"בא-כוח התובעת: בתצהיר שלך סיפרת שהפסקתם לתת שירותי מכירות לזירת-סוחר כבר בחודש יוני 2016 [אבל] אנחנו רואים ששתיהן [גב' אסייס וגב' אדרי] עבדו [בנתבעת 1] הרבה לאחר מכן?
נתבע 5: אנחנו הפסקנו לתת שירותי מכירות ל-Icon Markets [בלבד]. לאחר מכן עדיין היו שירותים שניתנו [בידי העובדות הללו לפטפורמות אחרות, שאינן RTC, כלומר אינן קשורות לתובעת].
בא-כוח התובעת: [ב]סעיף 24 לתצהיר שלך רשום: 'אדגיש כי אינבנטיבה [נתבעת 1] חדלה מליתן שירותי מכירות לזירות מסחר כבר בחודש יוני 2016'. אז איך זה מתיישב עם מה שבדיוק עכשיו סיפרת לנו?
נתבע 5: זירת המסחר ל-Icon Markets.
בא-כוח התובעת: רשום: 'זירות מסחר [באופן כוללני] כבר בחודש יוני 2016'.
נתבע 5: אז יכול להיות שיש פה טעות סופר.
בא-כוח התובעת: טעות סופר גם בתצהיר שלך וגם בתצהיר של [נתבע 2]?
נתבע 5: לא מכיר את התצהיר של[ו]" (פרוטוקול, מעמ' 20, ש' 26).
אחר כך הוסיף נתבע 5: "עוד פעם, אני שנייה רגע, אעשה סדר. אינבנטיבה נתנה שירותי מכירות לזירות מסחר שהיו עם רישיונות בחו'ל משנת 2013, 2014 עד סוף 2016 – תחילת 2017. Icon Markets עד אמצע 2016. במהלך 2017, החברה הפסיקה, בתחילת 2017, החברה הפסיקה את פעילותה ונכון לתקופה הרלוונטית לא היה אף עובד שעסק במכירות" (שם, בעמ' 21, ש' 33-29). התקשיתי לקבל דברים אלה, שלא באו בכתב-ההגנה או בראיות הראשיות, מהימנים.
10. לבסוף, סבורני כי ההגנה נכשלה במאמציה להציג את נתבעת 1 ואת אנשיה מי, שרק סיפקו "שירותי-מכירות" לחברות אחרות. הוכח כי נתבעת 1 עסקה בעצמה במכירות וכך היא גם הציגה את עצמה לעולם נתבע 2, שעומת עם מספר מקומות שבהן באה הצגה שכזו, התקשה להתמודד עם הדברים שהוצגו לו (פרוטוקול, בעמ' 28, ש' 17-16; עמ' 31, ש' 34-13; עמ' 32, ש' 8-4). "אני חושב שזה היה מאוד מאוד", העיד נתבע 2, "מה שאנחנו תמיד ניסינו להציג זה שאנחנו נותנים..." ומיהר לתקן: "ומה שבאמת עשינו", "זה שירותי מכירות ל[חברות אחרות]" (שם, בעמ' 31, ש' 32-30. ההדגשה הוספה).
11. לקביעתי, אותה חציצה נטענת בין נתבעת 1 לבין התובעת נותרה משאלת-לבם של הנתבעים. היא לא הוּכחה לפניו של בית-משפט זה. מצאתי כי התובעת עמדה בנטל, במידה המונחת על כתפיה, להראות כי לנתבעת 1 היו חלק ונחלה בהפעלתה של פלטפורמת-ההשקעות RTC ובהתנהלות ישירה מול משקיעים ובהם התובעת.
תרמית והפרה של חובה חקוקה
12. כמה יסודות הם למסקנתי כי הצדק הוא עם התובעת והיא רומתה. ראשית, חוששני כי ההתכתבויות מדברות בעד עצמן. לא נשקפת מהן התנהלות תמת-לב של יועץ-השקעות מול משקיע פוטנציאלי. ניכר כי נציגיה של הנתבעת דחקו בתובעת להעביר עוד ועוד כספים, ללא קשר למידת-הסיכון, שלא הוסברה כל צורכה ללקוחה ובלי לראות לנגד-עיניהם, ראש וראשונה, את ענינה של זו. ניכר שידול להשקעות, שאינו ממאפייני-תפקידו ההולמים של יועץ-השקעות ואף לא של מי, שמנהל עבור אחר תיק של השקעות או נכס פיננסי דומה. בשיחות עם "ג'יובאני", השידול הזה הוא כה מובהק, החמדנות כה רבה והלחץ כה ניכר, עד כי נהיר שהנתבעת חרגה לחלוטין מן השירות, שהובטח לתובעת לכתחילה.
שנית, קשה היה לאתר – אף לא בראיות-הנתבעים – עדות כלשהי לקיומו של קשר רציונאלי בין ההשקעות לבין תוצאתן. ההפסד כמו כתב את עצמו לאורכה של מערכת-היחסים בין הצדדים. התובעת אמנם השמיעה, מפעם לפעם, עמדות משלה לגופן של השקעות ונציגי-הנתבעת התייחסו לפוזיציות השונות שנפתחו, אך התכתובות משקפות שטחיות ניכרת בשיח הזה, שקשה לראות בו ייעוץ מקצועי.
שלישית, לא הוכח לפנַי – אדרבה, דומני כי הוכח ההפך, שנציגי-הנתבעת הסבירו ללקוחות ובהם התובעת את מהותה של ההתקשרות; את הסיכונים אשר טמונים בה, ככלל ובכל אפיק של השקעה בפרט; את תנאי-ההתקשרות ובייחוד את קיומם של תנאים לסיומה. את הדברים הללו נאלצה התובעת לגלות בדיעבד, תחילה לאחר שהפסידה את כספה; אחר כך כשהחלו מציגים לה דרישות בקשר ל"בונוסים" שהועמדו לה בלי שביקשה ולבסוף כשאולצה, כתנאי להצלתו של חלק קטן מן הכסף שהשקיעה, לחתום על הסכם של היעדר-תביעות והוא עמוס-פרטים ומקפח.
גב' מיכל אסייס, עובדת לשעבר בנתבעת 1, גננת בעלת תואר במדעי-ההתנהגות, שתפקידה היה לערוך את שיחת-המכירה הראשונית, נקראה לעדות בידי-התביעה. היא נשאלה מה הוסבר ללקוחות בעת השיחה הזו, שתכליתה הייתה לגרום ללקוח להפקיד את סכום-הכסף הראשון. תשובותיה לא התיישבו עם מתן-הסבר מקיף ללקוחות – הסבר, שאילו היה ניתן, ודאי היו נציגי-המכירות נדרשים לשנן היטב קודם, שהם מבקשים מאלה את כספם: