פירוקים (תל אביב) 24777-08-24 ירחמיאל (ירח) ברוך נ' הרברט עזרא הסופר בע"מ

פסק דין

מבוא

1. לפניי בקשתו של מר ירחמיאל (ירח) ברוך ("ברוך") לאכיפת שעבוד קבוע שיצרה ורשמה המשיבה, חברת הרברט עזרא הסופר בערעור מיסים ("הרברט"), לטובת ברוך, על 28 מניות דיבידנד ו-88 מניות רגילות של חברת סאודדה בערעור מיסים ("סאודדה") שבבעלות הרברט ("השעבוד" או "הנכס המשועבד").
2. לפי הבקשה, השעבוד נוצר להבטחת חובותיו של מר יאיר סגל ("סגל"), שהינו בעל המניות בהרברט, כלפי ברוך.
3. כמו כן התבקש בית המשפט למנות ככונס נכסים על הנכס המשועבד את בא כוחו של ברוך, עו"ד רענן קליר.

רקע עובדתי

1. ברוך וסגל הם אנשי עסקים אשר התקשרו בעסקאות שונות בין השנים 2022-2011.
2. ביום 25.5.2011 נחתם בין ברוך לבין חברה מסוימת בשם Talogo Limited שסגל הוא בעל מניות בה, הסכם הלוואה בקשר עם נכס מקרקעין ברחוב הרברט סמואל בתל אביב ("נכס המקרקעין"), הסכם אשר לא הוצג בפני בית המשפט ("הסכם הרברט סמואל").  בהמשך נחתם בין הצדדים נספח לאותו הסכם, בכתב יד (אשר כן הוצג בפני בית המשפט), ולפיו עולה כי לברוך הוקנו זכויות שונות לרווחים שינבעו מנכס המקרקעין.  כבטוחה לעסקה שעבד סגל את זכויותיה של אותה חברה בפאב מסוים בהונגריה ("הפאב").
3. בשלב מסוים בשנת 2016 נמכר נכס המקרקעין, תוך שנטען כי ברוך לא זכה לקבל את המגיע לו מכוח הנספח להסכם הרברט סמואל.
4. ביום 17.12.2018 נחתם הסכם (בשפה ההונגרית) למכירת הפאב בהונגריה לרוכש מסוים.
5. ביום 10.1.2019 התקשרו ברוך וסגל בהסכם השקעה, בכתב יד, בקשר עם פרויקט ברחוב זרובבל בתל אביב ("הסכם זרובבל"), שבו החזיק סגל באמצעות חברת סי טאואר בערעור מיסים ("סי טאואר").  סוכם כי השקעתו של ברוך תהיה באמצעות העמדת הלוואה המירה למניות בסכום הנע בין מיליון ל-2 מיליון אירו.
6. לטענת ברוך, בעקבות כריתתו של הסכם זרובבל הוא העביר לסגל או למי מטעמו, עד ליום 25.10.2020 כספים שהסתכמו לסך נומינלי של כ-2.947 מיליון ₪.  עוד נטען כי בשנים 2022-2021 הועברו לסגל או למי מטעמו סכומים נוספים שהסתכמו לסך של כ-531 אלף ₪.
7. ביום 30.10.2022 נערכה פגישה בין הצדדים לצורך הסדרת יחסיהם העסקיים.  בעקבות זאת, בחודש דצמבר 2022 נחתם בין ברוך לסגל הסכם הלוואה (נספח 1 לתשובה), ערוך בשפה האנגלית, אשר נושא באופן פיקטיבי את התאריך 23.6.2011 ("הסכם ההלוואה").  בהסכם ההלוואה נקבע, בין היתר, כי מועד פירעון ההלוואות הינו 31.12.2022 (סעיף 2 להסכם ההלוואה).
8. ביום 20.12.2022 נחתמה בין הצדדים תוספת ראשונה להסכם ההלוואה ("התוספת הראשונה").  במסגרתה, בין השאר, נפרס חוב ההלוואה, שלטענת ברוך הצטבר לסכום של כ-5 מיליון ₪, ל-9 תשלומים חודשיים שווים שישולמו על ידי סגל באמצעות שיקים.

באותו היום ממש נכרת בין ברוך לסגל הסכם למתן שירותי ייעוץ אסטרטגי בקשר עם פרויקט נדל"ן בחלקות 4, 5, 8, 10, 24 בגוש 5171 בבית שמש ("הסכם הייעוץ" ו-"פרויקט בית שמש" בהתאמה).  במסגרת הסכם הייעוץ נקבע, בין היתר, כי סגל ישלם לברוך בגין שירותי הייעוץ סכום שלא יפחת מ-2 מיליון ₪ ולא יעלה על 3 מיליון ₪ וכי הפרה יסודית של הסכם הייעוץ תגרור תשלום פיצוי מוסכם בסך של 200 אלף ₪.  נציין כבר עתה כי במסגרת חקירת העדים התברר כי לא מדובר בהסכם למתן שירותי ייעוץ כלל וכלל, אלא בהסכם פיקטיבי, שנועד לעגן את חובו של סגל כלפי ברוך בדרך מסוימת.

1. לקראת מועד פירעון השיק הראשון בהתאם לתוספת הראשונה, הסכימו הצדדים לפצל את התשלום הראשון ולשלמו באמצעות שני שיקים על סך 300 אלף ₪ כל אחד, ואולם רק אחד מהם נפרע, בעוד השני חולל באי פירעון מחמת היעדר כיסוי.
2. ביום 16.4.2023 נחתמה בין הצדדים תוספת שנייה להסכם ההלוואה ("התוספת השנייה").  במסגרתה, בין השאר, התחייב סגל לשלם לברוך סך של 1,950,000 ₪ על חשבון חוב ההלוואה עד ליום 31.5.2023.  כמו כן, התחייב סגל להעביר לברוך מניות בהרברט ככל שסגל לא יעמוד בהתחייבויותיו.
3. הואיל ולטענת ברוך החוב לא נפרע במועדו, ביום 8.6.2023 נחתמה בין הצדדים תוספת שלישית להסכם ההלוואה ("התוספת השלישית").  במסגרתה, בין השאר, הוסכם כי הרברט תשעבד לטובת ברוך את מניותיה בסאודדה, להבטחת חיוביו של סגל כלפי ברוך.
4. ביום 25.6.2023 נחתמה איגרת חוב, שאינה מוגבלת בסכום, ליצירת שעבוד קבוע על 28 מניות דיבידנד ו-88 מניות רגילות של סאודדה אשר מוחזקות על ידי הרברט ("איגרת החוב").  ביום 10.9.2023 ניתן אישור רשם החברות לרישום השעבוד.
5. הבקשה שלפניי הוגשה על ידי ברוך ביום 11.8.2024.  קדמה לה בקשה אחרת שהגיש ברוך נגד סגל, הרברט וסאודדה, אשר סולקה על הסף מטעמים דיוניים בהחלטת כב' השופטת א' לושי-עבודי מיום 11.7.2024 (פירוקים 23892-07-24) ("ההליך הקודם").
6. בימים 18.2.2025 ו-25.3.2025 התקיימו דיוני הוכחות בבקשה ובמסגרתם נחקרו ברוך וסגל על תצהיריהם.  לאחר מכן ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

1. להלן יובאו עיקר טענותיהם של הצדדים כפי שהובאו בסיכומיהם.

