תיק אזרחי (תל אביב) 50068-06-20 חיה שוכמן נ' אלפרד מלונות אורבנים בע"מ

לפניי תביעה להסרת קיפוח שהגישה התובעת, שהייתה בעלת 5% ממניות הנתבעת 1 (להלן: "החברה") בעת הקמתה, נגד החברה, נגד הנתבע 3, שהיה בעל 85% ממניות החברה עם היווסדה, ונגד הנתבע 2 שהוא אביו של הנתבע 3.  בתביעה עתרה התובעת לקבלת סעדים שונים מכח סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), ובכלל זאת סעדים של רכישת מניותיה בחברה והחזר הלוואת בעלים שנתנה לה, וכן סעד של ביטול דילול של מניות התובעת בחברה, שלפי הנטען בוצע שלא כדין.

1. I. הרקע הרלוונטי, השתלשלות ההליך ותמצית חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש

א.  הרקע הרלוונטי לתביעה

1. ביום 8.2.2014 חתמו התובעת, הנתבע 3 ומר שלומי לוי (להלן: "מר לוי") על הסכם מייסדים (נספח א' לכתב התביעה; להלן: "הסכם המייסדים"), במסגרתו סוכם על הקמת החברה לצורך הקמה וניהול של מלון בוטיק בתל אביב (להלן: "המלון"). להלן יפורטו הוראות הסכם המייסדים הרלוונטיות להליך:
   • שיעור הבעלות במניות החברה יהיה כדלקמן - 85% לנתבע 3 (שכונה בהסכם "תומר"), 10% למר לוי (שכונה בהסכם "שלומי") ו-5% לתובעת (שכונתה בהסכם "חיה"); כאשר כל בעל של 15% ממניות החברה יהיה זכאי למנות דירקטור ולסיים את כהונתו (סעיף 4 להסכם המייסדים).
   • בעלי המניות יעמידו הון ראשוני לפעילות החברה בסך של 5 מיליון ש"ח. זאת באמצעות הלוואות בעלים בתנאים שהוסכמו בהתאם לשיעור הבעלות של כל אחד מהם במניות החברה - קרי, הנתבע 3 בסך של 4,250,000 ש"ח, מר לוי בסך של 500,000 ש"ח והתובעת בסך של 250,000 ש"ח (שם, בסעיף 8.2).  יצוין בהקשר זה כי חלף הסכום האמור הפקידה התובעת סך של 236,000 ש"ח בלבד (כעולה, למשל, מאישור רואה החשבון של החברה, שצורף כנספח 1 לתצהיר הנתבע 3).
   • ככל שלחברה יידרש מימון נוסף לפעילותה הצדדים מתחייבים להעמיד לה הלוואות בעלים בתנאים זהים לאלו של המימון הראשוני ובהתאם לשיעור הבעלות במניות החברה (סעיף 8.4 להסכם המייסדים). במצב בו אחד מבעלי המניות יסרב להעמיד את חלקו במימון מסוג זה, יהיו רשאים בעלי המניות האחרים להשלים את המימון במקום בעל המניות הסרבן, אז גם תעמוד להם הזכות לדלל את מניותיו בהתאם לנוסחה שנקבעה בסעיף 8.8 להסכם המייסדים (לאחר מתן הודעה).
   • הנתבע 3 ימונה למנכ"ל החברה והתובעת תמונה לסמנכ"לית, כשבמסגרת תפקידה תהיה התובעת כפופה לנתבע 3 ותפעל לפי הנחיותיו (שם, בסעיף 9).
2. החברה הוקמה ביום 15.2.2015. בסעיף 6.7 להסכם המייסדים נקבע כי הנתבע 3 ימונה ליו"ר דירקטוריון החברה וכי יהיה לו קול מכריע.  מר לוי והתובעת מצידם החליטו על מינוי התובעת כדירקטורית מכח מניותיהם המשותפות (שהיוו יחד 15% ממניות החברה).
3. בעת ביצוע העבודות להקמת המלון התברר כי המימון הנדרש לשם כך עולה על הסך של 5 מיליון ש"ח שנקבע בהסכם המייסדים. בשל כך, ביום 15.2.2016 נטלה החברה מבנק הפועלים הלוואה בסך של 2 מיליון ש"ח לפירעון בתשלומים, בערבות שלושת בעלי המניות והנתבע 2; וכן הלוואה נוספת בסך של 2 מיליון ש"ח מהנתבע 2, בערבות שלושת בעלי המניות, וזאת בשיעור ריבית שנתית של 2% לתקופה של שנתיים, קרי להחזר עד ליום 6.6.2018 (הסכם הלוואה עם הנתבע 2, החתום גם על ידי התובעת, צורף כנספח 4 לתצהיר הנתבע 3; להלן: "ההלוואה מהנתבע 2").
4. המלון נפתח לפעילות בחודש יולי 2016 ובמועד זה היו בו 29 חדרים לאירוח. פעילות המלון נחלה הצלחה יחסית ושיעורי התפוסה בו היו גבוהים בשנים שעד לפרוץ משבר נגיף הקורונה.
5. לצד זאת, אין חולק כי למן התחלת הפעלתו של המלון החלו להתגלע מחלוקות משמעותיות בין הנתבע 3 לבין התובעת, שנטלה ייצוג משפטי החל מחודש יולי 2017. המחלוקות הלכו והחריפו עם חלוף הזמן כאשר כל צד תולה במשנהו את האשמה להיווצרותן.  זאת, בין היתר, על רקע הצעה לרכישת המלון מצד שלישי שקודמה על ידי הנתבעים 3-2 ובסופו של יום לא יצאה לפועל לאור סירובם של התובעת ומר לוי להצעה בהתאם לזכותם בהסכם המייסדים.  בעקבות מחלוקות אלה הודיע הנתבע 3 לתובעת כי הוא מממש את זכויותיו מכח הסכם המייסדים וממנה עוד שני דירקטורים מטעמו לחברה - הנתבע 2 ודירקטור נוסף (ר' למשל: הודעת הדוא"ל מהנתבע 3 מיום 2.7.2017 - נספח י' לתצהיר התובעת).  יצוין, כי הנתבע 2 סיים את תפקידו כדירקטור ביום 14.11.2018 (החלטת דירקטוריון החברה על קבלת התפטרותו של הנתבע 2 מתפקידו זה צורפה כנספח 26 לתצהיר הנתבע 3).
