תיק אזרחי 9833-06-20 Thorwartl נ' אינבנטיבה מרקטינג ישראל בערעור מיסים 21 ביולי 2025 - חלק 6

שלישית, לא הוכח לפנַי - אדרבה, דומני כי הוכח ההפך, שנציגי-הנתבעת הסבירו ללקוחות ובהם התובעת את מהותה של ההתקשרות; את הסיכונים אשר טמונים בה, ככלל ובכל אפיק של השקעה בפרט; את תנאי-ההתקשרות ובייחוד את קיומם של תנאים לסיומה.  את הדברים הללו נאלצה התובעת לגלות בדיעבד, תחילה לאחר שהפסידה את כספה; אחר כך כשהחלו מציגים לה דרישות בקשר ל"בונוסים" שהועמדו לה בלי שביקשה ולבסוף כשאולצה, כתנאי להצלתו של חלק קטן מן הכסף שהשקיעה, לחתום על הסכם של היעדר-תביעות והוא עמוס-פרטים ומקפח.

גב' מיכל אסייס, עובדת לשעבר בנתבעת 1, גננת בעלת תואר במדעי-ההתנהגות, שתפקידה היה לערוך את שיחת-המכירה הראשונית, נקראה לעדות בידי-התביעה.  היא נשאלה מה הוסבר ללקוחות בעת השיחה הזו, שתכליתה הייתה לגרום ללקוח להפקיד את סכום-הכסף הראשון.  תשובותיה לא התיישבו עם מתן-הסבר מקיף ללקוחות - הסבר, שאילו היה ניתן, ודאי היו נציגי-המכירות נדרשים לשנן היטב קודם, שהם מבקשים מאלה את כספם:

התובעת הודתה כי מסמך R&C, כלומר תנאים והתניות, נמסר לעיונה בתחילתו של הקשר עם הנתבעת, אלא שגם מסמך זה היה ארוך ומורכב.  "קראתי את זה", היא העידה ונשמעה לי מהימנה, "אבל זה כמו שפותחים חשבון בבנק, אי אפשר לקרוא את ה-20 העמודים שזה מכיל" (שם, בעמ' 11, ש' 32-30).

רביעית, חוששני כי אותם "בונוסים", שלא היו ולא נבראו באמת, שהרי הנתבעת לא עמדה על החזרתם בסופה של ההתקשרות, לא נועדו לסייע לתובעת אלא אך להעמיק את הבור, שבו היא הלכה ומצאה את עצמה.  אין זה מתקבל על הדעת כי ייעוץ להשקעות יכלול גם העמדתו של כסף לרשות-המשקיע, כזה שמוצג תחילה כי ניתן ללא תנאים וללא סייגים ואז מתברר כי מבוקשת תמורה עבורו.  מסקנתי היא כי, בפועל, אותם בונוסים נועדו להסתיר מעיניו של הלקוח את ההפסדים האמתיים, שאליו נקלע חשבונו - ביחס לסכומים, שהביא הלקוח מכיסו - ולדרבנו להוציא כסף נוסף על אף הפסדיו.