדשות, לא עשה דבר במשך שנים רבות ולא פיקח על ההקדש והוא התעורר לפעול רק בשנים האחרונות בעקבות פניות התובעים. מצופה כי תיערך בדיקה מעמיקה ע"י משרד המשפטים, לצורך בירור מחדל זה והפקת לקחים.
14. הנתבע 1 משמש כנאמן רק מחודש נובמבר 2017 (עמ' 61 שורה 12) והנתבע 3 רק משנת 2019. אולם, הנתבעים 2 ו – 4 משמשים כנאמנים כבר משנת 2012 כפי שנטען ע"י רשם ההקדשות בהתאם לאמור בפנקס ההקדשות הציבוריים, וטענה זו לא נסתרה. העובדה ששלושת הנתבעים 2-4 כלל לא העידו ולא מסרו כל גרסה בהליך, אף היא פועלת לחובתם. להלן אסקור את רשימת המחדלים בהתנהלות הנאמנים, כאשר חלק מהמחדלים היו בתקופת כהונתם של כל ארבעת הנאמנים, חלקם אירעו רק בתקופת כהונתם של חלק מהם, וביחס לחלקם קיימת אחריות רבה יותר לנאמנים הוותיקים ואחריות פחותה יותר לנאמנים "החדשים" (הנתבעים 1 ו – 3):
15. (א) הזנחת הנכס במשך שנים רבות – אין מחלוקת שמצב הנכס רע ביותר. לדו"ח הנאמן הזמני עו"ד נס מיום 15.9.24 צורפה חוות דעת מומחה שאליה צורפו גם תמונות שמהן עולה שמצב הנכס מזעזע. הנאמנים כשלו בתפקידם הבסיסי – שמירה על תקינות ושלמות הנכס. טענת הנתבעים שהנכס הוזנח על מנת שניתן יהיה לפנות את הדיירים המוגנים ביתר קלות, לא מצדיקה הפקרה וזלזול כה רב בנכס.
16. (ב) הנאמנים לא פעלו להשכרת הנכס במשך שנים רבות - לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לחוסר המעש של הנאמנים. מדובר בנכס בשטח של 3,122 מ"ר (ראו חוות דעתם של השמאים אוסטר וקינן שצורפה לדו"ח הנאמן הזמני מיום 15.9.24). לא ברור מדוע לא הושכרו החלקים הפנויים במהלך שנים רבות, במיוחד שהנתבע 1 העיד כי "להקדש אין הכנסות משנת 2010 ואפילו לפני" (עמ' 57 שורות 12-13). הטענה שהיה צריך להמתין לפינוי אחרון הדיירים המוגנים שלא שילמו דמי שכירות, אינה סבירה בעליל. היה על הנאמנים לפעול להשכיר את הנכס ולגרום לכך שהמשכירים ישמישו וישפצו את המושכר שהם שכרו בתמורה להפחתה בדמי השכירות. הטענה שלא ניתן היה להשכיר את הנכס במשך זמן כה רב, חסרת שחר. הראייה, שהנתבעים התירו לעסק הרהיטים לפעול בשטח של 480 מ"ר בקומת המרתף וניתן היה לעשות כן גם ביתר שטחי הנכס או בחלקם. הנתבע 1 הודה בחקירתו שכלל לא ניסה להשכיר את הנכס (עמ' 69 שורות 12-13). אכן, הנתבעים 1 ו – 3 נכנסו לתפקידם רק בשנים 2017 ו – 2019, ואולם היה עליהם לפעול להשכרת הנכס לשוכרים מיד בסמוך לאחר כניסתם לתפקיד.
17. (ג) הנאמנים העניקו לבני משפחתו של הנתבע 1 טובת הנאה לשימוש בשטח של 480 מ"ר מהנכס לפחות משנת 2014 ללא כל תמורה - מדובר בהתנהלות שערורייתית הנגועה בניגוד עניינים חריף. הטענה שהעסק משמש גם כשומר מפני פולשים ולכן קיימת הצדקה שהוא לא ישלם דבר, היא מופרכת. מעבר לכך שאסור היה לנתבעים להעניק לקרובי משפחתם טובת הנאה ללא אישור בית המשפט, הנתבעים גרמו במו ידיהם להפסד הכנסה משמעותי להקדש שנותר עם קופה ריקה וייתכן שהתנהלות זו אף גרמה לכך שההקדש איבד את זכותו לקבל פטור או הנחה מארנונה ונגרם לו נזק כספי גדול מאוד. היה על הנתבע 1 לפעול לפינוי העסק מיד כשנכנס לתפקידו בשנת 2017 ולא לאפשר לאחיו ולגיסתו לשהות שם ולהמשיך לקבל טובת הנאה מהנכס בניגוד גמור להוראות חוק הנאמנות. הדבר חמור במיוחד שעה שהנתבע 1 הוא עורך דין. יתר על כן, הנתבעים לא דאגו שהחברה לפחות תשלם את תשלומי הארנונה, החשמל והמים בגין שימושם במרתף הנכס. לא רק שההקדש לא זכה לשכר דירה המגיע לו, החברה אף גרמה לו לחיובים רבים.