6. ביום 20.11.2017 שלח הנתבע 3 לתובעת מכתב זימון לשימוע לפני פיטורים, וזאת על רקע טענות שונות שהעלה כלפי התנהלותה בקשר לעבודתה במלון. ביום 14.12.2017 שלח הנתבע 3 לתובעת מכתב נוסף בנושא; ובהמשך לכך, במכתב הנושא את התאריך 31.12.2017, שנשלח לאחר שלטענת הנתבע 3 התובעת לא התייצבה לשימוע, הודיע לה הנתבע 3 על סיום עבודתה בחברה (נספחים 17-13 לתצהיר הנתבע 3).  בנוסף, ביום 23.1.2018 הודיע מר לוי לתובעת כי הוא מבטל את מינויה כדירקטורית מכח מניותיו (נספח 18 לתצהיר הנתבע 3).
7. בחודש ינואר 2018 הגישה התובעת תביעה נגד החברה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו לביטול פיטוריה ולפסוק לה פיצויים בסך 185,000 ש"ח (סכסוך עבודה 44213-01-18; סעיף 39 לתצהיר הנתבע 3). בדיון מיום 28.1.2018 הסכימה התובעת, בהמלצת בית הדין, לחזור בה מבקשה למתן צווי מניעה זמניים שהוגשה עם תביעתה.  לבסוף, ובהתאם להסכמת הצדדים, ניתן ביום 3.11.2019 פסק דין על דרך הפשרה וללא הנמקה, לפיו החברה תשלם לתובעת סך של 20,000 ש"ח בגין כל רכיבי תביעתה.
8. ביום 25.2.2018 נחתם הסכם שעל פיו רכש הנתבע 3 את מניות מר לוי בחברה תמורת ערכן הנקוב (בסכום סמלי של 10 ש"ח) תוך שהנתבע 3 התחייב לכך שהחברה תפרע למר לוי את הלוואת הבעלים שנתן לה בסך של 520,000 ש"ח (נספח 21 לתצהיר הנתבע 3). בהתאם להסכם זה, ביום 16.5.2018 העבירה החברה למר לוי סך של 520,000 ש"ח לפירעון הלוואת הבעלים, לאחר שהנתבע 3 העביר לחברה ביום 13.5.2018 סכום זהה של 520,000 ש"ח, שהגדילו את הלוואת הבעלים של הנתבע 3 בסכום זה (כעולה מנספח כ"א לתצהיר התובע, בעמ' 233 לנומרטור; וכאמור באישור רואה החשבון של החברה שצורף כנספח 1 לתצהיר הנתבע 3).  בעקבות הסכם זה הפך הנתבע 3 לבעל 95% ממניות החברה.
9. ביום 20.11.2018 שלח הנתבע 3 זימון לקיום אסיפת בעלי מניות של החברה, וזאת בכדי למסור דיווח על פעילות המלון והדוחות הכספיים לשנת 2018, במטרה לדון בהחזר ההלוואה לנתבע 2 וכדי לבחון אפשרות להרחבת המלון על ידי שכירת קומה נוספת באותו בניין אשר עמדה להתפנות. אסיפה כאמור התקיימה ביום 17.12.2018 (להלן: "האסיפה מ-17.12.18").  באותו מועד הייתה החברה באיחור של כחצי שנה בפירעון ההלוואה מהנתבע 2, ועל כן הציע הנתבע 3 כי פירעון ההלוואה ייעשה באמצעות מתן הלוואת בעלים לחברה בהתאם לחלקו היחסי של כל בעל מניות.  הצעה זו התקבלה בתמיכתו של הנתבע 3 (מכח הרוב הגדול שהיה לו כבעל 95% ממניות החברה) ועל אף התנגדותה של התובעת.  כמו כן, בדיון הציג הנתבע 3 תכנית עסקית ראשונית שגיבש להרחבת המלון ב-16 או 18 חדרים נוספים (לפי אישור הרשויות), בעלות מוערכת של כ-4 מיליון ש"ח, שהנתבע 3 צפה כי תגדיל את רווחי המלון בסך של כ-2 מיליון לשנה (להלן: "הרחבת המלון").  ב"כ התובעת, שנכח באסיפה ושאל שאלות לעניין התכנית להרחבת המלון, השיב כי התובעת אינה שוללת את הרעיון אך דרושים לה נתונים מבוססים לשם קבלת החלטה, הנתבע 3 השיב כי יעלה את הנושא בשנית לאחר קבלת נתונים נוספים.
10. במכתב ב"כ החברה לב"כ התובעת מיום 14.2.2019 (נספח 32 לתצהיר הנתבע 3), התבקשה התובעת להעמיד את חלקה היחסי בהלוואת הבעלים שעליה הוסכם באסיפה מ-17.12.18 לצורך פירעון ההלוואה מהנתבע 2 (שעמדה באותו מועד על סך של 2,247,452 ש"ח). בהקשר זה ציין ב"כ החברה, כי הנתבע 3 מסר לו כי ככל שהתובעת לא תעמיד את חלקה בהלוואת הבעלים בסך של 112,373 ש"ח, שאז בכוונת הנתבע 3 להעמיד לחברה גם סכום זה כנגד דילול מניות התובעת על פי הוראות סעיפים 8.9-8.8 להסכם המייסדים (שם, בסעיפים 17-16).
11. ביום 6.3.2019 העמיד הנתבע 3 לחברה הלוואת בעלים בסך של 2 מיליון לצורך פירעון קרן ההלוואה מהנתבע 2 (כעולה למשל מאישור רואה החשבון של החברה שצורף כנספח 1 לתצהיר הנתבע 3; ר' גם: אישור העברה על הסכום הנ"ל שצורף כחלק מנספח כ"ד לתצהיר התובעת, בעמ' 236 לנומרטור), וזאת לאחר שהנתבע 2 הסכים כי הריבית על ההלוואה תשולם לו במועד מאוחר יותר מתוך תזרים המזומנים של החברה. לאור זאת, במכתב ב"כ החברה לב"כ התובעת מיום 14.3.2019 התבקשה התובעת להעמיד לחברה את חלקה היחסי (5%) מהסכום האמור, בסך של 100,000 ש"ח, שאחרת צוין כי הנתבע 3 יממש את זכותו לדילול מניותיה (נספח 33 לתצהיר הנתבע 3, סעיפים 4-1).  לאחר שהתובעת לא הזרימה לחברה את חלקה היחסי, הודיע לה ב"כ החברה ביום 1.4.2019 על דילול מניותיה על ידי הנתבע 3 בהתאם לנוסחה שנקבעה בהסכם המייסדים, על דרך הקצאת מניות נוספות, כך ששיעור אחזקותיה של התובעת ירד ל-3.53% ממניות החברה, בעוד ששיעור מניותיו של הנתבע 3 עלה ל-96.47% (נספח 34 לתצהיר הנתבע 3, סעיפים 11-1; להלן: "הדילול הראשון").^[1]
