בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 58965-10-20
סע"ש 33202-05-21
27 יולי 2025
לפני:-כב' השופטת הבכירה, אירית הרמל
נציג ציבור (עובדים) מר דוד זיו
נציג ציבור (מעסיקים) מר אסי מזרחי
התובע והנתבע שכנגד:-יוסי מזרחיד
ע"י ב"כ: עו"ד עינב זוסים ועו"ד ארז כהן
–
הנתבעים והתובעות שכנגד
1. 1-2:-בשביל ישראל (מגנר) בע"מ
2. ציון גל טל מובילים בע"מ
3. אברהם חדד (נתבע בתיק 33202-05-21)
ע"י ב"כ: עו"ד עמרי ארז ועו"ד שלומי אוחנה
–
פסק דין
1. בפנינו שלושה הליכים כדלקמן:
א. תיק מספר 58965-10-20 אשר נפתח ביום 28.10.2020 - תביעה שהגיש התובע נגד מעסיקתו, חברת בשביל ישראל (מגנר) בע"מ (להלן – הנתבעת 1 או המעסיקה) ונגד חברת ציון גל טל מובילים בע"מ (להלן – הנתבעת 2) ואשר עניינה תשלום שווי רכב, גמול שעות נוספות, דמי חופשה, דמי הודעה מוקדמת, אי מסירת תלוש שכר. (להלן – התביעה הכספית).
ב. בתיק האמור הוגשה תביעה שכנגד מטעם הנתבעות אשר עניינה השבת כספים שלטענתן שולמו לתובע ביתר ופיצוי בגין נזק שנגרם להן בגינו (להלן – התביעה שכנגד).
ג. תיק מספר 33202-05-21 אשר נפתח ביום 18.5.2021 - תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת 1 ומנהלה, מר אברהם חדד (להלן – הנתבע או מר חדד) ואשר עניינה לשון הרע, פגיעה במוניטין, הפרה של הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע); חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות) ופקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין) (להלן – תביעת לשון הרע).
2. שני תיקים אלה אוחדו (החלטה מיום 4.3.2023).
כללי:
3. התובע בוגר לימודי הוראה ותואר ראשון בלימודי ארץ ישראל משנת 1999. עבד כמדריך וכיועץ טיולים למערכת החינוך בחברה להגנת הטבע במשך כ-16 שנים. במהלך השנים החברה להגנת הטבע חברה לגופים אחרים, כמו טללים ולאחר מכן לחברת קווים ומשנת 2006 הפכה ל"החברה להגנת הטבע – מגלים ארץ". לתובע ניסיון של למעלה מ-20 שנה בתחום שיווק של פעילות פנאי וטיולים לבתי ספר.
4. הנתבעת 1 היא חברה הרשומה בישראל ועיסוקה בשיווק וארגון טיולים לבתי ספר. שמה הקודם היה: הר ציון תחבורה ונכסים בע"מ. החברה הוקמה בסמוך להתקשרות בין נתבעת זו לבין התובע ומר זוהר בוצ'ר (להלן – זוהר) בהסכם מחודש יוני 2016, נספח א' לכתב התביעה הכספית (להלן – ההסכם).
5. הנתבעת 2 היא חברה הרשומה בישראל אשר במשך שנים רבות עיסוקה בתחום התחבורה, ההיסעים והשכרת אוטובוסים לטיולים מאורגנים.
6. מר אברהם חדד (להלן – הנתבע) הוא הבעלים והמנהל של הנתבעות.
7. בשנת 2016 החליט הנתבע להרחיב את פעילותה העסקית של הנתבעת 2 גם לתחום הטיולים המאורגנים של בתי הספר בישראל. לצורך כך הקים את הנתבעת 1.
8. בשל ניסיונם בתחום השיווק של פעילות פנאי וטיולים לבתי ספר – גויסו התובע וזוהר על ידי הנתבע ונקלטו בנתבעת 1 כעובדים בתפקיד משווקי טיולים לבתי ספר ומוסדות חינוך. זכויותיהם והתחייבויותיהם של הצדדים הוסדרו בהסכם. הנתבעת 2 ערבה לקיום התחייבויות הנתבעת 1 על פי ההסכם כלפי התובע וזוהר.
9. התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 החל מיום 1.7.2016. ביום 17.3.2020 הוצא לחל"ת עד יום 8.10.2020, שאז הודיע לנתבע על התפטרותו (להלן – תקופת העסקה).
ההליך:
10. התביעה הכספית (סעש 58965-10-20) החלה להתברר בפני כב' השופטת שגית דרוקר ז"ל. (החלטת הנשיאה מיום 6.1.2021). תביעת לשון הרע (סעש 33202-05-21) החלה להתברר בפני כב' השופטת דפנה חסון-זכריה. בהתאם להחלטתה מיום 29.1.2023 הועבר התיק לסגן הנשיאה לצורך בחינת איחוד התיקים וביום 4.3.2023 ניתנה החלטה המאחדת את שני התיקים ומעבירה הדיון בהם לכב' השופטת איריס רש. עם סיום כהונתה של האחרונה בבית דין זה – הועבר הדיון בשני התיקים למותב זה.
11. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית כדלקמן: בתביעה הכספית אשר כללה כאמור גם את התביעה שכנגד – התובע הגיש תצהיר והנתבעות הגישו תצהיר של מנהלן הנתבע. בתביעת לשון הרע – התובע הגיש תצהירים שלו ושל העדים מטעמו: גב' איילה צור ומר דני מדוויל. הנתבע הגיש תצהיר בשמו ובשם הנתבעת 1.
12. להלן נדון בנפרד בכל הליך, דבר דבור על אופניו. עם זאת, מאחר שכל ההליכים מתייחסים לאותם צדדים ונוגעים לאותה התקשרות ומאחר וטענות הצדדים רבות, חוזרות על עצמן בכל הליך ובמידה רבה חופפות זו את זו – נביא את השתלשלות העניינים העולה מהראיות בכל ההליכים ובתוך כך נדון בטענות הצדדים. לאחר מכן נדון בסעדים הנתבעים בכל הליך בנפרד.
השתלשלות העניינים:
ההסכם:
13. בחודש יוני 2016 נחתם הסכם בין הנתבעת 1 לבין התובע וזוהר, על פיו נקלטו האחרונים כעובדים בנתבעת 1 בתפקיד משווקי טיולים לבתי ספר (נספח א' לתצהיר התובע). התובע הצהיר והעיד כי קודם לכריתת ההסכם, הנתבע חיזר אחריו במשך זמן ארוך והבטיח לו עולם ומלואו במטרה לגייס אותו לעבוד בנתבעת 1 (ס' 8 לתצהירו, עמ' 4 ש' 7 – 10 לפרוטוקול). ראיה לנכונות הנתבעת 1 ומנהלה לעשות כל הנדרש על מנת לגייס את התובע וזוהר כמשווקי טיולים – ניתן למצוא בהסכם שנחתם בינם לבין התובע וזוהר בחודש יוני 2016, על פיו הסכימה הנתבעת 1 לממן עבורם יצוג משפטי ולפצות כל אחד מהם ככל שיחויבו לשלם פיצוי לחברה להגנת הטבע ואף ככל שימנע או יאסר עליהם לעסוק בשווק טיולים (נספח 1 לכתב ההגנה המתוקן).
14. הנתבעות טענו כי גם לתובע היה אינטרס בהתקשרות עם הנתבעת 1, שכן התמורה לה היה זכאי על פי ההסכם היתה גבוהה מהשכר שקיבל ממעסיקיו הקודמים (ס' 122 לכתב ההגנה המתוקן). התובע אישר זאת משהעיד כי הוא וזוהר "סגרנו עם מר חדד כי הוא נתן לנו הסכם של וואו כאילו, שלא מרוויחים בהייטק.", כי הוא היה שבע רצון מההסכם וכי לא היה להסכם הזה אח ורע בשוק הטיילות החינוכית (עמ' 4 ש' 26 – 30, עמ' 5 ש' 11 - 12 לפרוטוקול).
15. בהתאם להסכם, התחייב התובע, כמו גם זוהר, לנתבעת 1 תיק לקוחות במחזור ששוויו לפחות 2.5 מיליון ₪ (ס' 3.2 להסכם). התובע הביא לנתבעת 1 תיק לקוחות שלו, שמנה 34 מתוך 36 בתי ספר ומחזור הפעילות השנתי שלו הסתכם בסך 6.7 מיליון ₪, לא כולל מס ערך מוסף (ס' 12 לתצהירו).
16. בהתאם להסכם, בגין כל לקוח שכל אחד מהמשווקים יגייס – הוא יקבל 60 אחוזים מהרווח הגולמי הנובע מאותו לקוח שגייס (הנתבעות אישרו זאת בס' 36 לכתב ההגנה המתוקן והנתבע אישר זאת בס' 22 לתצהירו), בניכוי הוצאות הרכב אשר הנתבעת 1 העמידה לרשות המשווק. הוצאות הרכב כוללים הוצאות בגין דלק, ביטוחים, טיפולים, טסט, צמיגים ותשלום הליסינג עבור הרכב (ס' 2.1 להסכם).
17. בנוסף, המשווקים, התובע וזוהר, יקבלו 40 אחוזים מהרווח הגולמי שיתקבל מגיוס של כל משווק נוסף לשורות הנתבעת 1 (ס' 2.2 להסכם) וכן 60 אחוזים מהרווחים שיתקבלו מתפעול תיק הלקוחות הקיים של הנתבעת 1, לא כולל הרווחים מרכיב האוטובוסים, וזאת למשך 30 חודשים (ס' 2.3 להסכם).
18. התובע בחר לקבל את התמורה המגיעה לו בתלוש שכר ולכן מהתמורה לה יהא זכאי (המפורטת בס' 2.1 – 2.3 להסכם) ינוכו עלויות מעסיק הכוללות: דמי חופשה, הבראה, חגים, פיצויים, תגמולים, קרן השתלמות, ביטוח לאומי מעסיק והיתרה תחשב שכר ברוטו אשר יופיע בתלוש השכר של המשווק (ס' 2.5 בעמ' 2 להסכם). בהתאם לכך סוכם כי במהלך 60 החודשים הראשונים – תשלם הנתבעת 1 לתובע מידי חודש 26,000 ₪ ברוטו (ס' 2.5 בעמ' 3 להסכם), כאשר ישולמו לו כל הרכיבים האמורים בס' 2.5 שבעמ' 2 להסכם ופעם ב-12 חודשים – החל מחודש ספטמבר ועד אוגוסט בשנה שלאחר מכן – יערך תחשיב לביצוע השלמה, ככל שתהיה, לתמורה המפורטת בס' 2.1 – 2.3 להסכם (ס' 2.7 להסכם).
19. עוד סוכם כי הנתבעת 1 תרכוש לכל אחד מהמשווקים רכב בשווי של 135,000 ₪ כולל מס ערך מוסף, אשר בתום תקופת הליסינג הרכב יועבר על שמו של המשווק, בניכוי הוצאות הרכב (ס' 2.9 להסכם). ניכוי הוצאות הרכב כבר נעשה מה-60 אחוזים מהרווח הגולמי (ס' 2.1 להסכם).
20. בהתאם להסכם התחייבה הנתבעת 1 לבצע פעולות שונות כמו להעסיק עובדים/ות בתפקידי ניהול ביצוע ותיפעול, לשכור משרדים לנתבעת 1, לרכוש תוכנות מחשב, לבטח פעילות הנתבעת 1 ועובדיה וכן ביטוחי רכוש וצד ג', לפרסם, לשווק ולמתג טיולים והכל על חשבונה בלבד. כמו כן בחודש דצמבר, ככל שתחול ירידה במכירות הטיולים – תפחית הנתבעת 2 10 אחוזים במחיר ההסעות ללקוחות (ס' 2.8 להסכם).
21. סוכם כי הנתבעת 2 ערבה לקיום התחייבויות הנתבעת 1 כלפי המשווקים (ס' 2.10 להסכם). התובע העיד כי הוא זה אשר עמד על ערבות הנתבעת 2 כאמור (עמ' 4 ש' 34 – 35 לפרוטוקול). הנתבעות הודו בכך ואף חתמו על הסכם ביניהן, בו הסכימו כי כנגד ערבותה זו של הנתבעת 2 מתחייבת הנתבעת 1 לבצע את כל הטיולים באמצעות כלי רכב ואוטובוסים של הנתבעת 2 (ס' 58 – 59 ונספח 5 לכתב ההגנה המתוקן).
22. סוכם כי ההתחייבויות החוזיות של כל אחד מהמשווקים כלפי הנתבעת 1 הן למשך שש שנים בלבד (ס' 3.4 להסכם).
23. הנתבע העיד כי תנאי ההסכם סוכמו עם המשווקים ונכתבו ביחד אתם (עמ' 99 ש' 32 לפרוטוקול מיום 3.2.2025).
מעמדו של התובע בנתבעת 1:
24. מהסכמות הצדדים עולה כי התובע וזוהר שימשו בתפקיד מרכזי בהתפתחות הנתבעת 1 ובמקסום רווחיה, אך השליטה בנתבעת 1 נותרה בידי הנתבע. התובע וזוהר אינם בעלי מניות ו/או דירקטורים ואינם זכאים לדיבידנד. דהיינו, אין להם זכות ברווחי הנתבעת 1 אלא ברווח שיפיק כל אחד מהם בתיק הלקוחות שלו (ס' 1.10 ו- 2.1 להסכם). בעניין זה מצאנו להעיר כי בהתאם להסכם, התובע זכאי ל-60 אחוזים מהרווח הגולמי שיפיק בתיק הלקוחות שהביא לנתבעת 1. זה לא שווה ל-60 אחוזים ברווחי הנתבעת 1 כי לזו האחרונה היו רווחים גם ממשווקים אחרים כמו זוהר, סהר, אורן מרש ז"ל, אריאל ולטענת הנתבעים היו לה גם הפסדים. לכן אנחנו לא מקבלים את עדותו של הנתבע בענין זה (עמ' 103 ש' 20 – 28 לפרוטוקול).
25. כמו כן סוכם כי לתובע ולזוהר לא תהא נגיעה בניהול הפיננסי של הנתבעת 1 ולא זכויות חתימה. אלה יהיו באופן ברור אך ורק לנתבע (ס' 1.7 להסכם). לא תהא לתובע ולזוהר כל זכות או הטבה מפעילות עסקית של הנתבעת 1 אשר אינה קשורה לטיולים (ס' 1.9 להסכם).
26. התובע וזוהר הינם עובדים של הנתבעת 1, עובדים שכירים ו/או עצמאים (ס' 1.5 להסכם). עם זאת, בשל תפקידם, ניסיונם ומומחיותם כמשווקי טיולים מחד ומאידך בשל חוסר ניסיונם והעדר בקיאותם של הנתבעת 1 ומנהלה בתחום זה (הנתבע העיד כי "לא היה לי שום מושג בעולם התיירות." (עמ' 204 ש' 33 לפרוטוקול). התובע העיד כי הנתבע הגיע מתחום התחבורה ולא היה לו כל מושג בתחום הטיילות החינוכית (עמ' 6 ש' 3 – 6 לפרוטוקול)) - ניתנה לתובע ולזוהר האפשרות להיות שותפים בקבלת החלטות בנתבעת 1, הקשורות לתפקידם ובנושאים ספציפיים, שהם: קביעת מחירון טיולים, קביעת שכר מדריכים, שכירת עובדים וקביעת שכרם (כאשר לכל משרה תוגדר מסגרת שכר על ידי הנתבע) והתקשרות עם ספקים בתחום הטיולים (ס' 1.5 להסכם). התובע העיד כי הוא וזוהר ביקשו להיות שותפים בקבלת החלטות אלה בשל העובדה שהנתבע לא הבין דבר בתחום של הטיילות החינוכית אך בפועל האפשרות זו היתה רק על הנייר. בפועל זה לא קרה (עמ' 5 ש' 27 - עמ' 6 ש' 9, 29 - 31 לפרוטוקול). התובע העיד כי לא התקיימו כלל ישיבות עבודה ולכן לא ניתנה לזוהר ולו האפשרות להשפיע על החלטות הנתבעת 1 בנושאים האמורים (עמ' 7 ש' 3 – 7 לפרוטוקול). הנתבעים לא הראו אחרת. הנתבעים לא פירטו החלטות שהתקבלו ביחד עם התובע ולא הראו פרוטוקולים של הנתבעת 1, בהן נטלו חלק התובע וזוהר בישיבה ובקבלת החלטה. לתיק הוגשו תמלילים רבים מהם עולות שיחות רבות שקוימו בין המשווקים לנתבע, אלא שהתובע העיד כי שיחות אלו התקיימו רק לאחר שמערכת היחסים ביניהם נקלעה למשבר. (עמ' 7 ש' 12 – 17 לפרוטוקול).
תפקידם אפוא של התובע וזוהר בנתבעת 1 בהתאם להסכם, היה לשווק טיולים. כל אחד ללקוחותיו וללקוחות שגייס במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1, תוך שהם למעשה מפרישים 40 אחוזים מרווחיהם לנתבעת 1. בתמורה התחייבה האחרונה לממן כל הפעולות להן התחייבה בס' 2.8 להסכם. סוכם כי הוצאות אלו חלות עליה בלבד ולא ינוכו מהתמורה המגיעה לתובע וזוהר מס' 2.1 – 2.3 להסכם.
27. הנתבעות טענו כי התובע היה שותף ברווחים של הנתבעת 1 והוא היה מוסמך לקבל החלטות בנושאי שכר עובדי הנתבעת 1: מדריכים ומתאמות טיולים והוא עבד במשרת אמון לכל דבר ועניין (ס' 40 לכתב ההגנה המתוקן). טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם: התובע לא היה זכאי לרווחים של הנתבעת 1. סמכותו בהתאם להסכם להיות שותף בקבלת החלטות בנושא שכר עובדים היתה מוגבלת במסגרת שכר שנקבע על ידי הנתבע. כאמור, הנתבעות לא הוכיחו השתתפות של התובע בקבלת החלטות כלשהן.
28. הנתבעות טענו כי התובע מעולם לא השלים תקן של 182 שעות עבודה ואף לא טרח להגיע למשרדי הנתבעת 1 בפועל (ס' 142 לכתב ההגנה המתוקן). טענתם זו אינה עולה בקנה אחד עם תלושי השכר שהוגשו (נספח ג' לתצהיר התובע), מהם עולה כי בחודש ינואר 2020 עבד התובע 198 שעות; בחודש פברואר 2020 עבד 180 שעות ובחודש מרץ 2020, עבד 15 יום בלבד במהלכן עבד 135 שעות ולאחר מכן הוצא לחל"ת. הנתבעות לא הציגו תלושי שכר לכל תקופת העסקת התובע ולא הראו תמיכה לטענתן זו. לתצהיר הנתבע צורף מייל של סמנכ"ל הכספים של הנתבעת 2, מר יניב עמר (להלן – מר יניב עמר), מיום 16.11.2020 (נספח 24) המעביר לידי התובע את כל תלושי השכר עד ליציאתו לחל"ת אך לא צורפו תלושי שכר אלה.
29. הנתבע העיד כי התובע היה "בעלים של חברה. הוא התנהג כמו בעלים." (עמ' 111 ש' 24 לפרוטוקול). הנתבע ניסה להציג בעדותו מצג, לפיו מי שניהל את הנתבעת 1 הם משווקי הטיולים וביניהם התובע. לשאלת בית הדין: "מי נותן הוראות להנהלת חשבונות?" בנתבעת 1, השיב הנתבע: "הם, הכל. הם ניהלו את החברה. לא אני." (עמ' 129 ש' 2 – 3 לפרוטוקול). הנתבע העיד כי האמין למשווקים ובכללם לתובע ולא בדק אותם. נתן להם יד חופשית (עמ' 110 ש' 14 – 15 לפרוטוקול). הנתבע נשאל בחקירתו מדוע החל מחודש אפריל 2019 ביצע הפחתה של המקדמה בתלושי השכר: במקום 26,000 ₪ נרשם 25,400. הוא השיב כי התובע והמשווק אורן מרש ז"ל היו המנהלים והם החליטו (עמ' 134 ש' 16 – 30 לפרוטוקול). עדותו זו של הנתבע עומדת בסתירה לתנאי ההסכם ולא נתמכת בראיות אובייקטיביות. כך, לא הובא נציג הנהלת חשבונות לתמוך בטענה זו.
30. בשיחה שהתקיימה ביום 24.6.2020 בין הנתבע, מר יניב עמר, התובע ואשתו (נספח 14 לתצהיר התובע בתביעה הכספית), נאמרו הדברים הבאים מפי התובע והנתבע כך:
"יוסי: אתה מתבלבל אבי, אתה מתבלבל, אני לא המעסיק שלי, אתה המעסיק שלי, אתה צריך להחליט אם שווה לך להחזיק אותי.
אבי: איזה מצחיק אתה, מתי שאתה רוצה, אתה רוצה להיות שכיר, מתי שאתה רוצה, אתה רוצה להיות עצמאי.
יוסי: לא.
רוסל: הוא אף פעם לא רצה להיות עצמאי.
יוסי: זה לא אמרתי, זה לא נכון, אני לא עצמאי, אני לא שותף, אני לא כלום, אני שכיר, אני התעקשתי על זה מהרגע הראשון. באתם, הבאתם לי את החוזה הזה, חתמתי עליו כמו גדול, עמדתי בכל ההתחייבויות שלי ויותר.
אבי: בסדר.
יוסי: עמדתי בכל ההתחייבויות שלי אבי?
אבי: כן, היחידי.
יוסי: נכון?
אבי: היחידי שעמד בהתחייבויות שלו." (עמ' 5 ש' 9 – 24 לתמליל).
31. במסגרת תביעת לשון הרע צמצמו הנתבעים את מעמדו של התובע לעובד שכיר בלבד והוסיפו כי "העובדה שיש לו ניסיון בתחום בוודאי שאינן מקנות לו מוניטין כלשהו." (ס' 14 ו-32 לכתב ההגנה).
32. אין חולק כי התובע היה עובד שכיר בנתבעת 1. עם זאת, בשל בקיאותו וניסיונו רב השנים בתחום שיווק טיולים ובהינתן שהנתבעת 1 ולמנהלה נעדרו ניסיון ובקיאות זו לחלוטין ונוכח ההתקשרות ביניהם במטרה שהנתבעת 1 תעסוק בתחום שיווק טיולים – סביר בעינינו כי לתובע היתה מידה של עצמאות ושיקול דעת רחב בניהול תיק הלקוחות שלו וכן השפעה רבה על החלטות שהתקבלו על ידי הנתבעת 1 בכל הקשור לשיווק טיולים.
33. לא נעלם מעינינו שמלבד התובע, הנתבעת 1 בחרה להעסיק משווקים נוספים במתכונת דומה לזו שבה הועסק התובע, קרי: עובדים שכירים או עצמאים: זוהר, סהר, אריאל ואורן מרש ז"ל. התובע העיד כי הנתבע גייס את המשווק אורן מרש ז"ל שלושה שבועות לאחר שגייס אותו ואת זוהר (עמ' 6 ש' 27 – 28 לפרוטוקול). הנתבעות טענו כי גייסו את סהר ביום 25.5.2016 (נספח 17 לתצהיר הנתבע). מכאן שבשיווק טיולים עבדו מספר משווקים בנתבעת 1, אך נראה כי התובע היה זה שתיק הלקוחות שלו היה מלכתחילה גדול יותר וזה שהביא לנתבעת 1 הכנסה גדולה יותר משיווק טיולים משאר המשווקים ולכן היה דומיננטי יותר. כמו כן אנו מתרשמים כי הנתבע סמך על התובע והעריך אותו ולו משיקולים עסקיים והוא אף הצהיר כי הנתבעת 1 נסמכה בעיקר על ההכנסות שהוא הביא משיווק טיולים (ס' 46 לתצהירו). הדברים גם עולים ממכתב רו"ח גלברד, נספח 21 לתצהיר הנתבע בתביעה הכספית.
34. בנסיבות אלה, סבירה בעיננו טענתו החוזרת ונשנית בהזדמנויות שונות של הנתבע כי "פעלתי מתוך אמונה ולא בדקתי אותם. נתתי להם יד חופשית." (עמ' 110 ש' 14 – 15 לפרוטוקול). עם זאת מהתמלילים בתיק עולה כי המשווקים הזהירו את הנתבע ויעצו לו לבדוק בשוטף את ההתנהלות בנתבעת 1 והוא התעלם מהם ולאחר מכן היכה על חטא והודה כי טעה וכשל בניהול הנתבעת 1 ולקח על עצמו את האחריות לכך (לדוגמא: עמ' 4 ש' 11 לנספח 6 לתצהיר התובע).
35. עם זאת, כבר בשלב זה מצאנו להדגיש כי ההסכם בנוסחו זה מעורר מספר בעיות:
הראשונה: הגם שברור מההסכם כי התובע וזוהר עובדים של הנתבעת 1 - לא ניתנה מספיק תשומת לב למעמדם זה ולא סוכמו תנאים ברורים הנוגעים להעסקתם כעובדים ובהתאם להוראות סעיף 2(א) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2020 (להלן – חוק הודעה לעובד).
כך למשל, ההסכם אינו קובע את אורכו של יום עבודה רגיל, יום המנוחה השבועי וסוגי תשלומים שחלים על המעסיק ועל העובד הנוגעים לתנאים סוציאליים המגיעים לעובד וכן פירוט הגופים שאליהם המעסיק מעביר בפועל תשלומים אלה (ס' 2(א)(6)-(8) לחוק הודעה לעובד. הזכויות המפורטות בס' 2.5 בעמ' 2 להסכם מתייחסות לעלויות מעסיק, הגם שהן מוזכרות גם בס' 2.5 בעמ' 3 להסכם אך לא באופן ברור וחד משמעי.
36. משהצדדים ראו בהסכם הסכם עבודה ומאחר וההסכם לא כולל את כל הרכיבים המפורטים בסעיף 2(א) לחוק הודעה לעובד – יחול סעיף 5א לחוק זה ביחס לכל אותם רכיבים אשר לא פורטו בהסכם ו/או פורטו שלא באופן ברור וחד משמעי.
37. השניה: הגם שהצדדים סיכמו כי התחייבות התובע וזוהר היא לשש שנים (ס' 3.4 להסכם) – עדין התחייבה הנתבעת 1 לשלם לתובע מקדמה במשך 60 חודשים בלבד. ההסכם שותק ביחס לשנה האחרונה.
38. השלישית: ההסכם שותק באשר למצב של סיכול ההסכם, באופן שהמשווקים לא יוכלו לקיים התחייבויותיהם, כתוצאה מכוח עליון.
39. רביעית: הצדדים סיכמו כי התחייבות התובע וזוהר היא לשש שנים. משמע, בהעדר הסדר המשך, ברור לנתבעת 1 ולמנהלה כי הסתמכותה על התובע וזוהר תופסק.
התנהלות הצדדים בקיום ההסכם:
40. התובע טען כי כבר בסוף שנת הפעילות הראשונה, סיימה הנתבעת 1 עם מחזור פעילות של 18.7 מיליון ₪ לא כולל מס ערך מוסף. היא התמצבה במהירות כחברה קטנה וזריזה, צעירה ודינמית עם צוות מדריכים מעולה ושירות וליווי צמוד, כאשר הנתבעת 2, שהיא החברה הגדולה של הנתבע, היתה המסיע הראשי של הנתבעת 1 ולעיתים קרובות נעזרה בקבלני משנה בכדי לבצע את הסעות הטיולים וגם היא הרוויחה רבות מפעילות הנתבעת 1 (ס' 14 לכתב התביעה המתוקן). הנתבעות הכחישו טענה זו וטענו כי הנתבעת 2 הזרימה כספים רבים לצורך הפעילות בנתבעת 1 וסכומי הפעילות בשנים 2016 – 2018 מפורטים בנספח 21 לכתב ההגנה המתוקן. עוד טענו כי בשנת 2017 הפסידה הנתבעת 1 77,000 ₪ והנתבע לא משך שכר כמוסכם בהסכם (ס' 130 לכתב ההגנה המתוקן).
41. התובע טען כי במהלך תקופת העסקתו עבד עם תיק לקוחותיו, הקדיש את מלוא מרצו וזמנו לביצוע תפקידו ועקב ניסיונו הרב בשיווק טיולים לבתי ספר ונוכח תיק הלקוחות שלו – הגיע למחזור מכירות של 7 – 8 מיליון ₪ עבור הנתבעת 1 (ס' 12 לכתב התביעה המתוקן). הנתבע הודה בכך משהצהיר כי עד חודש מרץ 2020 פעילות הנתבעת 1 צלחה ותיק הלקוחות שניהל התובע אצלה עמד על מחזור של כ-8 מיליון ₪ (ס' 46 לתצהירו). עם זאת, משנשאל בחקירתו על תחילת ההתקשרות עם התובע וזוהר, ניסה להמעיט במידע שבידיו. הוא העיד כך:
"ש: הבנתי. איך גייסתם לקוחות בתחילת הדרך של החברה? החברה הוקמה. התחלתם להפעיל אותה ב-2016.
ת: הם גייסו. הם עשו את כל,
ש: הם הביאו את הכל?
ת: נכון.
ש: נכון התחלתם לעבוד עם תיק הלקוחות הקיים שהתובע הביא לכם מהחברה להגנת הטבע?
ת: לא יודע מאיפה הוא הביא. הוא בא עם, כולם באו עם תיקי לקוחות.
ש: יפה.
ת: הם היו בחברה להגנת הטבע.
ש: אז לפי מה שהתובע רשם, מתוך 34 מ-36 בתי ספר שהיו לו, עברו, עברו איתו לחברה שלך. נכון?
ת: אני, אין לי מושג על כמות הלקוחות שעברו. כל מה שהוא יכול להגיד, אני לא יכול להכחיש או זה. יש הכנסות, הוא עשה פעילות. זה שלו. לא עקבתי," (עמ' 114 ש' 17 – 30 לפרוטוקול).
42. לא סביר בעינינו כי הנתבע, שהיה יוזם ההתקשרות עם התובע וזוהר, התחייב לשאת בכל הוצאה שתחול עליהם, אם תחול, עקב המעבר שלהם מהחברה להגנת הטבע אל הנתבעת 1 והתקשר עמם בהסכם, בו נטל התחייבויות כלפיהם – לא ידע לומר בחקירתו מאיפה גייס התובע את הלקוחות שלו ואין לו מושג כמה לקוחות הביא.
43. הנתבע נשאל בעדותו אם כל משווק הגיע עם תיק הלקוחות שלו. הוא השיב: "אפילו לא יודע, את מרבית הלקוחות אני לא מכיר אותם בכלל." (עמ' 115 ש' 10 לפרוטוקול). עוד נשאל והעיד כך:
"ש: ולמרות שהחברה היא צעירה ורק הוקמה,
ת: נו.
ש: בגלל שהם הביאו כל אחד תיק לקוחות שלו זה הביא לרווחיות כבר בשנה הראשונה שלה. נכון?
ת: לא על סמך הנתונים הכספיים שהצגתי.
ש: הבנתי. אתה יודע להגיד כמה המחזור של החברה היה,
ת: לא זוכר.
ש: בשנה הראשונה?
ת: אני לא זוכר. אפשר להוציא דו"חות מבוקרים. אפשר להציג את זה." (עמ' 115 ש' 11 – 19 לפרוטוקול).
44. הנתבע לא הבהיר איזה נתונים הוא הציג. הנתבעות לא הציגו דוחות מבוקרים של מי מהן.
45. חרף הצהרתו בס' 46 לתצהירו, כאשר נשאל בעדותו אם נכון שתיק הלקוחות של התובע עמד על מחזור של 8 מיליון ₪ בשנה. השיב הנתבע: "אני לא יודע. יכול להיות." (עמ' 116 ש' 23 לפרוטוקול). לאחר שהופנה להצהרתו שבס' 46 לתצהירו ולאחר שניתן לו כל הזמן שנדרש לו, והוא לקח את זמנו, לעיין היטב בסעיף זה בתצהירו ובא כוחו הוזהר לא להתערב, השיב הנתבע: "היקף הכנסות לא משקף על שום דבר בשום קשר לרווח." (עמ' 120 ש' 11 לפרוטוקול). זה נכון אבל בסעיף האמור בתצהירו הוא הצהיר שעד חודש מרץ 2020 פעילות הנתבעת 1 צלחה. משמע, הנתבעת 1 הרוויחה ולא הפסידה. עדותו זו לא מתיישבת עם הצהרתו.
46. לאחר מכן, כאשר נשאל הנתבע על דבריו כי התובע היה הכי רווחי (בעמ' 3 ש' 13 לנספח 12 ובעמ' 5 לנספח 14 לתצהיר התובע) העיד כי זה נאמר על סמך נתונים שהתובע מסר לו ועל סמך מה שהתובע אמר לו והוא רק האמין וסמך (עמ' 129 ש' 16 – עמ' 131 ש' 23 לפרוטוקול).
47. עדותו זו של הנתבע תמוהה ולא ברורה ואנו לא מקבלים את ניסיונו לחזור בו מהצהרתו כי עד חודש מרץ 2020 פעילות הנתבעת 1 צלחה והתובע שיווק טיולים ללקוחות שהביא בסכום של 8 מיליון ₪ לשנה, בטענה כי הצהרתו זו מבוססת על נתונים שהתובע מסר לו. הנתבע לא סייג הצהרתו זו בתצהירו. לא ציין כי הצהרתו זו ניתנת על סמך נתונים שנמסרו לו על ידי התובע. הסתייגות כזו גם לא הגיונית. אם גרסתו של הנתבע היא שהתובע רימה אותו – כיצד זה הוא מסתמך בתצהירו על נתונים שהתובע מסר לו.
48. עדותו זו של הנתבע לא סייעה לנו בבירור וחקר האמת, נועדה לזרוע בלבול ואי סדר בטענות הנתבעים.
49. יתרה מזו, הנתבעים לא הציגו את הנתונים שלטענתם התובע מסר להם. לא הציגו את הנתונים שלטענתם תואמים את המציאות. לא הציגו דוחות שנתיים של הנתבעות לרשויות המס ולא השוו והראו שוני בין הראשונים לאחרונים ולכן לא הוכיחו טענתם.
50. נספח 21 לכתב ההגנה המתוקן הינו מכתב הנחזה להיות של רו"ח טוביה גלברד מיום 5.11.2020. המכתב לא חתום ולא הוגש באמצעות עורכו. התובע לא התנגד להגשתו ועל כן נתייחס לתוכנו. המכתב מתייחס לנתונים מתוך ספרי הנתבעת 1 המבוקרים ומהם עולה כי הכנסותיה בשנים 2016 – 2018 היו גבוהות מאוד. בשנת 2016 הכנסותיה עמדו על סך 7,946,928 ₪. בשנת 2017 על סך 20,950,166 ובשנת 2018 על סך 23,835,823 ₪. המכתב לא מפרט הוצאות של הנתבעת 1 בשנים אלה ועל מה הוצאו אך מציין כי בשנת 2016 עמד הרווח של הנתבעת 1 לפני מס על סך 297,563 ₪. בשנת 2017 על סך 784,224 ₪ ובשנת 2018 על סך 995,124 ₪. מכאן שטענת הנתבעות כי בשנת 2017 היתה הנתבעת 1 בהפסד נסתרה על ידי ראיה מטעמן.
51. מלבד אישור רו"ח גלברד – הנתבעות לא הציגו מאזנים של הנתבעת 1 בשנים הרלוונטיות ולא זימנו את רואה החשבון או מנהלת החשבונות של הנתבעת 1 וממילא לא הוכיחו את גרסתן בדבר הפסד לנתבעת 1 בשנת 2017. הנתבעות לא טענו דבר לענין הכנסות והוצאות הנתבעת 1 בשנים 2019 – 2020 ולא הציגו מאזנים שלה לשנים אלה.
52. הנתבע הצהיר כי כבעל מניות בנתבעת 1 הוא הזרים מהנתבעת 2 את כל ההון הנדרש כהלוואה לצורך שיווק והפעלת הפעילות שלה. הוא הצהיר כי הזרים 500,000 ₪ כהלוואה למימון הפעילות של הנתבעת 1, שימוש בכרטיס אשראי של הנתבעת 2 עבור הנתבעת 1 בעוד 170,000 ₪ ובנוסף הנתבעת 2 מימנה את רכישת הרכבים עבור עובדי הנתבעת 1 בסך 400,000 ₪ (ס' 42 לתצהירו). הצהרות אלה לא נתמכו באסמכתאות אובייקטיביות ברורות וחד משמעיות. לתצהיר הנתבע צורף צילום אישור על העברה בסך 200,000 ₪ ביום 3.9.2020 וכן העברה בסך 300,000 ₪ ביום 15.10.2020, שהוגדרו כ"העברה בין חשבונות הקבוצה" ובוצעה על ידי הנתבע (נספח 4 לתצהירו). הנתבע לא התייחס לאישור זה בתצהירו ולא ברור על איזו קבוצה מדובר ובאלו חשבונות מדובר. עוד צורף לתצהיר הנתבע צילום של דף עם פירוט של עסקאות בתשלומים. לא ברור מאיפה צולם דף זה ולמה הוא קשור. יודגש כי נספח 4 עניינו בכלל בתקופת משבר הקורונה ואין הוא יכול להעיד על התקופה שקדמה לה וממילא אין בו כדי לתמוך בטענה כי בשנת 2017 הנתבעת 1 הפסידה כספים.
53. לא ברור הקשר בין טענות הנתבעת 1 ביחס להכנסותיה והוצאותיה, גם אם היו מוכחות, לבין התובע. הנתבעת 1 התקשרה בהסכם עם התובע מרצונה החופשי, בהתאם לשיקוליה העסקיים הסכימה לקחת על עצמה התחייבויות כמפורט בהסכם. הנתבעת 1 העסיקה מספר משווקים, ממכתב רו"ח גלברד עולה כי הכנסותיה היו גבוהות יותר מהכנסות התובע, מה שמעיד כי היו לה הכנסות נוספות מלבד מעבודת התובע (הנתבע העיד כי הכנסותיה של הנתבעת 1 היו משיווק טיולים, לרבות ללקוחותיה וכן מפעילות של אוטובוסים (עמ' 132 ש' 15 – 22 לפרוטוקול)), היא הודתה כי התובע היה רווחי, היא לא טענה ולא הבהירה הקשר בין טענותיה, אשר כאמור לא הוכחו ואפילו נסתרו על ידי מכתב רו"ח גלברד, לבין התובע ולא ברור על מה היא מלינה.
54. הנתבע נשאל בעדותו על אחוז הרווחיות של התובע ולא ידע להשיב. הוא הפנה למכתב רו"ח גלברד (עמ' 120 ש' 22 – 26 לפרוטוקול). ממכתב זה עולים נתונים ביחס לתובע כדלקמן:
בשנת 2016 – מחזור מכירות: 2,267,659 ₪ פחות הוצאות שכר עבודה ונלוות: 185,676 ₪ פחות הוצאות אחזקת רכב (שבכלל נזקפו לחובת הנתבעת 2): 29,387 ₪. משמע – רווח גולמי בסך: 2,052,596 ₪.
בשנת 2017 – מחזור מכירות: 7,466,500 ₪ פחות הוצאות שכר עבודה ונלוות: 371,266 ₪ פחות הוצאות אחזקת רכב: 52,728 ₪. משמע – רווח גולמי בסך: 7,042,506 ₪.
בשנת 2018 – מחזור מכירות: 7,284,675 ₪ פחות הוצאות שכר עבודה ונלוות: 372,294 ₪ פחות הוצאות אחזקת רכב: 46,223 ₪. משמע – רווח גולמי בסך: 6,866,158 ₪.
55. לאחר מכן השיב הנתבע לשאלה אודות אחוז הרווחיות של התובע כך "שנת 2018, 36 אחוז. ובממוצע 38 אחוז. אתה יכול לראות. זה," (עמ' 121 ש' 19 לפרוטוקול). מאוחר יותר העיד כי אלה אחוזי הרווחים של התובע בסך כל רווחי החברה (עמ' 191 ש' 22 לפרוטוקול). עדותו זו לא נכונה. האחוזים המפורטים במכתב רו"ח גלברד מתייחסים לשיעור מחזור המכירות של התובע ביחס למחזור המכירות של כל המשווקים (סוכני המכירות) שהועסקו בנתבעת 1. הנתבעות לא טענו ולא הסבירו לצורך מה רלוונטי נתון זה.
56. מעדותו זו של הנתבע עולה כי הוא אינו בקיא בנתונים הרלוונטיים למחלוקת בין הצדדים ואם כך הוא בעת מתן עדותו – קל וחומר שלא היה בקיא בזמן אמת.
57. מכל המפורט אנו דוחים את טענות הנתבעים וקובעים כי לא היו לנתבעת 1 הפסדים בשנים 2016 – 2019.
הפרת ההסכם:
58. התובע טען כי במהלך שנות העסקתו התגלעו חילוקי דעות קשים מאוד בענין העמידה בתנאי ההסכם. לטענתו, בהתאם להסכם היו אמורים הוא וזוהר לקבל עמלה נוספת על כל משווק נוסף ולכן היו אמורים לקבל 40 אחוזים מהרווח הנקי של המשווק סהר, שהגיע ממגלים ארץ והחזיק תיק לקוחות ממוצע בשנה של 3 מיליון ₪, לא כולל מס ערך מוסף, עם רווח נקי, לאחר תשלום ההוצאות החלות על המשווק, של 100 אלף ₪. הנתבעת 1 לא קיימה התחייבותה זו (ס' 15 לכתב התביעה המתוקן).
59. תמיכה לטענתו זו של התובע נמצאת בתמליל שיחה שהתקיימה ביום 21.6.2020 בין הנתבע, התובע והמשווקים: זוהר, אורן מרש ז"ל ואריאל (נספח 11 לתצהיר התובע). עיקר השיחה התקיימה בין הנתבע, התובע, זוהר ואורן מרש ז"ל בענין ס' 2.3 להסכם ובענין המשווק סהר, שלטענת הנתבע, גויס על ידו קודם לחתימת ההסכם.
60. הנתבעות הכחישו טענת התובע וטענו כי סהר היה משווק של הנתבעת 1 עוד טרם חתימת ההסכם ולכן התובע לא היה זכאי לרווח מתיקו של סהר (ראו גם עדות הנתבע בעמ' 115 ש' 3 לפרוטוקול). בתמיכה לטענתן הפנו לס' 2.2 להסכם וצירפו עמוד ראשון של הסכם העסקה של סהר (נספח 17 לכתב ההגנה המתוקן) (ס' 131 לכתב ההגנה המתוקן), אלא שהנתבעות התעלמו מהוראות ס' 2.3 להסכם, המתייחסות לתיק לקוחות קיים של הנתבעת 1 אשר תפעולו הועבר למשווקים. על תיק לקוחות כזה ניתן להתרשם מעדותו של הנתבע עצמו, אשר העיד כי תיק לקוחות זה נכנס למנטור וכי הוא שילם שכר בגינו למשווקים (עמ' 133 ש' 28 – עמ' 134 ש' 4 לפרוטוקול).
61. עדותו זו של הנתבע סותרת את טענת הנתבעות בכתב ההגנה המתוקן וגם לא הוכחה. הנתבעות לא הציגו ראיה לתשלום האמור.
62. התובע טען כי הנתבעות לא קיימו את סעיף 2.8(ז) להסכם המחייב אותן "במהלך חודשי דצמבר, ככל שתחול ירידה במכירות, חברת טל-גל תאשר הנחה במחיר האוטובוסים של 10% ממחירון שפל ובלבד וההנחה כאמור תינתן ללקוח.", דבר שפגע ברווחיות של הדוקט והשפיע על ההתחשבנות הסופית על השכר אותו היה אמור התובע לקבל (ס' 16 לכתב התביעה המתוקן). עוד טען כי מחירי התחבורה של הנתבעת 2 היו גבוהים ממחירון חברת קווים המקובל בשוק ב-10 אחוזים, מה שהוריד את הרווח הגולמי עבור התובע (ס' 17 לכתב התביעה המתוקן).
63. הנתבעות הכחישו טענות אלה של התובע וטענו כי הנתבעת 2 עבדה מול הנתבעת 1 עם מחירון מסודר, שלפיו עובדים כבר שנים בנתבעת 1, שנקבע ומעודכן מידי שנה בהסכמת כל הצדדים (ס' 132 לכתב ההגנה המתוקן). טענתם זו של הנתבעות לא רלוונטית ולא סותרת את טענת התובע. הן לא טענו ולא הראו כי בתקופות השפל פעלו בהתאם להוראת ס' 2.8(ז) להסכם. הנתבעות צירפו מחירון אוטובוסים (נספח 18 לכתב ההגנה המתוקן) אך לא טענו ולא הראו כיצד הוא סותר את טענות התובע.
64. התובע הצהיר כי בקיץ 2017 ועם סיום שנת הלימודים הראשונה (תשע"ז) הוא פנה לנתבע בבקשה להתחשבן בהתאם להסכם על השנה שחלפה. הנתבע השיב לו כי הוא "עדין בודק את הנתונים" וששניהם ישבו לכשיסתיים הטיפול בדו"ח הגיול של התובע (חובות). לאחר חגי תשרי 2017 ולאחר שדוח הגיול שלו התאפס – פנה התובע שוב לנתבע וביקש ממנו להתחשבן על שנת הלימודים תשע"ז. הנתבע הודיע לו שלאור הבדיקות שביצע הוא נותר חייב לתובע 100 אלף ₪ ברוטו, כשבנטו זה בערך 50 אלף ₪. לטענת התובע, הנתבע לא הציג בפניו נתוני הרווח הגולמי בתיק לקוחות שלו ולא נתונים באשר להוצאות שהופחתו וביקש מהתובע לקבל את הכסף ללא תלוש שכר על מנת להקל עליו באשר לעלויות מעסיק. התובע סירב לכך ועמד על כיבוד ההסכם (ס' 16 – 18 לתצהירו).
65. התובע הצהיר כי הנתבע אמר לו שכרגע עלויות ההקמה מכבידות עליו ואין לו תזרים טוב בכדי לעמוד בהתחייבות הזו והבטיח שבהמשך, בעת שהתזרים ייטב, יבצע עמו התחשבנות (ס' 19 לתצהירו).
66. הנתבע נשאל בעדותו מדוע לא ביצע התחשבנות עם התובע בתום שנת הפעילות הראשונה, בקיץ 2017 כמוסכם בהסכם והוא השיב כך:
"אתה יודע, אתה יודע איך עורכים דו"חות כספיים? דו"חות כספיים של שנת 2016, בדרך כלל מגישים אותם בשנת 2018, 2019."
והוסיף -
"אתה לא יכול לעשות עריכה, ותמיד הם קיבלו מקדמות על החשבון. כל עוד לא הייתי בטוח שהוא לא הרוויח, הלכתי על האמת שלהם. לא על האמת שלי."
ועוד נשאל -
"ש: בסעיף 2.7 להסכם, רשמתם שאתם אמורים לבצע התחשבנות כל 12 חודשים מהרווח הגולמי, שזה השכר האמיתי. אז למה זה לא בוצע?
ת: למה אתה רואה שזה לא בוצע? הוא קיבל מקדמות. איך הוא שילם את הכסף לעורך הדין? איך הוא שילם לבת שלו? איך הוא קיבל מקדמות? איך החלפנו לו את האוטו? כל התהליכים האלה שהוא לקח כספים, על חשבון מה זה היה? על חשבון כך שהוא הציג לי יש לי רווחים, ואני האמנתי לו... לא על סמך דו"חות כספיים." (עמ' 123 ש' 5 – 31 לפרוטוקול).
67. אנו לא מקבלים את הסברו של הנתבע לאי קיום התחייבות הנתבעת 1 לערוך התחשבנות עם התובע בתום כל שנת פעילות. הנתבעת 1 חתמה על ההסכם וקיבלה על עצמה התחייבות חוזית. ככל שסברה שלא תוכל לקיים את התחייבותה במועד המוסכם בהסכם – היה עליה לסכם עם התובע מועד אחר. הנתבעת לא יכולה להתחמק מקיום התחייבותה בטענה כי דוח כספי סופי לשנת 2016 מוגש רק כחלוף שנתיים שלוש. מה גם שהדחיה בהגשת הדוח אינה חובה ויכולה הנתבעת 1 להגיש את הדוח הכספי עוד קודם או למצער לבקש מרואה החשבון שלה דוח בוחן. בהתנהגותה, כפי שהנתבע תיאר בעדותו זו – לא רק שהנתבעת 1 הפרה את התחייבותה כלפי התובע אלא יצרה במו ידיה אי סדרים וחוסר בהירות ולמעשה גם לקחה במודע סיכון, תוך שמנהלה מגלה אדישות העולה כדי רשלנות, של תשלום עודף לכאורה. בנסיבות אלה אין לה אלא להלין על עצמה.
68. התובע הצהיר כי בחודש יולי 2018 וסיום שנת הפעילות השניה, שהיא שנת הלימודים תשע"ח, אותה סיים במחזור של קרוב ל-7.5 מיליון ₪, פנה שוב לנתבע וביקש להתחשבן על שתי שנות הפעילות, מאחר והחוב כבר צבר ממדים גדולים והתובע חשש שבהמשך יהיה עוד יותר קשה לנתבע לעמוד בהתחייבויות הנתבעת 1 על פי ההסכם. הנתבע הודיע לו שהוא חייב לו 50 אלף ₪ משנת הלימודים הראשונה ועוד 50 אלף ₪ משנת הלימודים השניה, שוב מבלי להציג בפני התובע נתונים על רווח וההוצאות שנוכו ממנו. הנתבע ביקש לבצע את ההתחשבנות במזומן והתובע סירב לכך (ס' 25 – 27 לתצהירו).
69. עדות תומכת לגרסתו זו של התובע נמצאת בתמליל שיחה שלו עם הנתבע ביום 8.6.2020 (נספח 3 לכתב ההגנה המתוקן) ובו אמר הנתבע לתובע כך: "אתה סבבה, כאילו מה שאנחנו לא עושים עם ה.. כל שנה תוספת 50 זה כאילו בדיוק אתה מקבל את מה שמגיע לך." (עמ' 4 לתמליל, ש' 10 - 11)
70. הנתבע בעדותו ניסה להרחיק את עצמו מאחריות לדברים שאמר לתובע והעיד כי התובע ישב עם מנהלת הכספים של הנתבעת 1 "אמר לה תעבירי לי זה, הוא עשה בחברה כאילו זה העסק שלו. אני אפילו לא ישבתי איתו להתחשבנות. הוא היה אומר, היו מעבירים, היו מבצעים. הוא היה נותן את ההוראות והיו מבצעים." (עמ' 125 ש' 1 – 5 לפרוטוקול). הנתבעות לא העידו את מנהלת הכספים. מתמלילי השיחות שהוגשו עולה כי סמנכ"ל הכספים, מר יניב עמר, נטל חלק בשיחות בין הנתבע לתובע בענין כספים שהגיעו לתובע. גם הוא לא הוזמן לעדות ולא תמך בגרסת הנתבע. בפרק ההתחשבנות להלן נראה כי עדותו זו אינה אמת וכי הוא לקח חלק מרכזי בהתחשבנות עם התובע.
71. הנתבע נשאל עוד והשיב כך:
"ש: זוכר שבזמן אמת, ב-2017, 18', כשהתובע עובד אצלך בשוטף ורץ עם הפעילות, ואתה אומר לו יש לך 50,000 ב-2017, 50,000 ב-2018. זוכר שאמרת לו אני אשלים לך את הכסף הזה בהמשך?
ת: התשובה לא תשתנה. אמרתי לו הרבה דברים על סמך המצגים שהוא, על סמך המצגים שהוא הציג בפניי. אני האמנתי לו והאמנתי שאני חייב לו כסף. ואמרתי לו, אם מגיע לך כסף אני אשלם.
ש: אוקיי.
ת: אמרתי את הדברים האלה. ברחל בתך הקטנה אני אומר את זה. נסמכתי על הנתונים שהוא הציג לי מהמנטור." (עמ' 127 ש' 2 – 10 לפרוטוקול).
72. עדותו זו של הנתבע לא עולה בקנה אחד עם דבריו בשיחתו עם התובע מיום 8.6.2020 (נספח 3 לתצהירו). שם אמר הנתבע לתובע כי בדק נתונים ביחס לזוהר (עמ' 1 ש' 20 לתמליל). הוא שאל את התובע אם זה בסדר שסער הרוויח 1.780 מיליון ₪ ב-4 שנים. התובע השיב: "אפשר, אפשר לבדוק את זה." (עמ' 2 ש' 3 – 5 לתמליל). הוא שאל את התובע אם יתכן שההוצאות במנטור לא אמתיות והתובע חזר פעמיים שאפשר לבדוק את זה (עמ' 2 לתמליל). הנתבע הוסיף ואמר שמהנתונים שסער נתן לו - זוהר קיבל הרבה יותר ממה שמגיע לו והמשווק אורן מרש ז"ל – "בדיוק על הקשקש, אתה סבבה, כאילו מה שאנחנו לא עושים עם ה... כל שנה תוספת 50 זה כאילו בדיוק אתה מקבל את מה שמגיע לך, וסער אני מממן אותו, אז זה בדיקה ראשונית – כאילו ראשוני." (עמ' 3 ש' 16 – עמ' 4 ש' 12 לתמליל). דהיינו, הנתבע ערך בדיקה והגיע למסקנות ביחס למשווקים השונים. הוא שיתף את התובע במסקנותיו והתובע השיב שאת המספרים אפשר לבדוק (עמ' 4 ש' 23, עמ' 5 ש' 1, 11 13 לתמליל). הנה כי כן מסקנתו של הנתבע כי לתובע הגיע 50 אלף ₪ בכל שנה מבוססת על בדיקתו שלו את הנתונים.
73. לנתבעות ולמנהלן, הנתבע, היה זמן די והותר, ממועד תחילת ביצוע ההסכם ובוודאי מהיום בו ביקש התובע מהנתבע לקיים התחשבנות בתום שנת הלימודים הראשונה, בחודש יולי או ספטמבר 2017 ועד למועד השיחה מיום 8.6.2020 – כארבע שנים – לבדוק את כל הנתונים שנמסרו לו על ידי התובע ומשהגיע למסקנה כי לתובע מגיע 100,000 ₪ עבור השנים 2017 – 2018 הרי שהוא מוחזק במסקנתו. הנתבע לא יכול להודיע כי הוא בודק נתונים שקיבל מהתובע ולמשוך את בדיקתו עד למועד מתן עדותו בעדותו להחזיק בגרסה סתמית, לא מפורטת ולא מוכחת. התנהגות כאמור לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב החלה על מעסיק כלפי עובד שלו אלא גם לא עולה בקנה אחד עם אחריות של מנהל חברה מסחרית, שפעילותה עסקית. הנתבע לא הציג את נתוני התובע ולא הציג את תוצאות בדיקותיו. הוא לא הראה ולא הוכיח אי התאמה בין נתוני התובע לבין תוצאות בדיקותיו. הנתבע גם לא הוכיח בראיות אובייקטיביות את קביעתו בשיחה מיום 8.6.2020 כי לתובע מגיע 50,000 ₪ עבור כל שנה, כיצד חישב זאת ועל סמך אילו נתונים.
74. מתמליל שיחה שהתקיימה ביום 21.6.2020 בין הנתבע לבין המשווק סהר (נספח 5 לתצהיר התובע) עולה שוב טענה של הנתבע כי על מנת לדעת אם הוא מרוויח הוא צריך לבדוק את המספרים. סהר הציע שהנתבע יוציא מאזן של הנתבעת 1 לצורך כך. הנתבע השיב: "אי אפשר להוציא כי יש פה קצת ערבובים וצריך לנטרל את הערבובים." והשיחה המשיכה כך:
"סהר: נכון, תוציא את משרד הביטחון...תשאיר את זה נקי.
אבי: הבאלאנס צריך לנטרל את הכל ואז צריך לראות מול ה[לא ברור].
סהר: אז איך אתה אומר המרחק שאתה מרוויח מול המרחק שאתה לא מרוויח?
אבי: אני אומר שבסופו של דבר אולי אם ב-4 שנים האלה הרווחתי כל חודש..
סהר: לא הרווחת כל חודש, אני אומר שהרווחת פה קרוב ל...אני אומר שהרווחת פה..
אבי: אתה יכול לתת לי לסיים?
סהר: כן, סליחה.
אבי: שאם בממוצע כל חודש הרווחתי 10,000 שקל, מבחינתי זו עסקה שלא מעניינת. עם כל הכאב ראש של דבר כזה. ועם כל העצבים שזה גרם. אותי זה דבר שלא מעניין.
סהר: אנחנו יכולים להגיד, אתה אומר זה, אבל אנחנו יכולים גם להגיד להיפך.
אבי: תגיד מה שאתם רוצים, מבחינתי זה לא מעניין. מבחינתי זה לא עסק ששוה..
סהר: אתה זוכר מה כל הזמן אמרת?
אבי: נכון. השתניתי.
סהר: מה המשפט שאמרת כל הזמן?
אבי: אמרתי כל הזמן שבשביל תהיה אפס זה על אוטובוסים שיתגלגל.
סהר: זה נהנה, זה לא חסר. זה המשפט שלך.
אבי: אז נכון. אז בשביל ישראל..
סהר: והאוטובוסים שלך זזו?
אבי: זזו. לא מספיק. אם אתה נותן לי עבודה שני שלישי רביעי, אני צריך את השישי שבת ראשון וחמישי... את השישה ימים.
סהר: אבל זה תקלה מה אתה רוצה, זה מה שאתה בחרת.
אבי: בסדר, אז אני לא [לא ברור]. בחנתי את זה 4 שנים, לא מתאים. אם אני עכשיו לא מרוויח, לא מתאים..." (עמ' 4 ש' 13 – עמ' 5 ש' 9 לנספח 5).
75. מחילופי דברים אלה עולה כי הנתבעים לא יכולים להציג מאזנים של הנתבעת 1 כדי להוכיח את גרסתם כי הם ניהלו את עסקיהם שלא כדין. עוד עולה התייחסות מזלזלת של הנתבע בהסכמים ועמדתו היא שאם הרווח שהוא מרוויח מהעסקה שביצע עם המשווקים לא מניבה לו רווח "מעניין" – הוא בוחר להביא אותה לידי סיום או לשנות אותה לפי רצונו (ראו גם בעמ' 7 ש' 10 לנספח 5). המשווק סהר הבהיר לו שבעצם הנתבע רוצה לנהל ארבע חברות בו זמנית (כל משווק מנהל את תיק הלקוחות שלו ומהווה מעין חברה בתוך הנתבעת 1) ומה שלא ריאלי בעיניו של הנתבע הוא: "אני מבין שזה לא ריאלי לשבת להתבטל 8 חודשים בשנה ולקבל משכורת צ'ק בסוף חודש. זה מה שאני מבין. זה מה שאני מבין. אני מבין שמה שעשיתי ואת ההפסדים שספגתי אני לא אספוג. זה מה שאני מבין." (עמ' 5 ש' 23 – עמ' 6 ש' 9 לנספח 5). גם כלפי סהר טען הנתבע כי קיבל יותר ממה שהגיע לו וכי אם ינסה לעמוד על זכויותיו על פי ההסכם שלו – יצטרך לשלם לנתבע כסף (עמ' 7 ש' 21 – עמ' 8 ש' 5 לנספח 5).
76. מכל המפורט עד כה עולה כי הנתבעת 1 ומנהלה הפרו את הוראות ההסכם ובמיוחד את הוראת ס' 2.7 להסכם ולא קיימו התחשבנות עם התובע בתום כל שנת פעילות.
77. התובע הצהיר כי לאורך השנים הנתבע ניסה לא פעם לומר לו שקשה לו מאוד עם קיום ההסכם וכי הוא לא מרוויח או לא מרוויח מספיק (ס' 30 לתצהירו). עוד הצהיר כי החלו להגיע תלונות רבות על איכות האוטובוסים ואיכות הנהגים של הנתבעת 2, אשר הסיעו את התלמידים לטיולים. תחלופה של נהגים, קציני בטיחות, סדרנים, אנשי תפעול ומשרד בנתבעת 2 היתה רבה ואף אחד לא הצליח לשרוד יותר ממספר חודשים (ס' 31 לתצהירו). עוד הצהיר כי סכנת עזיבת רכז הדרכה ומתאמות הטיולים ריחפה עקב דרישות של הנתבע מהם לבצע עבודה שלא הוסכמה בהסכם העבודה שלהם (ס' 32 לתצהירו).
78. התובע הצהיר כי בחר לספוג את כל הקשיים ולא לעזוב והסכים לקבל חלק ממה שהגיע לו בעזרת תשלומים שהנתבעת 1 שילמה עבורו כנגד המצאת חשבוניות מס או קבלות כדלקמן:
שכר טרחת עורך דין - 7,000 ₪.
אירוע בת מצווה, שהוצג כאירוע חברה לבקשת הנתבע - 27,000 ₪
תקליטן לבת מצווה - 3,500 ₪.
חופשה אישית בחאן הגליל באוגוסט 2019 - 2,850 ₪.
חופשה אישית באילת בדצמבר 2018 - 3,000 ₪.
סך הכל - 42,000 ₪.
עוד הצהיר התובע כי דאג לעדכן את הנתבע ואת הנהלת החשבונות בכל סכום שצריך לקזז מההתחשבנות שלו (סד 34 – 35 לתצהירו). הנתבעים לא הראו אחרת. גרסתו זו של התובע נתמכת בעדותו של הנתבע שהובאה לעיל. (עמ' 123 ש' 23 – 24 לפרוטוקול).
79. התובע נשאל בעדותו – מדוע לא עזב את מקום העבודה והוא השיב כך:
"ש: למה לא קמת והלכת?
ת: יפה יפה, אני אתן לך תשובה למה לא קמתי ועזבתי. קודם כל מר חדד אף פעם לא הכחיש שהוא חייב לי כספים, הוא תמיד אמר, בשלב ההתחלתי הוא בא ואמר שכרגע עלויות ההקמה כבדות לו והוא יודע שהוא חייב לי כסף אז הוא שככה או ש'אני אתן לך את זה ככה' או שככה. עו"ד אוחנה יש לי ניסיון של 26 שנה בטיילות החינוכית, מתוכן 16 שנה בחברה להגנת הטבע. לעשות מהלך כזה זה מהלך, אני חייב להודות, זה מהלך לא פשוט, לעשות מהלך כזה, להעביר תיק לקוחות מחברה לחברה, מהחברה להגנת הטבע ל"בשביל ישראל" אתה לא יכול לעשות כל שנה, כל שנתיים, כל שלוש. לכן החלטתי להיות בסדר עם כולם וגם עם מר חדד, דרך אגב מר חדד ואני לא רבנו 4 שנים, היינו בקשרים מאוד מאוד משתפי פעולה. הוא מאוד מאוד העריך אותי, הוא מאוד מאוד אהב אותי, הוא גם מציין את זה שאני היחידי שעמדתי בהתחייבויות שלי, היחידי, ולא מצאתי לנכון לעבור את התהליך הזה של עזיבה וללכת ללקוחות ולהודיע להם עוד הפעם 'אני עוד פעם הולך, אני עוד פעם עוזב'. זה לא משהו שאפשר לעשות אותו בשוק הטיילות החינוכית, זה לא משהו ש, לא כל שנה, לא כל שנתיים, אתה יודע מה? גם לא כל 3 שנים. ולכן בגלל שידעתי שהוא חייב לי כסף, הבנתי שהוא ישלם לי את הכסף, הוא אמר שהוא ישלם לי את הכסף אז לכן החלטתי שעדיף לי לשמור על שלום בית כי הייתי אחראי גם על אורן מרש והייתי אחראי גם על זוהר ויש לנו עוד עובדים, ויש לנו את הבנות מתאמות שהבאנו ובנינו מערכת באמת יפה, עובדת, מרוויחה ומה גם שהוא תמיד אמר שהוא יודע שהוא חייב לי כסף אז," (עמ' 8 ש' 14 – 33 לפרוטוקול).
80. התובע הצהיר כי בסוף שנת הלימודים השניה, תשע"ח – תשע"ט התחילו להגיע תלונות מספקי שירות בתחום הטיילות החינוכית על כך שהנתבעת 1 ומנהלה הנתבע לא עומדים בתשלומים השוטפים וכי הם חייבים להם כספים רבים עוד משנת פעילות קודמת. לא מעט ספקי שירות עצרו את קבלת קבוצות המטיילים עד לקבלת הכספים (ס' 37 לתצהירו).
81. התובע הצהיר כי בקיץ 2019 ולאחר סיום שנת הפעילות השלישית (תשע"ט) – שוב דרש מהנתבע להתחשבן על הכספים המגיעים לו. בזמן זה תמו תשלומי הליסינג על הרכב מסוג סוזוקי ויטרה שנרכש עבור התובע ותשלומי הליסינג והוצאות הרכב שולמו בהתאם למוסכם בס' 2.1 להסכם והתובע דרש מהנתבע לקבל את הרכב לבעלותו בהתאם למוסכם, אלא שהנתבע דחה אותו בטענה שזה לא הזמן המתאים (ס' 40 – 41 לתצהירו).
שינוי תנאי ההסכם באופן חד צדדי:
82. התובע הצהיר כי חודשים ספטמבר – דצמבר 2019 היו עמוסי עבודה בנוסף להרבה תלונות על התנהלות הנתבע בענין החובות לספקים והיכולת של הנתבעת 1 לשלם כסף לעובדים. לא פעם הנתבע הודיע שהוא לא מעביר משכורת כי אין כסף בקופה. בהמשך, הנתבע איכשהו הצליח לשלם את החובות לספקים בפריסת תשלומים, כך שעד חודש מרץ 2020 התקיימה פעילות נרחבת בתיק הלקוחות של התובע והוא סיים מחזור של 5.7 מיליון ₪ לא כולל מס ערך מוסף, עם רווחיות מוערכת של 14.5 אחוזים (ס' 44 – 45 לתצהירו).
83. חרף האמור, במהלך חודש דצמבר 2019 ולאחר שזוהר עמד על קיום תנאי ההסכם - הודיע הנתבע לכל המשווקים במייל כי הוא לא מתכוון להמשיך לקיים את תנאי ההסכם ונתן להם שבוע לקבל החלטה אם לחתום על הסכם חדש אחרת הוא סוגר את הנתבעת 1. לטענת התובע, הודעה זו ניתנה בשיא עונת הטיולים של שנת הלימודים תש"פ. באותה הודעה ציין הנתבע כי מבחינתו המשווקים רשאים לעבור לכל מעסיק אחר ושכל אחד יעשה מה שטוב ונכון לו (ס' 46 ו-47 לתצהירו).
84. בהודעתו זו (נספח 7 לתצהיר התובע) ציין הנתבע כך:
"בהמשך להודעתו של זוהר בוצר בקבוצה – אין בכוונתי להמשיך בהסכם הקיים, ולשפר את מעמדם כבעלי יכולת להשפיע על אני לא אמשיך כך וזוהר לא המשיך להיות מבחינתי הגורם הלא ניהול החברה מאזן במערכת. אני נותן לכם עד סוף השבוע הזה לקבל תשובה ברורה במייל וכתובה ולחתום על הסכם חדש. במידה ולא אקבל תשובה חיובית וחתומה אני מבטל את רכישת האוטובוסים וסוגר את בשביל, אין שני ראשים. יש ראש אחד וזה אני. נמאסה עלי בדרך הזו. שכל אחד יעשה מה שטוב לו ונכון לו. בנימה אישית אני יודע שחלקכם מדברים עם חברות הטיולים אז מאמין שלא תהיה לכם בעיה להשתלב עם מי שתרצו, המצב הזה גרם לחוסר יציבות לאורך כל התקופה בגלים. אני לא ממשיך בצורה הזו, מבחינתי הגיע זמן לעצור ולמתוח קו ברור.
בכל החלטה אלווה אתכם ולא יהיו זעזועים במהלך השנה כך שלא יהיה חשש כי התיקים יפגעו."
85. בעדותו אישר הנתבע את משלוח המייל ואת תוכנו (עמ' 143 ש' 22 לפרוטוקול). הנתבע נשאל כיצד הגיב התובע למייל הזה. תחילה השיב שהוא לא זוכר ולאחר מכן העיד שיכול להיות שהתובע התחיל לחפש מקום עבודה אחר. לאחר מכן השיב שהוא לא זוכר אבל אישר ש"ואחרי שהבנת שהוא רציני, אמרת לו שכן, אתה תעמוד בהסכם, תעשה התחשבנות מסודרת סוף שנה על כל ה-4 שנים, ואז חודשיים אחרי זה גם החלפת לו את הרכב." (עמ' 143 ש' 25 – עמ' 144 ש' 15 לפרוטוקול). לאחר מכן, לשאלת בית הדין, העיד כי אינו זוכר (עמ' 144 ש' 26 – 28 לפרוטוקול). התובע העיד כי לאחר קבלת מייל זה מהנתבע – הוא קבע פגישה עם "אגד תיור" וכאשר הנתבע הבין שהתובע רציני – "הוא לא רצה שאני אעזוב. ואז הוא החליט ואז הוא אמר 'אוקיי, בו נשדרג לך את הרכב וזה ונגיע בסוף השנה הזאת', שנת תש"פ, שנת הקורונה, 'נעשה סיכום של כל מה שמגיע לך אחורה/ וזהו. אני רוצה שתבינו שזה חשוב להבין," (עמ' 10 ש' 9 – 12 לפרוטוקול).
86. ואכן במהלך חודש ינואר 2020, משהנתבע הבין שהתובע מעוניין בסיום ההתקשרות – הוא החליט לקנות לו ולמשווק אורן מרש ז"ל רכבים חדשים. בחודש פברואר 2020 החליף הנתבע את הרכב מסוג סוזוקי ויטארה, שהיה אמור לעבור לבעלות התובע, בעסקת טרייד-אין ורכש על שמו רכב מסוג סובארו פורסטר. התובע ביקש לקבל מהנתבע את המחיר בו הוערך שווי הסוזוקי בעסקת הטרייד-אין. הנתבע סירב ואמר כי זכויות התובע ישמרו לו בסובארו פורסטר וכשייגמר תשלום הליסינג עליו – הבעלות בו תועבר לתובע (ס' 50 – 51 לתצהיר).
87. מעיון בהעתק חשבוניות רכישה ומכירה של רכב הסובארו פורסטר (נספח 23 לתצהיר הנתבע) עולה כי הוא נרכש על ידי חברת ציון גל טל מובילים 2500 בע"מ ונמכר על ידי הנתבעת 2. הנתבעות לא הראו כל קשר בין רכב זה לבין התובע, מלבד מתן רשות לנהוג בו.
88. בשלב זה החליט התובע להישאר לעבוד בנתבעת 1 חרף העובדה כי עד אז לא קיבל את מלוא השכר עבור השנים 2017 – 2018 ולא נעשתה לו התחשבנות בגין שנת 2019. הוא לא קיבל את הבעלות בסוזוקי ויטארה אבל נרכש עבורו רכב חדש מסוג סובארו פורסטר, שאת ההוצאות בגינו, לרבות תשלומי ליסינג, עליו לשלם מהרווחים שיעשה בשנים הבאות.
89. התובע העיד כי יחסיו עם הנתבע היו טובים והיה שיתוף פעולה בעבודה. הוא הבין את הצרכים של הנתבע והעלויות שהוא צריך לשלם "ולכן לא דרשתי ולא נלחמתי על כל פרט קטן. אבל שכר עבודה התעקשתי איתו עד הרגע האחרון ואכן בתאריך 24.6 נקבעה פגישה,... כן, ב-24.6.20 נקבעה פגישה, פגישת התחשבנות מסודרת עם סמנכ"ל הכספים שלו, אפילו אשתי הייתה בפגישה הזאתי כי היה חשוב לה כי היא חשבה שאני נרתע ממנו או משהו כזה, ובפגישה הזאת החלטנו שלושה דברים. גם כמה כסף מגיע לי, גם החזרה לעבודה וגם הפסקה, וגם החוזה נשאר. " (עמ' 10 ש' 18 – 24 לפרוטוקול).
90. מכאן שנכון לחודש פברואר 2020 התובע מחל על הפרות הנתבעת 1 את הוראות ההסכם. קרי: על האיחור בביצוע ההתחשבנות ועל אי העברת הבעלות ברכב מסוג סוזוקי ויטרה. עם זאת, התובע לא ויתר על זכויותיו לפי ההסכם.
משבר הקורונה:
91. בחודש מרץ 2020 פרץ משבר הקורונה ובתי הספר ביטלו את הטיולים. ביום 15.3.2020 הוצא התובע לחל"ת (ס' 53 לתצהירו). תחילה התנגד לכך כי שכרו נפגע, אך בהמשך, משהבין את השלכות המגפה המתפשטת – הסכים והודיע לנתבע כי בתקופת החל"ת הוא לא יפעל בתיק הלקוחות שלו (ס' 53 - 54 לתצהירו). חרף זאת, נעתר לדרישת הנתבע מכל המשווקים, כולל התובע, המתאמות, רכז ההדרכה – לעסוק בגביה בתקופת החל"ת וזאת אם הם רוצים שיהיה להם מקום עבודה לחזור אליו (ס' 55 – 57 לתצהירו). התובע הצהיר כי דרש להחזיר אותו ואת עובדי התפעול לעבודה בהקדם בכדי שיוכלו להיערך לשנת הלימודים תשפ"א – אך הנתבע התנגד ואמר שגם אם יחזיר התובע לעבודה – הוא עדין יצטרך להישאר בחל"ת בכדי לאפשר לו להתאושש (ס' 58 – 59, 61 – 62 לתצהירו).
92. בשיחתו של סהר עם הנתבע (נספח 5 לתצהיר התובע) באשר לחוסר האפשרות של סהר לעבוד בזמן שהוא מצוי בחל"ת הוחלפו דברים כדלקמן:
"סהר: אז איך אתה רוצה שאני אכין את השנה הבאה בלי לעבוד?
אבי: לא מעניין אותי. לא מענין אותי. בעיה של לא בעיה שלי. לא תהיה תיק לא תהיה לי חברה, זה לא מענין אותי. פשוט מאד.
סהר: אז אז אתה אומר לי לעבוד בזמן החל"ת.
אבי: לא אמרתי לך כלום. אמרתי לך אותי זה לא מעניין. תעשה מה שאתה רוצה. לא מעניין אותי מה שתעשה. [לא ברור]. באמת זה לא מעניין אותי." (עמ' 8 ש' 13 – 18 לנספח 5).
93. ראו גם בשיחה שהתקיימה ביום 21.6.2020 בין סהר לבין הנתבע (נספח 6 לתצהיר התובע) ציין סהר שבנתבעת 1 העובדים עובדים בעת שהייתם בחל"ת (עמ' 2 ש' 23 – 24 לנספח 6).
94. התובע הצהיר כי באותה תקופה נודע לו ממפגש שנערך במשרד עם מר יניב עמר והנתבע - כי מתקיימת בנתבעת 1 פעילות לא חוקית בכל הקשור למערך תשלומי מס ערך מוסף (ס' 64 – 65 לתצהירו). תמיכה לטענתו זו ניתן למצוא בתמליל שיחה מיום 21.6.2020 בין התובע, הנתבע וסמנכ"ל הכספים מר יניב עמר (נספח 3 לתצהיר התובע). תמיכה נוספת ניתן למצוא בתמליל שיחה שהתקיימה ביום 21.6.2020 בין הנתבע לבין המשווק סהר (נספח 6 לתצהיר התובע), ממנה עולה כי הנתבע הדריך את המשווקים להוציא טיולים ללא מס ערך מוסף לא רק באילת אלא גם בנגב, בצפון ואיפה שרק אפשר (ראו עמ' 7 ש' 9 – 28 לנספח 6).
95. בחודש יוני 2020 שלח הנתבע הודעה מטעם הנתבעת 2 למשווקים (נספח ה' לתצהיר התובע) שתוכנה כדלקמן:
"חברים יקרים, לאור המצב שנוצר בחברה בעקבות משבר הקורונה אינני יכול להמשיך במתכונת הקיימת החישוב החל מיום 010720 יהיה לפי 45 אחוז מרווחי התיק האישי שלו. אני מתכוון ללמוד את תהליכי הרכש מול הספקים בכדי לשפר רוחיות וכדי לחזק את החברה יותר. כל נושא כספי יהיה דרכי בלבד. סוגיית ליבה בנושא המדריכים נשב נקבע מדיניות והגדרות לגבי שנה הבאה. בנימה אישית ניסיתי לעשות הכל ועדיין מנסה שהכל יהיה בסדר וימשיך לטובה."
96. בעדותו ניסה הנתבע להתחכם ולומר כי הודעה זו שלח כבר בדצמבר 2019 למרות שההודעה מתייחסת למשבר הקורונה, שאין חולק שהחל במרץ 2020 (עמ' 146 ש' 23 – 24 לפרוטוקול). לבסוף הודה כי נשלח ביוני 2020 לאור תגובת התובע מיום 22.6.2020 (נספח ו' לתצהיר התובע) (עמ' 147 ש' 14 – 18 לפרוטוקול). לבסוף גם הודה כי ביקש להפחית באחוז הרווח של המשווקים בגלל משבר הקורונה אך בסוף זה לא בוצע (עמ' 148 ש' 5 – 15 לפרוטוקול). נבהיר כי זה לא בוצע רק כי התובע ביקש להתפטר.
97. בשיחתו עם סהר ביום 21.6.2020 (נספח 6 לתצהיר התובע) אמר הנתבע כי עם קרות משבר הקורונה והפסקת הפעילות בנתבעת 1, הוא גילה מה שקורה בנתבעת 1 והחליט "להיכנס לכל הדברים, מה שלא עשיתי כבר הרבה שנים וזהו זה מה שקרה לי, מה שיקרה, פשוט מאוד, אני אנהל אותך איך שאני רוצה ומי שלא רוצה ישוחרר, פשוט חד משמעית אין עוד מי שרוצה ללכת ילך בבקשה שלום על ישראל פשוט ככה." (עמ' 2 ש' 28 – ש' 3 ש' 2 לנספח 6). משמע, הנתבע החליט כי מי שלא מוכן לקבל על עצמו את החלטותיו של הנתבע – רשאי לקום וללכת.
98. בתגובה להודעתו זו של הנתבע – שלח אליו התובע מייל ביום 22.6.2020 (נספח ו' לתצהיר התובע) ובו ציין כי הודעת הנתבע מהווה שינוי בתנאי העסקה ולכן היא מהווה שימוע לפני פיטורים ולכן הוא מבקש לערוך לו גמר חשבון מסודר על פי ההסכם, אשר משקף כל היבט וסעיף בהסכם כי מבחינתו, הוא (התובע) עמד בכל תנאי ההסכם. עוד ציין התובע כך:
"לגבי הבקשה להרעת בתנאים וכתוצאה מכך הפרת החוזה – אחרי בדיקות והתייעצויות עם הקרובים אלי אני לא מוצא שיש סיבה לבקשה שלך להרעה בתנאים בעיקר מהסיבה שעמדתי בכל תנאי ההסכם ומעבר. ואני מעוניין להישאר בהסכם בו התחייבתי ל-6 שנים תחת רשת ביטחון של שכר בסיס ועד מינימום 2.5 מיליון ₪ מחזור פעילות. בנוסף, עצם היותי כרגע בחל"ת מונעת ממני את היכולת לעבוד ולהכין את שנת הלימודים תשפ"א כמתחייב ממני עפ"י ההתחייבות שלי בהסכם העבודה ולכן אני דורש לחזור לעבודה בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתאריך 15.7.20 בתנאי הסכם העבודה עליו התחייבנו שנינו. אני מבין שמשבר הקורונה יצר קושי גדול בתחום בו אנחנו מתעסקים וכולנו נפגענו קשות ביכולת להתפרנס ולכן אבין באם תבקש לסיים את ההתקשרות ביננו בדין מפוטר על כל מה שמשתמע מכך מבחינת הזכויות הסוציאליות שלי ושלך ולא יהיו לי דרישות מעבר לשכר העבודה המוסכם. בתקווה לימים טובים יותר."
99. בתשובה למכתב התובע הודיע לו הנתבע כך (נספח ז' לתצהיר התובע) –
"כרגע מי שמחויב לבשביל ישראל זה אתם לבשביל ולא להיפך. לאחר 30 חודשים יש לי את האופציה לשחרר את ההתחייבות. כרגע יצאת לחל"ת שאתם חתמתם עליו בהסכמתכם עד 15 לספטמבר. עד אז נדבר. לגבי טיולים לשנה הבאה כרגע זה לא על הפרק מבחינתי. כשנחזור בספטמבר ואם נחזור, כי אף אחד לא יודע אם לא יהיה גל שני ושלישי, נדבר על טיולים. המייל אינו שימוע ואף לא קרוב לכך, כידוע לך אתה עובד על עמלות והקף מכירות, שכר הבסיס שלך לא שונה אך כרגע אנו בחל"ת. כרגע יש לך 250,000 ₪ חובות פתוחים (משוער). אני פה במשרד לכל נושא שיחה." (הדגשה לא במקור. א.ה).
100. הנתבע העיד כי זכותו להפסיק את ביצוע ההסכם לאחר 30 חודשים מוסדרת בהסכם (עמ' 149 ש' 5 – 10 לפרוטוקול). הוא העיד כי "ברגע שהתיק יורד מתחת ל-2,500,000 ובקורונה הוא עמד על 0, אחרי 30 חודשים ממועד ההסכם אני יכול לשחרר אותם. תקרא את ההסכם." (עמ' 149 ש' 21 – 22 לפרוטוקול). מעיון בהסכם עולה כי הנתבעת 1 רשאית להביא את ההסכם לידי סיום ככל שהמשווק לא עמד בהתחייבותו לתיק לקוחות מינימלי בהיקף מחזור של 2.5 מיליון ₪, אלא שרשות זו מוגבלת ל-18 החודשים הראשונים לאחר חתימת ההסכם (ס' 3.2 ו-3.3 להסכם). משמע, הנתבעת 1 לא היתה רשאית, על פי ההסכם, להביא את ההסכם לידי סיום באופן חד צדדי במועד הודעתה בחודש יוני 2020.
101. בנוסף, לטענת התובע, בחודש יוני 2020 עמד מחזור הכנסותיו על סך 5.7 מיליון ₪ (ס' 45 לתצהירו). הנתבע נשאל: "איך אתה יודע שהתובע לא עמד בהתחייבות? הרי הוא עשה כבר 3.7 מיליון עד אותו שלב. למה אתה,...אומר שהוא לא עמד?" הנתבע השיב: "היינו בתקופה של סגר. המדינה הייתה סגורה למשך שנה וחצי, אוקיי?" ולאחר מכן הוסיף: "על סמך צפי שהיה אמור להיות סגור, כי היה לנו הזמנות שכל הזמן הוזזו. היה, היה הזמנות. היו הזמנות." התובע נשאל עוד והעיד כך:
"עו"ד כהן: אז על סמך, אז על סמך הצפי אתה רוצה לעשות את ההרעה?
העד, מר חדד: על סמך, על סמך הצפי.
ש: אוקיי. בסדר.
ת: לא עשיתי, לא עשיתי בפועל שום הרעה.
ש: אז הוא מבקש ממך,
ת: אמרתי להם, זה מה שאני מצפה.
ש: אז הוא מבקש ממך, התובע,
ת: אוקיי. אני גם יכול להחליט, יותר גרוע מזה. אני יכול להחליט שאני סוגר את החברה.
ש: אז בהמשך,
ת: אני לא חייב להם כלום." (עמ' 150 ש' 13 – עמ' 151 ש' 11 לפרוטוקול).
102. מהראיות עולה כי הנתבע אחז בצפי זה בהזדמנויות שונות. כך למשל, בחודש יוני 2020, במסגרת שיחתו עם התובע, העריך הנתבע כי לא יהיו טיולים עד חודש יוני 2021 (ראו בעמ' 1 לנספח 7 לתצהירו).
103. התובע חזר שוב במייל לנתבע כי הוא מבקש לסיים את החל"ת עד 15.7.2020 בכדי שיוכל להיערך לשנת הלימודים הבאה, אחרת הוא רואה את עצמו מתפטר בדין מפוטר (נספח ז' לתצהירו). בתגובה לכך, הנתבע הודיע לו בכתב כי הוא לא פיטר אותו ואין לו כוונה כזו וכי "לשנינו יש כיסים עמוקים ומי שיעשה טעות ישלם." (נספח ז' לתצהיר התובע). בעדותו הסביר הנתבע כי כוונתו היתה כפי שצוין: "אם אני אעשה טעות, אני אשלם. אם הוא יעשה, אני, הוא ישלם... עכשיו אנחנו, בגלל זה הגענו לפה. כי הוא עשה טעות." (עמ' 153 ש' 17 – 20 לפרוטוקול). לאחר מכן העיד הנתבע כי ביום 15.7.2020 הוא "עשה סיכום" עם התובע וכך גם עולה מתמלילי השיחות שהתובע הגיש אלא שלטענת הנתבע, כבר אז התובע עבר לעבוד בחברה החדשה שהקים עם זוהר (עמ' 153 ש' 24 – 28 לפרוטוקול).
104. הנתבע ניסה להתגונן בטענה כי חרף איומיו – הוא לא הרע את שכרם של המשווקים וביניהם התובע. אך הוא לא גילה כי הסיבה לכך היא שבכל פעם שביקש להרע – התובע הודיע על התפטרותו והנתבע "עשה שרירים" תחילה ולאחר מכן התקפל. התנהלותו זו של הנתבע, כמעסיק, מטרידה. אנו סבורים שדי בהודעת הנתבע על כוונתו להרע את שכרו של התובע כדי שיחשב מפר את ההסכם ולו צפוי להפר. עוד יותר חמור המצב כאשר הנתבע הודיע על כך שלוש פעמים ולא הוציא את כוונתו לפועל נוכח רצינות כוונת התובע להתפטר. התנהלות זו של הנתבע יוצרת אי בהירות וחשש אצל העובד- התובע כי הנתבע בסוף יבצע את כוונתו והאחרון העיד כי האווירה במקום העבודה היתה רעילה (עמ' 29 ש' 12 לפרוטוקול).
ההתחשבנות:
105. ביום 24.6.2020 התקיימה פגישה בין הנתבע וסמנכ"ל הכספים יניב עמר, לבין התובע ואשתו רוסל (תמליל השיחה צורף כנספח 9 לתצהיר התובע). במהלך פגישה זו אישר הנתבע לתובע לשוב לעבודה מחל"ת ביום 15.8.2020, כדי שהתובע יוכל להיערך לשנת הלימודים הבאה (תשפ"א) (עמ' 3 ש' 1 – 12 לנספח 9). ולאחר מכן נאמרו הדברים כך:
"אבי: נכין מסמך והוא יחתום, שסיימנו עד ה-30, כולל עד סוף השנה הזאת, בסדר?
יוסי: עד 30 ל-6.
אבי: בסדר?
יוסי: כן.
אבי: נוציא לו מסמך, נחתום על המסמך, באותו רגע אתה מקבל העברה לבנק, בסדר? אני אעביר לך [...].
יוסי: מה היה הסכום שמה? 93 אלף?
רוסל: 94.
אבי: 94.
יוסי: 94 אלף. ויש לנו ברקע 66.
אבי: לא, יש לך את הפורסטר, שכאילו,
יניב: שלך.
אבי: שהיא תהיה שלך, כרגע מגיע לי עוד 130 אלף שקל, על הפורסטר.
יוסי: אוקיי." (עמ' 3 ש' 17 – עמ' 4 ש' 8 לנספח 9. הדגשה לא במקור. א.ה).
106. באותה שיחה הציע הנתבע לתובע לקזז את סכום החוב של 94,000 ₪ + 66,000 ₪ בגין הסוזוקי ויטרה משווי הסובארו פורסטר (195,000 ₪), כך שהתובע ישאר חייב לו 35,000 ש"ח. התובע סירב וביקש להפריד בין שני הסכומים שהנתבע חייב לו, באופן שהסך 66,000 ₪ בגין הסוזוקי ויטרה המגיע לו – יקוזז בעתיד משווי הסובארו פורסטר כאשר הוא יהיה זכאי לקבל אותו (עמ' 4 ש' 9 – עמ' 5 ש' 23 לנספח 9).
107. עוד סוכם כי התובע יקבל 66,000 ₪ תמורת הסוזוקי ויטרה וזה יוצג כאילו התובע נתן לנתבעת 1 הלוואה (עמ' 6 ש' 1 – 3 לנספח 9).
108. הנה כי כן בפגישה זו סוכם בין התובע לנתבע, בנוכחות אשת התובע וסמנכ"ל הכספים יניב עמר, כי הנתבעת 1 חייבת לתובע 94,000 ₪ המהווה התחשבנות על ארבע שנים שחלפו וכן 66,000 ₪ בגין הרכב מסוג סוזוקי ויטרה.
109. ביום 1.7.2020 התייחס התובע, במסרון ששלח בווטסאפ לנתבע, לנוסח כתב הויתור שעליו התבקש לחתום כתנאי לקבל הסך המוסכם של 94,000 ₪, וציין כך:
"אני זה המסמך שיניב העביר לי לחתימה אחרי שתעביר את ה94 אלף שסוכמו. הוא קצת לא ברור לי. כי אין התייחסות לעוד סיכומים שהיו בפגישה. כמו ענין ה66 ויטרה (שזו דרישה שהיא בתחום התאריכים שאני מתבקש לחתום שאין לי דרישה). וכמו כן עניין המשך ההסכם הקיים וחזרה לעבודה 15.8. אלו היו הסיכומים באותו מפגש שאני מחשיב כרציני.. אם השתנה משהו לגבי הסיכומים, חשוב שתאמר בכדי שלא יהיה שוב תחושות לא טובות לך ולי."
110. על כך השיב הנתבע במסרון: "אין שום שינוי". הנתבע הוסיף הודעת קולית שתומללה כך:
"יוסי אין שום שינוי ואני רואה הוא הוציא כנראה איזה מסמך כללי, זה לא, מסמך הזה לא תורם צריך לקרוא אותו. כאילו צריך לסכם תקופה זה לא בכללי. צריך לסכם תקופה של ארבע שנים. אני אעבור על זה אני אסתכל. בסדר."
(ראו נספח 10 לתצהיר התובע).
111. לבסוף הופחת מסכום החוב עוד 2,000 ₪ בהסכמת התובע ושולם לו הסך של 92,000 ₪ בשני תשלומים שווים.
כתב ויתור:
112. ביום 13.7.2020 חתמו הנתבעת 1, הנתבע והתובע על מה שהנתבעות הגדירו: "כתב ויתור הדדי" (נספח 16 לכתב ההגנה המתוקן). מעיון בו עולה כי כותרתו אינה כתב ויתור הדדי אלא "סיכום ביחס להמשך ההתקשרות בין חברת בשביל ישראל (מ.ג.נ.ר) בע"מ לבין מר יוסי מזרחיד" ותוכנו כדלקמן:
"חברת בשביל ישראל (מ.ג.נ.ר) בע"מ (להלן – "החברה") אשר מוחזקת על ידי מר אברהם חדד ת.ז. xxxxxxxxxx(להלן – "אבי") מעוניינת בהמשך ההתקשרות עם מר יוסי מזרחיד, ת.ז. xxxxxxxxxx(להלן – "יוסי") וכן מר יוסי מעוניין בהמשך ההתקשרות. הצדדים מסכימים כי לכל צד לא תהיינה כל תביעות, טענות או דרישות מכל מין וסוג שהוא כלפי הצד השני ו/או כלפי הבאים מכוחכם או מטעמכם, בכל ענין הקשור בחוזה ו/או הנובע או דרישה כאמור בגין ההתקשרות החל מיום הקמת החברה ועד ליום מסמך זה, בין שהיא ידועה לנו ובין שתיוודע לנו בעתיד, ואנו פוטרים צד אחד את משנהו מכל חבות כלשהי הן כספית והן לאו.
כל התחשבנות כספית לעתיד תהא החל מיום 13 ביולי, 2020."
על המסמך חתומים: הנתבעת 1, הנתבע והתובע.
113. מכתב הויתור ההדדי עולה כי הצדדים סגרו התחשבנות עד יום 13.7.2020 וממועד זה אמורה היתה להתחיל התחשבנות חדשה, שתנבע מהמשך יחסי העבודה ביניהם. התובע הצהיר כי בחתימת הצדדים על כתב ויתור זה "אנו סיימנו את ההתחשבנות ביחס לשכר שלי בהתאם לחוזה העבודה (תשלום 60% מהרווח הגולמי בתיק הלקוחות בהפחתת תשלומי המקדמות החודשיות בסך 26,000 ₪ בתלושי השכר וכלל ההוצאות ששילמה התובעת עד אותו מועד – כולל תשלום מלא שלי לסוזוקי ויטרה)." (ס' 87 לתצהירו).
114. ואכן הנתבע בעצמו הצהיר כי התובע חתם על כתב הויתור ההדדי, "לפיו הוא מאשר כי הנתבעת שילמה לו את כל המגיע לו עד ליום 13.7.20, כך שטענתו בדבר אי קבלת תשלומים ו/או אי קבלת זכויות אינה רלוונטית." (ס' 18 לתצהירו).
115. במסגרת עדותו שינה הנתבע את גרסתו זו וטען כי הסך של 92,000 ₪ שולם לתובע על חשבון רווחים עתידיים. אנו לא מקבלים גרסה חדשה זו של הנתבע, מכמה סיבות, לאו דווקא בסדר חשיבות זה:
116. הסיבה הראשונה - טענת הנתבעות כי הסך של 92,000 ₪ שולמה לתובע כמקדמה לרווחים בעתיד עומדת בסתירה לכתב הויתור ההדדי. ממה נפשך, אם אכן הנתבעת 1 שילמה מקדמה לעתיד – כיצד זה אישרה בכתב הויתור ההדדי כי אין לה כל תביעות ו/או טענות או דרישות מכל מין וסוג שהוא כלפי התובע, בכל ענין הקשור בהסכם ו/או הנובע ממנו, הידוע לה היום או יוודע לה בעתיד והנוגע לתקופה שמיום הקמת הנתבעת 1 ועד למועד החתימה על כתב ויתור זה? אכן לא סביר (התובע הצביע על כך בעדותו, בעמ' 26 ש' 22 – 25 לפרוטוקול).
117. הסיבה השניה – גרסה חדשה זו של הנתבע לא מתיישבת עם תמליל השיחה מיום 24.6.2020 (נספח 9 לתצהיר התובע), ממנו עולה באופן ברור ומפורש כי מדובר על התחשבנות המתייחסת לארבע השנים שחלפו.
118. הסיבה השלישית - ההתחשבנות בוצעה בחודש יוני 2020 בעיצומם של גלי הסגרים והמגבלות שהוטלו על המשק בשל משבר הקורונה. הנתבע העיד כי בתקופה זו נחשף ה"בור" בנתבעת 1 (עמ' 148 ש' 22 לפרוטוקול), הנתבע כבר הודיע למשווקים כי הוא מפחית באופן חד צדדי את שיעור אחוז הרווח שלהם מ-60 ל-45. בנסיבות אלה לא סביר שהנתבעים ישלמו לתובע על חשבון רווחים בעתיד שבאותה עת לא היה ברור ולא ודאי.
119. הסיבה הרביעית – הנתבע אישר בשיחתו עם התובע (נספח 3 לתצהירו) כי הוא חייב לו 50,000 ₪ על כל שנה. הנתבע לא הראה כי שילם לתובע חוב זה קודם לפגישה מיום 24.6.2020. מתמליל שיחה מיום 24.6.2020 שהתקיימה בין הנתבע ומר יניב עמר ובין התובע ואשתו רוסל (נספח 12 לתצהיר התובע), שקדמה לשיחה (נספח 9 לתצהיר התובע) – הסביר הנתבע לאשת התובע מדוע ההתחשבנות לקחה כל כך הרבה זמן וזאת מאחר וטענה כי התובע נפגע מכך שלא קיבל את מה שמגיע לו מהנתבעות. הוא הסביר לה שהיה צריך זמן כדי לבדוק והוא אמר לתובע שהוא חושב שהוא היחידי בין המשווקים שמגיע לו כסף רק שהוא (הנתבע) עוד לא בדק מה מגיע לתובע (עמ' 3 ש' 11 – 15 לנספח 12). אשתו של התובע השיבה לו שהוא (הנתבע) נוהג לומר שהוא צריך לבדוק את הנתונים ולא בודק ומושך זמן. ובנוסח דבריה: "לא, לא, גם אתה אומר עכשיו, תבין אותי ואתה מוחק." בתגובה השיב הנתבע: "אם עכשיו אתם רוצים, אני אסגור את החשבון, אני אעביר כסף." (עמ' 5 ש' 10 – 13 לנספח 12). ועוד הוסיף: "תראי, כל הסיפור, את צריכה להבין שכל הסיפור שאנחנו מדברים על התחשבנויות, זה רק מהעשרה ימים האחרונים, הוא בשוטף קיבל." (עמ' 6 ש' 21 – 22 לנספח 12).
120. הסיבה החמישית - הסכום של 92,000 ₪ שולם לתובע בשתי העברות בנקאיות, במועדים כדלקמן: 13 ו-14 לחודש יולי 2020 ועל גבי אישור העברה הראשון נרשם: מחצית התחשבנות.
121. הסיבה השישית - הנתבע הצהיר כי התובע הציג לו נתונים שקריים ממערכת המנטור, אותה הוא ניהל, תוך ניצול העובדה כי דוחות כספיים מוכנים ומוגשים כשנתיים לאחר שנת המס (ס' 98 לתצהירו). הנתבע לא הציג דוחות כספיים של הנתבעת 1 אשר בהתאם לגרסתו זו במועד מתן עדותו כבר מוכנים והוגשו לרשויות המס וממילא לא טען ולא הראה הבדלים בין הנתונים במנטור לבין הנתונים בדוחות כספיים אלה.
122. הסיבה השביעית – במהלך ההתחשבנות ביום 24.6.2020 נכח סמנכ"ל הכספים יניב עמר וחזקה עליו כי בדק את הנתונים. הטענה כי סמנכ"ל הכספים קיבל ואישר נתונים שלא בדק – בלתי סבירה. יוזכר כי הניהול הפיננסי של הנתבעת 1 היה באחריות הנתבע (ס' 1.7 להסכם) ולכן, אולי ראוי היה לטענה זו שלא תטען כלל.
מה שולם לתובע במסגרת ההתחשבנות?
123. במהלך שיחה שהתקיימה בין הנתבע ומר יניב עמר לבין התובע ואשתו ביום 24.6.2020 (נספח 14 לתצהיר התובע) – עלה ויכוח בין התובע ואשתו לבין הנתבע וסמנכ"ל הכספים אשר נבע מהצעתו של הנתבע כי התובע ישהה בחל"ת ובמקביל יעבוד ויקבל המקדמה על פי ההסכם (עמ' 4 ש' 8 – 13 לנספח 14). בתחילת השיחה ביקש הנתבע מאשתו של התובע להכין תלוש שכר דמה עבור התובע ונתן לה נתון של 400,000 ₪ במקום 438,000 ₪. לפי הנתון של 400,000 ₪ אמור התובע לקבל 204,000 ₪ ברוטו (עמ' 6 לנספח 14).
124. הנתבע העיד כי הנתון של 438,000 ₪ ניתן לו על ידי התובע (עמ' 161 ש' 26 – 28 לפרוטוקול), אך לא הוכיח טענתו זו. הוא נשאל אלו נתונים הוא הפחית מהסכום של 438,000 ₪. בהתחלה השיב כי מדובר בסכום תיאורטי, לאחר מכן העיד שזה היה על חשבון רווחים ולבסוף הודה שהוא לא זוכר מה הופחת מסכום זה (עמ' 165 ש' 26, 28, עמ' 166 ש' 4 – 6, עמ' 169 ש' 18 – 20, 30, עמ' 170 ש' 1 לפרוטוקול). הנתבע לא ידע לתת תשובה. לשווא חזר וחיפש תשובה בתמליל נספח 14 לתצהיר התובע ולא מצא ולבסוף טען כי אשתו של התובע, שהיא מנהלת חשבונות, ערכה את תלוש השכר דמה והוא נסמך על כך.. (עמ' 168 ש' 13 – 14, 25 לפרוטוקול) ובא כוחו חיזק את ידיו משציין כי התשובה מצויה בנספח 9 לתצהיר התובע (עמ' 168 ש' 26 לפרוטוקול). עיינו בנספח 9 ולא מצאנו כל התייחסות לתלוש שכר דמה, למרכיביו ולסכומים שהופחתו ממנו.
125. הנתבע נשאל בחקירתו והעיד כך:
"ש: אז אני שואל האם הורדת, נכון שהורדת גם מהחישוב, מהנטו, מה-204, הורדת את כל ההוצאות האישיות שהיו, את כל הוצאות הרכב ואת זכויות הפנסיה ששילמת בחל"ת, נכון?
ת: על סמך הנתונים,
ש: שהוא הביא.
ת: רגע. לא. לא.
ש: הכל על סמך הנתונים.
ת: לא, לא. שנייה. שנייה. על סמך הנתונים שהוצגו מהמנטור, שהם לא מייצגים את המערך החשבונאי הכספי,
כב' הש' הרמל: כן.
העד, מר חדד: שכפוף להוראות החוק של מדינת ישראל, ושלא נערכו דו"חות מבוקרים על ידי רואי חשבון, נסמכתי על הנתונים האלה. על סמך הנתונים שהוא הציג. הוא הציג לי רווחים של 400, 500, לא זוכר כמה. היה מגיע לו על סמך הנתונים האלה כסף. זה בתיאוריה. בפועל, הוא הפסיד כסף." (עמ' 170 ש' 27 – עמ' 171 ש' 5 לפרוטוקול).
126. כאמור הנתבעים לא הציגו כל ראיות אובייקטיביות לתמוך בגרסתו זו של מנהלן ונראה שהאחרון מצא לו כמוצא אחרון לנפנף בטענה כי סמך על נתוני התובע והכל לצורך הליך זה בלבד. במחשבה נוספת מצאנו לציין כי אם אכן הנתבע סמך על נתוני התובע במהלך הפגישה מיום 24.6.2020 לצורך התחשבנות עמו על ארבע שנים שחלפו ובהתאם להסכם – משמע, שהנתבע לא ביצע במהלך שנים אלה כל בדיקה של נתונים והוא השתמש בחוסר תום לב בטענה הזו של הצורך בבדיקה – כסיבה לדחות עוד ועוד את ההתחשבנות. בנוסף, הנתבע מנהל שתי חברות עסקיות, שהן הנתבעות. אם הוא מצא לנכון להתחשבן עם התובע על סמך נתונים שהאחרון נתן לו, מבלי לבדוק אותם תחילה, הרי שזו החלטה עסקית שקיבל ועליה הוא אחראי. הוא לא יכול לחמוק מאחריותו. הנתבע לא יכול להלין על כדאיות העסקה בכלל ובוודאי שלא לאחר שניתן לו זמן רב ומלוא ההזדמנות לבדוק את הנתונים במנטור או הנתונים שנמסרו לו לטענתו על ידי התובע.
127. יותר מזה, הנתבע הודה בפני המשווקים באחריותו לכך שאישר לטענתו דברים שלא מקובלים בניהול עסק ולא מחפש אשמים (ראו בעמ' 2 ש' 20 – 23 לתמליל שיחה שהתקיימה ביום 29.6.2020 בין הנתבע, התובע, המשווקים סהר ואורן מרש ז"ל ומר יניב עמר – נספח 4 לתצהיר התובע). באותה שיחה הזכיר לו המשווק סהר כי כבר שנתיים וחצי הוא שם בפניו תמרורי אזהרה והוא בחר להתעלם מהם (עמ' 4 ש' 1 – 10 לנספח 4). דהיינו, הנתבע לא בדק נתונים גם כשהמשווקים הזהירו אותו לבדוק אותם.
128. מכאן עולה כי כבר בחודש יוני 2020 חשד הנתבע כי הנתונים במנטור לא מדוייקים וחרף זאת לא טרח לבדוק אותם גם לצורך הגשת כתב התביעה שכנגד ובחוסר תום לב מעלה טענות שלא נבדקו על ידו וממילא לא הוכחו. אנו רואים התנהלות זו בחומרה, שכן יש בה זלזול ובזבוז זמן שיפוטי יקר.
129. נוכח הודייתו זו של הנתבע – התובע נשאל והשיב כך:
"ש: תסכים איתי שבעצם שמי שמסר לאבי את הנתונים הכספיים זה אתם המשווקים.
ת: לא, טוב.
ש: אז למה אתה לא אומר את זה פה שזה לא נכון?
ת: שנייה, תכף, דקה, הכל בסדר. קודם כל שים לב, מאוד מוזר שמנהל פיננסי שאחראי על הניהול הפיננסי של חברה בת 22, 23 מיליון שקל, אולי אפילו יותר, כותב ש"בתקופה זו אני אישרתי דברים שהם לא מקובלים בניהול עסק, אני לוקח אחריות ואני לא מחפש אשמים מדברים שהתנהלו כמו שצריך ומה שעלה מחוסר הבדיקה שלי". מר חדד לא רצה ללמוד את תוכנת ה"מנטור", הוא לא הסתדר, לא יודע, הוא איש, הוא יזם, הוא איש חזון, הוא לא ממש בא לעבוד, הוא לא רצה לעבוד, הוא גם מציין את זה בכמה הזדמנויות. הוא היה אחראי על הניהול הפיננסי כן, יש דוקט, להגיד לך ב-100% שכל הדוקטים
האחרים של זוהר, של סער, מוזנים בצורה מדויקת? לא יודע להגיד לך וגם אמרתי לו את זה, אצלי הדוקטים היו מדויקים, מדויקים. נראה לך שאני הייתי יוצא מהבית, מוציא את הראש מהחלון בשביל פחות מ- 13% רווח?" (עמ' 22 ש' 21 – 35 לפרוטוקול).
130. על אי ידיעתו של הנתבע להתנהל עם תוכנת המנטור ניתן ללמוד מדבריו למשווק סהר ביום 16.10.2020 (דהיינו, לאחר ההתחשבנות עם התובע): "אתה יודע, שנינו יודעים, שאני לא התעסקתי אף פעם עם המנטור, ולא נגעתי אף פעם במנטור, ואני לא יודע להשתמש במנטור. נכון?" (עמ' 3 ש' 5 – 7 לתמליל, נספח ז' לתצהיר התובע בתביעת לשון הרע). בהמשך נדון בקבילות תמליל זה.
131. התובע העיד כי הנתונים נלקחו מתוכנת מנטור. הוא העיד כך:
"ההתבססות של הדברים, חברת "בשביל ישראל" רכשה לנו חברת "מנטור", תוכנת "מנטור" שהיא הייתה, זאת התוכנה שעבדנו איתה שהיא מחוברת ל"חשבשבת", היא מחוברת ל"חשבשבת", מוציאה דוחות גם מול ה"חשבשבת" וזה. הרווח והמחזור של כל דוקט היה מתוך ה"מנטור", הנתונים נלקחו מה"מנטור". ב-24 ליוני 20' שישבנו מר חדד ביקש מהסמנכ"ל כספים שלו מר עמר שירכז לו את הנתונים, אני ביקשתי מיניב עמר שירכז את הנתונים כולל של ההוצאות של הרכב והדלקים וכל זה כי צריך להוריד את זה ממני, שנייה. ישבנו בפגישה, ברובה נעימה כי באמת היה רצון גם שלו להשאיר אותי וגם שלי לא לעשות מהלך, רציתי להישאר, ובפגישה הזאת ישבנו וסיכמנו וסגרנו את עניין שכר העבודה, והוא הבהיר לי, סוכם שבסופו של דבר החוב שלו אליי 92 אלף שקל אחרי שהוא הוריד את כל מה שכביכול הוא נתן לי." (עמ' 19 ש' 28 – עמ' 20 ש' 3 לפרוטוקול).
132. לאחר מכן העיד התובע כי מי שנתן לנתבע את הנתונים ממערכת המנטור היה סמנכ"ל הכספים יניב עמר ולא הוא (עמ' 23 ש' 1 – 3 לפרוטוקול).
133. הנתבע נשאל בחקירתו ולא ידע לומר אם נוכו מהסכום של 204,000 ₪ הפקדות לפנסיה בסך 20,000 ₪ עבור התקופה בה שהה התובע בחל"ת. בהתחלה העיד שהוא לא זוכר, לאחר מכן העיד שהוא לא חושב ובסוף העיד שהוא לא זוכר וניסה להטיל האחריות על אשת התובע שערכה את תלוש השכר דמה (עמ' 171 ש' 10 – 24 לפרוטוקול).
134. בעדותו זו נתגלה שוב העדר בקיאותו של הנתבע במה שקורה בנתבעת 1. בנוסף לנסיונו לגלגל את האחריות לאשת התובע, ניסה להציע פתרון לשאלת הניכויים בתלוש השכר דמה והעיד ש: "הסכום של הרכב ששדרגנו את הרכב, היה איזה 120 ומשהו אלף. 120 ועוד 94, זה הסכום בערך. אם את רוצה נעבור על התמלול." (עמ' 170 ש' 13 – 14 לפרוטוקול). אנו לא מקבלים גרסתו זו כי היא לא מתיישבת עם התמליל נספח 9 לתצהיר התובע. אנו סבורים כי מהסכום של 438,000 ₪ נוכו מקדמות על חשבון 60 אחוזים מהרווח הגולמי שהתקבל בתיק הלקוחות של התובע ואשר שולמו לו במהלך ארבע השנים בתלושי שכר ובניכוי כל הוצאות הרכב מסוג סוזוקי-ויטרה. בכל מקרה, הנטל על הנתבעות להראות הניכויים בתלוש שכר הדמה והן לא עמדו בו.
135. מצאנו להתייחס לפנייתו של הנתבע לבית הדין ולעדותו כדלקמן: "רק אני רוצה שתביני עד כמה על עיוור הלכתי איתם, שנתתי לאשתו להפיק את התלוש. אוקיי?" (עמ' 168 ש' 28 – 29 לפרוטוקול). מעיון בנספח 14 לתצהיר התובע עולה כי הנתבע ביקש מאשתו של התובע להכין תלוש שכר דמה והוא אמר לה כך: "אז לכי, את יודעת לבנות? תלוש, את יודעת לבנות, נכון?" והוסיף "אז לכי תעשי את, תעשי את התלוש, תגידי לי כמה אני צריך לשלם, את תגידי לי, בואי, בבקשה, לכי, רציני." לאחר מכן ציינה אשתו של התובע כי הנתונים בענין הפקדות הפנסיוניות אינם נכונים. הנתבע, בתגובה, שלח אותה לתלוש. לאחר מכן התובע שאל כיצד בא לידי ביטוי מס מופחת בגין ארבע חודשים בהם לא עבד כי היה בחל"ת והתפתח ויכוח סביב נושא זה (ראו עמ' 1 – 3 לנספח 14 לתצהיר התובע). מכאן אנו מתרשמים שהנתבע לא הסתמך על נתונים כלשהם שלטענתו קיבל מהתובע. אלא שהנתבע היה ועודנו אדיש לכל הנושא של נתונים. הוא לא יודע אותם ולא טרח לדעת אותם. הוא לא הראה כי בדק אותם.
136. התובע העיד כי מהסכום ברוטו של 438,000 ₪ נוכו כל ההוצאות האישיות שהנתבעת 1 מימנה כנגד חשבוניות מס שהוא המציא לה (עמ' 36 ש' 12 – 16 לפרוטוקול).
137. התובע הצהיר כי עם קבלת התשלום של 92,000 ₪ - סיימו הצדדים את ההתחשבנות ביחס לשכרו בהתאם לס' 2.1 להסכם, ממנו הופחתו תשלומי המקדמות החודשיות בסך 26,000 ₪ בתלושי השכר וכלל הוצאות מעסיק ששילמה הנתבעת 1 עד אותו מועד, כולל תשלום מלא שלו על הרכב מסוג סוזוקי ויטרה (ס' 87 לתצהירו). בחקירתו העיד התובע ביחס לסכום האמור ששולם לו כך: "הייתה פגישת התחשבנות ב-24.6, הסמנכ"ל שלו הציג לו מספרים, המספרים האלו מקובלים וזה נסגר, שכר העבודה נסגר." (עמ' 36 ש' 20 – 21 לפרוטוקול).
138. מכל המפורט אנו מוצאים כי גרסת התובע נתמכת בראיות בתיק וסבירה ואילו גרסת הנתבעות לא הוכחה. לכן גרסת התובע עדיפה בעינינו ואנו מקבלים אותה וקובעים כי הנתבעת 1 שילמה לתובע 92,000 ₪ בשני תשלומים, בימים 13 ו-14 לחודש יולי 2020 עבור התחשבנות של ארבע שנים שחלפו ועוד נותרה חייבת לו 66,000 ₪ עבור רכב הסוזוקי.
139. אין חולק כי הנתבעת 1 לא הנפיקה תלוש שכר בגין התשלום של 92,000 ₪.
140. בחקירתו את התובע, ניסה בא כוח הנתבעות להראות כי במקביל לפגישה כאמור ביום 24.6.2020 בענין ההתחשבנות – התובע ניהל משא ומתן עם זוהר לעבור לעבוד אצלו בחברה החדשה שהקים. התובע הכחיש זאת. בא כוח הנתבעות הפנה את התובע לעמ' 4 לתמליל שיחה מיום 25.6.2020, (נספח 20 לתצהיר הנתבע), שבו לטענתו התובע אמר לנתבע כי יכול היה לגמור עמו את העניינים כי יש לו הצעה לקבל 240 אלף ₪ מזוהר והציג לתובע טענה כדלקמן: "אבל עכשיו שאני רואה את התמלול והזכרת לי, הגעתי לשיחה הזאת במהלך ההכנה ואני רואה שבעצם סחטת את מר חדד. אתה בא אומר לו "יש לי רבע מיליון מזוהר, אם אתה לא תיתן לי כסף אני היום עם זוהר אשב ואקלף תפוזים בבית", זה מה שאתה אומר." התובע שלל טענה זו (עמ' 12 ש' 2 – 6 לפרוטוקול). מעיון בנספח 20 עולה כי הנתבע הודה כי הכסף מגיע לתובע. הוא אמר: "גם ככה מגיע לך הכסף. תקבל אותו מסודר, איך שאתה רוצה. גם ככה כאילו אני נותן לך את המשכורת. אם לא, אם עד סוף השנה נגיד לא תהיה הכנסה לא יהיה כלום, אתה מקבל הכל מסודר." (עמ' 5 ש' 10 – 13 לנספח 20).
141. התובע אפוא הכחיש הניסיון להראות כי הסך של 92,000 ₪ שולם לו על חשבון רווחים עתידיים, תוך כדי סחיטה של הנתבע, טענה שלא נטענה בכתב ההגנה המתוקן, והעיד כך: "סליחה, מר חדד היה חייב לי כספים מארבע שנות עבודה, אתה מערבב בין שני דברים, כסף, שכר עבודה. לא פיצויים, לא הבראה, לא חופשה, לא כלכלה ולא אש"ל. שכר עבודה." (עמ' 12 ש' 10 – 12 לפרוטוקול).
142. משהגענו למסקנה כי הסכום ששולם לתובע בסך 92,000 ₪ הינו חוב עבר של הנתבעת 1, שהגיע לתובע עבור ארבע שנות עבודה שחלפו – אנו מחייבים את הנתבעת 1 להנפיק תלוש שכר כדין לתובע. כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הפיצוי הנתבע בסך 5,000 ₪.
שווי הרכב:
143. התובע זכאי לשווי הרכב מסוג סוזוקי ויטרה בסך 66,000 ₪. התפטרותו לא אפשרה עוד לזקוף חוב זה של הנתבעת 1 כך שישמר במסגרת זכות התובע לשווי הרכב החדש מסוג סובארו פורסטר. לכן הוא זכאי לקבל שווי רכב זה עם התפטרותו. לנתבע היה ברור כי התובע זכאי לשווי רכב זה והוא אף הציע לשלם לו אותו ביחד עם הסכום של 92,000 ₪ במסגרת שיחת ההתחשבנות ביום 24.6.2020.
144. מתמליל השיחה מיום 24.6.2020 עולה הסכמה כי שווי הרכב מסוג סוזוקי ויטרה הינו 66,000 ₪ (נספח 9 לתצהיר התובע) ומיד לאחר שהתובע הודיע לנתבע בכתב על התפטרותו ביום 8.10.2020 – הוא ביקש ממנו, בין היתר, לשלם לו שווי רכב זה בסך 66,000 ₪ (נספחים י' ו-יא' לתצהיר התובע).
145. מצאנו להתייחס לשלוש טענות של הנתבעות בענין הרכב (ס' 141 לכתב ההגנה המתוקן). הטענה הראשונה - התובע סירב לשלם יתרת שווי הרכב מסוג סוזוקי ויטרה שקיבל מהנתבעת 1 לאחר שהיא נענתה לבקשתו והחליפה את רכבו לרכב עם ארגז מטען גדול. טענה זו לא ברורה. בכתב ההגנה המתוקן טענו הנתבעות כי בשל דרישת התובע הנתבעת 1 רכשה עבורו רכב בשווי 197,000 ₪ במקום 135,000 ₪ כמוסכם וזאת, לטענתן, על חשבון רווחים עתידיים שהיתה אמורה לקבל ככל שהתובע לא היה מפר את ההסכם (ס' 43 לכתב ההגנה המתוקן). גם טענה זו לא ברורה. שתי טענות אלה נסתרו בעדותו של הנתבע. הוא העיד כי אינו יודע את שווי הרכב שרכש לתובע ומשנשאל על ידי בית הדין: "אדוני לא זוכר מה הייתה עלות הרכב כשאדוני רכש אותו?" השיב: "לא. לא, לא הסתכלתי להם אף פעם על הגרוש." (עמ' 138 ש' 19 – 20 לפרוטוקול). בנוסף, מעדותו עולה כי לא רכש לתובע רכב בשווי 197,000 ₪ בהתחלה אלא את הסוזוקי ויאטרה. מאוחר יותר, בשנת 2019, רכש סובארו עבור התובע וגם אז לא ברור מה היה השוויו (עמ' 138 ש' 31 – עמ' 139 ש' 16 לפרוטוקול). אין חולק כי התובע שילם את כל תשלומי הליסינג בגין הרכב מסוג סוזוקי ויטרה. משכך – טענה זו של הנתבעות - נדחית.
146. בחקירתו נשאל הנתבע מדוע לא העביר את הסוזוקי ויאטרה על שם התובע בתום תקופת הליסינג. הנתבע העיד תחילה כי תקופת הליסינג כנראה לא הסתיימה. לאחר מכן, העיד כי החליף לתובע את הרכב על סמך רווחים שהציג בפניו וכמקדמות (עמ' 139 ש' 25 – עמ' 140 ש' 10 לפרוטוקול) והוסיף: "זה, כמו שאתה נותן מקדמה, הרכב הקודם היה סוג רק של כסף על חשבון התשלום. הפחיתו את התשלום. בגלל זה הוספנו רק 100 ומשהו אלף." (עמ' 141 ש' 4 – 6 לפרוטוקול). עדותו זו של הנתבע לא ברורה ולא מעוגנת בראיות. הוא לא הראה כי התובע ביקש ממנו להחליף לו את הרכב. מהראיות עולה כי זו היתה החלטה עצמאית של הנתבע בתגובה להבנתו כי התובע נפגש עם אגד תיור ועומד להתפטר מעבודתו בנתבעת 1.
147. טענה שניה, הנתבעות טענו כי חלקו של התובע ברווח הגולמי בתיק הלקוחות שלו לא כיסה את עלויות הליסינג והנתבעת 1 מימנה הוצאות אלה וההוצאות התפעוליות השוטפות. טענה זו לא פורטה ולא הוכחה ומבוססת על טענה שגויה, לפיה התובע היה זכאי ל-60 אחוזים מהרווח הגולמי של הנתבעת 1 (ס' 140 לכתב ההגנה המתוקן ונספח 22 לכתב ההגנה המתוקן) ולא היא. בהתאם להסכם, התובע זכאי ל-60 אחוזים מהרווח הגולמי בתיק הלקוחות שלו. יתרה מזו, הנתבעות בעצמן הודו כי "עד לחודש 3/2020 פעילות הנתבעת צלחה ותיק הלקוחות שניהל התובע אצל הנתבעת עמד על מחזור של כ-8 מיליון ₪ בשנה!!" (כך במקור בס' 62 לכתב ההגנה המתוקן). טענה זו גם לא עולה בקנה אחד עם מכתב רו"ח שהציגו הנתבעות (נספח 21 לתצהיר הנתבע), ממנו עולה כי לאחר ניכוי ההוצאות שחלו על התובע – עדין נותרו בידיו רווחים גבוהים. לכן הטענה השניה נדחית.
148. ועוד, הנתבע העיד כי אם התובע רוצה לקבל את הרכב בתום תקופת הליסינג, "הוא היה צריך להרוויח מה-60 אחוז, לכסות גם את עלויות השכר, את עלויות הרכב, את כל העלויות הסוציאלית כפי שציינו בסעיף 2.1 עד 2.5 להסכם, ורק אז הוא יהיה זכאי לקבל. כי אם הוא לא הגיע לרף הזה, הוא לא כיסה ואינו זכאי למלוא התמורה, אלא החברה סופגת את, את העלויות של זה. בין אם, בין אם הוא לא הגיע. אוקי?" (עמ' 101 ש' 2 – 7 לפרוטוקול). נראה שהנתבע בעדותו זו התכוון לרכב מסוג סובארו פורסטר ולא לרכב סוזוקי ויטרה. התובע לא תבע את שווי הסובארו. אין חולק כי בשל התפטרותו – התובע לא סיים לשלם את כל תשלומי הליסינג בגין רכב הסובארו. לכן עדותו זו של הנתבע לא רלוונטית. התובע שילם את כל תשלומי הליסינג בגין רכב הסוזוקי ועל כן הוא זכאי לשווי רכב זה.
149. טענה שלישית, לטענת הנתבעות, התובע חתם על כתב ויתור הדדי ביום 13.7.2020 (נספח 16 לכתב ההגנה המתוקן). התובע לא ויתר על שוויו הרכב מסוג סוזוקי ויטרה במסגרת כתב ויתור זה והדברים עולים מהדברים שהחליפו התובע והנתבע בהודעות ווטסאפ כתובה ומוקלטת (נספח 10 לתצהיר התובע).
150. הנתבעות אפוא, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובע שווי הרכב בסך 66,000 ₪ בצירוף ריבית שקלית ממועד סיום יחסי עבודה (8.10.2020) ועד התשלום במלא בפועל.
גמול שעות נוספות:
151. התובע הצהיר כי עבד 10 – 12 שעות בממוצע ביום עבודה (ס' 121 לתצהירו) ולא קיבל מלוא הגמול הנדרש בגין עבודתו זו.
152. כאמור ההסכם אינו מסדיר אורך יום עבודה רגיל ולכן הנטל על הנתבעת 1 להוכיח כי התובע לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו (ס' 26ב(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר).
153. הנתבעים לא הציגו דוחות נוכחות של התובע. הם טענו להגנתם שלוש טענות כדלקמן:
154. הטענה הראשונה - התובע עבד במשרת אמון בתפקיד משווק טיולים כמוגדר בהסכם (ס' 4 לתצהיר הנתבע). הנתבע הצהיר כי התובע ניהל את פעילות הנתבעת 1 בתחום שיווק הטיולים והיה "אדון לעצמו" ואילו הנתבע עסק בתחום הפיננסי. לכן התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות (ס' 32 לתצהירו). זאת מכח סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה), הקובע כי חוק זה אינו חל על העסקה של "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי." (ס' 142 לכתב ההגנה המתוקן).
155. סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה נדון בע"פ (ארצי) 16/08 מדינת ישראל – משרד התעשיה, המסחר והתיירות – בסט ביי רשתות שיווק בע"מ (4.1.2009)(להלן – פסק דין בסט ביי), בו נקבעו מאפייני תפקיד הנהלה כדלקמן:
"מיקום בהירארכיה הארגונית: כל ארגון בנוי בדרך כלל בצורה הירארכית ובו דרגים שונים הנמצאים האחד מעל השני. חוק שעות עבודה ומנוחה נועד לחול על מירב העובדים שבארגון, כך שהמושג "תפקיד הנהלה" עליו לא יחול החוק צריך להתפרש כמתייחס לשכבת ההנהלה הבכירה בארגון אשר באופן טבעי מזוהה עם מעמד "המעסיק" או שהיא נועדה לייצג אותו. מדובר בדרג הנושא באחריות הכוללת הגבוהה ביותר לתפקוד הארגון והוא זה הנדרש בדרך כלל לבצע את עבודתו בלא מסגרת קבועה ונוקשה של שעות עבודה מוגדרות."
סמכות לקבוע מדיניות:
"מנהל הוא מי שקובע את מדיניות הנהלת המפעל, מיישם את החלטות ההנהלה ומביאן לכלל ביצוע, ויש לו שיקול דעת עצמאי בביצוע מדיניות ההנהלה ובהתאמתה למציאות המשתנה... 'תפקיד ניהול' אינו כולל עובד המבצע את מדיניות הנהלת המפעל תוך קבלת החלטות וביצוע פעולות הנובעות מאותה מדיניות, אם אלה אינן מחייבות שיקול דעת עצמאי, ואינן נעשות מחוץ למסגרת המדיניות הקבועה" (דב"ע מט/7-2 מישל רבות - הורמון שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כא (1) 117)."
"שכר ותנאי עבודה: תפקיד הנהלה, הכרוך בדרך כלל בעבודה בשעות חריגות ובתנאים מיוחדים, נהנה באופן טבעי משכר גבוה ומתנאים נילווים מיוחדים שאינם נחלתם של העובדים "הרגילים". שכר ותנאי העסקה מיוחדים וחריגים יכולים לשמש אינדיקציה להיותו של התפקיד בגדר "תפקיד הנהלה"."
"טיבו של התפקיד: מאפיין נוסף היכול להצביע על היותו של תפקיד מסויים במעמד של "תפקיד הנהלה" במובן החוק הוא טיבו של התפקיד ומעמדו בארגון. מאפיין זה קשה להגדרה מדוייקת אך הכוונה היא לאותם תפקידים בארגון בהם נדרש העובד - בין אם על פי דרישות המעסיק ובין אם בשל טיבו ומהותו של התפקיד - לעמוד לרשות המעסיק בשעות לא שגרתיות או לעבוד בלא מסגרת קבועה של שעות עבודה."
156. נקבע כי מאפיינים אלה אינם בבחינת רשימה סגורה ואפשר שבמקרה נתון יתקיימו מאפיינים נוספים או שלא יתקיימו כל המאפיינים האמורים לעיל. "בכל מקרה שאלת תחולת סעיף 30(א) במקרה נתון תיקבע על ידי שילובם של המאפיינים ובחינתם לאור אופיו של הארגון בו מדובר, טיבו ומתכונת פעילותו, כל זאת על רקע תכלית החוק להחלת הוראותיו של ציבור עובדים גדול ככל האפשר."
157. באשר ל"תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי" נקבע כי כל בעל תפקיד בארגון נדרש לאמון כללי ואישי כלפי מעסיקו או כלפי הממונים עליו, כך שמרכיב האמון האישי בלבד אינו מחריג את העובד מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה. כדי שחוק זה לא יחול על עובד הממלא תפקיד כזה "צריכה להתקיים זיקה קרובה ומיוחדת של בעל התפקיד בו מדובר ל"תפקיד הנהלה" עליו לא חל החוק, כגון – מנהל לשכה של מנהל חברה או נהג מנכ"ל... אפשר גם שהחוק לא יחול על עובד השותף לסודות המפעל או שהוא איש סודה של ההנהלה... גם לעניין זה ניתן לבחון את רמת השכר הניתנת לעובד ומידת חריגותה מתנאי השכר המקובלים בארגון."
ראו ס' 15 – 22 לפסק דין בסט ביי. ההדגשות במקור. א.ה).
158. כפי שקבענו לעיל, מההסכם עולה כי בשל מומחיותו כמשווק טיולים, בוטאה ציפייה משותפת של הצדדים כי הוא יהוה חלק ממשי ועיקרי בהתפתחות הנתבעת 1 ומקסום רווחיה (ס' 1.4 להסכם). עם זאת ההסכם לא הקנה סמכויות מיוחדות לתובע מלבד השתתפות בקבלת החלטות בנושאים ספציפיים שהוגדרו בהסכם והוכפפו למסגרת שכר שקבע הנתבע, שהוא גם זה שהיה אחראי על הפן הפיננסי של הנתבעת 1. התובע לא היה בעל מניות ולא דירקטור בנתבעת 1, לא קבע מדיניות של הנתבעת 1. הנתבעים לא טענו ולא הראו אחרת.
159. מעיון בהסכם ובראיות בתיק עולה כי בעת בו גויס התובע כמשווק טיולים בנתבעת 1 או בסמוך לפני ואחרי – גויסו גם משווקי טיולים נוספים, כמו זוהר, סהר והמנוח אורן מרש ז"ל וכל אחד מהם ניהל את תיק הלקוחות שלו וגייס לקוחות חדשים. הנתבעים לא טענו ולא פרטו את המערכת ההיררכית בין התובע לבין המשווקים האחרים, אם היתה כזו. מהראיות בתיק עולה כי כל אחד מהמשווקים קיים קשר ישיר עם הנתבע והוא זה אשר ניהל אותם.
160. מהראיות עולה כי המשווקים לא היו לגמרי חופשיים מהתערבות ופיקוח מצד הנתבע. התובע הצהיר כי הנתבע ניסה להתערב בעבודת רכז ההדרכה ומתאמות הטיולים ולחייבם לבצע עבודה שלא הוסכם עליה בהסכם העבודה שלהם. התובע ושאר המשווקים עמדו חוצץ בין עובדים אלה לבין הנתבע ומנעו ממנו להתערב (ס' 32 – 33 לתצהירו). בחקירתו העיד התובע כי "הצלחנו במידה מסוימת לנטרל את מר חדד מלהתעסק לנו בתחום של ידיעת הארץ, בתחום שאנחנו מומחים בו וזה להוציא טיולים והתחננו אליו להתעסק בתחום הפיננסי." (עמ' 9 ש' 16 – 18 לפרוטוקול).
161. מגרסתו זו של התובע עולה כי הנתבע לא שמר על הפרדה בין תפקיד המשווקים לבין תפקידו בניהול הפיננסי אלא ניסה להתערב בעבודתם ולפקח עליהם, הגם שלא היה לו כל מושג בתחום שיווק טיולים.
162. עדות נוספת להתערבות הנתבע בעבודת המשווקים ניתן למצוא בתמלול שיחה של הנתבע עם המשווק סהר מיום 21.6.2020 (נספח 5 לתצהיר התובע), שם נאמרו הדברים כדלקמן:
"סהר: אני יש לי את הלו"ז שלי, אני צריך לנהל את התיק שלי. אתה אומר לי אני משווק בלבד? תן לי לנהל את התיק שלי. זהו.
אבי: אני מגדיר לך את היעדים.
סהר: אתה לא מגדיר לי שום יעדים אני אגדיר לעצמי.
אבי: לא. [לא ברור]
סהר: כן. סליחה, אתה לא.. אם אתה.. אתה.
אבי: אם אני משלם לך את המשכורת..
סהר: אתה משלם לי את המשכורת, אתה לא מנהל אותי ואתה לא מנהל את התיק שלי בשיווק.
אבי: בוא תקשיב טוב. אני גם מנהל אותך, ואם אני ארצה לנהל את התיק של אני גם אוכל לנהל.
סהר: אתה לא מנהל את התיק שלי, גם כתבנו את זה בחוזה שלי. [לא ברור] שלי, [לא ברור] שלי.
אבי: אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה בחוזה..
סהר: אוקיי..
אבי: בסדר? אתה כפוף אליי, לא אני כפוף אלייך. בסדר, זה לא רק אתה..
סהר: א' זה לא נכון.
אבי: לא רק אתה, כולכם פה כפופים אליי.
סהר: לא.
אבי: כן. בסדר? כשאתה רוצה לבדוק את זה אתה יכול לבדוק את זה איפה שאתה רוצה, באיזה בית דין לעבודה שאתה רוצה. [לא ברור]. חוץ מעניין כספי שהסדרתי איתם כל השאר אתם.." (עמ' 6 ש' 25 – עמ' 7 ש' 18 לנספח 5).
163. התערבותו של הנתבע בעבודת המשווקים מעידה על פיקוח או למצער על כוונה לפקח ומעדויות התובע והמשווק סהר עולה כי הפיקוח לא היה על דעת המשווקים ובניגוד למוסכם בינם לבין הנתבעת 1. משכך, הנתבעים לא יכולים לטעון כי התובע מילא משרת אמון ובאותה שעה, בפועל, לגלות אי אמון בו ולנסות לפקח על עבודתו.
164. בנסיבות אלה, הנתבעים לא הוכיחו כי התובע מילא משרת אמון ולכן טענתם כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל מכח סעיף 30(א)(5) לחוק – נדחית.
165. הטענה השניה: הנתבע העיד כי לתובע לא היו שעות עבודה וכי התובע ניהל את עצמו ועשה מה שהוא רצה. אין לו רישומי נוכחות של התובע והוא לא יכול היה לעקוב שעות העבודה שלו (עמ' 135 ש' 10 – 11, 13, 26 – עמ' 136 ש' 4 לפרוטוקול). הוא העיד עוד כי הדרך שלו להפריך את טענת התובע כי עבד שעות נוספות היא בבדיקת הדרכון שלו: "לך, רק דרך אחת. לך תוציא את הפספורט שלו, תראה בכמה חופשות הוא היה במהלך השנה. תראה את חופשות בית ספר." (עמ' 136 ש' 23 – 24 לפרוטוקול). בנסיבות אלה חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליו מכח סעיף 30(א)(6) לחוק המתייחס ל"עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם."
166. טענה זו תמוהה. שכן אם יש בה ממש – לא ברור על סמך אילו נתונים קבעה הנתבעת 1 מספרי שעות העבודה של התובע בתלושי השכר שהוצגו. הנתבעים לא הסבירו זאת.
167. התובע העיד כי דיווח על שעות עבודתו לנתבע, אך הדיווח היה ברמה של "איפה הייתי היום, איפה עשיתי אתמול, לאן אני נוסע, אני עכשיו ארבעה ימים באילת, אני עכשיו חמישה ימים ברמת הגולן, זה עבודה של 12/24." (עמ' 27 ש' 21 – 22, 32 – 34 לפרוטוקול). עוד העיד כי "רוב העבודה היא בביצוע, ביצוע אתה מ-7:00 בבוקר עד 7:00 בערב בביצוע, בטלפונים." לכן היה חופשי לא להגיע על בסיס יומי למשרד, לצאת לפגישות מחוץ למשרד, לעבוד בבית מבלי להודיע לאיש. עם זאת העיד כי ניתן היה לפקח על שעות עבודתו הגם שלא ידע לומר כיצד (עמ' 28 לפרוטוקול).
168. מאידך, מעיון בטפסי 106 לשנים 2018 – 2019 (נספח ב' לתצהיר התובע) עולה כי בשנים אלה קיבל התובע גמול שעות נוספות בסך 20,400 ₪ לשנה. התובע לא התייחס לכך בתביעתו לגמול שעות נוספות ולא ברור כיצד חושבו. לא הוצגו טפסי 106 לשנים 2016 – 2017 ולא ברור אם גם בהן שולם לתובע גמול שעות נוספות.
169. התובע לא הראה כי במהלך תקופת העסקתו הוא עמד על זכותו לגמול שעות נוספות. התובע עובד חזק, בעל מומחיות ובקיאות שלא היתה לנתבעים והוא ידע לעמוד על זכויותיו. הוא העיד כי הערבות של הנתבעת 2 לקיום התחייבות הנתבעת 1 על פי ההסכם - ניתנה על פי דרישתו והוא העלה את אי שביעות רצונו מדרך הפיצול של המקדמה בתלושי השכר על הכתב (נספח יג' לתצהיר התובע).
170. נוכח עדותו של התובע, אנו מקבלים גרסת הנתבעים וקובעים כי הוראות חוק שעות עבודה לא חלות על הצדדים מכח סעיף 30(א)(6) לחוק.
171. טענה שלישית - הנתבעות טענו כי בהתאם לכתב הויתור ההדדי, הנתבעת 1 אינה חבה לתובע דבר כעובד ו/או בהתאם להסכם (ס' 115 לכתב ההגנה המתוקן).
172. התובע הצהיר כי עם תשלום הסך של 92,000 ₪ "...אנו סיימנו את ההתחשבנות ביחס לשכר שלי בהתאם לחוזה העבודה (תשלום 60% מהרווח הגולמי בתיק הלקוחות בהפחתת תשלומי המקדמות החודשיות בסך 26,000 ₪ בתלושי השכר וכלל ההוצאות ששילמה התובעת (צ.ל. הנתבעת 1 – א.ה) עד אותו מועד – כולל תשלום מלא שלי לסוזוקי ויטרה)." (ס' 87 לתצהירו).
173. בנסיבות אלה, נראה כי התובע ויתר על זכותו לשכר נוסף בגין עבודה בשעות עבודה נוספות.
174. מכל המפורט תביעת התובע לרכיב של גמול שעות נוספות – נדחית.
פדיון חופשה:
175. התובע טען כי לא קיבל פדיון ימי חופשה אלא קיבל דמי חופשה קבועים בתלושי השכר בסך 1,200 ₪ לחודש מבלי לאפשר לו חופשה בפועל. לטענתו, רישום שעות חופשה בתלוש השכר כחלק משכרו הקובע אינו חוקי ולפיכך הוא זכאי לפדיון של 48 ימי חופשה (ס' 57 – 59 לכתב התביעה המתוקן).
176. "תכליתו של חוק חופשה שנתית היא, שהעובד יקבל את חופשתו בעין. מטרתו היא סוציאלית - שהעובד ינוח מעבודתו וינפוש. אין מטרתו של חוק חופשה שנתית להגדיל את שכרו של העובד, אלא לדאוג לרווחתו. מעביד המשלם לעובד "פדיון חופשה" בתוך תקופת העבודה, במקום להעניק אותה לו בעין, גם בהסכמת העובד ואפילו על פי דרישתו, עלול להסתכן בתשלום כפול. תוצאה זו, הנראית ממבט ראשון בלתי צודקת בשל התשלום הכפול, היא הדרך לשמור על נורמה כה חשובה במשפט העבודה המגן. הדרך היחידה המותרת לתשלום פדיון חופשה היא, כאשר חדל העובד לעבוד מבלי שניתנה לו החופשה המגיעה לו. במקרה כזה ישלם לו המעביד את פדיון יתרת ימי החופשה שלא הספיק לנצל בתקופת עבודתו." (ע"ע(ארצי) 1144/04 אברהם מרחיב – מוקד אמון סביון (1981) בע"מ (21.12.2006), ס' 31. הדגשה במקור).
177. הנתבעות טענו כי התובע לא היה מגיע כלל לעבודה בחודשים יולי-אוגוסט וחופשות של בתי הספר, למעט פעם אחת בשבועיים. הוא שהה הרבה פעמים בחוץ לארץ ו/או בביתו. היו לו עובדים ומתאמות אשר עשו עבורו את כל העבודה. הוא שהה מספר חודשים במהלך תקופת העבודה בחוץ לארץ מבלי לבקש אישור, שכן היה אדון לעצמו. לדוגמא 42 יום בארה"ב, שבוע בבודפשט, שבוע ברומניה, שבוע ביוון, בולגריה, ורונה באיטליה ועוד שלל מדינות בעולם. מבלי לגרוע מהעובדה שהתובע כלל לא היה מגיע למשרדי הנתבעת 1, הרי שבאופן קבוע יום בשבוע היה התובע ביום חופש מלא ועל כן קיבל מדי חודש ימי חופשה בתלוש השכר שלו וזאת בהתאם להסכם (ס' 103 – 105 לכתב ההגנה המתוקן).
178. הנתבע העיד כי התובע היה בכל חודש – שבועיים בחופש. "הוא היה בעלים בחברה. הוא התנהג כמו בעלים." (עמ' 111 ש' 18, 24 לפרוטוקול). באשר לנטען בס' 105 לתצהירו – נשאל הנתבע והעיד כך:
"עו"ד כהן: באיזה יום התובע היה בחופש?
העד, מר חדד: מי עקב אחריו? לא ראית אותו בכלל.
ש: הוא היה יודע שזה היה יום החופש שלו?
ת: הוא שותף, בעלים. הוא ניהל את האנשים. אף אחד לא יכול לנהל אותו.
...
ש: אז אם הוא כל שבוע ביום חופש,
ת: זהו.
ש: אז למה לא הורדת לו 4,
ת: לפחות.
ש: ימי חופש בחודש בתלוש?
ת: כי זה מה שסיכמנו.
ש: טוב.
ת: אני, את הסיכומים שאני מסכם, אני יודע לכבד." (עמ' 112 ש' 22 – עמ' 113 ש' 17 לפרוטוקול).
179. התובע אישר בעדותו כי במהלך תקופת העסקתו שהה בארה"ב במשך שלושה שבועות וכן העיד כי בדרך כלל בקיץ הוא נוסע לחוץ לארץ (עמ' 26 ש' 32 – עמ' 27 ש' 4 לפרוטוקול). עדותו זו סותרת את טענתו כי לא יצא לחופש. הגם שהעיד כי בשהייתו בארה"ב עבד (עמ' 26 ש' 33 לפרוטוקול) – הוא לא הוכיח כי בעת שהייתו מעבר לאוקיינוס שיווק טיולים לתלמידים בישראל.
180. מעדויות הצדדים אנו מתרשמים כי התובע ניצל ימי חופשה בפועל מידי שנה, בסוף שנת הלימודים וגם במהלכה ולכן לא מצאנו פגם בתשלום החודשי ששולם לו עבור דמי חופשה. בנוסף, דמי חופשה נכללו בין הרכיבים ששולמו לתובע בהתאם להסכם ובהצהרתו בס' 87 לתצהירו ובחתימתו על כתב הויתור ההדדי – גילה דעתו כי קיבל דמי חופשה במסגרת ההתחשבנות הסופית וויתר על תביעה או טענה בענין זה.
181. על כן תביעת התובע בגין רכיב דמי חופשה – נדחית.
שהות בחל"ת:
182. מהראיות בתיק עולה כי בחודש יוני 2020 מצב הדברים בין הצדדים היה כדלקמן:
א. התובע שהה בחל"ת. בהתאם לסיכום שלו עם הנתבע ביום 15.8.2020 היה אמור לשוב לעבודה.
ב. במהלך שהייתו בחל"ת או למצער בחלקה, התובע עבד. הוא עבד עם זוהר בגביה וגייסו ביחד קרוב ל-4 מיליון ₪ מבתי ספר (ס' 57 לתצהירו). בחודש יוני 2020 התובע דיווח לנתבע כי סגר חטיבה שלמה בקרית אונו בשווי של 200 – 220 אלף ₪ (ראו תמליל השיחה, נספח 7 לתצהיר הנתבע).
ג. הנתבע צפה כי לא יהיו טיולים של בתי ספר ולא תהיה עבודה בשנת הלימודים הקרובה (תש"פ ותשפ"א). ראו תגובתו לדיווח של התובע בענין חטיבה שלמה בקרית אונו (עמ' 1 לנספח 7 לתצהיר הנתבע). ראו הודעתו למשווקים, במענה למייל של התובע מיום 22.6.2020 – כי הם נשארים בחל"ת עד חודש ספטמבר 2020 והוסיף: "לגבי הטיולים לשנה הבאה כרגע זה לא על הפרק מבחינתי. כשנחזור בספטמבר ואם נחזור כי אף אחד לא יודע אם לא יהיה גל שני ושלישי נדבר על טיולים." (נספח ז' לתצהיר התובע).
ד. הנתבע התכוון לשנות את ההסכם לרעת המשווקים. ראו הודעתו למשווקים בחודש יוני 2020, כי "... לאור המצב שנוצר בחברה בעקבות משבר הקורונה אינני יכול להמשיך במתכונת הקיימת החישוב מיום 010720 יהיה לפי 45 אחוז מרווחי התיק האישי שלו. אני מתכוון ללמוד את תהליכי הרכש מול הספקים כדי לשפר רווחיות וכדי לחזק את החברה יותר. כל נושא כספי יהיה דרכי בלבד. סוגיית ליבה בנושא המדריכים נשב נקבע מדיניות והגדרות לגבי השנה הבאה. בנימה אישית ניסיתי לעשות הכל ועדין מנסה שהכל יהיה בסדר וימשיך לטובה." (נספח ה' לתצהיר התובע).
ה. משמע, מצבה הפיננסי של הנתבעת 1 בחודש יוני 2020 אינו משביע רצון ובכוונת הנתבע לבצע בה שינויים ובתוך כך להתערב בפועל בעבודת המשווקים.
ו. התובע הודיע על כוונתו להתפטר וביקש כי יערך לו גמר חשבון (ראו נספח ו' לתצהירו). בשל כך נערכה התחשבנות בין הצדדים ביום 24.6.2020 והתובע עמד לקבל הסך של 92,000 ₪.
183. ביום 12.7.2020 נפגש התובע עם הנתבע במטרה לקבל את התשלום של 92,000 ₪ וחרף הסיכום כי ישוב לעבודה מחל"ת ביום 15.8.2020 – נוכח פרסום החלטת הממשלה לדחות את החזרה מחל"ת עד חודש יוני 2021 – הם סיכמו "שברגע שהטיולים יראו ניצני חזרה, אני אשוב לעבודה." (ס' 78 לתצהירו ועמ' 4 ש' 17 – 18 לנספח 17 לתצהיר התובע). באותו מעמד הודיע לו הנתבע כי יקשה עליו להמשיך ולקיים את הוראות ההסכם בשנת 2020 וכי הוא מצפה מהתובע בהמשך לחתום על הסכם חדש (ס' 79 לתצהירו). הנתבע השיב שבינתיים זה לא רלוונטי והתנגד לכך כי לטעמו ה-60 אחוזים בפועל הם רק 50 אחוזים (עמ' 11 ש' 22 – 27, עמ' 12 ש' 16 – 17 לנספח 17 לתצהירו).
184. התובע הצהיר כי באותו מעמד הנתבע איים עליו שאם יעז לעזוב את הנתבעת 1 הוא יראה זאת באופן שלילי וכדי להרגיע את הרוחות, התובע הבטיח לו שהוא נשאר איתו ולא יעזוב את הנתבעת 1, בטח לא לחברה של זוהר. עם זאת התובע התנה הסכמתו זו בכך שהנתבע יספק לו כלים ומשאבים כדי שיוכל להרים בחזרה את תיק הלקוחות שלו ושלא יפגע בזכויותיו (ס' 80 – 82 לתצהירו). התובע לא פירט לאלו כלים ומשאבים הוא התכוון, אך ניתן להבין כי התובע התנה הסכמתו בכך שהנתבע לא יפגע בזכויותיו כפי שעשה עד למועד ההתחשבנות.
185. מעיון בנספח 17 לתצהיר התובע עולה כי הנתבע דיבר על זוהר בפן של אמון או שבירת אמון והוסיף כך: "אם מחר תחליטו שאתם לא רוצים להמשיך איתי אני מקבל את זה, נותן לכם מכתב מסיים אתכם יפה, אחרי שאני חותם איתך לא לפני, אבל אם אתם תחליטו שאתם נשארים, אין מצב שבאמצע הדרך אתם... והתובע אמר: מקובל." (עמ' 6 ש' 2 – 4 לנספח 17. הדגשה לא במקור. א.ה). דהיינו, הנתבע אפשר לתובע לסיים את הקשר ביניהם לאחר ביצוע תשלום ההתחשבנות ובלבד שיודיע לו מיד ולפני שהוא משקיע כספים בנתבעת 1. הוא הוסיף שאם יסתבר לו שפגעו באמון שלו לאחר שהוא מימן אותם (קרי: את התובע ואת זוהר) בכל תקופת הקורונה, קרי, המשיך לקיים את ההסכם ולשלם להם מקדמות, ובסוף השנה הם יעזבו לחברה אחרת – אז הוא לא יהיה עדין עם התובע (עמ' 6 ש' 13 – 21 לנספח 17).
186. התובע הצהיר כי הנתבע איים שאם אחרי שהוא ישלם לתובע את סכום ההתחשבנות – הוא יעזוב את הנתבעת 1 – אזי הוא לא יהיה עדין עם התובע (ס' 80 לתצהירו). מכאן שהתובע הבטיח לנתבע לא לעזוב את הנתבעת 1 (ס' 81 לתצהירו) בכדי לקבל את התשלום ההתחשבנות.
187. אנו סבורים כי איומו של הנתבע כוון להשקעות כספים שלטענתו ביצע לאחר שנוצר בנתבעת 1 חור תקציבי בגין משבר הקורונה ולא כוון לתשלום ההתחשבנות. הנתבע הצהיר כי הזרים מהנתבעת 2 לנתבעת 1 כחצי מיליון ₪ כהלוואה לצורך מימון השיווק ופעילות הנתבעת 1 וכן שימוש בכרטיס האשראי של הנתבעת 2 עבור הנתבעת 1 בסך 170,000 ₪ והנתבעת 2 מימנה את רכישת הרכבים עבור עובדי הנתבעת 1 בסך של 400 אלף ₪ (ס' 42 לתצהירו) והכל בהסתמך על הפעילות העתידית של הנתבעת 1 לצורך החזר השקעות אלה (חובותיה) לנתבע ולנתבעת 2 (ראו ס' 21 לבקשה לצו מניעה, נספח 11 לתצהיר הנתבע). בתמיכה לכך צורף אישור העברות מנתבעת 2 לחשבון הנתבעת 1 והעתק מתנועות כרטיס אשראי עבור הנתבעת 1 (נספח 4 לתצהירו). כבר התייחסנו לעיל לנספח 4 לתצהירו ומצאנו כי המסמכים הכלולים בו לא תומכים באופן ברור וחד משמעי בהצהרת הנתבע.
188. עם זאת ובהנחה שיש ממש בהצהרת הנתבע, לא ברור מדוע בחר הנתבע להשקיע בנתבעת 1 בשעה שהתובע הבהיר לו באותה שיחה כי אין בכוונתו להמשיך ולעבוד בעת שהייתו בחל"ת. "...אני לא מתכוון יותר להמשיך לעבוד בחל"ת. אני מסתכן פה אבי מאד מאד. לא רוצה, יכולים לבוא לקחת ממני את כל הכסף." (עמ' 3 ש' 4 – 5 לנספח 53 לתצהיר התובע). נספחים 17 ו-53 לתצהיר התובע הם הקלטות של אותה שיחה שהתקיימה ביום 12.7.2020 ונראה כי נספח 17 הוא תמליל של שיחה שהוקלטה קודם. נספח 53 הוא תמליל של שיחה שהתנהלה לאחר שהתובע הודיע כי ישאר לעבוד בנתבעת 1.
189. בחקירתו נשאל הנתבע: "אחרי שהממשלה החליטה על הארכת חל"ת עד יוני 21', זה נכון שרצית שהוא יישאר בחל"ת מעבר לאוגוסט 20' כמו שסיכמתם? אפילו מעבר לספטמבר 20'. רצית שהוא ימשיך את ה-חל"ת.
העד, מר חדד: אם אין עבודה, ברור." (עמ' 200 ש' 7 – 10 לפרוטוקול). משמע, שאם הנתבע עמד על כך שהתובע ישהה בחל"ת לאחר חודש אוגוסט 2020 – זה אומר שלא היתה עבודה. קרי: לא ניתן היה לשווק טיולים לבתי הספר. ואם כך, מה טעם להשקיע בנתבעת 1 כספים כאשר ברור לנתבע שאין אפשרות לשווק טיולים ולהשיב את ההשקעה?
190. התובע הצהיר כי בחודש מאי 2020 התחילה לחזור עבודה לאט לאט במתווה של תו סגול לפעילות חוץ בית ספרית של משרד החינוך, אך זאת ביחס לבתי הספר היסודיים, שהיו עיקר לקוחותיו של המשווק אורן מרש ז"ל ולא לבתי הספר התיכוניים, שהיו עיקר הלקוחות בתיק הלקוחות של התובע. אלה נהגו לצאת לטיולים רב-יומיים. טיולים כאלה לא בוצעו כלל בכל תקופת שהייתו בחל"ת (ס' 58 – 60 לתצהירו).
191. אין חולק כי במועד קיום שיחתם של התובע והנתבע ביום 12.7.2020 – הסתיימה כבר שנת הלימודים תש"פ. הנתבעים לא הראו כי עד אז התקיימו טיולים ולא הראו כי הוזמנו מהם טיולים לשנת הלימודים הבאה (תשפ"א). הנתבעים אפוא לא הראו כיצד היה בדעתם להשיב השקעות אלה של הנתבעת 2 בנתבעת 1 בשעה שהתובע מצוי בחל"ת, לא משווק טיולים ואין טיולים בשל משבר הקורונה.
192. הנתבע הצהיר כי ביצע השקעות אלה בנתבעת 1 בהסתמך על כך שעד חודש מרץ 2020 פעילותה צלחה ותיק הלקוחות שניהל התובע עמד על מחזור של כ-8 מיליון ₪ בשנה (ס' 46 לתצהירו וס' 22 לנספח 11 לתצהירו). טענה זו של הנתבע תמוהה מאחר ובהתאם לנספח 4 לתצהירו הוא ביצע ההשקעות בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2020, עמוק בתוך משבר הקורונה, כאשר פעילות הטיולים מוגבלת, אם בכלל ולא ברור מתי תחזור לפעילות מלאה, כאשר הצפי של הנתבע עצמו הוא שהטיולים לא ישובו לפעול עד סוף שנת תשפ"א (ראו שיחתו עם התובע, בעמ' 1 לנספח 7 לתצהירו) ויותר מכך, בהתעלמות מכך שעובדי הנתבעת 1 הוצאו לחל"ת בהעדר עבודה (ראו ס' 25 לנספח 11 לתצהיר הנתבע). קרי: השקעה בהתעלמות מהשלכות משבר הקורונה.
193. במסגרת הדיון בבקשת הנתבעת 1 לצו מניעה (נספח 11 לתצהיר הנתבע) טען הנתבע בפני כב' השופטת שגית דרוקר ז"ל כי הכספים שהעביר לנתבעת 1 בתקופת הקורונה היא כדי לסגור פער פיננסי שנוצר עם הפסקת פעילות הטיולים בשל משבר הקורונה (עמ' 18 ש' 18 – 21 לפרוטוקול נספח 11 לתצהיר הנתבע).
194. מעיון בנספח 4 לתצהיר הנתבע עולה העברות כספים בין חשבונות הקבוצה ביום 3.9.2020 וביום 15.10.2020 בסכום כולל של חצי מיליון ₪. לא ברור מי הבעלים בחשבונות הקבוצה אך ברור שהנתבע ביצע את העברות. כמו כן עולה פירוט של תשלומים לספקים שונים אך לא ברור מאיפה צולם פירוט זה. נספח 4 אפוא לא ברור דיו ולכן לא יכול לתמוך בגרסת הנתבע.
195. אנו מתרשמים אפוא כי ביום 12.7.2020 הסכימו התובע והנתבע כי הנתבע ישקיע כספים בנתבעת 1 (אולי אלו אותם כלים ומשאבים שהתובע ביקש מהנתבע לספק לו בכדי "להרים בחזרה את תיק הלקוחות שלי" (ס' 82 לתצהירו)) ואילו התובע לא יעזוב את הנתבעת 1. אלא שהסכמה זו לא היתה סגורה. הן בשל הודעת התובע כי לא יעבוד בשיווק טיולים בשעה שהוא שוהה בחל"ת, הן בשל כך שלא היו טיולים והנתבע צפה שגם לא יהיו טיולים בשנת הלימודים הבאה (תשפ"א) ויותר מזה – הן בשל כך שהנתבע לא ויתר על רצונו וכוונתו לשנות מהוראות ההסכם המקורי ולהפחית מאחוז הרווח של התובע (מ-60 ל-45 אחוזים) והתובע לא הסכים לכך (ראו בעמ' 11 – 12 לנספח 17 לתצהיר התובע).
196. בנוסף, לא ברור מדוע ביצע הנתבע העברה של 300 אלף ₪ ביום 15.10.2020 (נספח 4) לאחר שהתובע כבר הודיע לו על התפטרותו.
197. בנסיבות אלה הנתבעות לא הוכחו טענתן כי בהתפטרותו ביום 8.10.2020 – הפר התובע את הסכמתו עם הנתבע. בהמשך נברר טענתן כי התובע הפר את ההסכם ולא המשיך לקיימו עד תום שש השנים של תוקפו.
בלוק לינות:
198. חרף הודעתו כי לא יעבוד בשיווק טיולים בשהייתו בחל"ת - התובע הצהיר כי בחודש יולי 2020 המשיך להכין את שנת הלימודים תשפ"א ברמה הטנטטיבית. דהיינו, הוא שריין מועדי לינה לבתי ספר, שהם לקוחות בתיק הלקוחות שלו, אצל ספקי לינה שונים, בחודשים ספטמבר-דצמבר 2020 וינואר – יוני 2021 והכל כדי לבנות בלוק לינות למקרה שתשוב העבודה. בתי הספר לא ידעו על כך. בשל משבר הקורונה ואי אישור חוזר תשלומי הורים – בתי הספר לא התחייבו על כך כלפי הנתבעת 1 (ס' 89 לתצהירו). התובע הצהיר כי בלוק לינות זה שימש מאוחר יותר את הנתבעת 1 ומנהלה הנתבע בבקשתם לצו מניעה בתיק צו 36146-10-20 (ס' 90 לתצהירו)(נספח 11 לתצהיר הנתבע).
199. הנתבעות ראו בבלוק הלינות האמור צבר הזמנות של הנתבעת 1 (נספחים 8 ו-10 לכתב ההגנה שכנגד) וטענו כי בחודש יולי 2020 התובע העביר את ההזמנות מהנתבעת 1 לחברה המתחרה שהקים זוהר. בתמיכה לכך הפנו לתמליל שיחה של הנתבע עם ספק לינה (נספח 6 לתצהיר הנתבע). מעיון בתמליל שיחה זו שהתקיימה ביום 15.12.2020 עולה כי על שם הנתבעת 1 היו רשומות בכפר הנוקדים הזמנות של טיולים לבתי הספר כדלקמן:
א. לעירוני א' - 8 – 10 בפברואר;
ב. ליהלום שוהם – 3 בפברואר. מבית הספר הודיעו כי לא יעבדו עם מתווך השנה ולכן ההזמנה תבוטל.
ג. אורט חולון – 14 בפברואר;
ד. הדרים הוד השרון 1 מרץ;
ה. אזורי גדרה – 3 מרץ;
ו. תיכונט - 3 מרץ;
ז. אורט גרינברג טבעון – 15 – 17 מרץ;
ח. תיכונט – שכבה נוספת – 17 מרץ;
ט. אילן רמון הוד השרון – 11 מרץ.
נציגת ספק הלינה, יעל, ציינה כי כל ההזמנות האלה עברו לחברה בשם בשביל בחודש יולי 2020 בהתאם למייל שהתקבל אצל הספק, אך המייל לא הגיע מהתובע. הנתבע שאל את יעל כך: "יוסי הוציא לכם מייל להעביר את הכל לחברת בשביל?" והיא השיבה: "זה לא יוסי אבל קיבלתי מייל. כן." (עמ' 5 ש' 16 – 17 לנספח 6 לתצהיר הנתבע).
200. מאוחר יותר שלח הספק כפר הנוקדים לנתבע מייל וצירף את המייל של נועה אלקובי מיום 21.10.2020 בו ביקשה מהספק להעביר לינות ששוריינו לשישה בתי ספר תיכוניים על שם הנתבעת 1 אל החברה של זוהר וזאת מאחר והתובע הצטרף אליהם. דהיינו, העברה לא היתה בתקופה בה התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 אלא לאחר שהתפטר.
201. התובע נשאל בעדותו והשיב כך:
"עו"ד אוחנה: בעצם מה היא עושה נועה? היא מסיטה את ההזמנות מפה לחברה שהלכת, החברה המתחרה שגם היא הלכה מהנתבעת לחברה המתחרה, גם זוהר עבר מהנתבעת לחברה. אתם לוקחים את ההזמנות שסגרתם בזמן שקיבלתם שכר מהנתבעת.
העד, מר מזרחיד: אלה לא הזמנות.
ש: לא משנה, תקרא להן איך שאתה רצה.
ת: זה בנק לינות שאני סגרתי, אני ישבתי בקיץ וסגרתי בנק לינות, 99%, כבודה 99% מבתי הספר לא ידעו בכלל.
כב' הש' הרמל: אם לא היית עובר לזוהר מה היה קורה עם ההזמנות הטנטטיביות האלה לשיטתך?
העד, מר מזרחיד: מתאדות.
עו"ד אוחנה: אז עכשיו תגיד לי,
העד, מר מזרחיד: מתאדות.
ש: תגיד לי, נועה,
ת: מה גם שמקומות הלינה, בעיקר אנ"א שזה הרשת הגדולה (לא ברור) הודיעו לנו חד צדדית 'חברים, כל הלינות שלכם מבוטלות, לא יהיו טיולים השנה'. זאת אומרת גם מקומות הלינה עצמם, עכשיו עוד משהו שחשוב לדעת, שסוכן שומר מקום לינה לבית ספר המקום לינה שמור לבית הספר, לא לסוכן. בית ספר יכול לבוא ולומר 'לא, אני לא עובד עם "בשביל", אני עובד עם "אגד", אני מוציא לך מכתב והתאריך יעבור אליי'.
ש: למה נועה עושה את זה ולא אתה?
ת: "למה נועה עושה את זה ולא אתה"? כי נועה היא המתאמת.
ש: למה היא לא רושמת 'טנטטיבית', היא רושמת "הזמנות"?
ת: כי אנחנו לא רוצים שהמקום לינה ידע שזה טנטטיבי,
ש: למה? כי זה סגור.
ת: לא כי הוא לא יאשר לנו.
ש: כי זה סגור.
ת: לא, הוא לא יאשר לנו את זה." (עמ' 32 ש' 1 – 28 לפרוטוקול).
202. בעדותו זו התובע לא הכחיש כי אותה נועה, שהיא מתאמת, היא זו אשר הסיטה את בנק הלינות מהנתבעת 1 לחברה של זוהר וזאת לאחר שהתפטר מעבודתו בנתבעת 1. בנסיבות אלה אנו מקבלים את עדותו כדלקמן:
"אחרי שהתפטרתי ב-8 לאוקטובר, עד ה-8 לאוקטובר הייתי נאמן לו, לא הייתי בשום מקום אחר. ב-8 לאוקטובר התפטרתי, ב-11 לאוקטובר החזרתי את הרכב וב-18 לאוקטובר אחרי שהבנתי שגם רכז ההדרכה אלבז וגם נועה חברו לזוהר, אמרתי לזוהר שהוא בהחלט יכול לקחת אותי בחשבון. לא היו טיולים, לא היה צפי לטיולים, תשפ"א, לא היו טיולים (מדברים ביחד)" (עמ' 30 ש' 9 – 13 לפרוטוקול).
סיום יחסי העבודה:
203. התובע לא הסביר מדוע המתין עם התפטרותו עד ליום 8.10.2020. ככל שהמתין לקבלת תשלום ההתחשבנות ולאחר מכן להתפטר – אנו לא מוצאים בכך פגם וזאת משקבענו כי תשלום זה הוא חוב עבר של הנתבעת 1 כלפיו. התובע הצהיר כי בתחילת חודש ספטמבר 2020 אמו נפטרה ומלבד השבעה הוא היה בשני בדודים רציפים עד ליום 21.9.2020. אחד מהם היה בשל חשיפתו למשווק אורן מרש ז"ל, שחלה ונפטר מקורונה ביום 17.9.2020 (ס' 91 לתצהירו). עוד הצהיר כי בתחילת חודש אוקטובר 2020 ניהל שיחה עם הנתבע ובה הבהיר לו האחרון כי הוא נשאר בחל"ת גם אם חוזרת העבודה כולה או חלק ממנה (ס' 95, 188 - 191 לתצהירו). דהיינו, הנתבע הפר את ההסכמה מיום 12.7.2020, לפיה התובע יחזור מחל"ת ברגע שיתחילו הטיולים. הנתבעים לא סתרו טענות אלה.
204. ביום 8.10.2020 נפגשו הנתבע והתובע ביער בן שמן, במקום פתוח בעקבות התחלואה הגדולה בקורונה. הפגישה נקבעה לבקשת התובע. התובע התכוון להודיע לנתבע על התפטרותו אלא שהנתבע הקדים אותו ובתחילת השיחה דרש כי באותו מעמד יערך הסכם עבודה חדש, בו התובע ירד ברמת השכר. התובע סירב לכך והודיע לנתבע על סיום התקשרותו עמו ממספר סיבות כדלקמן:
א. בשל הפרה מתמשכת של ההסכם במהלך השנים ופגיעה בשכר המוסכם;
ב. בשל גילוי בחודש יוני 2020 כי בנתבעת 1 מתבצעות עבירות מס מהותיות על ידי הנתבע;
ג. בשל דרישות חוזרות ונשנות של הנתבע להרעה בתנאים ובשכר העבודה;
ד. בשל דרישות חוזרות ונשנות של הנתבע כי התובע יעבוד בחל"ת גם כאשר יחזרו הטיולים; (עמ' 10 ש' 19 לנספח 18 לתצהיר התובע: תמליל שיחה שהתקיימה בין התובע לנתבע ביום 1.10.2020).
ה. ובשל התייחסות הנתבע לאלמנתו של המשווק מרש ז"ל, אשר התובע מצא אותה מזעזעת (ס' 96 – 97, 291 – 293 לתצהירו).
205. מהראיות בתיק עולה כי יש ממש בטענותיו אלה של התובע והן לא נסתרו על ידי הנתבעות. בנסיבות אלה וככל שהתובע עמד בשלושת התנאים שלהלן, די בהן כדי להצדיק התפטרות בדין מפוטר על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) הקובע כך:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים."
206. התובע צריך היה לעמוד בשלושה תנאים: הראשון: הוכחה כי היתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שאין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. השני: התובע התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו הוכחת קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות האמורות. השלישי: התובע נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.
207. באותו היום (8.10.2020) שלח התובע לנתבע מייל ובו הודיע לו כך: "בהמשך לפגישתנו אני מודיע לך על סיום ההתקשרות עם חברת בשביל ישראל בתאריך 8.10. אני כבר 7 חודשים בחל"ת עקב משבר הקורונה. מבקש להמשיך עם חיי המקצועיים. אני מבין שבשלב זה עקב המצב אין אפשרות לשביל ישראל להחזיר אותי לתפקידי וגם לא נראה שכך יהיה לפחות בחצי שנה/שנה הקרובה. בענין ההודעה המוקדמת וההודעות ששלחתי אליך בענין וטרם נענו. אני מבין שאתה משאיר את ההחלטה לי. אני מבקש לסיים לאלתר. באם תחליט אחרת אבקש להודיע לי בהקדם ולהחזיר אותי ל-30 יום בתנאים ערב היציאה לחל"ת. אבקש לקיים גמר חשבון מסודר ולקבל מסמך סיום העסקה אותו אוכל להציג לרשויות. אבקש לקבל בנוסף טופס 160 וטופס 161." (נספח י' ו-יא' לכתב התביעה המתוקן. הדגשה לא במקור. א.ה).
208. במכתבו זה בחר התובע להתמקד בסיבה של הוצאתו לחל"ת ללא הגבלת זמן ונוכח הודעת הנתבע בתחילת חודש זה כי בניגוד לסיכום ביניהם מיום 12.7.2020 התובע לא ישוב לעבודה מחל"ת עם חזרת הטיולים אלא ישאר בחל"ת ויעבוד במקביל. דהיינו, הנתבע הפר את ההסכמה מיום 12.7.2020. התובע חזר על גרסתו זו גם בעדותו (עמ' 36 ש' 25, עמ' 40 ש' 6, 13 לפרוטוקול).
209. נוסיף בענין זה, כי התובע הצהיר לא פעם ואף חזר על כך בעדותו כי בכל תקופת העסקתו הבליג על התנהגותו של הנתבע מהטעם שהעדיף את היציבות של עבודתו עם לקוחותיו אך לא ויתר על שכרו (ראו ס' 29, 34, 52, 54, 81, 85 לתצהירו וכן עמ' 8 ש' 14 – 33, עמ' 10, ש' 16 – 19, עמ' 17 ש' 12 – 17 לפרוטוקול). אנו סבורים שחרף הבלגתו – רשאי התובע להחליט להתפטר בדין מפוטר דווקא בשל אותן סיבות שהבליג עליהן במהלך תקופת העסקתו.
210. ההלכה שנקבעה בימים של שגרה, היא כי הוצאת עובד לחופשה ללא תשלום לתקופה שאינה מוגבלת מהווה פיטורים והיא מזכה אותו בפיצויי פיטורים (ע"ע(ארצי) 10/03 פיליפוביץ – בסי.פי.אס מחשבים והנדסה בע"מ (2005). "באותו ענין דעת הרוב סברה ש"אין זה מתקבל על הדעת כי מעביד 'יוציא' עובד לחופשה בלא תשלום שאינה מעוגנת בחוק, בהסכם קיבוצי או בהסכם העובד, מבלי לקבוע מועד לסיום החופשה, כאשר 'הוצאה' זו לא תיחשב כניתוק קשרי העבודה" (עמ' 5 לפסק הדין). דעת המיעוט סברה כי אין לראות בכך פיטורים, משום שיש ערך לשימור יחסי העבודה, שכן "מבחינת העובד יש יתרון למהלך שכזה שכן נשמרת לו במידה מסוימת של בטחון תעסוקתי באופן שאם מוסרת המניעה שהביאה להפסקת העבודה, תסתיים תקופת החל"ת והמעסיק ימשיך לספק לו עבודה" (עמ' 7). עם זאת, קבעה דעת המיעוט, כי עובד כאמור זכאי להתפטר בדין מפוטר, ולכן זכאי לפיצויי הפיטורים מכוח סעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים, תשכ"ג-1963 (ראו: ע"ע(ארצי) 3105-08-23 מנחם בן מאור – מירי מוקה (4.8.2024)(להלן – פסק דין בן מאור), ס' 36).
211. בפסק דין בן מאור התייחס בית הדין הארצי למאפיינים הייחודיים של משבר הקורונה וביניהם התייחס לצעדים שננקטו בארץ כדי לסייע למעסיקים ולעובדים שנפגעו מהנזק שנגרם מכללי הריחוק החברתי והסגרים שהוחלו במשק. "בישראל נבחר הדגם של השעיית חוזה העבודה תוך הענקת רשת ביטחון כלכלית בדמוי דמי אבטלה המשולמים באמצעות המוסד לביטוח לאומי, קרי חל"ת קורונה, וכן הקלת התנאים לקבלתם והארכה משמעותית של תקופת הזכאות המרבית. אמנם, שיעור דמי האבטלה נמוך מהשכר החודשי, אך מדובר בתשלום שניתן ללא תנאים מיוחדים, באופן חודשי, רציף, ולאורך תקופה ארוכה החורגת מהתקופה המזכה ברגיל בדמי אבטלה." (ס' 26 לפסק הדין).
212. בפסק דין בן מאור בית הדין הארצי לא נדרש לשאלה אם יש להחיל ההלכה שנקבעה בפסק דין פיליפוביץ על תקופת משבר הקורונה – אך הוא מצא לקבוע כך:
"הנה כי כן, המודל של שימור יחסי העבודה (תוך השעייתם ככל שהעובד הוצא לחל"ת קורונה והגנת עיקר שכר העובד), אפשר הלכה למעשה גמישות מסוימת בהתמודדות עם ההשלכות התעסוקתיות של משבר הקורונה. מרחב תמרון זה אפשר עבודה בפועל של העובדים או הוצאת העובדים לחל"ת קורונה בהתאם למגבלות המשפטיות והטלת סגרים. מרחב התמרון אפשר גם את התאמת היקף העובדים הנדרשים לשוב לעבודה בפועל לצרכים האקטואליים, וזאת בין אם ביצועה יהא בחצריו של מקום העבודה ובין אם יהא בבית העובדים. מגמישות זו יצאו נשכרים העובדים, המעסיקים והמשק, והעדר ניתוק יחסי העבודה תוך הגנת שכר העובד מהווה מרכיב משמעותי במודל זה. למורכבות זו, שהינה ייחודית למצבי משבר דוגמת משבר הקורונה, ואשר אינה מאפיינת עבודה בימים של שגרה – יש לתת את הדעת. משכך, נדרשת זהירות בהעתקם של כללים שעוצבו בימים של שגרה למצבי משבר דוגמת הקורונה, ויש מקום לשקול התאמות הנובעות מהרקע השונה והייחודי של משבר הקורונה, כמפורט לעיל." (ס' 28 לפסק הדין).
213. מניתוח הראיות בתיק עולה כי כבר לפני משבר הקורונה, קרי: במהלך חודש דצמבר 2019 וביתר שאת במהלך משבר הקורונה ובמיוחד מחודש יוני 2020, כאשר הסגרים במשק היו בעיצומם, לא היו טיולים וכלל לא היה ברור מתי ישובו הטיולים לפעול – ביקש הנתבע להשתחרר מעולו של ההסכם ולהפחית ברווח של המשווקים ובכללם של התובע. בכל פעם שהנתבע הודיע על כוונתו לשנות באופן חד-צדדי את הוראות ההסכם לרעת המשווקים – התובע הודיע על כוונתו להתפטר (ראו עדותו במענה לשאלה: מדוע התפטר (עמ' 9 ש' 33 – עמ' 10 ש' 24 לפרוטוקול). עתה הסתבר לו שהנתבע לא מתכוון לקיים את ההסכמה באשר למועד חזרתו מחל"ת לעבודה ועומד על כך שגם אם הטיולים ישובו לפעול – התובע ישהה עדין בחל"ת. בשיחה של התובע עם הנתבע ביום 1.10.2020 (נספח 18 לתצהירו) הבהיר הנתבע חד משמעית כי הוא מצפה שכל העובדים יעבדו בעת שהייתם בחל"ת (עמ' 10 ש' 19 לנספח 19). מאידך הוא כן עומד על שינוי תנאי ההסכם והפחתה ברווח של התובע מ-60 ל-45 אחוזים מהרווח הגולמי שישיג.
214. עדות מובהקת לכך שבשנת 2020 לא היו טיולים כלל, לא יומיים ולא רב-יומיים עולה משיחה של המשווק סהר עם הנתבע ביום 16.10.2020 (נספח ז' לתצהיר התובע בתביעת לשון הרע). סהר הבהיר לנתבע כי ביחס לשנת הלימודים תש"פ (2020) "בתי ספר שלי כמעט רובם אמרו לי תבטל את הלינות." וביחס לשנת הלימודים תשפ"א לא יהיו טיולים:
"אבי: (...) הכל טוב. יהיו טיולים?
סהר: לא!
אבי: לא יהיו טיולים עד סוף השנה?
סהר: לא!
אבי: לא יהיה לך עד יולי?
סהר: לא. אני יכול להגיד לך אצלי רוב בתי הספר. לא.
אבי: ויש לי מקום ל... מהסחורות של אורן שפנו אלי שהן רוצות לתאם לטיולים. בסדר?
סהר: בטח, אבל לא יקרה.
אבי: שלא יקרה, אין בעיה, שלא יקרה." (עמ' 13 ש' 6 – 18 לתמליל).
215. בנסיבות אלה, לא ברור לתובע כלל מתי ישוב מחל"ת, הוא לא רוצה להמשיך לעבוד בעת שהייתו בחל"ת ובכלל צפויה לו הרעה בשכרו עקב עמידת הנתבע על שינוי תנאי ההסכם. במקביל לכל אלה, הנתבע השמיע באוזניו רעיון להכניס משווק נוסף ולהכפיל את ההכנסה הנדרשת מהמשווקים לכ-15 מיליון ₪ וגם להעסיק מישהי שתתאם למשווקים פגישות ותייצר למשווקים פעילות, מה שידרוש יותר מאמץ מהמשווקים וגם פיקוח על עבודתם (עמ' 2 לנספח 53 לתצהיר התובע).
216. מכל המפורט אנו סבורים כי התובע מאס בהתנהלות הנתבע. הוא הצהיר והעיד שהאווירה בנתבעת 1 היתה רעילה (ס' 154 לתצהירו). בנסיבות אלה לא ניתן לצפות ממנו להמשיך לקיים את ההסכם עד תוך התקופה של שש שנים. גם הנתבע בעצמו לא היה מוכן לקיים את ההסכם כפי שהוא עד תום התקופה של שש שנים אלא ביקש לשנותו מיד. מאידך, עמדה בפני התובע הזדמנות לחבור לזוהר. התובע העיד כי לאחר שזוהר עזב את הנתבעת 1 הוא "ישב לי על הווריד שמוביל את החמצן למוח, ישב לי, בטח ישב. זוהר חבר של 25 שנה, זוהר חבר שלי עוד כשהיינו מדריכים ביחד. ... זוהר לא פעם ולא פעמיים אחרי שהוא עזב בין יוני לספטמבר ניסה לשכנע אותי להצטרף למיזם שלו, אני לא הסכמתי, לא רציתי כי שוק הטיילת החינוכית באותו שלב היה בעצם על כרעי תרנגולת. העדפתי לשבת על הגדר איפשהו ואפילו אמרתי את זה למר חדד ולמר אורן מרש זיכרונו לברכה כשעוד היה חי, אנחנו ביחד שלושתנו נרים את "בשביל ישראל"," (עמ' 11 ש' 18 – 31 לפרוטוקול).
217. התובע ישב כך על הגדר עד שהחליט להתפטר וביום 8.10.2020 יזם פגישה עם הנתבע ביער בן שמן במטרה להודיע לו על התפטרותו. הדרישה באותו מועד של הנתבע לשינוי ההסכם באותו מעמד באה לאחר שהתובע החליט ולפני שהודיע לנתבע על התפטרותו. דרישה זו רק חיזקה את החלטתו של התובע (ראו תכתובת בין התובע לבין סמנכ"ל הכספים, מר יניב עמר, נספח 27 לתצהיר התובע).
218. בנסיבות אלה עסקינן בהתפטרות בדין מפוטר המזכה בפיצויי פיטורים ועל כן התובע זכאי לפיצויי פיטורים.
219. הנתבעות טענו כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים (ס' 145 לכתב ההגנה המתוקן וס' 60 לסיכומיהן). סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים עניינו בפיטורים ללא פיצויים מכח הסכם קיבוצי ואילו סעיף 17 לחוק זה עניינו פיטורים ללא פיצויים מכח פסק דין. בענייננו אין עסקינן בפיטורים. הנתבעות לא פירטו טענותיהם אלה ולכן מסיבה זו ומסיבה כי הגענו למסקנה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורין – טענותיהן אלה – נדחות.
צו המניעה:
220. מיד לאחר הודעת התובע לנתבע על התפטרותו ביום 8.10.2020 – הוחלפה תכתובת ביניהם אשר מצאנו להביא אותה במלואה, כי היא הביאה את הנתבעות להגיש נגד התובע בקשה לצו עשה ולחילופין לצו מניעה בתיק צו 36146-10-20 של בית דין זה.
221. מעיון בתכתובת שהתנהלה בין התובע לבין הנתבע מיד לאחר המייל של התובע מיום 8.10.2020 (נספח י' ו-יא' לתצהיר התובע) עולה הסכמה של הנתבע להתפטרותו של התובע, לפחות בהתחלה, והתמקדותו בהסדרת סיום יחסי העבודה. ביום 9.10.2020 השיב הנתבע למייל של התובע כדלקמן:
"לא הוחזר המחשב. יש להשיבו. ביקשתי חפיפה. אמרת שאין צורך הכל סגור ואין קצוות פתוחים ובמידה ויצופו דברים בהמשך נדבר. בכל מקרה ניסיתי לדבר טלפונית אז חזור אלי. תודה" ועוד – "אני מבקש לקבל חפיפה מלאה בגין כל ההתחייבויות שניתנו מבשביל ישראל לספקים חיצוניים. אני מעוניין למנוע מצב בו ניתנה התחייבות ממך בשם בשביל ישראל, ויגיע קנס ואי ביטול בזמן. אינני מתכוון לספוג שום הוצאה נוספת. בתקופה הקרובה אנחנו נעבור על הכל. מבקש שתגיע ביום א' בשעה 11 בבוקר." (הדגשה לא במקור. א.ה).
222. התובע השיב לנתבע כי המחשב שלו. הוא רכש אותו. והוסיף כך: "ברגע אקבל מסמך תום העסקה ואת כל המסמכים הרלוונטיים נוכל להתקדם. אדאג לוודא שאין לשביל ישראל התחייבויות בתיק לקוחות שלי. אני כן מצפה לגמר חשבון של כל מה שאתה חייב לי עבור זה שלא העברת לי בעלות על הויטרה סכום של 66 אלף מזה יש להוריד 8 חודשי ליסינג, 4 וחצי חודשי זכויות פנסיוניות 2000 ₪ דלק." (הדגשה לא במקור. א.ה).
223. התובע הצהיר כי הוא הגיע לנתבעת 1 ביום 11.10.2020 כדי להחזיר את הרכב (סובארו פרוסטר) ואז ניסה הנתבע לשכנע אותו לחזור בו מהודעת ההתפטרות ולשוב לעבודה. התובע סירב (ס' 104 – 105 לתצהירו). תמיכה לכך נמצאת במייל של הנתבע לתובע מיום 11.10.2020 (נספח יא' לתצהיר התובע), בו כתב כך:
"הי יוסי בהמשך לשיחתנו מעלה על הכתב מספר נושאים. נתבקשת לחזור לעבודה באופן מיידי ואתה אמרת שאינך רוצה ומבקש לא לתת הודעה מוקדמת. לבקשתך מצבך הנפשי אינו מאפשר זאת. לטענתך יוצא לחודשיים חו"ל מנקה את הראש. לטענתך אין התחייבויות של החברה לספקים שניתנו מהחברה לטיולים. הרכב התקבל עם מספר שפשופים קלים." (הדגשה לא במקור. א.ה).
224. מהדברים שהדגשנו במיילים של הנתבע לתובע מיום 9.10.2020 ומיום 11.10.2020 לעיל עולה כי הנתבע ביקש מהתובע לבצע עמו חפיפה כדי לוודא שאין התחייבויות שנתן התובע בשם הנתבעת 1. התובע השיב לו שהוא יוודא שאין לנתבעת 1 התחייבויות בתיק הלקוחות שלו ומהמייל של הנתבע מיום 11.10.2020 עולה כי התובע הודיע לו שאין לנתבעת 1 התחייבויות כלפי ספקים.
225. לאחר מכן, ביום 14.10.2020, כתב הנתבע לתובע כך: "יוסי הי, יש לי המון דברים לבדוק אך בבדיקות המעטות שעשיתי מצאתי המון דברים לא סגורים, הרבה דברים לא ברורים, יש לי עוד עבודה רבה. כרגע יש עוד שריונים במערכת מול כל הלקוחות שעבדת מולם. אני מבקש את רשימת הטלפונים של רכזות הטיולים ומנהלי בית הספר לבירור הנושא איתם ומול ישירות. זה שהודעת שאתה מסיים את ההתקשרות." (הדגשה לא במקור. א.ה).
226. דהיינו, לטענת הנתבע, מהבדיקה המועטה שביצע נמצאו שריונים במערכת מול הלקוחות של התובע.
227. התובע השיב לנתבע במייל מאותו היום (14.10.2020) כי: "כל החומר נמצא בשרת שלך ובתוכנת מנטור. אין לי גישה יותר לשרת. בנוסף להזכירך ויתרת על ההודעה המוקדמת. מבקש שוב עפ"י החוק אתה מחויב לכך תוך שבועיים. 1. מכתב סיום העסקה. 2. טופס 160+161. 3. גמר חשבון עפ"י הסכם העבודה עליו אתה חתום. נשאר ענין העברת הבעלות על הרכב סוזוקי ויטרה שמספרו 1578872. 4. תלוש שכר בגין חודש יוני אותו טרם קיבלתי עבור כספים שהועברו אלי לחשבון מבשביל ישראל עבור הפרשי שכר עבודה ועמלות שסוכמו. כספים עליהם חתמתי שקיבלתי בנוכחות שלך ומנהל הכספים שלך יניב. מצורף צילומי העברות של הכספים אותם קיבלתי." ועוד הוסיף: "יחסנו העסקיים הסתיימו ביום 8.10. אני מצפה לכל מה שכתבתי. אתה מחויב להוציא לי תלוש עבור הכספים אותם קיבלתי ממך וחתמתי שקיבלתי ואסמכתאות צורפו במייל הקודם. אין לי עניין עם רשויות המיסים אבי ואני בטוח שגם לך אין."