18. (ד) העדר טיפול נאות בחוב הארנונה – התברר שקיים חוב עתק של כ – 12 מיליון ₪ לעיריית תל אביב בגין אי תשלום ארנונה. החוב הוא עוד משנת 1991 (עמ' 41 שורות 21-23). רק בשנת 2019 שכר ההקדש את שירותיו של עו"ד דיין לטפל בנושא ואולם הנאמנים הזניחו את הטיפול בחוב זה במשך שנים רבות. רק לפני כמה שנים שכרו הנתבעים עו"ד על מנת שיטפל בנושא ואולם התברר שהפעולות שנעשו היו בבחינת "מאוחר מידי" וההליכים המשפטיים כשלו עקב המחדלים הרבים של נאמני ההקדש לאורך שנים. בשנים האחרונות הנתבעים הגדילו לעשות ואף לא דאגו שהעסק שהם העניקו לו זכות שימוש ללא תמורה בשטח של 480 מ"ר ישלם את חלקו בארנונה. משנשאל הנתבע 1 מדוע לא דאג שאחיו ישלם ארנונה לפחות בגין השטח שהוא משתמש בו הוא השיב: "פניתי שישלמו ארנונה על החלק שהם משתמשים בה וזה המיטב שיכולתי לקבל" (עמ' 66 שורות 28-29) והתנהלות זו מדברת בעד עצמה.
19. (ה) התנהלות הנתבעים בנוגע להסכם השכירות – הנתבעים חתמו בשנת 2018 על הסכם שכירות לתקופה ארוכה של מעל 25 שנים, הסכימו גם לרישום הערת אזהרה על הנכס לטובת השוכרת והכל, ללא שאפילו הגישו בקשה מראש לרשם ההקדשות ולבית המשפט. רק בתוספת השנייה להסכם הוזכר הצורך באישור רשם ההקדשות ואולם בהסכם השכירות המקורי לא מוזכר תנאי יסודי זה. בנוסף, במסגרת הסכם השכירות, חויבה השוכרת לשלם 150,000 ₪ לעסק כדמי פינוי, אותו עסק השייך לאחיו וגיסתו של הנתבע 1. זאת, שעה שעסק זה לא שילם כלל דמי שכירות שנים רבות ולא הוכח כלל מה גובה ההשקעות שביצע, אם בכלל ביצע בנכס. התברר שהנאמנים לא פרסמו הצעה להציע הצעות ולא ניתן כל הסבר מדוע נחתם הסכם כה מהותי ומשמעותי, מבלי שנערך מכרז לבחינת הצעות נוספות. בנוסף, כפי שקבע השמאי שמואל שרון בחוות דעתו מיום 30.4.21 שנערכה לבקשת רשם ההקדשות לצורך בדיקת הכדאיות הכלכלית של הסכם השכירות, בהסכם חוסרים וליקויים רבים. כפי שצוין בסעיף 12 לחוות דעת זו: "ההסכם בפועל יכול להסתכם בתקופה כוללת של 29 שנים, לרבות חשיפת ההקדש לחבות במיסוי מקרקעין. ההסכם מתבסס על הנחות שונות שלא נבדקו ואינן וודאיות...אין התייחסות לשאלה מי יישא בתשלום ארנונה ככל שלא יינתן פטור ובתשלום היטל השבחה ככל שיידרש...אין בכלל התייחסות לאפשרות של מיסוי מקרקעין במקרה שרשויות המס ייראו בהשכרה לתקופה כה ארוכה כעסקה במקרקעין ויחייבו במס שבח/רכישה" השמאי שרון קובע גם כי: "העסקה במהותה מהווה עסקת מעין קומבינציה או עסקת BOT אך ההסכם מנוסח כהסכם שכירות". מר שרון נחקר ועדותו לא נסתרה. לדבריו: "מדובר בהסכם לא אפוי שלא מגדיר את תקופת השכירות בצורה חד משמעית, לא את מטרת השכירות, לא את התחייבות המשכיר, לא מפרטים טכניים" (עמ' 46 שורות 5-11). הנאמנים חתמו על הסכם לטווח ארוך ביותר שקיים חשש שיוגדר כעסקת מכר מקרקעין החייבת במס, בלי שנערכה כל בדיקה מקצועית רצינית וללא שהוסדרו היבטים מהותיים ובעלי משמעות כלכלית אדירה להקדש. חוות דעתו של מר שרון נערכה באופן אובייקטיבי ולדבריו, רשם ההקדשות "לא כיוון אותי לשום תוצאה" (שם שורות 20-21) ויש לתת משקל משמעותי לחוות דעת זו. מתברר גם, שייתכן ש"כל העסקה הזו לא כדאית להקדש" (עמ' 48 שורה 19) וייתכן שעדיף היה ליזום תוכנית לבנייה למגורים בעסקת קומבינציה (שם שורות 20-32). להסכם אף לא צורף מפרט טכני שיתאר את היקף השיפוץ ומהותו שהשוכרת אמורה לבצע ואף החוסר בנתון משמעותי זה, מלמד על הבעייתיות הרבה בהסכם השכירות (עמ' 51 שורות 4-26). כמו כן, מעמד הזכויות בשטח של 1,500 מ"ר שהוענקו לשוכרת לצורך בנייה על הגג, לא הוסדר למרות השווי הכלכלי הרב של זכויות אלו. אכן, על שתי התוספות להסכם חתום רק הנתבע 1 ואולם בהתאם לסעיף 9(א)(3) לחוק הנאמנות, הנאמנים אחראים לפעולותיהם יחד ולחוד.
20. (ו) הנתבעים לא ביטחו את הנכס – הטענה שלא היה כסף בקופת ההקדש לערוך ביטוח, אינה טענה. היה על הנאמנים להשכיר ולו חלק מהנכס הגדול על מנת לעמוד בחובה בסיסית שאף מתחייבת במפורש בשטר ההקדש.
21. (ז) אי קיום תיעוד למי הועברו כספי ההקדש ומה היקף הסכומים – מתברר שבשנים שבהן היו להקדש הכנסות וחולקו כספים, לא נערך תיעוד מסודר ביחס לגופים והאנשים שקיבלו את הכספים, לא נמצא תיעוד אודות העברות הכספים ולא נקבעו קריטריונים לזהות הנהנים. ליקוי זה נעשה בתקופת כהונתם של הנתבעים 2 ו– 4 בלבד.
22. (ח) הנאמנים לא הגישו דוחות שנתיים משנת 2020 – העובדה שלא הייתה פעילות בהקדש לא פוטרת מהוראות סעיף 29(א) לחוק הנאמנות. הייתה חובה על הנאמנים לדווח על קבלת הסך של 50,000 ₪ על פי הסכם השכירות ועל היקף החובות, במיוחד חוב הארנונה.
23. (ט) העדר חשבון בנק להקדש – עד לכניסתו לתפקיד של הנתבע 1 כנאמן, לא היה להקדש חשבון בנק ומדובר במחדל חמור ביותר של הנתבעים 2 ו – 4.
24. (י) הנאמנים לא ניהלו רישום הנהלת חשבונות – סעיף 7(א) לחוק הנאמנות קובע כי: "הנאמן חייב לנהל חשבונות בכל ענייני הנאמנות". ההקדש לא מנהל את רישומיו במערכת ניהול חשבונות ואף לאחר כניסת הנתבעים 1 ו – 3 לתפקידם, לא תוקן מחדל זה.
25. די היה בקיומם של חלק מהמחדלים החמורים הנ"ל בכדי להביא לפיטורי הנתבעים קל וחומר, שעה שהמחדלים כה רבים וקשים. חובת הנאמנים לפעול ללא רבב וללא ניגוד עניינים בכל הקשור לניהול ההקדש, ובמיוחד לא להעניק טובת הנאה מנכסי ההקדש לקרובי הנאמן, מעוגנת גם במשפט העברי. בתלמוד הבבלי, במסכת גיטין דף נב' עמוד ב', מסופר שקרובי יתומים ביקשו מרב נחמן לסלק מתפקידם אפוטרופסים על נכסי יתומים מאחר שהם הפסידו את נכסיהם ורב נחמן אמר להם שאם תביאו עדים שהאפוטרופסים מפסידים את נכסי היתומים הוא יסלק אותם. זאת, מאחר שההלכה היא ש"אפוטרופוס דמפסיד מסלקינן ליה".
26. בברייתא במסכת פסחים (בבלי פסחים יג' ע"א) נקבע כי: "גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן, גבאי תמחוי שאין להן עניים לחלק מוכרים לאחרים ואין מוכרים לעצמן" דהיינו, אסור לגבאי צדקה למכור לעצמם מטבעות צדקה מנחושת שמחלידים בשהייה ממושכת ולהמירם למטבעות כסף (על פי פירוש רש"י שם), ואסור לנאמנים למכור לעצמם מוצרי מזון שיועדו לצדקה לעניים, ושאם לא יימכרו יתקלקלו, משום "והייתם נקיים מה' ומישראל". ומסביר רש"י שם: "שמא יחשדום שלקחום בזול". כפי שנקבע במשנה בשקלים פרק ג' משנה ב': "...לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל' (במדבר לב, כב)". אפילו ביחס למשה רבנו מספר המדרש (שמות רבה, פרשה נא סעיף א'): "איש אמונות זה משה, שנעשה גזבר על מלאכת המשכן. שנו רבותינו: אין ממנין שררה על הציבור בממון פחות משניים, והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו, וכאן אתה אומר אין ממנים פחות משניים? אלא אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו, הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם".
קיימת גם חובה על הנאמנים אף לנהל רישום על ההכנסות וההוצאות של ההקדש, וכפי שפסק הרב יחיאל מיכל אפשטיין (1829-1908) בספרו ערוך השולחן, חו"מ סימן רצ' סוף סעיף ט': "ויעשה פנקס ויכתוב ההוצאה וההכנסה".
27. המהרי"ט (רבי יוסף מטראני - 1568-1639) פסק שאסור לנאמן על נכסי הקדש למכור נכס מנכסי ההקדש לקרוביו, וזאת בין היתר מחשש שבמו"מ עם מקורביו הנאמן לא יוכל לנהל מו"מ מיטבי וקשוח וכן לאור החשש שאנשים יירתעו מלהציע הצעות טובות יותר מהצעת מקורבי הנאמן ויירתעו מלהשתתף במכרז, מחשש שהמכרז "תפור" (שו"ת מהרי"ט, חלק ב', חו"מ סימן א').
ראו גם: ירון אונגר, נאמנות בנכסים (חוק לישראל בעריכת נחום רקובר, 2012) עמ' 326-332.
28. סיכומו של דבר: התביעה מתקבלת ואני מורה על פיטורי הנאמנים לאלתר עקב מחדליהם החמורים. רשם ההקדשות יפעל למינוי נאמנים חדשים בהתאם לשטר ההקדש בתוך שנתיים מהיום. עד למינוי הנאמנים החדשים, אני ממנה את עו"ד נמרוד טפר, שמונה כנאמן זמני בהקדשות אחרים שהקים המנוח, לנאמן זמני גם בהקדש זה לתקופה של שנתיים, בהתאם לסעיף 21(ב) לחוק הנאמנות. הנאמן הזמני יפעל בין היתר לפרסם מכרז להשכרת הנכס ולהגיש בהקדם תביעות כספיות כנגד מי שהוא סבור שקיימת כנגדו עילת תביעה להשבת כספים להקדש או כנגד מי שהזיק להקדש וגרם לו נזק.
29. התובעים טוענים בסיכומי התשובה (סעיף 48) כי הם, כקרובי המנוח (נכדים, נין וחתן של נכד) מסכימים להתמנות לנאמנים ולהשקיע בהתנדבות מזמנם ומכספם על מנת לשקם את ההקדש. הרשם ייבחן האם יש מקום למנות מי מהתובעים – אשר יזמו הליך זה לצורך שמירת ההקדש - לנאמנים. מצופה שרשם ההקדשות יפקח באופן הדוק על התנהלות הנאמנים על מנת שההקדש יעלה סוף סוף על דרך המלך.
30. לאור היקף ההליך שכלל שלושה דיוני קדם משפט ושלושה דיוני הוכחות, הנתבעים 1-4 ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 100,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ו סיוון תשפ"ה, 22 יוני 2025, בהעדר הצדדים.