הקלות
19. בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה:
(1) [...]
(2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;
(3) הוא לא נתכוון לנפגע;
(4) הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים.
וסעיף 22 לחוק קובע:
ראיות על אפיו של הנפגע וכו'
22. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע אין להביא ראיה או לחקור עד בדבר שמו הרע של הנפגע או בדבר אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, אלא במידה שפרטים אלה נוגעים במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט, או שבית המשפט התיר הבאת ראיה או חקירת עד כאמור –
(1) [...]
(2) במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים – להפחתת הפיצויים;
(3) [...];
(4) [...].
319. פיצוי ללא הוכחת נזק: סעיף רלוונטי נוסף לענייננו הוא סעיף 7א לחוק, המקנה לבית המשפט שיקול דעת לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ש"ח (סעיף 7א(ב) לחוק), ואם הוכח שלשון הרע פורסם בכוונה לפגוע, כפל הסכום (סעיף 7א(ג) לחוק). סכומים אלה צמודים למדד המחירים לצרכן שפורסם בחודש ספטמבר 1998 (סעיף 7א(ה) לחוק). בפסיקה נקבע כי הוראה זו קובעת "פיצוי גג" הנועד למקרה שבו לא הוכח נזק מיוחד ולא הוצגו נתונים כלשהם לגבי נזק כללי. היא אינה חלה אם הובאו נתונים לגבי נזק כללי, שאז בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי על נזק כללי שנגרם ללא הגבלה. מדובר אפוא בפיצוי מרבי שבית המשפט רשאי לפסוק כאשר לא הוכח כל נזק שהוא – בין מיוחד ובין כללי, אולם אם כן הוכח נזק, מסגרת הפיצוי הסטטוטורי אינה מחייבת (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקות 45-44 (4.8.2008)). הואיל ובית המשפט מוסמך לפסוק נזק לא ממוני בשיעור העולה על סכומים אלה ודי בכך לעתים בהבאת ראיות נסיבתיות על קיומו של נזק כללי, יש שהוכחת זכאות לפיצוי גבוה מן המגבלה אינה קשה. קרמניצר, גנאים ושנור טוענים שהוראה זו הרעה את מצבם של התובעים משום שלפני הוספתה בשנת 1998 היה אפשר לזכותם בפיצויים כלליים בגובה בלתי מוגבל מבלי להביא בדל של ראיה, וכיום הסעיפים האמורים יוצרים מסגרת ועיגון של הסכומים הנפסקים ובתי המשפט נוטים שלא לפסוק סכומים גבוהים מהם (חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר ובועז שנור דיני לשון הרע: הדין המצוי והדין הרצוי 451 (מהדורה שניה מורחבת 2019)). עם זאת הצורך להבחין בין "מסלול הפיצוי הסטטוטורי" לפי סעיף 7א לבין "מסלול הפיצוי הכללי" רלוונטי רק כאשר בית המשפט שוקל אם יש מקום לפסוק פיצוי גבוה מהסכום הסטטוטורי (ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' עזור, פסקות 61-59 לפסק הדין של השופט (כתוארו אז) ע' פוגלמן (22.7.2015)).
320. השיקולים בפסיקת פיצוי בגין לשון הרע: בעניין נודלמן נ' שרנסקי עמד בית המשפט העליון (השופטת א' פרוקצ'יה) בהרחבה של השיקולים שיש לשקול בפסיקת פיצוי בגין לשון הרע, ובכלל זה על המשקל שניתן לייחס גם להתנהגותו של התובע-הניזוק כגורמים להחמרה ולהקלת הפיצוי. שם נקבע כי –
בראש וראשונה, יש לתת משקל לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפרסום, אשר הפיצוי התרופתי נועד להטבתו. קיימת חזקה, כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פירסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה [...]. נזק זה נשקל לא רק בהקשר לפרסום עצמו, אלא גם בהתחשב בהתנהגות הצדדים לאחריו, ואף במהלך הדיון המשפטי, התנהגות העשויה להגדיל את הנזק או להקטינו, לפי הענין. אף באשר למטרה העונשית, החינוכית וההרתעתית, יש לשקול את התנהגות המפרסם, ואת כוונותיו כפי שהן עולות מהתנהגותו כגון, האם היה בהן רישול או קלות דעת, או זדון וכוונה ישירה לפגוע. ברוח זו מונה סעיף 19 לחוק מספר נסיבות שבכוחן להקל על הנאשם, בהן: היות הפרסום חזרה על דברים שנאמרו קודם לכן [...]; היות המפרסם משוכנע באמיתות דבריו, בהיעדר כוונה לפגוע, וכן בקיום התנצלות, תיקון או הכחשה, או בנקיטת צעדים לצמצום תפוצתו של הפרסום. הערכת הנזק נותרת, בסופו של יום, עניין הנתון להערכה שיפוטית, הבנויה על אמות מידה כלליות, ועל נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הפרטי [...]
ובהמשך (פסקה 56):
הערכת הנזק תלויה בין היתר, ביחס שבין ערכו הרכושי של השם הטוב קודם לעוולה, לבין מה שנותר מערך זה אחריה. הנחת היסוד היא כי לנפגע, כלכל אדם, יש שם טוב, וכי לערך זה יש משמעות רכושית בעלת ערך כספי. אולם זוהי חזקה הניתנת לסתירה. ניתן להוכיח כי בציבור אליו כוון הפרסום, לא נהנה הנפגע משם טוב בעניין הנוגע לנושא הפרסום, ולכן הערך הנכסי של שמו נמוך או אינו קיים [...] סעיף 22 לחוק קובע איסור על הבאת ראיות על שמו הרע של הנפגע, אלא במידה שהדבר נוגע במישרין ללשון הרע הנדונה במשפט, או שבית המשפט התיר זאת על פי שיקול דעתו, בהתקיים תנאים מסוימים המפורטים באותה הוראה. כך למשל, ניתן יהיה להביא ראיה בדבר שמו הרע של התובע, לאחר שכבר החליט בית המשפט על קיומה של חבות, ולצורך הפחתת שיעור הפיצויים (סעיף 22(2)). משתמע מכך, כי ניתן להתחשב בשמו הר;;ע, באופיו, בעברו, במעשיו, או בדעותיו הפגומים של התובע, אף מקום בו אלו לא היו ידועים לציבור [...].
עוד מציין בית המשפט (פסקה 59):
הערכת הפיצוי על פי דיני לשון הרע אינה מתמקדת בנזק שנגרם לנפגע בלבד, אלא היא רואה לנגד עיניה גם שיקולים ציבוריים כלליים שיש להגשימם במסגרת הסעדים המוענקים, ובהם הגנה על האיזונים הראויים ברמתו של השיח הציבורי, הרתעה וגמול על ביצוע עוולות לשון הרע, והתחשבות בשיקולים מחמירים ומקילים הקשורים הן בפוגע והן בנפגע.
321. סעד של ציווי: נוסף לסעד של פיצוי, מוסמך בית המשפט לצוות על הנתבע לפעול להסרת הפרסום המשמיץ, ככל שהדבר תלוי בו, וכן להורות לו להימנע מלפרסם בעתיד פרסום בעל תוכן דומה. סעדים של ציווי ומניעה הם דרך המלך לאחר שנקבע כי הפרסום הוא עוולתי (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840 (1989); גנאים, קרמניצר ושנור, בעמ' 420).
322. פיצוי ללא הוכחת נזק בגין מספר פרסומים: ברע"א 2855/20 פלונית נ' פלוני (6.10.2022) נקבע כי אפשר לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק במסלול הסטטוטורי בגין פרסומים שונים המתייחסים לאותה מסכת עובדתית. לצורך הכרעה אם יש הצדקה לפסוק פיצוי נפרד ללא הוכחת נזק לפי מספר הפרסומים יש לבחון מבחני-עזר אלה: ראשית, תוכן הפרסומים ובפרט אם יש דמיון ביניהם; שנית, הזמן שחלף מפרסום לפרסום; שלישית (בדעת רוב), זהות הנמענים ביחס לכל אחד מהפרסומים. אם בית המשפט הגיע למסקנה כי יישום המבחנים מביא לתוצאה שלפיה מדובר "באותה לשון הרע", באופן שאינו מצדיק פיצוי נפרד בגין כל פרסום, עדיין באפשרותו לשקול את מספר הפרסומים, לצורך הכרעה בשאלת גובה הפיצוי ההולם (שם, בפסקות 78-73 לפסק הדין של השופט נ' סולברג).