228. הנתבע השיב לתובע באותו היום (14.10.2020): "ממש לא ויתרתי על הדבר כל החומרים מהמנטור נעלמו אין מספרי טלפון של מנהלי בתי ספר ושל רכזות. תקרא את המייל הקודם ותראה שביקשתי שתחזור לעבודה סדירה ומלאה. גם עכשיו אני מבקש את זה. טענת כפי שכתבתי במייל הקודם. אני כל יום מגלה אי סדרים וניסיון לקחת מהחברה כספים והכנסות שהם במערכת, בנוסף יש כספים שהועברו לך על החשבון ביתר, הכל יבדק. יש את ההתחייבות שלך 6 שנים עם אובדן הכנסות לא מיציתי כאן את כל טענותי ויהיו בקרוב עוד אני מניח כי הבדיקה קשה לאור העובדה שנעלמו דברים. אני דורש מספרי טלפון של מנהלות בתי ספר ורכזות. טיולים שעבדת איתם בקשר רציף וכרגע אין שום זכר אליהם, יש טיולים עד סוף השנה במערכת והם יצאו רק בבשביל ישראל." (הדגשה לא במקור. א.ה).
229. חילופי הדברים החריפו ועתה לא ברור אם הנתבע מלין על כך שיש טיולים ו/או שריונים לטובת לקוחות שהתובע עבד עמם ורשומים על שם הנתבעת 1 או על כך שהתובע לא סילק את כל ההתחייבויות שהתחייב בשם הנתבעת 1.
230. התובע השיב לנתבע באותו היום (14.10.2020) כך: "מדינה חופשית. אתה מוזמן לפנות לכל בית ספר. אין הזמנות במערכת המנטור עקב הקורונה. בעניין ההודעה המוקדמת: שאלתי אותך כמה פעמים. לא קיבלתי תשובה חוץ משתעשה מה שאתה רוצה וניתוק מהשרת. מצורפת תכתובת בענין." (הדגשה לא במקור. א.ה)
231. הנתבע השיב לתובע באותו היום (14.10.2020) כך: "אתה מוזמן לקבל ממני את המספר של רשויות המס. תעביר את הטלפונים של המנהלים וכל רכזות הטיולים. אתה באמת חושב שיהיה אפשר להסתיר את כל ביטולי ההזמנות שבשביל ביצע לתיק הלקוחות שאתה טיפלת בו. כל הביטולים וכל הלינות שנשמרו וביטלו יש הכל תיעוד. לגבי הנושאים הכספיים עוד יתבררו כמה אתם חייבים לי ואני אעמוד על כל ₪. הכל נמצא בתהליכים של בדיקה וכשזה יסתיים תקבל דו"ח. מקווה שמליצי היושר יחזקו אותך בתקופה המאתגרת הזו." (הדגשה לא במקור. א.ה).
232. חרף העובדה שהתובע הודיע לנתבע כי אין הזמנות של טיולים במערכת המנטור עקב הקורונה – הנתבע, שביום 9.10.2020 דרש שלא יהיו בכלל התחייבויות לספקים במערכת המנטור, מלין עתה על ביטול ההזמנות של הנתבעת 1, שהן בעצם התחייבויות שלה, כלפי לקוחות שהיו בטיפול התובע.
233. התובע השיב לנתבע באותו היום (14.10.2020) כך: "עפ"י בקשתך במייל הראשון בתכתובת פה. לגבי תאריכים עתידיים מעבר ל-60 יום בתי הספר יחליטו עם מי לבצע את הלינה שנשמרה להם. ורק להם. וזה עפ"י מדיניות אתרי הלינה. רשימת הלקוחות במנטור כולל מספר הטלפון ואתה בהחלט מוזמן לפנות לכל הבתי ספר. בנוסף מזכיר לך שאין התחייבות שלי בהסכם העבודה אותו אתה ניסחת לא להתחרות בך עם סיום העסקתי. ניתנה לך האופציה להודעה מוקדמת על ידי כמה פעמים ובחרת להתעלם וניתקת אותי מהשרת. זה שהצעת לי לחזור לעבודה פתאום אחרי שאני דורש זאת מחודש יוני לא פוטר אותך מלכבד את זכויותי כשכיר שמבקש לסיים את ההתקשרות עם מעסיק שכבר 7 חודשים משאיר אותי בחל"ת. ובענין הרשויות – יהיה זמן להכל. מבקש לקבל עד תאריך 22.10 מכתב סיום העסקה. גמר חשבון. העברת בעלות על רכב מסוג ויטרה סוזוקי עליו שילמתי מכספי. בנוסף תלוש עבור הכספים שבשביל ישראל העבירה לי ביולי עבור גמר חשבון שביצענו בפגישה מתועדת בתאריך 22.6. בנוסף אני שומר לעצמי את הזכות למצות את שאר זכויותיי בענין ימי חופשה ושעות נוספות אותן התבקשתי לעשות. כמו כן עבור ימי עבודה, פגישות עבודה מהבית אותם נדרשתי לבצע בהיותי בחל"ת. זה המייל האחרון מבחינתי בשרשור. אני לא מוצא בזה יותר טעם." (הדגשה לא במקור. א.ה).
234. ולבסוף הודיע התובע לנתבע במייל מאותו יום (14.10.2020) כך: "אבי אני מבין את סערת הרגשות שאתה נמצא. אבל זה כשלעצמו לא סיבה בכדי לפגוע בזכויותי כשכיר אצלך ב-3.8 שנים האחרונות. אין אתם. אתה מתכתב רק איתי. ביטולי הזמנות הלינות (אם בוצעו) בוצעו אך ורק לבקשתך. בכדי למנוע התחייבות שלך ודמי ביטול בזמן הקורונה מהסיבה שאין אופק של חצי שנה לפחות להחזרת הטיולים." (הדגשה לא במקור. א.ה).
235. תשובותיו אלה של התובע לא סיפקו את התובע ולכן כבר באותו החודש, חודש אוקטובר 2020, הגישה הנתבעת 1 נגד התובע (בתיק צו 36146-10-20 של בית דין זה) בקשה לצו עשה, המורה לתובע להמשיך ולקיים את ההסכם עד לחודש יוני 2022. לחילופין, ליתן צו מניעה האוסר על התובע לבצע כל דיספוזיציה בצבר הזמנות של הנתבעת 1, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, וזאת עד לחודש יוני 2022. לחילופי חילופין, ליתן צו מניעה האוסר על התובע לבצע כל דיספוזיציה בצבר הזמנות של הנתבעת 1, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, וזאת עד לחודש יוני 2021 (נספח 11 לכתב התביעה שכנגד).
236. מהתכתובת האמורה לעיל עולה כי הנתבע בעצמו ביקש מהתובע למחוק את כל ההתחייבויות הנתבעת 1 לשריונים ו/או לטיולים הרשומים לטובת לקוחות בהם טיפל התובע במהלך תקופת העסקתו. הנתבעים לא הביאו מידע זה בפני בית הדין במסגרת הבקשה לצו מניעה.
237. הנתבעת 1 טענה בבקשתה לצו מניעה וכך גם הצהיר מנהלה הנתבע כי בתקופת משבר הקורונה הטיולים שהוזמנו מהנתבעת 1 לא בוטלו אלא נדחו למועד מאוחר יותר, בדומה לדחייה בשל מזג אויר. בכך משמרת הנתבעת 1 צבר הזמנות לעתיד (ס' 52 לתצהיר הנתבע, ס' 27 לבקשה, נספח 11 לתצהיר הנתבע). הנתבעת 1 לא הוכיחה טענתה זו וכבר במועד הדיון הראשון בבקשה לצו מניעה מיום 5.11.2020 (נספח 30 לתצהיר התובע) עולה כי התובע בעדותו הבהיר שבתקופת הקורונה לא היו דחיות של מועדים אלא רק ביטולים (עמ' 1 ש' 22 – 23 לפרוטוקול, נספח 30).
238. לאחר מכן טענה הנתבעת 1 בבקשה לצו מניעה וכך גם הצהיר מנהלה הנתבע כי עם הודעת התובע על התפטרותו – החלו להגיע הודעות מבתי ספר ומאכסניות שונות על ביטול סופי של טיולים שהוזמנו מראש (ס' 37 לבקשה נספח 11 לתצהיר הנתבע, ס' 62 לתצהיר הנתבע).
239. לבקשה לצו מניעה כמו גם לתצהיר הנתבע צורפה רשימה חלקית של ספקי אכסניות על ביטול של טיולים שהיו בטיפולו של התובע (נספח 5 לבקשה, נספח 8 לתצהיר הנתבע). הנתבעת 1 לא הראתה כי טיולים אלה בוטלו אצלה והתקיימו אצל התובע או בחברה של זוהר. התובע העיד כי בשנת תשפ"א לא היו טיולים וכאשר עבר לחברה של זוהר היה בחל"ת (עמ' 30 ש' 12, 13, 17 לפרוטוקול). הנתבעות לא סתרו גרסתו זו. הנתבעת 1 לא הראתה כי ביטולי הטיולים לא נבעו מרצונם של הלקוחות, שביקשו להמשיך לעבוד עם התובע.
240. התובע ציין במייל שלו לנתבע מיום 14.10.2020 (נספח יא' לתצהירו) כי בתי הספר יחליטו עם מי לבצע את הלינה שנשמרה להם. הנתבע הצהיר כי התובע הודיע לו כי הוא מאפשר ללקוחות הנתבעת 1, שכבר סגרו הזמנות מולה, להחליט עם מי לעבוד, עמו באופן עצמאי או עם הנתבעת 1 (ס' 55 לתצהירו).
241. במהלך הדיון מיום 9.12.2020 בבקשה לצו מניעה (פרוטוקול הדיון צורף לנספח 11 לתצהיר הנתבע) ציין התובע כי ההחלטה על הוצאת טיול על כל מרכיביו היא של הלקוח (בית הספר) ולא של המשווק ובית הספר לא כבול למשווק כזה או אחר גם אם המשווק שריין לו מקום לינה (ראו בעמ' 16 לפרוטוקול הדיון). באשר לרשימת הלקוחות (נספח 7 לבקשה, נספח 10 לתצהיר הנתבע) טען התובע במהלך הדיון כי ללקוחות אלו שורינו לינות אך אין להם הזמנות טיולים סגורות שבגינן נפתחו דוקטים ואף הצהיר שאין דוקטים כאלה (עמ' 18 ש' 8 לפרוטוקול הדיון). הנתבע טען אז כי לא נחתם אף הסכם בין בתי הספר לבין הנתבעת 1 (עמ' 19 ש' 1 לפרוטוקול הדיון).
242. אם ההחלטה על הוצאת טיול על כל מרכיביו היא של הלקוח (בית הספר) – הפנה בית הדין (כב' השופטת שגית דרוקר ז"ל) שאלה לנתבעת 1, במהלך הדיון בבקשתה לצו מניעה ביום 5.11.2020 – מדוע התובע לא יכול היה, לאחר התפטרותו מהנתבעת 1, לפנות ללקוחות שלו אף אם היתה קיימת הזמנה תלויה ועומדת אצל הנתבעת 1. תשובת הנתבע לא התמודדה עם השאלה שנשאלה (ראו בעמ' 2 ש' 1 – 16 לפרוטוקול הדיון, נספח 30 לתצהיר התובע). עם זאת העיד הנתבע כי נספח 5 לבקשה לצו מניעה (הוא נספח 8 לתצהירו) נתקבל מאכסניות וכי במחשב של הנתבעת 1 מצויות הזמנות לינה בלבד (עמ' 5 ש' 8 ו-13 לפרוטוקול, נספח 30 לתצהיר התובע).
243. בתום הדיון מיום 5.11.2020 הגיעו הצדדים להסכמות, לפיהן התובע ישוב לעבודתו אצל הנתבעת 1 (ראו עמ' 7 לפרוטוקול, נספח 30 לתצהיר התובע) ולנתבע ניתנה אפשרות להודיע עד יום 10.11.2020 אם הוא מסכים להסכמות שהושגו. הסכמות אלו קיבלו תוקף של החלטה. לאחר מכן חזר בו הנתבע וטען שהוא לא מוצא לנכון להשקיע כל כך הרבה כספים בכדי להחזיר את התובע לעבודה בזמן שאין אופק לטיולים, אבל היה מוכן שהתובע ישוב לשהות בחל"ת (ס' 221 לתצהיר התובע).
244. לבסוף הודיע התובע כי אין לו התנגדות להצהיר כי לא יפנה, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, לבתי הספר המופיעים ברשימה (נספח 8 לתצהיר הנתבע) – אך ככל שבתי הספר, בשל התקשרות מתקופת עבר שלו עמם, יצרו קשר באופן ישיר – הוא לא יחשב כמי שמפר את הצהרתו זו. הנתבעים לא התנגדו להודעתו זו של התובע ולאחר מכן, הודיעו הצדדים על הסכמתם לפיה התובע לא יפנה כאמור למי מבתי הספר שברשימה וזאת במהלך שנת הלימודים תשפ"א. אין מניעה כי יפנה לבתי ספר אלה החל משנת הלימודים תשפ"ב. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה ובזה נסגר תיק צו 36146-10-20.
245. התובע הצהיר כי הציע זאת מהסיבה שנגרם לו עינוי דין והוא החליט לשים קץ להתדיינות זו בידיעה שבמידה ובתי הספר יפנו אליו יוכל לתת להם שירות וגם מידיעה שנכון לאותו מועד ואולי עד סוף שנת תשפ"א – לא יהיו כלל שירותי טיולים לבתי ספר (ס' 230 לתצהירו).
פיצויי פיטורים:
246. התובע תבע פיצויי פיטורים לפי 35,842 ₪ כפול 44.5 חודשים/12 ובסך הכל: 132,914 ₪ (ס' 63 לכתב התביעה המתוקן).
247. לטענת התובע, שכרו על פי ההסכם הוא 60 אחוזים מהרווח הגולמי שבתיק הלקוחות שלו. לאחר קבלת מקדמה חודשית בסך 26,000 ₪ בהתאם להסכם – נותרה הנתבעת 1 חייבת לתובע סך של 438,000 ₪ ברוטו וזאת בהתאם להתחשבנות שבוצעה בין הצדדים ביום 24.6.2020. חוב זה בחלוקה ל-44.5 חודשים בהם הועסק התובע על ידי הנתבעת 1 – מהווה תוספת שכר חודשית בסך 9,842 ₪ ולכן שכרו החודשי ברוטו של התובע הינו 35,842 ₪ (ס' 42 לכתב התביעה המתוקן). הנתבעות הכחישו טענתו זו וטענו כי הסכום של 92,000 ₪ שולם על חשבון רווחים עתידיים וכי הכנסותיו היו נמוכות מהמקדמות שקיבל על פי ההסכם (ס' 140 לכתב ההגנה המתוקן). טענות אלה של הנתבעות נדונו ונדחו בפסק דין זה.
248. התובע בחר לקבל את התמורה המגיעה לו בתלוש שכר. לכן, בהתאם לס' 2.5 בעמ' 3 להסכם – אמורה היתה הנתבעת 1 לשלם לו "באמצעות תלוש שכר סך של: 26,000 ₪ ברוטו. כאשר יבצעו וישולמו ליוסי כל הרכיבים המנויים בסעיף 2.5 לעיל." דהיינו, הרכיבים המנויים בס' 2.5 בעמ' 2 להסכם, שהם: דמי חופשה, הבראה, חגים, פיצויים פיטורים, הפרשות לקרן פנסיה, קרן השתלמות, ביטוח לאומי מעסיק. הסך אשר יוותר לאחר ניכוי עלויות מעסיק יהא סכום הברוטו בתלוש השכר של המשווק.
249. ודוק. בהתאם לאמור בס' 2.5 בעמ' 2 להסכם - כל הרכיבים האמורים בו ינוכו ממלוא שכרו של התובע המפורט בס' 2.1 – 2.3 להסכם ולא מסכום המקדמה החודשית. מכאן שהשכר החודשי בתלוש השכר צריך היה לעמוד על 26,000 ₪ ברוטו וממנו לגזור את כל הרכיבים האמורים לעיל ולהוסיף עליו.
250. בהתאם להסכם, פעם בשנה התחייבו הצדדים לקיים התחשבנות כפורט בס' 2.7 להסכם. בכך היו מיישרים קו לאותה שנה.
251. לכן צודק התובע בהצהרתו כי בכל חודש היה אמור לקבל לא פחות מ-26,000 ₪ ברוטו וזאת במשך 60 חודשים מיום חתימת ההסכם (ס' 11 לתצהירו). בחקירתו נשאל התובע מה לא תואם בין תלוש השכר של חודשים ינואר ופברואר 2020 לבין הוראות ההסכם והוא השיב: "הזכויות שלי פה הוא הפריש לי, הוא מכל הזה רק 15 אלף שקל הפריש לי כספים." (עמ' 14 ש' 34 לפרוטוקול) והוסיף: "לא, ברגע שהוא לא מעביר כספים לקרן פיצויים, אתה יודע כמה יש לי בקרן פיצויים? אולי איזה 24, 25 אלף שקל." (עמ' 15 ש' 6 – 7 לפרוטוקול). ועוד הדגיש כי השכר שלו היה 60 אחוזים מהרווח הגולמי בתיק הלקוחות שלו וכי מידי חודש אמור היה לקבל 26,000 ₪ ברוטו בתלוש השכר (עמ' 15 ש' 18 – עמ' 16 ש' 9 לפרוטוקול).
252. הנתבע העיד כי התובע ביקש שכר בסיס בסך 15,000 ₪ ועוד מקדמה על חשבון רווחים (עמ' 100 ש' 3 – 5 לפרוטוקול). במהלך עדותו הוצג בפניו תלוש שכר שהונפק לתובע על ידי הנתבעת 1 לחודש יולי 2016, שהוא החודש הראשון להעסקתו. תלוש השכר הוגש וסומן נ/1. מתלוש השכר עולה כי התובע קיבל משכורת בסיס: 15,000 ₪ ברוטו, שווי הרכב לצרכי מס: 3,370 ₪, מקדמה על חשבון שיווק: 9,300 ₪, הבראה: 500 ₪ וחופשה: 1,200 ₪. הנתבע העיד כי מבנה שכרו של התובע, כפי שהוא משתקף מ-נ/1, נבנה בסיוע בא כוח הנתבעות ובהתאם להסכם (עמ' 104 ש' 10 – 15 לפרוטוקול).
253. הנתבע לא הוכיח כי התובע ביקש שכר בסיס בסך 15,000 ₪. הנתבעות לא הציגו תלושי שכר של התובע בכל תקופת העסקתו למעט תלושי השכר שהציג התובע וממילא לא הראו את השכר ברוטו שקיבל במהלך תקופת העסקתו.
254. התובע צירף לכתב תביעתו המתוקן שלושה תלושי שכר בלבד, של חודשים ינואר עד מרץ 2020 (נספח ג'), מהם עולה כי שכר הבסיס: 15,000 ₪, שווי הרכב לצרכי מס: 3,420 ₪, מקדמה על חשבון שיווק: 8,700 ₪, הבראה: 500, חופשה: 1,200 ₪. בחודש מרץ 2020 עלה שווי הרכב לצרכי מס ל: 4,960 ₪.
255. התובע צירף לכתב התביעה המתוקן טופסי 106 לשנים 2018 – 2019 (נספח ב'), מהם עולה כי בשנת 2018 עמד שכרו הבסיס של התובע על סך כולל של: 186,000 ₪ לחלק ל-12 חודשים = 15,500 ₪ לחודש. ובשנת 2019 עמד שכרו הבסיס על סך כולל של: 194,400 ₪ לחלק ל-12 חודשים = 16,200 ₪. הנתבעת 1 לא הסבירה את הסיבה לשוני בשכר הבסיס במהלך השנים.
בחלוקה של מלוא המשכורת ותשלומים החייבים בשיעורי מס רגילים ב-12 חודשים יוצא מטופסי 106 שהוגשו כי –בשנת 2018 קיבל התובע: 29,370 ₪ ברוטו בחודש ובשנת 2019 – 28,960 ₪ ברוטו לחודש. התובע נשאל על כך בחקירתו (עמ' 16 ש' 10 – 12 ו-21 לפרוטוקול). הוא העיד כי יכול להיות (עמ' 16 ש' 13).
256. ביום 20.9.2016 שלח התובע לנתבע מייל ובו הודיע לו כי הוא אינו אוהב את החלוקה בתלושי השכר וביקש מהנתבע כי ההפקדות לקופות השונות (תגמולים, פיצויים והשתלמות) יהיו מכל הרכיבים ולא רק משכר הבסיס, כמו שהיה לו במגלים (מעסיקו הקודם) (נספח יג' לתצהיר התובע). התובע לא התייחס לנספח זה בתצהירו ולא פירט מה עלה בגורל פנייתו זו לנתבע, אך יש בו כדי להעיד כי כבר מתחילת תקופת העסקה – תלושי השכר שהונפקו לא נערכו בהתאם להסכם.
257. הנתבע נשאל על המייל של התובע והעיד כי הוא לא זוכר אותו והוסיף: "לא. אני לא זוכר את זה. אבל אני יכול לתת לך תשובה. מה שהיה לו במגלים זה היה 10 או 12,000. אם זה היה ממשיך אותו דבר, אז הוא היה ניזוק. אנחנו נתנו לפי 15,000." (עמ' 107 ש' 12 – 14 לפרוטוקול). ועוד הוסיף: "רגע שנייה. וזה גם השכר שעל פי פסיקה מפרישים, על פי השכר הממוצע במשק." (עמ' 107 ש' 18 – 19 לפרוטוקול). תשובתו זו של הנתבע לא עניינית, מבלבלת ומתחמקת. ההתייחסות שלו צריכה להיות להסכם ולא לתנאי העסקת התובע אצל מעסיק קודם או ביחס לשכר ממוצע במשק. הנתבע גם העיד כי אם היתה לתובע טרוניה – איך זה שנותר מועסק בנתבעת 1 ארבע שנים (עמ' 107 ש' 27 לפרוטוקול). על כך הצהיר התובע כי לא יכול היה פשוט לקום וללכת אלא היה עליו לנסות ולמזער נזקים. זאת מהסיבה שלא ניתן לבצע מהלך כמו שעשה, דהיינו העברת תיק לקוחות ממעסיק למעסיק, כל שנה או שנתיים או שלוש בענף הטיולים. אמון הלקוחות מבחינתו היה חשוב יותר (ס' 29 לתצהירו). תשובתו זו ניתנה גם ביחס לחוב ההתחשבנות שהנתבע דחה משנה לשנה. סיבה נוספת לכך שהתובע לא קם ועזב היא העובדה שהנתבע הודה בחוב והבהיר זאת לתובע. התובע חזר על כך גם בעדותו (עמ' 8 ש' 15 – 33 לפרוטוקול).
258. אני סבורים שיש ממש בטענת התובע. החלוקה של המקדמה המוסכמת בסך 26,000 ₪ לשכר בסיס בסך 15,000 ₪ ולמקדמה על חשבון שיווק בסך 8,700 ₪ בחודש ינואר - מרץ 2020 לא ברורה. בהעדר תלושי שכר לכל תקופת העסקה – לא ברור כיצד חילקה הנתבעת 1 את המקדמה המוסכמת בתלושי השכר. הנתבעת 1 לא הוכיחה הסכמה של התובע לחלוקה זו ואין ספק כי בחלוקה זו יש כדי לפגוע בזכויותיו של התובע. אנו סבורים כי היה .על הנתבעת 1 להוסיף את המקדמה על חשבון שיווק לשכר הבסיס ולכן הוא היה צריך לעמוד על סך 26,000 ₪.
259. חיזוק לכך נמצא בתביעת הנתבעות לדמי הודעה מוקדמת בסך של 26,000 ₪. הנתבע נחקר על כך והשיב כך:
"עו"ד כהן: גם כשאתה דורש חודש הודעה מוקדמת, אתה דורש את כל ה-26,000. מבחינתך זה השכר החודשי. אתה לא אומר אני רוצה חזרה מהתובע 24,300 או 15,000.
העד, מר חדד: הרי, הרי,
ש: למה אתה דורש 26,000?
ת: כמו שהוא דרש ממני 60 חודשים קדימה. הוא היה אמור להמשיך לעבוד ואני הייתי מחויב לו ב-26, אז הוא היה מחויב לי ב-26." (עמ' 129 ש' 9 – 15 לפרוטוקול).
260. בנסיבות אלה, אנו מחייבים את הנתבעת 1 כמעסיקה ואת הנתבעת 2 כערבה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 26,000 ₪ כפול 44.5/12 חודשי עבודה = 96,417 ₪ בצירוף ריבית שקלית ממועד סיום יחסי עבודה (8.10.2020) ועד מלוא התשלום בפועל.
הודעה מוקדמת:
261. משהתובע הודיע לנתבע על התפטרותו – הוא היה צריך לתת לנתבעת 1 הודעה מוקדמת של 30 יום (סעיפים 3 + 5 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001).
262. מהתכתובת בין התובע לבין הנתבע מחודש אוקטובר 2020, מיד לאחר הודעת התובע לנתבע על התפטרותו עולה כי הנתבע ביקש מהתובע לבצע חפיפה. התובע סירב כי לטענתו הוא התבקש לבצע חפיפה בחינם. (ס' 294 לתצהירו). מאידך, בהודעה של התובע במייל לנתבע מיום 8.10.2020 על סיום העבודה (נספח י' לתצהירו) – הודיע התובע כי הוא מבקש לסיים את עבודתו "לאלתר. באם תחליט אחרת אבקש להודיע לי בהקדם ולהחזיר אותי ל-30 יום בתנאים ערב היציאה לחלת." הנתבע השיב לו ביום 11.10.2020 כך: "נתבקשת לחזור לעבודה באופן מיידי ואתה אמרת שאינך רוצה ומבקש לא לתת הודעה מוקדמת." במייל מיום 14.10.2020 ציין התובע "בענין ההודעה המוקדמת, שאלתי אותך כמה פעמים ולא קיבלתי תשובה חוץ מתעשה מה שאתה רוצה וניתוק מהשרת."
263. מתכתובת זו עולה כי התובע היה מעוניין בהתפטרות מיידית, ללא מתן הודעה מוקדמת. נתנו דעתנו לכך שבמועד התפטרותו היה התובע בחל"ת – אלא שמתכתובת זו עולה כי הנתבע ביקש ממנו לבצע "חפיפה מלאה בגין כל ההתחייבויות שניתנו מבשביל ישראל לספקים חיצוניים." (ראו מייל של הנתבע לתובע מיום 9.10.2020, נספח יא' לתצהיר התובע). לא מצאנו בתכתובת זו דרישה לחפיפה בחינם כטענת התובע. בנסיבות אלה אנו מוצאים את בקשת הנתבע כסבירה ומוצדקת.
264. משכך ומשהתובע גילה דעתו בעת הרלוונטית כי הוא מעדיף לסיים עבודתו באופן מיידי - אנו מחייבים אותו לשלם לנתבעת 1 פיצוי חלף הודעה מוקדמת כפי שנתבע על ידה, בסך 26,000 ₪ בצירוף ריבית שקלית מיום סיום יחסי עבודה (8.10.2020) ועד מלוא התשלום בפועל.
265. סכום זה ישולם בדרך קיזוז מכל סכום בו תחויב הנתבעת 1 לשלם לתובע על פי פסק דין זה.
התביעה שכנגד:
266. במסגרת התביעה שכנגד חזרו הצדדים על טענותיהם והוסיפו טענות נוספות, אשר בחלקן דנו לעיל (הטענות בדבר כספים ששולמו לתובע ביתר (ס' 83 – 91 לכתב התביעה שכנגד ובדבר אי מתן הודעה מוקדמת (ס' 96 -98 לכתב התביעה שכנגד). להלן נדון בשלוש טענות ובסעדים בצדן כדלקמן:
א. הסעד של השבת טובות הנאה ושוחד שלטענת הנתבעות שילם התובע ללקוחות ללא ידיעת הנתבעת 1;
ב. פיצוי בגין הפרת ההסכם;
ג. פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעות בשל גרם הפרת ההסכם ביניהן.
267. למען הסדר הטוב, התובעות שכנגד ימשיכו להיקרא להלן: הנתבעות. הנתבע שכנגד ימשיך להיקרא להלן: התובע.
הסעד של השבת טובות הנאה ושוחד:
268. הנתבעות טענו כי לאחר התפטרותו של התובע ואגב בדיקת מעשיו – הם מצאו פרטי קשר רק של רכז בית הספר עירוני בתל-אביב, מר דני מדוויל. ביום 1.11.2020 הנתבע פנה אליו טלפונית וביקש לברר אם לבית ספר זה יש שריונים אצל הנתבעת 1. מר מדוויל סרב לדבר עמו והפנה אותו לתובע (תמליל השיחה צורף כנספח 13 לכתב התביעה שכנגד). בעקבות כך גילתה הנתבעת 1 בספריה כי התובע שילם, ללא ידיעתה, למר מדוויל עבור חופשות פרטיות לו ולבני משפחתו. כמו כן לרכזים אחרים וגם לתובע עצמו (ס' 92 – 95 לכתב התביעה שכנגד, ס' 115 – 116 לתצהיר הנתבע).
269. הנתבעות צירפו לכתב התביעה שכנגד העתק הזמנות שהתובע שילם, באמצעות הנתבעת 1, עבור מר מדוויל, עבור רכזים אחרים ועבור עצמו (נספח 14) ותבעו השבה של הכספים ששילם, לטענתן, עבור מר מדוויל בסך 31,887 ₪ ואף צירפו העתק מתלונה שהגישו במשטרה על שוחד כנגד התובע ומר מדוויל (נספח 15 לכתב התביעה שכנגד), אשר נסגרה מחוסר אשמה (ראו עדות התובע בעמ' 63 ש' 10 לפרוטוקול).
270. מעיון בהעתק ההזמנות (נספח 14 לכתב התביעה שכנגד) עולה כי מדובר בהזמנות בשנים 2017 – 2019 למר מדוויל, לתובע ולאנשים נוספים. בסוף כל שורה בנספח זה מופיעה הערה בכתב יד. הנתבעות לא פרטו של מי כתב היד ומה משמעות ההערות.
271. התובע הצהיר כי בענף שיווק הטיולים מקובל לשלוח מחליטנים להתרשם מחדרי האירוח באכסניות שארחו תלמידים וזאת במסגרת סיור הכנה שצוות בית הספר היה יוצא לקראת הטיול. הנתבע ידע על כך והסכים לכך (ס' 281 – 282 ונספח 53 לתצהיר התובע). לטענתו, ההזמנות לאותם חדרי אירוח בוצעו דרך מערך ההזמנות של הנתבעת 1 ובידיעת הנתבע. חלק מההזמנות בוצעו על שם התובע והתשלום בגינן קוזז מחוב של הנתבעת 1 כלפיו. כמו כן הלקוח דני מדוויל שילם במזומן תמורת ההזמנות שלו והתשלום הועבר על ידי התובע לנתבע (ס' 127 – 128 לכתב התשובה שכנגד, ס' 277 – 290 לתצהירו).
272. במהלך שיחה שהתקיימה בין התובע לנתבע ביום 12.7.2020 (נספח 53 לתצהיר התובע) הלין התובע על התערבותו של הנתבע בעבודת המשווקים ובמענה לכך השיב הנתבע כי "אבל אני לא נותן לכם [לא ברור] לקוח. אני לא אמרתי לכם לא לתת חינמים..." (עמ' 6 ש' 11 – 12 לנספח 53). משמע, הנתבע ידע והסכים לאירוח חינם למחליטנים באכסניות במסגרת סיור הכנה, על חשבון הנתבעת 1.
273. התובע העיד כי מר מדוויל הוא לקוח שלו במשך 20 שנים (עמ' 36 ש' 33 לפרוטוקול). התובע נשאל מדוע שילם עבור מר מדוויל סך של 38,111 ₪ עבור לינה במלונות מתוך כספי הנתבעת 1 והוא השיב כי מר מדוויל "השתמש בקשרים שלי מול אנ"א, מול דברים כאלה, שילם בכסף מזומן, הוא לא קיבל את זה בחינם, נראה לך? יש לזה אפילו מראה מקום שאני מדווח למנהל ביצוע, אומר לי 'יוסי מה זה הלינה הזאת', אמר(תי) לו 'לא, הנה זה כסף שהועבר במזומן לאבי'. אבי מאוד אהב מזומן, מאוד אהב," (עמ' 37 ש' 11 – 14, עמ' 37 ש' 23 – 32, עמ' 38 ש' 32, 34, עמ' 39 ש' 1 לפרוטוקול).
274. עוד העיד התובע, בהתייחס לס' 286 לתצהירו, כך:
"העד, מר מזרחיד: יש שני סוגים, יש מקרה של מורה לשל"ח,
...
ת: מורה לשל"ח שיוצאים לסיור הכנה כי הם מחויבים בחוזר מנכ"ל להכיר את המסלולים, הסיורים האלה לפעמים הם סיורים של יומיים. במסגרת הצעת המחיר הכוללת אנחנו כחברת טיולים, כל חברת טיולים מאפשרת להם, סוגרת להם חדר במקום שהם יהיו בו כדי שהם יוכלו והמורה לא יצא גם להכנה וגם ישלם מהכיס שלו.
ש: מצוין, אתה היום,
ת: שנייה ויש, זה מקרה אחד, זה לא, זה שירות, לפעמים זה בחינם כי המקום לינה מבין ונותן חינם, לפעמים זה לא בחינם ואז אנחנו משלמים, אנחנו (לא ברור) את זה כי זה חלק מהשירות וזה מופיע בהוצאות תשלום ספקים.
ש: שאל אותך,
ת: עכשיו יש לקוחות שהפכו להיות משפחה וחברים,
ש: אז (לא ברור) החברה, למה לא?
ת: שנייה, זה, אני לא רוצה להגיד את המילה 'מנצלים',
ש: אבל גברתי שמענו כבר את התשובות האלה.
ת: לא רוצה להגיד את המילה 'מנצלים', מבקשים ממני כי אני יש לי את הקשרים ואת הגישה ואת היכולת לסגור להם חדרים בתשלום. יש לי, אנחנו מדברים פה רק על דני מדוויל כי רק הוא היחידי שהיה מטייל הרבה, היה משלם, יש לי התכתבויות ווצאפ איתו בזה שהוא משלם, הוא העביר כסף, הכסף עבר אליי מזומן והועבר לאבי חדד ובאחת ההזדמנויות,
כב' הש' הרמל: אדוני כבר אמר.
העד, מר מזרחיד: אחד ההזדמנויות אפילו אבי ספר 5 כחולים ומסר לי." (עמ' 61 ש' 14 – עמ' 62 ש' 1 לפרוטוקול).(ראו גם בעמ' 38 ש' 15 – 21 לפרוטוקול).
275. תמיכה לעדותו זו של התובע נמצאה בעדותו של מר מדוויל, לפיה הוא נהג לנצל את קשריו של התובע כדי להזמין דרכו חדרים בבתי ספר שדה. התובע הזמין עבורו והוא שילם עבור החדר במזומן לתובע וזה העביר התשלום לספק החדר (עמ' 71 ש' 23 – עמ' 72 ש' 11 לפרוטוקול).
276. מר מדוויל הצהיר כי בשיחה שקיים הנתבע עם מנהל בית ספר עירוני תל-אביב, הוא אמר לאחרון שרכז הטיולים שלו (מר מדוויל) והתובע מעלו בכספי ההורים, קיבלו טובות הנאה על חשבון הכספים של ההורים ושל בית הספר. דבר שלא היה ולא נברא. הנתבע ניסה להציג בפני מנהל בית הספר כאילו הוא (מר מדוויל) קיבל מהתובע לינה בטיולים מבלי לשלם תמורתה. מר מדוויל הוסיף והצהיר כי הוא לא קיבל שום דבר בחינם על חשבון מישהו אחר. הוא שילם מכספו בכל פעם (ס' 7 לתצהירו).
277. בעדותו חזר מר מדוויל על הצהרתו זו והעיד כי היה עד לשיחה בין הנתבע לבין מנהל בית הספר. כמו כן העיד כי הנתבע גם התקשר אליו ואמר לו שהוא לא יכול לעבוד עם התובע:
"ת: אני לא טוען משהו אחר, אני טוען שני דברים אחרים שיכול להיות שלא כתבתי את זה בתצהיר. אני טוען שני דברים, הוא גם איתי דיבר וגם דיבר עם המנהל, זאתי שיחה שנכחתי.
ש: שתי שיחות?
ת: דיבר איתי אישית שיחה איתי.
ש: שתי שיחות?
ת: כן, השיחה הייתה קודם כל איתי, הוא דיבר איתי, צלצל אליי, אמר לי 'אתה לא יכול לעבוד עם יוסי, אתה מחויב אליי'. אמרתי לו 'אני לא מכיר אותך, בחיים שלי לא יודע מי אתה, אתה לא יכול לכפות עליי עם מי לעבוד' (עמ' 68 ש' 15 – 23 לפרוטוקול).
278. תמיכה לעדותו זו של מר מדוויל נמצאת בתמליל שיחתו עם הנתבע מיום 1.11.2020 (נספח 13 לתצהיר הנתבע), בה התקשר הנתבע למר מדוויל כדי לברר אם בית הספר שריין טיולים מהנתבעת 1. מר מדוויל הפנה אותו לתובע (ראו דברי הנתבע (עמ' 2 ש' 4 – 16 ובעמ' 3 ש' 21 – עמ' 4 ש' 4 לנספח 13).
