תא (ת"א) 9833-06-20 Ina Thorwartl נ' אינבנטיבה מרקטינג ישראל בע"מ

פסק-דין

התביעה
1. התובעת, אזרחית גרמניה, שוכנעה להפקיד כסף בידיה של נתבעת 1. הנתבעת הייתה חברה, שבאמצעותו של אתר-אינטרנט ובאמצעותם של אנשי-מכירות מיומנים הציעה למתקשרים לסחור באמצעותה בשוק-ההון, בשם-המותג (שהוא גם שם-מתחם ברשת): "RTCfinance". התובעת, שנחשפה למודעת-פרסומת ברשת, פתחה חשבון בחברה והחלה מפקידה בו סכומי-כסף. אף לאחר שהפסידה כספים אלה, שכנעוה אנשי-המכירות שלא לחדול מהפקדתם של כספים, תוך שהם מבטיחים לה "בונוסים" כספיים ויוצרים מצג כאילו היא עתידה להרוויח בעזרתם. בהצטבר-הפסדים ולאחר שביקשה למשוך את יתרת-כספה, הועמדה לה בחירה: לקבל לידיה סכום נמוך ממשית מזה שהושקע והופסד ולחתום על הסכם ובו היא מוותרת על כל טענה ותביעה; או להמשיך ולסחור באמצעותה של החברה עד לכיסויָם של ההפסדים. התובעת מצאה את עצמה נאלצת לבחור באפשרות הראשונה. אחר כך הוגשה תביעתה זו.
2. התביעה נגד נתבעת 1 טענה, במישור הנזיקי, לתרמית ולהפרתה של חובה חקוקה (ולחלופין, כתמיד, לרשלנות). נטען כי נציגיה של הנתבעת, שעשו שימוש בשמות בדויים, התחזו לעמילים (ברוקרים) מומחים בשעה שאיש מהם לא היה כזה; כי לחברה לא היה רישיון להציע עסקאות בנכסים פיננסיים וכי הפעילות הוצגה כסיוע וייעוץ לתובעת, בשעה שמטרתה הייתה להזרים את כספי-ההשקעה לכיסיהם של החברה ושל אנשיה. עילותיה החוזיות של התביעה היו של ביטול והשבה מחמת-הטעיה וגם של קיום-חוזה שלא בתום-לב. בענינו של הסכם-הוויתור נטען גם לכפייה ולעושק. הסעדים: השבת הכסף שהושקע ופיצוי על עוגמת-הנפש.
בשלב מוקדם של ההליך, בקדם-המשפט הראשון, נמסר כי נתבעת 1 קלעה את עצמה להליך של פירוק מרצון. הוצג אישור מרָשם-החברות לכך, שהחברה נרשמה "מחוסלת". בקדם-המשפט השני הודיע בא-כוחה של התובעת כי הוא עתר לפניו של בית-המשפט המחוזי ל"החייאתה" של נתבעת זו. ביום 27.12.2021 קבע בית-המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 7823-04-21; כבוד השופטת רחל ערקובי) כי החברה תשוב לחיים. החברה חזרה מן המתים, אך כתב-הגנה מפניה של תביעה זו היא לא הגישה מעולם.
3. נתבע 2, סמואל (שלומי) פלקון, שנרשם דירקטור בנתבעת 1 והחזיק בה אמצעות חברה שבבעלותו, נתבעת 3, היה כנטען הרוח החיה בפעילות. יש לחייבו באחריות אישית של נושא-משרה, בעוולות של תרמית ושל הפרה של חובה חקוקה ויש להרים בענינו את מסך-ההתאגדות בשל ניצול לרעה של אישיותה המשפטית הנפרדת של נתבעת 1.
לשיטתה של התובעת, על מנת להקשות על היכולת לאתר את האחראים הוקמו חברות-יחיד נוספות, הן נתבעות 3, 4, 6 ו-7, שהחזיקו חלק מן הבעלות בנתבעת 1. בכל אחת מאלו, בהתאמה, נרשמו כדירקטורים נתבעים 2, 5 ו-8. אלה היו מעורבים, אישית, בהפעלתה של נתבעת 1 ובעשייתה הכוזבת. גם אותם – החברות והאנשים – יש לחייב מכוחה של הרמת-מסך.
4. התובעת הגישה תצהיר של עדות ראשית בשפה האנגלית. היא מסרה את פרטיה לנתבעת לאחר שנתקלה, בחודש אפריל 2017, בפרסומת שלה באינטרנט. התקשר אליה אדם, שהציג את עצמו בשם, הבדוי, "Ben Voster" וטען כי הוא ברוקר מטעם "RTCfinance". אדם זה הסביר כי החברה ואנשיה הם גורמים מיומנים, בעלי-רישיון לעסוק במסחר באמצעותם של מכשירים פיננסיים. הוא הציע לתובעת, באמצעות הייעוץ, ההדרכה ושירותי-המסחר שמספק המותג, להרוויח "תוספת נחמדה" למשכורת החודשית ולהשיג תשואה משופרת לכספים שחסכה.
התובעת השתכנעה ופתחה חשבון ואז יצר עמה קשר, בהודעה של דואר אלקטרוני אדם אחר, שהציג עצמו בשם: "Bruno Englewood" וטרח לספר על ניסיונו רב השנים במסחר "טכני" במטבע זר ובאופציות בינאריות, תוך הפעלה של כלים מחשוביים מבוססי-הסתברות. "ברונו" הסביר כי הוא מנהל-הסיכונים, שילווה את התובעת בפעילותה כדי לאפשר לה להפוך ל"סוחרת מצליחה" ולצבור רווחים בחשבון.
לפי ההוראות, שמסרו לה שני הנציגים האלה, החלה התובעת להפקיד בחשבונה כסף והנציגים ביצעו עבורה מסחר. התובעת אפילו נטלה הלוואה בחשבון-הבנק שלה, בסך של 5,000 אירו, כדי שתוכל להעביר עוד כסף. מהודעת-דוא"ל, ששלחה התובעת לנציג "Ben", השתמע כי הופעל עליה לחץ מתמשך להפקיד עוד ועוד כסף בחשבון. התובעת מצאה את עצמה צריכה להסביר: "כסף נוסף יופקד בקרוב אבל זה ייקח שניים עד שלושה שבועות" ו"אני בוטחת בכם ובידיעותיכם על השוק ברגע זה איני יכולה להפקיד עוד כסף, זה סיכון גבוה מדי עבורי כי עלי לשלם חשבונות חודשיים"; "אני מרוצה מהקשר העסקי אתכם ורואה את הפוטנציאל אבל אני פשוט לא יכולה כרגע!!!". התובעת הוסיפה והסבירה כי בשל קשיים בתוקפו של דרכונהּ לא יאשר לה הבנק הלוואה נוספת אך ביקשה להרגיע: "אם אוכל לגייס את הכסף אעשה זאת, ואני עושה זאת, אבל עלי לערוך כמה שיחות טלפון" (הנספח השני לתצהיר התובעת).
כשבדקה את החשבון ביום 26.4.2017 גילתה התובעת כי כל הכסף שהפקידה עד אז, למעלה מ-21 אלף דולרים, ירד לטמיון. היא נחרדה וכתבה לאיש-הקשר שלה בנתבעת כי היא מבקשת שימצא פתרון לכיסוי-ההפסדים. או-אז יצר עמה קשר נציג חדש, אדם בשם "Giovanni Spiro". בהודעת-דוא"ל, שכותרתה: "Great news!!", הוא כתב לה, באנגלית המתורגמת להלן, כי "לאור מצב חשבונך, אנו מקבלים בונוסים מדהימים" וכי "הפוזיציות שלנו בתנופה ואני רוצה לדחוף את זה קדימה עד כמה שאנחנו יכולים". הנציג התריע על כך ש"יש לנו זמן מוגבל כדי להביא את החשבון לרווח" ועל כן "עלינו לדחוף את עצמנו עד הקצה".
באופן מעשי היה אותו "קצה" – בקשה כי התובעת תפקיד לחשבונה עוד כסף "ביומיים-שלושה הקרובים כדי להמשיך ולקבל את הבונוסים הגבוהים ואת הרווחים". "Giovanni" גילה הבנה למצבה הכספי הדחוק של התובעת אך הדגיש כי ההשקעה הנוספת היא "צעד חשוב מאד בדרך להתאוששות החשבון". הפנייה הסתיימה בקריאה נרגשת, שכולה אותיות רֵישיות וסימני-קריאה: "I TRUST YOU CAN DO IT – WE MUST!!!!" (הנספח הרביעי לתצהיר-התובעת). כשהתובעת השיבה כי היא בקצה-יכולתה ולא תוכל להפקיד עוד כסף לפני שתראה רווחים, וביקשה להאט: "צעד-צעד", ענה הנציג: "אני מבין, אבל אנחנו במצב שאנחנו צריכים לדחוף קדימה ואין לנו הרבה זמן. 'צעד-צעד' נלך אחרי שתגיעי לכיסוי-ההפסדים. אנחנו צריכים נזילוּת בחשבון ואני צריך שתהיי איתי" (הנספח החמישי). כשכתבה התובעת כי היא ממתינה לאישורו של הבנק להלוואה נוספת, כתב הנציג באותיות מודגשות: "התקשרי לבנק ובקשי לאשר, אנחנו זקוקים לכסף כדי לסחור היום" (הנספח השישי). "התקשרי לבנק והשיגי את האישור", חזר הנציג ותבע אך הציע, במקביל, "סוכריה": אם תמשיך להפקיד כסף, תזכה התובעת לעבוד עם "אדם מדהים", ברוקר בשם "Al Rogan", שעבודה עמו היא "פריבילגיה עצומה" והוא יכין לתובעת "an extra strategy" (הנספח השביעי). מהי אותה אסטרטגיה יתרה, זאת לא למדתי מן החומר שהוצג לבית-המשפט.
התובעת נטלה הלוואה נוספת ממוסד בנקאי. "Gio – I did it!", היא בישרה בגאווה לנציג-החברה לאחר שביקשה את רשותו לקרוא לו כך. "היכון, הכן, צא!", היא כתבה, אך הסבירה כי היא תזדקק לכסף הזה בקרוב לשם החזרתה של ההלוואה (הנספח השמיני). "טנגו" משונה זה נמשך. ביוני 2017 בישר ג'יובאני לתובעת: "GAME CHANGER" והציע לה בונוס של 50 אלף דולרים מן החברה ושדרוג ל"מחלקת פלטינום" תמורת השקעה נוספת. "איש אינו דוחף אותך לכך", נכתבו האותיות הקטנות בכוכבית, "זו הצעה בלבד פשוט כי חיפשתי הזדמנות ל-'game changer'". התובעת השיבה: "הזדמנות נהדרת! אבל עם ה-7,000 אירו שנתתי לך השבוע, הגעתי לגבול-היכולת" (הנספח העשירי).
5. ההתכתבויות נמשכו. התובעת נבהלה כשגילתה שההפסדים הולכים ומעמיקים. "בבקשה תעזור לי!" היא כתבה לנציג-החברה וזה חזר והרגיע אותה כי השוק יתקן את עצמו וכי אין לה מה לדאוג. בד בבד הוסיפה התובעת להיוועץ בנציג זה, הביעה את דעתה על פוזיציות בשוק ועל שערים של מטבעות-חוץ. "את מדהימה בדרך שבה את לומדת את שיטות-המסחר", כתב לה הנציג, "אני גאה בך מאד. דרך אגב, החברה מוסיפה לך בונוס של 25 אלף [דולרים] כנגד אותם 6,000 נוספים [שאנו מבקשים שתשקיעי]"; 6,000 יעזרו מאד כרגע". "אם אספק את הכסף", שאלה התובעת, "אוכל למשוך מחשבוני בהמשך החודש?" והתשובה הייתה: "אני אוהב אותך על שאלותייך, ניערך לכך, אין בעיה". הוא שב ושאל: "מתי את מבצעת את ההפקדה?" (נספח 13).
ב-4.7.2017 כתבה התובעת: "איבדתי את האמונה ואת הביטחון. הפסדתי למעלה מ-35 אלף [דולרים], אני צריכה את הכסף, אין מוצא, אני בצרות גדולות. יש לזה השלכה ניכרת על חיי האישיים. ילדיי הם הדבר החשוב לי ביותר. בבקשה, אשר לי למשוך 21,000. אני לא מאשימה איש, אני רק רוצה לצאת ולקבל את חיי בחזרה. אנא סגור את חשבוני באופן מידי. אני צריכה את הכסף חזרה מיד!!!! מוקדם ככל הניתן! בבקשה, עשֵׂה לי טובה". ג'יובאני כתב כי הוא מצטער לשמוע על כך אך הסביר כי מאחר, שהחשבון מצוי בעיצומה של "אסטרטגיית"-מסחר, יש צורך לעמוד בתנאים שמכוחם קיבלה התובעת בונוסים מהחברה. "תצטרכי להגיע להיקף-מסחר שיאפשר למשוך את הכסף. זה יצריך עוד סיבוב אחד של השקעה". התובעת הופנתה אל "מנהל קומת-המסחר", אדם בשם "Tony", ש"ידאג לך היטב" (נספח 14).
"תנאי-הבונוסים????", נחרדה התובעת, "חשבתי שקיבלתי אותם בחינם כדי לכסות את הפסדַי. ממילא לא השתמשתי בהם. מה זה אומר: 'עוד סבב השקעה אחד'? אני צריכה את הכסף, בבקשה, בבקשה, בבקשה, אני בצרות צרורות, אני מתה מפחד, בא לי להקיא. אני לא יכולה להירגע. אני בוכה כל הזמן. אני בפאניקה. אני לא ישנה ולא אוכלת. אני שבורה". "קודם כל אני רוצה שתירגעי", השיב הנציג האדיב. "שנית, מה זאת אומרת 'בחינם'? את לא צריכה להחזיר לי את כספי-הבונוסים אבל הם הוקצו למסחר בחשבונך. זו הסיבה שבגללה אני רוצה שתסחרי באמצעות טוני, הוא הכי מתאים לזה. יש לו אסטרטגיה משלו איך לקיים את התנאים שנלוו למתן-הבונוסים במהירות. אחרי סבב-ההשקעה הנוסף, אערב גם את מחלקת קשרי-הלקוחות. אשתמש בכל הכלים שבידי כדי לעזור לך. תסחרי עם טוני היום, ואני אארגן את מה שצריך כדי שתוכלי למשוך את הכסף. אף אחד לא יאכזב אותך" (נספח 16).
מאוחר יותר באותו היום כתב הנציג: "את לא צריכה להשקיע סכום נוסף. אנחנו יכולים לסחור במה שיש לך [בחשבון]. אבל, השקעה נוספת תעזור. אם תשקיעי עוד, זה יזרז את התהליך ותוכלי לקבל את כספך כבר בתום יום אחד" (נספח 17). התובעת שבה והתחננה שיאפשרו לה "רק את החריג הזה" ולמחרת בישר לה ג'יובאני: "טוני עובד על זה שיאשרו לך משיכה מידית של 10,000, בסדר? רק תצטרכי לחתום על הסכם כלשהו כי זה חריג". התובעת התעקשה לקבל את כל כספה והסבירה כי היא בחובות של 40 אלף אירו. הפעם היה הנציג תקיף: "זכית לראות את כספך בחזרה תודות לכספי-הבונוס, שהעמידה לך החברה. בלי הבונוסים, היית בחובה של 40 אלף!! כדי למשוך סכום כלשהו מחשבונך את צריכה לעמוד בתנאים, וכדי לעשות כן תצטרכי להמשיך ולסחור. אז או שתקחי 10,000 ותסגרי את החשבון [בחתימה על הסכם כאמור] או שתמשיכי לסחור עם טוני עד שתעמדי בתנאים" (נספח 18).
6. התובעת, כפי שכבר ציינתי, בחרה לסגור את החשבון. על גביו של נייר מכתבים רשמי, שבכותרתו שם-המותג "RTC" באותיות חגיגיות ולצדן סמלו ההדור של אריה מכונף, סיכמה החברה את תמצית-הפעילות בחשבונה של התובעת, בדולרים:
"הפקדות: 57,889
משיכות: 16,500
בונוסים: 99,400"
לא פחות מ-17 פעמים הפקידה התובעת כספים אצל הנתבעת, בזמן הקצר שמאמצע אפריל 2017 ועד לסוף יוני באותה שנה. "במועד-הסגירה", נכתב חרף אותם "בונוסים", "היה המאזן בחשבון: 0.00 דולרים" (נספח 19). התובעת הוחתמה על הסכם של "יישוב-טענות", שבו היא ויתרה על כל תביעה שהייתה או שתהיה לה כלפי RTC, תמורת סך של 13 אלף דולרים וכנגד סגירה של חשבונה, ותוך התחייבות לשמור בסוד את טענותיה ואת ההסדר עצמו (נספח 20).
מיהותה של נתבעת 1 ושאלת-היריבות
7. ההגנה ביקשה לטעון, על אף שנתבעת 1 לא התגוננה, לא הגישה ראיות וממילא לא יכלה לעמוד מאחורי טענה כזו, כי התובעת אינה בת-ריבהּ. שכן, המותג RTC הופעל בידיה של חברה זרה, Icon Markets שְׁמה, והיא שהעמידה אל פלטפורמת-המסחר ואת הנציגים. נתבעת 1, לכל היותר, סיפקה "שירותים" לאותה חברה זרה וממילא לא פעלה מול התובעת. נתבעים 2 ו-5, בעדויותיהם, העלו טענה זו ו"הפנו" את התובעת להניח את עצומותיה לפתחו של אחד, מר סלומון "סולי" קרוק, שכבעליה של Icon נמנה לכאורה עם לקוחותיה של הנתבעת.
אלא, שהנתבעים לא הביאו לעדות אדם זה ולא הוכיחו בדרך אחרת את טענתם. הם גם לא הגישו הודעה לצדדים שלישיים נגד החברה ההיא או נגד בעליה. נתבע 5, מר הירש, הודה בחקירתו הנגדית כי הוא לא פנה ל- Icon Marketsבעקבות הגשתה של תביעה זו, לא כל שכן ביקש ממנה לממן את הוצאות-הגנתו. זאת, על אף שבהסכם-ההתקשרות מול חברה זרה זו, שהוצג לבית-המשפט, נכתב שחור על גבי לבן כי בכל תביעה, שתוגש נגד נתבעת 1 בענינים הקשורים ב-Icon, תישא זו האחרונה במימון-ההגנה. "לי אין שום קשר", ניסה הנתבע להסביר כאילו תשובה זו מניחה את הדעת, "עם סולי קרוק ב-5 [ה]שנים האחרונות לפחות... אני לא בדקתי" (פרוטוקול, בעמ' 19, ש' 19-18; עמ' 20, ש' 1).
8. מן העֶבר האחר הציגה התובעת דוח של חברת-חקירות, שלא עלה בידיהם של הנתבעים לסתור, אף לא בחקירתה הנגדית של הנציגה מטעמה של חברה זו, גב' כרמית סטרול. בדוח פורט כי חברת-החקירות יצרה קשר עם אדם בשם דוד פולונסקי, שפרסם את עצמו ברשת החברתית מי, שעבד כמנהל אומנותי (Art Director) עבור נתבעת 1 ועיצב עבורה את המותג המקוון: RTC. בשיחת-טלפון, שהתקיימה עמו ושאת מהימנות-תמלולה תמכה התובעת בחוות-דעתה של המתמללת, גב' אורלי גביזון, התחזתה נציגתה של חברת-החקירות למי, שמבקשת לגייס את מר פולונסקי לעבודה במיזם כלשהו. הוא נשאל: "מתי עבדת באינבנטיבה [נתבעת 1]? והשיב: "לפני חמש שנים" (תמליל, עמ' 3, ש' 13-12). עוד אישר עובד לשעבר זה בנתבעת 1 כי הוא עבד כעובד שכיר בנתבעת ועיצב עבורה את המותג: RTC (בלשונו: RTC", כן, כן, Royal Trade משהו... RTC זה עוד איזשהו ברנד [מותג] [של אינבנטיבה]. אני עשיתי דף עיצוב לזה" (שם, בעמ' 4, ש' 10; עמ' 5, ש' 11-7; עמ' 6, ש' 20-18). הנתבעים, ובמיוחד נתבע 2 כשהוזכר שמו, התקשו להתמודד עם אמירתו הנוספת של מר פולונסקי באותה שיחה: "סמואל פלקון [נתבע 2, בעליה של נתבעת 1 והמנהל הרשום בה], הוא היה מנהל שלי" (שם, שם, בש' 21).
כשנשאל על כך בחקירתו, הוסיף נתבע 5 והודה כי גב' אסייס – שכזכור העידה כי, כעובדת של נתבעת 1 היא שימשה נציגת-מכירות בפלטפורמת-מסחר – עבדה בנתבעת זו (פרוטוקול, בעמ' 20, ש' 4-2). "אני לא הכרתי אותה כל כך טוב", ניסה הנתבע לאחר מכן, "אני לא זוכר" (שם, שם, בש' 14-8); אך הדבר לא מחה את תשובתו המקורית. העד הוסיף והודה כי עובדת נוספת בנתבעת, גב' אורטל אדרי, סיפקה שירותי-מכירות בזירת-מסחר וזאת עד שסיימה, בנובמבר 2016, את עבודתה בנתבעת.
9. מן האמור לא יכולה לעלות, אלא, תובנה אחת: נתבעת 1 שלחה את ידה בהפעלתה של פלטפורמת-מסחר, כולל בשלהי-2016 ובראשיתה של שנת 2017. דבר זה עמד בניגוד חזיתי לאמירתו, בתצהיר, של העד כי כבר באמצע 2016 חדלה נתבעת 1 להיות מעורבת לחלוטין במכירות שכאלו. הוא נשאל גם על כך בחקירה הנגדית. תשובותיו התקשו להניח את דעתי: