פגיעה בפרטיות מהי 2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: [...]
(4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו; [...]
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);
(11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.
329. הגדרת הפגיעה בפרטיות: אפיון הפגיעה בפרטיות נעשה בחוק על דרך השלילה ומבלי להגדיר מהי "פרטיות" ומהם מונחים אחרים הצריכים להכרעה אם אירעה פגיעה בפרטיות. מונחים אלה פורשו בפסיקה. המונח "ענייניו הפרטיים של אדם" שקבוע בסעיף 2(9) נבחן על רקע הנסיבות הפרטניות (עע"מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות, פסקה 23 (19.5.2009) והשוו לעמדות השופטים בעניין ונטורה). בין היתר נקבע כי בגדרי סעיף 2(9) נכנסים נתונים בדבר שם, כתובת ומספר תעודת זהות (עע"ם 2820/13 רוזנברג נ' רשות האכיפה והגבייה, פ"ד סז(1) 1, 18-17 (2014)). עוד נקבע כי בגדרי המונח "צנעת חייו האישיים של אדם" שפרסומו מגבש פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(11) לחוק, אין להסתפק בעניינים הקונקרטיים המובאים בלשון הסעיף – עבר מיני, מצב בריאותי או התנהגות ברשות היחיד – וכי יש לבחון אם בנסיבות העניין פרסום המידע חצה רף של אינטימיות אשר יש לראותו כפוגע בפרטיות מושא המידע (ע"א 1697/11 א. גוטסמן אדריכלות בע"מ נ' ורדי, פסקות 15-12 (23.1.2013)).
330. "חלוקת העבודה" בין פגיעה בפרטיות ולשון הרע: בפסיקה נקבע שחוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות מגנים כל אחד על אינטרסים שונים, ולכן כוללים מערך שונה של איזונים בכל הסדר חקיקתי. בחינת מסכת עובדתית זהה עשויה להוביל למסקנה כי מתקיימות בגינה יסודות שתי העוולות (ד"נ 9/83 ועקנין נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד מב(3) 837 (1988); רע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן, פ"ד נט(6) 554, 585-583 (2005); מיכאל בירנהק מרחב פרטי: הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה 66-62 (2010); תמר גדרון "פרסום מידע פרטי: בחינה יישומית של הזכות לפרטיות במבט השוואתי" עלי משפט ח 133, 214-188 (2010)). בעניין ביטון נ' סולטן פירש בית המשפט העליון את המונחים "להשפילו או לבזותו" הקבועים בסעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, ועשה כן בהבחנה מול סעיף 1(1) לחוק איסור לשון הרע הנוקט לשון דומה. שם נדון פרסום פוגעני שהכיל תמונה "תמימה" של הנפגעת, ונקבע כי לגבי התמונה לא קמה לנפגעת עילה מכוח חוק הגנת הפרטיות, וזאת כיוון שהתמונה כשלעצמה אינה משפילה או מבזה. אופיו הפוגעני של הפרסום נבחן לפי עילת לשון הרע, ולעומת זאת אופייה של התמונה נבחן במנותק מההקשר של הפרסום בכללותו (שם, בפסקות 44-35). יש צורך לנתח את שתי העוולות בנפרד במצב שבו פסיקת פיצוי לפי אחת מהן אינה ממצה את כל הפיצוי המגיע בגין הנזק שנגרם כתוצאה מאותו מעשה (השוו לרע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' כרם, פסקה 28 (11.6.2013). למקרה נוסף שבו לא נדרשה הבחנה לנוכח גובה הפיצוי שנפסק כמכלול ראו ע"א 8954/11 פלוני נ' פלונית, פ"ד סו(3) 691 (2014)).
331. הגנת עניין ציבורי של פגיעה בפרטיות: סעיף 18(3) לחוק הגנת הפרטיות מקנה הגנה מפני פגיעה בפרטיות אם "בפגיעה היה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין, ובלבד שאם היתה הפגיעה בדרך של פרסום – הפרסום לא היה כוזב". על ההבחנה בין המונח "עניין ציבורי" ובין "עניין לציבור" עמד פרופ' סגל ז"ל (זאב סגל "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת" עיוני משפט ט 175, 193 (1983)):
לא די בכך שהפגיעה נגעה לענין ציבורי, אלא צריך להיות ברור שבפגיעה עצמה היה ענין ציבורי. כלומר: העובדה שנושא הפרסום בכללו יש בו משום ענין ציבורי לא תביא לחלותה של ההגנה. הטוען לקיומה יצטרך לשכנע שהענין הציבורי חייב אותו לפגוע בפרטיותו של הזולת. שאלת קיומו של הענין הציבורי לא תוכל להיבחן על־ידי בית המשפט על־פי נוסחה כללית בלבד, והוא יצטרך לשית לבו לנסיבות הענין הנדון בפניו, כדי להחליט האם באותן הנסיבות מוצדקת הפגיעה בפרטיות. [...]
המחוקק הישראלי הותיר, אמנם, כר נרחב לפרשנות המונח ״ענין ציבורי״, אלא שיחד עם זאת, בעצם שימושו במונח זה, יש משום הכרעה חקיקתית ברורה למדי, המורה על כוונת המחוקק להעדפה מסוימת של האינטרס הגלום בזכות לפרטיות על-פני האינטרס של הציבור לדעת. [...]
הדיבור ״ענין לציבור״ יכול להכיל, כמדומה, כל נושא שיש בו כדי לעניו אדם, ולו גם מטעמי סקרנות ויצר הרכילות גרידא. הדיבור ״עניו ציבורי״ יתייחס רק לפרסום פוגע בפרטיות, שבידיעתו יש משום תועלת לציבור. מאליו ברור שהבחירה בחלופת ה״ענין הציבורי״ תביא להפחתת הפגיעה בפרטיות מטעמי זכות הציבור לדעת בהשוואה לפגיעה בפרטיות שהיתה אפשרית לו די היה בקיומו של ״עניו לציבור״ כדי להצדיק את הפגיעה. דרישת הוכחת ״הענין הציבורי״ לא תצדיק, למשל, פרסום שכל מטרתו היא ״לספק מזון לסקרנים או למלא יצרם של רכלנים״
פרשנות זו של הגנת עניין ציבורי אומצה בפסיקה (עניין פלוני נ' פלונית, בעמ' 765-764). כמו כן הובהר כי ההגנה חלה על עצם הפגיעה בפרטיות ולא על המידע על אודות הנפגע. על הטוען להגנת עניין ציבורי להראות כי קיים אינטרס ציבורי במידע על הנפגע המצדיק את הפגיעה בפרטיותו. לכן אילו ניתן היה להגשים את האינטרס הציבורי באמצעים שאינם פוגעים בפרטיות, או שפגיעתם הייתה יכולה להיות פחותה, לא תחול ההגנה (שם, בעמ' 773-770). ברוח זו נקבע כי מקום שבו "ההטרדה היא התכלית ולא המסר" כך שהמעשים הפוגעים בפרטיותו של אדם נועדו לתכלית פוגענית ולא לשם הגשמת אינטרס ציבורי, עלולה להישלל תחולת ההגנה (רע"פ 4743/20 לייבל נ' מדינת ישראל, פסקה 7 לפסק הדין של השופט י' הנדל (21.7.2022)).
(ב) סיכויי הוכחת עילת פגיעה בפרטיות
332. חלק מהתובעים (א', ב', ג', ד', ה', ז') הגישו את תביעותיהם בגין פגיעה בפרטיות נוסף על עילת פרסום לשון הרע. בעניינם יש לבחון את סיכויי ההגנה של דוביצקי בעילה זו. יש לנתח, לגבי כל אחד מהתובעים, אם הפרסומים נגדו מגבשים לשון הרע, ובנפרד פגיעה בפרטיות המצדיקה פיצוי נפרד (שאז הפיצוי שהתובעים זכאים לו, בהנחה שאין הגנה, הוא גבוה יותר), שמא מדובר בפגיעה החופפת את שני החוקים (שאז אין מקום לפסוק פיצוי נפרד בגין לשון הרע ובגין פגיעה בפרטיות).
333. על פני הדברים ולכאורה, אשר לתובעים שטענו לפגיעה בפרטיות (א', ב', ג', ד', ה', ז'), הכף נוטה לקבוע שאין חפיפה בין התביעה בלשון הרע לבין הפגיעה בפרטיות בהינתן שצילום הובלתם לחקירה, צילומם בתחנת המשטרה, חשיפת פרטיהם האישיים (כגון כתובת מדויקת ומספר טלפון), צילומם בעירום חלקי, וחשיפת פרטי בני הזוג – פוגעים בפרטיות נוסף על פרסום לשון הרע וללא קשר אליו, ומצדיקים כשלעצמם פסיקת פיצוי.
6. דיון והכרעה פרטניים בבקשות הביטול
334. עד כאן סקירה הנוגעת לתובעים כולם שנועדה לתת תמונה כללית ביחס להתנהלותו של דוביצקי ולסיכויי ההגנה. מאחר שכל תיק שונה ממשנהו בנסיבותיו, אין מנוס מלדון בכל בקשה בנפרד ולהכריע בה על רקע נתוניה הפרטניים. לכך אפנה עתה.
א. תביעת א'
335. המצאת כתב התביעה: ביום 6.2.2017 א' ביצע מסירה של כתב התביעה בדוא"ל בהתאם לתחליף ההמצאה. ביום 6.3.2017 דוביצקי שלח לא' הודעת ווטסאפ המעידה על כך שקיומה של התביעה הובא לידיעתו. דוביצקי שלח לא' (ולתובעים אחרים בהליך דנן) מכתב ביום 24.5.2018 המעיד על קיומה של התביעה, על מודעות דוביצקי לה, ומפציר בהם למחוק את תביעותיהם. דוביצקי כפר בתוקפה המשפטי של המצאת מסמכי התביעה וסמך זאת על כך שכתובת הדוא"ל אינה בשליטתו, וכי נפל פגם במסירת ההזמנה לדין. לא הובאו ראיות המצביעות על עריכת ההזמנה לדין, והאם זו הייתה פגומה או לאו. מנגד א' צירף תדפיסים המעידים על מסירת כתב התביעה כנדרש בתחליף ההמצאה, וכן ראיות נוספות המעידות על כך שהמסירה הגיעה ליעדה.
336. בהיעדר תצהיר כדין מטעמו של א', אני קובע כי כתב התביעה הומצא לו כדין לפי התחליף ביום 6.2.2017, ושלא נפל פגם בהמצאה זו.
337. המצאת פסק הדין וחריג הידיעה: פסק הדין בהיעדר הגנה בתביעתו של א' ניתן ביום 13.3.2017 על יסוד כתב התביעה. א' לא הציג ראיות לכך שמסר את פסק הדין כנדרש לפי תחליף ההמצאה. נטען לחריג הידיעה בעקבות המכתב שדוביצקי שיגר לא' (ביום 24.5.2018) ובעקבות הודאתו בהליך הפש"ר (מיום 1.4.2019). יש לקבל טענה זו של א'. מסקנתי היא שביום 24.5.2018 התגבשה הידיעה של דוביצקי על אודות קיומו של פסק הדין שניתן נגדו שדינה כדין המצאה כדין.
338. מועד הגשת בקשת הביטול: דוביצקי הגיש את בקשת הביטול ביום 1.4.2024. משנקבע כי פסק הדין הומצא לדוביצקי ביום 24.5.2018, המסקנה היא כי בקשת הביטול הוגשה באיחור של כחמש שנים ותשעה חודשים; זאת כשמאז המצאת כתב התביעה ועד בקשת הביטול דוביצקי היה מודע לתביעה, במשך שש שנים וחודשיים, ובכל זאת לא הגיש את הגנתו ולחלופין בקשה לביטול פסק הדין. מדובר באיחור משמעותי ביותר שהארכתו טעונה טעם מיוחד.
339. דיון והכרעה בבקשה להארכת מועד: בהתאם לדיון שנערך לעיל המשותף לתובעים כולם, ואשר המחיש היטב כי כלל השיקולים הדיוניים תומכים באי-הארכת המועד, הדיון להלן יתמקד במאפיינים הפרטניים של תביעתו של א'.
א. סיבת המחדל להתגונן: דוביצקי טוען שלא התגונן מפני התביעה בגין הפגמים במסירת כתבי התביעה. הוא טען שלא קיבל את כתב התביעה והזמנה לדין, ולחלופין שמדובר בפגם בטכני בהמצאה. נטען שהמועד שבו נודע לדוביצקי על התביעה היה במסגרת הגשת בקשות ביטול בתיקים אחרים. טענות אלו לא בוססו, כך שיוצא שאין סיבה טובה, למעשה אין סיבה כלשהי, למחדל להתגונן.
ב. משך האיחור וסיבתו: דוביצקי הגיש את בקשת הביטול באיחור משמעותי, כחמש שנים ותשעה חודשים ממועד המצאת פסק הדין. כל שנטען הם פגמים בהמצאה. כתבי הטענות של דוביצקי נעדרו התייחסות לטענות שהעלה א' ושלפיהן הוא הודה בהליך הפש"ר על קיומה של התביעה, וכי שלח לא' מכתב המעיד על מודעותו. מסקנה: אין סיבה טובה לאיחור הגדול בהגשת בקשת הביטול.
ג. הסתמכות על סופיות פסק הדין ושינוי מצב לרעה: א' טוען שדוביצקי מבקש להמשיך לרדוף אותו, ומקשה עליו לשקם את שמו הטוב שנפגע כתוצאה מהפרסומים הפוגעניים והמכפישים נגדו. א' נמנה עם התובעים שהשתתפו בהליך פשיטת הרגל נגד דוביצקי, בניסיון להיפרע את הסעד הכספי שנפסק לזכותם. נוהלו דיונים, הובאו ראיות, ובחודש מאי 2019 הוחלט על ביטול ההליך. על החלטה זו א', והנושים האחרים, הגישו ערעור שנדחה במאי 2019. בכל התקופה כאמור דוביצקי הגיש בקשות ומסר את תשובותיו בנוגע לצו הכינוס. א' גם ניסה לאכוף את פסק הדין בהליך ביזיון בית משפט, ולשם כך נשא בהוצאות משפט. המדובר בהוצאות שהוצאו על סמך סופיות פסק הדין בניסיון לאכפו. אינטרס ההסתמכות של א' על סופיות פסק הדין מטה את הכף לדחות את בקשת הביטול.
ד. אי-קיום פסק הדין והפרתו: א' טען שדוביצקי פרסם עליו פרסומים לאחר פסק הדין. על רקע זה הוא הגיש בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. בפרסומים אלו מופיעים א' ורעייתו, שמותיהם, תמונותיהם, א' תויג כעבריין מין וצוינו פרטיו כחלק מרשימת "פדופילים" אשר חלקם ריצו עונשי מאסר בפועל. לאחר מכן, בתשובה לבקשת הביטול, נטען כי דוביצקי ממשיך להעלות פרסומים חדשים שכוללים תמונות של א', שמו, עיסוקו, וכן רמיזות על מעשיו הפליליים המלוות בתדפיס ההתכתבויות בינו ובין דוביצקי. הפרת פסקי הדין היא שיקול כבד משקל שלא להאריך מועד.
ה. סיכויי ההגנה: פסק הדין בתביעה של א' ניתן על יסוד כתב התביעה בלבד. נפסק סעד כספי בסך של 400,000 ש"ח והוצאות משפט. נטען שהפרסומים על א' עולים כדי עוולת פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע. נתבע פיצוי בסך של 140,000 ש"ח ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע; ופיצוי בסך של 140,000 ש"ח בגין פגיעה בפרטיות ללא הוכחת נזק בכוונה לפגוע לפי סעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות, ו-120,000 ש"ח בגין נזק בפועל. נטען שנגרמו לא' נזקים בדמות סבל נפשי ועגמת נפש, פגיעה בשם הטוב, באיכות החיים ובכבוד האדם.
לכתב התביעה לא צורפו נספחים, ונוסחם המדויק של הפרסומים לא הופיע בו. הפרסומים הובאו על דרך ההפניה, ונטען שכללו את שמו של א', פרטיו האישיים, כינויו כ"פדופיל", "עבריין מין", ו"מטריד מינית של קטינים", וכן סרטון אינטימי שלו. נטען כי האתרים שבהם עלו הפרסומים הוכתרו "האתר הרשמי והלא מצונזר של כל הפדופילים ומטרידי הקטינים למיניהם בישראל". נטען כי דוביצקי פנה למקורביו של א' והפנה אותם לפרסומים על אודותיו, אך לא הובא פירוט.
אל מול מסכת עובדתית זו, מהחומר שהוצג עולה לכאורה שא', שהיה מורה במקצועו (עיסוק עם קטינים המגביר את האינטרס הציבורי שבפרסום), ניהל התכתבות באתר וואלה עם מי שהציגה את עצמה כילדה בת 13. אף על פי כן עבר להתכתבות בווטסאפ שנשאה אופי מיני, לכאורה ביוזמתו, לרבות החלפת תמונות וסרטונים אינטימיים. התנהלות זו, אם הייתה מוכחת, היא חמורה. א' טען שבתמונה שנשלחה אליו נחזתה מישהי מבוגרת יותר, אך התצלום שצורף אינו ברור. א' לא קבע פגישה עם הקטינה. הוא נחקר בעקבות תלונה שהגיש דוביצקי. בחקירתו הוא לא הכחיש את ההתכתבות, וטען שהוא אינו נוהג כך בדרך כלל. דוביצקי מצדו פרסם את שמו במספר אתרים הידועים כ"אינדקס פדופילים", לרבות סרטון אינטימי שלו (שלא הוצג), ופנה למכריו בנושא (בעניין זה לא נמסרו די פרטים).
אשר למישור האחריות, אני מוכן להניח שיש סיכוי לא מבוטל שהיה נקבע שהפרסום בעניינו של א' הוא אמת. ואולם, ספק אם יש אינטרס בפרסום שמו במאגר עברייני מין בקטינים באופן הקונקרטי שבוצע. הפרסומים נגדו חרגו מגדר הסביר ונשאו אופי פוגעני יתר על המידה ואף עונשי (מסוג שיימינג), כמו גם פגיעה בפרטיות שאינה חופפת ללשון הרע. בשים לב לסכומים הנפסקים בגין לשון הרע מסוג זה, אפשר שיש לדוביצקי סיכויי ההגנה מסוימים ביחס לסכום הפיצוי. מנגד, ואין להקל בכך ראש כל עיקר: עסקינן לכאורה בפרסומים רבים, במדיות שונות, באופן שהיה מאפשר לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין חלק מהפרסומים ובגין נזק בפועל כתוצאה מאחרים. מעבר לכך, נסיבות העניין של א' והיקף הנזק שנגרם לו גדול משמעותית בהשוואה לתביעות לשון הרע אחרות שייחסו לתובעים פדופיליה ועבריינות מין. נזכיר כי בעניין נתניהו אושר פיצוי בסך של 250,000 ש"ח שניתן בהיעדר הגנה בנסיבות חמורות הרבה פחות. לכן אני סבור שהפער בין הסעד שנפסק לבין הסעד שהיה מקום לפסוק בהנחה שכל העובדות נכונות, אינו גדול במידה המצדיקה לבטל את פסק הדין. הפגמים החריפים בהתנהלותו הדיונית של דוביצקי נושאים כאן משקל מכריע.
340. התוצאה: על רקע המכלול, באתי למסקנה שאין מקום להכיר בטעם מיוחד להארכת מועד. פועל יוצא מכך הוא שהבקשה לביטול פסק הדין בעניינו של א' נדחית.
אוסיף, מעל הדרוש, שגם אם הייתי מבטל את פסק הדין, היה מקום להתנות את הביטול בהפקדת סכום משמעותי בקופת בית המשפט, ולחלופין בתשלום הוצאות בפועל בסכום משמעותי המבטאות את מחדליו והתנהלותו של דוביצקי במישור הדיוני כפי שפורטה לעיל, וכן שיפויו על הוצאות המשפט שהוציא בניסיון להוציא את פסק הדין לפועל לרבות הליכי ביזיון.
341. פועל יוצא מן האמור הוא שבקשתו של דוביצקי לביטול פסק הדין שניתן לטובת א' נדחית. דוביצקי יישא בהוצאות של א' בגין הבקשה בסך של 7,500 ש"ח. סכום זה מביא בחשבון את היקף ההתדיינות בבקשת הביטול.
ב. תביעת ב'
342. המצאת כתב התביעה: מסירה בדוא"ל של כתב התביעה לפי תחליף ההמצאה בוצעה ביום 28.5.2017, ובדומה לעניינו של א', אני קובע כי הייתה זו המצאה כדין, ושלא נפל בה פגם. ידיעה על כתב התביעה מקורה גם במכתב מיום 24.5.2018; ובבקשה לבית משפט של פש"ר מיום 1.4.2019.
343. המצאת פסק הדין וחריג הידיעה: פסק הדין ניתן ביום 17.5.2017. אין תיעוד להמצאתו לדוביצקי, אך חל כלל הידיעה מכוח המכתב מיום 24.5.2018 ובקשת הפש"ר מיום 1.4.2019.
344. מועד הגשת בקשת הביטול: בקשת הביטול הוגשה ביום 7.4.2024, שש שנים ועשרה חודשים ממועד פסק הדין, כחמש שנים ועשרה חודשים לאחר מועד הידיעה על פסק הדין. זהו איחור משמעותי.
345. דיון בבקשה להארכת מועד: השיקולים הנשקלים הם כדלקמן:
א. סיבת המחדל להתגונן: בדומה לא', ומשנדחתה כליל גרסתו של דוביצקי שלפיה כתב התביעה לא הומצא לו כדין, אין סיבה טובה למחדל להתגונן מפני תביעתו של ב'.
ב. משך האיחור וסיבתו: דוביצקי הגיש את בקשת הביטול באיחור משמעותי, כחמש שנים ועשרה חודשים ממועד המצאת פסק הדין. כל שנטען הם פגמים בהמצאה. גם כאן חסרה התייחסות לטענה שדוביצקי ציין בהליך הפש"ר את דבר קיומה של התביעה; וכי שלח גם לב' מכתב המעיד על מודעותו (המכתב מיום 1.4.2019). גם כאן אין סיבה טובה לאיחור הגדול בהגשת בקשת הביטול.
ג. הסתמכות על סופיות פסק הדין ושינוי מצב לרעה: ב' הצטרף להליך הפש"ר, ונשא בעלויות הנלוות לכך. הוא צירף לתשובתו לבקשה מכתב של פסיכולוגית המציינת שהוא נמצא בטיפול תקופה ארוכה, ושהאירוע והשלכותיו הביאו למשבר דכאוני חמור. ב' מתייסר כתוצאה מהאירועים ומהתנהלותו-שלו, וביטול פסק הדין יחזיר אותו אחורה ויפגע באפשרותו להשתקם. אני מוצא שיסוד ההסתמכות של ב' על סופיות פסק הדין נושא משקל גדול במיוחד בנסיבות העניין.
ד. אי-קיום פסק הדין והפרתו: ב' טען שדוביצקי פרסם עליו פרסומים לאחר פסק הדין: תצלומים שלו, לרבות סרטון המתעד את מעצרו, הרחוב שבו הוא מתגורר, תצלום בעירום חלקו (כשהוא לובש תחתונים בלבד), ותצלום שנחזה כמציג אותו אוחז באיבר מינו כשהוא מטושטש (ב' מכחיש שזה תצלום שלו). דוביצקי גם פרסם את שם בן הזוג של ב', ובכך פגע בפרטיותו פגיעה משמעותית. פרסומים אלה, שבוצעו לפי הנטען לאחר פסק הדין וכשדוביצקי מודע לו, הם שיקול ניכר שלא לבטל את פסק הדין.
ה. סיכויי ההגנה: פסק הדין בתביעה של ב' כלל סעד כספי בסך של 300,000 ש"ח, צווי מניעה ועשה. נתבע פיצוי בסך של 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע; ופיצוי בסך של 100,000 ש"ח בגין פגיעה בפרטיות ללא הוכחת נזק בכוונה לפגוע לפי סעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות; והיתר כנזקים בפועל.
בעניינו של ב' (בדומה לא') לא צורפו נספחים לכתב התביעה. נוסחם המדויק של הפרסומים לא פורט בו. הם הובאו על דרך ההפניה, ונטען שכללו את שמו של ב', פרטיו האישיים, כינויו כ"פדופיל", "עבריין מין", ו"מטריד מינית של קטינים", וכן סרטון המתעד את לקיחתו לחקירה. נטען כי האתרים שבהם עלו הפרסומים הוכתרו "האתר הרשמי והלא מצונזר של כל הפדופילים ומטרידי הקטינים למיניהם בישראל". נטען כי דוביצקי פנה למקורביו של ב' והפנה אותם לפרסומים על אודותיו, אך לא הובא פירוט.
מהחומר שהוצג עולה לכאורה שב', שהיה ספרן בספריה (לכאורה מקצוע שייתכן שיש בו מגע עם קהל צעיר, באופן שמגביר את האינטרס הציבורי שבפרסום), ניהל התכתבות באתר "אטרף" (ההתכתבות עצמה לא צורפה), ולאחר מכן עברו לווטסאפ. בפתח השיחה דוביצקי הציג את עצמו כילד בן 14. ב' הביע חששות מהתכתבות, וביקש לקבל תצלום. דוביצקי שלח תצלום, שלא צורף לחומר שלפניי. ב' ציין שהייתה לו בעיה בעבר לאחר שניהל התכתבות עם נער בן 16, ושהוא מפחד משוטרים בשל כך. כלומר, לכאורה היה לב' עבר קודם שעשוי להיות רלוונטי, באופן שמשווה להתנהגותו חומרה ומגביר את האינטרס הציבורי שבפרסום. השיחה התפתחה לבעלת אופי מיני, הכולל הבעת רצון לקיים אקט מיני של ב' עמו, לכאורה ביוזמתו של ב'. השניים קבעו להיפגש במקלט ליד הבית של ב' לכאורה לצורך ביצוע אקט מיני (לא ברור מי יזם את המפגש, שכן מתקבל הרושם שההתכתבות הובאה בחלקה). ב' נלקח לחקירה במפגש. בחקירה טען שהאמין שמדובר בבגיר; וכי ציון העובדה שהוא בן 14 נעשה מתוך משחק תפקידים ופנטזיה מינית. הוכח לכאורה שדוביצקי פרסם את שמו של ב' במספר אתרים, הידועים כ"אינדקס פדופילים", לרבות סרטון המעצר. בפרסומים מאוחרים לפסק הדין דוביצקי פרסם את שם בן הזוג ואת הרחוב שבו ב' מתגורר.