279. עוד העיד מר מדוויל כי הוזמן לחקירה במשטרה בשל תלונתו של הנתבע נגדו כי קיבל טובות הנאה. תלונה זו נסגרה מחוסר אשמה ובא כוח הנתבעות ויתר על חקירת העד בענין זה (עמ' 71 ש' 3 לפרוטוקול).
280. מכל המפורט עולה כי טענת הנתבעות באשר לחדרים שהוזמנו בחינם ועל חשבון הנתבעת 1 לטובת מר מדוויל ובני משפחתו – נסתרו בעדויות התובע ומר מדוויל בעצמו. נוסיף עוד כי מאחר ומדובר בהזמנות שקדמו להתחשבנות – מוחזקים הנתבעת 1 והנתבע בויתור על כל טענה בענין זה נגד התובע לאור חתימתם על כתב הויתור ההדדי.
הסעד של פיצוי בגין הפרת ההסכם:
281. הנתבעות טענו שתי טענות בענין זה: האחת, משהתפטר התובע בטרם הסתיימה תקופת ההסכם (שש שנים) הרי שהפר את הסכם ההתקשרות (ס' 99 לכתב התביעה שכנגד). לכן עליו לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה ויגרמו לה בעתיד בשל הפרתו זו (ס' 100 לכתב התביעה שכנגד).
282. הנתבעות לא התמודדו עם העובדה כי הנתבע בעצמו ביקש לשנות את תנאי ההסכם ולהפחית בשכרו של התובע. בנסיבות אלה, גם לולא התפטר התובע הוא לא היה מקיים את הוראות ההסכם אלא הוראות הסכם אחר. הנתבעות לא הראו כל אסמכתא המחייבת את התובע להסכים לשינוי ההסכם כדרישת הנתבע ועדין להמשיך ולקיים את הוראות ההסכם.
283. הנתבע הודיע לא פעם לתובע ולשאר המשווקים על כוונתו לשנות באופן חד צדדי את הוראות ההסכם, כך שיקל עליו לקיים את התחייבויותיו החוזיות הן באופן כללי, קרי: בטרם משבר הקורונה והן בתקופת משבר הקורונה. הנתבע העיד כי בפועל הוא לא שינה את הוראות ההסכם (עמ' 148 ש' 15 לפרוטוקול). בטענתו זו אין כדי לאיין את כוונתו לא לקיים את הוראות ההסכם כפי שהן ולהביא לשינוין. כוונתו זו היתה ברורה – אלא שהוא ניווט את מועד ביצועה על פי רצונו. הסיבה לכך שהוא לא שינה בפועל את הוראות ההסכם, או יש לומר, לא הצליח לשנות בפועל את הוראות ההסכם - היתה שבכל פעם שהוא השמיע את כוונתו זו – התובע הודיע לו על כוונתו להתפטר וכאשר הנתבע עמד על רצינות כוונתו של התובע – הוא חזר בו. כך קרה בחודש פברואר 2020 – שאז רכש הנתבע לתובע ולמשווק אורן מרש ז"ל רכבים חדשים. כך בחודש יוני 2020 – שאז הסכים הנתבע לבצע התחשבנות של ארבע שנים לאחור ולשלם לתובע הפרשים. בפעם השלישית בו עמד על כוונתו לשנות ההסכם ודרש שהתובע יסכים לכך מיד – הוא לא הספיק לחזור בו כי באותו המעמד התובע הודיע לו על התפטרותו וגם התפטר בפועל. לאחר שהתובע התפטר – "תפס הנתבע את הראש" והגיש בקשה לצו עשה שיחייב את התובע לשוב לעבודה. הנתבעת 1 לא עמדה לבסוף על בקשתה זו וויתרה עליה למרות שהצדדים הסכימו כי התובע ישוב לעבודה (ראו עמ' 7 לפרוטוקול, נספח 30 לתצהיר התובע). הנתבעים לא גילו מידע זה בכתבי טענותיהם. ועדין, גם במסגרת תביעתן שכנגד – טענו הנתבעות כי מטרת תביעתן היא קיום ההסכם על מנת שהנתבעת 1 תמשיך בפעילותה ותקיים את התחייבויותיה כלפי הנתבעת 2 (ס' 120 לכתב התביעה שכנגד).
284. תנועת "היו-יו" והתרתי-דסתרי בהתנהלות הנתבעים ובמיוחד בהתנהלות הנתבע באה לידי ביטוי לאורך כל הדרך, גם בדרך הצגת טענותיהם בכתבי טענותיהם, גם בעדותו וגם בסיכומיהם, מה שמקשה מאד על בירור האמת והיה מצופה להקפיד על טיעון קצר, ברור, קוהרנטי ותואם את הראיות בתיק.
285. מהראיות עולה כי במשך השנים התגלעו מחלוקות בין הנתבע לבין המשווקים סביב התנהלותו ודרישותיו של הנתבע בענין מס ערך מוסף, בענין התערבותו בתחום עיסוקיהם, בענין הוצאתם לחל"ת ודרישתו מהם להמשיך ולעבוד במהלך שהותם בחל"ת אם הם רוצים שיהיה להם מקום עבודה לחזור אליו. במהלך שיחה שהתקיימה ביום 12.7.2020 (נספח 53 לתצהיר התובע) הודיע התובע לנתבע כי הוא לא מתכוון להמשיך לעבוד בהיותו בחל"ת (עמ' 3 ש' 4 לנספח 53) והעיר לנתבע על התערבותו בעבודת המשווקים כך:
"יוסי: אתה בדרך שאתה עושה את הדברים כן? גם הכניסה שלך בהדרכה, גם הכניסה שלך בדוקתים, גם הכניסה שלך בהצעות מחיר, גם הכניסה שלך בזה, הרצון שלך שהידיים שלך יהיו בכל מקום, כן? כן? מונע מאתנו את העצמאות שלשמה באנו, זאת אומרת לקחת אחריות לטוב ולרע. עכשיו, אתה יכול לבוא, אתה יכול לבוא לכל אחד בנפרד ולהגיד לו השנה התוצאות שלך היו קקה, סליחה א' ב' ג'. זכותך. זאת זכותך המלאה כמנהל, כן?"
אבי: אבל אני לא נותן לכם [לא ברור] לקוח. אני לא אמרתי לכם לא לתת חינמים. מה שקשור לספקים שמבחינתי הדרכה זה ספק מרש לא יכול להיכנס. אם אני סגרתי עם אלבז...
יוסי: אבל אלבז הוא לא כלי, הוא לא מוכן להיות כלי.
אבי: אז זה כבר משהו. זה שיחה לדיון...
יוסי: אלבז לא מוכן להיות צינור. הוא לא מוכן להיות צינור. הוא רכז הדרכה הוא לא ממלא רובריקות. הוא רוצה, זה צוות שהוא מטפח אותו, הוא יודע ואנחנו אמרנו לו שאנשים יצטרכו, וזה מה שסוכם כבר, כן?
אבי: אבל אני קבעתי איתו כבר ש...[לא ברור] לא אמרתי לכם את זה?
יוסי: והסיפור, והסיפור הזה עכשיו עם המשכורות של היו, הורידו לו, פוצצו לו את כל הבלון הזה של מה שאתה מבטיח לו ומה שהוא הבטיח למדריכים, ומה שקורה בפועל. והוא מתוסכל, והוא מלא בעצבים, הוא אומר לי אני לא מבין למה אני צריך להיות בעצבים. אני לא מבין למה אני בכלל בחל"ת. אני בכלל לא מבין למה אני בכלל צריך לתת דין וחשבון, כל מיני דברים כאלה הזויים. וואלה הוא שניה לפני נקודת שבירה. ואני כבר התחלתי, אני אומר לך את האמת, אני בפנים...
אבי: אני לא רוצה שהוא יעזוב...
יוסי: אני יודע שאתה לא רוצה שהוא יעזוב, אבל אתה מביא את זה לשם." (עמ' 6 ש' 5 – עמ' 7 ש' 1 לנספח 53. הדגשה לא במקור. א.ה).
ראו גם דברי התובע לנתבע בשיחתם מיום 11.10.2020 (עמ' 1 ש' 23 – עמ' 2 ש' 3 לנספח 60
לתצהיר התובע).
בדבריו אלה התייחס התובע הן להתערבותו של הנתבע בעבודת המשווקים, בעבודת רכזי ההדרכה, בשכרם (ראו גם ס' 24 ו-33 לתצהיר התובע) עד כדי כך שיצר אוירה רעילה במקום העבודה (עדות התובע בעמ' 29 ש' 10, 12 לפרוטוקול). התנהלותם זו של הנתבעת 1 ומנהלה הנתבע מהווה הפרה של חלוקת הסמכויות המוסכמת בהסכם: הנתבע אחראי על הניהול הפיננסי ואילו המשווקים אחראים על שיווק הטיולים. על כך התלונן גם המשווק סהר בפני הנתבע בשיחתם מיום 21.6.2020 (עמ' 6 ש' 25 – עמ' 7 ש' 14 לנספח 5 לתצהיר התובע). אין זה אומר שלנתבע, כמעסיק, אין זכות לבדוק אם המשווקים פועלים בהתאם להסכם.
286. מסקנתנו אפוא היא כי הנתבעת 1 ומנהלה הפרו את ההסכם, הן באי קיום התחשבנות פעם בשנה, הן באי קיום חלוקת התפקידים בין הצדדים, הן בקיום ההסכם בדרכים שלא כדין והן בכוונה הברורה להפחית משכרו של התובע והכל בטרם משבר הקורונה. בתקופת משבר הקורונה הוסיפו הנתבעת 1 ומנהלה חטא על פשע ועמדו על עבודת התובע במהלך שהייתו בחל"ת ואף על שהייתו בחל"ת ללא מועד חזרה. בהתנהלותם זו הם גרמו והביאו במו ידיהם להתפטרות התובע ולאי קיום ההסכם עד תום תקופת תוקפו.
287. הנתבעות, במסגרת בקשתן לצו עשה בתיק צו 36146-10-20, ביקשו כי בית הדין יורה לתובע לקיים את הוראות ההסכם כפי שהוא עד לסיום תקופתו בחודש יוני 2022, תוך התעלמות מרצונו של הנתבע לשנות את תנאי ההסכם ואי גילוי בקשותיו החוזרות ונשנות של הנתבע לשנות את הוראות ההסכם כי יקשה עליו לקיימו כפי שהוא. ולבסוף היו אלה הנתבעות אשר דחו את ההסכמה להשיב התובע לעבודה.
288. משכך, טענת הנתבעות כי התובע הפר את ההסכם – נדחית.
289. הטענה השניה - הנתבע הצהיר כי לאחר שזוהר עזב את הנתבעת 1, האחרונה הסתמכה על עבודתם של התובע והמשווק נוסף, הוא סהר, בשיווק טיולים וזאת כדי שתוכל לעמוד בעתיד בהתחייבויותיה. התובע וסהר הסכימו להגדיל את תיק הלקוחות שלהם אך במקביל הם כבר תכננו את הקמת החברה המתחרה (ס' 58 לתצהירו). הנתבעות לא הוכיחו גרסתן זו. הנתבעות לא הראו מתי הוקמה החברה המתחרה ולא הראו כל מעורבות של התובע בהקמתה. הנתבעות אף לא חקרו את התובע בענין זה ולא זימנו לחקירה את זוהר כדי לתמוך בטענתן זו.
290. התובע העיד כי –
"זוהר לא פעם ולא פעמיים אחרי שהוא עזב בין יוני לספטמבר ניסה לשכנע אותי להצטרף למיזם שלו, אני לא הסכמתי, לא רציתי כי שוק הטיילת החינוכית באותו שלב היה בעצם על כרעי התרנגולת. העדפתי לשבת על הגדר איפשהו ואפילו אמרתי את זה למר חדד ולמר אורן מרש זיכרונו לברכה כשעוד היה חי, אנחנו ביחד שלושתנו נרים את "בשביל ישראל", ואם תמשיך טיפה בשיחה הזאת שהראית לי אתה תגלה גם שם את הדברים האלה שאני אומר." (עמ' 11 ש' 26 – 31 לפרוטוקול).
291. עדותו זו של התובע נתמכת בשיחתו עם הנתבע מחודש יוני 2020 (בעמ' 1 לנספח 7 לתצהיר הנתבע) וכן בשיחה טלפונית מיום 25.6.2020 שהתקיימה ביניהם (נספח 19 לתצהיר הנתבע) שבו הודיע התובע לנתבע כי סגר עם תיכון חדש לשנה החדשה (עמ' 2 ש' 18 לתמליל). בשיחות אלה ביקש התובע לשמר לקוחות בתקופת משבר הקורונה (בשפתו: "לשמור את הכבשים בתוך הדיר") כנגד הערכתו הקודרת של הנתבע באשר לקיום טיולים בשנות הלימודים תש"פ-תשפ"א.
292. משכך, גם הטענה השניה – נדחית.
293. למעלה מהצורך נוסיף כי הנתבעות לא פירטו ולא הוכיחו נזקיהן ובכלל זה לא הציגו נתונים באשר להכנסותיהן בשנים 2019 – 2020 ולא הראו הפחתה בהכנסותיהן בשנת 2020 ביחס לשנת 2019. גם אם הדעת סובלת שבשנת 2020 הכנסותיהן פחתו – הנתבעות לא הראו כי זאת בשל התפטרותו של התובע ולא בשל משבר הקורונה. דהיינו, הנתבעות לא הראו את השפעת משבר הקורונה על הכנסותיהן. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים במסגרת תביעת לשון הרע הדגישו כי בשל משבר הקורונה גם ככה פעילות בתי הספר היתה מצומצמת מאוד, אם בכלל." (ס' 45 לכתב ההגנה).
294. הנתבעות לא הראו שחרף משבר הקורונה, אילו התובע לא היה מתפטר והיה ממשיך לשווק טיולים בנתבעת 1 – לא היו נגרמים להן ההפסדים הנטענים. הנתבעות לא הוכיחו טענתן שבתקופת משבר הקורונה סביר היה לצפות כי התובע יכניס הכנסה בסך 8 מיליון ₪ לשנה כמו בשנת 2019 וזאת חרף העובדה כי עד תחילת שנת 2020 הכניס 3.7 מיליון ₪ (ס' 106 לכתב התביעה שכנגד). מהתמלילים בתיק עולה כי הנתבע בהזדמנויות שונות אמר למשווקים וביניהם לתובע כי הקורונה פגעה בעסקי הנתבעות וכי ירד ב-60 אחוזים במחזור ההכנסות (ראו בעמ' 4 ש' 9 – 13 ובעמ' 7 ש' 5 לנספח 60 לתצהיר התובע). ראו גם דברי הנתבע למשווק סהר כי הקורונה הרסה הכל ודברי סהר לנתבע כי לא היו טיולים בתקופת משבר הקורונה (עמ' 13 ש' 6 – 18,עמ' 21 ש' 16 – 25 לנספח ז' לתצהיר התובע בתביעת לשון הרע).
295. הנתבעות לא התייחסו לניהול הכושל של הנתבע וליחסו השלילי כלפי העובדים, מה שגרם לעזיבתם (ראו דברי התובע לנתבע בעמ' 1 – 2 לנספח 60 לתצהירו). הנתבע בהזדמנויות שונות הודה בכך בפני המשווקים ועל כך שהם התרו בפניו והוא לא התייחס לכך (ראו דברי הנתבע למשווק סהר בעמ' 21 ש' 16 – 25 לנספח ז' לתצהיר התובע בתביעת לשון הרע). הנתבעות לא הראו כי ניהולו הכושל של הנתבע לא השפיע על רמת הכנסותיהן.
296. כך, מצאנו להתייחס להצהרת הנתבע בדבר העברת כספים מהנתבעת 2 לנתבעת 1 לצורך מימון פעילותה של האחרונה. הנתבעות לא הראו כי הנתבעת 2 נטלה התחייבויות בהיקף של 13.5 מיליון ₪ (ס' 104 לכתב התביעה שכנגד). הנתבע במהלך הדיון בבקשה לצו מניעה טען כי העביר כספים לכיסוי פער פיננסי שנוצר בנתבעת 1 בשל משבר הקורונה. לא היו טיולים בשנים 2020 – 2021, הצפי שלו היה שלא יהיו טיולים בשנים אלה ואף על פי הוא מצא לנכון, כמנהל הנתבעות, להעביר כספים כאמור. הנתבע הצהיר כי בהעברת כספים זו ביקש להבטיח את פעילות הנתבעת 1 כדי שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפיו וכלפי הנתבעת 2 – אלא שהנתבעות לא הראו כיצד יכלה פעילות הנתבעת 1 להתקיים בנסיבות משבר הקורונה, כאשר בוטלו ולא התקיימו טיולים.
297. החל מיום 15.3.2020 החלו ההגבלות במשק עקב נגיף הקורונה, אשר פגעו בעסקים ומנעו ביצוע עסקאות. מהתמלילים עולה כי הנתבע העריך שלא יהיו טיולים בשנת הלימודים תש"פ שהסתיימה בחודש יוני 2020 ובשנת הלימודים תשפ"א שהסתיימה בחודש יוני 2021. התובע סבר שבתקופה זו יש לשמר את הלקוחות וכך עשה. התובע הצהיר כי בחודש מאי 2020 התחילה העבודה לחזור לאט לאט במתווה תו סגול לפעילות חוץ בית ספרית של משרד החינוך. בתיק לקוחות של המשווק אורן מרש ז"ל, שהיו בתי ספר יסודיים – בוצעו טיולים בחודשים מאי-יוני 2020. אך בתיק הלקוחות שלו, המורכב בעיקרו מבתי ספר תיכוניים שיוצאים לטיולים רב יומיים – לא בוצעו טיולים כלל בתקופה בה שהה בחל"ת (ס' 58 – 60 לתצהירו). הנתבעות לא הראו אחרת.
298. הנתבעות הטילו את יהבן על רשימת הלקוחות (נספח 10 לתצהיר הנתבע) ולא הראו כי אילולא העביר התובע את בנק הלינות הטנטטיבי לחברה של זוהר – לקוחות אלה לא היו מבטלים טיולים עקב משבר הקורונה ו/או היו מזמינות טיולים מהנתבעת 1 ולא ממשווקים אחרים.
299. בנסיבות אלה, גם אילו הראו הנתבעות קשר סיבתי בין התנהלות התובע לבין נזקיהן – הנתבעות לא הוכיחו נזקיהן ולכן גם מסיבה זו – טענותיהן באשר להפרת ההסכם נדחית.
הסעד של פיצוי בשל גרם הפרת הסכם בין הנתבעות:
300. הנתבעות טענו כי בעקבות הסכמת הנתבעת 2 לשמש ערבה לקיום התחייבויות הנתבעת 1 על פי ההסכם – נחתם ביום 7.6.2016 הסכם בין הנתבעות (נספח 5 לכתב התביעה שכנגד).
301. מעיון בהסכם זה עולה כי הנתבעת 2 התחייבה כלפי הנתבעת 1 לשמש ערבה לקיום התחייבויותיה כלפי התובע וזוהר בתנאי שהנתבעת 1 תבצע את כל הטיולים שיוזמנו ממנה באמצעות אוטובוסים של הנתבעת 2 בכל תקופת ההסכם.
302. הנתבעות טענו כי כדי לספק מספיק אוטובוסים לטיולים שתוציא הנתבעת 1 – נאלצה הנתבעת 2 לצמצם את פעילותה כלפי לקוחות אחרים ובמקביל לרכוש אוטובוסים נוספים (ס' 111 לכתב התביעה שכנגד). הנתבעות לא הוכיחו טענתן זו. הן לא הציגו ראיות לכמות האוטובוסים שהיו לנתבעת 2 ערב חתימת הסכם זה; לא הציגו ראיות לצמצום פעילותה של הנתבעת 2 כלפי לקוחותיה האחרים; לא הציגו ראיות למספר האוטובוסים הנוספים שנרכשו על ידי הנתבעת 2; לא הציגו ראיות למספר האוטובוסים ששימשו את הנתבעת 1 להוצאת טיולים במהלך תקופת העסקתו של התובע.
303. הנתבעות טענו כי בשל הפרת ההסכם על ידי התובע – נגרמו לנתבעת 2 נזקים הנאמדים במיליוני שקלים, לרבות מכירת אוטובוסים במחירי הפסד וזאת בשל העדר הסעות וטיולים (ס' 112 לכתב התביעה שכנגד). משקבענו כי התובע לא הפר את ההסכם – די בכך כדי לדחות טענה זו. נוסיף כי הנתבעות לא הראו כי למשבר הקורונה לא היתה כל השפעה על העדר הסעות וטיולים.
304. יתרה מזו, ההסכם בין הנתבעות קובע התחייבות הנתבעת 1 לרכוש מהנתבעת 2 בלבד הסעות לטיולים שיוזמנו ממנה (ס' 2 להסכם זה). משמע, אם הנתבעת 1 תזמין הסעה לטיולים שלה מספק אחר – היא תפר הסכם זה. לא משתמע מההסכם שאם הנתבעת 1 לא תזמין הסעה מהנתבעת 2 מהסיבה שלא הוזמנו ממנה טיולים – היא תחשב מפרה הסכם זה. הנתבעות לא הראו אחרת ולכן אין מקום לטענתן בדבר גרם הפרת הסכם.
305. נוסיף כי הנתבעת 2 לא הראתה כי החלטת מנהלה, שהוא גם מנהל הנתבעת 1, להעביר כספים ממנה לנתבעת 1 בתקופת משבר הקורונה, לא תרמה לנזקיה, ככל שהיו.
306. הנתבעת 2 טענה כי נאלצה למכור ארבעה אוטובוסים במחיר הפסד (ס' 116 לכתב התביעה שכנגד) אך לא הראתה מתי רכשה אוטובוסים אלה ובאיזה מחיר. בהצגת המחירון (נספח 16 לכתב התביעה שכנגד) אין די, מה גם שכלל לא ברור, והנתבעות לא טענו, מאיזה תאריך הוא. נוסיף, כי בשיחה שהתקיימה בין הנתבע לבין התובע ביום 11.10.2020 (נספח 60 לתצהיר התובע) אמר התובע כך: "חצי שנה הוא היה פה, הקצין בטיחות, לא עשה כלום, לא טיפולים ברכבים, לא ביקורות חורף, לא ביקורות גוונים [...] אני מדבר איתך מה עשיתי, בשלושה שבועות, שלושה שבועות, כל האוטובוסים שלי הכנסתי אותם לצבע, כל האוטובוסים מכונאות, מטמבון לטמבון, לא נגעו ברכבים בכלל, אתה יודע, הסתכלתי, הייתי נכנס לאוטובוסים, תופס לעצמי בראש, איפה הייתם?" (עמ' 6 ש' 12 – 17 לנספח 60). מדבריו אלה של הנתבע עולה כי מדובר באוטובוסים משופצים. הנתבעת 2 לא הראתה את השפעת עובדה זו על שוויים.
307. בנסיבות אלה, הטענה בדבר גרם הפרת הסכם לא הוכחה ועל כן התביעה לפיצוי בגין גרם הפרת הסכם – נדחית.
308. מצאנו להביע את מורת רוחנו מכך שהנתבעות מצאו להגיש כתב תביעה שכנגד ארוך ומסורבל ובמסגרת 141 סעיפיו טענו טענות רבות ומלבד הסעד של פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, אשר מהווה סכום של 26,000 ₪ בסך סכום התביעה: 998,473 ₪, לא הציגו ראיות רלוונטיות ולא הוכיחו את עיקר טענותיהם.
התביעה בסע"ש 33202-05-21:
309. במסגרת ההליך שהתנהל בתיק צו 36146-10-20 הגיעו הנתבעת 1 והתובע להסכמה ביום 9.12.2020 אשר קיבלה תוקף של החלטה כדלקמן:
"ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות הצדדים כמפורט בפרוטוקול לפיו המשיב לא יפנה ביוזמתו ו/או באמצעות מי מטעמו למי מבין בתי הספר המופיעים בנספח 7 לבקשת המבקשת, וזאת במהלך שנת הלימודים תשפ"א. אין מניעה שהמשיב יפנה לבתי ספר החל משנת הלימודים תשפ"ב." (עמ' 19 לנספח 30 לתצהיר התובע).
המשיב הוא התובע כאן. המבקשת היא הנתבעת 1. נספח 7 לבקשה הוא נספח ד' לכתב התביעה בתיק זה ונספח 10 לתצהיר הנתבע).
מכתב בא כוח הנתבעים מיום 15.12.2020:
310. בעקבות מתן ההחלטה, שלח בא כוח הנתבעים ביום 15.12.2020 מכתב ל-33 בתי הספר המופיעים ברשימה, נספח ד' לכתב התביעה, אשר כותרתו: "עדכון בדבר צו מניעה מבית הדין לעבודה" ובו ציין, בין היתר, כך:
"4. במסגרת תביעה משפטית שהגישה מרשתי, ביום 9.12.2020 ניתן צו מניעה האוסר על יוסי מזרחיד ו/או מי מטעמו לפנות אל בתי הספר המפורטים ברשימה במהלך שנת הלימודים תשפ"א, כדלקמן:" כאן הוטמע צילום ההחלטה ולאחר מכן הוסף עוד כך:
5. מרשתי מבקשת לעדכנכם, כי בית ספרכם נמנה על רשימת בתי הספר המופיעים בנספח 7 כאמור בהחלטה, ולכן הנכם נדרשים לקיים את הזמנתכם שכבר רשומה במערכת של מרשתי וזו מהווה הסכם לכל דבר. מעבר לצו האמור, מר מזרחיד ו/או מי מטעמו אינו יכול לסכל הזמנות קיימות אל מול מרשתי.
...
7. בנסיבות אלו, הנכם נדרשים שלא לפעול בניגוד לצו, שכן בכוונת מרשתי לעמוד בדרך החוקית על קיום מלוא ההזמנות שנסגרו מולה."
311. התובע הצהיר כי אף אחד מאותם 33 בתי ספר, אליהם נשלח המכתב לעיל, לא ביצעו הזמנה ו/או לא התחייבו לבצע הזמנה מול הנתבעים בשנת הלימודים תשפ"א. מדובר היה בתקופת משבר הקורונה ועד חודש ספטמבר 2021 לא היו טיולים מבתי הספר ולכן בחודש אוקטובר 2020, גם אם התובע היה רוצה, לא היו הזמנות סגורות ולא היו טיולים. לכן בטענת הנתבעים כי התובע העביר לקוחות/בתי ספר עם הזמנות סגורות של טיולים מהנתבעת 1 לחברה של זוהר – אינה נכונה (ס' 9 – 10 לתצהירו). התובע חזר והצהיר כי ערך רישום טנטטיבי של אותם בתי ספר כדי שיהיה צבר הזמנות להסתמך עליו ברגע שיוחלט על קיום טיולים, אך אין ברישום זה כל מחויבות מצד בתי הספר שכן רובם המכריע כלל לא ידעו על רישום טנטטיבי זה, וממילא התחייבות בתי הספר לטיול יכולה לקום רק לאחר סגירת דוקט המהווה הסכם להזמנת הדרכה, אבטחה, לינה ותחבורה – מה שלא נעשה במקרה זה (ס' 11 לתצהירו).
312. גרסתו זו של התובע נתמכת בעדותו של הנתבע משהודה כי לא היו לנתבעת 1 הסכמים עם בתי הספר האמורים. (עמ' 233 ש' 5 – 14 לפרוטוקול).
313. נוסיף כי הנתבעים טענו שהתובע העביר הזמנות אלה לחברה של זוהר. אם כך, כיצד באותה נשימה הציגו מצג בפני בתי הספר כי בידי הנתבעת 1 הזמנות סגורות לטיולים? הנתבעים לא הציגו הזמנות אלה ולא הוכיחו שהיו קיימות בידיהם בעת הרלוונטית. ביום 6.3.2024 ביקש התובע בתיק סעש 33202-05-21 צו גילוי מסמכים נגד הנתבעים, כאשר מתוכן הבקשה עלתה כוונתו לצו גילוי מסמכים כללי וספציפי. במסגרת בקשתו, ביקש התובע גילוי ועיון בהסכמי התקשרות ו/או חוזים ו/או הצעות מחיר שנחתמו בין הנתבעים לבין בתי הספר השונים לעניין אספקת שירותי טיולים לשנים 2020 – 2021 (כולל) (ס' 3.2 למכתב בא כוח התובע אשר צורף לבקשה). הנתבעים התנגדו לכך מטעמים שונים ובין היתר טענו בתגובתם (הוגשה ביום 26.3.2024) כי מסמכים אלה אינם רלוונטיים וכי מדובר בסודות מסחריים והשפעה על צדדים שלישיים. מאחר והתובע לא נימק בקשתו זו – נדחתה הבקשה בשל חוסר רלוונטיות (החלטה מיום 19.4.2024). עם זאת, הנתבעים לא הכחישו כי מסמכים אלו מצויים בידם. העובדה שלא הגישו אותם ולא הראו באמצעותם כי היו בידיהם הזמנות סגורות לטיולים מבתי ספר בכלל ומבתי הספר הכלולים בהחלטה מיום 9.12.2020 – היא הנותנת כי אין בידם להוכיח קיומן של הזמנות כאלה.
314. עוד נוסיף כי בטרם הודה הנתבע כי לא היו בידי הנתבעת 1 הסכמים עם בתי הספר האמורים במכתב בא כוחם – טענו הנתבעים כי בשל משבר הקורונה פעילות בתי הספר היתה מצומצמת מאוד, אם בכלל (ס' 45 לכתב ההגנה) והנתבע הצהיר כי "הלכה למעשה כל פעילות הטיולים במהלך שנת תשפ"א נשתבשה בשל משבר הקורונה" (ס' 37.2 לתצהירו) וכל שהציגו הנתבעים היתה רשימה של שריוני לינות בכפר הנוקדים אשר הועברו לחברה של זוהר ביום 21.10.2020 (נספחים 6 ו-8 לתצהיר הנתבע בתיק סעש 58965-10-20). עדת התביעה, גב' איילה צור העידה כי בשנת הלימודים תשפ"א לא היו טיולים עם לינה ולא טיולים חד יומיים (עמ' 85 ש' 4 – 10 לפרוטוקול).
315. כל האמור לעיל היה מצוי בידיעת הנתבעים בשעה בה נוסח מכתב בא כוח הנתבעים ואף על פי כן נדרשו בתי הספר במכתב לקיים הזמנה "שכבר רשומה במערכת של מרשתי וזו מהווה הסכם לכל דבר." כאמור, בשעה שלא היו קיימות הזמנות כאלה כלל.
316. מעיון במכתב בא כוח הנתבעים ניתן להתרשם כי ההחלטה שניתנה בהסכמה בתיק צו 36146-10-20 ניתנה לאחר דיון בטענות הצדדים והכרעה כי בידי הנתבעת 1 הזמנות סגורות לטיולים שהוזמנו על ידי 33 בתי הספר שברשימה ושאין התובע רשאי לסכלן. בנסיבות אלה ראתה הנתבעת 1 עצמה רשאית לראות בביטול הזמנה כזו – הפרה של ההחלטה שניתנה. ולא היא. ההחלטה ניתנה בהסכמה בטרם דן בית הדין בטענות הצדדים אשר הובאו בפניו בתיק צו 36146-10-20 ובטרם הכריע בהן. טענות התובע היו ידועות לנתבעים הן מתגובתו לבקשת הנתבעת 1 לצו מניעה והן מהדיונים שהתקיימו ביום 5.11.2020 וביום 9.12.2020 וקדמו להחלטה בהסכמה.
317. התובע טען כי עובדה זו מוכיחה כי כל כוונת הנתבעים הייתה לפגוע בו ובשמו הטוב מול אותם בתי ספר, מולם הוא עובד שנים רבות. (ס' 6 לסיכומיו). כך גם פירש התובע את המילים במכתב: "מר מזרחיד ו/או מי מטעמו אינו יכול לסכל ההזמנות הקיימות אל מול מרשתי." לטענתו, על כוונה זו של הנתבעים ניתן ללמוד מדברים שאמר הנתבע למשווק סהר ביום 16.10.2020 כך: "כל בית ספר של יוסי שלא יצא איתנו יחתוף (כך במקור. א.ה) תביעה. אני אומר לך חד משמעי אני רוצה לראות מנהל בית ספר שאני תובע אותו אישית, שיצא עם יוסי לטיול, בסדר?? זה מה שהולך לקרות. זה מה שהולך לקרות." (נספח ז' לתצהיר התובע, ס' 7 לתצהירו).
318. אנו מוצאים שיש ממש בטענתו זו של התובע. הנתבע אמר את הדברים האלה למשווק סהר לאחר שהאחרון הבהיר לו שאין חוזים המחייבים את בתי הספר כלפי הנתבעת 1 וכי אי אפשר לחייב בית ספר לעבוד עם הנתבעת 1 וכי יש קורונה. (עמ' 79 לנספח ז' לתצהיר התובע). אך לטעמנו לשון הרע אין במכתב בא כוח הנתבעים.
319. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כי "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח
ידו או במקצועו;"
320. סעיף 2 לחוק זה קובע כי -
“)א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.
סעיף 3 לחוק זה קובע כי "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות,
או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או
מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה."
321. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הגדרת לשון הרע הקבועה בחוק הינה הגדרה רחבה, הנבחנת בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר והתקיימותה של לשון הרע נבחנת בארבעה שלבים:
"ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפרסום המפורשים, והן על האמור "בין שורותיו", כפי שמכלול זה עשוי להתקבל ולהתפרש בעיני האדם הסביר (סעיף 3 לחוק). שנית, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה "פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. בשלב שלישי, יש לבחון את תחולת ההגנות השונות על הפרסום, על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק, אשר תחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו של המפרסם לפרסום לשון הרע. גם שלב זה עשוי לכלול רכיב המתייחס לפרשנות הביטוי ולסיווגו, למשל, כביטוי של עובדה או ביטוי של דעה, לשם התאמתו להגנה הרלבנטית. בשלב הרביעי, אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים, נבחנת שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע. על כל ארבעת שלבים אלה חולש עקרון האיזון החוקתי בין הזכות לשם טוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש ביטוי. ... איזון זה טבוע עמוק במסגרת התנאים הסטטוטוריים שעוצבו בחוק הן לצורך בירור שאלת האחריות, והן לצורך אומדן הנזק. איזון זה משפיע על פרשנות הוראות החוק ודרך יישומו בכל הקשר." (עא 89/04 דר' נולי נודלמן נ' נתן שרנסקי (4.8.2008)(להלן – פסק דין שרנסקי) ס' 16, 17). (ראו גם (ראו עע(ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן – פלאפון תקשורת בע"מ (31.3.2015); עע(ארצי) 20284-07-23 פלוני – אלמונית (6.5.2024)).
322. עוד נפסק בפסק דין שרנסקי כי –
"אמירות מהוות לשון הרע כאשר קיימת אפשרות אובייקטיבית כי פרסומן עלול להביא להשפלתו של אדם, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג מצד הבריות. משמעות האמירות נלמדת מתוכן, והן מתפרשות על פי מובנן הרגיל והטבעי בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות. אמת המידה לבחינת האמירה כלשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם, או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע (ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, פד"י נו(2) 607 (2002)." (ס' 18 לפסק הדין).
323. בענייננו, במכתב בא כוח הנתבעים לא מצאנו ביטוי אובייקטיבי שפרסומו עלול לפגוע בשמו הטוב של התובע ולהביא להשפלתו בפני בתי הספר הנמענים במכתב. המילים: "מר מזרחיד ו/או מי מטעמו אינו יכול לסכל הזמנות קיימות..." נאמרות בלשון עתיד ולא מייחסות לתובע מעשה שלא כדין. כוונת הנתבעים לפגוע בתובע ובשמו הטוב או פרשנות התובע את תוכן המכתב – אינם רלוונטיים לשאלה אם תוכן המכתב מהווה או לא מהווה פרסום לשון הרע.
324. ואכן, הדברים עולים מתגובת חלק מבתי הספר הנמענים. תוכן מכתבו של בא כוח הנתבעים לא גרם להם לזלזל בתובע. להיפך. הם יצרו עם התובע קשר במטרה להבין את תוכן מכתב זה.
325. עדת התביעה, גב' איילה צור, שהיתה בעת הרלוונטית רכזת טיולים בבית ספר עידנים ומורת של"ח (עמ' 78 ש' 8 לפרוטוקול) תיארה בתצהירה כיצד הבינה את מכתבו של בא כוח הנתבעים כך: "לקראת סוף 2020 קיבלנו מכתב מעו"ד שמשתמע ממנו שבית הספר קיבל צו מביה"ד לפיו אוסר לביה"ס לעבוד עם יוסי ובנוסף, אנחנו מחויבים לבצע הזמנה מול חברת "בשביל ישראל", שהיא בבעלות מר אבי חדד (להלן – "אבי") ואפילו היה במכתב איום שאם לא נעבוד מול אבי והחברה שלו ינקטו כלפינו הליכים." (ס' 2 לתצהירה). על כך חזרה העדה גם בעדותה (עמ' 79 ש' 15 – 18 לפרוטוקול).
