האיש לא הביא כל תימוכין להעברות כספיות, ככל שנעשו, להוכחת תשלום שכירות עבור בית המגורים כפי שטען. יתרה מכך, האישה איתרה מסמך ובו התכתבות של האיש עם נציגי נאמנות ורמונט אשר בה מציין האיש בעצמו כי דמי השכירות השנתית של המשפחה בבית המגורים עומדים על סך של 1 דולר בלבד (ר' נספח 78 לסיכומי האישה) ומסמך נוסף בו האיש רומז לרוכשים פוטנציאליים כי קונה מיומן יעריך כי רכישת בית המגורים הרשום ערעור שונה אלבמה היא הסדר פיננסי משתלם לפיו ניתן להתגורר בבית 'למעשה ללא דמי שכירות' (ר' נספח 81 לסיכומי האישה, המקור בשפה האנגלית).
- מכאן, מקובלת עליי הטענה כי דמי השכירות על פי חוזה השכירות עם חברת אלבמה, ככל שהיה כזה, אכן עמדו על 1 פאונד בשנה, מחיר סמלי אשר מייצג חוזה לכאורה ותו לא, וכי קיומם של מספר הסכמי שכירות מראה כי האיש, בתחכומו, ניהל את רכוש הצדדים באופן המאפשר לו להציג הסכמים שונים בפני רשויות שונות, לפי צרכיו.
- האמור לעיל הוא בבחינת מיקרו-קוסמוס של התנהלותו הכללית של האיש והחברה. עיננו רואות כיצד האיש ממציא מסמכים מאלבמה כפי רצונו באותו הרגע, מה שמוכיח בעליל הן את שליטתו של האיש באלבמה והן את הזהות המוחלטת של שתי הישויות, האיש והחברה. עוד אנו רואים כיצד האיש מנסה להציע את שירותיו המקצועיים או למצער את המבנה התאגידי לרוכש פוטנציאלי של הנכס, כך שיתגורר בו, למעשה, בחינם ובפעולה בודדת זו של האיש יש ללמד הן על הבעלות האמיתית בנכס והן על מקצועיותו של האיש.
- מעבר לכך, כידוע, מטרת העל של כל תאגיד היא השאת ערכו, וכיצד ניתן להסביר כי בית מגורים כה מפואר יושכר על ידי תאגיד תמורת סך של 1 פאונד לשנה בלבד? הרי שברור כשמש שאין כל תכלית עסקית אמיתית בקיומה של אלבמה זולת היותה חברת קש. ועתה לשאלת היגיון - בהינתן כי האיש דובר אמת ואין לו קשר לאלבמה או לקרן אלסקה או לכל תאגיד אחד, פשיטא כי מאחורי תאגידים אלו עומדים גופים אחרים בעלי אינטרסים כלכליים וכעת ישאל השואל, איזה אינטרס כלכלי יכול להיות למאן דהוא להשכיר וילה רחבת ידיים בישוב היוקרתי תמורת 1 דולר לשנה?! פועל יוצא, והכל בבחינת הגיונם הפשוט ביותר של הדברים, לאיש אחיזה מוחלטת בכל אותם תאגידים שלפי טענותיו מחזיקים בזכויות בבית. אמור מעתה, החברה היא האיש והאיש הוא החברה - ועל כך יובא בהרחבה תחת היסוד השלישי להלן.
היסוד השלישי: אלבמה נמצאת בבעלות או בשליטת האיש
- האיש דיווח לרשויות המס בארצות הברית כי הוא הבעלים של 100% ממניות חברת אלבמה (ר' נספח 44 לסיכומי האישה). הצהרתו, כאמור, מראה כי קיימת זהות מוחלטת בין האיש לבין חברת אלבמה. האיש לא הוכיח, ולו במעט, כי הצהיר הצהרה שקרית בארצות הברית, כפי שניסה לטעון בחקירתו. בבחינת שלל הראיות עולה כי ראיה זו משתלבת עמן היטב ומכוונת אף היא, ובאופן מובהק, לבעלותו של האיש בחברה.
- על שליטתו המוחלטת של האיש בחברת אלבמה ניתן ללמוד בבירור מעדותה של גב' ג'ניפר, הדירקטורית היחידה בחברת אלבמה אשר משמשת גם כנאמנה בנאמנויות נוספות שהקים האיש, לרבות קרן אלסקה אשר לטענת האיש היא הבעלים של חברת אלבמה. התרשמותי מחקירתה של גב' ג'ניפר וממכלול העדויות היא כי זו הועסקה על ידי האיש במטרה כי תשמש 'חותמת גומי' לפעולותיו, ואכן הגב' ג'ניפר שימשה כזרועו הביצועית של האיש, תוך ידיעה ברורה כי המשך כהונתה בישויות השונות שהקים האיש ותשלום שכרה תלויים במילוי אחר רצונות האיש באשר לניהול נכסי הנאמנויות, לרבות חברת אלבמה. בהתאמה, עדותה בפניי צבועה בניגוד העניינים בו היא מצויה אל מול האיש, שהוא המעסיק שלה בפועל.
- כך, בחקירתה, העידה גב' ג'ניפר כי האיש הוא שפנה אליה וביקש כי תהיה נאמנה בקרן אלסקה, וכן כי יחסי עבודתה עם האיש התאפיינו בקשר קבוע ותכוף:
"ב"כ האישה: מתי הייתה הפעם האחרונה שנפגשת או דיברת עם [האיש]?