בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 80960-12-24 בני ג'ורג' שוקחה (חיפה) בע"מ נ' אנטואן שוקחה ובניו בע"מ ואח'
לפני כב' השופט הבכיר רון סוקול
התובעת
בני ג'ורג' שוקחה (חיפה) בע"מ, ח.פ. 514998640
ע"י ב"כ אוה"ד א' גבריאלי
נגד
הנתבעות .1 אנטואן שוקחה ובניו בע"מ, ח.פ. 510960321
ע"י ב"כ עוה"ד ח' ביטון
.2 רשמת החברות – נמחקה
ע"י פרקליטות מחוז חיפה – אזרחי
החלטה
(בקשה מס' 10)
1. התובעת, חברת בני ג'ורג' שוקחה (חיפה) בע"מ והנתבעת, חברת אנטואן שוקחה בע"מ, הן חברות רשומות בישראל העוסקות בייבוא, שיווק ומכירת מוצרי מזון ומוצרים נלווים בישראל.
2. בתביעה שהגישה התובעת בתיק זה היא עותרת למתן צווים, על פי סעיפים 27 ו-30 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, האוסרים על הנתבעת לעשות שימוש בשמה, הואיל ויש בו דמיון לסימנים מסחריים הרשומים על שם התובעת. כן עותרת היא להורות לנתבעת לשנות את שמה כך שלא יכלול את השם "שוקחה", וזאת על מנת שלא להטעות את הציבור לחשוב כי קיים קשר בינה לבין התובעת.
3. התביעה הוגשה לאחר שמניותיה של הנתבעת נרכשו, במסגרת הליך שיפוטי בתיק חדלות פירעון, על ידי חברת אס. אף. אם מאפים בע"מ, מקבוצת חברת בני פאוזי שמשום (2009) בע"מ.
4. בבקשה המונחת להכרעה כעת עותרת הנתבעת לסלק את התביעה על הסף. מוקד הדיון הוא בשאלה האם שינוי בזכויות הבעלות בחברה הנתבעת מקים לתובעת עילה למנוע מהנתבעת את השימוש בשמה. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלה האם עמדת התובעת, והחלטות שיפוטיות בהליכים קודמים שבין הצדדים, משתיקות את התובעת מלהעלות טענות נגד שימוש הנתבעת בשמה.
רקע והליכים קודמים
5. משפחת שוקחה על חבריה השונים, עוסקת במסחר, בשיווק ובמכירת מוצרי מזון מזה שנים רבות, לפחות משנת 1930. בשנים הראשונות פעל המנוח ג'ורג' שוקחה ז"ל לייבוא, שיווק ומכירת מוצרים על שמו. לאחר פטירתו הקימו ילדיו, אנטואן, ג'ול, סמעאן, אדוארד ופרנסיס שותפות בשם "בני ג'ורג' שוקחה", אשר המשיכה והרחיבה את עסקי המסחר במוצרי מזון. בשנת 1978 פרש אנטואן ז"ל מהשותפות והמשיך לסחור במוצרי מזון לבדו. בשנת 1983 ייסד אנטואן את חברת אנטואן שוקחה ובניו בע"מ והעביר לה את פעילות המסחר והשיווק (להלן: הנתבעת או חברת אנטואן). שאר האחים, בניו של ג'ורג' ז"ל, המשיכו לפעול בשותפות ובשנת 1984 ייסדו את חברת בני ג'ורג' שוקחה בע"מ (להלן: התובעת או חברת בני ג'ורג').
6. לאחר פטירתו של אנטואן ז"ל בשנת 1988, עברו מניות החברה לבניו גאבי והאני שוקחה. גאבי הוא שניהל את הנתבעת. נציין כי בשלב כלשהו, כנראה בעקבות הליכי חדלות פירעון שהוגשו כנגד גאבי, הועברו המניות לאשתו של גאבי, אוממיה שוקחה, ולאחר שהוגשו כנגדה הליכי פשיטת רגל, הועברו המניות שוב לגאבי. כך או כך אין חולק כי במשך כל השנים, ממועד ייסודה של הנתבעת ועד לאירועים שבבסיס התביעה הנוכחית, היו מניות חברת אנטואן בבעלות בני משפחתו של אנטאון שוקחה.
7. אין גם כל חולק כי התובעת פעלה במשך השנים לרישום סימני מסחר שונים הכוללים את השם "שוקחה". מדובר בסימני מסחר על מספר מוצרים שונים ובהם גם על מוצרי מזון. התובעת שיווקה את מוצריה כשהם נושאים את השם "שוקחה" בשפות עברית, אנגלית וערבית (רשימת סימני המסחר הרשומים על שם התובעת הכוללים את השם שוקחה פורטה בסעיף 31 לכתב התביעה). התובעת טוענת גם כי במהלך השנים רכשה את אמון הצרכנים והשקיעה סכומים נכבדים בפרסום ובשיווק מוצריה הנושאים את סימני המסחר הכוללים את השם שוקחה.
8. גם הנתבעת שיווקה מוצרים במשך השנים ועשתה שימוש בשמה המלא, חברת אנטואן שוקחה ובניו בע"מ ובשם שוקחה. גם לטובת הנתבעת נרשמו מספר סימני מסחר הכוללים את השם שוקחה. יצוין כי הנתבעת התקשרה במהלך השנים בקשרי מסחר עם חברת בני פאוזי שמשום בע"מ או עם חברות אחרות הקשורות עמה (להלן: קבוצת בני פאוזי). חברת בני פאוזי היא חברה בשליטתו של ענאן שמשום ועוסקת אף היא בשיווק ובמכירת מוצרים, לרבות מוצרי מזון תחת מותגים שונים.
9. במסגרת קשרי המסחר בין הנתבעת לקבוצת בני פאוזי, התקשרה הנתבעת בשנת 2010 בהסכם הפצה עם חברת סאן אויל עיבוד ושיווק שמן בע"מ (להלן: סאן אויל) שהיא חברה קשורה לחברת בני פאוזי. בהתאם להסכם זה, עסקה חברת סאן אויל בשיווק ומכירה של מוצרי שמן של הנתבעת, לרבות תחת שמה של התובעת (ראו פירוט העובדות בהחלטתי מיום 11/2/2022 בתיק חדל"ת 55022-08-20, אליו אתייחס בהמשך) (הסכם זה להלן: "הסכם ההפצה").
