הגב' ג'ניפר: אני לא רואה את הניירות לפניי אבל יתכן שכן.
[...]
ב"כ האישה: למה עלה הצורך לשנות את השמות של הנאמנויות? מי ביקש את זה?
הגב' ג'ניפר: הנאמנים, זאת הייתה החלטה פנימית.
ב"כ האישה: מי הם הנאמנים?
הגב' ג'ניפר: החברה שלי, מונקו.
ב"כ האיש: לא, כאן במונקו.
ב"כ האישה: את אחת הנאמנים האלה?
הגב' ג'ניפר: מדובר בנאמן של חברה ואני אחת הדירקטורים.
ב"כ האישה: מצוין. אז בואי תגידי לי למה היה צורך לשנות את השמות במהלך ההליכים המשפטיים פה.
הגב' ג'ניפר: לא היו הליכים משפטיים הקשורים לנאמנויות האלה וזאת הייתה החלטה פנימית.
ב"כ האישה: שתסביר למה.
ב"כ האישה: מה הייתה הסיבה?
הגב' ג'ניפר: לא הייתה סיבה, פשוט החלטנו לשנות את שם הנאמנות. זה היה פשוט מאוד.
בית המשפט: רגע, מבחינה לוגית זה לא הגיוני. לכל דבר יש סיבה.
הגב' ג'ניפר: החלטנו לשנות את השמות משום שהיה בלבול לפני כן לגבי השמות אז החלטנו להתחיל מחדש ולתת שמות חדשים.
בית המשפט: אז למה היא אמרה שאין סיבה?
הגב' ג'ניפר: זו הייתה החלטה פנימית משום שרצינו שהדברים יהיו הרבה יותר ברורים ושיהיה מובן איזו נאמנות היא איזו נאמנות.
ב"כ האישה: רק שאני אבין - במשך כמה זמן השם נבאדה היה לא מבלבל? כמה זמן הוא היה בתוקף?
הגב' ג'ניפר: אין לי מושג, זה כתוב לי באיזשהו מקום במסמכים, זה השם שכשאני התחלתי לעבוד עם זה, היו שמות מבלבלים לפני זה ולא היה ברור במה מדובר.
ב"כ האישה: איזה שם בלבל אתכם עם נבאדה?
הגב' ג'ניפר: אין לי את המסמכים בפניי.
ב"כ האישה: אני אומרת לך שהשם הזה היה בשימוש במשך שנים רבות, ולא היה בו שום בלבול.
הגב' ג'ניפר: זאת דעתך. אנחנו אלה שעבדנו עם הנאמנויות האלה במשך זמן רב וההחלטה אם זה מבלבל או לא זו החלטה שלנו.
ב"כ האישה: [האשה] לא הייתה אחת מהנהנים של נבאדה?
הגב' ג'ניפר: לפני כן נראה לי שכן.
ב"כ האישה: והאם היא היום נהנית בוושינגטון או טנסי שזה השמות החדשים?
הגב' ג'ניפר: לא" (ר' פרוטוקול הדיון מיום 16.7.2020, עמ' 460 ש' 24-2, עמ' 464-461, עמ' 465 ש' 11-1, הכל בתרגום מאנגלית).
- כפי העולה מתשובותיה הסתומות של הגב' ג'ניפר, שינוי שמות הנאמנויות אינו אלא פונקציה לטשטוש טביעת אצבעו של האיש כבעלים האמיתיים של הנאמנות ו/או להסתיר את קיום הנאמנות מעיני האישה, אשר הייתה נהנית עובר לשינוי השם.
- אשר על כן, אני קובע כי האשה הוכיחה הרבה מעבר למאזן ההסתברות הנדרש במשפט אזרחי את בעלותו של האיש על שבע הנאמנויות הנ"ל (בשמותיהן המשתנים מעת לעת).
ג.3.3 - שווי רכושם המשותף של הצדדים:
- האישה הציגה הערכת שווי של הנאמנויות אשר האיש אישר את בעלותו בהן (שמותיהן אשר השתנו מעת לעת: קרן אלסקה, אריזונה, יוטה, נבאדה, אריזונה, טנסי, וירג'יניה ו-וושינגטון) באמצעות מסמכים שאיתרה.
- על פי נתונים שהאיש בעצמו מסר לחברת ניהול הנאמנויות פלורידה, הוכיחה האישה כי שווין של שלוש מתוך הנאמנויות שעלה בידיה לאתר מסמכים הנוגעים אליהן - קרן אלסקה, אריזונה ונבאדה - הגיע לכ-42 מיליון דולר בשנת 2011 (ר' נספח 20 לסיכומי האישה). יוזכר כי מדובר בשלוש נאמנויות בלבד מתוך מצבת הנכסים הענפה שניהל האיש לטענתה במהלך חייהם המשותפים.
- עוד ובנוסף, איתרה האישה מספר דוחות כספיים מאת חברת ניהול הנאמנויות ורמונט (אשר שירותיה נשכרו על ידי האיש במקום קרן אורגון) הנושאים את חתימת האיש, ומהם עולה כי שווי שתי נאמנויות, אריזונה ונבאדה לרבות חברות הבת המוחזקות על ידן עמד על סך מצטבר של 19,578,858 בשנת 2012 ועל סך של 24,126,636 דולר בשנת 2015 (ר' נספח 54 ונספח 21 לסיכומי האישה, בהתאמה). בנוסף, איתרה האישה דוחות כספיים נוספים של חברת ורמונט משנת 2014 ובהם מפורט שווי שלוש חברות בת נוספות המוחזקות על ידי נאמנות נבאדה (בשווי 9,830,584 דולר) ו-11 חברות בת נוספות המוחזקות על ידי נאמנות אריזונה (בשווי 11,241,131 דולר) - יחד, שווי חברות הבת הנוספות נכון לשנת 2014 עמד על סך מצטבר של 21,071,715 דולר (ר' נספח 55 לסיכומי האישה).
- לפיכך, בהיעדר כל ראיה אחרת מצד האיש, אשר, כאמור, לא מסר כל מידע, חשף כל קלף או הציג כל ראיה מטעמו באשר לגובה ההון המשפחתי עובר לסכסוך (מלבד אמירתו החוזרת כי לא היה כזה) - מצאתי כי יש לקבל את הערכת האישה בנושא שווי רכושם המשותף של הצדדים מלפני פרוץ הסכסוך ולקבוע כי יש לה זכאות למחציתו - הן מכוח הפיכת נטלי הבאת הראיה, הן מכוח דוקטרינת הנזק הראייתי, בהינתן כי הוכח כי היה בידי האיש למנוע את הנזק והוא בחר שלא, וכלה בפסיקה לפי כלי האומדנה. כל אחד מאלה וכולם ביחד נמצאים באמתחתי כעת ומאפשרים לי להגיע להכרעה.
- בהחלטתי מיום 21.8.2019, חזרתי על מושכלות היסוד לפיהן חלה על האיש חובה מוחלטת ובלתי מסויגת למסור, במסגרת תצהירו, גילוי מלא של כלל נכסיו וזכויותיו מכל מין וסוג שהוא. כמו כן, התריתי באיש כי ככל שלא יעשה כן, תהא רשאית האישה לטעון כל טענה בעניין - וזו עשתה כך בהתאמה. כידוע, בהיעדר נתונים מספיקים, בית המשפט רשאי לעשות שימוש בכלי האומדנה ולפסוק כמיטב השפיטה.
לעניין סמכותו האמורה של בית המשפט, ר' גם בערעור מיסים 7172/12 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו: 24.12.2012) וההפניות שם: "המבקש משיג נגד קביעת בית המשפט לענייני משפחה לקבוע חלק מן התמורה שקיבל בעבור עיסוקיו ושהסתירה מהמשיבה, על דרך האומדנה. קשה להלום טענה זו, שאין בה אלא היתממות, לאחר שהמבקש לא חשף בפני בית המשפט נתונים באשר להכנסותיו. האומדנה הוא כלי שאינו בלתי ראוי בכגון דא, פסיקה על פי האומדן שכיחה ונעשה בה שימוש בתחומי משפט שונים".
- ברור כי תחת נסיבות מקרה זה יהיה זה בלתי סביר בעליל לסבור כי מינוי מומחה יסייע לגלות את שוויין של החברות ואת שווים של מקלטי המס. למותר לציין כי בית המשפט לא קיבל ולו מסמך בודד מאת האיש או מידע אחר שיש בו להצביע על זכויות אמיתיות של האיש ו/או של אותם מקלטי מס ו/או תאגידים כך שיהיה זה מופרך לקוות כי מה שלא נעשה במשך כתשע שנים ייעשה באמצעות מינוי מומחים, לא כל שכן, כאשר אין חברות הרשומות בישראל.
- בהינתן כל הנ"ל, אינני רואה כל מנוס אלא מלעשות שימוש בכלי האומדנה דלעיל, בהתחשב בפרטי המידע שנמסרו לבית המשפט, בשים לב לשווי המוערך במועדים שונים, בהתחשב בהתנהלותו של האיש וביתר העניינים שעלו במסגרת ההליך שבפני.
- כאמור לעיל, האיש הסתיר באופן מובהק את מסת הנכסים המשותפים לו ולאשה וכל הידוע הוא רק מתוך מסמכים שהצליחה האשה להשיג. תחת נסיבות אלה, הדעת נותנת כי לא מן הנמנע שקיימות זכויות רבות נוספות שבשליטתו של האיש ואשר נותרו עלומות במסגרת ההליך שבפני. נזכיר כי אין מדובר באיש שהחזיק בשליטתו בחברה בודדת או אפילו בשתי חברות, אלא האיש שעשה שימוש בחברות רבות, במקלטי מס לא מעטים, במקומות שונים בעולם כך שלחלוטין לא יהיה זה מופרך לטעון כי עדיין רב הנסתר על הגלוי.
- על מנת לנסות ולהתחקות אחר שווי הנאמנויות (לרבות החברות הרשומות תחתיהן), מצאתי לערוך את תחשיב האומדנה הבא בהתאם לנתונים הידועים על שווי שתיים מהנאמנויות, כפי שהובאו לעיל:
| שנה | שם הנאמנויות |