12. נושא הרחבת המלון עלה שוב באסיפות בעלי המניות שהתקיימו בימים 13.6.2019 ו-1.7.2019 (להלן: "האסיפה מ-13.6.19" ו-"האסיפה מ-1.7.19"), בהן הוצגה תכנית מעודכנת להרחבת המלון (התכנית ופרוטוקולי הישיבות הנ"ל צורפו כנספחים 39-38 לתצהיר הנתבע 3; להלן: "תכנית ההרחבה" או "התכנית"). ב"כ התובעת נכח גם באסיפות אלה, במסגרתן הוא הטיל ספק בכדאיותה הכלכלית של הרחבת המלון ובקיומם של נתונים מספקים לשם קבלת החלטה בנושא, תוך שהוא גורס כי מדובר במהלך שכל תכליתו פגיעה בזכויותיה של התובעת ודילול אחזקותיה בחברה.  בתום האסיפה מ-1.7.19 וחרף התנגדותה של התובעת, הוחלט ברוב קולות (שוב מכח הרוב המוחץ של הנתבע 3) לאשר את תכנית ההרחבה ולהוציאה לפועל, בין היתר על ידי הזרמת הלוואת בעלים לחברה בסך של 2 מיליון ש"ח נוספים לפי חלקם היחסי של בעלי המניות בחברה.
13. במכתב ב"כ החברה מיום 5.2.2020 (נספח 43 לתצהיר הנתבע 3) התבקשה התובעת להודיע האם בכוונתה להעמיד את חלקה בהלוואת הבעלים שעליה הוחלט באסיפה מ-1.7.19, תוך שצוין כי העדר תשובה כמוהו כתשובה שלילית. גם במכתב זה צוינה כוונתו של הנתבע 3 להעמיד אף את חלקה של התובעת בהלוואה ככל שהיא תסרב לעשות כן, בכפוף לזכותו לדלל את מניותיה בהתאם להוראות הסכם המייסדים במצב זה.  בהמשך לכך, ביום 3.3.2020 העביר התובע לחברה סך של מיליון ש"ח כנגד חלקו בהלוואת הבעלים עליה הוחלט באסיפה מ-1.7.19 (אישור בדבר ההעברה צורף כנספח 46 לתצהיר הנתבע 3).  במכתבי תשובה מהימים 5.3.2020 ו-23.3.2020 (נספחים 44 ו-47 לתצהיר הנתבע 3) העלה ב"כ התובעת דרישות שונות לקבלת פרטים ומסמכים שנגעו לטענתו להרחבת המלון, תוך שהוא חוזר על טענתו לפיה הרחבת המלון אינה אלא אמתלה בחוסר תום לב לצורך דילול מניות התובעת ופגיעה בזכויותיה.  במכתבו מיום 5.3.2020 ציין ב"כ התובעת כי בימים אלה מוגשת על ידי התובעת תביעה נגד החברה ומנהליה (שם, בסעיף 1).  ביום 25.3.2020 העביר הנתבע 3 לחברה סך נוסף של 1,000,000 ש"ח להשלמת הלוואת הבעלים עליה הוחלט באסיפה מ-1.7.19, שכללו גם את חלקה היחסי של התובעת (כאמור בנספח 1 לתצהיר הנתבע 3).  ביום 26.3.2020 החליט הנתבע 3 להפעיל שוב את זכותו לדלל את מניותיה של התובעת בהתאם להוראות הסכם המייסדים בשל כך שלא העמידה לחברה את חלקה (3.53%) בהלוואת הבעלים, על דרך של הקצאת מניות, כך ששיעור מניות החברה העדכני שבבעלות התובעת ירד ל-2.73% ושיעור מניותיו של הנתבע 3 עלה ל-97.27% (להלן: "הדילול השני"; ר' מכתב ב"כ החברה לב"כ התובעת מיום 30.4.2020 שצורף כנספח 49 לתצהיר הנתבע 3).^[2]
14. במקביל לאמור התפרץ בישראל נגיף הקורונה, אשר פגע קשות בענף התיירות בישראל ובכלל זאת בפעילותו של המלון. העבודות להרחבת המלון, שמומנו הן באמצעות הלוואה בנקאית בסך של 2 מיליון ש"ח והן באמצעות הלוואת הבעלים עליה הוחלט באסיפה מ-1.7.19, החלו בחודש ינואר 2020 והושלמו בסוף שנת 2020.
15. ביום 12.3.2020 הגישה התובעת תביעה לבית משפט השלום בתל אביב (תיק אזרחי 28089-03-20; להלן: "התביעה לבימ"ש השלום"). בכתב הגנתם בהליך דנן (בסעיף 88 הימנו), ציינו הנתבעים 3-2 כי כתב התביעה לבימ"ש השלום היה "בנוסח זהה לזה של כתב התביעה בתיק זה (בשינויים זניחים)", וכך אכן עולה מעיון בנוסח כתב התביעה האמור (שצורף כנספח 55 לתצהיר הנתבע 3).  ביום 10.5.2020 הגישה התובעת בקשה לסעדים זמניים במסגרת התביעה לבימ"ש השלום.  בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 11.5.2020, הובעה העמדה הלכאורית לפיה התביעה אינה מצויה בסמכותו העניינית, ובהתאם הוצע לתובעת למחוק את התביעה תוך שמירת זכותה להגישה שוב לבית המשפט המוסמך.  ביום 20.5.2020 הודיעה התובעת כי היא מבקשת למחוק את התביעה לבימ"ש השלום לאור הערת בית המשפט, וזו אכן נמחקה בפסק דין שניתן באותו היום (ר': נספחים 58-56 לתצהיר הנתבע 3).

ב.  השתלשלות ניהול ההליך

16. התביעה דנן הוגשה ביום 21.6.2020, כחודש לאחר מחיקת התביעה לבימ"ש השלום. בתמצית, יצוין כי בכתב התביעה הועלו טענות קיפוח שונות, ובכלל זאת טענות להדרת התובעת מפעילות החברה, הסתרת מידע ממנה ודילול מניותיה שלא כדין.  עוד הועלו טענות לפיהן הנתבעים 2 ו-3 עושים בחברה כבשלהם ונוטלים ממנה כספים שלא כדין.  במסגרת התביעה התבקשו סעדים שונים, ובכלל זאת החזר הלוואת הבעלים שנתנה התובעת לחברה בסך 235,000 ש"ח; רכישה כפויה של מניותיה בסך של 1,555,000 ש"ח; תשלום פיצוי בגין עוולות מסחריות בסך 100,000 ש"ח ובגין גרימת עוגמת נפש לתובעת בסך 30,000 ש"ח; וכן צו המורה על ביטול דילול מניות התובעת, תוך שהתובעת מגבילה את סכום התביעה לצורכי אגרה לסך כולל של 800,000 ש"ח.
17. ביום 2.7.2020 הגישה התובעת בקשה למתן סעד זמניים שונים, ובכלל זה לבטל ולעכב כל ניסיון דילול במניותיה. בהחלטה מיום 21.8.2020 נדחתה הבקשה על ידי המותב הקודם שדן בתיק (כב' השופטת ר' רונן), וזאת לנוכח שיהוי שנפל בהגשתה, בשל כך ש"הבקשה אינה מעידה על סיכויים גבוהים לכאורה לכך שטענות המבקשת [התובעת] יתקבלו בדיון בתביעה לגופה" ומשיקולי מאזן הנוחות.
18. התובעת הגישה את ראיותיה ביום 7.3.2021, אשר כללו תצהיר מטעמה, חוות דעת מומחה כלכלית של רו"ח מוטי דטלקרמר (להלן: "רו"ח דטלקרמר" ו"חוו"ד דטלקרמר") וכן חוות דעת מומחה של מר אבי אגאג'ני מיום 1.3.2020 (להלן: "מר אגאג'ני" ו"חוו"ד אגאג'ני"), שצורפה עוד כנספח ט"ו לכתב התביעה לבימ"ש השלום וכנספח ט"ו לכתב התביעה בהליך דנן. ראיות הנתבעים 3-2 הוגשו ביום 14.5.2021 וכללו תצהירים מטעם הנתבע 2 והנתבע 3; תצהיר רו"ח מוריס משה אושיק קראוס אוחיון, המשמש כרואה החשבון המבקר של החברה; וחוות דעת מומחה כלכלית של ד"ר גדעון בן נון (להלן: "ד"ר בן נון" ו"חוו"ד בן נון").
19. ביום 20.6.2022 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו המצהירים והמומחים מטעם הצדדים. יצוין כי לאחר חקירות המצהירים ביקשתי בדיון את התייחסות הצדדים לאפשרות שאמנה מומחה מטעם בית המשפט לצורך הערכת שווי החברה, וזאת בשים לב למחלוקות הקוטביות שהתגלעו בין מומחי הצדדים וכן למועדים השונים אליהם הוערך שווי החברה בחוו"ד דטלקרמר ובחוו"ד בן נון.  ב"כ התובעת הותיר את ההחלטה בנושא לשיקול דעת בית המשפט; בעוד שב"כ הנתבעים 3-2 סבר שהדבר אינו מוצדק בנסיבות העניין, וזאת לאור העלויות הכרוכות בכך והשלב המתקדם של ההליך.
20. בהחלטתי מיום 28.7.2022 הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט להערכת שוויה של החברה, מהטעמים שפורטו בהחלטה, וזאת נכון לשני מועדים - 31.12.2019 (אליו הוערך שווי החברה בחוו"ד דטלקרמר מטעם התובעת) ו-31.12.2020 (אליו הוערך שווי החברה בחוו"ד בן נון מטעם הנתבעים 3-2).
21. לאחר החלפה של לא פחות משלושה מומחים מטעם בית המשפט (לאור בקשות שונות של הצדדים), ביום 7.12.2022 הוריתי על מינויו של רו"ח יצחק עידן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה" או "המומחה מטעם ביהמ"ש"). חוות דעתו של רו"ח עידן הוגשה ביום 31.5.2023 (להלן: חוו"ד המומחה"), ותשובותיו לשאלות הבהרה ששלחו הצדדים הוגשו ביום 5.7.2023.  ביום 16.7.2023 הודיעה התובעת כי היא מעוניינת בחקירת המומחה, אשר נחקר בדיון הוכחות משלים רק ביום 15.9.2024 (לאור דחיות בשל מלחמת "חרבות ברזל" ולאור הבקשה להעברת מניות שהגישה התובעת, כמפורט להלן).
22. ביום 21.12.2023 הגישה התובעת בקשה "לאישור העברת מניות" (להלן: "הבקשה להעברת המניות"). בבקשה פורט כי במטרה להקטין את נזקיה, חתמה התובעת על הסכם למכירת מניותיה בחברה למר ניר נעימי תמורת סך של 600,000 ש"ח לא כולל החזר הלוואת הבעלים שתשולם ישירות מהחברה (להלן: "מר נעימי" ו"עסקת נעימי").  מנספחי הבקשה עולה התמונה הבאה: ביום 5.2.2023 (קרי, למעלה מעשרה חודשים לפני שהוגשה הבקשה להעברת המניות) ניתנה לתובעת ההצעה ממר נעימי לרכישת מניותיה; ביום 21.2.2023 הועברה ההצעה לב"כ החברה ולב"כ הנתבעים 3-2; ביום 15.3.2023 נמסרה לתובעת ולמר נעימי הודעת הנתבע 3 על מימוש זכות ההצטרפות (Tag Along) להצעת מר נעימי, העומדת לו מכח סעיף 7.5 להסכם המייסדים, כך שחלף רכישת 546 מניות מהתובעת בלבד, תירכש כמות המניות הנ"ל מהנתבע 3 ומהתובעת, על פי יחס האחזקות שלהם בחברה (2.73%-97.27%, קרי 531 מניות מהנתבע 3 ו-15 מניות מהתובעת).  עוד צורפה לבקשה להעברת מניות פניית ב"כ התובעת לב"כ החברה מיום 4.12.2023, בגדרה התבקש לתקן את מרשם בעלי המניות כך שמניות התובעת יועברו למר נעימי.  במענה מיום 5.12.2023 דחה ב"כ החברה את פניית התובעת, וזאת לאור קיומה של זכות הצטרפות לנתבע 3 ובהיעדר אישור דירקטוריון החברה להעברה.
23. לאחר קבלת תשובות הנתבעים לבקשה להעברת מניות ותגובת התובעת לתשובות, ביום 19.3.2024 קיימתי דיון בבקשה, בו נכחו הצדדים ובאי-כוחם וכן מר נעימי ובא-כוחו. בתום הדיון ניתנה לתובעת שהות של 7 ימים כדי להודיע לבית המשפט האם היא עומדת על הבקשה להעברת מניות, לרבות בשים לב לכך שהיא הוגשה בגדרי הליך זה מבלי שהוגשה על ידי התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה ואף לא בקשה לצירופו של מר נעימי כבעל דין נוסף.  ביום 27.3.2024 הודיעה התובעת כי היא אינה עומדת על הבקשה להעברת המניות, ובהחלטתי מאותו היום הוריתי על מחיקת הבקשה, תוך שמירת זכותה של התובעת לנקוט בהליך נפרד בעניין זה.
24. למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 13.5.2024 הגיש מר נעימי תביעה נגד החברה, הנתבע 3 והתובעת (שסימנה תיק אזרחי 30350-05-24), המתנהלת אף היא בפניי, וזאת בקשר למסכת העובדתית שתוארה בבקשה להעברת המניות (להלן: "תביעת נעימי"). עוד יצוין כי ביום 6.6.2024 הגיש מר נעימי בקשה לאיחוד הדיון בתביעה דנן עם הדיון בתביעתו שלו, ואולם בעקבות המלצתי חזר בו מר נעימי מהבקשה לאיחוד הדיון.  כן יצוין כי בעקבות בקשת הנתבעים 3-2, ובהסכמת מר נעימי, בהחלטתי מיום 15.9.2024 עוכב הדיון בתביעת נעימי עד להכרעה בתביעה דנן.  לבסוף יצוין, כי בדיון מיום 15.9.2024 בו נחקר המומחה מטעם ביהמ"ש, נכלל בין באי-כוחה של התובעת גם בא-כוחו של מר נעימי (בהתאם לייפוי כוח שניתן לו על ידי התובעת לצורך דיון ההוכחות בלבד).
25. ביום 19.12.2024 הגישה התובעת את סיכומיה; ביום 31.3.2025 הגישו הנתבעים את סיכומיהם; וביום 28.4.2025 הגישה התובעת סיכומי תשובה.

ג.  תמצית חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש

26. בחוות דעתו העריך המומחה מטעם ביהמ”ש את שווי החברה לפי שיטת היוון תזרימי מזומנים (Discounted Cash Flows; להלן: ""DCF), וזאת נכון לשני המועדים שנדרשו - 31.12.2019 ו-31.12.2020 (להלן: "הערכת שווי 2019" ו"הערכת שווי 2020", בהתאמה). את הערכת שווי 2019 חילק המומחה לשני תרחישים - תרחיש ראשון שאינו מתחשב בהרחבת המלון; ותרחיש שני הלוקח בחשבון את ההרחבה.  המומחה העריך את שווי החברה על סמך דוחותיה הכספיים, תוך ביצוע התאמות שנדרשו לדעתו, וכן על בסיס נתונים סטטיסטיים וסקירות מקצועיות הנוגעות לענף התיירות והמלונאות.  בכל אחת משלוש הערכות השווי שהתקבלו ציין המומחה כי הוא נדרש רק למידע שהיה ידוע נכון למועד הקובע לכל הערכת שווי.  כך למשל, בהערכת השווי ליום 31.12.2019 לא הובאו בחשבון השפעות התפרצות נגיף הקורונה בשנת 2020, אשר המידע לגביהן לא היה ידוע באותו מועד.
27. הערכת שווי 2019 בוצעה על סמך נתוניה הכספיים של החברה מדוחותיה לשנים 2019-2017 והתאמתם לפעילות החברה בטווח הארוך (על סמך מגמות עבר בחברה ונתונים סטטיסטיים לגבי ענף המלונאות):
    • בתרחיש ללא הרחבת המלון, העריך המומחה את שווי פעילות החברה על בסיס שיטת ה-DCF בסך של 15,862,000 ש"ח. לאחר ניכוי התחייבויות פיננסיות נטו בסך של 1,710,000 ש"ח מהסכום האמור, התקבל שווי הון עצמי (כולל הלוואות בעלים) בסך של 14,152,000 ש"ח.  שווי ההון העצמי בניכוי הלוואות הבעלים המקוריות כפי שהן מופיעות בדוחות הכספיים (4,871,000 ש"ח) וכן בניכוי הלוואת הבעלים העודפת שהעמיד הנתבע 3 (בסך 2 מיליון ש"ח) מסתכם בסך של 7,280,000 ש"ח (סעיף 5.2.2 לחוו"ד המומחה).
    • בתרחיש הכולל את הרחבת המלון, נעזר המומחה גם בתכנית ההרחבה שעל בסיסה בוצעה ההרחבה והעריך את שווי הפעילות העודפת שתיווצר כתוצאה מההרחבה. בהתאם לשיטת ה-DCF העריך המומחה כי שווי זה יעמוד על סך של 11,707,000 ש"ח, כך שסך כל שווי הפעילות, כולל ההרחבה, הוערך ב-27,568,000 ש"ח.  לאחר ניכוי עלויות הרחבת המלון בסך 4,000 מיליון ש"ח והתחייבויות פיננסיות נטו בסך של 2,085,000 ש"ח מהסכום האמור, התקבל שווי הון עצמי כולל הלוואות בעלים בסך של 21,483,000 ש"ח.  שווי ההון העצמי בניכוי הלוואות הבעלים המקוריות כפי שהן מופיעות בדוחות הכספיים (4,871,000 ש"ח) וכן בניכוי הלוואת הבעלים העודפת שהעמיד הנתבע 3 (בסך 2 מיליון

ש"ח) מסתכם בסך של 14,612,000 ש"ח (סעיף 5.3.2 לחוו"ד המומחה).

28. הערכת שווי 2020 נעשתה באמצעות נתוניה הכספיים של החברה מדוחותיה לשנים 2020-2017 תוך התאמתם לפעילות החברה בטווח הארוך, וזאת בהתחשב בהשפעות התפרצות נגיף הקורונה על ענף המלונאות בטווח הקצר והארוך כפי שהיו צפויות נכון ליום 31.12.2020. הערכה זו כללה כמובן גם את הרחבת המלון, שכאמור הושלמה בחודש דצמבר 2020.  במסגרת זו העריך המומחה את שווי פעילות החברה על בסיס שיטת ה-DCF בסך של 18,918,000 ש"ח.  לאחר ניכוי התחייבויות פיננסיות נטו בסך של 3,936,000 ש"ח מהסכום האמור, התקבל שווי הון עצמי (כולל הלוואות בעלים) בסך של 14,982,000 ש"ח.  שווי ההון העצמי בניכוי הלוואות הבעלים (6,062,000 ש"ח וכן הלוואות בעלים עודפות בסך 4 מיליון ש"ח שהעמיד הנתבע 3) מסתכם בסך של 4,920,000 ש"ח (סעיף 6.3.2 לחוו"ד המומחה).
29. במסגרת הצגת הערכות השווי לעיל בניכוי הלוואות בעלים, פירט המומחה את הלוואות הבעלים שניתנו נכון לכל אחד מהמועדים בסך כולל של 6,871,000 ש"ח נכון ליום 31.12.2019 ו-10,062,000 ש"ח נכון ליום 31.12.2020 לפי הדוחות הכספיים של החברה. מתוך סך כל הלוואות הבעלים בכל מועד ציין המומחה את "הלוואות בעלים עודפות" (כהגדרת חוות הדעת בפסקה האחרונה של סעיף 1.3 וכפי שיכונו להלן), קרי הלוואות בעלים שהעמיד הנתבע 3 בעת שהתובעת סירבה להעמיד את חלקה היחסי בהלוואה, באופן שהוביל לדילול מניותיה.  כך, הלוואות הבעלים העודפות הסתכמו ב-2 מיליון ש"ח בהערכת שווי 2019 ו-4 מיליון ש"ח בהערכת שווי 2020.  בחוות הדעת ציין המומחה כי הוא אינו מחווה דעתו ביחס לאופן ושיעור דילול מניות התובעת, אשר בוצע בהתאם למנגנון בהסכם המייסדים ולאו דווקא בהתאם לשווי כלכלי (משלא נתבקש לעשות כן).  לצד זאת, המומחה חיווה את דעתו כי "ככל והדילול מובא בחשבון בחישוב חלקם של בעלי המניות בהון החברה כתוצאה מההלוואות העודפות, לצורך הערכת השווי של הון החברה אין להביאם בחשבון כ'חוב פיננסי'" (הסיפא של הפסקה האחרונה של סעיף 1.3 לחוו"ד המומחה; ההדגשה אינה במקור).
30. II. דיון והכרעה
31. אקדים אחרית לראשית - לאחר עיון בטענות הצדדים בסיכומיהם, ובשים לב להסכמת הנתבע 3, אני מורה כי הנתבע 3 ירכוש את מניות התובעת בחברה בהתאם לשווי החברה נכון ליום 30.12.2019, הכל בתנאים שיפורטו להלן; כמו כן אני מורה שהחברה תחזיר לתובעת את הלוואת הבעלים שנתנה לחברה. להלן יפורטו הדברים בהרחבה, תוך הידרשות לטענות הצדדים הרלוונטיות להכרעה בהליך.

ד.  הנתבע 3 הסכים לרכוש את מניות התובעת; תוצאה זו מוצדקת גם בשל אובדן האמון בין הצדדים בחברה שהיא "מעין שותפות"

31. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי עליהם להיפרד, כאשר במהלך ניהול ההליך הביע הנתבע 3 באופן מוצהר את העמדה לפיה הוא מסכים לרכוש את מניות התובעת וכי הסוגיה היחידה שבמחלוקת בעניין זה היא שווי החברה. כך למשל, בדיון שהתקיים ביום 19.3.2024 הבהיר ב"כ הנתבעים 3-2 במפורש כי "אנו מהיום הראשון טענו שהתביעה של קיפוח מיותרת וחסרת בסיס אבל אנו מוכנים לרכוש את המניות של התובעת.  מהיום הראשון המחלוקת היתה לגבי שווי החברה.  במילים אחרות כמה תקבל התובעת עבור מניותיה" (פרוטוקול הדיון, עמ' 161 ש' 25-23).  בהתאם לכך, גם בסעיף 4 לסיכומי הנתבעים 3-2 נאמר כי "מתחילת ההליך תומר [הנתבע 3] הודיע שהוא מסכים לרכוש את מניות התובעת בשווי האמיתי שלהן, ולא בשוויים המופרכים שהתובעת דרשה ממנו, והמחלוקת המרכזית בתיק זה הינה אפוא שווי מניות התובעת, מחלוקת שלשם הכרעה בה מונה מומחה מטעם בית המשפט מר יצחק עידן".  די לטעמי בתביעת התובעת לרכישת מניותיה מזה ובהסכמה מפורשת זו מצד הנתבע 3 מזה, כדי להורות כי הנתבע 3 ירכוש את מניות התובעת בחברה.
32. יובהר כי אין כל נפקות לטעמי לעמדתה הנוגדת של החברה לגבי סעד הרכישה הכפויה שהתבקש בתביעה, וזאת בשים לב לכך שאיני מורה לחברה לרכוש את מניות התובעת, אלא לנתבע 3, שכאמור הסכים לרכוש את המניות (מה גם שמדובר בחברה פרטית בה הנתבע 3 מחזיק ברוב כמעט מוחלט של המניות והתובעת מחזיקה במקצתן, כך שלא ברור מה הבסיס לעמדתה "העצמאית" הנוגדת של החברה בהקשר זה).
33. למעלה מן הצורך, יצוין כי תוצאה זו מוצדקת גם לאור קיומו המובהק של משבר אמון חריף בין התובעת לבין הנתבע 3, שמצא ביטוי גם בפיטוריה של התובעת. אין חולק כי החברה מושא הליך זה היא בגדר "מעין שותפות", בהיותה חברה פרטית בבעלות שני בעלי מניות בלבד, שהוקמה לצורך הפעלת המלון וניהולו במשותף (הגם שהתובעת הייתה כפופה לנתבע 3) על בסיס האמון ששרר ביניהם (ר' למשל: ערעור אזרחי 9308/20 פקיד שומה עכו נ' בית חוסן בע"מ, פס' 4 לפסק דינה של השופטת ר' רונן (‏13.2.2023)).  כידוע, במקרה של אובדן אמון בין בעלי מניות בחברה המהווה "מעין שותפות", בית המשפט רשאי במקרים המתאימים לפסוק סעד של הפרדת כוחות, וזאת גם ללא הוכחה של קיפוח (ר' למשל: ערעור אזרחי 8712/13 אדלר נ' לבנת, פס' 72 (1.9.2015; להלן: "עניין אדלר"); ערעור אזרחי 6290/17 מגנזי נ' לוי, פס' 16 (11.12.2018; להלן: "עניין מגנזי"); ערעור אזרחי 5804/19 ס.ב.  ניהול מקרקעין בערעור מיסים נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פס' 46 (3.10.2021; להלן: "עניין ס.ב.  ניהול"); ערעור אזרחי 2786/18 בכר נ' קופרלי, פס' 54 (30.12.2021; להלן: "עניין בכר"); צפורה כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות כרך ב 195-192 (מהדורה שנייה, 2008; להלן: "צ' כהן")).
34. כאמור, אובדן האמון בין התובעת לבין הנתבע 3 עולה בבירור מכתבי הטענות ומראיות הצדדים. כך למשל, עוד בסעיף 38 לכתב הגנתם ציינו הנתבעים 3-2 כי לאחר שנדחתה בשנת 2017 הצעה לרכישת המלון על ידי צד שלישי בעקבות התנגדות התובעת ומר לוי, "בין תומר [הנתבע 3] לבין חיה [התובעת] נוצר משבר אמון קשה ושבר של ממש במערכת היחסים" (ר' גם: סעיף 29 לתצהיר הנתבע 3).  מסקנה זו משתקפת משלל הראיות שהגישו הצדדים בזמן אמת, ובכלל זאת מפרוטוקול אסיפת בעלי המניות מיום 14.5.2017 בה נידונה ההצעה האמורה לרכישת המלון (נספח ה' לתצהיר התובעת), במסגרתה הטיחה התובעת בנתבע 3 האשמות חריפות; מתכתובות דוא"ל מחודש יוני 2016 בין התובעת, מר לוי, הנתבע 3 ועורך הדין של החברה (נספח ז' לתצהיר התובעת), בפרט בשים לב לדברי עורך הדין של החברה לעניין "עומק הקרע וסערת הרגשות שבין חיה לתומר" (שם, בעמ' 76 לנומרטור); ומתמליל שיחה שנערכה בין התובעת, מר לוי והנתבעים 2 ו-3 מיום 11.6.2017 (נספח ט' לתצהיר התובעת), בה בין היתר ציין הנתבע 2 (החל מסוף עמ' 9 לתמליל) כי "באווירה שנוצרה היום, אני לא רואה פה לטובת המלון והמקום...  כי אני לא רואה את חיה ותומר מתפקדים ביחד".  למותר לציין, כי מדובר בדוגמאות בלבד וכי מיתר הראיות שהוצגו, כמו גם מעדויות הצדדים, התרשמתי כי הקרע שנוצר ביניהם במחצית שנת 2017 רק הלך והעמיק עם פיטוריה של התובעת מהחברה בסוף שנת 2017 וכי הוא אינו ניתן עוד לאיחוי.  אמנם, כל אחד מהצדדים מייחס את אובדן האמון שנוצר להתנהגות משנהו.  ואולם בנסיבות העניין, ובכלל זאת לאור הסכמת הנתבע 3 לרכישת מניות התובעת, אין צורך להידרש לסוגיה זו, שכן די בכך שהקרע בין הצדדים ועוצמת משבר האמון ביניהם אינם שנויים במחלוקת, כדי להצדיק את הפתרון שהנתבע 3 ירכוש את מניות התובעת בחברה.
35. לפיכך, אני קובע כי הנתבע 3 ירכוש את מניות התובעת בחברה. ודוק: לא מצאתי מקום לחייב גם את החברה והנתבע 2 לחוב ביחד ולחוד עם הנתבע 3 ברכישת מניות התובעת (כפי שהתבקש על ידה בכתב התביעה ובסיכומיה).  בשים לב להיותו של הנתבע 3 בעל המניות היחיד שיוותר בחברה, איני רואה הצדקה לחייב את החברה ברכישת מניות התובעת.  לעניין הנתבע 2, הלה מעולם לא היה בעל מניות בחברה אלא אך כיהן בה כדירקטור לתקופה קצובה בזמן (שהסתיימה בסוף שנת 2018), ומשכך ברי שאין כל מקום לחייבו ברכישת מניות התובעת (וספק אם כלל ניתן להורות על כך), כשם שלא הייתה לטעמי מלכתחילה כל הצדקה לצרפו כנתבע בתביעה דנן.
36. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צורך להידרש למלוא טענות הקיפוח שהעלתה התובעת, ובכלל זה לטענותיה השונות נגד הנתבע 2, אלא רק לטענות הקיפוח שעשויה להיות להן השפעה על שווי התמורה שתשולם לתובעת עבור מניותיה, קרי טענות בעניין הדילול בשיעור מניותיה של התובעת וטענות שעשויות להשפיע על שווי החברה. טענות אלה ידונו בהמשך פסק הדין.

ה.  יש להעריך את שווי החברה ומניות התובעת נכון ליום 30.12.2019 וללא התחשבות בהשפעות מגפת הקורונה

37. בתיק אזרחי (כלכלית ת"א) 11439-05-19 טל נ' גיא, פס' 158-150 (21.1.2024; להלן: "עניין טל"), נדרשתי בהרחבה לשאלת המועד אליו יש להעריך את שווי מניותיו של תובע בעת מתן סעד של רכישת מניותיו בידי הנתבע. פסיקת בית המשפט העליון והערכאות הדיוניות מלמדת כי אין כלל ברור ומוחלט בדבר המועד להערכת השווי.  במרבית המקרים הוערך השווי למועד הקיפוח, למועד הגשת התביעה או למועד כלשהו ביניהם; תוך שלבית המשפט נתון שיקול דעת רחב בנושא, אותו יש להפעיל בעיקר על פי שיקולי צדק בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה (ר' למשל: צ' כהן, בעמ' 196-195; תיק אזרחי (מחוזי ת"א) 1520/08 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בערעור מיסים (20.3.2013; להלן: "עניין סימן טוב במחוזי"); תיק אזרחי (כלכלית ת"א) 46449-03-13 רגב נ' אליקים, פס' 130 (10.12.2015; להלן: "עניין רגב"); המרצת פתיחה (כלכלית ת"א) 66750-06-16 בן-ארי נ' שכטר, פס' 78 (20.7.2017; להלן: "עניין בן-ארי"); עניין בכר, בפס' 61; תיק אזרחי (כלכלית ת"א) 7774-10-16 מרגלית נ' מור, פס' 72 (22.2.2022; להלן: "עניין מרגלית")).  בהמרצת פתיחה (תל אביב-יפו) 62497-12-19 רייטן נ' ימין, פס' 249 (3.3.2025), חזרתי על דברים אלה וציינתי כי "לטעמי, בכפוף לשמירת שיקול הדעת הרחב של בית המשפט בקביעת מועד מתאים בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, ברירת המחדל הראויה היא להעריך את שווי החברה נכון למועד הגשת התביעה להסרת הקיפוח, שכן במועד זה מביע התובע את רצונו בהיפרדות".
38. כאמור, בחוו"ד דטלקרמר מטעם התובעת הוערך שווי החברה נכון ליום 31.12.2019; בעוד שבחוו"ד בן נון מטעם הנתבעים הוערך השווי נכון ליום 31.12.2020. עוד יצוין כי בסיכומיהם טענו הנתבעים 3-2 כי יש להעריך את שווי החברה למועד הגשת התביעה ביום 21.6.2020, וכי מבין שני המועדים שבחן המומחה מטעם ביהמ”ש יש להעדיף את יום ה-31.12.2020.
39. את עמדתם לגבי מועד הערכת השווי מבססים הנתבעים 3-2 על הטענות: כי ככלל הערכת השווי למועד הגשת התביעה מוצדקת, שכן במועד זה נתבע סעד של רכישת המניות; כי רק במועד זה הביעה התובעת את רצונה בהיפרדות בדרך של רכישת מניותיה על ידי הנתבעים 3-2; וכי מנגד אין בהתנהגות הנתבעים 3-2 משום קיפוח התובעת או הפחתה מכוונת של שווי החברה, אשר היו עשויים להצדיק הערכה של שוויה למועד שקדם ליום הגשת התביעה.
40. עמדתם העקרונית של הנתבעים 3-2 תואמת את הפסיקה ואת עמדתי העקרונית בסוגיה, כאמור בסעיף 37 לעיל, וככזו היא מקובלת עלי. עם זאת, במכלול הנסיבות של מקרה דנן אני סבור כי עמדה זו מובילה דווקא לתוצאה לפיה יש להעריך את שווי החברה נכון ליום 31.12.2019 ולא נכון ליום 31.12.2020, ואבאר:
    • הגם שהתביעה דנן הוגשה ביום 21.6.2020, קדמה לה הגשת כתב התביעה לבימ"ש השלום ביום 12.3.2020, אשר כאמור על פי הודאת הנתבעים 3-2 עצמם היה "בנוסח זהה לזה של כתב התביעה בתיק זה (בשינויים זניחים)". לפיכך, במישור העובדתי אני סבור כי תביעת הסעד של רכישת מניות התובעת והבעת רצונה המפורש של התובעת בהיפרדות אירעו עוד ביום 12.3.2020.  לצד זאת, אין בפניי חוות דעת מומחה המעריכה את שווי החברה נכון ליום 12.3.2020 (ואף לא ליום 21.6.2020), ומבחינה כרונולוגית מועד הגשת התביעה לבימ"ש השלום קרוב יותר ליום 31.12.2019 מאשר ליום 31.12.2020.
    • זאת ועוד, כאמור לעיל אין חולק כי עוד במחצית שנת 2017, זמן רב לפני הגשת התביעה לבימ"ש השלום, נוצר הקרע בין הצדדים והתגלעו המחלוקות ביניהם, כאשר במשך מרבית תקופה זו (למן חודש ינואר 2018) התובעת לא עבדה בחברה בשל פיטוריה. גם בעובדות אלה יש כדי לחזק את המסקנה שמבין שני המועדים לגביהם הוגשו הערכות השווי של הצדדים ושל המומחה מטעם ביהמ”ש יש להעדיף במובהק את המועד של 31.12.2019 על פני זה של 31.12.2020.
    • המסקנה האמורה מוצדקת לטעמי לא רק בשל קרבה כרונולוגית כאמור, אלא גם לנוכח הקרבה המהותית הגדולה יותר בין יום ה-12.3.2020 לבין ה-31.12.2019 בהשוואה ל-31.12.2020, הנוגעת לכך שעל סמך המידע שהיה קיים נכון ליום 12.3.2020 לא היה ניתן לטעמי לדעת מה תהיה השפעתו של נגיף הקורונה על ענף המלונאות בישראל, וודאי שלא היה ניתן לצפות את השלכותיו הדרמטיות (כפי שיפורט בהרחבה להלן).

הנתבעים 3-2 טענו בסעיף 28 לסיכומיהם כי ביום 12.3.2020 השפעת התפרצותו של נגיף הקורונה על ענף המלונאות בישראל הייתה "מיידית וברורה".  בטענתם התבססו הנתבעים 3-2 על כך שביום 27.1.2020 חתם שר הבריאות על צו בריאות העם (שינוי רשימת מחלות מדבקות שבתוספת השנייה לפקודה), התש"ף-2020 (ק"ת 8334, התש"ף, עמ' 464), לצורך הוספת נגיף הקורונה לרשימת המחלות בעלות חשיבות בין-לאומית המחייבת הודעה מיידית, וזאת מכח סעיף 11א לפקודת בריאות העם, 1940.  עוד התבססו הנתבעים 3-2 על פרסום עדכונים של משרד הבריאות והנחיות על בידוד בעת כניסה לישראל מארצות שונות החל מחודש פברואר 2020.