10. במהלך השנים התנהלו בין התובעת לנתבעת הליכים משפטיים שונים בעניין השימוש בסימני המסחר ובשם "שוקחה". הליכים אלו התנהלו לפני רשם סימני המסחר ולפני בתי המשפט. בהליך הנוכחי פורטו רק חלק מההליכים שהתנהלו בין הצדדים, אולם מעיון בכתבי הטענות בהליכים הקודמים עולה כי כבר במהלך שנות ה-80 הועלו על ידי התובעת טענות שונות כנגד השימוש שעושה הנתבעת בשם "שוקחה".
11. מתברר עוד כי ביום 13/2/2011 הגישה חברת בני ג'ורג' תביעה לבית משפט זה כנגד הנתבעת, בעלי השליטה בה וכנגד סאן אויל ומנהלה, למתן צווים האוסרים עליהם לשווק ולמכור מוצרי מזון תוך שימוש בסימני המסחר של התובעת ולאסור עליהם לעשות שימוש בשם שוקחה (ת"א 24032-02-11). תובענה זו התבררה לפני כב' השופט ע' זרנקין והסתיימה בהסדר פשרה שהושג בין הצדדים ואושר על ידי בית המשפט ביום 13/7/2011 (הסדר הפשרה סומן נספח 4 לכתב התביעה). על פי הסדר הפשרה הסכימו הצדדים כי הנתבעות שם (כלומר הנתבעת וחברת סאן אויל) יוכלו להמשיך ולעשות שימוש בשם "שוקחה" על גבי מוצרי שמן הנמכרים על ידן רק בתנאים מוגבלים, כפי שסוכמו. וכך נאמר:
למען הסר ספק, מתחייבים הנתבעים כי ישתמשו במילה "שוקחה" אך ורק במסגרת הרצף "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ", כשם החברה ברצף אופקי כשהוא מוקטן מהגודל שבו מופיעות המילים "אנטואן" ו-"בניו" בערבית על גבי התוויות נשוא המחלוקת [...].
בהמשך נקבעו הוראות מוסכמות לגבי גודל הפונט, הלוגו ועוד (כל אלו להלן: הסכם הפשרה הראשון). משמעות הסכם זה היא כי הנתבעת וקבוצת בני פאוזי ששיווקה את מוצריה, רשאים היו לעשות שימוש בשם החברה על מוצרי שמן ובתנאים המוסכמים.
12. גם לאחר השגת הסדר הפשרה התגלעו בין הצדדים מחלוקות לעניין השימוש בשם שוקחה, שכן התובעת טענה כי הנתבעת וקבוצת בני פאוזי מפרות את המוסכם ומבזות את פסק הדין שניתן (ראו החלטת השופטת ר' למלשטרייך לטר מיום 22/5/2016).
13. ביום 21/4/2016 הגישה התובעת תביעה נוספת כנגד חברת אנטואן ונושאי המשרה בה וכנגד חברת בני פאוזי ומנהלה, וטענה כי הנתבעים שם מפרים את הסכם הפשרה הראשון ואף עושים שימוש בשם שוקחה על מוצרי מזון אחרים שאינם שמן (ת"א 43313-04-16).
14. גם הליך זה, שהתנהל לפני השופטת א' וינשטיין, הסתיים בהסכם הפשרה שאושר על ידי בית המשפט ביום 1/11/2016 (נספח 5 לכתב התביעה) (להלן: הסכם הפשרה השני). בפסק הדין אושרו הסכמות הצדדים כפי שפורטו בדיונים מיום 19/6/2016 ו-10/10/2016, וכן אושר נוסח כיתוב מוסכם שבו רשאיות היו הנתבעת וקבוצת בני פאוזי לעשות שימוש בשיווק המוצרים.
בעיקרון הוסכם כי הנתבעים שם יעמדו בתנאי הסכם הפשרה הראשון ויהיו רשאים לשווק את המוצרים תוך שימוש בשם החברה, תוך שהוספו הוראות לגבי שימוש בשפה נוספת וקביעת הפונט וצורת הכיתוב. לענייננו חשוב להדגיש כי גם על פי הסכם הפשרה הראשון וגם על פי הסכם הפשרה השני, רשאית הייתה הנתבעת (כמו גם חברת בני פאוזי המשווקת את מוצריה), לעשות שימוש בשמה המלא של החברה "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ" על גבי המוצרים המשווקים על ידה.
15. גם אחרי הסכם הפשרה השני נותרו התובעת והנתבעת חלוקות ביניהן והתקיימו ביניהן דיונים שונים בטענות להפרת ההתחייבויות על פי הסכמי הפשרה. לצורך הליך זה אין חשיבות לתיאור כל ההליכים (ראו נספחים 8, 9, 10 לכתב התביעה).
נציין בין היתר כי הנתבעת פנתה גם לרשם סימני המסחר על מנת לרשום את סימני המסחר בהתאם להסכמות שבין הצדדים (נספח ג' לכתב ההגנה). גם לפני רשם סימני המסחר הועלו טענות שונות והתובעת הגישה התנגדויות לרישום. גם הליכים אלו אינם חיוניים להכרעה בהליך הנוכחי.
16. בשנת 2020 נקלעה חברת אנטואן לחדלות פירעון וביום 26/8/2020 הגישה חברת בסט יועצים בע"מ, בקשה למתן צו לפתיחת הליכים כנגדה (תיק חדל"ת 55052-08-20). ביום 5/11/2020 ניתן על ידי צו לפתיחת הליכים ועו"ד אופיר דידי מונה כנאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון.
17. בדו"ח מס' 1 שהגיש הנאמן בתיק חדלות הפירעון ציין הנאמן כי "[...] עולה כי החברה הינה חברה פעילה ובעלת היקפי מסחר משמעותיים אשר מייבאת ו/או מוכרת ו/או משווקת מוצרי מזון במגזר הערבי, כאשר סימן המסחר "שוקחה" (בהטיות וסמלילים שונים) הוא בעל שווי רב, וכי חברת בני פאוזי שמשום משווקת ו/או מוכרת ו/או מנהלת עמה שיתוף פעולה הדוק לצורך מכירת הטובין" (ראו דו"ח מיום 22/12/2020, סעיף 16).
18. בעקבות קבלת הדו"ח ולבקשת הנאמן הוריתי ביום 23/12/2020 לחברת בני פאוזי "[...] להימנע משיווק ומכירה של מוצרים שעל גביהם מוטבע השם "שוקחה" בכל צורה ואופן, למעט באישור ובהסכמת הנאמן".
19. סמוך לאחר מכן, ביום 30/12/2020, פנתה התובעת, באמצעות עו"ד דולב ממשרד עו"ד מיתר, בהצעה לרכוש את כל מניות הנתבעת בתמורה לסך של 4,000,000 ₪ (ההצעה צורפה כחלק מנספח 4 לכתב ההגנה). בהצעה מציינת התובעת רשימה של תנאים מתלים לעסקה ובהם כי "יינתן אישור בית המשפט לפיו החברה (כלומר חברת אנטואן- ר'.ס') הינה הבעלים הבלעדי בשם החברה, "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ", וכן כל זכויות השימוש הבלעדיות בשם זה, בכל וריאציה ולכל מטרה, לרבות בסימנים מעוצבים אחרים ו/או עיצובי תוויות בהם החברה עשתה ו/או עושה שימוש בעצמה ו/או באמצעות אחרים, וזאת בכל שפה בה נעשה השימוש [...]". להוכחת רצינות הצעתה העבירה התובעת לנאמן שיק בנקאי על סך 400,000 ₪.
20. עם קבלת הצעתה פנה הנאמן לבית המשפט בבקשה לאשר לו לכנס אסיפת נושים על מנת לדון בהצעת ההסדר (הבקשה צורפה כנספח 4 לכתב ההגנה). בקשה זו נדונה לפניי ביום 14/1/2021. או אז התברר כי קבוצת בני פאוזי טוענים, כי מכוח הסכם ההפצה ו/או הסכם רכישה מיום 22/3/2018, המחתה להם הנתבעת את מלוא הזכויות בסימני המסחר הרשומים על שמה ובקניין הרוחני לרבות הזכויות לעשות שימוש בשמה של הנתבעת "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ".
21. בהחלטתי בתום הדיון הוריתי לנאמן לפרסם הזמנה לקבלת הצעות לרכישת זכויות הנתבעת. כן הוריתי כי במקביל יתבררו טענות בני פאוזי לעניין הזכויות בקניין הרוחני וכי על הנאמן להבהיר לכל מציע כי שאלת הבעלות בקניין הרוחני ובסימני המסחר נתונה במחלוקת.
במודעה שפרסם הנאמן (נספח 5 לכתב ההגנה) צוין מפורשות "מתבקשות הצעות לרכישת מניות החברה ו/או פעילותה העסקית ו/או סימניה המסחריים". כן צוין כי החברה הגישה לרשם בקשות לרישום מספר סימני מסחר, וכי כנגד בקשות הרישום הוגשו התנגדויות. עוד צוין כי צד שלישי טוען לזכויות בקניין הרוחני של החברה - הנתבעת.
22. ההליכים למכירת מניות הנתבעת התקדמו על פי החלטתי הנ"ל. די שאציין לצורך הליך זה כי בין הגורמים שהציעו לרכוש את מניות הנתבעת בהתמחרות הייתה גם התובעת. עוד אציין כי התובעת שבה וחזרה כי תנאי מוקדם להצעתה הוא הכרעה בזכויותיה של החברה בקניין הרוחני ובסימני המסחר (ראו גם החלטת בית המשפט העליון ברע"א 8158/21).
23. עוד נספר כי בעל השליטה בנתבעת, מר גאבי שוקחה, הגיש בקשות שונות לאישור הסדר נושים. כן נזכיר כי במסגרת ההתמחרות לפני הנאמן העלתה התובעת את הצעתה לרכישת מניות הנתבעת, בכפוף לתנאי האמור, והציעה סך של 6,000,000 ₪.
בטרם נדונה הבקשה לאישור מכירת המניות לתובעת, הגיש בעל השליטה בנתבעת בקשה להסדר נושים והליכי המכירה עוכבו (ראו החלטתי בתיק החדל"ת מיום 18/11/2021).
24. טרם הכרעה בבקשות למכירת מניות הנתבעת או אישור הסדר הנושים שהציע בעל השליטה, דנתי בבקשתה של בני פאוזי לקבוע כי זכויותיה של חברת אנטואן בסימני המסחר ובשימוש בשמה, הומחו לבני פאוזי בהסכמי ההפצה והמכר. ביום 11/2/2022, לאחר שמיעת ראיות וטיעונים של הצדדים, קבעתי כי "הזכויות לעשות שימוש בסימן המסחר שבמחלוקת (אנטואן שוקחה ובניו – ר'.ס'), או בכל סימן מסחר אחר הכולל את השם "שוקחה", לא הועברו למבקשות (מקבוצת בני פאוזי, ר'.ס') או למי מהן".
בעקבות החלטה זו וההבהרה כי הזכויות לעשות שימוש בסימן המסחר "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ" לא הועברו לקבוצת בני פאוזי נפתח הפתח למכירת מניות הנתבעת.
25. ביום 22/2/2022 הגיש הנאמן בקשה לקביעת מועד להתמחרות בין התובעת לבני פאוזי ולכינוס אסיפת נושים (צורפה כנספח 6 לכתב ההגנה). לבקשתו צירף את נוסח ההצעה שעליו נדרש כל מציע לחתום. בין היתר צוין, בסעיף 6 להצעה, נוסח של התנאי המוקדם כפי שנדרש על ידי התובעת עצמה בהצעותיה לנאמן, דהיינו כי "ההצעה כפופה לכך שהחברה היא הבעלים הבלעדי בשם החברה: "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ", וכן של כל זכויות השימוש הבלעדיות בשם זה, בכל וריאציה ולכל מטרה [...]".