אשר למישור האחריות, הכף נוטה לקבוע שיש סיכוי שהיה עולה בידי דוביצקי להוכיח שהפרסום הוא אמת. מנגד, ואף שלב' לכאורה יש עבר קודם שעשוי להיות רלוונטי ומקצוע בעל חשיפה לילדים, הרי שגם כאן הכף נוטה לקבוע שאין אינטרס ציבורי בפרסום שדוביצקי פרסם וכפי שפרסם אותו. הפרסומים הם רבים, באתרים שונים, פוגעניים, חושפניים ומעליבים באופיים. נחזה שיש פגיעה בפרטיות שאינה חופפת ללשון הרע. במכלול נראה שסכום הפיצוי שנפסק הוא סביר ביחס לעובדות שנטענו, ולמצער אינו חורג מגדר הסביר במידה המצדיקה התערבות וביטול. על רקע מכלול זה, כמו גם התנהלותו הדיונית של דוביצקי כפי שפורטה לעיל והסתמכותו המיוחדת של ב' במישור הנזק הנפשי שנגרם לו, סיכויי ההגנה אינם נושאים משקל נגד לשאר השיקולים המושכים במובהק ובחוזקה שלא להאריך מועד ולהותיר את פסק הדין על כנו.
346. התוצאה: על רקע המכלול, באתי למסקנה שגם בעניינו של ב' אין מקום להאריך מועד להגשת בקשת ביטול.
גם כאן, אם פסק הדין היה מבוטל, היה מקום להתנות את הביטול בהפקדת סכום משמעותי בקופת בית המשפט, ולחלופין בתשלום הוצאות בפועל בסכום ניכר המבטא את מחדליו והתנהלותו של דוביצקי במישור הדיוני.
347. פועל יוצא מן האמור הוא שבקשתו של דוביצקי לביטול פסק הדין שניתן לטובת ב' נדחית. דוביצקי יישא בהוצאות של ב' בגין הבקשה בסך של 7,500 ש"ח.
ג. תביעת ג'
348. עניינו של ג' הוא שונה משל האחרים. ג' ניהל התדיינות מאוחרת שעיקרה, בסיכומו של דבר, ניסיונות (שלא הצליחו) לאכוף את צווי העשה והמניעה שניתנו נגד דוביצקי בתיק שלפנינו. במסגרת התדיינות זו ניתן נגד דוביצקי פסק דין המחייב אותו בפיצוי בסך של מיליון ש"ח, אומנם בגין הפרות מאוחרות לפסק הדין שלנו, אך עילתן – כך נדמה – היא הפרה בוטה ומודעת של פסק הדין דנן, שבגינה גם הוטלו סנקציות לפי פקודת בזיון בית המשפט. פסק הדין המאוחר הוא חלוט.
349. מההתדיינות המאוחרת עולה, ללא כחל ושרק, שדוביצקי הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו, שעילתו הפרה של פסק דין זה. משמע, כלל הידיעה בעניינו של פסק הדין מתקיים אצל דוביצקי קודם ליום 4.4.2018, המועד שבו בוטל פסק הדין של בית משפט השלום בנתניה לבקשתו של דוביצקי. ואולם דוביצקי שוב לא התגונן באותה תובענה, ניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה פעם שנייה על סך של מיליון ש"ח, והוא חלוט. כמו כן הוטלו סנקציות בגין הפרתו, ויש ממצאים פוזיטיביים על כך שדוביצקי ידע על אודות פסק הדין ולא קיים אותו. אלו נסיבות חמורות ביותר המטות את הכף שלא להאריך מועד.
350. במצב דברים זה, אני סבור שדוביצקי מנוע מלהגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בתיק זה, שכן פסק חלוט מאוחר יותר למעשה אשרר את פסק הדין שניתן בתיק זה, ולימים גם הוטלו סנקציות בגין הפרתו. מכל מקום, שיקולי האיחור במועד הגשת הבקשה, וההסתמכות של ג' על סופיות פסק הדין – המתבטאת בנקיטת הליכים יקרים שאף התבררו לפי פקודת בזיון בית משפט – הם שיקולים בעלי משקל מכריע בתיק קונקרטי זה.
351. ממילא כל טענותיו של דוביצקי ביחס לפסק הדין הזה – בנושא ההמצאה של כתב התביעה, של פסק הדין, וכל כיוצא באלה אינם רלוונטיים לאחר שפסק דין המאשרר את פסק הדין הקודם, שדוביצקי ידע עליו לפני 4.4.2018, עומד על כנו והוא חלוט.
352. עוד במישור הסתמכות על סופיות פסק הדין: ג' נקט הליך לאכיפתו בארה"ב, וגם בגין כך נשא בהוצאות משמעותיות.
353. על רקע מכלול זה, גם אם היה מקום להניח שיש לדוביצקי הגנה, אפילו טובה, מפני התביעה (ולא היא, משיקולי ההגנה שנמנו בעניינם של א' וב', בשינויים המחויבים), הרי שמדובר בטיפה בים על רקע פסק הדין החלוט בסך של מיליון ש"ח והסנקציות שהוטלו בהליכי הבזיון. מידת הסופיות של פסק הדין בתיק שלנו היא כה חזקה, עד שאין מקום להקנות משקל לסיכויי ההגנה בשים לב גם למצאים החמורים בעניין הפרת פסק הדין והזלזול בפסקי הדין של בית המשפט.
354. העולה מן המקובץ הוא שאין מקום לבטל את פסק הדין בעניינו של ג'. דוביצקי יישא בהוצאות בסך של 10,000 ש"ח בגין בקשת הביטול בתיק זה שהיא חסרת תום לב במיוחד.
ד. תביעת ד'
355. המצאת כתב התביעה, מועד פסק הדין, כלל הידיעה: בדומה לאחרים עד כה, בהיעדר תצהיר לתמיכה בטענותיו העובדתיות של דוביצקי, ומשהוצגו אסמכתאות למשלוח בדוא"ל לכתובת פעילה שלו, אני קובע כי כתב התביעה הומצא כדין בהתאם לתנאי התחליף ביום 25.6.2017. ממילא דוביצקי ידע על אודות ההליך כשביקש לעכב אותו לאחר שניתן צו הכינוס (ביום 14.9.2017). פסק דין בהיעדר ניתן ביום 15.11.2017. אין תיעוד להמצאתו לדוביצקי, אך חל כלל הידיעה מכוח המכתב מיום 24.5.2018 ובקשת הפש"ר מיום 1.4.2019.
א. סיבת המחדל להתגונן: בדומה לאחרים עד כה, לא הוצגה סיבה למחדל להתגונן במועד.
ב. משך האיחור וסיבתו: דוביצקי הגיש את בקשת הביטול ביום 14.4.2024, באיחור משמעותי של כחמש שנים ועשרה חודשים מהמועד שבו נקבע כי הומצא פסק דין. גם כאן, בדומה לאחרים, אין סיבה טובה לאיחור הגדול בהגשת בקשת הביטול. נעדרה התייחסות קונקרטית של דוביצקי לכך שציין את קיומה של התביעה בהליך הפש"ר ולמכתב ששלח לד'. נטען שהבקשה לעיכוב ההליך לא הוגשה על ידו, אולם טענה זו נעדרה בסיס ממשי והובאה באופן סתמי.
ג. הסתמכות על סופיות פסק הדין ושינוי מצב לרעה: ד' נמנה עם התובעים שהצטרפו להליך הפש"ר, ונשא בעלויות הנלוות לכך. מלבד העלויות הכלכליות שבניהול ההליך נגד דוביצקי, ד' טען שהפרסומים עליו, אותם ממשיך להדהד דוביצקי עד היום, וההתנהלות הדיונית של דוביצקי מקשים עליו להתקדם הלאה ולהשתקם. ההסתמכות על סופיות פסק הדין רבה גם כאן.
ד. אי-קיום פסק הדין והפרתו: ד' טען שדוביצקי פרסם עליו פרסומים לאחר פסק הדין ובכך הפר את צווי המניעה שניתנו נגדו. תצלומים של הפרסומים צורפו לתשובה לבקשת הביטול וכוללים את שמו של ד', סרטון המעצר שלו, ייחוס כוונות לביצוע עבירות מין בקטינה ותיוגו כחלק מרשימת "פדופילים" אשר חלקם ריצו עונשי מאסר בפועל, אף שאין חולק שד' לא נעצר. הפרת פסקי הדין היא שיקול כבד משקל שלא להאריך מועד.
ה. סיכויי ההגנה: פסק הדין בתביעה של ד' כלל סעד כספי בסך של 300,000 ש"ח, צווי מניעה ועשה. נתבע פיצוי בסך של 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע; ופיצוי בסך של 100,000 ש"ח בגין פגיעה בפרטיות ללא הוכחת נזק בכוונה לפגוע לפי סעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות; והיתר כנזקים בפועל.
בעניינו של ד' (בדומה לא' וב') לא צורפו נספחים לכתב התביעה. נוסחם המדויק של הפרסומים לא פורט בו. הם הובאו על דרך ההפניה, ונטען שכללו את שמו של ד', פרטיו האישיים, כינויו כ"פדופיל", "עבריין מין", ו"מטריד מינית של קטינים", וכן סרטון המתעד את מעצרו. נטען כי האתרים שבהם עלו הפרסומים הוכתרו "האתר הרשמי והלא מצונזר של כל הפדופילים ומטרידי הקטינים למיניהם בישראל". נטען כי דוביצקי פנה למקורביו של ב' והפנה אותם לפרסומים על אודותיו, אך לא הובא פירוט.
מהחומר שהוצג עולה לכאורה שד', מנהל אולם אירועים, ניהל התכתבות בצ'ט באתר תפוז עם דוביצקי, שבה דוביצקי הציג את עצמו כקטינה בת 13. לפי ההתכתבות, השיח בין השניים התפתח לבעל אופי מיני. ד' הציע תשלום לקטינה שאליה דוביצקי התחזה בתמורה ונגיעות מעל הבגדים, וניסה ליזום עמה שיחה טלפונית. ד' הביע חשש מההתכתבות, ובפרט מכך שגילה 13 שנים. דוביצקי נמנע מלשוחח בטלפון עם ד' והציע שהשניים ייעברו להתכתבות בווטסאפ, הצעה שאליה ד' סרב. לבסוף יזם ד' שהשניים ייפגשו, ושבפגישה יביא את התשלום כאמור, הצעה שדוביצקי נעתר לה, וכשד' הגיע למקום המפגש, נלקח לחקירה במשטרה. ד' טען שכוונתו הייתה לעזור לאותה קטינה, אשר הציגה את עצמה במצוקה, ומטרת המפגש הייתה לסייע לה. את אותן טענות העלה במשטרה במהלך החקירה, כפי שעולה מהתמליל שצירפו השניים לכתבי הטענות שלהם.
אשר למישור האחריות, גם כאן נחזה שיש סיכוי שהיה עולה בידי דוביצקי להוכיח שהפרסום הוא אמת. ברם ספק אם יש אינטרס ציבורי בפרסומים שדוביצקי פרסם: פרסומים רבים, באתרים שונים, פוגעניים ובעלי אופי מבייש ומעניש. הכף נוטה אפוא לקבוע שאין הגנה טובה במישור האחריות. כמו כן, פרסום סרטון המעצר של ד', פרטיו האישיים ופנייה למקורבים נחזים כפוגעים בפרטיות יתר על המידה ומצדיקים אף הם פסיקת פיצוי נפרד מזה שנפסק בגין לשון הרע. אשר למישור הנזק, בהינתן שמדובר בפיצויים ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע בכוונה לפגוע ובנפרד בגין פגיעה בפרטיות, בסך כולל של 200,000 ש"ח; ולפיצוי נוסף ש"ח של 100,000 ש"ח בגין נזק בפועל, ולעובדה שפורסמו פרסומים רבים, פוגעניים במיוחד, דומה שסכום הפיצוי שנפסק אינו חורג מגדר הסביר באופן שמצדיק התערבות בדיעבד והארכת מועד.
356. התוצאה: על רקע המכלול, באתי למסקנה שאין מקום להכיר בטעם מיוחד להארכת מועד.
גם כאן, אם פסק הדין היה מבוטל, היה מקום להתנות את הביטול בהפקדת סכום גבוה קופת בית המשפט ולחלופין בתשלום הוצאות בפועל בסכום ניכר המבטא את מחדליו והתנהלותו של דוביצקי במישור הדיוני.
357. פועל יוצא מן האמור הוא שבקשתו של דוביצקי לביטול פסק הדין שניתן לטובת ד' נדחית. דוביצקי יישא בהוצאות של ד' בגין הבקשה בסך של 7,500 ש"ח.
ה. תביעת ה'
358. המצאת כתב התביעה, מועד פסק הדין, כלל הידיעה: בהיעדר תצהיר לתמיכה בטענותיו העובדתיות של דוביצקי, ומשהוצגו אסמכתאות למשלוח בדוא"ל כתובת פעילה שלו, אני מוצא שכתב התביעה הומצא כדין בהתאם לתנאי התחליף ביום 5.9.2017. ממילא דוביצקי ידע על אודות ההליך כשביקש לעכב אותו לאחר שניתן צו הכינוס (ביום 14.9.2017). פסק דין בהיעדר ניתן ביום 15.11.2017. אין תיעוד להמצאתו לדוביצקי, אך חל כלל הידיעה עקב הבקשה שהוגשה בתיק הפש"ר מיום 1.4.2019 וכן מכוח צפייתו בכתב התביעה ב"נט המשפט" ביום 13.7.2023.
359. סיבת המחדל להתגונן: בדומה לאחרים עד כה, לא הוצגה סיבה למחדל להתגונן במועד.
360. משך האיחור וסיבתו: דוביצקי הגיש את בקשת הביטול ביום 1.4.2024, כחמש שנים מהמועד שבו פסק דין הומצא לו. אין סיבה טובה לאיחור הגדול בהגשת בקשת הביטול. דוביצקי לא התייחס לכך שציין את קיומה של התביעה בהליך הפש"ר ושצפה בכתב התביעה ובכל זאת השתהה משך שנה מאז מלהגיש את בקשת הביטול. הוא טען שלא הגיש את הבקשה לעיכוב ההליך, אולם טענה זו אינה הגיונית ונדחתה. יוצא אפוא שאין סיבה טובה לאיחור, והוא גדול במיוחד.
361. דיון והכרעה בבקשה להארכת מועד: להלן מערך השיקולים:
א. הסתמכות על סופיות פסק הדין ושינוי מצב לרעה: ה', בעל מוגבלות שכלית-התפתחותית המטופל מגיל צעיר, טוען שדוביצקי מבקש להמשיך לרדוף אותו, ומקשה עליו להשתקם. ה' נמנה עם התובעים שלקחו חלק בהליך פשיטת הרגל נגד דוביצקי, והוציא הוצאות בשל כך. מצבו הנפשי של ה' מסב לו קשיים עובר לאירועים. נטען שמצבו החמיר, וכי הניסיון להשתקם מהפרסומים על אודותיו הוא שיקול המגביר את הסתמכותו על סופיות פסק הדין. בתשובה לבקשת הביטול צירף ה' חוות דעת פסיכולוגית המוכיחה את השפעת האירועים על מצבו הנפשי הרעוע. יסוד ההסתמכות של ה' על סופיות פסק הדין נושא משקל גדול בנסיבות העניין.
ב. אי-קיום פסק הדין והפרתו: בתשובה שהוגשה לבקשת הביטול נטען שדוביצקי ממשיך לפרסם על ה' חרף צווי המניעה שנקבעו בפסק הדין. הפרסומים כוללים את שמו של ה', עיסוקו ותצלומו. ה' תויג כחלק מרשימת פדופילים, לרבות התיאור "היה מטריד מינית קטינים בפייסבוק".
ג. סיכויי ההגנה: בעניינו של ה', חובש בבית ספר (באופן שבא במגע עם קהל צעיר, ומגביר את האינטרס הציבורי שבפרסום), דוביצקי לא צירף את ההתכתבות. הוא טען שהתכתב עם ה' כשהוא מתחזה לילד בן 14. ה' יזם שאלות בעלות אופי מיני, ותיאר אקטים מיניים שביצע עם אחר. השניים קבעו להיפגש, וה' נלקח לחקירה במפגש. ה' טען להגנתו שהתמונה בפייסבוק נחזתה להיות של מבוגר מגיל 14, והוא יזם שיחה טלפונית כדי לוודא זאת. ה' הוא היחיד שנעצר ונחקר בעקבות ההתכתבות עם דוביצקי ועל רקע חשדות לביצוע הטרדות מיניות בקטינים ומעשים מגונים. ברם לבסוף הוא שוחרר והוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום. ה' הוא בעל מוגבלות שכלית-התפתחותית, עובדה המשליכה על סיכויי הרשעתו במקרה שהיה מוחלט להגיש נגדו כתב אישום, ועל רקע פגמים שנפלו לכאורה בהליכי החקירה בעניינו, כפי שנקבע בהחלטות בהליכי המעצר.
בדומה לתיקים שנדונו לעיל (א', ב', ד') ה' לא צירף נספחים והפרסומים שנטענו הובאו על דרך ההפניה. נטען שהפרסומים מכילים את שמו של ה', תיוגו כ"פדופיל", סרטון המעצר וכי דוביצקי פנה למקורביו. דוביצקי גם פנה למחלקת החינוך בעירייה בניסיון להביא לפיטוריו, וה' אכן פוטר. ה' תבע 100,000 ש"ח כפיצוי ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע; סכום זהה בגין פגיעה בפרטיות; וסך של 50,000 ש"ח בגין נזק בפועל.
אשר למישור האחריות, אני מוכן להניח, בדומה לאחרים, שיש סיכוי שהיה עולה בידי דוביצקי להוכיח שהפרסומים הם אמת בכל הנוגע להתכתבות עם ה'. ברם אף שה' נעצר ונחקר, בסופו של דבר הוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום. ה' לא הורשע, ולא נקבע בהערכת מסוכנות שיש חשש להישנות. אף שהיו חשדות אחרים בעניינו של ה', דוביצקי היה נתקל בקושי ממשי להוכיח שהם אמת, והסיכוי שהדבר היה עולה בידו אינו גבוה. במישור אינטרס הציבור בפרסום, גם כאן אני סבור שלנוכח היקף הפרסומים, אופיים הפוגעני והמבייש, הכף נוטה לקבוע שאין אינטרס ציבורי בביצועם כפי שנעשו. אשר למישור הנזק, הרי שבדומה לאחרים, הפרסומים נגד ה' היו רבים, פוגעניים, כללו את סרטון המעצר שלא לצורך, והסכום שנפסק (250,000 ש"ח) אינו חורג מגדר הסביר ביחס לנטען בכתב התביעה.
362. התוצאה: על רקע המכלול, באתי למסקנה שאין מקום להכיר בטעם מיוחד להארכת מועד.
גם כאן אם פסק הדין היה מבוטל, היה מקום להתנות את הביטול בהפקדת סכום ניכר בקופת בית המשפט או בתשלום הוצאות בפועל בסכום גדול המבטא את מחדליו והתנהלותו של דוביצקי במישור הדיוני.
363. פועל יוצא מן האמור הוא שבקשתו של דוביצקי לביטול פסק הדין שניתן לטובת ה' נדחית. דוביצקי יישא בהוצאות של ה' בגין הבקשה בסך של 7,500 ש"ח.
ו. תביעת ו'
364. המצאת כתב התביעה, מועד פסק הדין, כלל הידיעה: בהיעדר תצהיר לתמיכה בטענותיו העובדתיות של דוביצקי, ומשהוצגו אסמכתאות למשלוח בדוא"ל כתובת פעילה שלו, אני קובע כי כתב התביעה הומצא לדוביצקי כדין בהתאם לתנאי התחליף ביום 12.5.2020. פסק הדין בהיעדר ניתן ביום 14.7.2020. אין תיעוד להמצאתו לדוביצקי, אך חל כלל הידיעה המתבטא בהתנגדות שהגיש בהליך אכיפת פסק הדין בארה"ב ביום 21.6.2023.
365. סיבת המחדל להתגונן: לא הוצגה סיבה למחדל להתגונן במועד.
366. משך האיחור וסיבתו: דוביצקי הגיש את בקשת הביטול באיחור משמעותי, כעשרה חודשים משפסק הדין הובא לידיעתו, וכשלוש שנים ו-11 חודשים לאחר שהתביעה הובאה לידיעתו. גם כאן אין סיבה טובה לאיחור בהגשת בקשת הביטול. עם זאת, מהמכלול עולה שסביר שדוביצקי ידע על פסק הדין עוד קודם לכן בשים לב למכלול פסקי הדין שניתנו נגדו, ושכתב התביעה הומצא לו כדין.
367. הסתמכות על סופיות פסק הדין ושינוי מצב לרעה: ו', שהיה שחקן תיאטרון הקאמרי ופוטר בעקבות הפרשה, טוען כי בחלוף השנים הוא ניסה לשים אותה מאחוריו, להשתקם ולהמשיך הלאה. הוא פתח בהליך אכיפת פסק הדין כפסק-חוץ בפלורידה, הליך הכרוך בעלויות ניכרות, ושינה את מצבו לרעה. מידת הסתמכותו על סופיות פסק הדין זוכה למשקל רב במיוחד בהינתן שדוביצקי התנגד לאכיפת פסק הדין, אך לא ביקש לבטל אותו משך כשנה מאז שהחלו ההליכים בחו"ל.
368. אי-קיום פסק הדין והפרתו: בעניינו של ו' לא נטען שדוביצקי הפר את הוראות פסק הדין.
369. סיכויי ההגנה: דוביצקי טען להגנתו שהשניים החלו להתכתב ביישומון "גריינדר", ודוביצקי הציג את עצמו כילד בן 14. דוביצקי פנה לו' על סמך דוא"ל שקיבל מאדם אחר שטען שו' נפגש עם קטינים למטרות מיניות. השיח התפתח לבעל אופי מיני, לכאורה ביוזמתו של ו', לרבות החלפת תצלומים. דוביצקי טען שו' האמין לאורך ההתכתבות שמדובר בקטין. השניים קיימו שיחות וידאו, כשבמקום דוביצקי השיחה התקיימה עם מכר שלו, שבמועדים הרלוונטיים היה בן 17. השניים קבעו להיפגש, ובמהלך המפגש ו' נלקח לחקירה. דוביצקי תיעד זאת בסרטון. דוביצקי הקליט את השיחה הטלפונית שהשניים קיימו. הוא התראיין לעודד בן-עמי בכתבה בערוץ 12 (שבה לא הזכיר את שמו של ו', אך הוזכר שהשיחה היא עם שחקן תיאטרון הקאמרי). חלק מהשיחה בין ו' לקטין הושמע בכתבה. דוביצקי פרסם את הכתבה בשלושה דפי רשתות חברתיות שבניהולו, וכן בחמישה אתרים. הוא כינה את עצמו "צייד הפדופילים" והציג את ו' כ"פדופיל" ו"עבריין מין מסוכן". ו' טען שנגרמו לו נזקים כבדים ממעשיו של דוביצקי. האחרון נקט פעולות מכוונות כדי להביא לפיטוריו, פנה ישירות למעסיקיו ולאנשים אחרים שאיתם עבד בעבר או שעשוי היה לעבוד איתם בעתיד בניסיון להציגו כעבריין מין. בפעולות הללו הביא דוביצקי לפגיעה ישירה בפרנסתו של ו': הוא פוטר מהתיאטרון והודר מפרויקטים אחרים בתחום עיסוקו. ו' תבע סך של 750,000 ש"ח כפיצוי על נזק שנגרם בפועל. הוא לא טען לפיצוי ללא הוכחת נזק ולא לפגיעה נפרדת בפרטיות.
אשר למישור האחריות, בדומה לאחרים, אני מוכן להניח שיש סיכוי שהיה עולה בידי דוביצקי להוכיח שהפרסומים הם אמת. ברם גם כאן לא הוגש כתב אישום, וספק אם יש אינטרס ציבורי בפרסום הקונקרטי שנעשה: באופן פוגעני, מבייש ומעניש. הפרסומים היו רבים, זכו לחשיפה בפרופיל גבוה, פגעו משמעותית בפרנסתו של ו', וגרמו לו נזק גדול, ממוני ולא ממוני כאחד. הפרסומים שהובאו בכתב התביעה מעידים על כוונה להשפיל ולבזות את ו', ולכאורה נעשו באופן העולה על הנדרש.
עם זאת, וכאן עניינו של ו' שונה מהאחרים, קיים קושי לא מבוטל במישור הסעד הכספי שנפסק, בסך של 750,000 ש"ח. סכום זה, שנפסק כולו בגין נזק שנגרם בפועל (להבדיל מפיצוי ללא הוכחת נזק), גבוה בשיעור ניכר מהסכומים האחרים שנפסקו, והיה מקום לבקש ראיות בגינו, בדומה לנעשה בתחום נזקי הגוף. הדבר נכון במיוחד שעה שו' טוען שפוטר מעבודתו, והיה יכול לכאורה להראות ירידה בהכנסות ונזק מיוחד שנגרם לו. בהיקש מעניין חורי, הכף נוטה בשל כך, ולא בלי התלבטות, להאריך מועד ולבטל פסק הדין.
על רקע התנהלותו הדיונית החמורה וחוסר תום הלב הניכרים כאמור, יש מקום להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת סכום המשקף סיכון וסיכוי בעניינו של ו', וכן פסיקת הוצאות משפט בסכום משמעותי בגין ההסתמכות על סופיות פסק הדין ללא קשר לתוצאות. על רקע הסכומים שנפסקו בפסקי הדין האחרים, מצאתי להעמיד את הסכום על סך של 200,000 ש"ח. הואיל ודוביצקי מתגורר בחו"ל ולא עלה בידי התובעים להיפרע ממנו עד כה, הרי שיש להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדתו בפועל בקופת בית המשפט. אין מקום להפחית את הסכום גם בהנחה שאין ידו של דוביצקי משגת לשלם אותו. הפקדתו כתנאי לביטול פסק הדין משקפת איזון הולם בין הזכויות של הצדדים והאינטרסים המתנגשים.
370. התוצאה: פסק הדין בעניינו של ו' יבוטל כפוף להפקדת סך של 200,000 ש"ח בקופת בית המשפט וזאת תוך 21 יום. לא יופקד הסכום, פסק הדין ייוותר על כנו ללא צורך בהחלטה נוספת, ובמקרה כזה יישא דוביצקי בהוצאותיו של ו' בסך של 7,500 ש"ח.
ז. תביעת ז'
371. המצאת כתב התביעה, מועד פסק הדין, כלל הידיעה: בהיעדר תצהיר לתמיכה בטענותיו העובדתיות של דוביצקי, ומשהוצגו אסמכתאות למשלוח בדוא"ל כתובת פעילה שלו, אני קובע כי כתב התביעה הומצא לדוביצקי כדין בהתאם לתנאי התחליף ביום 18.3.2019. פסק הדין ניתן ביום 16.6.2019. אין תיעוד להמצאתו לדוביצקי, אך חל כלל הידיעה מכוח צפייתו במערכת "נט המשפט" מיום 4.7.2019.
372. סיבת המחדל להתגונן: בדומה לתיקים הקודמים, ומשנדחתה כליל גרסתו של דוביצקי שלפיה כתב התביעה לא הומצא לו כדין, אין סיבה טובה למחדל להתגונן מפני תביעתו של ז'.
373. משך האיחור וסיבתו: דוביצקי הגיש את בקשת הביטול ביום 8.4.2024, באיחור משמעותי של כארבע שנים ותשעה חודשים מיום המצאת פסק הדין, וכחמש שנים משהומצא לו כתב התביעה.
374. הסתמכות על סופיות פסק הדין ושינוי מצב לרעה: ז' טען כי ניסה לשים את הפרשה מאחוריו והסתמך על סופיות פסק הדין. לא נטען שנקט הליכים נוספים דוגמת הליך פש"ר או אכיפת פסק הדין כפסק חוץ. נטען כי חלוף הזמן, כחמש שנים ממתן פסק הדין, מגבש אינטרס הסתמכות גבוה מצדו של ז' ומטה את הכף להכריע על השארת פסק הדין על כנו.
375. אי-קיום פסק הדין והפרתו: דוביצקי הפר את הוראות פסק הדין בכך שפרסם על אודות ז' פרסום הנושא את שמו, מקום מגוריו, ומייחס לו מעשים פליליים של הטרדת קטין והתכתבות עם קטין. תגובתו של דוביצקי נעדרה התייחסות קונקרטית לטענות הפרה אלו. הפרת פסקי הדין היא שיקול בעל משקל ניכר שלא להאריך מועד.
376. סיכויי ההגנה: פסק הדין בתביעה של ז' ניתן על יסוד התביעה בלבד, וקבע סעד כספי בסך של 100,000 ש"ח. הפרסומים שהוכחו בתביעה כללו שני פרסומים הכוללים את שמו של ז', ייחוס עבירות מין עם קטינים וכינויו כ"פדופיל", שיוכו למאגר "הפדופילים ומטרידי הקטינים למיניהם בישראל" בניהולו של דוביצקי. סיכויי ההגנה של דוביצקי אשר הובאו בבקשת הביטול עיקרם בכך שהפרסומים על אודות ז', שהיה אותה עת נגד בצבא, הם פרסומי אמת בשל החקירה של ז' במשטרה. דומה שתמליל החקירה כפי שהובא בבקשת הביטול הוא מסמך מהימן. כמו כן, נחזה שהשניים ניהלו התכתבות שהחלה בצ'ט באינטרנט והמשיכה בהתכתבות בווטסאפ. מתמליל החקירה עולה כי ז' אישר שניהל התכתבות עם דוביצקי, תוך מודעות לכך שמדובר בקטינה בת 14, וכי שלח לה תמונה של איבר המין שלו. עם זאת, נטען בחקירה, וכן בתביעה ובהליך דנן, כי דוביצקי נקט פעולות ש"הדיחו" את ז' לשלוח מסרונים בעלי אופי מיני, בכך שהתכתב עם ז' כבגירה בפלטפורמה אחת, ולאחר מכן טען שמדובר בקטינה. תדפיסים של ההתכתבויות לא הובאו בכתבי הטענות של הצדדים.
אשר למישור האחריות, גם בהנחה שהיה עולה בידי דוביצקי להוכיח שהפרסום הוא אמת, האמור בעניין אינטרס הציבור בפרסום הקונקרטי בעניינם של האחרים יפה גם בעניינו של ז'. מקום שמדובר במספר פרסומים פוגעניים, מעליבים ומביישים לצד פגיעה בפרטיות שלכאורה אינה חופפת ללשון הרע ופיצוי בסך של 100,000 ש"ח, דומה שסיכויי הגנתו של דוביצקי מפני תביעה זו נחזים להיות נמוכים בכל המישורים.
377. התוצאה: מכלול השיקולים בעניינו של ז' מטה את הכף בבירור לקבוע שאין מקום להאריך מועד.
מכל מקום, שוב, אם פסק הדין היה מבוטל, היה מקום להתנות את הביטול בהפקדת מלוא הסכום בקופת בית המשפט או לכל הפחות תשלום הוצאות בפועל בסכום ניכר המבטא את מחדליו והתנהלותו של דוביצקי במישור הדיוני.
378. פועל יוצא מן האמור הוא שבקשתו של דוביצקי לביטול פסק הדין שניתן לטובת ז' נדחית. דוביצקי יישא בהוצאות של ז' בגין הבקשה בסך של 7,500 ש"ח.
ח. תביעת ח'
379. המצאת כתב התביעה, מועד פסק הדין, כלל הידיעה: בהיעדר תצהיר לתמיכה בטענותיו העובדתיות של דוביצקי, ומשהוצגו אסמכתאות למשלוח בדוא"ל כתובת פעילה שלו, אני קובע כי כתב התביעה הומצא לדוביצקי כדין בהתאם לתנאי התחליף ביום 13.8.2019. פסק הדין בגין התביעה של ח' ניתן ביום 24.11.2019. אין תיעוד להמצאתו לדוביצקי אך חל כלל הידיעה מכוח צפייתו במערכת "נט המשפט" מיום 12.1.2022.
א. סיבת המחדל להתגונן: בדומה לאחרים עד כה, לא הוצגה סיבה למחדל להתגונן במועד.
ב. משך האיחור וסיבתו: דוביצקי הגיש את בקשת הביטול ביום 21.4.2024. האיחור בהגשתה משמעותי, כשנה ותשעה חודשים ממועד המצאת פסק הדין ובחלוף ארבע שנים ושמונה חודשים ממועד המצאת כתב התביעה.
ג. הסתמכות על סופיות פסק הדין ושינוי מצב לרעה: ח' ניסה לאכוף את פסק הדין כפסק חוץ בארה"ב. הליך זה כרוך בהשקעת משאבים. העובדה שדוביצקי התנגד מגבירה את אינטרס ההסתמכות של ח'. עוד נטען כי הפרסומים על אודות ח' הסבו לו נזק כבד.
ד. אי-קיום פסק הדין והפרתו: דוביצקי הפר את הוראות פסק הדין בכך שפרסם על ח' פרסום הנושא את שמו, מקום מגוריו, ומייחס לו מעשים פליליים של הטרדת קטין והתכתבות עם קטין. תגובתו של דוביצקי התעלמה מטענות אלו.
ה. סיכויי ההגנה: פסק הדין בתביעה של ח' ניתן על יסוד התביעה בלבד. ניתן סעד כספי בסך של 300,000 ש"ח כפיצוי על נזק בפועל. הפרסומים שהוכחו בתביעה כללו שלושה פרסומים, כולל שמו של ח', מקום מגוריו, וייחוס של עבירות מין וכינויו כ"פדופיל" כחלק ממאגר פדופילים בניהולו של דוביצקי. עוד הוכח כי דוביצקי הפיץ את הפרסומים בקבוצה המיועדת לתושבי מקום מגוריו של ח', ובמסגרת קבוצה זו פנה באופן אישי למשתמשים החברים בה.
דוביצקי טען שהשניים התכתבו באתר "אטרף", תוך שח' מאמין שמדובר בקטין בגיל 15. מההתכתבויות עולה שח' הוביל את השיח לתוכן מיני, החליף עמו תמונות אינטימיות, שלח לו תצלומים של אבר מינו, והפציר בו לשלוח גם. השניים לא קבעו להיפגש. הם שוחחו בטלפון. ח' אמר שהוא מעוניין לבצע בו מין אוראלי. ח' טען שבן שיחו נחזה בתצלום להיות גדול מכפי גילו הנטען, ושהוא יזם את סיום השיחה. עוד טען שמתחילת השיחה סבר שמדובר בבגיר. דוביצקי צירף לבקשתו תמליל (לא המקור) של ההתכתבות, וזאת לאחר שערך אותה. עוד טען דוביצקי כי יש לו חומרים נוספים, לרבות הקלטות של ח' וחקירתו במשטרה. חומרים אלו לא צורפו, לא ברור מדוע, וחזקה שהיו פועלים לחובתו של דוביצקי ולכן לא צירף אותם.
בדומה לאחרים, סיכויי הגנתו של דוביצקי במישור האחריות נחזים להיות נמוכים בהינתן אופיים הפוגעני והמבייש של הפרסומים. במישור הנזק, גם כאן מדובר בפרסומים רבים ובפגיעה בפרטיות שאינה חופפת לתביעת לשון הרע. הסכום הסופי שנפסק אינו שרוי בפער ממשי כה גדול מהסכום שהיה מקום לכאורה לפסוק לאילו העובדות שנטענו היו מוכחות, באופן שמטה את הכף להאריך מועד לביטול פסק הדין.
380. התוצאה: גם בעניינו של ח' אין מקום להאריך מועד לביטול פסק הדין.
אם פסק הדין היה מבוטל היה מקום להתנות את הביטול בהפקדת חלק משמעותי מסכום פסק הדין בפועל ולמצער בתשלום הוצאות בפועל בסכום ניכר המבטא את מחדליו והתנהלותו של דוביצקי במישור הדיוני.
381. פועל יוצא מן האמור הוא שבקשתו של דוביצקי לביטול פסק הדין שניתן לטובת ח' נדחית. דוביצקי יישא בהוצאות של ח' בגין הבקשה בסך של 7,500 ש"ח.
7. טרם חתימה
382. על עברות דומות בשיטת הביצוע לאלו שדוביצקי ייחס לתובעים (אך חמורות יותר בנסיבותיהן) נאמרו הדברים הבאים:
"המקרה שבפנינו חושף את הצד האפל של הרשת. המסוכנות של פעם שינתה את פניה ולפנינו מסוכנות מסוג חדש. האינטרנט אינו מרחב וירטואלי-סטרילי כלל וכלל. האינטרנט חודר לחיים האמיתיים, ומציב סכנות של ממש בתחומים ובדרכים לא שיערו ראשונים. מעשים מגונים של פעם, שהיו כרוכים במגע פיזי עם נפגע העבירה, נתחלפו להם בסוגים שונים של מעשים בשלט-רחוק. החסות של האנונימיות הלכאורית והריחוק מהיושב בצדו השני של המחשב, משחררים חסמים ועכבות, ואנשים נורמטיביים כלפי חוץ, שולחים ידם במעשים שלא היו מעיזים לעשות בעולם שמחוץ למרחב האינטרנטי. מגע וחדירה פיזית נתחלפו בחדירה אל תוך המרחב האינטרנטי הפרטי-אינטימי של הגולש בצד השני. מגע שנותר בין שניים בחדר סגור נתחלף לו בחשש לחשיפה ולפרסום פומבי בפייסבוק וביו-טיוב, מה שעשוי להעצים את הפגיעה בנפגע העבירה [...] בעבר, יכול היה ההורה לשמור על ילדו שלא יסתובב במקומות מסוכנים או בשעות מסוכנות. לא כך ההורה של היום, המתקשה להגן על ילדיו מהסיבה הפשוטה שהסכנה אורבת לקטין בחדרו-שלו, מאחורי הדלת הסגורה. אלו הסכנות החדשות, והמשפט צריך אפוא להתאים עצמו להתמודד עם תת-התרבות העבריינית של הרשת. זאת, מבלי לשכוח את היתרונות והצדדים החיוביים שברשת, ומבלי לגלוש ל'פאניקה מוסרית' ולהרתעת-יתר" (בש"פ 2065/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (22.3.2013) (השופט (כתוארו אז) י' עמית)).
מעשי עבריינות מין בקטינים ברשת מהסוג שדוביצקי ייחס לתובעים על סמך החומר הגולמי שצירף (ושנמצא שהוא לא קביל כראיה לאמיתות תוכנו, ולכן לא עלה בידי דוביצקי להוכיח שהתובעים אכן ביצעו את שייחס להם) – ראויים לכל גנאי. על כך אין מי שיחלוק. עניינן של קביעותיי בהחלטה זו, במישור סיכויי ההגנה, בשאלה אם ראוי שפעולות לסיכול עבריינות מין ברשת תיעשינה בדרך שבה דוביצקי נהג בעניינם של התובעים, בדגש על הפרסומים שפרסם עליהם. התשובה לכאורה לשאלה זו נמצאה שלילית. מיגור עבריינות הופקד בידי המדינה כדי שייעשה בהתאם לחוק, משיקולים עניינים, על ידי בעלי תפקיד שהוכשרו והוסמכו לכך, כפופים לפיקוח, פועלים בהתאם לנהלים מסודרים, ותוך הקפדה על זכויות נחקרים, נאשמים ואף אלה שהורשעו. לחלופין, חקירה יכול שתתבצע על ידי גורם עיתונאי אחראי, זהיר ורציני, בהתאם לכללי האתיקה העיתונאית ולנורמת העיתונאות האחראית. התמונה לכאורה שנחשפה בעניינו של דוביצקי רחוקה עד מאוד מלעמוד בדרישות הללו. תוצאתה נחזית להיות עוולתית כלפי התובעים. הוסיפו ממצא זה להתנהלותו הדיונית הלקויה עד מאוד של דוביצקי, והתוצאה הבלתי נמנעת היא דחיית הבקשות להארכת מועד והותרת פסקי הדין שניתנו נגדו על כנם (זולת בעניינו של ו', שם הכף נוטה להאריך מועד ולבטל, אך להתנות את הביטול בתנאים).
383. לבסוף, לא נעלמו מעיניי החלטות שניתנו בענייננו של דוביצקי במקרים אחרים ושתוצאתן שונה. כך, בשלושה מקרים בקשותיו לביטול פסקי הדין שניתנו נגדו בהעדר הגנה התקבלו (ת"א (שלום פ"ת) 23192-11-17 פלוני נ' דוביצקי (20.2.2024); ת"א (שלום פ"ת) 15187-01-18 פלוני נ' דוביצקי (20.2.2024); ת"א (שלום פ"ת) 37183-12-17 פלוני נ' דוביצקי (17.11.2024)). במקרה אחד נדחתה תביעה נגדו בגין לשון הרע (ת"א (שלום ב"י) 29286-01-21 ויילס נ' דוביצקי (2.1.2024)). במקרה אחד ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לסילוק טענותיהם (ת"א (שלום ב"י) 25751-01-21 חמדי נ' דוביצקי (25.5.2022)). ברם אין בהחלטות אלו כדי לשנות מהמסקנה שאליה הגעתי בהינתן התשתית הרחבה שנפרשה לפניי והממצאים שבוססו על פיה. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, והחלטתי נסמכה על צבר רחב של ראיות ומסקנות כמפורט לעיל.
8. סוף דבר
384. הבקשות לביטול פסקי הדין שניתנו לטובת א', ב', ג', ד', ה', ז' וח' נדחות.
דוביצקי ישלם לכל אחד מתובעים אלה סך של 7,500 ש"ח הוצאות משפט בגין הדיון בכל בקשה. בעניינו של ג' סכום ההוצאות יעמוד על 10,000 ש"ח.
385. בקשת הביטול בעניינו של ו' מתקבלת כפוף להפקדת סך של 200,000 ש"ח בקופת בית המשפט תוך 21 יום מהיום. לא יופקד הסכום בתוך מועד זה, ייוותר פסק הדין על כנו ללא צורך בהחלטה נוספת, ובמקרה כזה דוביצקי יחויב בהוצאותיו בסך של 7,500 ש"ח.
אפשר לבקש רשות ערעור על החלטה זו מבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תוך 60 יום ממועד המצאתה.