323. סכום הפיצוי בתביעות שעילתן ייחוס עבירות מין בקטינים: עיון בפסיקה שדנה בתביעות לשון הרע הנוגעות לפרסומים שייחסו לתובע עבירות מין מגלה מנעד רחב (וראו סקירתי בת"א (שלום ת"א) 62999-08-21 מ' נ' לייבוביץ, פסקות 274-273 (9.11.2023)), ובפרט בתביעות שעניינן תיוג התובע כפדופיל. בעניין בבייב שהוזכר לעיל ניתן פסק דין בהיעדר הגנה על סך של 200,000 ש"ח בגין פרסום לשון הרע על אודות התובע בפייסבוק שבו כונה בין היתר "פדופיל". בקשה לביטול פסק הדין נדחתה, ובקשת רשות ערעור נדחתה גם כן. בתמ"ש (משפחה ת"א) 65418-11-19 ג' נ' ג' (24.5.2021) נפסקו פיצויים בסך של 80,000 ש"ח בגין פרסומים של הנתבעת שהתובעים פגעו מינית בילדים. הפרסומים נעשו לאחר שהנתבעת הגישה נגדם תלונות שווא באותן האשמות. ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו (עמ"ש (מחוזי ת"א) 17592-07-21 ג' נ' ג' (11.5.2022); בע"ם 3979/22 פלונית נ' פלוני (1.9.2022)). בע"א (מחוזי ת"א) 42162-11-20 פלונית נ' אלמונית (22.11.2021) נפסקו פיצויים בסך של 100,000 ש"ח בגין פרסומים של שני תובעים על גננת שבהם היא כונתה "פדופילית", ויוחסו לה עברות מין בילדי הגן. נקבע כי הפרסומים גיבשו עילות לשון הרע ופגיעה בפרטיות. בתלה"מ (משפחה ת"א) 51455-03-17 א' נ' כ' (5.4.2020) נפסקו פיצויים בסך של 150,000 ש"ח, בין היתר בגין פרסום לשון הרע, וזאת בעקבות תלונות של הנתבעת נגד התובע שבהן האשימה אותו באלימות מינית נגד בנם המשותף. בפסק הדין שבערעור נקבע שאין להתערב בסכום הפיצויים, ובעילת לשון הרע העמידם על סך של 40,000 ש"ח. זאת בעקבות פניה של האם לגננת של הבן, לתקשורת ולאנשים בקבוצת תמיכה שאליה שייך התובע, פרסמה את תלונתה על מעשיו, וצעקה בפני השכנים כי המשיב הוא "פדופיל" ו"חולה נפש" (עמ"ש (מחוזי ת"א) 63448-06-20 פלונית נ' פלוני (30.8.2021)). בתמ"ש (משפחה אשד') 24117-10-17 פלוני נ' פלונית (15.11.2021) נפסקו פיצויים בסך של 150,000 ש"ח ללא הוכחת נזק. העובדות: על רקע סכסוך על הליך מינוי אפוטרופוס של בת הנתבעת, פורסמו על התובע שלושה פרסומים שבהם הוא תויג כ"פדופיל". בת"א (שלום ת"א) 25757-09-17 פלונית נ' אלמוני (21.10.2020) נפסקו פיצויים בסך של 80,000 ש"ח בגין פרסום לשון הרע של הורים על אודות גננת בשני פרסומים, מכתב ומסרון, שבהם יוחסו לה מעשי הטרדה של ילדים בגן, וכן תויגה כ"פדופילית" ו"פדופילית סדרתית". נוסף על כך נפסקו פיצויים בסך של 20,000 ש"ח בגין פגיעה בפרטיות שנכרכה באחד הפרסומים. בת"א (שלום ת"א) 58721-09-16 אלנקרי נ' כהן (9.9.2018) נפסקו פיצויים בסך של 30,000 ש"ח ללא הוכחת נזק בגין מסרון ששלח הנתבע למכר משותף של השניים שבו ייחס לתובע הרשעות במעשי פדופיליה. הנתבע בדה כתבות שמבססות את ההרשעות הללו ופרסם אותן בפייסבוק. בת"א (שלום י-ם) 545-10-12 פלוני נ' שגב (3.5.2017) נפסקו פיצויים בסך של 180,000 ש"ח בגין פרסום של חוות דעת על אודות התובע שבה תואר כ"פדופיל" ו"בעתידו פורענות מינית ופלילית". מזמין חוות הדעת איים להפיץ את חוות הדעת, והנתבעים האחרים, גרפולוגים במקצועם שערכו את חוות הדעת, הציגו את חוות הדעת בפני גורמים נוספים. בת"א (שלום חי') 1386-05-13 ח' נ' שני (9.11.2014) נפסקו פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 25,000 ש"ח בגין תלונת שווא שהוגשה נגד הנתבע שייחסה לו מעשי פדופיליה ועבירות מין בקטינים. התביעה הוגשה לגבי התלונה בלבד, וללא שנטענו לפרסומים נוספים בעקבותיה.
