האיש: שאלה מאוד פתוחה. האם יש עוד פעם? בואי נתרכז בשאלה. האם יש היום.
ב"כ האישה: האם יש.
האיש: היום.
ב"כ האישה: היום או במהלך הנישואים.
האיש: או במהלך 20 השנה האחרונות.
ב"כ האישה: נכון.
האיש: יותר אפילו.
ב"כ האישה: נאמנויות נוספות שאנחנו לא הזכרנו בשמן, שבהן יש לך או היה לך במהלך הנישואים מעמד?
האיש: שוב שאלה מאוד פתוחה, אבל לא שזכור לי. בואי אולי תנסי, אולי תפני אותי למשהו ואני אוכל להתייחס לזה. אבל לא, לא, לא.
ב"כ האישה: אני לא אפנה אותך.
האיש: לא קופץ לי משהו.
ב"כ האישה: שום שם של אף נאמנות שלא הזכרנו? לא קופץ לך?
האיש: לא. שאלת אותי שאלה האם במהלך, בואי, בואי ניזכר בשאלה. האם במהלך, לא זה שוב, בעקבות השאלה שלך לא קופץ לי שום שם, לא" (ר' פרוטוקול הדיון מיום 18.11.2020, עמ' 576-575, הדגשות לא במקור).
- והרי יש דרך פשוטה יותר מאשר להשיב "לא"? האיש בכוונת מכוון שמר על עמימות גבוהה, ומעדותו התרשמתי כי זה, בשיטתיות, ביקש לבדוק קודם כל איזה מידע מצוי בידי האישה ורק לפיו להשיב, והכל בניסיון מודע להכמין כמה שיותר ולחשוף כמה שפחות.
- כפי שהובא בפתח חלק זה של הדיון, האיש לא הוכיח כי הנאמנויות המפורטות לעיל הן רכוש שיש להחריגו באיזון המשאבים של הצדדים. למעשה, השיטה - ואני משתמש במילה שיטה בכוונת מכוון - של האיש, הייתה זו: האישה לא תצליח להוכיח דבר, ומקל וחומר כי עליו, לשיטתו, לא חל כל נטל להוכיח. לכן, כאשר נשאל האם ברשותו מסמכי הנאמנויות אשר אישר כי הוקמו במהלך הנישואין, טען האיש בתמימות מעושה כי אין לו כל מסמך כאמור ואף אינו יכול להשיג אותו מאת הנאמנים, אשר יוזכר כי הם בעלי תקפיד ולהם מחויבות לספק לו מסמכים. האיש החליט כי הוא יהווה חומה בצורה ומבוי סתום בכל הנוגע לגילוי האמת באשר לנאמנויות. כך, נשאל והשיב:
"ב"כ האישה: כן, הבנתי. עכשיו בוא נעשה סדר שניה. את כל הנאמנויות שהקראתי לך עד עכשיו, זאת אומרת אני אחזור בקצרה, שהוקמו כולן גם לשיטתך בתקופת הנישואים, אני אחזור על השמות: Arizona A', Virginia, Nevada, Woshington, Arizona, Tennessee, Utah, Alaska , כל אלה, יש לך את מסמכי הנאמנות שלהם?
האיש: לא.
ב"כ האישה: לא. איזה מתוכם אין לך ולמה?