26. לאחר דחיות שונות נערכה ביום 14/4/2022 התמחרות בין הצעותיהן של התובעת - בני ג'ורג' ושל בני פאוזי. ההתמחרות נוהלה באולם בית המשפט בנוכחות באי כוחה של התובעת ומנהלה, עו"ד איהאב שוקחה (פרוטוקול הדיון צורף כנספח 7 לכתב ההגנה). בסופה של ההתמחרות התקבלה הצעתה של בני פאוזי לרכישת מניות חברת אנטואן תמורת סך של 16,000,000 ₪.
27. הואיל וקבוצת בני פאוזי הגישו ערעור על ההחלטה מיום 11/2/2022 לפיו סימני המסחר נותרו של הנתבעת ולא הומחו לה, הגיעו הנאמן ובני פאוזי להסדר פשרה שאושר על ידי ביום 19/7/2022. נוכח הסדר הפשרה שילמה בני פאוזי לקופת הנאמנות סך של 14.2 מיליון ₪ בלבד והערעור שהוגש על ידה נמחק. ההסדר כלל גם פשרה בעניין תביעת החוב שהגיש בני פאוזי לנאמן.
28. על פי הסדר הפשרה, ולבקשת בני פאוזי, נרשמו מניות הנתבעת על שם חברת אס. אף אס מאפים בע"מ, שהיא חברה מקבוצת בני פאוזי ועל שם גאבי שוקחה. מרבית המניות, 27 מניות הנהלה ו-54 מניות רגילות נרשמו על שם חברת אס. אף. אס, ומיעוטן, 3 מניות הנהלה ו-6 מניות רגילות, נרשמו על שמו של גאבי שוקחה (נספח 1 לכתב התביעה, וראו פסיקתה המאשרת את הרישום, נספח 39 לכתב התביעה). מעיון במסמכים שהוגשו עולה כי המניות נרשמו על שמו של גאבי שוקחה בנאמנות עבור חברת אס. אף. אס (נספח 38 לכתב התביעה).
התביעה
29. ביום 31/12/2024 הגישה התובעת את תביעתה בתיק זה כנגד חברת אנטואן ורשמת החברות. התביעה נגד רשמת החברות נמחקה בהסכמה. בתביעתה עותרת התובעת למתן צו מניעה קבוע, על פי סעיף 30 לחוק החברות, התשנ"ט -1999, האוסר על הנתבעת להשתמש בשמה ולהורות לה לשנות את שמה כך שלא יכלול את השם "שוקחה".
התובעת טוענת כי שימוש החברה בשמה, והשימוש בסימן המסחר "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ", עלולים להטעות את הציבור ולפגוע בזכויותיה של התובעת בסימני המסחר הרשומים על שמה ובמוניטין שצברה.
30. התובעת טוענת כי בעבר השתמשה הנתבעת בשמה, שכן נהנתה מההגנה בדבר "שימוש אמת" בשם אשר שיקף את זכויות הבעלות בחברה. התובעת מפנה לעניין זה לסעיף 47 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972. כיום, ולאחר שינוי ההחזקה במניותיה, לא עומדת עוד לנתבעת ההגנה בדבר "שימוש אמת".
עוד טוענת התובעת כי בעבר הגיעה להסכמות עם הנתבעת בדבר רישום סימן המסחר עם שמה המלא, רק בהסתמך על ההגנה בדבר "שימוש אמת". כיום, לאחר שינוי הבעלות במניות אין תוקף לאותן הסכמות שהושגו.
הבקשה לסילוק על הסף
31. הנתבעת מצידה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף ועתרה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה. בהחלטתי מיום 31/3/2025 קבעתי כי כתב ההגנה יוגש עד 3/4/2025 וכי אין מקום להמתין להכרעה בבקשת הסילוק.
32. בבקשתה לסילוק התביעה על הסף טענה כי הנתבעת כי בני פאוזי רכשה את מניותיה של בהליך התמחרות בבית המשפט שבו השתתפה גם התובעת. במסגרת הליך ההתמחרות רכשה את מלוא המניות וחברת אנטואן נותרה עם מלוא זכויותיה לרבות זכויותיה בקניין הרוחני, בסימני המסחר ובשם. נטען כי התובעת הסכימה לתנאי ההתמחרות, לא העלתה כל טענה לגבי המשך השימוש בשם החברה, ועל כן היא מושתקת מלכפור בזכותה של החברה לעשות שימוש בשמה כעת. הנתבעת טענה כי בנסיבות אלו חל הכלל בדבר "השתק שיפוטי" המונע מבעל דין להעלות טענות סותרות בהליכים שונים. עוד טענה כי החלטת בית המשפט ולפיה רכישת המניות כוללת את מלוא זכויות החברה מהווה "מעשה בית דין" המשתיק את התובעת מלכפור בזכויותיה לעשות שימוש בשם.
הנתבעת טענה גם כי סעיף 47 לפקודת סימני המסחר אינו שולל את זכותה לעשות שימוש בשם, ועל כן לא עומדת לתובעת כל עילת תביעה כנגדה.
33. בכתב ההגנה שהגישה העלתה הנתבעת טענות זהות וחזרה והדגישה שדינה של התביעה לדחייה מאחר שהזכויות הבלעדיות לשימוש בשם החברה, לרבות בסימנים המסחריים, ו/או עיצובי התווית בהם החברה עושה שימוש, נותרו שלה וכי העברת המניות לבני פאוזי בהתאם להחלטת בית המשפט במסגרת ההתמחרות שנערכה בתיק חדלות הפירעון,לא שינתה את זכויות החברה.
34. לגופו של עניין נטען, כי השימוש של חברת אנטואן בסימן המסחר הכולל את השם 'שוקחה' אינו מטעה את הציבור. הוסבר כי שם המשפחה 'שוקחה' נפוץ במגזר הערבי, וכי פרט לשימוש בו, סימני מוצרי התובעת והנתבעת נבדלים אלו מאלו במשתנים רבים. עוד נטען, כי השימוש ממילא חוסה תחת הגנת סעיף 47 לפקודת סימני המסחר, הקובע כי רישומו של סימן מסחר לא ימנע מאדם להשתמש בשמו או בשם עסקו, או של קודמו בעסק, ובלבד שמדובר בשימוש אמת. משאין חולק כי "קודמו בעסק" היה בן למשפחת שוקחה, אין לאסור את השימוש.
דיון והכרעה
35. כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל, וכי יש להורות על דחיית התביעה. שוכנעתי כי לא עומדת לתובעת עילה למנוע מהנתבעת לעשות שימוש בשמה המלא - אנטואן שוקחה ובניו בע"מ - ובסימן המסחר שנרשם על שמה. עוד שוכנעתי כי התובעת מושתקת מלכפור בזכותה של החברה לעשות שימוש בשם הן מחמת השתק שיפוטי והן מחמת קיומו של מעשה בית דין לעניין זכויות החברה לעשות שימוש בשם.
הדיון עוסק בעתירת התובעת לאסור על הנתבעת להשתמש בשמה בהתאם להוראת סעיף 30 לחוק החברות, ועל כן אפתח את הדיון במספר הערות בנוגע להוראות חוק החברות. לאחר מכן אדון בטענות בדבר עילת התביעה ובדבר ההשתקים הנטענים.
חוק החברות
36. בתביעה שהגישה התובעת היא עותרת למתן סעדים על פי סעיף 30 לחוק החברות הקובע כדלקמן:
בית המשפט רשאי, לבקשת חברה, להורות למי שנטל את שמה או שם הדומה לו עד כדי להטעות, או, לבקשת מי שנפגע מרישום חברה בשם בניגוד להוראות סעיף 27, להורות לחברה, להימנע מלהשתמש בשם, אלא אם כן שוכנע כי זכותו של הנתבע להשתמש בשם קודמת לזכותו של המבקש.
סעיף זה בא במקומו של סעיף 36(ו) לפקודת החברות [נוסח חדש] שקבע הוראה דומה.
37. בע"א 2626/95 מלון הנסיכה נתניה בע"מ נ' לקסן ישראל בע"מ, פ"ד נא(3) 802 (1997), ציין בית המשפט כי: "סעיף 36(ו) נועד לאזן בין זכותה של חברה לבחור לעצמה שם לבין האינטרס להגן על הציבור מפני הטעיה". תכלית ההוראה היא על כן למנוע הטעיה, להגן על הציבור לבל יטעה לחשוב שחברה בעלת שם כלשהו היא חברה אחרת בעלת שם דומה (ראו עוד על תכלית ההוראה בדברי ההסבר להצעת חוק החברות, התשנ"ו -1996, חוברת 2432 מיום 23/10/1995); ת"א (מחוזי ת"א) 1686/05 דניאל פוקס אחזקות בע"מ נ' אלבס רכיבים בע"מ, פסקה ג' (4/7/2005); ע"א 197/59 השות' הישראלית לתיקון אניות נ' חברת א"י לתיקון אניות בע"מ, פ"ד י"ג 1222 (1959); י' גרוס, חוק החברות, 99 (מדורה חמישית – 2016); ע"א 2626/95 הנ"ל, עמ' 805)).
38. משמע, תכלית הוראת סעיף 30 לחוק החברות והטלת המגבלה על שימוש בשם מטעה, נועד להגן על הציבור לבל יטעה לחשוב כי הוא מתקשר עם חברה אחת מוכרת, בעוד שבפועל החברה עמה הוא מתקשר היא שונה. לצורך יישום מבחן ההטעיה אימצו בתי משפט את "המבחן המשולש" ששימש גם כמבחן בעוולת "גניבת עין" (טרם ביטולה בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט -1999 והחלפתה בסעיף 1 לחוק החדש). על פי מבחן זה בוחנים את הדמיון בין המראה והצליל של שני השמות, סוג הסחורה, חוג הלקוחות וכן בשאר נסיבות העניין (ראו גם י' גרוס הנ"ל עמ' 100; ע"א 210/65 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' בנק "אגודת ישראל" בע"מ, פ"ד יט 673 (1965); ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט כפר-סבא בע"מ ו-פרוביסק בע"מ נ' חברת ל' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד יח(3) 275 (1964); ע"א 382/70 למד, חברה להשקעות ולמסחר בע"מ נ' "לאמט" מסחר חוץ בע"מ, פ"ד כה(1) (1971)).
בע"א 2626/95 הנ"ל מבהיר בית המשפט כי "השאלה שעל בית המשפט להציג לעצמו היא: מה יקרה אם כל אחד משני היריבים המתחרים זה בזה, יורשה להשתמש בסימן שלו? העלול הציבור, מחמת הדמיון בין השמות לערבב ביניהם?" (שם, בעמ' 805, וראו גם ת"א (תל אביב-יפו) 1830-03 לאפייט סוכנות לשיווק ניהול ותיווך נכסים בע"מ נ' לאפייט מודיעין בע"מ (11/11/2003)).
39. ודוקו. בתי המשפט הדגישו כי אין צורך להוכיח כוונה להטעות, אלא די בכך כי השם עלול להטעות את הציבור (ע"א 652/70 בנק הלואה וחסכון לישראל (לשעבר יפו-ת"א) בע"מ נ' הלואה וחסכון ירושלים אגודה הדדית בע"מ, פ"ד כה(2) 508 (1971); ע"א 30/77 רואיס (אשדוד) בע"מ נ' רואיס בע"מ, פ"ד לא(3) 183 (1977)).
40. לענייננו. התובעת טוענת כי השימוש שעושה הנתבעת בשמה "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ" עלול להטעות את הציבור לחשוב כי הוא מתקשר בעסקה עם התובעת ורוכש מוצרים של התובעת. לכאורה יש דמיון מסוים בין השמות – השימוש בשם שוקחה, ויש דמיון בחוג הלקוחות ובמוצרים הנמכרים. אלא שבכך אין די, שהרי אין להתבונן על הסוגיה רק מנקודת מבטה של התובעת.
41. כפי שראינו הנתבעת רשומה כחברה בשם אנטואן שוקחה ובניו בע"מ כבר משנת 1983, עוד בטרם נרשמה החברה התובעת (בשנת 1984). הנתבעת עושה שימוש בשמה ומשווקת מוצרים תחת שמה בכל אותן שנים, ואפילו קודם לכן עוד בתקופה שבה הפעילות נעשתה על ידי השותפות. ראינו כי במשך השנים התנהלו הליכים שונים בין הצדדים והושגו הסכמות לפיהן הנתבעת רשאית להמשיך ולעשות שימוש בשמה ולרשום על כך סימן מסחר בתנאים כפי שסוכמו בהסכם הפשרה הראשון ובהסכם הפשרה השני.
42. אין חולק כי לנתבעת חוג לקוחות, כי היא עוסקת במסחר ושיווק של מוצרי מזון וכי במשך עשרות שנים עשתה שימוש בשמה המלא בעת שיווק המוצרים, ומאז חתימת ההסכמים הדבר נעשה ללא כל התנגדות מצד התובעת (למעט התנגדות לשימוש בסימני מסחר נוספים).
43. שינוי זכויות הבעלות בחברה, שבעטיו עותרת התובעת לסעדים הנתבעים ולהפסקת השימוש בשם הנתבעת, כלל אינו רלבנטי לטענת ההטעיה. לא ברור לי כיצד שינוי הבעלות בנתבעת, עלול לגרום לציבור לטעות ולחשוב כי מוצרי הנתבעת הם של התובעת, או לחשוב כי הוא מתקשר עם התובעת. לשינוי הבעלות בשם אין כל השפעה על השאלה אותה על בית המשפט להציג לעצמו, דהיינו האם הציבור עלול לטעות מחמת הדמיון בשמות "ולערבב" בין החברות (כפי שפורט לעיל בע"א 2626/95).
44. הוראת סעיף 47 לפקודת סימני המסחר המקנה הגנה ל"שימוש אמת" בשמו של אדם או בשם עסקו אינה רלבנטית לשאלה הניצבת לפנינו, דהיינו בשאלת השימוש בשם החברה. סעיף 47 לפקודת סימני המסחר עוסק בהגנה שיש לכל אדם, לרבות תאגיד, לעשות שימוש אמת בשמו או בשם עסקו (ראו ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט , פ"ד נט(1) 873 (2004); ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4) 314 (2004)). על כן הסכימו הצדדים במסגרת ההליכים ביניהם כי החברה תעשה שימוש בשמה המלא "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ". ודוקו, התובעת התנגדה לכל שימוש בשם שוקחה שלא במסגרת שמה המלא של החברה. ברי אם כן כי שאלת הבעלות במניות הנתבעת לא הייתה רלבנטית לשאלה בדבר שימוש אמת בשמה של הנתבעת.
אעיר כי החלטתי מיום 11/2/2022 בתיק חדל"ת 555052-08-20, עסקה בהמחאת הזכויות לשימוש בשם לקבוצת בני פאוזי, וקבעתי כי השימוש בשמה המלא של החברה על ידי קבוצת בני פאוזי "עלול להטעות את הציבור" (שם, פסקה 65). לא כך כאשר החברה עצמה עושה שימוש בשמה שלה.
45. ראוי גם להזכיר כי הפסיקה שדנה בדיני עוולות מסחריות ובמיוחד בגניבת עין, קבעה כי לנתבע בתביעה לאיסור שימוש בשם, עשויה לעמוד הגנה אם כבר צבר מוניטין בשמו. כן נקבע כי "אין בכוחו של עוסק מאוחר למנוע מהעוסק המוקדם לעסוק תחת השם נשוא המחלוקת" (ראו דברי השופט מ' נאור בע"א 6316/03 אילן זגגות רכב בע"מ נ' ברוך ובניו זגגות רכב בע"מ, פ"ד סב(2) 749 (2007), פסקה 13) (אמנם השופטת נאור הייתה שם בדעת מיעוט, אך לא בעניין זה) (ראו גם ה"מ (מחוזי חיפה) 30170/97 רובין טורס בע"מ נ' שמוליק רובין תיירות בע"מ (14/7/1998)).
46. ובענייננו. חברת אנטואן נרשמה עוד בטרם נרשמה התובעת, ופעלה תחת שמה שנים רבות. ברי שאין מקום לדרוש ממנה בדיעבד להימנע משימוש בשמה.
47. ראוי להוסיף ולהעיר כי שימוש בשמו של אדם שהוא בעל זכויות בתאגיד כחלק משמו של התאגיד, הוא נפוץ ביותר. ניתן למצוא תאגידים רבים, ישראלים ובינלאומיים, הנושאים את שמו של מייסדם (ראו למשל חברת המכוניות "Ford" ועוד). בחלק ניכר מהחברות שונו זכויות בעלי המניות, חלקן אף הפכו לחברות ציבוריות, והן עודן נושאות את שם מייסדיהן. שינוי הבעלות אינו משנה את המוניטין שנצבר ואת זכות החברה להמשיך ולעשות שימוש בשמה.
48. די באמור לעיל כדי להבהיר כי אין לתובעת עילה ראויה לקבלת הסעדים הנתבעים על ידה. לאותה תוצאה ניתן להגיע גם מכוח דיני ההשתק. ונפתח בטענת ההשתק השיפוטי.
ההשתק השיפוטי
49. כידוע, הלכה היא כי בעל דין אשר טען טענה משפטית או עובדתית מסוימת מנוע מלטעון באותו הליך או בהליך אחר טענה הסותרת את טענתו המקורית. כלל זה, שבגדרו משתיקים בעל דין מלהעלות טענות סותרות על פי האינטרסים השונים שיש לו בכל הליך, מוכר כ"השתק שיפוטי". תכליתו של הכלל היא לשמור על טוהר ההליך המשפטי ועל אמון הציבור במערכת המשפט (ראו למשל רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 633 (2005); ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exia-Lines Bros S.A, פ"ד מח(4) 133, 194 (1994); ע"א 2252/17 שרעבי נ' לוי, פסקה 13 (24/6/2019)).
50. שמירה על טוהר ההליך ועל האמון בוודאות ההליכים המשפטיים, מחייבת למנוע מבעלי דין לשנות את טענותיהם ולהתאימן לצרכים הרגעיים בכל הליך. הדבר נכון הן ביחס לטענות משפטיות, ועל אחת כמה וכמה כאשר בעל דין מציג עובדות הסותרות את העובדות שהציג בהליך הקודם.
51. כפי שראינו לעיל התובעת ביקשה לרכוש את מניות הנתבעת, תחילה במשא ומתן ישיר, ולאחר מכן, בהתאם להחלטת בית המשפט במסגרת התמחרות בהליך חדלות הפירעון. בכל ההליכים האמורים, לא העלתה התובעת שום טענה לגבי המשך שימוש בשמה של החברה. להיפך, ראינו כי התובעת, באמצעות באי כוחה, עמדה על כך כי בין תנאי המכר יירשם מפורשות כי הרכישה כפופה לכך שייקבע כי החברה היא הבעלים בשם "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ", וכי לחברה זכויות בסימן הרשום. עוד התנתה כי יובהר שלחברה זכויות בלעדיות לשימוש בשמה בכל וריאציה, בכל שפה וכדומה (ראו מכתבי עו"ד דולב מיום 30/12/2020). דרישת התובעת התקבלה על ידי הנאמן והתנאי שהציבה נכלל בדיוק כפי שהתבקש, בין תנאי המכר (ראו נספח 6 לכתב ההגנה). תנאי המכר אושרו על ידי בית המשפט ובעת אישור מכירת המניות לבני פאוזי נקבע כי המכירה היא על פי אותם תנאים שנקבעו על ידי הנאמן.
52. מאחר שהתובעת היא שעמדה על כך כי יקבע שמכירת מניות החברה מותנית בכך שלחברה זכויות בשמה, היא מושתקת מלהתכחש לכך כעת. התובעת הסכימה כי הזכויות בשם הן של החברה וכי היא רשאית להמשיך ולהשתמש בשם זה. התובעת לא העלתה כל טענה להטעיה ולא העלתה כל טענה כי שינוי הבעלות ימנע את השימוש בשם. ודוקו, התובעת ידעה כי המתמודדת בהתמחרות היא קבוצת בני פאוזי.
53. שמירה על טוהר ההליך השיפוטי, על תום הלב של הצדדים והגנה על הוודאות מחייבת לקבוע כי תביעת התובעת לאיסור השימוש בשם, דינה להידחות. בני פאוזי התמודדו בהתמחרות על פי אותם תנאים וקמה להם ציפייה ברורה כי איש מהמתמודדים לא יכפור בזכויותיה של חברת אנטואן שעמדו למכירה בהליך. על ציפייה זו חייב בית המשפט להגן ואין לתת לתובעת לכפור בזכויות הנתבעת כאשר הדבר מנוגד לאינטרס העכשווי שלה.
54. אוסיף כי היה ראוי לדחות את טענת התובעת גם מחמת התנהגות בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליך המשפטי (ראו תקנות 4 ו- 42 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, והשוו רע"א 1954/24 וקנין נ' קיבוץ ניר דוד - אגודה שיתופית, פסקאות 25-24 לפסק דינו של השופט נ' סולברג והאסמכתאות שם (7/1/2025)). מאחר שהנתבעת לא הרחיבה בעניין זה אסתפק בהערה כללית זו.
מעשה בית דין
55. הכלל בדבר "מעשה בית דין" נועד לשרת את עקרון סופיות הדיון, דהיינו העיקרון לפיו יש לשים קץ להתדיינות במחלוקות שהוכרעו בין צדדים. מקובל לציין שני שיקולים עומדים בבסיס עיקרון הסופיות; יעילות וצדק (ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68, 97 (07/04/1997); נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 24-12 (1991)). משאביה של מערכת המשפט מוגבלים ועל כן אין להקדישם שוב ושוב לאותו עניין; קיים אינטרס ציבורי לשמירה על וודאות משפטית ועל יציבות; לפסק דין חלוט השפעה לא רק על הצדדים להליך, אלא גם על צדדים שלישיים; אמון הציבור מושתת בין היתר על היציבות ועל האמונה בנכונות פסיקת בית המשפט, ודיון מחודש באותו עניין שכבר נדון ועלול להביא לתוצאות סותרות פוגע באמון זה; כלל הסופיות מכוון את הצדדים בטיעוניהם והידיעה כי ההכרעה בהליך הנה סופית מעודדת בעלי דין להביא את כל ראיותיהם וטיעוניהם בשלב הראשון; כללי הצדק מחייבים הגנה על הצד שזכה בהליך, שהרי ריבוי התדיינות באותו עניין מסב לצדדים הוצאות רבות שלא את כולן יצליח הזוכה לגבות ((ראו גם א' קלמנט ו-ר' שפירא "יעילות וצדק בסדר הדין האזרחי - גישה פרשנית חדשה" משפט ועסקים ז', 75, 105-101 (2007)).
56. לכלל מעשה בית דין שני ענפים; השתק עילה והשתק פלוגתא (ראו ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ, פ"ד נח (6) 447 (14/06/2004); רע"א 5138/18 ג'אזי עוואד נ' עו"ד נשר פסקה 12 (16/10/2018); ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ - משכן נ' נגר, פסקה 14 (19/02/2009); נ' זלצמן הנ"ל, עמ' 3)).
57. טענת השתק העילה משמעה כי "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה" (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני (פ"ד כב(2) 561 (1968)). כאשר תובע זכה בתביעתו אומרים שעילתו נבלעה בפסק הדין ומקום שבו הנתבע זכה בהליך הראשון, אומרים כי תביעת התובע נחסמה והוא (התובע) מושתק מלשוב ולהעלותה מחדש (נ' זלצמן הנ"ל, עמ' 6).
58. הענף השני, השתק פלוגתא, עניינו בהכרעה שיפוטית במחלוקת עובדתית מוגדרת. הכלל של השתק פלוגתא משמעו כי בעל דין יהיה מנוע מלכפור בהכרעה בשאלה עובדתית מסוימת אשר התבררה והוכרעה על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת (ע"א 246/66 הנ"ל, רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (08/03/2009)).
59. לקיומו של השתק פלוגתא נדרשים ארבעה תנאים; זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון והוכרעה בפסק הדין הראשון לבין הפלוגתא בהליך השני; זהות בין בעלי הדין או חליפיהם או בין מי שיש להם קרבה משפטית לבעלי הדין בשתי ההתדיינויות; בהתדיינות הראשונה נקבע ממצא עובדתי פוזיטיבי ביחס לפלוגתאות; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית בהתדיינות (נ' זלצמן הנ"ל, בעמוד 141; ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642 (24/02/2000); ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ ומשרד המסחר (22/07/2007)).