טענותיו של ברוך

1. לטענתו של ברוך, סגל הודה שהוא חתם על התוספת הראשונה והסכם הייעוץ במסגרתם התחייב לשלם לברוך מיליוני ש"ח.  נטען כי השיקים שמשך סגל חוללו בהיעדר כיסוי מספיק (מלבד אחד) וכי סגל הודה שהוא הפר את התוספת הראשונה והשנייה, וכי בפועל הוא הפר גם את התוספת השלישית מפני שלא שילם את הסכומים שהיו אמורים להיות משולמים לפי המוסכם עד סוף חודש יוני 2023.  עוד נטען שסגל הודה כי חתם על איגרת החוב שמכוחה שועבדו מניות חברת סאודדה.  השעבוד נועד להבטחת כל הסכומים המגיעים או שיגיעו לברוך מאת סגל או הרברט, לרבות סכום של 5 מיליון ₪ הקבוע בתוספת הראשונה ודמי ייעוץ בסך של 2 מיליון ₪ כמפורט בהסכם הייעוץ.  לטענת ברוך, משקיים חוב, ומשנוצר ונרשם שעבוד להבטחת החוב והחיוב הופר, קמה עילה להעמדת החוב לפירעון מידי, לאכיפת השעבוד ולמינוי כונס נכסים.
2. לדידו של ברוך יש לדחות את טענות הרברט בדבר היעדר קיומו של חוב ובדבר בטלות ההסכמות בין הצדדים משום שהושגו לכאורה באמצעות איום, כפיה, עושק או מרמה.  לפי הנטען, טענות אלו מנוגדות לכל היגיון, שהרי אין כל סיבה שסגל יתחייב להחזיר חוב שלשיטתו אינו קיים רק כדי שיוכל להדוף כביכול איום בנקיטת הליכי חדלות פירעון, איום שהוא חסר שיניים לחלוטין ובלתי ניתן ליישום, אם אכן לא קיים כלל חוב.  עוד נטען כי טענות אלו של הרברט הועלו באופן סתמי וללא פירוט נרחב כנדרש על פי דין, וממילא האיום היחיד שסגל מייחס לברוך אינו מהווה "איום" כלל וכלל.
3. ברוך מוסיף וטוען כי התוספות להסכם ההלוואה מעולם לא בוטלו חרף טענות לכפיה ועושק, למרות שחלף המועד לבטלן על פי דין ולמרות שסגל לא דרש את השבת סכומי השיקים שמסר ושנפרעו.  נטען כי הטענות נגד החוב והשעבוד הן הפוכות לטענותיו של סגל בזמן אמת, להודאותיו המפורשות בקיומם ולהצהרותיו הן כלפי ברוך והן כלפי רשם החברות, ולפיכך סגל והרברט מנועים ומושתקים מלטעון אחרת.  בנוסף נטען כי הטענות נגד החוב הן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב- התוספות להסכם ההלוואה.  עוד נטען כי סגל ניסה לטעון כי גובה החוב הנטען בבקשה אינו נכון, אך הוא לא הצליח להוכיח כי לא קיים חוב והוא אף הודה במפורש כי קיבל כספים מאת ברוך.  משכך, דין בקשת האכיפה להתקבל שהרי מחלוקת על גובה החוב אינה מונעת את מימוש המשכון.
4. ברוך טוען כי החוב לא נוצר יש מאין ומקורו במערכת יחסים ארוכה.  משכך, הסכמתו וחתימתו של סגל לכל אותם מסמכים ומסירת השיקים על ידו לא נעשו מחמת איום, עושק או מרמה.  ברוך מפנה להסכם הרברט סמואל ולהסכם זרובבל אשר בגינם לטענתו נותר חוב גבוה של סגל כלפיו, המוכח לאור העברות כספים שונות ורבות על ידי ברוך לסגל או לגורמים מטעמו, חוב אשר לא נפרע מעולם.  עוד טען ברוך כי סגל הוא זה שהכין את הסכם ההלוואה.  נטען כי סגל כשל מלהראות שברוך הוא שהעביר אליו את הסכם ההלוואה.  לטענתו של ברוך הוא לא שולט בשפה האנגלית ולכן הוא לא היה יכול להכין את הסכם ההלוואה שנכתב באנגלית.  סגל אף לא הצליח להסביר מדוע יכתוב ברוך, כפי שכתוב בהסכם ההלוואה, כי הכספים הועברו לסגל בין השנים 2011-2009, דבר לא נכון לשיטתו של ברוך, עת בתוספת הראשונה הובהר כי הכספים הועברו החל משנת 2011.
5. עוד דוחה ברוך את הטענה לפיה הסכם ההלוואה הוא מסמך מזויף או מפוברק, רק מפני שהמועד הנקוב בהסכם איננו תואם את מועד חתימתו בפועל, וזאת משום שסגל עצמו הוא שתיארך את ההסכם לשנת 2011.  נטען שממילא תיארוך שגוי לא גורע מעצם קיום החוב.  ברוך מפנה לשלל אסמכתאות נוספות אשר לשיטתו מוכיחות כי גם לאחר חתימת התוספות ויצירת השעבוד, סגל המשיך להפר את חובתו לפרוע את החוב, מבלי שטען אי פעם כי החוב איננו קיים או שהשעבוד אינו תקף.  כך גם נטען שסגל הוא איש עסקים מנוסה אשר בוחר לייצג את עצמו או להיות מיוצג על ידי אחר, ואף ניכר שהוא מחבר או עורך הסכמים בכוחות עצמו.
6. ברוך דוחה את הטענה לפיה השעבוד שיצרה הרברט לטובתו מהווה עסקה בה לסגל, דירקטור בהרברט, היה ענין אישי ולכן כדי לאשרה היה צורך בכינוס אסיפה של בעלי המניות לפי סעיף 272(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ("חוק החברות") אשר לא כונסה.  לדידו של ברוך, טענה זו מניחה שהעסקה היא חריגה, אלא שלא כך הדבר, משום שמדובר בחברה פרטית שמעשה של יום-יום עבורה הוא ביצוע עסקאות עם בעל השליטה בה.  נטען שסעיף 280(ב) לחוק החברות לא חל במקרה דנן מפני שהוא חל על עסקאות כאמור בסעיף 280(א) לחוק האמור, אשר מתייחס לעסקה של החברה עם נושא המשרה ולא לעסקה בה יש לנושא המשרה ענין אישי.  עוד נטען כי לא רק שברוך לא ידע שיש פגם כלשהו בנוגע ליצירת השעבוד, אלא שהוא ידע היטב כי אין פגם שכזה.  זאת, משום שעורכת הדין של הרברט אישרה בפניו באופן חד-משמעי ובכתב כי החתימה על איגרת החוב נעשתה בהתאם לתקנון של הרברט ולפי החלטה שהתקבלה על ידי הדירקטוריון כדין.  נטען כי ברוך לא ידע ולא היה אמור לדעת כי מדובר בעסקה חריגה הדורשת כינוס אסיפת בעלי מניות, וכי הוא לא ידע שלהרברט ישנם בעלי מניות נוספים מלבד סגל.  בנוסף נטען כי כינוס אסיפת בעלי מניות בחברה פרטית כאשר סגל, שחתם על השעבוד, מהווה את כל או רוב בעלי המניות, הוא עניין פורמלי ואי-כינוסה איננו פוגם בעסקה.  עוד דוחה ברוך את הטענה כאילו יצירת השעבוד לא הייתה לטובת הרברט ואין שחר לניסיון לייחס לו ידיעה מסוג זה.
7. ברוך טוען כי הרברט וסגל הציגו מסכת מלאכותית ומקוממת בגדרה טוען סגל בדיעבד, כי חטא כלפי הרברט באופן חמור ויצר שעבוד בניגוד לטובתה ובניגוד לדין, ובאופן אבסורדי הרברט וסגל מבקשים ליהנות מחטאים אלה ומי שאמור לצאת נפסד מכך הוא ברוך.  כך גם נטען כי בפועל סגל פעל לבדו בשם הרברט אל מול ברוך במשך שנים ולכן הללו מושתקים ומנועים מלטעון נגד תוקף השעבוד מכוח כללי המניעות, ההשתק וחובת תום הלב.  בנוסף לכך נטען כי הניסיון לצאת חוצץ נגד האפשרות של חברה פרטית ליצור שעבוד לטובת בעל מניות שלה ואף להטיל על בעל השעבוד חובות בדיקה ובחינה של טובת העסקה עבור החברה הממשכנת, עומד נגד מושכלות יסוד ופרקטיקה שגורה, במיוחד כאשר מדובר באנשי עסקים שפועלים באמצעות חברות.  עוד טוען ברוך כי משנרשם השעבוד, הדין מחייב להדוף ניסיונות לתקוף אותו גם מצד נושים אחרים או בעל תפקיד, והכלל נכון מקל וחומר גם כלפי הרברט וסגל.
8. עוד נטען על ידי ברוך כי יש לדחות את הטענות בדבר העדר תוקף השעבוד על סמך תקנון סאודדה או על סמך הסכם בעלי המניות בין בעלי מניותיה ("התקנון" ו-"הסכם בעלי המניות" בהתאמה).  נטען כי טענה זו נגועה באותם פגמים חמורים בהם נגוע הניסיון לטעון כי מי שיצר את השעבוד כעת מבקש להתכחש לו.  בנוסף נטען כי הרברט וסגל אינם פועלים במנותק מסאודדה, שכן סגל פעל כמי שמסוגל להעביר לברוך נכסים של סאודדה עצמה כדי לפרוע את חובו.  לגרסת ברוך, טענותיהם של הרברט וסגל מנסות להפריד ביניהם לבין סאודדה, ומכאן שאין להם מעמד להעלות טענות בנוגע לתקנון והסכם בעלי המניות.  כך נטען כי התקנון ממילא דורש את אישור דירקטוריון לשם העברת מניות ולא לשם משכון מניות.  עוד נטען כי הדברים יפים גם ביחס להסכם בעלי המניות הואיל וברוך הוא צד שלישי שאינו קשור בהסכם זה ואינו מכיר אותו, מה גם שהרברט כלל אינה חתומה עליו.  לבסוף נטען כי בתוספת השלישית אין הוראה המחייבת לקבל את אישור דירקטוריון סאודדה ליצירת ורישום השעבוד, וכך גם באיגרת החוב.

טענותיה של הרברט

1. הרברט טוענת כי ברוך הסתיר את דבר קיומו של הסכם זרובבל, שלשיטתה מהווה הסכם השקעה, ולא טען לגביו דבר במסגרת בקשתו.  נטען כי נוכח אובדן ההשקעה בפרויקט, יצא קצפו של ברוך על סגל והוא ראה בו אחראי לא רק להחזר ההשקעה שאבדה, אלא גם לסכום של 7 מיליון ₪ לפחות שלדידו היו אמורים להיות רווחי הפרויקט להם היה זכאי.  נטען כי סגל חלק על עמדתו זו של ברוך, אך נענה כי אם לא יעשה כדבריו, ברוך יביאו לפשיטת רגל.  נוכח המצב הקשה שבו סגל היה שרוי, הוא נכנע וחתם תחת כפייה על מסמכים מכוחם כביכול הוא חב סכומי כסף גדולים לברוך.
2. לטענתה של הרברט דין הבקשה להידחות מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט הואיל והיא מתבססת על טענות שאינן אמת ועל מסמכים מזויפים ומפוברקים.  לפי הנטען, הן התאריך והן התוכן של הסכם ההלוואה הם שקריים ואין כל קשר בינם לבין המציאות.  הרברט מפנה לסעיף 414(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 אשר מגדיר זיוף בין היתר כעשיית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות.  לשיטתה, לא רק הסכם ההלוואה נגוע בזיוף ופיברוק, אלא כל המערכת ההסכמית שברוך טווה וכפה על סגל להתקשר בה, לרבות איגרת החוב והתוספות להסכם ההלוואה, שהם מסמכים נלווים ומשניים להסכם ההלוואה ונסמכים עליו.  ביחס להסכם הייעוץ, טוענת הרברט כי ברוך הודה במפורש כי מדובר במסמך למראית עין, ומכאן שהוא בטל.  עוד טוענת הרברט כי בא כוחו דאז של ברוך, ולא סגל, הוא זה שניסח את הסכם ההלוואה (ואת כל יתר המסמכים), וזאת משום שביום 2.5.2022 עו"ד קובי מיכאל, בא כוחו של ברוך, כתב לסגל שהוא עובד על הסכם ההלוואה וההסכמים הנוספים.  נטען שברוך נמנע בכוונת מכוון מהעדת בא כוחו בהבינו כי העדות תזיק לו, כך שמחדלו של ברוך מקים לחובתו חזקה עובדתית בעניין זה.  הרברט דוחה את הטענה כי בא כוחו של ברוך ניסח את הסכם הייעוץ לפי עצת רואה החשבון של סגל.  הרברט טוענת כי ברוך שיקר בתצהיריו ובכתבי טענותיו, ומכאן שאל לו לבית המשפט ליתן סעד לבעל דין העושה שימוש לרעה בהליך המשפטי.
3. עוד טוענת הרברט כי השעבוד בטל מעיקרא מאחר שנעשה בחוסר סמכות ובניגוד לחוק החברות.  נטען שמלבד סגל ישנו אדם נוסף המחזיק במניות הרברט.  כתוצאה מלחציו של ברוך, הפר סגל את חובות האמון, תום הלב וההגינות החלות עליו כבעל שליטה בהרברט, בפועלו בניגוד עניינים ושלא לטובתה של הרברט.  עוד נטען כי עסקת השעבוד בוצעה בניגוד מוחלט להוראות הפרק החמישי לחוק החברות; כי מדובר בעסקה חריגה המשפיעה באופן מהותי על רכושה והתחייבויותיה של הרברט; כי היא לא חבה דבר לברוך; כי היא לא קיבלה דבר ממי מהצדדים; וכי היא נקלעה למערכת היחסים בין ברוך לסגל רק בעקבות אותם לחצים שהופעלו על סגל.  בנוסף נטען כי היות שמדובר בעסקה שאינה לטובת הרברט והיא אינה מפיקה ממנה תועלת כלשהי, ממילא לא ניתן היה לאשרה.
4. עוד נטען על ידי הרברט כי עסקת השעבוד הייתה טעונה אישור האסיפה הכללית של הרברט אשר אין חולק שלא כונסה, וכי העסקה הוסתרה מעיניו של בעל המניות הנוסף.  מכאן, לגרסתה של הרברט, העסקה חסרת תוקף לאור הוראות סעיף 280 לחוק החברות.  עוד נטען כי ברוך ידע באופן פוזיטיבי הן על העניין האישי של סגל (שהרי השעבוד נעשה בגין חובות נטענים שלו) והן על כך שלא כונסה האסיפה הכללית כדי לאשר את העסקה (ולו מחמת העובדה שברוך עצמו הוא בעל מניות בהרברט).  נטען כי ברוך לא הכחיש שהוא ובאי כוחו קיבלו מסמכים רבים לגבי הרברט ואף הודה כי במעמד חתימת איגרת החוב בא כוחו ידע אודות קיומו של בעל המניות הנוסף.  בהקשר זה נטען כי בא כוחו של ברוך נרשם כבעל מניות בהרברט ביום 8.6.2023.  כך גם נטען כי בתצהירו שהוגש בהליך הקודם הבהיר ברוך כי ביום 13.4.2023 הוא גילה שסגל אינו בעל מניות יחיד בהרברט, הרבה קודם לחתימת איגרת החוב.  לשיטתה של הרברט, ברוך, שידע שמדובר בעסקת בעלי עניין, היה צריך לדרוש אישורים בכתב של הדירקטוריון והאסיפה הכללית, ואין זה משנה כי לסגל יש רוב באסיפה הכללית.
5. טענה נוספת של הרברט היא כי השעבוד בטל מעיקרא מאחר שהרברט לא הייתה רשאית ליצור אותו.  לפי תקנון סאודדה, נדרש אישור הדירקטוריון לשעבוד מניותיה, אשר לא ניתן.  מלבד זאת נטען כי לפי הסכם בעלי המניות בסאודדה לא ניתן לשעבד את מניות החברה אלא בהסכמה פה אחד של כל בעלי המניות, שלא ניתנה מעולם.  בנוסף נטען כי העסקה הפסולה עלולה לגרום להרברט נזק כבד נוכח הוראות התקנון.  על כן, ההגבלות בתקנון ובהסכם בעלי המניות הן בעלות תוקף קנייני הפועל נגד ברוך.  לטענת הרברט, התקנון פתוח לעיון הציבור ומשכך, לכל הפחות, היה על ברוך לדעת על ההגבלה הקבועה בו.  כך גם הפנתה הרברט לתכתובת מיום 31.10.2022 ממנה עולה כי בא כוחו של ברוך ביקש מסגל מסמכים מסוימים, שעליהם נמנים לטענתה גם התקנון וגם הסכם בעלי המניות, וכי ברוך לא שלל שאכן ראה את הסכם בעלי המניות.  נטען כי בתוספת השלישית נזכר שגם סאודדה צריכה להיות מעורבת בשעבוד מניותיה לטובת ברוך.
6. בנוסף נטען כי החוב עליו התבססה הבקשה לא היה ולא נברא.  הרברט טוענת כי ברוך המציא גרסה חדשה לחלוטין בעניין החוב לאחר שהוגשה תשובתה לבקשה, תוך שהוא נתלה בהסכם זרובבל אותו הסתיר מבית המשפט.  עוד נטען כי אין כל התכתבות בין הצדדים בקשר לחוב מכוח אותו הסכם, וההתכתבות היחידה שהוצגה הייתה משנת 2015, טרם חתימת ההסכם, ואף ברוך הודה כי מדובר בהתכתבות ישנה שלא נוגעת לסכסוך הנוכחי.  עוד נטען כי ברוך הודה שהסכם זרובבל לא הוחלף בהסכם הלוואה ומכאן הופרכה טענתו הכבושה שהסכם זה הפך לעסקת הלוואה ומכוחו נוצר חוב של סגל כלפיו.
7. הרברט מוסיפה וטוענת כי ברוך לא הוכיח מהם הכספים שלשיטתו העביר לסגל מכוח הסכם זרובבל.  בהקשר זה נטען כי ברוך הציג מסמכים בשפות האנגלית וההונגרית שלא נערכו בישראל, ושמסמכים אלה לא יכולים לשמש כראיה משום שלא הוגשו בהתאם לדין; משום שברוך הודה שהוא לא קורא ולא מבין אנגלית והונגרית; כי לא ברור איך הוא צירף את המסמכים לתצהיר והתייחס אליהם; וכי חלה חובה לתרגם את המסמכים.  עוד נטען כי הטבלה שצירף ברוך, שלשיטתו מפרטת את העברות הכספים לסגל, לא נערכה על ידו, ולכן הוא אינו יכול להעיד בעניין זה ולא ניתן הסבר מדוע רעייתו של ברוך (שהיא זו שערכה את הטבלה) לא זומנה לעדות.  עוד נטען כי חלק מהכספים הועברו על ידי רעייתו של ברוך אך לא נטען כי לסגל קיים חוב כלפיה.  בנוסף נטען כי לא הוכח הקשר בין סגל לבין הצדדים השלישיים אליהם העבירו ברוך ורעייתו חלק מהכספים; כי תשלומים אלה אינם קשורים לעסקת ההשקעה וכי לא הוכחו תשלומי המזומן הרבים.  באופן פרטני נטען כי לטבלה האמורה שורבבו סכומים בכפל; כי ברוך ניכס לעצמו כספים שמגיעים לצד שלישי (אדם בשם יוסי שוך) וכי ברוך כשל בהוכחת העברות כספים מסוימות.
8. עוד טוענת הרברט כי גם לפי האמור בהסכם הייעוץ עצמו, מבלי לגרוע מדבר היותו הסכם למראית עין ופיקטיבי לחלוטין, אין לברוך זכאות לסכום כלשהו שבגינו ניתן לממש את השעבוד.  לפי האמור באותו הסכם, ברוך זכאי לתמורה הנקובה בהסכם משום שסגל העביר מניות בהרברט לצד שלישי, אך סגל לא קיבל בעבור ההקצאה כל תמורה, ובנוסף הסכום המגיע לברוך צריך להיקבע על ידי שמאי וזאת לא נעשה.  עוד נטען כי אין בסיס לטענה לפיה הקצאת המניות מהווה הפרה של הסכם הייעוץ ולא בכדי לא צויין כי הוא הופר במסגרת התוספת השנייה והשלישית להסכם ההלוואה.  בנוסף, לא הוכח שסגל הודה בחוב כלשהו, והוא לא חתם על טבלת התשלומים עליה נסמך ברוך.  בנוסף, כלל המסמכים עליהם חתם סגל הם מזויפים ונועדו לשרת קיומו של חוב פיקטיבי שהמציא ברוך.  ברוך לא הכחיש שאיים על סגל שיביאו לקריסה כלכלית ופשיטת רגל ואף טען כי מותר לו לנהוג כך.  עוד נטען שלא מדובר בהתראה לגיטימית בדבר נקיטת הליכים משפטיים ולא היה שום בסיס לכך שברוך יגרור את סגל להליכי חדלות פירעון, ולא בכדי האיום נעשה באופן אישי ולא על ידי עורכי דינו של ברוך שייצגו אותו לכל אורך הדרך.

טענותיו של ברוך בסיכומי התשובה

1. בסיכומי התשובה דוחה ברוך את הטענה כי עשה כביכול שימוש לרעה בהליכי משפט בשל הסתמכותו על הסכם הלוואה מזויף לכאורה, וזאת משום שסגל הוא זה שערך את הסכם ההלוואה ותיארך אותו באופן לא נכון כך שהוא אינו יכול להיבנות מכך.  נטען כי לא מדובר בזיוף שכן סגל לא הוטעה או רומה; וכי תיארוך שגוי לא גורע ממחויבות הצדדים להסכם ולא יכול לשחרר צד אשר חתם עליו מהתחייבותו.
2. עוד דוחה ברוך את הטענות בדבר הסתרת הסכם זרובבל כביכול מבית המשפט, וזאת מאחר שהבקשה הושתתה על מארג הסכמים שנערך בין הצדדים בסמוך להגשתה, שסיכם וגבר על הסכמים קודמים, עת השעבוד נועד להבטיח את התחייבויות סגל על פיהם.  נטען כי הבקשה הניחה תשתית עובדתית מלאה לקבלת הסעדים המבוקשים בה ולא הסתירה דבר.  עוד נטען כי הסכם זרובבל תומך בכך שסגל היה ועודנו חייב כספים לברוך, כך שמובן שלברוך לא היה כל אינטרס להסתירו.
3. ברוך דוחה את הטענה לפיה הרברט לא קיבלה ממנו דבר וכי היא לא חבה לו דבר.  בנוסף נטען כי אין ממש בטענתה של הרברט לפיה ברוך לא העיד עדים מסוימים, משום שלדידו הוא לא נזקק לעדותם.  לשיטתו של ברוך אין ממש בטענה כאילו שורבבו לטבלת התשלומים עליה הסתמך "סכומים בכפל", והניסיון להפריד בינו ובין רעייתו (משום שחלק מהכספים הועברו על ידה ולא על ידי ברוך) הוא מופרך.
4. עוד מכחיש ברוך את הטענה לפיה קיבל לידיו את תקנון סאודדה ואת הסכם בעלי המניות בה.  לשיטתו, אם ביקשה הרברט להוכיח כי ברוך קיבל את ההסכם הזה לידיו, היה עליה להציג מייל המעיד כי ההסכם אכן הועבר אליו.  לבסוף דוחה ברוך את הטענה כאילו הראיות להוכחת החוב הנטען לא הוגשו לפי דיני הראיות ביחס למסמכים הערוכים בשפה האנגלית וההונגרית.  בהקשר זה נטען כי החוב הוכח באמצעות הסכמים בשפה העברית; כי סגל אישר שהעברות הכספים התקבלו אצלו אף כשהוצגו בפניו המסמכים בשפה הזרה; וכי מסמכים רבים אחרים שהוצגו לצורך הוכחת החוב הנטען כתובים בשפה העברית.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וכפועל יוצא יש להורות על אכיפת השעבוד ועל מינוי כונס נכסים כמבוקש ביחס לנכס המשועבד.
2. כבר בפתח הדברים אציין כי במהלך חקירת העדים התברר שלמרבה הצער, התנהלותם של ברוך וסגל התאפיינה בניסיונות חוזרים ונשנים להסוות את טיבן של העסקאות שנקשרו ביניהם, ככל הנראה משיקולי מס.  מדובר באנשי עסקים מנוסים וממולחים, אשר התקשרו למראית עין בהסכמים מסוימים, עת הלכה למעשה אותם הסכמים לא שיקפו את העסקאות האמיתיות שנרקמו ביניהם, תוך ניסיונות "לטשטש" עקבות באמצעות תשלום סכומי עתק בכסף מזומן ולעיתים באמצעות "גורמים מטעם" ואנשי קשר למיניהם.  זאת עשו השניים תוך הסוואת טיבם האמיתי של תשלומים מסויימים ותוך ציון תאריך התקשרות פיקטיבי שאין לו כל קשר למציאות על גבי אחד ההסכמים (הסכם ההלוואה).
3. ודוק.  הבקשה עצמה נסמכה על שני הסכמים מרכזיים שמכוחם טוען ברוך לחוב אשר לא נפרע מצד סגל- הסכם ההלוואה והסכם הייעוץ.  בבקשה המקורית נטען כי בעקבות הלוואות שהעניק ברוך לסגל החל משנת 2009, נחתם הסכם ההלוואה ביום 23.6.2011 (ראו סעיפים 8-7 לתצהירו של ברוך שצורף לבקשה).  ברם, בחקירתו של ברוך התברר כי באותם שנים ברוך לא העביר לסגל ולו אגורה אחת:

"ת: אני בין 2009 ל-2011 לא העברתי לו אגורה.