326. גב' צור תארה את תגובת בית הספר למכתב זה ולפניית הנתבע אליהם כך: "די נבהלנו מההתנהלות שלו, הייתה קורונה ולא הוצאנו טיולים, פתאום אנחנו מקבלים מכתב מעו"ד מבחור שמעולם לא פגשתי או הכרתי... בשיחה הזו אבי ניסה לטעון שיש לנו הסכמים מולו ואנחנו מחויבים להם, ולא משנה כמה הסברתי לו שאין לנו שום הסכם מולם זה לא עזר." (ס' 2, 4 ו-6 לתצהירה). גב' צור הצהירה כי נוכח דברי הנתבע היו לה הרבה חששות שתצטרך להוציא טיול עם מישהו שהיא לא מכירה וחזרה והדגישה כי המעסיק שלה, בית ספר עידנים, לא ביצע שום הזמנה לשנת הלימודים תשפ"א. כל מה שביקש זה הצעת מחיר, כך שלא היה מחויב כלפי הנתבעים בשום צורה (ס' 13, 14 לתצהירה). בעדותה הסבירה שכרכזת טיולים יש עליה אחריות מאוד גדולה ולכן חשוב לה מאוד לדעת עם מי היא עובדת. את התובע היא מכירה הרבה שנים ובוטחת בו. את הנתבע היא לא מכירה, לא נפגשה עמו מעולם, לא דיברה איתו מעולם, היא לא יודעת מה מידת הניסיון שלו בטיולים, מה מידת המקצועיות שלו בטיולים. לפעמים בשטח היא נתקלת במצבים הדורשים פתרון מיידי ולכן היא לא יכולה לעבוד עם מישהו שהיא לא מכירה (עמ' 89 ש' 15 – 24 לפרוטוקול).
327. בעדותה הסבירה גב' צור כי ביקשה הצעת מחיר מהתובע ובמכתב בא כוח הנתבעים היא נדרשה לבצע הזמנות שלכאורה הזמינה מול הנתבעת 1. מצב לא ברור זה הביא אותה להתקשר לתובע כדי לברר מה קורה (עמ' 81 ש' 23 – 26 לפרוטוקול). תמיכה לכך נמצאת בתמליל שיחה של גב' צור עם הנתבע ביום 22.12.2020 (נספח ו' לתצהיר התובע). גב' צור העידה כי היא הקליטה שיחה זו (עמ' 80 ש' 15 – 21 לפרוטוקול).
328. בשיחה שקיים התובע עם שרונה, מנהלת בית הספר עידנים, ביום 28.12.2020 הוא אמר לה כך: "הרי לא התחייבתם לכלום. כלום. כלום, שרונה. הכול היה טנטטיבי. כל שנה, כל שנה אחרי שאני ואיילה מסדרים את התאריכים והיא עושה את הבדיקות ואת המכרזים ואת הצעות המחיר, אני מוציא מכתב סיכום: "אלה התאריכים, זו הצעת המחיר, נא לאשר". השנה זה לא היה...לא היה. דובר על תאריכים טנטטיביים שבמידה ותחזור עבודה, אם בכלל, אז וואלה, יש מצב. אבל לא התחייבות. בטוח לא חוזים, בטוח לא צו מניעה של בית משפט שמחייב אתכם לעבוד איתו." שרונה אישרה: "נכון" (עמ' 4 ש' 15 – 23 לנספח ה' לתצהיר התובע).
329. בהתכתבות בווטסאפ שקיים התובע עם ליאת מרץ יהוד (נספח ח' לתצהירו) היא הודיעה לו כי בית הספר לא יעבוד אתו בשנת הלימודים תשפ"א כי "הצו מונע מאיתנו השנה.." אך משאירה פתח: "אם אתה רוצה, דבר עם חיים." וכאשר התובע השיב כי ידבר עם חיים – כתבה: "אשמח שיאשר לי!!" הנה, מכתב בא כוח הנתבעים לא גרם לזלזול מצד בתי הספר בתובע אלא דווקא ההיפך.
330. בשיחתו עם מר דני מדוויל ביום 31.12.2020 (תמליל השיחה צורף כנספח ה' לתצהיר התובע) סיפר התובע לדני כך: "אתה יודע, דני, יש בתי ספר שפנו אליי עם המכתב הזה שהוא שלח והתאריכים שהם אומרים לי: "יוסי, אנחנו בכלל לא מכירים את התאריכים האלה", הרי אני סגרתי בלוק טנטטיבית. ... "אז כאילו, אתה יודע. אז הכעס וגם ההבנה עליי, "איך היא זה קורה דבר כזה, יוסי? כאילו ... אנחנו, כאילו איך זה קורה דבר כזה" ופה דיבתי. פה הפגיעה במוניטין שלי. זה הבעיה." (עמ' 5 ש' 25 – עמ' 6 ש' 4 לנספח ה' לתצהיר התובע. הדגשה לא במקור. א.ה). לטענת התובע, הדרישה במכתב בא כוח הנתבעים מבתי הספר לקיים הזמנות הרשומות (לכאורה) במערכת של הנתבעת 1 - בשעה שלטענת התובע מדובר בבנק לינות שלא ידוע לבתי ספר הנמענים למכתב - הציגה אותו כמי שפועל מאחורי גבם של בתי ספר אלה ונועדה לפגוע באמינות שלו ובקשריו רבי השנים עמם.
331. תוכנו של מכתב בא כוח הנתבעים הביא ליצירת תקשורת בין התובע לבין בתי הספר הנמענים למכתב, שנועדה להעמיד דברים על דיוקם ולהבהיר כי חרף האמור במכתב - אין מדובר כלל בהסכמים המחייבים אותם להוציא טיולים בכלל ובתקופת משבר הקורונה בפרט. בכך ניתנה לתובע הזדמנות לתקן כל רושם שנוצר, אם נוצר, לגביו ולשמר את קשריו עם בתי הספר.
332. בענין זה נציין כי מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 9.12.2020 בתיק צו 36146-10-20 (נספח 1 לתצהיר הנתבע) עולה כי התובע הבהיר עמדתו כדלקמן: "אין לי התנגדות לתת הצהרה לפרוטוקול שאני מיוזמתי לא אפנה למי מבתי הספר המופיעים ברשימה, לא אני ולא מי מטעמי, אולם אני מבין שככה שבתי הספר, בשל התקשרות מתקופת עבר שלי עימם יצרו עימי קשר באופן ישיר לא אחשב כמי שמפר את ההסכמה שניתנת על ידי לפרוטוקול." (עמ' 19 ש' 6 – 8 לפרוטוקול). הנתבעים לא התנגדו לכך ומיד לאחר מכן נרשמה מפיהם ההסכמה שקיבלה תוקף של החלטה. בנסיבות אלה, בהעדר התנגדות מצד הנתבעים לעמדת התובע, לא היתה מניעה מצד התובע להיענות לפניות בתי הספר שמצאו לפנות אליו בעקבות מכתב בא כוח הנתבעים.
333. אך פניה יזומה של התובע לחלק מבתי הספר מיד לאחר משלוח המכתב של בא כוח הנתבעים מהווה הפרה של ההחלטה מיום 9.12.2020. עם זאת, אנו סבורים כי הנתבעים לא רשאים להיבנות מהפרה זו. הנתבעים אחראים לתוכן מכתב בא כוחם ובאחריותם זו הביאו לפניות של בתי הספר לתובע ובעקיפין אף הביאו לפניות יזומות מצדו לבתי ספר כדי להבהיר את המצב העובדתי במציאות חרף האמור במכתב. קרי: הנתבעים בעצמם "הבעירו את האש" – ועתה מלינים על פעולות התובע לכבות אותה ולהקטין את נזקיו.
334. מכל המפורט, לא מצאנו במכתב בא כוח הנתבעים תוכן המהווה לשון הרע ולכן טענתו של התובע בענין זה – נדחית.
335. משהגענו למסקנתנו כי לא מדובר בפרסום לשון הרע – מתייתר הדיון בטענות ההגנה של הנתבעים, הנוגעות למכתבו של בא כוחם.
נספח ז' לתצהיר התובע:
336. נספח ז' לתצהיר הינו תמליל שיחה שהתקיימה בין הנתבע לבין המשווק סהר ביום 16.10.2020 (ראו עדות התובע בעמ' 46 ש' 15 לפרוטוקול).
337. הנתבעים ביקשו למחוק תמליל זה מתצהיר התובע (בקשתם הוגשה ביום 18.7.2024) מהטעם שהוא לא גולה במסגרת תצהיר גילוי מסמכים של התובע, מהטעם שלא הוגשה הודעת עדכון של תצהיר גילוי מסמכים של התובע ומהטעם שהתובע אינו צד לשיחה ולא יכול להצהיר עליה. ביום 12.8.2024 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה. עם זאת נקבע כי טענות הנתבעים באשר לתקיפות הראיות ולמשקלן, לרבות לענין נספח ז' האמור אשר הנתבע צד לו, תתבררנה בפסק הדין וכל צד רשאי לטעון בסיכומיו בענין זה.
338. במהלך חקירת התובע וקודם לחקירתו בענין נספח ז' על ידי בא כוח הנתבעים – חזרו האחרונים על טענותיהם (עמ' 46 ש' 6 לפרוטוקול).
339. לאחר עיון בטענות הצדדים בסיכומיהם בענין תקיפות ומשקל נספח ז' לתצהיר התובע – מצאנו לקבל את נספח ז' ובדיוננו בו לגופו נתייחס גם למשקלו. ננמק:
340. הכללים להגשת תמליל שיחה שהוקלטה נקבע בפסיקה (עע(ארצי) 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ – דימיטרי מלי (9.12.2010) בס' 15). עם זאת קבע בית הדין הארצי כי "המבחן, גם בהליכים פליליים ומכוח קל וחומר בהליכים אזרחיים, הנו תמיד מהותי ולא טכני, היינו – "השאלה העיקרית היא תמיד זו, אם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ואם התשובה על כך היא בחיוב, כי אז הונח היסוד לקבילותה (ע"פ 639/79 אפללו נ. מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561 (1980))". לבית הדין שיקול דעת לקבל תמליל כראיה גם אם לא הוגש בדרך המלך שנקבעה בפסיקה ובלבד שמצא כי התמליל רלוונטי לבירור המחלוקת שבפניו, התמליל מהיימן ומשקף את שנאמר בין הדוברים שבו ויש בתמליל כדי לסייע לחשיפת האמת ועשיית צדק. כמו כן נקבע כי -
"עוד יש לזכור כי גם אם הקלטה, או תמליל, התקבלו לתיק בית הדין כראיה – עדיין עומד לבית הדין האזורי שיקול הדעת איזה משקל להעניק להם, בהתחשב בכלל הנסיבות, כאשר מגמתה של הפסיקה בשנים האחרונות היא להעביר את מרכז הכובד לשאלת המשקל ולא לשאלת הקבילות (ע"ע 423/99 מדינת ישראל – ישראל אגוזי, מיום 28.12.05)."
341. התובע לא גילה את נספח ז' לתצהירו במסגרת תצהיר גילוי מסמכים שלו ולא הגיש ההקלטה של השיחה נשוא התמליל הגם שזו מצויה בידו (ראו עדותו בעמ' 45 ש' 35 לפרוטוקול) – עם זאת הנתבע התייחס לגוף התמליל במסגרת תצהירו ובמיוחד לטענות התובע לפיהן בשיחה זו הכפיש הנתבע את שמו, כינה אותו בשמות פוגעניים והכל במטרה להשפילו ולפגוע בו בפני צד ג'. הנתבע לא הכחיש את הדברים המיוחסים לו בתמליל אך טען כי הם אינם מהווים לשון הרע אלא אמרות לגיטימיות המשקפות את המחלוקות בין הצדדים בהליכם המשפטיים (ס' 26.1.3 – 26.1.5 לתצהירו). בכך הסכים הנתבע להרחבת החזית שיצר התובע בהגשת נספח ז' לתצהירו, באופן שנדרש מאיתנו לדון בטענות הצדדים לגופן ולהכריע בהן.
342. בנוסף, הנתבעים חזרו על התנגדותם לקבלת התמליל האמור כראיה בתיק במסגרת חקירת התובע וטרם חקירתו לגוף התמליל (עמ' 46 ש' 6 לפרוטוקול) וחרף התנגדותם זו – חקר בא כוחם את התובע באשר לתוכנו של התמליל, תוך שהוא מפנה את התובע לאמירות שונות בתמליל ומבקש תגובתו (ראו בעמ' 47 – 49 לפרוטוקול). בעצם חקירה זו הורחבה חזית המחלוקת בין הצדדים והוכשר התמליל כראיה בתיק, באופן שנדרש מבית הדין לדון בטענות הצדדים לגופן ולהכריע בהן.
343. נוסיף עוד כי התובע הגיש בתיק תמלילי שיחות נוספות שקוימו בין הנתבע והמשווק סהר (ראו נספחים 5, 6 ו-24 לתצהירו). הנתבעים לא התנגדו להגשתם הגם שלא צורפו להם תצהיר מתמלל והתובע אף נחקר גם על האמור בהם (ראו בעמ' 20 ש' 31 – עמ' 21 ש' 8 לפרוטוקול) ולא הסבירו מדוע דווקא לנספח ז' הם מתנגדים.
344. משכך, נבחן את התמליל, נספח ז' לתצהיר התובע, לגופו ומעיון בו מצאנו כך:
345. הנתבע אמר לסהר: "אני לא מתכוון לוותר על התיק של יוסי, ואני לא מתכוון לוותר ל...קח את זה בחשבון. זה לא עובר בשקט. תהיה מוכן לזה." (עמ' 8 ש' 20 – 23 לתמליל).
346. הנתבע אמר לסהר שהוא לא יודע לבדוק פעולות במנטור: "שאם במהלך התקופה הזאת שהמנטור שלך פתוח, סתם דוגמה, עשית דברים עם יוסי. אני לא יכול לראות דברים. אני לא יודע, אני לא יודע לבדוק את זה." (עמ' 10 ש' 8 – 10 לתמליל).
347. סהר הבהיר לנתבע כי ביחס לשנת הלימודים תש"פ (2020) "בתי ספר שלי כמעט רובם אמרו לי תבטל את הלינות." סהר הוסיף כי ביטל אותן ולא יהיו לינות. ועוד –
"אבי: (...) הכל טוב. יהיו טיולים?
סהר: לא!
אבי: לא יהיו טיולים עד סוף השנה?
סהר: לא!
אבי: לא יהיה לך עד יולי?
סהר: לא. אני יכול להגיד לך אצלי רוב בתי הספר. לא.
אבי: ויש לי מקום ל... מהסחורות של אורן שפנו אלי שהן רוצות לתאם לטיולים. בסדר?
סהר: בטח, אבל לא יקרה.
אבי: שלא יקרה, אין בעיה, שלא יקרה." (עמ' 13 ש' 6 – 18 לתמליל).
348. הנתבע הודה כי משבר הקורונה פגעה קשות בנתבעת 1: "אני יכול להגיד לך מה... מה קורה בדיוק, בסדר? עבדנו בלחץ מטורף, באטרף מטורף. ב-2018/19, לא התנהל כמו שצריך. לא התנהל. חד משמעי, עם כל הברדאק שהיה, עם מה שקרה עם אילן שמנהל העבודה (...) וכל מני דברים, ובאיזשהו מקום... באיזשהו מקום הרמתי דגל ואז הבאתי את כל הצוות שלי (...). צוות התחיל לעבוד יפה, באה הקורונה והרסה את הכל (...) בתקופה הזאת. והקורונה עכשיו מחודש מרץ עד היום, זה ירד לי כל העומס, כל הלחצים, כל המכסים. התחלתי להסתכל על העסק. כמה הניהול כושל, כמה שום דבר לא נעשה." (עמ' 21 ש' 16 – 25 לתמליל. הדגשה לא במקור. א.ה).
349. הנתבע מודה: "כי אני גדלתי בצורה מהירה מדי, בסדר? אני יזם ולא מנהל. ולא ניהלתי טוב." (עמ' 22 ש' 15 – 16 לתמליל. הדגשה לא במקור. א.ה).
350. הנתבע אמר לסהר שיוסי וזוהר רוצים למוטט לו את העסק (עמ' 23 ש' 29 – 30 לתמליל). סהר ניסה להסביר לו שההתקשרות היתה כזו שכל אחד מהמשווקים הביא את תיק הלקוחות שלו והוסיף:
"סהר: אוקיי? כמו שבאנו לחברה להגנת הטבע, אני באתי חלק מהלקוחות הלכו איתי (...), חלק לקוחות (...), לקוחות כאילו ש...ש...ש...ביחס אנוש, וגם חברים מאוד טובים...אתה...שניה, אחר כך תלך ל... ללקוחות של יוסי... יכול להיות שתביא לקוח, שתיים, המסה לא תשאר איתך.
...
אבי: נראה לך? נראה לך שאני בבית משפט אני לא אקבל צו? חי בסרט.
...
דובר2: אתה צריך להבין את הנקודה שאין לי מה להפסיד, יש לי רק מה להרוויח.
סהר: שניה, שניה, שניה. אתה ברגע ש... אז לא. ברגע שאתה תעשה דבר כזה... לבית ספר אחד, תהיה סגור בכל הארץ. ... לא יהיה לך יותר בתי ספר!" (עמ' 24 ש' 10 – עמ' 25 ש' 10 לתמליל).
בהמשך סהר הסביר לנתבע כי כל הלינות בוטלו עד חודש ינואר 2021 ובתגובה אמר הנתבע לסהר שהוא לא יכול לבטל לינות ליוסי וסהר השיב: "אבל אין לינות!" (עמ' 28 ש' 12 – 13 לתמליל). לאחר מכן ניסה הנתבע להתעקש שיש חוזים, הסכמים וסהר השיב: "אין חוזים!" (עמ' 29 ש' 9 לתמליל). הנתבע ניסה לטעון כי "... יש התחייבות, יש התנהלות, יש נוהל, יש כל זה, באיזה מציאות אתה חי?" וסהר השיב: "יש קורונה, תגיד לי, (...)." הנתבע השיב: "זה לא מעניין (...), אין בעיה קורונה. שידחה הטיול. יצא בסוף השנה. יצא, לא יצא. ילך לך בסוף השנה, אחרי שלא יצא למישהו אחר סבבה, יש לך חוזה. כל בית ספר של יוסי שלא יצא איתנו יחתוף תביעה." (כך במקור. א.ה. עמ' 29 ש' 18 – 24 לתמליל).
סהר הסביר לנתבע שאין טיולים. הילדים עם מסיכה וכפפות ואלכוג'ל והמורים נדבקים ויש סגרים ובתי הספר נסגרים וכולם בבידוד. לא יהיו טיולים כי אם מישהו ידבק "המנהלת תחטוף מאחד ההורים כזו תביעה, שרן ארז ויפית בן דוד, (...) בן דוידי ישביתו את הטיולים תוך שניה....עיריית הרצליה עצרה את כל הטיולים עד הודעה חדשה, עריית חולון עצרה את הטיולים עד הודעה חדשה, עיריית פתח תקווה עצרה... כולל גבייה, אוקי?... אין ...אין כלום!" (עמ' 44 ש' 4 – 13 לתמליל).
351. לטענת התובע בתמליל זה אמר הנתבע לסהר כי התובע "אכל כמו חזיר ועשו קומבינות" (עמ' 25 ש' 28 – 29, עמ' 42 ש' 20 – 21 לתמליל), תוך שהוא מתייחס לתובע ולזוהר, כי "שניהם רקובים" (עמ' 11 ש' 27 לתמליל) ושהם "אפסים" (עמ' 38 ש' 15, 17 לתמליל) (ס' 35 לתצהיר התובע).
352. מכל המובא עד כה אנו מסיקים כי נספח ז' לתצהיר התובע רלוונטי לא רק לתביעת לשון הרע אלא רלוונטי גם לתביעה הכספית ולתביעה שכנגד וכל חילופי הדברים מחזקים את מסקנותינו לאורך כל פסק דין זה.
353. הנתבע הצהיר כי אמירות אלה אינן מהוות כלל לשון הרע אלא אמירות של עמידה על זכויותיו המשפטיות. מדובר באמירות לגיטימיות המשקפות את המחלוקות בין הצדדים בהליכים המשפטיים. עוד הצהיר כי עצם השמעת אמירות קשות ואף גידופים אינה בגדר לשון הרע וכי התובע ציטט אמירות אלה תוך התעלמות מהקשרם של הדברים שנאמרו על ידי הנתבע ועל ידי סהר (ס' 26.1.3 ו-26.1.4 לתצהירו).
354. בהתאם לסעיף 2(ב)(1) לחוק איסור לשון הרע, רואים כפרסום לשון הרע גם אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע. במקרה דנן מדובר במשווק סהר.
355. אנו מוצאים כי המילים בהן בחר הנתבע להשתמש כאשר דיבר על התובע בפני המשווק סהר, דהיינו בשעה שדיבר על עובד אחד שהתפטר בפני עובד אחר, שלפי הבנתנו נתבע על ידי הנתבעים בשלב מאוחר יותר, הן מילים, שלפי אמות המידה של האדם הסביר, נועדו להשפיל ולבזות את התובע בפני סהר. הנתבע לא פירט טענותיו ולא הסביר כיצד מדובר לטענתו באמרות של עמידה על זכויותיו המשפטיות או אמרות לגיטימיות או אמרות שנאמרו בהקשר רלוונטי. לכן אנו דוחים אותן וקובעים כי הנתבע באופן אישי וכאורגן של הנתבעת 1 ולכן גם הנתבעת 1 פגעו בשמו הטוב של התובע.
לשון הרע בעל פה:
356. התובע טען כי הנתבע לא הסתפק במשלוח מכתב בא כוחו לבתי הספר אלא יזם פניות לגורמים שונים בהם, אם בטלפון ואם בפגישה פרונטלית, ובשיחות אלה הכפיש את שמו של התובע וטען כי האחרון גזל את כספי בתי הספר במהלך השנים ואף רימה אותם, מעל בכספי הורים, נתן טובות הנאה ושוחד לעובדים בבתי הספר על מנת שיעבדו מולו. כמו כן הציג בפני חלק מגורמים אלה נתונים אישיים ופרטיים של התובע, כגון הסכם השכר שלו עם הנתבעת 1 ובכך פגע בזכותו לפרטיות (ס' 25 לכתב התביעה).
357. בתמיכה לטענתו זו הצהירה גב' צור כי בפגישה שנערכה בבית ספר עידנים בנוכחותה, בין שרונה, מנהלת בית הספר לבין הנתבע ועוד שניים מטעמו – טען הנתבע בפניהם שהתובע נתן טובות הנאה לאנשים אחרים ורימה אותו בכל התקופה בה הועסק בנתבעת 1 (ס' 8 ו-9 לתצהירה). העדה לא נחקרה על הצהרתה זו ועל כן היא לא נסתרה.
358. מתמליל השיחה של התובע עם שרונה, מנהלת בית ספר עידנים, מיום 28.12.2020 עולה כי הפגישה שלה עם הנתבע התקיימה קודם, באותו היום (עמ' 3 ש' 6 – 7 לנספח ה' לתצהיר התובע). בשיחה זו היא אישרה את טענת התובע כי הנתבע פוגע בשמו הטוב בצורה מחרידה (עמ' 2 ש' 7 – 12 לתמליל). כמו כן אישרה את טענת התובע כי הנתבע מספר לכל שהוא מחלק טובות הנאה לרכזי טיולים ואמרה שגם לה הנתבע סיפר זאת (עמ' 2 ש' 15 – 18 לתמליל).
359. מידע זה אינו בדיוק שקרי. התובע הודה בעדותו כי הנתבע תדרך את המשווקים לתת טובות הנאה לרכזי טיולים. אך זהו מידע פנימי שנוגע למדיניות ולהתנהלות העסקית בנתבעת 1. כמו כן בהתאם להסכם, חלקו של התובע ברווח הגולמי שבתיק הלקוחות שלו הינו 60 אחוזים. אך זהו מידע פרטי הנוגע לתובע בלבד. הנתבע ידע כי פרסום מידע זה יפגע בתובע, יציג אותו כבלתי אמין בפני לקוחות המכירים אותו במשך שנים רבות במטרה לפגוע בשמו הטוב ובפרטיותו של התובע.
360. בשיחה שהתקיימה בין התובע לבין מר דני מדוויל ביום 31.12.2020 (נספח ה' לתצהיר התובע), סיפר האחרון כי הנתבע סיפר למנהל בית הספר בו עובד מר מדוויל, יואב, כי הוא (דני) והתובע מועלים בכספי הורים. מר מדוויל אמר בתגובה לתובע שהוא (דני) "שומר בדם על הכסף של בית הספר והוא (הנתבע – א.ה), אתה מבין, יותר מתווכח איתך לפעמים על גרושים בשביל בית הספר ואני "מוהל בכספי הורים". וואי, וואי, וואי." (כך במקור. א.ה, עמ' 7 ש' 1 – 3 לנספח ה' לתצהיר התובע).
361. מתמליל השיחה עם מנהלת בית ספר עידנים, שרונה ועם רכז הטיולים, מר דני מדוויל, אנו מתרשמים כי הנתבע טרח להשמיץ את התובע בפני לקוחות ותיקים שעבדו עם התובע שנים רבות, במטרה לפגוע בשמו הטוב, במוניטין שלו כמשווק טיולים מקצועי ומנוסה ולחבל בקשרים המקצועיים שלו עמם. התרשמותנו זו מתחזקת מהסברו של הנתבע למשווק סהר אודות כוונתו בהליך נגד התובע:
"עכשיו, מה שאני רוצה לעשות בתקופה הזאת, זה מה שהולך להיות, בסדר? זה מה שאני רוצה ממך ואני מבקש. אני לא הולך לוותר על כלום. לא רק זה. אני הולך להיכנס בכוח לא רק ב...ב...בבתי ספר שלנו, אלא בכל הבתי ספר. זה הולך להיות משהו בסגנון של (...), בסדר? זה מה שזה הולך להיות. אותי מעניין עבודה רק לאוטובוסים, ואת כל השאר מבחינתי לא להרוויח שקל. בתקופה הקרובה לעשות מהלך כזה. לבוא ולחתוך לכל ההורים את כל הדברים. יש לי כסף לממן את הכל. אני אתן רק שירות. זה הכיוון." (עמ' 22 ש' 25 – עמ' 23 ש' 3 לתמליל, נספח ז' לתצהיר התובע).
כוונת הנתבע היתה לשכנע את כל בתי הספר שעבדו עד אז עם הנתבע לעבוד עם הנתבעת 1 ולצורך כך הוא מוכן להפחית בעלויות הטיולים להורי התלמידים, במקום לשלם שכר גבוה למשווקים. נבהיר כי לא הדרך בה בחר הנתבע לנהל תחרות עסקית מטרידה אותנו – אלא הכוונה העולה מדברים אלה אשר מלמדת אותנו כי הנתבע התכוון להכפיש את התובע במטרה לחבל לו בקשריו עם הלקוחות ובפרנסתו.
362. מכל המפורט, אנו מסיקים כי הנתבע פרסם לשון הרע בעל פה ובכלל זה הכפיש את התובע בפני ובעיקר לקוחות ותיקים שלו, איתם היה בקשר שנים רבות והכל במטרה לפגוע בקשריו עמם ולחבל בפרנסתו.
363. הנתבעים טענו כי להגנה מכח סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע הקובע כי "הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;" (ס' 48.9 לסיכומיהם). הנתבעים לא הראו "ענין אישי כשר". הנתבעים לא היו זכאים לחייב את בתי הספר, אליהם פנו באמצעות מכתב בא כוחם מיום 15.12.2020, לקיים הזמנות לטיולים, הזמנות שלא הוכח כי היו קיימות. בנוסף, הנתבעים לא הראו כיצד פרסום לשון הרע מחויב מתוך הגנה על ענין אישי כשר. משכך, טענה זו של הנתבעים – נדחית.
364. הנתבעים גם טענו כי מדובר בהבעת דעה לגיטימית על התובע; הגנת אמת דיברתי ותלונה על מעשיו במשטרה (ס' 48.9 לסיכומיהם). הנתבעים לא פירטו טענותיהם אלה ולא הוכיחו אותן. בנוסף הוכחה כוונתו של הנתבע לפגוע בשמו הטוב של התובע, מה ששולל כל הגנת תום לב מהנתבעים. משכך, טענותיהם אלה נדחות.
365. בכתב התביעה תבע התובע פיצוי בסכום אחד כולל של 380,000 ₪ בגין הפרת חוק איסור לשון הרע, הפרת הוראות חוק עוולות מסחריות והפגיעה במוניטין שלו ובגין הפרת הוראות פקודת הנזיקין והנזק שנגרם לתובע. התובע לא פירט סכום הפיצוי הנתבע ביחס לכל עוולה. בסיכומיו חילק התובע את הפיצוי הנתבע כדלקמן: 240,000 ₪ בגין הפרות הוראות חוק איסור לשון הרע ועוד 140,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק עוולות מסחריות ופקודת הנזיקין.
366. משהגענו למסקנה כי הנתבעים פרסמו לשון הרע בשיחות הנתבע עם המשווק סהר, עם שרונה, מנהלת בית ספר עידנים ועם רכז הטיולים דני מדוויל – מתוך כוונה לפגוע בשמו הטוב של התובע ולחבל בפרנסתו - הרי שהוא זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק על פי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.
367. מעיון בתמלילים (נספחים 8 – 11 לתצהיר הנתבע) אנו מתרשמים כי התובע פנה לבתי הספר השונים לאחר שנשלח אליהם ונתקבל אצלם מכתב בא כוח הנתבעים מיום 15.12.2020 ולאחר שהנתבע פנה אליהם בענין המכתב. אנו מקבלים כי בפנייתו כאמור – הפר התובע את התחייבותו כמפורט בהחלטה מיום 9.12.2020, על פיה הוא הסכים שלא לפנות לבתי הספר המפורטים בהחלטה במהלך שנת הלימודים תשפ"א. התנהלותו זו אינה כדין גם אם מטרתה היתה ל"כבות שריפות" שהוצתו על ידי הנתבע. התובע הראה כי פתוחה היתה בפניו דרך חוקית והוא אכן פנה לבא כוח הנתבעים ביום 24.12.2020 (נספח ט' לתצהירו) ובבקשה בהולה למתן הבהרה בתיק צו 36146-10-20 (נספח 35 לתצהירו). בקשה זו נדחתה ביום 12.1.2021 (נספח 4 לתצהיר הנתבע) אך רק מאחר ובית הדין סיים מלאכתו בהליך האמור. בפני התובע עמדה האפשרות לפתוח בהליך נוסף והוא עשה כן במסגרת תיק פ"ה 8662-02-21 אלא שמפרוטוקול הדיון מיום 11.2.2021 (נספח 3 לתצהיר הנתבע) עולה כי התובע בחר למשוך את בקשתו.
368. בנסיבות אלה מצאנו לפסוק לתובע פיצוי ללא נזק בגין לשון הרע מופחת ולהעמידו על סך 20,000 ₪.
עוולה נזיקית:
369. התובע טען כי הנתבעים בהתנהלותם כאמור ביצעו הפרה של סעיפים 2 ו-3 לחוק עוולות מסחריות. סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות קובע כי –
"לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר (להלן – תיאור כוזב)." (הדגשה לא במקור. א.ה).
סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות קובע כי –
"לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר."
370. התובע טען כי התנהלות הנתבעים בשליחת מכתב בא כוחם מיום 15.12.2020, אשר תוכנו חוטא לאמת ואשר מטרתו להטעות את בתי הספר תוך מטרה ברורה לפגוע בתובע ולמנוע מאותם בתי ספר, שהם לקוחותיו מזה שנים רבות, לעבוד עמו, תוך ניסיון להכריח אותם לעבוד עם הנתבעים ולאיים עליהם אם לא יעשו כן – מהווים תיאור כוזב והתערבות לא הוגנת (ס' 45 לכתב התביעה).
371. עוד טען התובע כי הנתבעים בהתנהלותם הפרו את הוראות סעיף 56 וסעיף 58 לפקודת הנזיקין. סעיף 56 קובע כך:
"תרמית היא הֶצֵג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון."
סעיף 58 לפקודת הנזיקין קובע כך:
“)א) שקר מפגיע הוא פרסום הודעה כוזבת בזדון, בין בעל פה ובין בדרך אחרת, בנוגע לעסקו של אדם, למשלח ידו, למקצועו, או לטובין שלו או לזכות קנין שלו; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד פרסום כזה, אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון.
(ב) פרסום", לענין סעיף זה – כמשמעותו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965." (הדגשה לא במקור. א.ה).
372. בע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (28.12.2016)(להלן – פסק דין איי די איי) קבע כב' השופט (כתוארו דאז) יצחק עמית כי העוולה של תיאור כוזב מהווה פיתוח קונקרטי של עוולת שקר מפגיע, תוך החלתה באופן מפורש על "עוסק" (ס' 34 לפסק הדין). כמו כן קבע את ההבדלים בין עוולת תיאור כוזב לבין עוולת שקר מפגיע ועוולת לשון הרע (ס' 35 – 36 לפסק הדין). קבע הנסיבות בהן ניתן להגיש תביעה המבוססת על שלוש העילות בגין מעשה אחד וקבע ההבדלים ביסודות העוולות ונטל הראיה המוטל על התובע (ס' 37 לפסק הדין).
373. עוד טען התובע כי העוולות אותן ביצעו הנתבעים כלפיו מהווים דילול מוניטין שלו, כאחד מיועצי הטיולים המוכרים והמוערכים בארץ וזאת בזכות היחס, השירות והמקצועיות שהוא נותן לבתי הספר וזו הסיבה שרוב בתי הספר עובדים עמו כבר למעלה מ-10 שנים, חלקם אף כ-20 שנים.
374. בסיכומיו תבע התובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 140,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק עוולות מסחריות ופקודת נזיקין.
375. טענות התובע להפרות הנתבעים מכח פקודת הנזיקין אינה בסמכותו העניינית של בית דין זה בהתאם להוראות סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 ועל כן הן נדחות.
376. טענות התובע להפרות הנתבעים מכח חוק עוולות מסחריות אינן מקנות לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק (ראו סעיף 12 לחוק זה). בהתאם לסעיף 11 לחוק עוולות מסחריות טענות התובע הינן טענות נזקיות, עליהן חלה פקודת הנזיקין ויש להוכיחן. הגם שהתובע הצהיר על נזקים שנגרמו לו (ס' 37 – 47 לתצהירו) ובכלל זה הצהיר כי בעקבות פרסום לשון הרע על ידי הנתבעים, הוא החל לקבל פניות זועמות מבתי הספר, חלק מהם סבר בתמימות כי המצג שהוצג להם על ידי הנתבעים נכון ולכן כעסו מאד על כך שהתובע הכניס אותם לסיטואציה זו. חלק מבתי הספר אף הודיעו לתובע כי אין להם כל כוונה לעבוד מולו שכן אין להם רצון להיגרר להליך משפטי וחלק האמינו לאיומי הנתבעים. כך שלכאורה נראה כי התנהלות הנתבעים הסבה לתובע נזק למוניטין שלו ולפרנסתו – עדין, התובע לא פירט נזקיו ולא הוכיחם ועל כן תביעתו לפיצוי כספי בגינם – נדחית.
סוף דבר:
377. התביעה הכספית מתקבלת בחלקה.
378. הנתבעת 1 תנפיק תלוש שכר כדין לתובע בגין ההתחשבנות. הסכום לתשלום בגין תלוש זה במועד מתן פסק הדין הוא אפס, שכן התמורה שולמה.
379. הנתבעת 1 מכח היותה מעסיקה והנתבעת 2 מכח היותה ערבה לקיום התחייבויות הנתבעת 1 על פי ההסכם – תשלמה ביחד ולחוד לתובע כדלקמן:
א. פיצוי בגין אי הנפקת תלוש שכר במסגרת ההתחשבנות - 5,000 ₪.
ב. שווי הרכב מסוג סוזוקי ויטרה - 66,000 ₪
ג. פיצויי פיטורים - 96,417 ₪.
הסכומים האמורים בסעיפים קטנים ב' ו-ג' ישאו ריבית שקלית מיום סיום יחסי עבודה (8.10.2020) ועד מלוא התשלום בפועל. הסכום הנקוב בסעיף קטן א' ישולם בתוך 30 יום ולאחר מכן ישא ריבית שקלית מהיום ועד מלוא התשלום בפועל.
מהסכום הנקוב בסעיף ג' רשאית הנתבעת לקזז כל סכום שהופקד לטובת התובע בקרן פנסיה או חברת ביטוח בגין רכיב פיצויי פיטורים.
380. התובע ישלם לנתבעת 1 דמי הודעה מוקדמת בסך 26,000 ₪ בצירוף ריבית שקלית מיום סיום יחסי עבודה (8.10.2020) ועד מלוא התשלום בפועל. הסכומים ברי-קיזוז.
381. התביעה שכנגד – נדחית ברובה ומתקבלת לענין דמי הודעה מוקדמת בלבד.
382. התביעה בגין לשון הרע מתקבלת בחלקה.
383. הנתבעת 1 והנתבע, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע פיצוי בגין פרסום לשון הרע בסך 20,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ולאחר מכן ישא ריבית שקלית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
384. לאור התוצאות אליהן הגענו ברכיבי התביעות – אנו מחייבים את הנתבעת 1 בהוצאות התובע בסך 10,000 ₪.
385. זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.
ניתן היום, ב' אב תשפ"ה, (27 יולי 2025), במעד הנוכחים/ בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.