'המסקנה המתחייבת מכך, כבר בנקודה זו, כי טענות העמותה כאילו דו"ח החוקר חסר כל ערך ראייתי, בהיותו מבוסס על עדויות שמיעה, דינה להידחות. דו"ח החוקר נמדד על-ידי בית המשפט במכלול, מתוך נטייה התחלתית לייחס לו ערך ראייתי עצמאי חשוב, גם אם לא מכריע בפני עצמו. אין בכך כדי לקבוע, שבית המשפט לא ייתן את דעתו למשמעות היות חלק מהדו"ח מבוסס על עדויות שמיעה, אולם זאת ייעשה בבחינת המשקל, ולא בבדיקת הקבילות. בכך, עולה פסיקה זו גם בקנה אחד עם הגישה המודרנית בדיני הראיות המעירה את הדגש ממבחני קבילות למבחני משקל - וזאת גם ובעיקר בכל שעסקינן בדוחות של גופים חוקרים, שנעשו לאחר בדיקות שטח, שמיעת הצדדים ואיסוף ראיות' (שם, פסקה 73)".
להלן יפורטו עיקר ממצאי דו"ח החוקר:
- להקדש אין פרוטוקול מורשי חתימה המאשר שהנתבע 1 יהיה מורשה חתימה בחשבון ההקדש. כמו כן, מהדוחות הכספיים של ההקדש עולה שמשנת 2015 אין להקדש הכנסות כלשהן.
- בנוסף, נאמני ההקדש כלל לא ניסו למצוא שוכר למרתף הבניין והם העניקו אותו לעסק ששייך לגיסתו של הנתבע 1 ללא כל תמורה. מדובר בשטח של 480 מ"ר וניתן היה להשכירו לצד ג' ולקבל תמורה עבורו. ככל שהנתבעים רצו להעניק אותו או להשכירו לצד קשור, היה עליהם לפנות מראש בבקשה מתאימה לבית המשפט בהתאם לסעיף 13 לחוק הנאמנות. בנוסף, הנאמנים לא ערכו הסכם שכירות עם העסק שהשתמש בנכס ואין לקבל את עמדת הנאמנים שהעסק הנמצא בנכס לא שילם דמי שכירות מאחר שהוא העניק שירותי שמירה מפני פולשים. העסק לא העמיד שומרים ולטענת הנתבע 1, העסק מדווח לנאמנים אם בוצעה פלישה לנכס.
- לא צורפו אסמכתאות ביחס למוסדות שלטענת נאמני ההקדש הועברו אליהם כספים בשנים 2014-2016. אין גם אסמכתאות המעידות שהאנשים ברשימה שהוצגה ע"י הנאמנים אכן קיבלו את הכספים. היה על הנאמנים לוודא שהכספים מועברים בהתאם למטרות ההקדש ו"העובדה שלא קיימת רשימה של כל המוסדות אליהם הועברו הכספים, הינה ליקוי מהותי". הנאמנים גם לא הכינו קריטריונים לגבי זהות מקבלי התמיכה מההקדש ולא ברור מדוע נבחרו אותם לומדים ואותם מוסדות. בנוסף, ההקדש אינו מנהל רישומים במערכת הנהלת חשבונות.
- הסכם השכירות שעליו חתם הנתבע 1 והאופציה הבלעדית שניתנה לשוכרת, מלמדים שמדובר למעשה במעין מכירה של נכס ההקדש. על פי הסכם השכירות ושתי התוספות, תקופת השכירות תעמוד על 24 שנים ו - 11 חודשים שתחל בתום ארבע שנים או בתום השיפוץ בנכס לפי המוקדם, כך שבפועל תקופת השכירות ארוכה יותר מ - 25 שנים והנאמנים אף התחייבו לרשום הערת אזהרה לטובת השוכרת. לשוכרת גם ניתנה זכות סירוב ראשונה הן לרכישה והן להשכרה למשך אותה תקופה לאחר תום התקופה הראשונה, כך שאם היא תמושש, השוכרת תשכור את הנכס ליותר מחמישים שנה. בנוסף, ההסכם נחתם לפני קבלת אישור רשם ההקדשות למרות שמדובר בעסקה מהותית בנכסי ההקדש ובהסכם השכירות לא נמצא סעיף המתנה את ההסכם באישור רשם ההקדשות. הצורך באישור רשם ההקדשות הוזכר רק בסעיף 5 לתוספת השנייה. השוכרת אף שילמה מקדמה בסך של 50,000 ₪ טרם שההסכם אושר.
- בנוסף, בהסכם השכירות התחייבה השוכרת לשלם לעסק הנמצא בנכס - חנות הרהיטים - דמי פינוי בסך של 150,000 ₪. הטענה שתשלום זה הוא עבור השקעותיה בנכס לא גובתה בשום אסמכתא. כמו כן, בניגוד לקבוע בשטר ההקדש ולהנחיות רשם ההקדשות, הנאמנים לא ביטחו את ההקדש ומצבו של הנכס גרוע ביותר והדבר מעיד על הזנחה רבת שנים.
- החוקר, רו"ח יצחק סלובודיאנסקי נחקר ע"י ב"כ הנתבעים על ממצאי בדיקתו שעיקרם פורט לעיל, ועדותו וממצאיו לא נסתרו כלל. מדובר ברו"ח בעל ניסיון בתחום החקירות והביקורת (עמ' 73 שורות 29-30) שהסביר היטב בחקירתו את ממצאיו ולא שינה דבר מהאמור בדו"ח הביקורת המקיף שערך. יש לדחות את טענות הנתבעים ביחס למומחיותו. אכן, קיימים גם היבטים משפטיים בדו"ח שהגיש ואולם, עיקר חשיבותו הוא בממצאים העובדתיים שעלו ממנו וכן בבחינה הכלכלית שערך ביחס להסכם השכירות ולהתנהלות הנאמנים. בנוגע לשטח שהוענק לעסק השייך לגיסתו של הנתבע 1 והמנוהל ע"י אחיו העיד החוקר כי: "ההקדש/נאמני ההקדש לא עשו שום מאמץ לחפש שוכר...למטה הייתה נגרייה שפועלת. מי שהפעיל אותה, ההסכם היה מול גיסתו של הנאמן (אשת אחיו) ולמטה בסיור שערכנו היה ציוד של נגרייה פועלת ועובדת והמקום היה מסודר לעבודה. לכן אני מניח שכמו שהנגרייה פעלה שם, הייתה יכולה לפעול שם נגרייה אחרת או אולי בית מלאכה אחר...לא נעשה אפילו ניסיון למצוא שוכר אחר" (עמ' 79 שורה 28 עד עמ' 80 שורה 2). החוקר ציין שאף אם אין פעולות כספיות בהקדש, יש חובה לקיים הנהלת חשבונות ובמקרה דנן היה תקבול מהשוכרת בסך של 50,000 ₪ (עמ' 82 שורות 29-34) והכנסה זו לא נרשמה כנדרש.
- לאחר בחינת הראיות שהוצגו, אני סבור שהוכח שהנתבעים מעלו בתפקידם והתובעים הרימו את הנטל להוכיח שקיימת עילה להחלפתם לאלתר. יצוין שעל פי סעיף 39 לחוק הנאמנות, רשאי לפנות בהליך לפי חוק הנאמנות גם "אדם אחר שמעוניין בדבר" ומאחר שהתובעים הם קרובי משפחתו של המנוח, יש להם זכות להגיש את התביעה, על מנת שרצונו של סבם או הסבא רבא שלהם, שהקים את ההקדש, יבוצע ויקוים. כפי שציין המלומד שלמה כרם בספרו חוק הנאמנות תשל"ט-1979 (מהדורה רביעית, 2004) 807: "קיים עניין ציבורי להרחיב את חוג הפונים האפשרי לבית המשפט במגמה להניעו להתערב בפעולות הנאמן ובמחדליו".
- יש לתמוה תמיהה רבתי, מדוע רשם ההקדשות, שחובתו לפקח על ההקדשות, לא עשה דבר במשך שנים רבות ולא פיקח על ההקדש והוא התעורר לפעול רק בשנים האחרונות בעקבות פניות התובעים. מצופה כי תיערך בדיקה מעמיקה ע"י משרד המשפטים, לצורך בירור מחדל זה והפקת לקחים.
- הנתבע 1 משמש כנאמן רק מחודש נובמבר 2017 (עמ' 61 שורה 12) והנתבע 3 רק משנת 2019. אולם, הנתבעים 2 ו - 4 משמשים כנאמנים כבר משנת 2012 כפי שנטען ע"י רשם ההקדשות בהתאם לאמור בפנקס ההקדשות הציבוריים, וטענה זו לא נסתרה. העובדה ששלושת הנתבעים 2-4 כלל לא העידו ולא מסרו כל גרסה בהליך, אף היא פועלת לחובתם. להלן אסקור את רשימת המחדלים בהתנהלות הנאמנים, כאשר חלק מהמחדלים היו בתקופת כהונתם של כל ארבעת הנאמנים, חלקם אירעו רק בתקופת כהונתם של חלק מהם, וביחס לחלקם קיימת אחריות רבה יותר לנאמנים הוותיקים ואחריות פחותה יותר לנאמנים "החדשים" (הנתבעים 1 ו - 3):
- (א) הזנחת הנכס במשך שנים רבות - אין מחלוקת שמצב הנכס רע ביותר. לדו"ח הנאמן הזמני עו"ד נס מיום 15.9.24 צורפה חוות דעת מומחה שאליה צורפו גם תמונות שמהן עולה שמצב הנכס מזעזע. הנאמנים כשלו בתפקידם הבסיסי - שמירה על תקינות ושלמות הנכס. טענת הנתבעים שהנכס הוזנח על מנת שניתן יהיה לפנות את הדיירים המוגנים ביתר קלות, לא מצדיקה הפקרה וזלזול כה רב בנכס.
- (ב) הנאמנים לא פעלו להשכרת הנכס במשך שנים רבות - לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לחוסר המעש של הנאמנים. מדובר בנכס בשטח של 3,122 מ"ר (ראו חוות דעתם של השמאים אוסטר וקינן שצורפה לדו"ח הנאמן הזמני מיום 15.9.24). לא ברור מדוע לא הושכרו החלקים הפנויים במהלך שנים רבות, במיוחד שהנתבע 1 העיד כי "להקדש אין הכנסות משנת 2010 ואפילו לפני" (עמ' 57 שורות 12-13). הטענה שהיה צריך להמתין לפינוי אחרון הדיירים המוגנים שלא שילמו דמי שכירות, אינה סבירה בעליל. היה על הנאמנים לפעול להשכיר את הנכס ולגרום לכך שהמשכירים ישמישו וישפצו את המושכר שהם שכרו בתמורה להפחתה בדמי השכירות. הטענה שלא ניתן היה להשכיר את הנכס במשך זמן כה רב, חסרת שחר. הראייה, שהנתבעים התירו לעסק הרהיטים לפעול בשטח של 480 מ"ר בקומת המרתף וניתן היה לעשות כן גם ביתר שטחי הנכס או בחלקם. הנתבע 1 הודה בחקירתו שכלל לא ניסה להשכיר את הנכס (עמ' 69 שורות 12-13). אכן, הנתבעים 1 ו - 3 נכנסו לתפקידם רק בשנים 2017 ו - 2019, ואולם היה עליהם לפעול להשכרת הנכס לשוכרים מיד בסמוך לאחר כניסתם לתפקיד.
- (ג) הנאמנים העניקו לבני משפחתו של הנתבע 1 טובת הנאה לשימוש בשטח של 480 מ"ר מהנכס לפחות משנת 2014 ללא כל תמורה - מדובר בהתנהלות שערורייתית הנגועה בניגוד עניינים חריף. הטענה שהעסק משמש גם כשומר מפני פולשים ולכן קיימת הצדקה שהוא לא ישלם דבר, היא מופרכת. מעבר לכך שאסור היה לנתבעים להעניק לקרובי משפחתם טובת הנאה ללא אישור בית המשפט, הנתבעים גרמו במו ידיהם להפסד הכנסה משמעותי להקדש שנותר עם קופה ריקה וייתכן שהתנהלות זו אף גרמה לכך שההקדש איבד את זכותו לקבל פטור או הנחה מארנונה ונגרם לו נזק כספי גדול מאוד. היה על הנתבע 1 לפעול לפינוי העסק מיד כשנכנס לתפקידו בשנת 2017 ולא לאפשר לאחיו ולגיסתו לשהות שם ולהמשיך לקבל טובת הנאה מהנכס בניגוד גמור להוראות חוק הנאמנות. הדבר חמור במיוחד שעה שהנתבע 1 הוא עורך דין. יתר על כן, הנתבעים לא דאגו שהחברה לפחות תשלם את תשלומי הארנונה, החשמל והמים בגין שימושם במרתף הנכס. לא רק שההקדש לא זכה לשכר דירה המגיע לו, החברה אף גרמה לו לחיובים רבים.
- (ד) העדר טיפול נאות בחוב הארנונה - התברר שקיים חוב עתק של כ - 12 מיליון ₪ לעיריית תל אביב בגין אי תשלום ארנונה. החוב הוא עוד משנת 1991 (עמ' 41 שורות 21-23). רק בשנת 2019 שכר ההקדש את שירותיו של עו"ד דיין לטפל בנושא ואולם הנאמנים הזניחו את הטיפול בחוב זה במשך שנים רבות. רק לפני כמה שנים שכרו הנתבעים עו"ד על מנת שיטפל בנושא ואולם התברר שהפעולות שנעשו היו בבחינת "מאוחר מידי" וההליכים המשפטיים כשלו עקב המחדלים הרבים של נאמני ההקדש לאורך שנים. בשנים האחרונות הנתבעים הגדילו לעשות ואף לא דאגו שהעסק שהם העניקו לו זכות שימוש ללא תמורה בשטח של 480 מ"ר ישלם את חלקו בארנונה. משנשאל הנתבע 1 מדוע לא דאג שאחיו ישלם ארנונה לפחות בגין השטח שהוא משתמש בו הוא השיב: "פניתי שישלמו ארנונה על החלק שהם משתמשים בה וזה המיטב שיכולתי לקבל" (עמ' 66 שורות 28-29) והתנהלות זו מדברת בעד עצמה.
- (ה) התנהלות הנתבעים בנוגע להסכם השכירות - הנתבעים חתמו בשנת 2018 על הסכם שכירות לתקופה ארוכה של מעל 25 שנים, הסכימו גם לרישום הערת אזהרה על הנכס לטובת השוכרת והכל, ללא שאפילו הגישו בקשה מראש לרשם ההקדשות ולבית המשפט. רק בתוספת השנייה להסכם הוזכר הצורך באישור רשם ההקדשות ואולם בהסכם השכירות המקורי לא מוזכר תנאי יסודי זה. בנוסף, במסגרת הסכם השכירות, חויבה השוכרת לשלם 150,000 ₪ לעסק כדמי פינוי, אותו עסק השייך לאחיו וגיסתו של הנתבע 1. זאת, שעה שעסק זה לא שילם כלל דמי שכירות שנים רבות ולא הוכח כלל מה גובה ההשקעות שביצע, אם בכלל ביצע בנכס. התברר שהנאמנים לא פרסמו הצעה להציע הצעות ולא ניתן כל הסבר מדוע נחתם הסכם כה מהותי ומשמעותי, מבלי שנערך מכרז לבחינת הצעות נוספות. בנוסף, כפי שקבע השמאי שמואל שרון בחוות דעתו מיום 30.4.21 שנערכה לבקשת רשם ההקדשות לצורך בדיקת הכדאיות הכלכלית של הסכם השכירות, בהסכם חוסרים וליקויים רבים. כפי שצוין בסעיף 12 לחוות דעת זו: "ההסכם בפועל יכול להסתכם בתקופה כוללת של 29 שנים, לרבות חשיפת ההקדש לחבות במיסוי מקרקעין. ההסכם מתבסס על הנחות שונות שלא נבדקו ואינן וודאיות...אין התייחסות לשאלה מי יישא בתשלום ארנונה ככל שלא יינתן פטור ובתשלום היטל השבחה ככל שיידרש...אין בכלל התייחסות לאפשרות של מיסוי מקרקעין במקרה שרשויות המס ייראו בהשכרה לתקופה כה ארוכה כעסקה במקרקעין ויחייבו במס שבח/רכישה" השמאי שרון קובע גם כי: "העסקה במהותה מהווה עסקת מעין קומבינציה או עסקת BOT אך ההסכם מנוסח כהסכם שכירות". מר שרון נחקר ועדותו לא נסתרה. לדבריו: "מדובר בהסכם לא אפוי שלא מגדיר את תקופת השכירות בצורה חד משמעית, לא את מטרת השכירות, לא את התחייבות המשכיר, לא מפרטים טכניים" (עמ' 46 שורות 5-11). הנאמנים חתמו על הסכם לטווח ארוך ביותר שקיים חשש שיוגדר כעסקת מכר מקרקעין החייבת במס, בלי שנערכה כל בדיקה מקצועית רצינית וללא שהוסדרו היבטים מהותיים ובעלי משמעות כלכלית אדירה להקדש. חוות דעתו של מר שרון נערכה באופן אובייקטיבי ולדבריו, רשם ההקדשות "לא כיוון אותי לשום תוצאה" (שם שורות 20-21) ויש לתת משקל משמעותי לחוות דעת זו. מתברר גם, שייתכן ש"כל העסקה הזו לא כדאית להקדש" (עמ' 48 שורה 19) וייתכן שעדיף היה ליזום תוכנית לבנייה למגורים בעסקת קומבינציה (שם שורות 20-32). להסכם אף לא צורף מפרט טכני שיתאר את היקף השיפוץ ומהותו שהשוכרת אמורה לבצע ואף החוסר בנתון משמעותי זה, מלמד על הבעייתיות הרבה בהסכם השכירות (עמ' 51 שורות 4-26). כמו כן, מעמד הזכויות בשטח של 1,500 מ"ר שהוענקו לשוכרת לצורך בנייה על הגג, לא הוסדר למרות השווי הכלכלי הרב של זכויות אלו. אכן, על שתי התוספות להסכם חתום רק הנתבע 1 ואולם בהתאם לסעיף 9(א)(3) לחוק הנאמנות, הנאמנים אחראים לפעולותיהם יחד ולחוד.
- (ו) הנתבעים לא ביטחו את הנכס - הטענה שלא היה כסף בקופת ההקדש לערוך ביטוח, אינה טענה. היה על הנאמנים להשכיר ולו חלק מהנכס הגדול על מנת לעמוד בחובה בסיסית שאף מתחייבת במפורש בשטר ההקדש.
- (ז) אי קיום תיעוד למי הועברו כספי ההקדש ומה היקף הסכומים - מתברר שבשנים שבהן היו להקדש הכנסות וחולקו כספים, לא נערך תיעוד מסודר ביחס לגופים והאנשים שקיבלו את הכספים, לא נמצא תיעוד אודות העברות הכספים ולא נקבעו קריטריונים לזהות הנהנים. ליקוי זה נעשה בתקופת כהונתם של הנתבעים 2 ו- 4 בלבד.
- (ח) הנאמנים לא הגישו דוחות שנתיים משנת 2020 - העובדה שלא הייתה פעילות בהקדש לא פוטרת מהוראות סעיף 29(א) לחוק הנאמנות. הייתה חובה על הנאמנים לדווח על קבלת הסך של 50,000 ₪ על פי הסכם השכירות ועל היקף החובות, במיוחד חוב הארנונה.
- (ט) העדר חשבון בנק להקדש - עד לכניסתו לתפקיד של הנתבע 1 כנאמן, לא היה להקדש חשבון בנק ומדובר במחדל חמור ביותר של הנתבעים 2 ו - 4.
- (י) הנאמנים לא ניהלו רישום הנהלת חשבונות - סעיף 7(א) לחוק הנאמנות קובע כי: "הנאמן חייב לנהל חשבונות בכל ענייני הנאמנות". ההקדש לא מנהל את רישומיו במערכת ניהול חשבונות ואף לאחר כניסת הנתבעים 1 ו - 3 לתפקידם, לא תוקן מחדל זה.
- די היה בקיומם של חלק מהמחדלים החמורים הנ"ל בכדי להביא לפיטורי הנתבעים קל וחומר, שעה שהמחדלים כה רבים וקשים. חובת הנאמנים לפעול ללא רבב וללא ניגוד עניינים בכל הקשור לניהול ההקדש, ובמיוחד לא להעניק טובת הנאה מנכסי ההקדש לקרובי הנאמן, מעוגנת גם במשפט העברי. בתלמוד הבבלי, במסכת גיטין דף נב' עמוד ב', מסופר שקרובי יתומים ביקשו מרב נחמן לסלק מתפקידם אפוטרופסים על נכסי יתומים מאחר שהם הפסידו את נכסיהם ורב נחמן אמר להם שאם תביאו עדים שהאפוטרופסים מפסידים את נכסי היתומים הוא יסלק אותם. זאת, מאחר שההלכה היא ש"אפוטרופוס דמפסיד מסלקינן ליה".
- בברייתא במסכת פסחים (בבלי פסחים יג' ע"א) נקבע כי: "גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן, גבאי תמחוי שאין להן עניים לחלק מוכרים לאחרים ואין מוכרים לעצמן" דהיינו, אסור לגבאי צדקה למכור לעצמם מטבעות צדקה מנחושת שמחלידים בשהייה ממושכת ולהמירם למטבעות כסף (על פי פירוש רש"י שם), ואסור לנאמנים למכור לעצמם מוצרי מזון שיועדו לצדקה לעניים, ושאם לא יימכרו יתקלקלו, משום "והייתם נקיים מה' ומישראל". ומסביר רש"י שם: "שמא יחשדום שלקחום בזול". כפי שנקבע במשנה בשקלים פרק ג' משנה ב': "...לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל' (במדבר לב, כב)". אפילו ביחס למשה רבנו מספר המדרש (שמות רבה, פרשה נא סעיף א'): "איש אמונות זה משה, שנעשה גזבר על מלאכת המשכן. שנו רבותינו: אין ממנין שררה על הציבור בממון פחות משניים, והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו, וכאן אתה אומר אין ממנים פחות משניים? אלא אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו, הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם".
קיימת גם חובה על הנאמנים אף לנהל רישום על ההכנסות וההוצאות של ההקדש, וכפי שפסק הרב יחיאל מיכל אפשטיין (1829-1908) בספרו ערוך השולחן, חו"מ סימן רצ' סוף סעיף ט': "ויעשה פנקס ויכתוב ההוצאה וההכנסה".
- המהרי"ט (רבי יוסף מטראני - 1568-1639) פסק שאסור לנאמן על נכסי הקדש למכור נכס מנכסי ההקדש לקרוביו, וזאת בין היתר מחשש שבמו"מ עם מקורביו הנאמן לא יוכל לנהל מו"מ מיטבי וקשוח וכן לאור החשש שאנשים יירתעו מלהציע הצעות טובות יותר מהצעת מקורבי הנאמן ויירתעו מלהשתתף במכרז, מחשש שהמכרז "תפור" (שו"ת מהרי"ט, חלק ב', חו"מ סימן א').
ראו גם: ירון אונגר, נאמנות בנכסים (חוק לישראל בעריכת נחום רקובר, 2012) עמ' 326-332.
- סיכומו של דבר: התביעה מתקבלת ואני מורה על פיטורי הנאמנים לאלתר עקב מחדליהם החמורים. רשם ההקדשות יפעל למינוי נאמנים חדשים בהתאם לשטר ההקדש בתוך שנתיים מהיום. עד למינוי הנאמנים החדשים, אני ממנה את עו"ד נמרוד טפר, שמונה כנאמן זמני בהקדשות אחרים שהקים המנוח, לנאמן זמני גם בהקדש זה לתקופה של שנתיים, בהתאם לסעיף 21(ב) לחוק הנאמנות. הנאמן הזמני יפעל בין היתר לפרסם מכרז להשכרת הנכס ולהגיש בהקדם תביעות כספיות כנגד מי שהוא סבור שקיימת כנגדו עילת תביעה להשבת כספים להקדש או כנגד מי שהזיק להקדש וגרם לו נזק.
- התובעים טוענים בסיכומי התשובה (סעיף 48) כי הם, כקרובי המנוח (נכדים, נין וחתן של נכד) מסכימים להתמנות לנאמנים ולהשקיע בהתנדבות מזמנם ומכספם על מנת לשקם את ההקדש. הרשם ייבחן האם יש מקום למנות מי מהתובעים - אשר יזמו הליך זה לצורך שמירת ההקדש - לנאמנים. מצופה שרשם ההקדשות יפקח באופן הדוק על התנהלות הנאמנים על מנת שההקדש יעלה סוף סוף על דרך המלך.
- לאור היקף ההליך שכלל שלושה דיוני קדם משפט ושלושה דיוני הוכחות, הנתבעים 1-4 ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 100,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ו סיוון תשפ"ה, 22 יוני 2025, בהעדר הצדדים.