60. כאשר עוסקים במחסום מסוג של "השתק עילה" בוחן בית המשפט את זהות העילות בשני ההליכים. עם זאת, נאמר לא אחת כי מבחן זהות העילה אינו פורמלי אלא מהותי (ע"א 8444/19 גיבור נ' אזורים בניין (1965) בע"מ (26/04/2022)). כך נאמר כי בית המשפט יתן דעתו "[...] אם הזכות שנפגעה או האינטרס המוגן בשתי התביעות הינם זהים, וכן למידת הדמיון בין התשתית העובדתית העומדת בבסיסם של שני ההליכים" (ראו ע"א 2035/03 הנ"ל, פסקה 6; ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש – מושב עובדים פ"ד לח(4) 797, 801 (13/02/1985); ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון פ"ד נז(5) 166, 181 (21/07/2003); ע"א 823/08 חזן נ' רשות המסים – פקיד שומה נתניה, פסקה 7 (04/01/2009)).
61. עוד נזכיר כי כללי מעשה בית דין עשויים לחול ולחסום תביעה גם של מי שלא היה צד בהליך המשפטי הראשון ובלבד שיש בין הצדדים "יחסי קרבה משפטית" (ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק, פ"ד לא(1) 29, 32 (1976); ע"א 344/83 רויטמן נ' פרס, פ"ד לט(4) 29, 36 – 40 (1985); ע"א 686/02 עמותת בעלי ודיירי קריית וולפסון בירושלים נ' קריית וולפסון בירושלים חברה לניהול ושירותים בע"מ, פ"ד נט(1) 943, 958 (2004); רע"א 4936/20 עזבון המנוח מוחמד מחמוד סומרון ז"ל נ' הימנותא בע"מ, פסקה 53 (3/4/2023)).
62. במקרה הנוכחי התובעת טוענת כי שימוש הנתבעת בשמה עלול להטעות את הציבור לטעות בין החברות, ועל כן מצדיק מתן צו המונע ממנה לעשות שימוש בשם. כפי שראינו, בהסכם הפשרה הראשון ובהסכם בפשרה השני שאושרו בפסקי דין של בית המשפט, נקבע מפורשות כי הנתבעת רשאית לעשות שימוש בשמה המלא כחלק מסימן המסחר שלה ובתנאים שנקבעו. הסכמים אלו אושרו על ידי בית המשפט בפסקי דין מיום 13/7/2011 ומיום 1/11/2016 , ועל כן יש בהם להקים השתק עילה לגבי העילות שנדונו בתיקים אלו (ראו לעניין אישור פשרה במקרים של השתק עילה: ע"א 1545/08 מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ, פסקה 7 (4/3/2010); ע"א 8444/19 גיבור נ' אזורים בנין (1965) בע"מ, פסקה 21 (26/4/2022)).
63. עם זאת, ההכרעות הקודמות אינן יכולות להשתיק עילות שלא נדונו בהן. עילת התביעה הנוכחית אינה זהה לעילות התביעה שנדונו בעבר, שכן התובעת סומכת עילתה על הטענה כי בעקבות השינוי בזכויות הבעלות במניות איבדה הנתבעת את זכותה לעשות שימוש בשמה.
64. הבחינה אם מדובר ב"אותה העילה" נעשית באופן 'מרחיב'. שכן, עקרון מעשה בית דין יחול מקום בו התשתית הבסיסית של עילות התביעה בשני ההליכים דומה, גם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים שלא נכללו בתביעה הקודמת (ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות, פסקה 24 (5/1/2011)). גם בחינה מרחיבה של העילות שעמדו בבסיס תביעות 2011 ו- 2016 לעומת עילת התביעה הנוכחית מגלה אינה מובילה למסקנה כי מדובר באותה עילה, ואסביר. תביעות אלה עסקו בהפרת סימן המסחר של חברת בני ג'ורג', באופן הצורני שלו. כך, בתביעת 2016 נטען, כי "על גבי המוצרים המפירים מופיע כלוגו וכסמל מסחרי, לכל דבר ועניין, במובלט ומוגדל, בדר"כ במרכז המוצר המופנה לעין הצרכן, השם "אנטואן שוקחה ובניו"... השם "שוקחה" מופיע ברצף כשהוא מוגדל ומובלט משאר המילים" (סעיף 25 לכתב התביעה). גם תביעת 2011 עסקה בהפרה נטענת של סימן המסחר, באופן הצורני שלו, קרי הדגשת והבלטת השם שוקחה במרכז הכיתוב (סעיף 33 לכתב התביעה).
עניינה של התביעה הנוכחית שונה; ואינו עוסק בשאלה האם הסימן החדש הוא דומה ומפר, אם לאו, אלא בעצם הזכות לעשות שימוש בשם לנוכח חילופי הבעלות בחברה.
65. המסקנה מהאמור היא כי בהסכמי הפשרה שאושרו בפסקי הדין, הוכרעה הפלוגתא בדבר זכותה של הנתבעת להשתמש בשמה ובסימן המסחר הכולל את שמה. לא הוכרעה ולא נדונה הטענה כי שינוי הבעלות במניות שולל את זכותה לעשות שימוש בשם.
על כן, פסקי הדין מ-2011 ו-2016 אינם משתיקים את התובעת מלטעון טענותיה בדבר השפעת שינוי הבעלות על זכות השימוש בשם הנתבעת.
66. כמובן שאין במסקנה זו כדי לייתר את ההכרעה ולפיה התובעת מושתקת מלהעלות טענות בעניין הזכויות לעניין שימוש בשם, בשם עקרון ההשתק השיפוטי, ואין בכך לשנות מהמסקנה כי שינוי הבעלות אינו מקים עילת תביעה ראויה.
סוף דבר
67. לאור כל האמור, אני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית תביעתה של התובעת לאסור על הנתבעת לעשות שימוש בשמה ולאסור עליה לעשות שימוש בסימן המסחר הכולל את שמה.
עם זאת, אין בהכרעה זו כדי להכשיר שימוש של הנתבעת בסימני מסחר שונים, או לעשות שימוש בשם "שוקחה" בדרכים אחרות שלא נכללו בזכויות החברה כפי שנקבעו בפסקי הדין מ-2011 ו-2016 וכפי שנקבע בתנאי ההתמחרות.