324. בפסק הדין בעניין חורי נ' בנאי שנסקר לעיל נקבע כי סיכויי ההגנה של המבקש לבטל פסק דין נבחנים בראי הסכום שנפסק בפסק הדין. במקרים שבהם יש חוסר הלימה בולט בין הסכום שנפסק בפסק הדין לבין הסכום שהתובע היה זכאי לו בהנחה שכל העובדות יוכחו, הדבר עלול לעלות כדי עיוות דין המטעה את הכף לתת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ולבטל את פסק הדין. ברוח פסיקה זו, פסקי דין שניתנו בהם סעדים בלא שהייתה עילה לתתם, או שהסעד הכספי שניתן בהם מגלה פער ניכר מהנזק הממשי שהתובע זכאי לו בהנחה שכל העובדות נכונות, הכף נוטה לבטלם מחמת עיוות דין, וזאת גם כשהשיקולים הדיוניים האחרים תומכים בהותרת פסק הדין על כנו. עם זאת כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו.
325. יישום אמת מידה זו בענייננו מוביל למסקנה שחלק מפסקי הדין ניתנו לכאורה על הצד הגבוה ביחס לסעדים הכספיים שנפסקו בתביעות שייחסו לתובעים ביצוע עבירות מין בקטינים. במישור הוכחת הנזק, חלק מהתובעים (א' (400,000 ש"ח), ב' (300,000 ש"ח), ג' (250,000 ש"ח), ד' (300,000 ש"ח), ה' (250,000 ש"ח)) לא צירפו לכתב התביעה את הפרסומים כנספחים ונזקיהם לא פורטו די הצורך. התובעים א', ב', ד', ו' (750,000 ש"ח) וח' (300,000 ש"ח) העמידו את תביעתם על סכומים שנחזים להיות גבוהים בהשוואה לאלו שנפסקו עד כה כאמור לעיל. סכום התביעה בעניינו של ז' (100,000 ש"ח) נחזה להיות סביר בנסיבות.
326. מנגד, בכל תביעה נטען לביצוע מספר רב של פרסומים במספר רב של אתרים בנסיבות חמורות ופוגעניות, לרבות כוונה לפגוע. בסופו של דבר כל מקרה ייבחן על רקע הנסיבות הפרטניות שלו. בהקשר זה יש לבחון אם הסכום שנפסק גבוה באופן בלתי מידתי ומקיים חוסר הלימה בולטת בין הפיצוי שהיה מקום לפסוק בהנחה שכל העובדות שנטענו יוכחו ושאין הגנה מפניהן, לבין הפיצוי שנפסק בפועל. עם זאת ייאמר כבר עתה כי הנסיבות בפרשה זו הן חריגות ומיוחדות בחומרתן מצדו של דוביצקי. מעשיו מעוררים קשיים ניכרים במישורים רבים. הוא פגע בשמם הטוב ובפרטיותם של התובעים יתר על המידה ושלא לצורך, וניהל את ההתדיינות כולה בחוסר תום לב, לשון המעטה. קשה להצביע על מקרה דומה בחומרתו. מכלול השיקולים מטים את הכף שלא לבטל את פסקי הדין (למעט אחד, גם זאת בתנאים), וזאת גם בהנחה שהסכום שנפסק בחלק מהם הוא על הצד הגבוה. כך נהג בית המשפט המחוזי בעניין נתניהו נ' אלקלעי, והתוצאה יפה שבעתיים בענייננו.
327. ברע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקות 14-13 (12.1.2010) אישר בית המשפט העליון לנתבעת להמשיך להפר את הדין משך תקופה של חצי שנה – ובתוך כך לגרוף רווחים תוך כדי ביצוע ההפרה – כמענה להתנהלות דיונית לקויה. רציונל זה חל בענייננו ביתר שאת, שכן התנהלותו הדיונית של דוביצקי היא חמורה בהרבה מזו שהייתה בעניין מולטילוק. בנסיבות הקונקרטיות של העניין, אני סבור שביטול פסקי הדין (למעט אחד) יהיה בלתי הוגן במידה ניכרת כלפי התובעים, ולכן אין לו מקום.
(2) עילת פגיעה בפרטיות
(א) המסגרת הנורמטיבית
328. עילת פגיעה בפרטיות: סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות קובע: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות קובע: