"החשש כי נאמן יעשה את הנאמנות קרדום לחפור בו כדי לקדם את ענייניו-שלו ולזכות בטובות הנאה, הניע את המחוקק לקבוע בסעיף 13(א) לחוק הנאמנות כי "נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בו, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה, ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו". את ההוראה הזו משלים סעיף 10(ב) לחוק הנאמנות, אשר קובע כי "במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות". תכליתם של הסעיפים 10(ב) ו-13(א) עומדת ביסודה של תורת הנאמנות. חובת האמון המוטלת על הנאמן כלפי הנהנה, הנה חובה מוגברת ומובנת מאליה. ללא אמון לא תיכון נאמנות, שכן בהענקת שליטה בנכסים לאדם שאינו בעליהם קיים סיכון רב. לידי הנאמן נמסר הכוח לנהל את הנכס נשוא הנאמנות, ובמצב זה הוא עלול להיקלע לניגוד עניינים, ואף להתפתות לפעול בניגוד לאינטרסים של הנהנה, ועל כן סבר המחוקק כי יש צורך לקבוע סייג לפעולות הנאמן, על ידי הטלת איסור להפיק רווח או טובת הנאה מנכסי הנאמנות".
- לצורך הכרעה בשאלה האם קיימת עילה לפיטורי הנאמנים, יש לבחון ראשית את ממצאי דו"ח החוקר שמונה ע"י רשם ההקדשות לבחינת מצב ההקדש והתנהלות הנתבעים. מדובר בדו"ח שנערך ע"י גורם חיצוני נטול פניות שביקש את תגובת הנתבעים ביחס לכל אחד מהממצאים שהעלה ובדו"ח הוא הביא את תגובת הנתבעים והתייחס לכל אחת ואחת מהן.
כפי שנקבע בפשיטת רגל (ירושלים) 3087/06 עמותת נועם החסד בית שמש נ' וייס יעקב יצחק [נבו] (9.8.09):
"מעמדו של דו"ח חוקר, כאמור, הינו בגדר "תעודת ציבורית" כמשמעותה בסעיף 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), הקובע:
"תעודה ציבורית - תעודה של אחד הגופים המנויים להלן שהיא מעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע, או רשומה של מעשה כאמור, או שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות של אחד הגופים המנויים להלן, ובכלל זה תעודה המוחזקת כרשומה, בין שנעשתה בדרך רשמית ובין בדרך אחרת; ואלה הגופים:
....(2) משרדי הממשלה, רשות מקומית, בית משפט, בית דין, גוף אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית...
....
כך, בהסתמכה על קביעת כב' השופטת (כתוארה אז) ו' אלשיך בתיק פשיטת רגל (תיק אזרחי יפו) 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי (אתר נבו) (15.7.01), בציינה: