האיש: כרגע אין לי אף אחד מהם, כי כפי שאדוני יודע אם היה לי משהו בבית, כל, כל מה שהיה בעצם נפרץ ונלקח בידי הלקוחה שלך. זאת אומרת היה פריצה.
ב"כ האישה: פרצו לך למשרדים של הנאמנים? לא הבנתי.
האיש: לא, אני מדבר, שאלת אם יש לי או במשרדים של הנאמנים?
ב"כ האישה: אני לא שומע אותך.
האיש: שאלת אותי אם המסמכים ברשותי או אצל הנאמנויות?
ב"כ האישה: לא, שאלתי אותך אם יש לך את זה.
האיש: לי, לי אין את זה, לא.
ב"כ האישה: אין לך את זה.
האיש: מה שהיה לי הגשתי.
ב"כ האישה: אתה יכול לקבל אותם, נכון? אם אתה רוצה.
האיש: לא, לא.
ב"כ האישה: לא.
האיש: זה לא נכון" (ר' פרוטוקול הדיון מיום 18.11.2020, עמ' 634-633).
- לעניין זה, יפים דבריו של כב' הנשיא שמגר בקשות עירייה אחרות 5814/91 גיא נ' גיא (פורסם בנבו: 15.12.1992) אשר היטיב לתאר התנהלות בעל דין נפסדת הדומה להתנהלות האיש בהליך שבפניי: "כאשר הדברים נותרים על פניהם בלתי שלמים ובלתי אמינים יוצא נפסד מי שלא אמר אמת וערער את האמון בגרסתו" (פסקה 4(ב)).
- זאת ועוד, האיש סירב להעיד את עורכי הדין השונים אשר היו לעזר עבורו בהקמת הנאמנויות ואשר להם מידע חיוני וקריטי לגבי רכושם של הצדדים, ביניהם עו"ד ג', עו"ד י' ועו"ד פ'. האיש עשה שימוש בזכותו לשמור על חיסיון עו"ד-לקוח, אך שימושו הדווקני בזכות זו באשר לסוגיית הנאמנויות היה בעוכריו שעה שיכל היה להפריך ולסתור את טענות האישה אך בחר שלא לעשות זאת, באופן המחזק את מסקנתי לעניין שיטת פעולתו כפי שתוארה לעיל.
- האיש אף לא הצליח לספק הסבר המניח את הדעת, או כל הסבר, באשר לשינויים שחלו בנאמנויות לאחר מועד הפירוד בין הצדדים. כך לדוגמה, כאשר נשאלה הגב' ג'ניפר מדוע שונה שמה של נאמנות אחת, נבאדה - לשני שמות שונים, וושינגטון וטנסי, מי ביקש זאת, ומדוע האישה הייתה נהנית תחת השם המקורי וכבר איננה נהנית תחת השמות החדשים - תשובותיה נותרו עמומות ולא הניחו את הדעת:
"ב"כ האישה: תספרי לי בבקשה, אני מבינה שבתקופה האחרונה שונו השמות גם של נאמנות נבאדה של נאמנות Arizona. נכון?
הגב' ג'ניפר: כן.
ב"כ האישה: האם זה נכון שזה קרה במהלך ההליכים המשפטיים פה בישראל? זאת אומרת אחרי יולי 2016?